Segment 1
שמעתי בשמו זכרונו לברכה שספר משל נאה לענין מה שמרבה לגלות כל כך תורות נפלאות ומעשיות ושיחות נפלאות ונוראות, אף על פי שאינו נראה עדין שיעשו פעלתם בשלמות באנשי שלומנו כמו שהיה ראוי להם.
וספר לענין זה ממלך אחד שחלה בנו יחידו ביותר עד שכל הרופאים משכו ידיהם ממנו ונתיאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מפלג בחכמה מאד ובקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו. והשיב לו האמת שרפואתו קשה ורחוקה מאד אך אף על פי כן אם יעשו עוד תחבולה אחת אזי אפשר דאפשר שיהיה לו רפואה. אך איני יודע אם לומר לך זאת התחבולה מחמת שהיא דבר קשה וכבד מאד. והפציר בו המלך מאד לגלות לו התחבולה.
ואמר לו תדע שבנך הוא חולה מסכן מאד בתכלית עד שכבר אי אפשר לתן לו לתוך פיו אפלו טפה אחת מסממני הרפואות. אך איך שיש סממני רפואות יקרות כאלה, אשר צלוחית אחת קטנה מאד עולה לסך אלפי אלפים, וצריכין למלאת חביות מלא מסממנים היקרים האלה, ולקח בדליים מלאים מסממנים האלה ולשפך על בנך החולה. וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאבוד לגמרי, אך אף על פי כן יתחזק גופו מעט על ידי זה. ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך יכנס לתוך פיו גם כן איזה טפה על כל פנים, על ידי זה אפשר שיהיה לו רפואה.
ותכף ומיד נתרצה המלך לזה וצוה לעשות כן ועל ידי זה נתרפא הבן מלך. והנמשל מובן ממילא שדיקא מחמת שאנו חולים מדכאים בחלי הנפש כל כך רחמנא לצלן. על כן מכרח הצדיק הרופא נאמן לשפך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאבוד חס ושלום, אף על פי כן ריח טוב קולט, וברבות הימים אולי נזכה לחטף מהם איזה טפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו, עד שעל ידי זה אולי יש תקוה לזכות לרפואה שלמה ברוחניות וגשמיות, אמן כן יהי רצון:
ענין המחלקת שעליו
I heard in his name o.b.m. that he told a beautiful parable regarding the matter of why he reveals so many wondrous Torah discourses, stories, and wondrous and awesome conversations — even though it is not yet apparent that they accomplish their effect completely in our people as would have been fitting for them.
And he told, regarding this matter, of a king whose only son became very ill — to the point that all the doctors had given up on him and despaired of his recovery. In the midst of this came a very wise physician — and the king beseeched him with great entreaties to engage with his son's... The physician answered him truthfully that his cure is very hard and remote; nevertheless, if one more remedy is done, then perhaps there may be a cure for him. "But I do not know whether to tell you this remedy, because it is a very difficult and heavy thing." The king pressed him greatly to reveal the remedy to him.
He said to him: "Know that your son is dangerously, extremely ill — to the point that one can no longer place even a single drop of the healing medicines into his mouth. But there are such precious healing medicines that one very small vial costs sums of thousands upon thousands, and one would need to fill barrels full of these precious medicines and pour them over your sick son. It is understood, then, that all these precious medicines would go entirely to waste — nevertheless his body would be strengthened a little by this. And perhaps because so much is poured upon him, some drop, at least, may also enter into his mouth — through this there may be a cure for him."
The king immediately agreed to this and ordered it done, and through this the son was healed.
The parable is understood of itself: precisely because we are sick, oppressed by illnesses of the soul so much — Merciful One save us — therefore the tzaddik-physician, the faithful one, must pour upon us precious and very awesome medicines. Even though on the surface it appears that almost everything goes to waste, G-d forbid, nevertheless "a good scent is absorbed," and as the days multiply, perhaps we will merit to snatch from them some precious and wondrous drop into our mouths and into our inwardness — until through this there may be hope of meriting complete healing in the spiritual and the physical. Amen, so may it be His will: