{"bookId": "kabala-0b58425b1a52", "part": "1", "torah": "2", "title": "ספר העיון — קטע 2", "hebrewTitle": "קטע 2", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-0b58425b1a52/1/2/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-0b58425b1a52/1/2/", "segments": [{"index": 1, "he": "מזה וזה מזה, וכח המאציל בנאצל ואין המאציל חסר כלום, הוא כח קיום שכל הנמצאים \nבהשגחת המחשבה נאצלים מפליאת אחדותו, והוא מתאחד באחדות שאינו משתנה אלא ע\"י \nהכרחתו, שהוא משפיע בכל צד כחותיו, ומשפיל ומכריע בלי שינטה מאמצעות עילוייו, והוא \nיכול להטות ולעמוד בכלן בכיוון וביושר באמצע כל הכחות המסותרים בפנימיותו בלי \nהטייה, והוא כולל כל הצדדים בסתר ובגלוי, מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה וגומר פנים \nואחור וימין ושמאל, ויש לו כח דמות וכח תמונה וכח צורה אינה ניכרת, והוא מיוחד, \nויחודו מגולה ומכוסה, נסתר ונעלם, וביאר ר' חמאי ז\"ל ענין הפנימיות בחיבורי זה הספר \nעל דרך מעשה מרכבה ופי' נבואת יחזקאל, וזהו תחלת הספר ותלת דיבורו: \nיתברך ויתעלה שם הנאדר בגבורה, אשר הוא אחד מתאחד באחדות השוה, הקדמון מבלי תחלה, \nוהוא תחלת כל חקר הבא מאין חקר וראש כל גבול והוא מבלי גבול אפשרי לעמוד בעצמו. אחד \nשהוא קודם לכל הנבראים ולכל הקדומים הנאצלים מכחו, שלא היה קדמון בלי תחלה חוץ ממנו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ית', וכל הכחות הנמצאים משתוים ביחודו בהשואה אחת, והוא מתעלה ומתעלם בסתרי הפעולות \nוהמעשים הנעשים מכח הנעלם, ומתחאחד כלהב אש מתאחד בגווניו: \nואלו הפעולות המתגלים מכחו ממש הם עשר, א' אור המופלא, ב' חשמל, ג' ערפל, ד' כסא \nהנוגה, ה' אופן הגדולה ונק' חזחזית, ו' הכרוב, ז' גלגלי המרכבה, ח' האויר הסובב, ט' \nהכח הנק' מטטרון, י' הפרגוד, שכלם נקראים כתרי כבוד מגולגלין בתארי חופה, שנא' כי \nעל כל כבוד חופה, והם פרדס אוצר הקדושה, מרות על תכונת מציאות האחד שהכל היה \nמאחדותו, והוא מתאחד כאחד, והכל שלם כאחד, והכל שכל אחד, וכל יצור כאחד, וכל דיבור \nכאחד, וכל שם כאחד, וכל חק כאחד, וכל מקום כאחד, ויסוד הכל רצון אחד, שהוא אור \nהמופלא אשר שם לו דרך אחד להשוות בינינו בכל אחד ואחד, ואם ישתנה אחד מאחד הכל הולך \nאל מקום א' שהוא מקום האחדות השוה: \nשקודם שברא הקב\"ה שום כח מאלו הכחות לא היה כחו ניכר עד שנראה אינו ישנו ובממשות \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "החכמה הקדומה הנקראת אמונה ותעלומה שנמצאת מאין חקר בכח היחוד השוה, דכתיב והחכמה \nמאין תמצא מעל על כל נעלם תמצא שהוא הנעלם בתעלומות חכמה, דכתיב ויגד לך תעלומות \nחכמה, מאין תמצא, ממיעוט תמצא, שהוא מניעות הצד העליון שבאחדות השוה, וזה הצד נקרא \nאומן, פי' אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת, וזו האמונה הוא תחלת האחדות שהיחוד מתפשט \nבו בכח מופלא, שהוא שוה מכל צדדיו, סופו בתחלתו ותחלתו בסופו, ואמצעיתו בראשו \nובסופו, להודיע כחו שמעמיד בו את כל הנבראים בכח קיום ובשרשי אמונה, וסובל כל יסודי \nעולם ומדותיה כמנהג דרכי אמונה, ונושא את כל הנמצאים ומנהיגם בכח מושכל כגבור שנושא \nקמיע בזרועו, והוא רחוק מהשגת שכל, ומתנשא בסתר הקדושה העליונה שהיא החכמה הנקראת \nאמונה, ומתנהג באמת וביושר, ועל זה נקרא אל אמונה, ומהותו הוא אור מזוקק חיים באור \nכתר טוב ומוחתם בזיו שפרירו, כלול מזיו זוהר, ומצוחצח שאינו מושג כלום, בהיר כדמות \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "צורת נשמה שאין בה שום השגה כלל, והוא סיבה ופלא מפליא פליאות שהם בסתרי הפעולות \nהנסתרות הנקראות עצות, שמהם תצא סיבה לסבב כל סיבה בסתר ובגלוי: \nוהם עשרה כחות הנסתרים שםה הנאצלים מצד העליון הנעלם עד מאד, ואינו גלוי, ולכך נאמר \nאי\"ן, שזה האחדות אינו נמצא ואינו גלוי כי מאין תמצא, ר\"ל מפליאת האחדות הדבוק בצד \nהעליון, שאם תרצה להשיגו לא תשיגנו, אם כן תשלול ממנו כל המושג וכל הגלוי, שאם \nישאלך אדם כיצד הוא דבר זה שתאמר לו כן מאחדות, אם כן יש לנו לומר שזו החכמה הנמצאת \nמן האחדות הנסתר והנמנע מהשגה, ולא בדרך המציאות המושג, לפי שהקב\"ה ית' הוא חיי זו \nהחכמה ועצמה, וממנה האציל כל העשרה כחות בדרך אצילות, כיצד בתחלת ברא הקב\"ה אור \nהמופלא, ובשעה שנבראו נמשכו עמו כמה מיני זוהר מן הכחות האחדות, והיו מתגברים \nומתנועעים, והאור המופלא היה דבוק בצד החכמה הנקראת תעלומה, ולא היה רשאי להיות \nמזהיר עד שחידש הקב\"ה כל המאורות הנמשכים מפני חוזק הכחות, ומהם היה אור המופלא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מתגבר בצחצוח, ומאיר, זהו שנאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור: \nנהרות נקראים שרשי המאורות החזקים הנקראים זוהרי ההוד, ותעלומה היא החכמה הקדומה, \nיוציא אור, שבשעה שבראו הקב\"ה פרשו כסוכה, שנאמר אף אם יבין מפרשי עב תשואת סוכתו, \nמפרשי הוא האור המתנוצץ מהאור המופלא שהוא פרוש בכח היחוד כבגד וצחצוח מתגבר ומאיר \nעל היחוד הנסתר בכח מופלא, ע\"כ הוא האור המופלא ממש שמרוב זהרו שהוא מזהיר ומתצחצח \nנחשך מהאיר מפני מראית העין, כעין השמש החזק שאין אדם יכול להסתכל בממשות צחצוחו, \nואם יסתכל אדם בו נחשכו גלגלי עינו, ואינו רשאי לפותחם מרוב הצחצוח שמתגבר ומאיר, \nכך הקב\"ה החשיך זה אור מופלא מהשגת כל נברא ולא נתן רשות לשום נברא בעולם להשיג \nאמתתו כמות שהוא, ומיד כשבראו קראו אורפניא\"ל, מפני שמורה על הקב\"ה שהוא יחיד, \nשנאמר נוטה שמים לבדו, ומתיחד בעצם האור המופלא שהוא כח הנסתר, ועל זה נאמר ותמונת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ה' יביט, פי' אמיתת מציאותו שהוא משיג בעין שכלו: \nועוד מורה על הקב\"ה שהוא מיוחד בכח דמיון ואינו שוה לאחד, שנא' ואל מי תדמיוני \nואשוה יאמר קדוש, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, ומתקדש בכח קיום. ועוד מורה על עשר \nספירות בלימה שכלם נאצלים מכח אור המופלא, וצריך למעיין שימנה יסוד התולדות שהוא \nבאחדות השוה הנסתר, ולא יאמר הואיל שאין למנות יסוד התולדות לא אמנה יסודו שהכל \nאחד, ואמנה עשר ספירות לפי שהם סוף למעשה העליונים ותחלה ליסוד התחתונים, ומקום \nהתולדות הוא הצד העליון הדבוק באחדות השוה והם דבר אחד, ולכך אין למנותו באחד עשר, \nשאין אחד עשר סוף, אלא תחלה למעשה התחתונים, ולכך נאמר עשר ולא תשע, עשר ספירות \nמלשון מספר ומלשון ספיר, כלומר גזרת מספר זה, והם שהנביא רואה מתוכם, שהוא צופה, \nלכך אמר עשר ולא תשעה, ולא יאמר המעיין לא אמנה עשרה לפי שאין מראה זו אלא כדי \nלהראות דבר מוגבל, ולכך אמנה תשע שלא העמיד דבר בעולם מעשרה, שמא יאמר המעיין הואיל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואמנה עשרה אמנה אותה הגדולה הנראית מתתוך היוד, והם אחד עשר, אין למנות כן: \nואלו הן עשר ספירות בלימה הנאצלים מהאור המופלא, הא' ת', הב' תש, הג' תפ, הד כה, \nהה' חפת, הו' דת, הז' אש, הח' ע, הט' חמ, הי פח. הת' היא הספירה העליונה שאין אדם \nיכול לחקור עליה, מפני שאין לה גבול, והיא כח מושכל שנעשית מלאך עומד על החשמל, \nוהוא המלאך הנקרא ערפיא\"ל [נ\"א ענפיא\"ל], שהוא מיוחד מכל זה האור המופלא, והוא \nתמונה מסותרת מדה שיש בה פרצוף פנים ופתיחת פה ולשון לדבר וללמד כאדם, והוא רצון \nשוה, ממציא כל הנבראים, נקרא תאוה, וזהו ונפשו אותה ויעש, ופי' נפשו רצונו, כמו אם \nיש את נפשכם, וזהו הרצון נתרצה שיתברר מן החשמל רוח, וזהו אל אשר יהיה שמה הרוח \nללכת ילכו, וזהו שנאמר בספר יצירה אחת רוח אלקים חיים, וזהו הרוח שנחלק לשני חלקים \nקול ורוח, הכל היה מתגבר מצחצוח המאורות הנמשכים מהחשמל, והרוח היה מתגבר בכח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "המנהיג שהוא ערפיא\"ל [נ\"א ענפיא\"ל] ומפני שאינו ניכר תמונתו נקרא ת', וזהו שנאמר \nיעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני, יעמוד ולא אכיר מראהו נאמר על ערפיא\"ל [נ\"א \nענפיא\"ל] העומד למעלה מחשמל כנגד האור מופלא שאינו ניכר ממשותו, תמונה לנגד עיני \nשהוא מדה שדומה שיש בה פרצוף פנים כאדם, ועליו נאמר כמראה אדם עליו מלמעלה, דממה \nוקול אשמע שבשעה שערפיא\"ל [נ\"א ענפיא\"ל] מתיחד למעלה כנגד האור המופלא כל כחות \nהחשמל מתגלגלים ומתנועעים בצווח גדול, וזהו הדיבור שנברא מעצמו, ועל זה אמר רז\"ל \nפעמים חשות פעמים ממללות בחוזק המתצחצחים מן החשמל בכח אורפניא\"ל: \nועל האור המופלא שהוא נסתר נאמר ועתה לא ראו אור זה האור המופלא שהוא נסתר מהשגת \nראיית העין, בהיר הוא בשחקים, שהוא מתפשט בכל כחות הרוחניים, ורוח עברה ותטהרם זהו \nהכרוב הנקרא רוח מטהר הכחות, כמו שאנו עתיד לפרש ועל זה אור מופלא עב מאי תשואות \nסוכתו הם זהרי אור המופלא שהם מתצחצחים בכח האור הבהיר הנסתר בפנימיותו, ובשעה שעלה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בדעתו של הקב\"ה להמציא הנאצלים מכחו נתעטף באור המופלא שנאמר עוטה אור כשלמה מיד \nנוטה שמים כיריעה, וכל זה כדי לגלות השואותו שהוא שוה בכל צד ומעלה ומטה ופנים \nואחור שהם בסתר ובגלוי, והוא מודיע כל הנסתר וכל הגלוי, והוא מורה על יחודו שהוא \nראש וסיבה לשאר הסיבות, בין סיבות שיש בהן ממשות בין סבות שאין בהם ממשות: \nובשעה שעלה בדעתו של הקב\"ה להכין חניית דגלי מעלה, פרש עלי יחודו האור המופלא, וזהו \nשנאמר פרשו עליו עננו, ומיד המציא כל הנבראים הנאצלים מכחו של האור המופלא אור צח \nבגוון ירוק, מצוחצח, שהוא מתצחצח בכל מיני זיו וזוהר וזיו חזק, והבהיק הקב\"ה אותו \nאור בזיו צחצח טהור שהוא מתגבר ונודע בטוהר האורה המופלא, והיה נמשך אותו האור \nמפנימיותו כמו אור העין היוצא מתוך שחרות העין, שממנו האור מתנוצץ, וזהו האור הנודע \nבגוון ירוק מצוחצח הוא הנקרא חשמל, ובשעה שנברא היה מתגבר באור צח וזך ומבהיר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בדחיפת האור המופלא שהוא קבוע ביחוד, והיה חוזר חופה בהקדמה וביחוד בכל צדי האור \nהמופלא בשינוי ותמורה, והוא מצוי בדבר והפכו, כמפתח שהוא פותח וסוגר, וממשות החשמל \nהוא כמין פלס צורה בלא פרצוף פנים, שיש בו כח לבנות ולסתור להרבות ולהמעיט, ויש בו \nשינוי עצם ושינוי מקום בכל מיני תמורה, מימין לאמצע, ומאמצע לשמאל, ומאמצע לימין, \nבכל מיני חילוף, והוא מתגבר בכל הכחות הרוחניות, ונקרא זיו שכינה, ומאורותיו מתרבים \nונמשכים כפי חשבונותיו, והם שלש מאות ושבעים ושמנה, והם מתנועעים ויוצאים ממנו \nבצחצוח זיו זוהר גדול, מתצחצח בכמה מיני מאורות, ובכל אור מתגבר הצחצוח בחוזק, והם \nכניצוצים היוצאים מן הגחלת שממנה מתרבה השלהבת, והפחות שבכל המאורות כזיו גלגל חמה, \nומתפשט בכל ימות השנה, ועולה ויורדת בשש מאות ושש מעלות למעלה מהכפה מהמזרח למערב, \nוכלפי רום, כאשר הוא מפרוש בספר המדה, והכל מתגלגל ומתפשט מכחו של חשמל, וסימנו חית \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "החכמה הקדומה, שין שלום, רמז לעושה שלם במרומיו, מם ממשלה רמז להמשלי, למד לבוש \nהדר, וזהו שנאמר ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. תם: \nפירוש ספר העיון מאחד הקדמונים ערוך ומוגה מג' כתבי יד: \nאחל פרישת ספר העיון אשר חבר רב חמאי ראש המדברים: \nפנימיות, ר\"ל כח ההויו\"ת אשר הם בכח כ\"ע והם תר\"ך עמודי אור, וזהו מה שאמרו רז\"ל כי \nההויו\"ת היו והאצילות מחודש, כי המה היו בכח כ\"ע בלי זמן, והאצילות הוא מבינה \nולמטה, ואל יקשה על אדם לומר איך תאמרו ההויו\"ת היו בכח כ\"ע והלא כ\"ע נק' אין על שם \nשאינו שייך לומר יש ולא אי\"ן ולא שום הוי\"ה, ואיך תאמר עכשיו שההויו\"ת היו בכח כ\"ע. \nאנחנו נשיב לו האמת שאין שום נאצל או נברא או נפרד שישיג ישותו, כי כשם שעילת \nהעילות אינו מושג לזולתו כך העלול הראשון דהיינו כ\"ע אינו מושג לזולתו, ולכן נק' \nאי\"ן, אבל דעתינו לומר באמרינו ההויו\"ת היו בכ\"ע כלומ' ההויו\"ת והישות אשר בו, על \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כן היא מושגת לעצמו אע\"פ שאינו מושגת לזולתה, וכל האומר בענין אחר הוא כופר בשמו \nהגדול ובכל התורה, ודע זה והשתכל בו בשכל זך ודק כי לא יושכל לכל אלא לשרידים אשר \nה' קורא. ולכך נקרא פנימיות כלומר שאינו מושג אלא לפנימיותו פ' לעצמו: \nעיקר פי' ההויו\"ת. פנימיות הנסתר, פ' ההויו\"ת אשר שכליהן משכל הנאצלים הן משכל \nהנבראים הן משכל הנפרדים: \nבינה פ' אפילו ההויו\"ת אשר מבינה ולמטה וק\"ו הנבראים והנפרדים: \nעל עיקר מציאותו ומהותו, פ' אע\"פ שהוא נאצל בלי זמן מאוחר מעילת העילות כצל הנאצלת \nמן הקומה, וכניצוץ השמש הנאצלת מן השמש, וכאורה הנאצלת מן הנר, א\"כ מבואר הוא איך \nנאצל מאת עילת העילות מאין סוף, מ\"מ מציאותו הוא לעצמו נודע ולא לזולתו: \nוגם מהותו פי' כל מהות הוא עצם הענין בלי מקרה דמיון כמו שאומר על ז' כלי מתכות ועל \nאבנים טובות ומרגליות ושאר מיני אבנים אומרים על עצמותם בכלל וקוראים אותם דומם, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ועל חיה ובהמה רמש וצפור כנף דגי הים יאמר על עצמותם חי, ועל כל עשבי האדמה ואלני \nהאדמה יאמר על עצמותם צומח, ועל האדם יאמר משכיל חי מדבר, ושאר התוארים המה מקרים, \nאבל בעלול הראשון לו נודע עצמות לזולתו כדלעיל, לפי' נק' אין, וכמו שעלות העלות \nאינו מושג לזולתו כן הכתר אינו מושג לזולתו, וכבר בא לנו בזה מופת מבואר לכל כי לא \nיבא מדבר אחד פשוט אלא כיוצא בו פשוט, והמורכב מב' עניינים פשוטים יתאצל ממנו כמנין \nהפשוטים שבמורכב, ודי בזה לכל מבין. (א\"כ הואיל) [כלל הדבר כמו] שעילת העילות אינו \nמושג כן הכתר אינו מושג דהינו כ\"ע ולכן נקרא כ\"ע: \nאחדות השוה, כלומר שוה לעילת העילות, כאשר שמעתם מפה אל פה ואסור לכתוב בדיו וקלמוס \nעל ספר, כי סוד ה' ליריאיו ולא לחוטאים ולפושעים אשר כחשו בה' ואמרו לא הוא, וכן לא \nאבאר (זה ולא לסכלים) [לך בזה עוד], ואם הייתי כתבו אזי היה מבואר לכל סכל: \nובהשלמתו מתאחדים עליונים ותחתונים, פי' אע\"פ שאין בין הכתר ובין אין סוף דהיינו \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "עלת הע' שום הבדל ושום ענין, וכמו שע' הע' הוא פשוט בתכלית הפשיטות כן הכתר פשוט \nבתכלית הפשיטות, כי הוא כיוצא בו, כצל אצל היד, מ\"מ בעילת הע' יש בו מעלות מה שאין \nכן הכתר, כי עי' הע' מחוייב המציאות, כי מציאותו לעצמו, ר\"ל הוא (סביב עצמו) [סיבה \nלעצמו] ואין לו סבה יוצא חוץ לעצמו, וכל שמציאותו לעצמו הוא מחוייב המציאות, אבל \nהכ\"ע אין סבת מציאותו בעצמו כי אם עילת העילות הוא סבת מציאות כ\"ע, ונמצא שכ\"ע הוא \nבאפשר המציאות, לפי זה יש לעילה מעלה על הכתר, והראיה כצל אצל היד כן אם יסתלק היד \nיסתלק הצל, ואם יסתלק הצל ע\"י נר לא יסתלק היד, ואפשר שלרמז זה הסוד נאמר בצל שד\"י \nיתלונן ולא בצד שד\"י: \nוכיון שכך הוא, א\"כ הכתר אינו קרוי כביכול שלם עד שישכיל את עילתו ואת עצמו ומה \nשבינו ובין עלתו, וכשיצייר זה הציור בעצמו אזי הוא שלם, ואע\"פ שלא היה שום עת מן \nהעתים שהיה ציורו בכח מ\"מ בהכרבת הלשון נאמר זה כדי לבאר המעלה היתירה שיש לעילה על \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "העלול: \nודע כי כל ענין המצוייר בשכל הן בעליונים הן בתחתונים בהכרח שישפיע על מי שלמטה \nהימנו במעלה, ועל זה (אמרו שבאה שלמותו): \n[אמר המחבר ובהשלמתו וכו'], פי' שכשישכיל אזי ג\"כ ישפיע [ר\"ל] אזי מתאחדים פי' \nנאחזים ונסבכים עליונים פי' המעלות שבכתר ביומו, והתחתונים שבלילו, ולעולם בתוך \nעצמו, וכשנאצלו ג\"כ על סדר הבנין ג\"כ, מהשפעתו ניזונין עליונים, פי' כל הימים, \nוהתחתונים פי' כל הלילות, וזה פעמים נאמר על עילת העילות ופעמים על העלול \nהראשון,ופעמים על התפארת: \nהוא ושמו קדם לעולם, הוא עלת העלות, ושמו הוא העלול הראשון, כמו שנאמר ראו עתה כי \nאני אני הוא הרומז לכ\"ע, (ה') [אתה] הוא האלקים, אני מלכות, אתה ת\"ת, הוא כתר. ודע \nכי הכתר הוא עולה שש מאות ועשרים, (ואותן תר\"ך הן) [והם כמנין] עמודי אור שבכתר \nעליון, וחכמי הקבלה ז\"ל קראו אותם ימים, וכל יום ויום יש לו ליל. עד כאן: \nוהחכמה נקראת יש, מהו יש חצי כתר, ויש לאותו החצי ימים ולילות, והבינה נקראת קנה, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מהו קנה חצי יש, ויש לאותו החצי ימים ולילות, ועוד מהבינה ולמטה יש לכל ספירה \nוספירה ימים ולילות: \nודע אתה המעין ותבין מה שאמרו חז\"ל כי הקב\"ה ברא י\"ח אלף עולמים, וכל יום שט בהם, \nומאיזה ראיה אמרו זה, הנה מה שנ' רכב אלקים רבתים אלפי שנאן, אל תקרי שאלפי שנאן \nאלא אלפי שאינן, ומה הן אלפי שאינן, הכתר ולילו, ואם יבא אדם ויאמר איך אמרו (אתו) \n[זה], הנה המופת כי כהתפשט אור השמש באויר כך כח עלת העלות מתפשטת בכל, (מי) [כי] \nלא ימצא אויר בלא אור השמש, כך עלת העלות פשוט בתכלית הפשיטות ולא ימצא דבר זולתו: \nיסוד כל נעלם, פי' כי תפארת שבכתר עליון הנקרא הוא עצמו יסוד כל נעלם, ר\"ל יסוד כל \nההויות שבכתר עליון הנעלמות ונסתרות מכח עלת העלות, וגלוי פי' הם עשר ספירות \nשבפועל, ר\"ל מבינה ולמטה , וגם, ר\"ל שיצאו מכח לפועל, ולפיכך נקראים גלוי, וממנו \nפי' מכח בינה הנקרא בינה ידו\"ד בניקוד אלקים וזהו סוד בראשית ברא אלקים: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והוא, כתר עליון. כח קיום כל הנמצאים פ' על דרך משל כמו נר אחד דולק אשר יקיפוהו \nעשר זכוכיות, וכל אחת ואחת בתוך חברתה, והנה היא בפנימית לבד, וזהר הנר, פ' (מאורי) \n[מראה] השלהבת הוא בכל עששית ועששית, והנר האמצעי הוא קיום לכל זוהר הלהבה אשר \nבעששיות ההם ר\"ל אם יפסד הנר האמצעי (אשר הוא כתר עליון) [המאיר] להם יפסדו כולם, \nובזולתו לא יהיה שום אור: \n(בהשגחת) [בהשגת] המחשבה, (פ') [ר\"ל] וגם כח הקיום אשר בכתר עליון הוא נשפע מאת עלת \nהעלות ית' וית' על ידי שהכתר העליון משכילו, וציור עלת העלות בשכל העלול הראשון בו \nיתהוו ויהיו נמצאים כל הנמצאים כלם: \nמפליאות אחדותו פי' מכ\"ע, ונקרא פליאות אחדותו לפי שאין שום נאצל או נפרד או נברא \nאו שכל יכול להבין כיצד יהיה הכתר אחדותו השוה, ר\"ל של עלת העלות וכיצד נאצל מכח \nכחו כל הנאצלים והנפרדים והנבראים, ועל שם שנפלא זה מעיני כל חי נקרא פליאת אחדותו: \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "\nוהוא נתאחד באחדות שאינו משתנה, פי' שנינו בס\"י, עשר ספירות בלימה פ' בלום פיך \nמלדבר ולבך מלהרהר, כ\"ב אותיות יסוד, ג' אמות אמ\"ש שממנו אויר מים אש, פי' האויר \nיצאו ממנו מים ואש, ודע כי האויר הזה הוא האויר הקדמון הנזכר בספר מדרש החכמות \nוהמופת שמים וארץ שני הפכים הללו שיצאו מאויר הקדמון הפשוט, כי עינינו הרואות שאפי' \nהאויר הזה הגופני הוא יכול להתחבר עם האש או עם המים, ולא יזיקהו, לעדות כי יצאו \nממנו אלו ההפכים, נגמר מעצם זך אחד יחיד ומיוחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שנוי: \nאלא על ידי הכרעתו פ' שהאויר הקדמון יש בכחו לצאת ממנו אש ומים (אלו) [שהם] שני \nהפכים מתוך פשוט אחד בתכלית הפשיטות. [שבחו שם ית' וית' שמו אא\"א סס\"ס]: ", "en": ""}]}
