ספר הפליאה — קטע 13

אההי--היאה--יההא--ההיא: איהה--האיה--יאהה--ההאי: ראה והבן אותיות מ"ח ותיבות ז"ה וכתיב ביעקב ויעבור את מעבר יב"ק שכיון ביהו"ה אלהים שהם כ"ו פ"ו, שהפ"ו נעלם הך"ף וו', וכו' הנגלים עולים עשרים וששה ור"ל הן כתר תורה שעולה במ"ק כ"ו ע"ה, והיודע והמכוין עניינם וסודם לחברם כאשר הם מחוברים תבא עליו שפע וברכה, וראה והבן ג' כתרים הם כתר כהונה כתר מלכות וכתר תורה וכתר שם טוב עולה על גביהן, כתר כהונה לקחו אהרן שכן אהרן במ"ק עולה כהן ע"ה כי לו משפט הבכורה ר"ל כלל הפרד"ס הכת"ר הוא הכהן ובכור היא החכמה, והמשפט היא הבינה, ר"ל כהן לו הוא הבכר והמשפט. ולכן פדיון הבכורים הוא לכהן וכשתוציא הראש והחיך והלשון אז ישאר הק"ף (ס"א הגוף) הכהן הוא החסד ולוי הוא הפח"ד וישראל הוא תפארת וכתר מלכות דוד נטלה הבא מיהודה שכן דויד עולה יהדה במ"ק וכתר תורה עומד ומונח כל הרוצה ליטול יבא ויטול ולזה אמר יעקב איש תם יושב אהלים שהשתדל בתורה, א"ל ר' ד' כתרים הם ואתה אומר ג'.

א"ל כתר שם טוב עולה על גביהן הוא ר"ל שם טוב הוא יהו"ה שכן עולה במ"ק טו"ב. על גביהן קרי בי' גב שלהן ר"ל שהשם הזה היא עקר ושורש ויסוד לכל השמות והוא ראש והתחלה של שדרה. וג' כתרים הם ממנו יונקים וחיים וע"כ א' על גביהן שהיודע על עניינו הוא עקר ושורש הידיעה. א"ל ושם אהי"ה מהו, א"ל בני יהו"ה יש לו ו' משא"כ לשם אהי"ה ושם אהי"ה יש לו א' משא"כ לשם יהו"ה, תחליף וראה והבן שיהו"ה שב אהי"ה ואהי"ה שב יהו"ה, א"ל אדוני חן חן לך בזה באת להעמידני פשוטה היא היא אבל אמור לי אהי"ה מתרבע ומצטרף י"ב תיבות ומ"ח אותיות מה סודו ומה עניינו, א"ל בזה הענין מי יוכל להעלות גירתו עליו, א"ל המעלה גרה הוא טהור ואמת אמרת שהמעלה גרה הוא יגיד, א"ל בני מי הוא המעלה גרה, א"ל מעלה גרה הוא נביא עם המלה במ"ק, א"ל נביא אין הדור ראוי שיצאו נביאים מביניהם. מ"מ בת קול שהוא למטה מן הנבואה ראויין הם, א"ל א"כ נשאל ובת קול תגיד,

א"ל בני אין השעה ראויה, א"ל א"כ צריכים אנו לבעלי תריסין להגיד לנו. א"ל בני אוי לו למי שיפול בידם כי לא ירצו לגלות לנו אף אם אמת אתם. אבל שמעוני ונצא השדה הוא המקום הראוי לדעת ענינים אלו, א"ל ר' בא ונצא ואפשר שלא יעלימוהו הקב"ה ממנו, ויהי הם הולכים (ועולים) והנה אדם א' עומד בשדה והתחיל לבוא כנגדם ונתעוררו ואמרו מה טיבך בשדה ואמר לנו לשמוע סוד אהי"ה המצטרף י"ב פי' אהי"ה ומתרבע אותיות מ"ח מה סודו ומה עניינו, א"ל ומה שמעת, א"ל עדיין לא שמעתי דבר ואני נבוך בענין. א"ל אדונינו בא ונלך שלשתינו באותו השדה שהיית עומד ועכ"פ לא נצא ריקם. הלכו שלשתם ועמדו בשדה וא"ל הקשיבו והקשיבו ושמעו אהי"ה מתגלגל י"ב פעמים ואהי"ה הוא עולה א"ך הרי י"ב פעמים א"ך והך' עולה ת"ק י"ב פעמים ת"ק הם ששה אלפים שנה תן לכל ספירה ת"ק ונשלמו בסוף חכמה והתחלת הבינה והעולם שובת, ולא תאמר שכל ספירה מושלת ת"ק שנה מבלי

ממשלת הא' לכן בא א' קודם הך' הוא א"ך ולומר לך שהא' עם כל ספירה וספירה בממשלתה, א"ל ר' חייך היה קשה לי ממשלת כל הת"ק האיך יתכן זה ועתה נתיישבה דעתי ועוד הקשיבו ושמעו י"ב פעמים אהי"ה הוא קה"ל והקהל הם הספירות ור"ל הוא הקהל, א"ל ר' אל תלך עד שנשמע מה יצא לנו ממלת קהל, א"ל דבר גדול הוא זה א"ל לא נצא ריקם מלפניך א"ל א"כ נקשיב הקשיבו ושמעו קה"ל גלגל הנבואה בגימ', ור"ל שורש הנבואה ויסודו מאהי"ה, א"ל וריבוע אותיות הם מ"ח מה זה הסוד והענין, א"ל מ"ח אותיותיו הללו הם מ"ח המתפשט על כולם ומי שהוא קדוש וטהור ורוצה להזכיר את השם הזה יאמר תחלה רבש"ע אל עליון אהי"ה אשר אהי"ה בכח צירופך שהוא. ככתוב לעיל הצירופים ויזכרהו ויצליח בכל אשר יזכיר ובכל אשר ישאל. א"ל ר' ולמה נקראת הבינה ה', א"ל כל הספירות כלולות בשם בן ד' קוץ הי' לכתר י' בחכמה עלאה וכו', א"ל ר' ולמה אמר בעשרה מאמרות נברא העולם ולא אמר בעשרה

דברים נברא העולם, א"ל עשרה דברים מורה נפרדים זה מזה וחלילה וחלילה לכן אמר מאמרות לכלול גם הי' שהיא עשירית ורמז לחכמה, ובאות ה' נברא העולם וה' הראשון רמז לבינה וכמו שארז"ל בה' בראם ובעבור שהחכמה שהיא הי' והיא עשירית נעלמה בבינה והיא המלך לכן אמר באות ה' נברא העולם וזהו בה' בראם ור"ל הי' רומז בחכמה עלאה חכמ"ת אלהי"ם והיא נסתר בד' הרומז בבינה ובראה בינה העולם העליון בכח הי', גם הי' הרומז בחכמה תתאה נעלם בה' ראשון שהיא הד' ונעשת ה' וברא העולם בכח הבינה, א"ל הה' יש לו ג' נעלמים ומה מורים, א"ל כשהיא נעלם א' כזה ה"א מורה ך"ו כי ה' בריבוע ך"ה וא' שאינו מתרבע הרי כאן ד"ו, וכשהוא בי' כזה ה"י תמלאם והוא ה"א יו"ד הרי כאן כ"ו וכשהוא בה' כזה ה"ה הוא יו"ד והיו"ד הוא כ"ף והכ"ף הוא ק' וק' לבדו הוא יהו"ה שהוא כ"ו ר"ל כיון שהה' נעשה יו"ד תחבר האותיות מא' ועד יו"ד אב גד הו זח טי ה' זוגות הם ותמצא

י"ה בהם רק ג' פעמים ולעולם לא תמצא משתי אותיות ג"פ כי אם י"ה והם י"ה ט"ו ח"ז ולא יותר צרפם ג' פעמים י"ה והם מ"ה, ועוד כיון שנעלם ה"ה נעשה י' א"כ תחבר מא' ועד י' א"י ב"ט ג"ח ד"ז ה"ו והנה כולם נעשים ו"ה, ר"ל חמשה זוגות והם ה' פעמים ו"ה עולים נ"ה ומ"ה שעולה מג' פעמים י"ה הרי כאן ק' הנה יהו"ה עולים ק' לבדו, וראה והבן שג' נעלמיו של ה' כ"א עולה ך"ו והג' נעלמיו הם הי"א א"כ היא שעמדה לאבותינו שכל א' עולה כ"ו, א"ל ר' מאחר שנקרא לבדו הוא יהו"ה א"כ היכן מצינו הודאה בק' לבדו א"ל מודים אנחנו לך עולה ק', ור"ל מודים אנחנו לך בק' הוא שם יהו"ה וזה צריך אדם לכוין במלת מודים כשכורע במודים והעשרה מאמרות הן:

ד"ה ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אלהים יקוו המים. ויאמר אלהים תדשא הארץ. ויאמר אלהים יהי מארת. ויאמר אלהים ישרצו המים. ויאמר אלהים תוצא הארץ. ויאמר אלהים נעשה אדם. ויאמר אלהים פרו ורבו. ויאמר אלהים הנה נתתי. ובמקומם יתבארו בעזה"י:

ד"ה א"ל ולמה נקרא יום כפור בעבור א"ל ולמה נקרא יום כפור בעבור שביום הכפורים נשלמו עשרת ימי התשובה וכל מי שחזר בתשובה ביום הכפורים מכפרת אותו ובמקומו יתבאר בעז"ה. גם נקרא שבת הגדול בעבור שיש שתי שבתות שבת פנימי שבת חיצון והשבת הפנימי הוא בהיות עומד בכח ושבת החיצוני אחר שיצא לפועל. ובעבור שקודם הבריאה היו כולם בכח לכן קרא לשבת שבת הגדול ואליה ישובו כשמה תש"ב וגם זה במקומו יתבאר בע"ה. גם נקרא י"ה שמכאן והלאה הדין הגמור זהו פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י"ה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, ר"ל שערי הם כ"י ויסוד עולם צדק היא הבינה אודה י"ה היא הבינה זה רומז ליסוד כענין זה אלי והוא שער הבינה ר"ל היסוד הוא שער לה' שהיא הבינה, וכל ל' רומז בבינה וכל ע"ל רומז בכתר, ואודיעך ענין גדול על ענין י"ה יו"ד ה' וג' נעלמיו של ה' הוא ה"א עולה א"ם, להודיעך שהיא נקראת י"ה נשלמו הג' הנקראים ראש וחיך ולשון ועוד אבארם בשמות השווים והנגדים

בעז"ה. וברוך שזכני בני: ד"ה ונתחיל מן ההיקף שהוא החסד ונתחיל מן ההיקף שהוא החסד אמרתי עולם חסד יבנה הספירה הרביעית נקראת גדולה. התחלת ההקף וכתיב ותורת חסד על לשונה כי היא תורה שבכתב ופח"ד תורה שבע"פ ובעבור שעיקר יניקת התפארת מן החסד נקרא גם הת"ת תורה שבכתב וכנסת ישראל היונקת מן הפחד גם היא נקראת תורה שבע"פ, ובא בני ונשא וניתן בביאור התורה שהם י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, א"ל ב"ה שאבי היה בקי בהם והעמידיני על האמת, א"ל וגם אבי הי' בקי ויודע בהם יותר מאביך וגם הוא הסמיכני בהם ואני בטוח שגם באלה אקרא רבך ותצטרך אלי, א"ל ואם אנצחך מה תתן לי א"ל אשכים לפתחך ערב ובקר המעט בעיניך זה, א"ל א"כ נתחיל ועמ"ה ר"ל עזרי מעם ה', א"ל א"כ נתחיל בכח צירוף א' א' א' ר"ל אהי"ה אשר אהי"ה: בשלש עשרה מדות התורה נדרשת מק"ו: א"ל כתיב ואני ערל שפתים ק"ו הכתוב בתורה וכתיב ואביה ירוק ירק בפניה איזה נתפוס.

א"ל בני מאיזה ק"ו התחיל ר' ישמעאל מאביה ירק ירק בפניה משם נתחיל גם אנו, כתיב ויאמר ה' אל משה ואביה ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום מק"ו זה אנו למדים חמור מקל להחמיר, א"ל בני אמור לי מאי האי ואביה, א"ל מרים היא כ"י שכן אמרו חז"ל בזכות מרים הבאר וכתיב באר שבע, ואביה הוא החכם העליון ירוק הוא הבינה הנקראת ירוק ועיקר הדין ממנה, ירק הוא הפח"ד והוא מגזירת ירקרק או אדמדם סימני הצרעת, בפניה היא כ"י הלא תכלם שבעת ימים. א"ל המלה היא מבוררת אבל הכוונה אינו נכנסת במאזני שכלי, א"ל הכי הוא החכמה אומר לבינה שהוא הירק למנוע השפע. מכ"י הוא מדת מרים ולא יהיה לה שפע מרחמים רק מירק מדת הפח"ד ממדה"ד הקשה תקבל וזהו על שאמרה מרים. הלא גם בנו דבר ה' והיא לא נתנבאה רק ממדתה, א"ל א"כ יכתוב תכלם כי מלת הלא מיותר הוא. א"ל בהלא חטאת בהלא לקתה, היא אמרה הלא גם בנו דבר ה' והחכם אומר הלא

תכלם שבעת ימים. א"ל הלא הלא אני שומע ואין אני מבין דבר. א"ל מרים אמרה א"ת הנקרא הלא גם בנו דבר ה'. והחכם אומר הלא א"ת הנקראת הלא תכלם שבעת ימים, א"ל מנ"ל שמלת הלא היא כ"י א"ל אלה הם ג' האבנים הבונים ו' בתים. והלא מתהפך אהל ומתהפך אלה וא' מתחלף בע' כי אותיות אחה"ע מתחלפים והוא מלשון עלה עשן באפו ומתהפך האל ומתהפך להא ומתהפך לאה מלשון ליאות תסגר שבעת ימים עליונים תהיה באהל שלה ר"ל במדתה במדה"ד הקשה שמשם טומאת המת והמצורע. א"ל ק"ו לשכינה י"ד יום האיך הוא, א"ל יש שכינה לשכינה כי כ"י היא שכינה לישראל הגשמי והבינה הוא שכינה לכ"י. וא"כ החוטא בשכינה שכינה נוקמת ז' ימים מהחוטא בגזירת האב העליון והחוטא בשכינה לשכינה שהיא הבינה דין הוא שלוקחת הבת נקמת אמה י"ד יום בגזירת אביה, וכ"ז למה שהבת צריכה לקחת נקמת אמה שהיא חייבת במורא ואין כאן רשות אחרים עליה שהבן והבת חייבים במורא הא"ם, א"ל אי

הכי ק"ו לשכינה כל ימי החוטא, א"ל ק"ו היא ללמוד חמור מן הקל להחמיר כחמור. ואם נאמר כל ימי החוטא א"כ לא נוכל שום חומרא לברר כי נבא בדבר שאין לו סוף וכל שאין לו סוף אין בירור לו. וע"ז אמר י"ד לברר הק"ו. א"ל א"כ אין הכי נמי, א"ל בני אע"פ שאמרו גבוה מעל גבוה שומר והדין נותן להיות י"ד יום מ"מ דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ר"ל לכן נכתוב העונש בקטן כדי שילמוד ממנו הגדול ואף כי גדול הוא הואיל וצריך ללמוד ואין לו העונש בפירוש א"כ צריך להיות כנדון ז' ימים ולא יותר שאם לא תאמר כן יכתוב העונש בפירוש העונש הגדול והעונש הקטן דאם יהיה בשוה יתמה האדם ואם יגדיל עונש הגדול א"כ יתן פחיתות בקטן, לכן בנתה התורה הק"ו להודיעך מאחר שהגדול צריך ללמוד מהקטן דין הוא להיות דינו כקטן כי הקטן והגדול בכח היו בגחלת. א"ל ר' א"כ יכתוב אביה מאי ואביה, א"ל מוכרח הוא כיון שהבת עם הפחד א"כ הבן שהוא הו' הוא

עם אביה שהוא החכם שאם יהיה הו' עם הבת הבת לא היתה נסגרת: ד"ה וראה והבן שכל המוציא לשה"ר וראה והבן שכל המוציא לשה"ר מפיו נידון בצרעת, א"ל מהו לשון הרע, א"ל שמוליד רעה במדותיו מלשון הנקרא רע זהו פחד יצחק, א"ל ר' א"כ כל העולם יהיו מצורעים שהרי אמרו מלשון הרע גלו ישראל א"ל אין הכי נמי אם לא שב בתשובה. אבל אבי א"ל שקול העניות כצרעת והרי הוא עני הנמסר בידי אדם, ועוד א"ל אבי עד סוף השמטה הוא נע ונד ואם לא ישוב יצטרע כי הם אמת ודבריהם אמת. א"ל העוד לך דברים, א"ל אזור נא כגבור חלציך תינח משכינה לשכינה מאדם לשכינה מאי איכא למימר, ר"ל מאחר שהם ניצוצות הגחלת בא הק"ו להודיענו שהם שוים בדין אבל היכן שהשכינה לומדת מאדם איך תוכל לתת קצבה לשכינה לערך אביו, א"ל עדיין לא נצחתני שהשוה הכתוב מקלל אביו ואמו למברך השם ולא בחנם ארז"ל ג' שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו. ולכן אמרו כשם שאמרו דיו למטה כך אמרו דיו

למעלה הלא תראה שכן הוא, שהרי כתיב וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כל שממנו אומרים דיו ולכן דנין ק"ו בכה"ג ולפנים אבארהו. א"ל ר' עוד איכא למפרך מה לשכינה אחרונה שכן היא מדקדקת עם הבריות תאמר בשכינה עליונה שמעברת ראשון ראשון דכלל כלל לא, א"ל כתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו השתא על נזק בתו כך על נזק עצמו לא כ"ש:

ד"ה בגזירה שוה נאמר במוכר עצמו בגזירה שוה נאמר במוכר עצמו שכיר ונאמר במכרוהו ב"ד שכיר מה מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית ויוצא בשש וביובל ומעניקין לו אף מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית ויוצא בשש ויובל ומעניקין לו, א"ל מה פירוש גזירה שוה, א"ל כל הסבות גזירות מהקב"ה ואמר שוה שיזהר האדם שלא יתן פתיחות באחת מהם והנה מכרוהו ב"ד ברשות ב"ד נמכר על שחטא וגנב אמרה תורה הואיל שבחטאו נמכר מצד שמנע השפע מה' אחרונה משש קצוות ונשתעבד שש שנים מדה כנגד מדה שש כנגד שש א"כ נמחל לו העון ופשע ויוצא בסוף שם ומעניקים לו לעורר הענקה מלמעלה, כי כיון שנשלם עונו בעבודת שש ונתנו לו מעבודתו הענקתו יתנו גם למעניש כי נשלם גזירת ענשו אבל מכר עצמו שלא נשתעבד רק מרצונו הייתי אומר שלא יהא לו דין מכרוהו ב"ד. לכן נכתב שכיר בזה כמו בזה לומר לך שדומים הם כי זה לא נמכר אלא מצד עניות והעניות בא לו מצד חטאו ופשעו ועונו, ולא תאמר שיש הבדל ביניהם כי עונש

הגניבה ועונש העניות שוים ואלולי שכיר שכיר היינו מחלקים, א"ל למה לומד אחד מחבירו יכתוב אותו בפירוש אצלו. א"ל בני אצילות האור השני הוא מצד שאינם כדאים העולם להשתמש לאור הראשון לכך בא שכיר בגונב לברר שכיר במוכר עצמו ששוים, שאלולי זה כל הביאור שהוצרך תורה שבעל פה לעשות לתורה שבכתב היה נכתב בפירוש אבל עתה הואיל ונאצל אור השני והראה לנו הקב"ה שכולם צריכים בו א"כ אין לתת פחיתות לדבר שהכל צריכים בו והוא צריך מהכל. ולכן אמרו שצריך המלות להיות מופנים דאל"כ יפול ספק בדבר מצד שנצטרך לומר לצורך עצמו נכתב לכן בהיותו מופנה אמרינן לא הופנה אלא לדון גזירה שוה ולומר מאחר שהסבה האחת צריכה לחברתה א"כ דומים ואין פחיתות, א"ל תינח שהגדול לומד מקטן היכא שהקטן לומד מגדול להקל מעליו מאי איכא למימר כי כפי הערך יקל מעליו יותר מהמלמד. א"ל לכן נכתבו המלות שוות לומר ליתן האמור של זה בזה והאמור של זה בזה שאם

צריך ללמוד זה מזה וזה מזה ולומד זה מזה וזה מזה אינו לומד על כל פנים יש לנו לומר שהחלש אינו מלמד לגבור אבל הוא לומד ממנו ונמצא שיש פחיתות לחלש לכן אינו מדה לחצאין. א"ל ר' הכהן הוא קדוש כפי מדתו ועניינו ולכן אין לו עירוב במקום אחר והוא המשפיע הראשון ואם יקח האלמנה יורה ההיפך ולכן ארבעים יכנו ואמרה תורה אלמנה וגרושה ולא ידעינן האי אלמנה מאי היא. נאמר כי קאמר קרא אלמנה אסורה לכהן שנבעלה לאחר ובעבור שזה קדוש ומשפיע ראשון לכן אסורה, היכן שנתארמלה מן האירוסין שאין שם עדות שקר מאי תאמר, א"ל זה שאומר לך נשבע אבי לי שלמד אותו מפי אליהו ז"ל מפה אל פה הואיל ויצאתה מרשות אביה לרשות אחרים א"כ דמי כמו שנבעלה שכן נתארסה אביה ובעלה מפירין נדריה. והואיל והוא כהן צריך לישא אשה שלא נכנסה לרשות אחרים. אמר לו ר' אני אראה לך בכח שלא חששה תורה אלא אם כן שנבעלה. א"ל מנין לך, א"ל תודה לי תמר נבעלה

או לא נבעלה, א"ל כדרכה או שלא כדרכה. אמר לו בין כדרכה בין שלא כדרכה בעולה היא. א"ל אם כן הך גזירה שוה כתיב הכא אלמנה וגרושה וכתיב בתמר שבי אלמנה מה שם בעולה אף כאן בעולה יצאה מן האירוסין שאינה בעולה פשוט מיהו כל שאינה בעולה ראויה לכהן והדין נותן הואיל ואינו יורשה א"כ מה יפה כחו נחסרה לכהן, א"ל הלא יפה להתיר נדריה, א"ל ר' יתבטל חדא מתרתי הואיל ואינו יורשה ואינו נטמא לה אע"פ שמיפר נדריה ראויה היא לכהן. א"ל א"כ לא יפר. א"ל הרי את מקודשת לי קאמר לה ונתקדשה לו ונאסרה לכולי עלמא ומכחות הטומאה אין לה יניקה והנדר היא עינוי על כל פנים יש בידו למנוע ענוייה. א"ל אם כן יטמא לה וירש אותה אמר לו מאי האי כתיב את בתי נתתי לאיש הזה נתינה גמורה נתינה מעליא וכאן חסירה מסירה לחופה. אבל בא עליה ומתה מצטער עמה וירש אותה כי הוא יגאלנה ולו משפט הגאולה אם כן תהא מותרת לכהן. אמר לו מי כתיב אלמנה זונה וחללה

וגרושה אלמנה וגרושה כתיב מקיש אלמנה לגרושה מה גרושה בין מן האירוסין ובין מן הנשואין אף אלמנה כן. אמר לו בני רואה אני שאמת שנשתבחת, א"ל עדיין מה ראית. א"ל א"כ תוסיף כח על כח, א"ל אוסיף ואוסיף. ועתה אברר דברי ואל יחר אפך בעבדך, אדרבה אימא אלמנה מן הנשואין דווקא וגזרה שווה מתמר ונסמך אלמנה לגרושה שלא תאמר גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין קא משמע לן מה אלמנה מן הנשואין דוקא אף גרושה מן הנשואין דווקא ותפשוט מהא שאלמנה וגם גרושה מן האירוסין מותרת לכהן ולא אסרה תורה אלא מן הנשואין שהוא היפך עניינו של כהן. אמר לו אם כן יכתוב אלמנה גרושה חללה זונה