# ספר הפליאה — קטע 19

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/19/)

<div lang="he" dir="rtl">

ואם לא תוכל להלחם עם היצר הרע לקום ולעיין בסופי משמורות כי לא נתנו לך שינה רק 
שיתין נשמי, וראה והבן שיתין נשמי שינה שהדין פועל בכחו נשימה אחת והו&#x27; סיבות נחים 
וכ&quot;א כלול מעשר ע&quot;כ שיתין נשמי, ואם לא תוכל בכל משמר עכ&quot;פ חצי שעה קודם לאור היום 
קום כדי לתקן עצמך בעבודת הלב הוא התפלה ולא תלבש מיושב אלא קח חלוקך ותכנוס בו 
ראשך וזרועך בעודך שוכב ונמצא תקום שאתה מכוסה ואל תאמר הנני בחדרי חדרים ומי יראני 
כי הקב&quot;ה מלא כל הארץ כבודו כי נהורא עמיה שריא שאם לא תלבש חלוקך בזו הדרך יראה 
הברית: 
 


ד&quot;ה וראה והבן מה אתה רואה ומה
וראה והבן מה אתה רואה ומה רומז הברית, ותדקדק בחלוקך ללבשו בלא היפוך שלא יהפוך 
חיצון לפנימי כי הוא כיסוי הגוף והפנימי הוא טהור ונקי ומצד החיצון מקום טומאה. 
ולכן אל תהפוך כי ת&quot;ח מדקדקים שלא להפוך חלוקם. ותנעול מנעל ימין תחלה ולא תקשרנו 
ואח&quot;כ שמאל ותקשרנו, ואח&quot;כ תקשור מנעל ימין, א&quot;ל ולא בעי לנעול כתפילין, א&quot;ל דינא 
הכי הוא נועל של שמאל תחלה אלא מפני שהברייתא אומרת נועל של ימין תחלה עבדינן 
כתרווייהו נועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה. א&quot;ל מאן דאמר כתפילין מאי דעתיה, 
א&quot;ל בני מנעל הוא ימין ושמאל שנאמר מה יפו פעמייך בנעלים. וכשם שתפילין מניח של 
שמאל תחלה כדי שלא יהא תפילין של ראש בראש והיא ר&quot;ל כ&quot;י אינה לשם. ע&quot;כ צריך להניח 
ביד וכשיבא להניח בראש אז האשה בביתו ומברכה ואומר ברוכה את לה&#x27; בתי וכן המנעל נועל 
של שמאל תחלה כתפילין פן ינעול של ימין ולא ימצא המנעל של שמאל ברגלו. א&quot;ל והאומר 


של ימין תחלה למה, א&quot;ל בני תפילין של יד יש לה י&#x27; המורה רחמים ובעבור שרוצה לעלות 
אל המלך נוטל רשות מהשוער ולכן מניח של יד תחלה מ&quot;מ אין צריך הכנה כי הי&#x27; עמו, אך 
המנעל אשר הוא ברגל של שמאל ומנעל שמאל תכין לך הדרך ותנעול של ימין תחלה ואח&quot;כ של 
שמאל וכדי לצאת ידי שניהם נועל ימין תחלה ואינו קושר והכין מקצת ואח&quot;כ נועל שמאל 
וקושר והנה רוצה לעלות ולעשות קשר וחבור בימין והכל אחד. ותלך שלא בקומה זקופה פן 
תדחוק רגלי השכינה שנאמר והארץ הדום רגלי. רגלי הקב&quot;ה הם יכין ובועז והם על הארץ 
והיא כ&quot;י והיא כפופה תחת רגליו ולו הכח והממשלה וקומה זקופה ואם לא תלך בכפיפה אתה 
עושה היפך דוגמת השכינה, ותבדוק ותיטול ותניח תפילין ותתפלל היא עול מלכות שמים 
שלמה. שכן אמר ר&#x27; יוחנן הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח 
תפילין ומתפלל. ואתה יודע שכל מקום שהולך אדם מלוים אותו שני מלאכים כענין שאמרו 


ביעקב אבינו ע&quot;ה מלאכים שלווהו וגו&#x27; לכן בכניסתך לבית הכסא עשה התעוררות והתפלל 
ואומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו 
המתינו עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם, ובעבור שתניחם בחוץ והשדים והמזיקים 
בבתי כסאות ע&quot;כ בקש מהם שמירה. א&quot;ל ר&#x27; ולמה פעמיים, א&quot;ל כענין שוב אשוב שאין השמירה 
מכח עצמם אלא מכח הקב&quot;ה. וכן תאמר בכל פעם שתכנוס כי השעות מחולקות כ&quot;ש שמשתנות כפי 
מעשה המקבלים. ולא תגלה עצמך עד שתשב ותגלה מלפניך טפח ומאחריך טפחיים ואשה מאחריה 
טפח ומלפניה לא כלום, ע&quot;כ צורך הגלוי, מכאן ואילך יש ליזהר שלא לגלות ואפי&#x27; לדרעיה 
כד מנח תפילין כי כל איברים של אדם רומזים לדברים גדולים ונוראים ואין שבח כצניעות 
בעולם. וכשתשב יהיה פניך לדרום כדי שתעשה כבוד לאברהם ואחורך לצפון מצפון תפתח הרעה 
ולא תשב בין מזרח ומערב הם ד&quot;ו פרצופים שלא לחלוק וכ&quot;ז כשתפנה במקום מגולה אבל 


בבה&quot;כ שבבית שיש לו מחיצות אין לדקדק, ובשדה אחורי הגדר תפנה מיד מבלי דקדוק ובבקעה 
תתרחק עד שלא יוכל חבירך לראות פריעתך ולא תאנוס עצמך לדחוק יותר מדאי כי אתה מעורר 
הצער. ותקנח ביד שמאל ולא בימין כי הימין הוא מעולה, ולמה ישמש בו שימוש שאינו ראוי 
לו מאחר שרמוזו גדול. ולא תקנח בחרס כי הוא מן העפר וגם מן האש ואין הכשפים באים 
אלא מן העפר והיא מדה האחרונה שהיא אשה, וע&quot;כ תזהר מכישוף וכיון שכן הוא ע&quot;כ תרחיק 
כל נזק מגופך כגון עשב יבש וצרור שקינח בו חבירך כי גופך רומז בדבר גדול ולכן 
תשמרהו, ותפנה בלילה כמו ביום אחר שאתה מקדש עצמך מצד כבוד העליון מה לי ביום מה לי 
בלילה ונהורא עמיה שריה. ועמוד במקום גבוה ותשתין או לתוך עפר תיחוח משום ניצוצות 
הניתזים על רגלים ויאמרו שאתה כרות שפכה ואינך מוליד והם בנים אחרים ונפשם נפש 
מסואבה, ואם תבא להאחז האבר ולהשתין אחוז מן העטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם אתה נשוי 


פן תבא לידי קושי והקושי מביא לידי הרהור והרהור עולה ונדבק ופוגם יותר מן עבירה, 
ואל תשהה צרכך כי אתה מזיק את הגוף אשר הוא טהור כלי הנפש העליונה ותרחוץ כפיך 
ותברך בא&quot;י אמ&quot;ה אקב&quot;ו על נ&quot;י, ומלת נטילה הגבהה כענין וינטלם וינשאם כל ימי עולם. 
ונטילת ידים ונטילת תפלה שווים בהגבהה ע&quot;כ תגבה ידך שהם עשר אצבעות נגד י&#x27; ספירות 
ותכוין להתקדש מן העשר כאדם שהוא ת&quot;ת מגביה ידיו למעלה אלו זרועות עולם וממשיך מן 
המקום העליון ומוריד שפע למטה ומברך את העשר, וכן תמשוך אתה שהמים רומזים רחמים 
והאצבעות הם עשר עשר כנגד עשר ע&quot;כ תגבה ידך ותכוין זהו שארז&quot;ל בתר כוונה אזלינן. 
וע&quot;ז אמר הכתוב ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי וכן בעשותך למטה חקיקה וציור כן יעשה 
למעלה, וידקדק לערות עליהם ג&quot;פ כי ג&#x27; רוחות רעות שורים על היד ותעביר א&#x27; א&#x27;, א&quot;ל 
ויעביר כל הג&#x27; בבת אחת, א&quot;ל רוחות רעות מאין נאצלים מג&#x27; מדות אשר שלשתן דין והראשון 


מצפון תפתח הרעה והו&quot;ד ואש&quot;ה עקרן משם ודרך שם יורד החשך בעולם, אחד אחד מכבים 
ומעברין או שלשתן בבת אחת הוי אומר א&#x27; גם אתה כן. ומצד ג&#x27; רוחות הללו תזהר קודם 
נטילה שלא תיגע ידך בפה או בחוטם או באוזן או בעין הן תוליד נזק כי כל אלו מרמזים 
לכוחות עליונים וכל א&#x27; גבוה מחבירו. וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני ה&#x27; ותכוין בברכה 
כי קריאת השם הוא לשון אדנות באל&quot;ף דל&quot;ת והכוונה שהוא אדון הכל. ובשעת קריאתו ביו&quot;ד 
ה&quot;א המורה יהו&quot;ה שהוא היה הוה ויהיה ובמקומו אבארהו. גם מלת אלהי&quot;ם ומלת א&quot;ל בע&quot;ה. 
ובחסרון המים תעביר בכל מידי דמנקי אלא שמצוה מן המובחר במים. ואחר נטילת ידים תברך 
אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים כי הוא דוגמא עליונה 
הנקבים וחלולים הם הצינורות אשר דרך שם נותן הנותן ומקבל המקבל ואם יסתום אחד מהם 
לא יתקיים המקבל. וראה והבן שרמ&quot;ח איברים רוחניים מתקיים דרך נקבים וחלולים שכן 


חלולים חלולים עולה רמ&quot;ח. א&quot;ל ר&#x27; והלא בהסתלק עלת העלת הפתוחים נסתמים. א&quot;ל בני היש 
להם קיום. ועוד תינוק שבמעי אמו טבורו פתוח אשר הוא סתום ופיו שהוא סתום הוא פתוח 
והנה עלת העלת פותח וסותם ואמת מברך מפליא לעשות היש או הראית פלא כזה נאד מלא רוח 
שהוא סתום ורוח שמור בו יעשה בו נקב כחודו של מחט רוח חלף והלך לו. והאדם מלא נקבים 
והרוח שמור בקרבו. ואם רצונך לסדר עם שאר ברכות גם על נטילת ידים בבית הכנסת רשאי 
אתה, אך אם תברך מיד אחר נטילת ידים ואשר יצר אמור אלהי נשמה וכו&#x27; ותחתום ברוך אתה 
ה&#x27; המחזיר נשמות לפגרים מתים לפי שהיא סמוכה לחברתה ואינה פותחת בברוך שכיון שחברתה 
מבורכת וצדיק חונן ונותן למה יברך בפתיחה אין צורך וכל שאין צורך אין לברך. גם כל 
היום כשתפנה בין לגדולים בין לקטנים תברך על נטילת ידים ואשר יצר והוא ששפשפת או 
קנחת אבל בלאו הכי תברך אשר יצר לחוד והדין נותן אחר שהעביר רוח רעה מגופו ונשאר 


נקי וטהור האיך לא יעורר לברך, ואל תברך כ&quot;א בשעת הניגוב שכל זמן שלא ניגב לא עשה 
כלום שהרוח רעה עם הניגוב עוברת. ומיד תברך בציצית טלית קטן על מצות ציצית, ועל 
טלית גדול להתעטף בציצית, וצריך להתעטף מעומד שנאמר לכם לג&quot;ש שלא תאמר אחר שמצות 
טלית רומז בכ&quot;י א&quot;כ יהיה מיושב כי עליה נאמר ואתה קדוש יושב תהלות והוא השער הנזכר 
ועליה אמר אנה הלך דודך ונבקשנה עמך ר&quot;ל עמך יוכל להשיגו וזולתך לא ומלת יושב ממתין 
כמו ותשבו בקדש והישיבה מורה עיכוב והמתנה ומרמיז אל הנרמז, וכדי שלא תעשה אותה 
מיושב חייבה תורה מעומד הואיל וזו המצוה רומזת בה&#x27; קשרים ה&#x27; אחרונות וח&#x27; חוטין ח&#x27; 
ספירות ואלו ואלו אח&quot;ד וחוט התכלת בה רומזת אל החי&quot;ך הוא חכמה עלאה אם כן ראוי 
לעשותה מעומד. א&quot;ל ר&#x27; א&quot;כ דברים הרומזים בכ&quot;י צריכים להיות מיושב, א&quot;ל אין הכי נמי, 
ואבי אמר לי ג&quot;כ דברים שרומזים בכ&quot;י כגון נפילת אפים ותהלה לדוד ותפילין של יד 


וכיוצא בהם צריכין להיות מיושב כי מצוה מיושב ממשיך מכ&quot;י ומצוה מעומד ממשיך מתפארת 
ישראל. ואם עשה מעומד הדברים שראוי לעשותן מיושב הרי הוא משקר ומחליף ומקלקל 
הצינורות והפך בהפך. א&quot;ל ר&#x27; והלא של מיושב עושים מעומד, א&quot;ל שלא לתת פחיתות באחרונה 
וסוף הענין דברים שמיושב ועושה אותן מעומד צריך לכוין במה שרומז אף שעומד מצד שלא 
יהא פחיתות בדבר וכן העושה של מיושב מיושב ומכווין שלא יחליף הדברים ושלא יקלקל 
הצינורות ואינו נותן פחיתות לדבר, על שניהם נאמר כי ישרים דרכי ה&#x27; ועם כל זה העושה 
מיושב צריך לעשות כבוד לנרמז בשעת ברכה ולקום מעט וכן הדין נותן. ואח&quot;כ תניח תפילין 
בזרוע שמאל למעלה מה&#x27; פרקים והנח מיושב וחלק כבוד בברכה ונגד הלב כי הלב לצד שמאל 
ומברך להניח, ואח&quot;כ של ראש ומברך על מצות תפילין ואין כאן מקומם ובמקומם אבאר בע&quot;ה: 



 
ד&quot;ה א&quot;ל ר&#x27; אמור כאן מעט ושם הרבה,
א&quot;ל ר&#x27; אמור כאן מעט ושם הרבה, א&quot;ל מה אומר, א&quot;ל למה להניח. א&quot;ל להניח ברכה אל 
ביתיך. ובשל ראש על מצות כי מן הראש מורידים הברכה בבית, א&quot;ל ואם שח, א&quot;ל מברך על 
של ראש להניח, ועל מצות. א&quot;ל הנה של ראש להניח א&quot;ל הכי כוונת הענין אתה הראש הפסקת 
הצינור מלהניח אשר צויתני להניח ברכה אל הבית ותתקן. ותמיד תמשמש בשל יד תחלה ואח&quot;כ 
בשל ראש כי אם לא יעלה דרך הסולם יפול ויהרוס. והמשמוש הוא שלא יזוזו ממקומו כי אין 
הדבר נכון ולא תישן בהם הן יבא לידי נפיחה. וראה והבן קדושתן, ואחר הנחתן תמשמש 
ותברך שכן אמר רב אשי כל אימת דממשמש בה מברכי, ובענין שינה יש בהם כמה חלוקי 
דינים. כשהם בראשו יוכל לישן שינת עראי כי שינת עראי אין בהם לא חשש נפיחות ולא 
היסח הדעת. אבל לא קבע כי יש לחוש לשניהם. וכשהם בידו לא קבע ולא עראי פן יפלו לארץ 
מקום דריסת רגלים. ויש חילול בקדשים וכשמניחם אצל מראשותיו פורס סודר עליהם כי מכבד 


הקדשים וישן אצלם בין שינת קבע בין עראי, ואם תכנס לבית הכסא תחלצם ותניחם חוץ לד&#x27; 
אמות או כרוך ותנם בכלי תוך כלי. א&quot;ל ר&#x27; והלא מכוסים בעור, א&quot;ל יש בעור שם שדי ש&#x27; 
בראש וד&quot;י ביד. ואח&quot;כ תלך לבית הכנסת ובלכתך מהר פעמיך שכן כתיב בבית אלהים נהלך 
ברגש ובהלוך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעורר הלוך רחמים מסבה לסבה. א&quot;ל א&quot;כ ילך וישב 
וידום, א&quot;ל מעלת ההולך מצד מעלת התפלה ומעלת תלמוד כי הם מעוררים את האהבה. ויבדוק 
מנעליו פן יהיו מטונפים וכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ואם יהיו מטונפים מה 
תועלת לו בתפלה. ובהכנסך לבית הכנסת תאמר מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל. מ&quot;ה 
במילואו מ&quot;ם ה&quot;ה מוליד מ&quot;ה אחר ומנה מ&quot;ה מ&quot;ה היא הו&#x27; ומשך הו&#x27; כי מ&quot;ה עולה אדם א&quot;כ 
ב&#x27; ווין הנקראים יהו&quot;ה ור&quot;ל אתה מ&quot;ה הוא ת&quot;ת טובו אוהליך הוא יסוד ומלכות אהלי 
יעקב, ואמר יעקב כי בגלות מבקשים ממנה טובה אבל בגאולה משכנותיך ישראל שבמקום ישראל 


אין שטן ואין פגע רע, ועתה בקריאתך מה טובו אהליך בבואך לבית הכנסת תעורר הטובה 
ואחר הקריאה הזאת שבקשת להתברך מהטוב אמור ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל 
קדשיך ביראתך והוא שאמר הטוב ומלת אשתחוה אריק וגם בקריאה זו תועיל ותשב במקומך, 
ואם יש לך טלית אחר תתעטף ותשהה מעט ולא תפתח פיך עד שתחשוב בלבך לפני מי אתה עומד 
ומי הוא השומע דבריך ואז תלבש אימה ופחד ותפתח פיך ואמור תפילתך על הסדר אחד המרבה 
ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ר&quot;ל לעשות הלב היא כ&quot;י לשמים היא ת&quot;ת על 
מחשבתו זה הממעיט, אך המרבה הוא מכוין להוריד השפע מבריכה עליונה להשקות למעלה מן 
העשר ואח&quot;כ לבו לשמים. ותתקן מלבושך שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. א&quot;ל א&quot;כ מי 
שמלבושיו קרועים לא יתפלל ואם אין בידו לתקנם מה יעשה. א&quot;ל אין הבגדים הללו כמשמען 
רק הכוונה היא ככה מלבושי הלב הם מחשבות השכל וכשאדם רוצה לעמוד לפני אלהיו צריך 


לתקן מחשבות שכלו שגם ישראל רוחני אמור לו הכון לקראת אלהיך היא הבינה אתה הנקרא 
ישראל. והנה שלמטה מעורר להעשות למעלה. וכשאתה מתפלל אל תגביה קולך בתפלתך רק השמע 
לאזניך מה שאתה מוציא מפיך שהתפלה והקול במקום א&#x27; זהו שפתיה נעות וקולה לא ישמע 
ולכן כל תיבה ותיבה תחתוך בשפתיך ולא תבלעם. שהתיבה רומזות בעליונים הם הסבות 
וכשתוליד חסרון בתיבה ולא תוציאה בשלימות כ&quot;י עדותיך חסרון והוא שקר, כי אין חסרון 
ואף כי יש חסרון בהשפעתה גם זה רעה חולה שאתה מחסר השפע, וס&quot;ת תפרידם זה מזה פן 
תכשל באמרך ספרו בגוים את כבודו, שא&#x27; של את נבלע והמ&#x27; של בגוים מתחבר בת&#x27; של את 
ונמצא ששב הא&#x27; למ&#x27; והוא גידוף ל&#x27; מת ח&quot;ו, וכן שבחי ירושלים את, וכן וייראו העם את 
ה&#x27; תפרידם. א&quot;ל ולמה ידביקם עד שיצטרך האדם להפרידם ושמא יכשל, א&quot;ל מוכרחים הם כי 
התיבות מרמזות בספירות והספירות הם דבוקים דביקות עולם כענין נעוץ סופן בתחלתן והנה 


מוכרח להורות אל הדיבוק ואף כי דבוקים נפרדים בהשפעה הרי כאן פירוד ואין הדיבוק 
והפירוד מורה רק בזה. ולא תאריך בתפלתך יותר מן הצבור פן תחשב מגסי הרוח ואין הגאוה 
רק להשם יתברך שנאמר ה&#x27; מלך גאות לבש: 
 
ד&quot;ה א&quot;ל ר&#x27; והלא מאריכין לו ימיו
א&quot;ל ר&#x27; והלא מאריכין לו ימיו ושנותיו א&quot;ל ה&quot;מ יחיד אבל עם הצבור יחשוב עם הצבור ולא 
יאריך יותר מן הצבור. ובק&quot;ש תהא נזהר מאד מה שתוציא מפיך והשמע לאזניך רמ&quot;ח תיבות 
שבו, וכן אמר לי כשעלה מרע&quot;ה לרקיע שאל להקב&quot;ה למה חסר הג&#x27; תיבות מק&quot;ש עד שיצטרך 
האדם להשלים ואם הקב&quot;ה מחסרן אדם מאין לו להשלימם. והשיב גלוי וידוע לפני מי שאמר 
והיה העולם שעתידין ישראל ללכת בארץ לא להם ארץ נכרים יעלו עליהם בהמות טהורות גם 
טמאות שפן וגמל שמו עליהם כי פנו מדרכי השם, ור&quot;ל בגלות יתגלגלו בבהמות אפי&#x27; בטמאות 
ויפנו ממצות השם אל האלהים אחרים ואין הטומאה נוגעת רק עד ו&#x27; קצוות והוא מת אבי 


אבות הטומאה, שני לו אב הטומאה, ר&quot;ל מי שנגע במת הוא אב הטומאה, שלישי לו ראשון, 
רביעי לו שני בחולין, חמישי לו הוא ג&#x27; בתרומה, ששי לו הוא רביעי בקודש, ע&quot;כ חסר 
הקב&quot;ה בזו השמיטה ג&#x27; תיבות מק&quot;ש המעיד על רמ&quot;ח איברים של אדם והוא נגד כתר חכמה 
בינה להרמיז כי אף בגלות לא נאמר על אלו הג&#x27; העניים והאביונים מבקשים מים ואין, ר&quot;ל 
מבקשים גם אותה המדה הנקראת אי&quot;ן וכ&quot;ז בגלות רק ששת ימי בראשית אשר הטומאה מגעת שם. 
אבל הג&#x27; הם כתר חכמה בינה אין שום טומאה מגעת שם. ולכן חסר הג&#x27; תיבין בקריאת שמע 
להודיעך קושט דברי אמת, אך האדם אשר הוא דוגמא העליונה צריך לכללם בחזרת שלש שמות 
אני ה&#x27; אלהיכם אמת הרומזים לג&#x27; שאמרתי, אני רומז לחכמת אלהים, כענין אני חכמה אלפים 
לעולם קדומה, ור&quot;ל אני של יהוה שהוא כ&quot;ע האצלתי אלהיכם הוא הבינה, והנה ג&#x27; רוחניים 
הם ברמז ולכן אנו כופלים אני ה&#x27; אלהיכם, נעלמים בנעלמים, והנגלים הם כנגד הנגלים, 


ר&quot;ל נעלמים הוא הכפל. ונגלים הם הנראים והנקראים והם נגד הנגלים, ר&quot;ל אני רומז 
לחכמת שלמה כענין אני בכר אתנהו. ור&quot;ל אני חכמת שלמה, יהו&quot;ה שהוא ת&quot;ת ישראל לקחני 
מבית אבי הוא פח&quot;ד יצחק שהוא אלהיכם והמליכני עליכם, והרי כאן ששה שמות ג&#x27; נעלמים 
וג&#x27; נגלים. ואם הוא העלימם מפני הכבוד אתה צריך להעלותם כי הוא אמונתינו ועל שק&quot;ש 
הוא עדות ברורה פעמיים בכל יום ע&quot;פ שנים עדים חייבים כל ישראל להעלות עדות זו 
פעמיים בכל יום. ואשה פסולה לעדות לכן אשה פטורה מק&quot;ש ומבשרי אחזה אלוה שהיא ראשך 
כמין י&#x27;, והי&#x27; קטן ונעלם מן האותיות ויש לו קוץ למעלה להרמיז אל הכתר וקוץ למטה 
להרמיז אל הבינה, וע&quot;כ במוח שכל חכמה ובינה, והראייה שמשם בא בלבול אדם, והטיפה 
שהולד נוצר בה נמשך מן המוח ומתפשט בחוט השדרה ומשם לגידין אילך ואילך עד הצדיק 
וצדיק חונן ונותן לאשה. והנה דוגמתו במרכבה העליונה, ואצילות מן המוח הוא כתר חכמה 


ובינה בחוט השדרה שהוא תפארת ישראל ומשם לצדיק שהוא הברית ומברית לאשה והאשה בעולם 
השפל. ואם לא יבין בגופו ובשרו לא יאמין הנה הכחיש בדוגמתו כפר בעשרה מאמרות אל 
יענו אוון מפיהו כי אין קדושתו קדושה ויוציאוהו מעליהם כי טמא הוא מחוץ למחנה מושבו 
הוא ירבעם הרשע, לכן יזהר להשלים, ויש לך להתבונן ארבע פרשיות בקדושה חמורה והם 
תפילין שבראש וד&#x27; בקדושה קלה הם תפילין של יד וכ&quot;י מתעטרת בהם הרי כאן ט&#x27; והברכה 
כולל העליון ואין כאן חילוק, ובעבור שהם עדות של יחוד ע&quot;כ צריכים שלימות, גם התבונן 
בסוד הקדושה אחדות העשר קדושות זו בזו והם הספירות ע&quot;כ אין לפחות מי&#x27;, והנה עשר 
שמות אינם נמחקים להרמיז אל הענין גם עשרת הדברות ג&#x27; מצות עשה וז&#x27; מצות לא תעשה, 


</div>
