ספר הפליאה — קטע 20

ויש שרוצים להשלים בא"ל מל"ך נאמ"ן וטעות הוא בידם שאינן ג' ראשונים נרמזים באלו כי הם אברהם יעקב דוד ועוד אינם מגוף הק"ש ובק"ש בעינן להשלים רמ"ח: ד"ה וראה והבן שכתב בראשונה ג' וראה והבן שכתב בראשונה ג' שמות יהוה אלהינו יהו"ה ובאחרונה ג' שמות אני יהוה אלהיכם וג' נעלמים הרי כאן ט' והוכרחו להסמיך אמת אל אלהיכם כענין שנאמר וה' אלהים אמת. ואמת הוא שם הרי כאן עשר. וע"פ הדבור תקנו חז"ל ק"ש והשלמוהו בנסתרים. ומצד מעלת הנעלמים אין להשלים רק ש"ץ וכל העם ישמעו ויבינו ומכוונים ומודים כי ש"ץ הוא כמלאך ה' צבאות, ואני זוכר שאמר לי אבי זלה"ה מלה במלה כל דבר שצריך עשרה כגון ק"ש וקדושה וברכו וקדיש. וכיוצא באלו כל יחיד ויחיד חייב ביה עם הש"ץ, וא"ל טעם עדות ברבים השווים בעדותן אוהב הקב"ה שנאמר הן אל כביר לא ימאס שאם אינו כן יחיד לא יענה קדושה ולא קדיש ויסמכו כולם בש"ץ, וא"ל ענינו של ירידת ש"ץ ענין אחד שאלתיהו על

העקר, וא"ל כל יחיד ויחיד ובלבד עשרה. א"ל ומה צורך בעשרה א"ל הואיל ורוצה להשלים בנעלמים א"כ צריכים י' כי עם הנעלמים הם י' שמות עם הסמכת אמת וכל י' שמות צריכים עשרה. וכל שאינו קורא ק"ש עם הציבור אין לו רשות לכפול מה יעשה להשלים יכוין ט"ו ווי"ן דבאמת ויציב להשלים ברמז ועם כל זה קרינן בי' מעוות לא יוכל לתקן כי אותם הג' תיבות לא אמרם כשאר הציבור ר"ל ט"ו ווי"ן הם ג' שמות ה' ווי"ן עולים ל' ול' מצטייר כ"ו הרי כאן שלשה פעמים יהוה יהוה יהוה, ובערבית יכוון בו' של ואמונה שהוא מושך וא"ו הרי כאן שלשה אותיות וא"ו ב' ווין עם כללן היינו מא' ועד ו' הוא כלל הו' ועולה הב' ווי"ן ב' פעמים אהי'ה, וא' מצייר יו"י הוא כ"ו יהו"ה הרי כאן ג' שמות. ועל שלא השלים עדות במלות מבוארות קרינן בי' מעוות לא יוכל לתקן. ומיד ויפול משה על פניו ר"ל המשיך מדתו הוא נצח על מט"ט ובו שפע וברכה וקב"ה אמר ישמח משה במתנת חלקו שהוא

שבת בשפע שהוריד לו ועוד דברים רבים בק"ש ואין כאן מקומו: ד"ה וכשתקרא ק"ש תזהר לתת ריוח בין וכשתקרא ק"ש תזהר לתת ריוח בין הדבקים כמו אתכם מארץ מצרים פן תבליע המ' מצד השני ואתה מורה חסרון וכן וחרה אף. אותו וזכרתם וכן כל כיוצא בהם וכל השמות האמורים בפרשה ראשונה תאריך בקריאתם כל אחד וא' עד שתכוין הי"ה הו"ה ויהי"ה אך בא' דאחד לא תאריך שלא יראה אי חד. וראה והבן שבחן וגם לא תמהר בקריאת הח' שלא תקראנה בחטף ותאריך בד' עד שתחשוב בלבך שהוא בורא עולם ומלך בשמים ובארץ למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם. מזרח מערב צפון דרום. ותהום רבה ועל רמ"ח אברים שבך ואם לא תוכל לכוין כל כך תכוין ה' אלהינו שהוא עתיד להיות אחד ובכל מאודך בכל ממונך ובכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. א"ל ר' והלא אמרינן אפי' בא ליטול את כל ממונך ומי יוכל לסבול, א"ל ראה והבן אם בא ליטול נפשך נתחייבת לו כי אין משפט מעוקל מלפניו ואם בא ליטול ממונך

ודאי הוא בדין שאינו שלך א"כ כל מה שעושה הוא דין אמת והאמת אתו למה תתרעם. זהו בכל מדה שהוא מודד לך כדין הוא ותאהב אותו. א"ל ר' נפשו של אדם של השם כספו וזהבו ג"כ של השם הוא כשבא ליטול את נפשו וממונו שלו לוקח א"כ מאי רבותא דאדם ומה שכר לו אם לא יתרעם אא"ב אם הקב"ה נוטל דבר של אדם ואדם אינו מתרעם אלא אוהב שפיר. אלא אי אמרת שלו הוא נוטל אם מתרעם שלא כדין הוא מתרעם ויענש. ואם אינו מתרעם אלא אוהב ושמח לא יהיה לו שכר. א"ל ועד עתה היכי היית, א"ל וזה קשה לי וזה שאלתי, א"ל הלא אמרתי לך קב"ה הכי אמר לישראל אם תתרעם שלא כדין תתרעם ותענש. כי שלי אני נוטל ואם לא תתרעם הלא שכרך כפול מאד כ"ש למי שבא אליו נפשו בהשקט ובמנוחה שלא בהרגש ועכשיו הוא נוטלו או בשריפה או בסקילה וכיוצא בהם שמצטער ואינו מתרעם יש לו שכר בזה. א"ל ר' דברך יסייעני אם נתחייב למה יתרעם ואם יתרעם הוי שלא כדין. ואם לא יתרעם למה

יהיה שכרו כפול, א"ל עד מתי תעמוד בטעותך ולא תבא אל האמת. הכי אמר הקב"ה לאדם אם יאמר לך אדם אם לא תצא ממחיצת הקב"ה לעבוד אלהים אחרים אני נוטל את נפשך או ממונך אפ"ה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. א"ל מתוך השקר יתבאר האמת שבכלל השקר אמת ובכלל אמת אין שקר. ממ"נ כשמסר נפשו שלא לכבוד אלהים אחרים ואינו עובד אינו נותן דבר משלו, א"ל אפ"ה הואיל ואפשר להיות לו ממונו ונפשו כשיעבוד ע"ז והוא אינו עובד הקב"ה מעלה לו שכר. שכן אמר ר' עקיבא גדול הדור עכשיו כשבא לידי לא אקיימנה אלא שקר ואמת שאמרת מעולם לא שמעתי, א"ל ר' שקר עולה ת"ר ואמת עולה תמ"א ובתוך ת"ר תמ"א ואם תבקש שקר בכלל אמת לא תמצאנו א"ל וחלופיהן בגולם. א"ל ר' יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך אנשי סדום אמרו ללוט ג"ש הלא"ה וכוונתם גול"ם שוט"ה ולמה מר קראתני גולם שוטה, א"ל בני כבוד תלמידי חביב עלי כשלי ולחדודי נתכוונתי

קראתיך שוטה שכשם שבתוך שקר אמת כך בתוך שטות חכמה, והכי אמרתי לך מתוך שטותך תצא חכמתך קראתיך גולם שמתוך דברך למדנו החילוף שאם תחליף שקר בא"ת ב"ש הוא בד"ג ואם תחליף אמת בא"ת ב"ש הוא אי"ת והנה שקר בתוך אמת ואם תחליף שטות בא"ת ב"ש בנפ"א חכמה בא"ת ב"ש הוא סלי"ץ והנה שטות בתוך חכמה ובעבור שהוצרכתי לומר וחילופיהן הזכרתי גולם לא לדידך הוא הלא תראה שמלת בגלם עולה בא"ת ב"ש במ"ק ר"ל וחילופיהן בא"ת ב"ש שקר בכלל אמת:

ד"ה אשר אנכי מצוך היום יפסיק כי אשר אנכי מצוך היום יפסיק כי המדה הנקראת היום היא מצוך וע"כ יהיה חביב בעיניך כאלו היום נתנה לך ולא תסמוך עם על לבבך שיהיה משמע היום על לבבך ולא למחר. ועד לבבך עקר כוונת הלב ועקר כוונת קבלת עול מלכות שמים ואפי' מהלך בדרך יש לו לעמוד עד שיגיע אל לבבך. וראה והבן שכ"י נקראת לבבך. כענין שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים ר"ל נגביה כ"י שהוא לבבינו, בשמים הוא ת"ת ישראל לקבל שפע, ומכאן ואילך יקרא בכוונה כפי כחו וכשיגיע לאות על ידיך ימשמש בתפילין של יד להוריד השפע ביד וע"כ הוא ממשמש גם בראש כשמגיע לוהיו לטוטפות להוריד שפע וברכה מן הראש וכשמגיע אל וראיתם אותו ימשמש בציצית. כי הציצית הם ל"ב חוטין ור"ל ל"ב נתיבות חכמה עלאה באין בלב היא כ"י, גם תחבר כל הקשרים עם החוטים שהם ל"ב הם בין הכל ב' ווין הנקרא יהוה יהוה והנה היחוד, ויחתוך הז' של תזכרו שלא יראה כשי"ן מלשון שכר. ואין לך שקר גדול מזה שנראה שהקב"ה

א"ל לקבל שכר ואינו כן, ולא ירמוז בעיניו ולא יורה באצבעותיו ולא יקרוץ בשפתיו כי תועבת ה' עושה אלה שהעושה היסח הדעת ביחוד עושה הפסק בשפע וחיבור ואוי לו. ובהתפללו מיושב אל יסמוך מאחוריו דרך גאוה וחושב בדעתו שהוא אדם גדול לפני השם וא"א ע"ה אמר לפני השם ואנכי עפר ואפר. ודהע"ה אמר ואנכי תולעת וכו' ואתה מהלך להתגאות לפני השם אלא ישב וראשו כפוף ושתי ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית נגד טבורו הימין על השמאל. להיות השמאל הדין מזוג ברחמים. נגד טבורו הוא אמצעית האילן טבור הארץ ואליו הידים באים ע"כ צריך השמאל להיות על טבור ואחריו הימין, וזהו שהאש יורד תחלה ואח"כ מים באים ומכבים אש, ואל יפשוט רגליו אלא שוקיו על עומדו כדי שיראה שהוא עומד באימה וביראה וברעדה וכתיב עבדו את ה' ביראה וכתיב את ה' אלהיך תירא, וינענע גופו כשהוא יושב וכשהוא עומד כדי לעורר ולנענע הרחמים שאין בהתעוררות לבד הכוונה. זהו כל

עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ובקומו להתפלל יכוין רגליו זה אל זה שנאמר ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל, ישרה בגימ' תקט"ו והוא בגימ' תפלה מלמד שמתפללים מלאכים בכל יום תקט"ו תפלות כמנין ישרה. ומשה למד מהם והתפלל תקט"ו תפלות דכתיב ואתחנן שעולה בגימ' תקט"ו. וכך פעמים מתפללים המלאכים והחיות לפני הקב"ה כשיושב בכסא הכבוד. ככף רגל עגל ר"ל כשאדם עומד להתפלל צריך להדבק רגליו ביושר ואם לאו תפלתו בטלה דאין נראים כעגול שלם וכשרגלי אדם מחוברין נראין כעגול שלם ורומז שאין השטן יכול לקטרגו ולעכבו שהוא מוקף מכח השם ומשומר במצותיו, וישוח ראשו הוא רמז לירידת השפע, וגם בתפלה ישים ידיו תחת לבושו הימנית על השמאלית ויעשה כריעה באבות תחלה וסוף ובמודים תחלה וסוף ובברכת השלום ולא יותר. כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, ר"ל כשאנו כורעים אנו מודים בדעתינו שהקב"ה הוא בתפלה ומתאחד בכתר

שהוא הברכה, וכשאנו זוקפים כלפי מעלה אנו מזכירים השם ומודים שהכל נאצל ממנו והוא אדון הכל וברצונו עומד הכל ב"ה שהוא שפע וברכה ומשפיע מאתו השפע על הכתר, ומהכתר על הספירות ומהספירות עלינו כי הוא סוד הכתר בלבד שהוא הספירה עליונה ומהכתר האציל הקב"ה החכמה שהוא הספירה השניה והחכמה כלי אומנות מייסד כל פעליו, ולמה כורע באבות אין כאן מקומו, וכשמשלים תפלתו יפסיע ג' פסיעות לאחוריו נותן שלום לשמאל שהוא ימינו של הקב"ה ומכוין בחסד ואומר שלום לימינו שהוא שמאל של הקב"ה ומכוין בפחד וא"כ שלום על ישראל. ר"ל מאחר שהשלים המים עם האש א"כ שלום על ישראל הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ומה שפוסע ג' פסיעות כדי לצאת שיעור שני פתחים כדרך שבא בשתי פסיעות. וחוזר למקומו בשלישית כי שיעור שני פתחים בא לעמוד בתפלה כענין שנאמר לשמור מזוזת פתחי. ואמר שיעור שני פתחים והם חסד ופחד שהם שני פתחי עולם, ר"ל שיכוין אדם בתפלתו

לעלות למעלה מן הי' הראשונות ששם התפלה מגעת כי אע"פ שיסוד כל היסודות משפיע טובו הוא ע"י הכוחות העליונות המתאחדים באמצע יחודו. וכאשר השלים תפלתו צריך לצאת כשיעור שני פתחים בדרך אשר בא בו, ואם לאו ימתין עד ענות הקדיש או קדושה או מודים ויחזור למקומו. ואם שב קודם אלו הרי הוא ככלב השב על קיאו. כי זה אמר בתפלתו סלח לנו כי חטאנו ועלה כסדר וירד כסדר ואם ימחלו לו אח"כ מראה בעצמו בשובו אל מקומו שנתחרט בתפלתו ורוצה בחטאיו והוא כלב שב על קיאו. וקודם הפסיעות יאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. וראה והבן י' בראש רומז לחכמה גנוזה י' בסוף רומז לאחרית הימים להעלות תפלתו בי' העליון אשר קוצו רומז בכתר עליון כי לשם התפלות באות. וראה והבן שמי' לי' עשר ספירות עם קוץ הי' הרומז בכתר ועוד יתבאר. וגם קודם התפלה צריך לומר אדני שפתי תפתח וכו' וכדי להסמיך גאולה לתפלה:

ד"ה ועתה אודיעך סדר גאולה ותפלה ועתה אודיעך סדר גאולה ותפלה כי דע בהתאחד מדות א"ל ח"י שהוא היסוד במדת אדני אז יושבת על כסא מלכות ומושלת על כל הנבראים. וכשא"ל חי הוא היסוד נבדל ממנה ומסתלק ממנה אז מדת אדני הנקראת שכינה הולכת בגלות ומשתעבדת תחת שאר ממשלת וכוחות נכריות וזהו ושפחה כי תירש גבירתה, ולכן אמרו שצריך אדם לסמוך גאולה לתפלה. כי גאולה הוא א"ל חי ותפלה היא אדנ"י ובהיותם סמוכים זה לזה אז הכל ביחוד ובשלימות וברכה, וסימן סומך ה' לכל הנופלים ואומר נפלה ולא תוסיף קום, ולכן צריכים ישראל לכוין בכל יום כוונה גדולה להסמיך גאולה לתפלה כדי שיתחברו ויתאחדו שני שמות הללו וכשמגיע אדם לברכת אמת ויציב שהוא גאל ישראל יכוין בלבו סוד גאולה זו מה היא ואיך סומך אותה לתפלה כשמתחיל אדני שפתי תפתח וכו', כי הכוונה זו עקר גדול. וראה והבן מאותו חכם שהיה משבח שפעם אחד הסמיך גאולה לתפלה. כי זה אפי' קטן יודע שאסור לספר ולהפסיק

והאיך יתפאר בזה שאפי' הקטן בישראל אסור לעשותה, ועוד ע"י שבחו גילה גנותו שפעם א' סמך ומשמע ששאר הימים לא סמך והיה מפסיק וחלילה לחסידיו ולעבדיו הקדושים מעשות כדבר הזה אך מה שאמר פ"א הסמיך גאולה לתפלה פירושו שהיה מכוין בברכת אמת ויציב להמשיך מכל הצינורות וליחד כל הספירות עד שהגיע המשכת כל הצינורות עד חתימת גאל ישראל וכשהתחיל אדני שפתי תפתח נתחבר א"ל חי במלת אדני ונתייחדו הספירות ע"י החכם הזה. וגם זה דבר שצריך מחשבה נכונה להמשיך כל הצינורות ולסדר כל הספירות עד שמגיעים כולם במלת אדני ולפי שאין כח ביד האדם לכוין כוונה זו הגדולה כי דבר גדול הוא ולא יוכל לעשות בכל יום הוצרך לומר פעם אחת הסמיך גאולה לתפלה, ולפי שהסמיכה הזאת בדיבור ובמעשה היה שהיה יודע לכוין אלו הכחות להמשיך השפע דרך הצינורות עד שהביאם כולם לאל חי ומשם בשם אדני וזהו סמיכת גאולה לתפלה והסוד אל חי ואדני זכור ושמור בדיבור אחד

נאמרו, וכיוצא בזה ארז"ל אלו שמרו ישראל שבת אחת כהלכתו מיד היו נגאלין בסוד שהיו סומכין גאולה לתפלה שזה הסוד הוא זכור ושמור. א"ל ר' ולמה לא נגאלו מיום שהסמיך אותו חכם גאולה לתפלה, א"ל אדם אחד לא יכול לסמוך אלא שיעור אדם אחד אבל אלו היו כל ישראל סומכין כפי השלמת והמלוי המספיק להתחבר ולהתאחד גאולה לתפלה ואז היו נגאלין. א"ל אחר שאין תועלת בסמיכת גאולה לתפלה שיגאלו ישראל למה ארז"ל להסמיך כי אפי' כל יחיד חייבו לסמוך גאולה לתפלה, א"ל נהי שאין נגאלין בסמיכת יחיד מ"מ תועיל סמיכת יחיד לתועלת מה שהרי ע"י זה ישראל ניצולים מגזירות האומות שאלולי זה מה אנו מה חיינו לפניהם. ובסמוך א"ל ח"י אל אדני אז הוא הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייכי:

ד"ה וראה והבן כשרצה הש"י לגאול את וראה והבן כשרצה הש"י לגאול את ישראל ממצרים חיבר מדת א"ל ח"י הנקרא גאולה למדת אדני הנקרא תפלה וזהו ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וכתיב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. והיסוד, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי, והנה היסוד גאולה ואדנ"י תפלה. ולפעמים מלת אדני נקרא גואל כי בהתחבר אל חי עם אדני שהוא סוד הגאולה לתפלה הרי מלת אדני שהיא תפלה מתמלאת משפע הגאולה אז גם מלת אדני נקראת גאולה ופועלת גאולה בשליחות אל חי ומצלת הצדיקים וגואלת אותם מכל פגע ומחלה, ובאותה שעה נקרא המלאך הגואל שלפי שמלת אדנ"י הנקראת תפלה היתה הולכת עם ישראל בשליחות א"ל ח"י. הלא תראה שהמדה הזאת היתה מהלכת עם יעקב אבינו ע"ה לגאול אותו מכל מיני פורעניות זהו שאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ומה שקורא (אותו) המדה זו מלאך לפי שאינה פועלת פעולה לגאול אלא

בשליחות א"ל ח"י שהרי היא עצמה צריכה גאולה שכן ארז"ל גלו למצרים שכינה עמהם ולכן כשאדנ"י פועל גאולה הוא בשליחות א"ל ח"י, ולכן נקרא המלאך הגואל השליח בשם משלחו. אך אדנ"י לעולם תפלה כי דרך שם עוברת התפלה, והעיקר כי מדת היובל למעלה היא הבינה והיא הגאולה השלימה, ומהבינה מקבל א"ל ח"י שפע הגאולה ומביא גאולה לעולם כמו שמקבל מהבינה כח חיים. ועתה אומר לך אדני שפתי תפתח היא תפלה תסמוך אותה לגאל ישראל הוא יסוד שהוא הגאולה וע"ז נקרא היסוד א"ל ח"י בעבור שמקבל כח חיים מהבינה הנקרא יובל, אשר משם נגאלו ישראל ויצאו ממצרים שנאמר וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים חסר ו' אלו חמשים שערי בינה וכן הוא אומר יובל היא שנת החמשים שנה וכתיב גאולה תהיה לו וביובל יצא, וכתיב ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, ומהיובל תמשך הגאולה לא"ל חי לגאול את הצדיקים בשעה שהוא סמוך לא"ל ח"י מדת אדנ"י, וזהו אדני שפתי תפתח כגאולה

אריכתא דמיא, ואדרבה היא תפלה אלא אדני נמשך אחר גאל ישראל וכאלו היסוד ואדנ"י גאולה, ואע"פ שהיא תפלה אריכתא מכל מקום נשלם התפלה. א"ל והיכן הנחת הכריעה והזקיפה וכיוצא בהם. א"ל בני שכחתי וכד מדכרי לי אדכר וכורע כריעה עד שיתפקקו חוליות שבשדרה ועד שיראה איסר כנגד לבו וכשזוקף נבלע אותו איסר ואינו נראה, וכשהוא כורע אז מתפקקים כל חוליות שבשדרה ונראה אותו בשר שהיא כאיסר. וראה והבן כי פקפוק החוליות הוא התעוררות השפע הלא תראה שהאיסר שהיא כנסת ישראל באה כנגד הלב לקבל השפעה וברכה כי הלב הוא תפארת ישראל ובעבור שהפחד הוא בכלל החוליות וההוד הודאה שלו כשמו ע"כ בברכותיו שהוא ברכת הודאה צריך לעשות התעוררת בברכתו להשלימו, וגם להשלים עיקר יניקתו שהוא הפחד ע"י הכריעה, ולכן יש לכרוע במהירות למהר השלום ביניהם ולזקוף בנחת כנחש מעט מעט להתאחד השפעות הברכה, ואמר כנחש לומר לך שכל מי שלא יכרע בזה הדרך הנה

האיסר שבה לינק מכוחות הנחש ונותנת ומשלמת מדה כנגד מדה ושדרתו הוא חיותו נעשה נחש אחר ע' שנה, ר"ל אחר דין כ"י בדין שבעים סנהדרין שלא יחיה בתחיית המתים, ולכן נקרא מדות שפועלת מדה כנגד מדה. ולא ירוק בתפלתו כי הרוק יורד ממקום העיפוש ואין לעוררו ולכן קראוהו רוק מענין ירקרק הלא תראה שמואס בו הרואה את הרוק ואם נזדמן לו מבליע בכסותו וכאלו לא יצא ולא נראה ואם אסטניס הוא זורק לאחוריו שהוא מוציא לחוץ מן ההקף כי שם מקומו, ואל יגהק ואל יפהק שכל אלו מורים רעה הלא תראה גיהק ופיהק מניח ידו על פיו לכסות ריח רע היוצא מפיו כי עולה מצד הסרחון, ואין לתפוש שום דבר בשעה שהוא מתפלל כי מוליד היסח הדעת והיסח הדעת בתפלתו הוא רעה גדולה שנראה כמטייל לפני המלך