וביטל כל שפע וברכה, ועל הכל אין לתפוס סכין עמו אף כי מכוסה שהברזל הוא מקצר ימים וזה מבקש להאריך ימים ועתה קיצר, וראה כי הוריד דין במדה ולא הוריד דין בדרך שלום. ואל יתפלל אחורי אדם שלא יראה שמשתחוה לאדם אחר וטוב לחסות בה' מבטוח באדם, ואף כי הוא רבו אל יתפלל אחוריו, ואל יעשה את תפלתו קבע ולומר כך תפלות מוטלות עלי להתפלל בכל יום שא"כ אתה קובע מקום לתפלה והוא כענין הבה נבנה לנו עיר, אלא עשה תפלתך רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה כלומר כוון להוציא ממקום יניקתם הוא הפחד ותחברנה ברחמים כי זה אוהבת כענין ורבקה אוהבת את יעקב. ואל יעיין בתפלתו ואין פירושו שלא יעיין ויכוין בתפלתו כי אדרבה יכוין ויעיין כי אז תבא עליו ברכה בעיון ובכוונה גדולה וראויה תפלתו להתקבל, אלא ר"ל אחר העיון והכוונה שהתפלל כבר תפלתו אומר כבר התפללתי בעיון ובכוונה גדולה, ראויה היא תפלתי שתהיה מקובלת אם כך עושה יזכירו לו עונותיו כמקטריגים ויאמרו לפני השם הוא עושה כך וכך אלא שבדין יש לו לחשוב ולעמוד ולכוין בתפלתו ומאחר שהוא בשר ודם למה יתגאה הלא לכך נוצר. א"ל אם ימצא אדם שבעל כרחך יתגאה לבו ואז מה יעשה שבעל כרחך הוא ויזכרו עונותיו. א"ל יש לו תקנה ישוב וישפיל עצמו וישיב אל לבו ויאמר כמה גאוני עולם עברו מהעולם הזה אשר עשו אלף מדות יותר מעשים טובים ממני מה אני מה חיי. וע"כ שליח צבור אינו יורד לפני התיבה אם לא שיתנו לו רשות, כי ש"ץ אינו רשאי לרדת אם לא שיתנו לו רשות גדולי הצבור מפני שנראה שמתייהר לפני השם וי ליה כי יזכירו עונותיו המקטרגים. ובעודו בבית הכנסת יזהר מלדבר שיחת חולין עם בני אדם וגם לא בשעת קריאת התורה ואם יש בני אדם שמדברים יעשה עצמו כמתפלל וינענע בשפתיו ובכן ישתיק אותם אוי להם לבני אדם שמערבים חול בקודש וחטאתם רבה ולא ידעו. ואל תתפאר ביניהם כי אינך מדבר שנראה שאתה מתפאר במצות השתיקה וקרוב שאתה נוטל שכרך. וראה והבן שהמערב חולין בקדשים גם הוא יתערב בחולין אע"פ שהוא קודש. ויכוין בכל ברכה וברכה לענות אמן אחריה שמלת אמן מורה אומן והנה שני אומנות הם חכמת אלהים וחכמת שלמה. ויכוין להוריד מאומן לאומן ברכה וחיים. הלא תראה שאמן עולה גימטריא יהו"ה אדנ"י והנה מוריד הרחמים אל הדין. ויהא שמיה רבא יאמר בכל כוחו פי' בכל כוונתו ואין הכוונה שיגביה קולו. ויזהר בשעת התפלה ובשעת ברכת המזון ובשעה שאדם עוסק בתורה שלא יגע בשערו ובשער בית השחי וערוה כי שערות הם כוחות הטומאה ועל כן אם נגע יטול ידיו להעביר הטומאה. ואסור לקרות קריאת שמע ולהסתכל באשה פן יבא להרהור אשר הוא נדבק במדות יותר מן העבירה וזהו הרהורי עבירה יותר קשים מעבירה. והנה אם רוצה לצאת מבית הכנסת אל יצא מיד אלא ישהה מעט שלא יראה שדוחה כל מה שעשה ויצא בנחת ובכריעה שיראה שאוהב כל מה שעושה. שכן אמרו היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה. ויאמר פסוק ה' נחני בצדקתיך למען שוררי הישר לפני דרכיך שלא יראה שעד כאן צריך מהש"י ומשם ואילך לא, וכשילך בדרך אל ישוח יותר מדאי ואל ישפיל סודרו על עיניו שאם ישוח יותר מדי כביכול מצער קונו ואם יכסה עיניו מעיד שקר שעיני ה' המשוטטות בכל הארץ, וגם לא ילך בקומה זקופה כמו שאמרנו למעלה אלא במדה בינונית וישפיל עיניו בכדי שלא יראה הבא כנגדו גלגלי עיניו, שעיניו עיני ה' המשוטטת בכל הארץ, והארץ שלימה טהורה נקייה. ותקדים בשלום כל אדם אפילו בשלום גוי כדי שיתאהבו ישראל באומות ואתה הגורם שעל ידי שלום שלך מתפרנסין שרי מעלה ושבעים פרים יוכיחו אבל לא בשלום אשה שאינה עם בעלה ולא תחסום לגמרי. והנה בא אל ביתו בשלום ויסיר התפילין של ראש שאין דרך לצאת האיש מביתו והאשה איננה שם, ואח"כ יסיר של יד ויתנם בתיק כי כולם בתיק נמצאים ומתערבים ותנהיג בהם כבוד לתלותם גבוה מעשרה שכל למעלה מעשרה הוא קריאת הא' א סמיכות כולם: ד"ה ודע שהמכנסים רומזים על ודע שהמכנסים רומזים על השוקיים נצח והוד מים ואש הבאים אל המעור הוא היסוד הוא מכריע שני, ולכן צריכין להיות ממתניים שהוא הו' ועד הירכים ואין עד אלא כנסת ישראל וזהו ועד ולא אמר עד. ובחסרון המכנסים מן המעור והמעור מן כנסת ישראל הנה אשה יונקת מכחות הטומאה וראה ערותך וזהו לא תגלה ערותך עליו, ולכן יהיה לו מכנסים טהורים ונקיים להיותם לו בשעת בהכ"נ להורות על עניינים גדולים ונוראים ואחר צאתו מבהכ"נ והסיר התפילין יסיר גם המכנסיים ההם וילבוש האחרות ומיד יעסוק בתורה שנאמר ילכו מחיל אל חיל, ר"ל על ידי העסק בתורה כ"י מתחברת עם ת"ת ישראל וישוב ה' להתחבר בחיל שהוא עולה מ"ח הם מ"ח אותיות שהעלה יהו"ה בריבועו י"ב הויות שבו שהם מ"ח אותיות וכשתחבר הה' עם חיל הוא החי"ל בגימ' ג"ן והנה חיל שנעשה החי"ל נתחבר עם חי"ל שהוא יהו"ה. ואל יפסוק ממשנתו לדברים בטלים אף אם יאמר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה שיש בזה דבר שבח לבורא שמברכין ברוך שככה לו בעולמו אעפ"כ ארז"ל שמתחייב בנפשו ואתה יודע תורה שבע"פ אין להכניס אליו דבר חול וזה מתחייב בנפשו מדה כנגד מדה וק"ו בדברים בטלים ושיחה של ערוה שהשח בהם עובר בלאו ועשה. בלאו דכתיב כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר. ובעשה דכתיב ודברת בם ולא בדברים אחרים, דהיינו דברים בטלים, ולאו הבא מכלל עשה עשה. א"ל ר' נאמר ודברת בם והוא הדין בדברים בטלים אלא שעשה עקר בדברי תורה, א"ל הואיל והלאו נאצל מן העשה מוכרח אתה לומר ולהוליד לאו מן העשה ולומר ולא בדברים אחרים היינו דברים בטלים, א"ל א"כ יהא בלאו שהרי נולד הלאו למה תאמר לאו הבא מכלל עשה עשה. א"ל וכי יש לבן כח ורשות לפני אביו הרי הבן ברשות האב עומד ומאחר שאביו עשה גם הוא עשה, והשתא ומה בלא תורה כך עובר בלאו ועשה כ"ש שאין להפסיק מדברי תורה החביבים עליך לעסוק בדברים בטלים, וכל המפסיק מדברי תורה העלה חול בקדשים והעלה עשן באפו ועליו הכתוב אומר הקוטפים מלוח עלי שיח שרש רחמים לחמה, ר"ל מאכילין אותו גחלי רתמים בגיהנם. ואח"כ ילך לעסקיו שיפה ת"ת עם דרך ארץ כי כשם שהקב"ה נושא ונותן כן הוא ישא ויתן שכשם שהמו"מ של הקב"ה הוא באמונה, והאמונה בנו כן הוא ישא ויתן באמונה, ויהיו כל עסקיו לש"ש אז יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. וירחיק מדבר שקר כי כל דברי השם אמת ויציב ואתה דוגמא שלהם ואם תאמר שקר אתה יוצא מדוגמתם. גם תזהר בני מחבורת אנשים רעים ומושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב כי אין לצים בדוגמתו. ואל יעשה אונאת דברים לחבירו כי ענשו חמור שלא ניתן להשבון כי חבירו דוגמא עליונה ואונאתו אונאת דוגמתו, ואף עם נכרי יהיה מו"מ באמונה כי גם הוא מהאמונה מתפרנס ואם תגזול מה שהאמונה מפרנסתו הנה שם שמים מתחלל בין הגוים ואתה הוא הגורם. ולא יוציא דבה מפיו. וראה והבן בני מה נעשה לצדיק שהחליף צדקתו בחסידות וגרר דבר אחר את לשונו וראה אדם אחד ויצא לתרבות רעה. הנה דבה רעה הרג שלשה האומרו והנאמר והאמצעי ור"ל יוסף הצדיק הוציא דבה רעה על אחיו ונתגלגל בחסיד אחד ובא חזיר וגירר לשונו וראה אדם אחד ואמר הלשון שהוציא מרגליות מפיו כך זו תורה וזו שכרה יצא לתרבות רעה, הנה הרג יוסף שלשה יוסף ואחיו ואותו אדם, ואם יקללהו אדם או יחרפהו אל ישיב לו מאומה אלא יהיה נעלב ולא יעלוב שהעולב עולב דוגמא עליונה והנעלב הקב"ה יבקש עלבונו. ואל יצא לריב מהר שאתה מונע השלום ואל ישנא את חבירו בלבו כי אם את אשר ישנא השם הם פריצים עזי פנים מעמי הארצות אשר אין הוגים בתורה. ובשובו מעסקיו לביתו אל ישב בטל שהבטלה מביא לידי שעמום ולידי הרהורים רעים ועי"ז מתבטלים למעלה. וראה ששכר התלמוד והמצות אין להם שיעור, ואם יבא לו אורחים יכניסם בסבר פנים יפות ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול כי לאו שלו אוכלים, ופעמים בא עני מדרכו ועדיין לא אכל ובוש לשאול ויתן לפניו לחם וכל אשר יוכל ישים לפניהם בפנים מאירות, ואף אם יש בלבו איזה עצב ודאגה יסירם מלבו לפניהם וינחמם בדברים ויהיה להם למשיב נפש, ואפילו יש לו מאה עבדים ושפחות יטריח בעצמו ויעמוד עליהם. כי מי גדול מאברהם אבינו ע"ה ששימש את המלאכים והיה לו כמה עבדים ושפחות והוא בעצמו שימש. ואע"פ שנזדמנו לו בדמות אנשים ערביים ואברהם כיון בעצמו שהם מלאכים חיצונים ומשתחווים לאבק רגליהם הם השרים החיצונים הנקראים אבק ההיקף ובעבור שמדתו חסד והם רחוקים ממנו ע"כ אמר קחו מעט מים ורחצו רגליכם להעביר הטומאה מעליהם, ואחר רחיצת המים השתדל הוא בעצמו שכן מפרנסין אותם מתוך ההקף. ואל יאמר לפניהם תלאותיו כך וכך אירע לי אל יספר לפניהם כי דברים קשים משברים את הגוף ורוחם, וכמדומה להם שהוא אומר בשבילם כן וכמעט שאין לו שכר בעולמו, וגם יכבדם כאדונים שכן אמר אברהם אדוני. וגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה שמאחר שנותן יתנו מן השמים לשכינה ושכינה בכל העולם ואתה הגורם ומדה כנגד מדה לא בטלה. ובשעת אכילה יראה עצמו צעור לפי שאינו יכול להטיב להם יותר ותפק לרעב נפשך שאומר לו תצא נפשי על שאין לי כלום לתת לך, ואם ילינו אצלו תשכיבם על מטה טובה כי גדולה מנוחת עני בהיות שוכב בטוב ויותר נחת רוח עושה לו המשכיבו בטוב מן אכילה ושתיה, ותהא מכבד כל אדם כגופך ויהיה בעינך כלסטים כי לא תוכל להכיר הלבבות ושמא נפשו נפש מסואבה ויזיק במדתו, ובבקר סעדהו ולוהו וחשוב כי גלגל הוא החוזר בעולם היום עשיר ולמחר דך ונכלם. ויתן להם פת צידה לדרך כי על פת לחם יפשע גבר. ועל שלא נתן יהונתן פת לדוד בהפרדו ממנו נתגלגל הדבר ונהרגו נוב עיר הכהנים שמונים וחמשה איש נושאי אפוד בד. והעניק תעניק לו מסת נדבת ידך כדי שיעניקוך מן השמים, ואם בא מצוה לידך שמח בה ותזרז עליה כי זריזות מביא לידי זהירות וזהירות מביא לידי נקיות ונקיות מביא לידי פרישות ופרישות מביא לידי טהרה וקדושה ויראת חטא ויראת שמים ומעשה. והוי זהיר בכבוד חכמים אם יבוא חכם בעיר תקבל פניו וכבדהו בכל יכולתך ותשתדל אליו בכל ענינו קודם לענינך. ואם לא תעשה כך דע כי יביטך בעין רעה ויזיקך כי עינו עוקר ואפילו לעוסק שלא לשמה הם בעלי תלמוד, אך בעלי רודפי האמת הם העוסקים לשמה ועכ"ז מתוך שלא לשמה בא לשמה, ואם יש חתן וכלה שמחים תשמח עמהם. כי חתן וכלה רומזים בד"ו פרצופים היונקים מן העשר ומן ההקף שהם ז' ומן חמש ספירות הם הה' קולות שהשיגו ישראל במתן תורה הואיל וכך הוא אם תשמח תזכה ותקבל שפע וברכה מהם. ואם יש מת בעיר לך ותספדהו כי ראוי לכל האדם לבכות על הניצוץ נשמה שמן השמים בו ואיך משפטו יצא. ואל תעיד עליו דברים שאין בו רק דברים שהיה בו בזה קלסהו. שתיקה יפה מכולם פן תכשל ותעיד עליו מעלות שלא היה בו וראה והבן שגם עדותיך השקר. ואם יש מילה בעיר לך ועסוק בו ותסייענו שהמסייע לדבר מצוה כאלו עושה מצוה, וידעת מעלת המצוה ההוא שעמה נשלם אברהם אבינו ע"ה כי היה חסר ה' אברים מאבריו וזהו אברם אברהם. ואם יבא ח"ו צער על הציבור היה גם אתה בצער בכל צרותם כי קב"ה ג"כ מצער בצרות ישראל ואל תשמח בכשלונם שאתה שמח בגלות השכינה ושמח בשמחתם, ואם שמעת צרות ישראל הרחוקים תאנח עליהם ותתפלל עליהם וכ"ש על הקרובים ותברך לצורך וכ"ז לעלות אנחותיך ותפילתך אצל הקב"ה וישמע אלהים את נאקתם ואם מה דהוי הוי מ"מ לפחות ינכה מעונותיך. ועל הטוב ועל הרע ברך אלהים. על הטוב הטוב והמטיב. ועל הרע דיין אמת. כי אין משפטו רק אמת ואם יבא עליך יסורין תחשבם לטובה כי הם באים למרק עון זהו כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. והתרחק מן השבועות ומן הנדרים כי בעון נדרים בנים של אדם מתים. שהנדרים בבינה וע"י נדרים בנים מתים ונשארו בלי מים זהו חיותם וזהו כל נדר לה'. וע"כ ימותו ח"ו בניו של אדם. גם השחוק והכעס מבלבל דעתו של אדם. וראה והבן למי שאתה דוגמא ואתה מביאו לידי כעס וגם ראה והבן מה עשה לו השחוק שמוציאו מן העולם ואינו מתיישב באהבת הבורא יתב' הראית בני ששוחק בצער השכינה אשר היא מצטערת בגלותינו ובזמן הגאולה אז ימלא שחוק פינו ושפתינו תרועה. וזהו שארז"ל לא תרתח ולא תחטא וגם שהמע"ה אמר בחכמתו והסר כעס מלבך כי כעס בחיק כסילים ינוח הם כוחות החיצונים. וראה והבן היש גדול ממשרע"ה ובכ"מ שבא לכלל כעס בא לכלל טעות כי מן המוח הבלבול ירד ואתה הגורם ודברים שעשה חבירך שלא כהוגן אל תזכור לו. מאחר שעברו כבר כי אין אחר המעשה כלום רק תשובה, ויהא ענוותן כהלל ז"ל שהיה עניו גדול ואל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך, רק כעס מעט שרי פן ישלטו בו ביתו ובניו, רק יזהר שיהא דעתו מיושבת עליו ויכנע יצרו מכל אשר יתאוה, ואף מלדבר שיחה בטילה כי מה יתרון בדברים שאין בהם צורך ואין יתרון לבעל הלשון כי אם הרבות פשע, זהו כל המרבה דברים מביא חטא. ותרצה ביתך גם חבירך כדי שירצו ביתו של הקב"ה. ואל תשהה כעס אדם עליך אלא לך ותרצה אותו מיד עד שיתרצה ויתפייס, שכן זעם השם עובר מיד שנאמר כי רגע באפו. ואל תאמר פלוני חטא לי עליו מוטל לפייסני אפי' חטא לך טוב להקדים ולפייסנו כי אין רעה כגבהות לב באדם כי תועבת ה' כל גבה לב. והזהר ממילי דבדיחותא ושמחה שלא לצורך, והחכמים הפותחים בבדיחותא כוונתם לש"ש כדי לפקח לב התלמידים. והתרחק מן הכבוד וכבד כל האדם כי מעשה השם הוא ועבור על מדתך שכן מעביר הב"ה על פשעיך. והוי דן את כל האדם לכף זכות שכן הקב"ה דן את כל אדם לכף זכות מדה כנגד מדה, ובמדה שאדם מודד מודדין לו. ואם אתה אצל אביך ואמך תירא מהם ותכבדם מפני כבוד האב עליון חכמת אלהים ומפני האם הרוחניות היא כ"י. איזה מורא לא ישב על מקומם ואל יסתור את דבריהם אף אם יאמרו דבר שאינו כן אל תאמר שאינו כן, ואם היה אביו עובר על ד"ת אל יאמר לו אבי עברת על ד"ת אלא יאמר לו אבי כך כתיב בתורה וכך היא ומתוך כך יבין בעצמו. ולא יתבייש ואם יש ביניהם דבר אל תכריע ביניהם ואל תכנוס בדבריהם כי אפי' הנכנס בדברי חבירו נקרא גולם. כלל הדבר כל הכבוד שיוכל לעשות עשה להם. וכשהוא מדבר בהם או בשליחותם יתלה הכבוד בהם ולא בעצמו, ואתה יודע כי הוקש כבודם לכבוד המקום ויראתם ליראת המקום, ואם אתה מכבדם אתה מכבד המקום. ואם תעשה ח"ו היפך רצונם הם מצטערים על ידך ולמי אתה מצער כי הגיע צערם למעלה בשותפם. הוא שארז"ל ג' שותפים באדם הב"ה אביו ואמו וחייב אתה להאכילם ולהשקותם ולהלבישם ולהנעילם ולהכניסם ולהוציאם ובלבד שיעשה הכל דרך כבוד. שיש שמאכיל את אביו ואמו פטומים וטורדו מן העולם שאינו דרך כבוד, ויש מטחינו ברחיים ומכניסו בג"ע מפני דבריו הטובים ואביו שמח בהם. ואפילו יזרוק ארנקי בים או לאור אל תכלימהו, ואם ישמע לאיזה אדם שמדבר עליהם שלא כהוגן יקהה שיניו ויאמר שקר אתה מדבר. סוף דבר עשה רצונם כרצונך זהו כבודם. ואם מחלו על כבודם כבודם מחול. והוי ירא את החכמים ואף תלמידי חכמים שכן דרש ר"ע את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. וראה והבן תירא בגימ' ת"ח (והפעם אגלה אזניך מה היה אומר אבי ז"ל. והי' עושה וסיני בלי שום שינוי. פעם אחת היה מלאך אחד הולך לומר שירה לפני רבו ופגע בכת מלאכים שהיו עוסקים בתורת משרע"ה בעשרת הדברות בפסוק כבד את אביך ושאל מלאך אחד את חבירו מאי כבד את אביך, א"ל כך שמעתי בעולם התחתון אתין לרבות. א"ל מאי עולם התחתון א"ל עלמא תתאה דוד תתאה, א"ל לא אלא עלמא עלאה דוד עלאה דהא כתיב כי אתה אלהים לבדך עליון על כל הארץ עלמא תתאה הוא ת"ת ישראל דוד תתאה היא כ"י, עלמא עלאה זו חסד ונקרא אלהים כענין אלהי אברהם. דוד עלאה זהו פחד יצחק והוא עליון על כל הארץ, אמרתי עולם חסד יבנה. עוד חזרו לשאלתם וא"ל מהו אתין לרבות. א"ל דא הוא מלכא עלאה, א"ל מאי מלכא עלאה, א"ל דא הוא מלכא דמלכין, א"ל מאי מלכא דמלכין א"ל דא כתרא עלאה, א"ל מאי כתרא עלאה, א"ל כתרא דכתרין, א"ל מאי כתרא דכתרין א"ל יוד"א, א"ל מאי יוד"א א"ל קוצא דיו"ד, א"ל מאי קוצא דיו"ד, א"ל דא א', א"ל מאי א' א"ל דא תפילין דמרי עלמא. א"ל בתפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו, א"ל ישראל אשר בך אתפאר, מיד ענו כולם ואמרו אשריך ישראל מי כמוך, אמר המלאך אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה די. וראה והבן א"ת במה רומזים, והיא את השמים.): ד"ה ועשה להדביק בדרכיהם הטובים ועשה להדביק בדרכיהם הטובים ועמוד בפניהם. גם מפני הזקנים אפי' אינם ת"ח שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואפילו ארמאי, ובטל רצונך מפני רצונם כי הם דוגמא עליונה, ואת דוגמתו אתה מכבד ואתה יודע שאין חכמה ותורה יוצא מפי ע"ה א"כ אל תרדוף אחריהם ותתוועד עמהם. אלא רדוף אחר חכמת חכמים כי מהם תלמוד חכמה. והוי רגיל בצדקה כפי כוחך ולכל הפחות שעבד עצמך לתת בכל שבוע פרוטה אחת אפי' עני המתפרנס מן הצדקה צריך הוא לעשות צדקה. וראה והבן שהצדקה נקרא ת"ת ישראל והמות הוא כ"י והת"ת מציל ממות ע"י הצדקה שאתה נותן וכשתתן תן בסתר כי מתן בסתר יכפה אף הוא המות, ובפרק איזהו נשך