# ספר הפליאה — קטע 30

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/30/)

<div lang="he" dir="rtl">

רקיע השמים הוא ת&quot;ת וצריכה השקאה גם מהזרועות: 
 
ד&quot;ה ויברא אלהים את התנינים
ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת 
כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב הראית בני המלאכים קורא תנינים והם ד&#x27; מחנות 
שכינה מיכא&quot;ל בימין המקבל מן החסד כי בחסד יכופר עון ועל כן הוא כהן גדול. גבריא&quot;ל 
משמאל ומקבל מהגבורה והוא שר הגבורה ונקרא שר צבא, וזהו מיכאל באחת כולו רחמים 
גבריאל בשתים קשה ורפה. אוריא&quot;ל לפניו ומקבל מן הרחמים שמשם אורו יוצא כי הרחמים 
הוא מזרח. זהו שנאמר ופנ&quot;י ל&quot;א ירא&quot;ו אוריא&quot;ל. רפאל במערב מקבל מן השכינה כדי 
לרפאות שבר אפרים. א&quot;ל רבי כולם דברי אלהים חיים ולמה נכתב תנינם חסר י&#x27;, א&quot;ל כך 
הוא התנינים הגדולים הם לויתן ובת זוגו הוא ת&quot;ת ושכינה ומלת לויתן לשון חיבור לומר 
לך ששניהם חד ולכן נחסר הי&#x27; להורות חיבור כ&quot;י בת&quot;ת, א&quot;ל א&quot;כ יכתוב רחמנא תנינים 


גדולים למה כתיב ה&#x27;, א&quot;ל תנינם כתיב תנינים קרי בזמן שהם תנינם והוא חיבור האוהל אז 
ה&#x27; ראשון שבשם בן ד&#x27; עמהם ובזמן שהם תנינים שא&#x27; מהם פועל דין אז אין ה&#x27; עמהם. ואמר 
הגדולים כי בין כך ובין כך הם תחת ממשלת זרועות הם חסד ופחד שגם הפחד נאחז מן הגדול 
הוא החסד. וראה והבן על ענין הסירוס וצינון שהסירוס בזכר שהעלימו מן העולם שלא 
ישתמשו בו, והצינון בנקבה היא כ&quot;י שהיא רפה ואינה מחרבת: 
 


ד&quot;ה ואת נפש החיה הוא יסוד עולם
ואת נפש החיה הוא יסוד עולם הרומשת שהאציל הלילה ומלת רומשת לילה, וזהו שבא בלשון 
חז&quot;ל רמשא, הלא תראה שכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. אשר שרצו המים. 
הם מים העליונים מימי החסד אמרתי עולם חסד יבנה. למיניהם שכל הנאצל מהם צריך שפע 
כפי פעולתם, ואת כל עוף כנף למינהו הם המלאכים המתפשטים למיניהם וזהו שנאמר ובעל 
כנפים יגיד דבר: 
 


ד&quot;ה וירא אלהים כי טוב. אלהים שהוא
וירא אלהים כי טוב. אלהים שהוא הבינה זן ומפרנס כולם ע&quot;י כי טוב הם הווין. ויברך 
אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ. ועתה המשיך הקב&quot;ה את 
הברכה מבריכות המים העליונים הוא המקור העליון והמשיך מלמעלה למטה אותם הם האצילות 
כולם שמתברכים מהמקור העליון ע&quot;י אלהים היא הבינה. לאמר שכל אחד יתן לחבירו וזהו 
פרו ורבו ממים העליונים ומלאו אותן המים בימים היא כ&quot;י שכל הנחלים הולכים אל הים 
והעוף הם הזרועות ירב בארץ ישפיע בארץ. וזהו שהצינורות יבאו בארץ דרך השדרה ודרך 
ימין ודרך שמאל. א&quot;ל ר&#x27; והמלאכים איך מתברכים, א&quot;ל משפיע להם לכל אחד כח מהכוחות 
העליונים כדי שיפעלו פעולתם הן לדין הן לרחמים ויהיה ברכתם של אלו מהמקור העליון כי 
כולם משם מתברכים ואע&quot;פ שהויות המלאכים מן הארץ היא השכינה והעד וחרבו שלופה בלבת 
אש המורים דין, אפ&quot;ה גם הם מהמקור עליון מתברכים וניזונים מאחר שכל הספירות משפיעים 


בארץ כענין כל הנחלים הולכים אל הים א&quot;כ גם המלאכים וכל מה שלמטה מהם מאותה השפעה 
ניזונים: 
 
ד&quot;ה ויהי ערב ויהי בקר. ויהי ערב
ויהי ערב ויהי בקר. ויהי ערב היא השכינה ויהי בקר הוא ת&quot;ת ועתידים להיות שניהם יום 
ואז הי&#x27; הרומז בחכמה והש&#x27; הרומז בבינה והם אב ואם ישובו עם הי&#x27; היא השכינה ועם המ&#x27; 
הוא הת&quot;ת שהם הבנים הבן ובת וגם הח&#x27; הרומז בהוד ישלים עמהם זהו חמישי: 
 


ד&quot;ה ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינהו ויהי כן ידוע תדע 
בני שהנפשות נאצלו מהבינה אל היסוד ע&quot;י הת&quot;ת ומשם בשכינה הנקראת ארץ. ומן הארץ יצאו 
כל הכוחות של עולם הגשמי שאין לך בריה למטה שאין לה כח רוחני למעלה, וגם הוציאה 
הארץ היא השכינה כל הנפשות לפועל וזהו ותוצא הארץ נפש חיה הוא נפש אדה&quot;ר וזהו ויהי 
האדם לנפש חיה גם נפש בהמה ורמש כולם נפשותיהם מן הארץ. ולכן נקרא השכינה בהמה, 
האמת חית הארץ מן הו&#x27; זהו וחיתו ארץ ו&#x27; יתר ולא אמר וחית ארץ ו&#x27; הנעלם הוא יסוד: 
 


ד&quot;ה ויעש אלהים את חית הארץ האצילה
ויעש אלהים את חית הארץ האצילה הבינה חיות מן הת&quot;ת בארץ והארץ נתנה חיות באדם. ואת 
הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה, יש בהמה מצד הדין העזה וקשה וזהו רמש האדמה ששניהם 
רומזים דין, ויש בהמה מצד הרחמים זהו ואת הבהמה ולא הזכיר רמש ואדמה: 
 


ד&quot;ה ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותינו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ 
ובכל הרמש הרומש על הארץ א&quot;ל ר&#x27; בבריאת האדם אתה בקי בכל דבר ובכל ענין, א&quot;ל בדבר 
שאמר לי אבי ז&quot;ל אותו אדע לדבר ויותר איני יודע, א&quot;ל ומה ידעת, א&quot;ל דברים גדולים 
ונוראים, א&quot;ל ר&#x27; א&quot;כ יאמר ויאמר אלהים יהיה [בכת&quot;י יעשה ס&quot;א אעשה] אדם א&quot;ל ורשאי 
השכינה לעשות דבר קטן או גדול אם לא בהמלכת ממה שלמעלה ממנה. וזהו נעשה נמלך במה 
שלמעלה ממנה והם נפשות של צדיקים כי הצדיקים הם הווי&quot;ן ונפשותיהן הם הספירות שלמעלה 
מהם. והנה הבינה היא נפש כולם והסכימה ואמרה נעשה וזהו בלבו נמלך שהלב היא כנסת 
ישראל ואליה אמר נעשה ואת תהיה ראש לעולם הגשמי. ואם תבין ותשכיל כל פועל ודיבור 
הנאמר אצל הבורא יתברך הכל ע&quot;י מדותיו. וראה והבן שפעולות הנשמה נעשים ע&quot;י אברי 
הגוף וגם אין פעולה בגוף זולת הנפש המניעה והמחיה אותה ופעולות הנפש היוצאים לפועל 


ע&quot;י אברי הגוף פעמים הפעולות ע&quot;י אבר זה ופעמים הפעולת ע&quot;י אבר זה, כן הדבר הזה 
נמלך בספירות המתקנים המציאות אשר כל דבר יצא למעשה ע&quot;י באמצעותם. א&quot;ל בני דע לך 
כשרצה הקב&quot;ה לברוא את האדם אזדעזעו עלאין ותתאין ויסוד עולם עלה עד הכתר עליון 
והמשיך אור בכולם אז נתאחדו צפון ודרום הוא פחד וחסד. ומזרח ומערב הוא התפארת וכ&quot;י 
ונתוועדו ארבעתם ואמרו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו ויהא דוגמתינו וחסד ופחד ות&quot;ת 
נדבקו בכ&quot;י ונאצל האדם וזהו האדם תתאה מאתר דבית המקדש נפק, א&quot;ל ר&#x27; אמת הסכימו כולם 
בבריאת אדם בגזירת המקום אבל אמור לי מאיזה כח נברא. א&quot;ל נעשה תמלאהו נו&quot;ן עי&quot;ן 
שי&quot;ן ה&quot;א אותיות שניות ך&quot;ז ר&quot;ל נעשה בכח כ&quot;ז אותיות. ודע והבן שזה האדם נברא בשם 
מ&quot;ד שכן נעשה במלואו עולה במ&quot;ק יו&quot;ד ה&quot;א ו&quot;ו ה&quot;א הוא שם בן מ&quot;ד, א&quot;ל ר&#x27; אמרת לי 
נעשה, אמור לי אדם מהו, א&quot;ל נביא, א&quot;ל מהו נביא א&quot;ל אדם, א&quot;ל רבי איך, א&quot;ל בני נביא 


הוא אדם במ&quot;ק, א&quot;כ צריך להיות נביא מי שיאמר עניני האדם ומלת אדם, א&quot;ל ר&#x27; שמחה לאיש 
במענה פיו ודבר בעתו מה טוב בא אדם באתה נבואה ר&quot;ל מ&quot;ה בגי&#x27; אדם ר&quot;ל לדעת ענין אדם 
טוב הוא זהו מ&quot;ה טו&quot;ב כי עתה הוא עתו וזמנו ע&quot;י נבואה וגם חייך וחי ראשך אחר שיצא 
מפיך נביא ואנו עוסקים באדם אמור לי דבר מה מסדר נבואה איך ענינה כי ידעתי שלא יבצר 
ממך כל דבר, א&quot;ל בני ירא אני פן תביאני לעומק ע&quot;י שאלותיך ולא יהיו הדברים מסודרים 
ואענש ח&quot;ו. א&quot;ל דבר ולא אדבר וברוך העוזר והתחיל ואמר, הנבואה הוא ענין שכלי הוא 
אהבה לה&#x27; אלהינו ה&#x27; אחד וזה ידוע שאוהבי הנבואה הם אוהבי הש&quot;י וגם הם אהובים לפני 
השם יתברך ואין ספק והם הם הנקראים חכמים ונביאים. וראה והבן אוהבים בגימטריא 
נבואה, ור&quot;ל אוהבים נבואה אהובים והמעלה הזאת בעצמה היא עבודת השם יתברך מאהבה. ודע 
והבן שכל מי שיודע שם השם יתברך רוחו רוח הקודש בקרבו והשפיע לו מטובו והעירו 


והניעו והכריחו השפע הקודש ההוא להשתדל אחר ידיעת הש&quot;י לקדשו ולמען ספר שמו בכל 
הארץ. ודע והבן כי המתנבאים בידיעת הש&quot;י הם המתאהבים עם השם יתברך, ועתה בני אל 
תהרהר בלבך לאמר מתי אעלה גם אני במדרגה זו עליונה והנה עמי מונעים רבים כעין מזג 
החלש שהוא מונע טבעי ואין תחבולה להפכו עד תכלית המעלה, וגם מונע עניות המחייב 
רדיפות המזון והלבוש ותיקון הבית שהם עניינים הכרחיים בעמידת האיש זמן אחד. גם מונע 
הגלות בהיות האדם עבד נמכר ומשעבדים אותו בעבודה קשה בחומר ובלבנים וכיוצא באלו 
עניינים רבים זה אני נשבע לך בני שכל המניעות האלו הם נמשכות אחר היצר הקשה הרע 
הלוחם והמפתה אותך עד שתמות בלי חכמה ובלי דעת וידיעת השם, ואתה מתלכלך בחומר 
ובלבנים עד שלא יתנו לך חלק לעולם הבא. אך אם יש אלהים עמך ראוי לך שתחשוב כי החכמה 
היא מזון הנפש ואם תחסר החכמה היא חכמה אמיתית תמות הנפש מיתה משונה הכרת תכרת הנפש 


ההיא עונה בה, ואם לא תחסר החכמה האמיתית ממך אז תחיה. כי עליה נאמר כי הוא חייך 
ואורך ימיך. וכאשר תחשוב כי באין הלחם שהוא מזון הגוף ימות הגוף כן ראוי שתחשוב על 
החכמה הזאת. וראה והבן כשהאדם רעב אינו ראוי שיאמר איני אוכל עד שיביאו לי מטעמים 
משונים אבל ראוי שישמח במה שהגיע לידו מן המזון לעתו כדי שיסיר רעבתנותו שהוא סבת 
המות ובהזדמן לו מטעמים הרבים ישבע מהם כדי סיפוקו כן תעשה בני מן החכמה האמיתית, 
אם תרעב ממנה ותצמא אליה דין הוא שתשבע ממנה ותרוה צמאונך כפי הנמצא כדי להציל נפשך 
משאול מטה כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. והוא שישתדל המשתדל 
תמיד להעלות לבו אל החכמה ואז ישיגנה מן החכמים ומספריהם הקדושים בכל יום כפי 
יכולתו ואל יחשוב לומר אני לבי לשמים וכל מה שאני עושה לשם שמים והוא אינו מענין 
שיביאהו המעשה ההוא לידי חכמה האוהבת השם יתברך, ואינו יודע כי התלמוד מביא לידי 


מעשה ואין מעשה מביא לידי תלמוד, ואינו משים בדעתו שהמעשה קל אפי&#x27; לנערים כ&quot;ש לבעלי 
השכל, והתלמוד אשר בו חכמת אלהים קשה אפי&#x27; לזקינים כ&quot;ש לבעלי הדמיון השקרי, וחושב 
כי מעשהו מקובל מפני דיבור פיהו או מפני דמיון שקרי שדמהו לבבו כי אין מעשה טוב 
בעולם אלא ע&quot;י ידיעת חכמת המעשה ההוא, ואז מקובל לפני הש&quot;י לא כמצות אנשים מלומדה. 
וראה והבן איך הרמיזו חז&quot;ל הענין באמרם הגוים אין להם טיב ע&quot;ז, ואדרבא אנו רואים 
שכל השתדלותם וכל מעשיהם בע&quot;ז אלא מחסרון ידיעת עניינו כאלו אינו, ראה המעשה בלא 
ידיעה אינה כלום הלא תראה שסוף דברי חז&quot;ל מעשה אבותיהם בידיהם וזהו מצות אנשים 
מלומדה. ודע בני שכל המונע עצמו מזה ואינו משתדל בחכמה הזאת לדעת מעשה אלהים לעשותו 
כמשפטו ואם לא כולו לפחות מקצתו דע כי המניעה ההוא מצד היצה&quot;ר הממית החיים, והאלהים 
יביאהו במשפט על שלא בחר בחיים, ובציירך זה בלבך לא ימנעך מונעים כלל מלבקש החכמה 


שאתה יודע המונעים הנזכרים אלו בקשו למנוע ממך מזון גופך לא היית סובל אלא היית 
צועק להקב&quot;ה ולבריות לפרנסך וגם היית בורח מן העיר לעיר, ואלו היה לך באפשר לפרוח 
באויר היית פורח וכל זה כדי לבקש מזונך מכל צד ופינה וכל זה לקיום הגוף הנמשך אחר 
היצר, כ&quot;ש וק&quot;ו לקיום הנפש, ואלו יעזרך הש&quot;י בזה הציור השכלי לקבלו ולהאמינו ולהמשך 
אחריו בכל יכולתך דע לך שלא ימנעך שום מונע הן עוני הן גלות ואפי&#x27; אם היית אסור 
בבית האסורים מלבקש החכמה והבינה והדעת שהוא מלך בשש קצוות. ומי הוא השוטה הגס והעב 
שלא היה בורח מן המות בהכירו מהות המות אשר הוא ירידה עד תהום רבה, אבל מפני שרוב 
בני אדם אינם יודעים להבדיל בין החיים ובין המות אבל יחשבו מחסרון ידיעה להפוך 
החיים למות ויברחו מן החיים ויבחרו להם חיי שעה ויתעסקו עסק גדול ויטרחו טורח גדול 
להמית עצמם בלא זמנם ולהנחיל לזולתם ממונם ואולי לשונאיהם או לבניהם כדי שישיגו 


החיים הפחותים ההם אשר העין שולט עליהם והם אינם יודעים שמאתו הם וכל אשר להם. ודע 
בני שבסבה זו נשכחת חיי עד שכחה גמורה עד שובם אל החשך אשר בו בחרו. וע&quot;ז הנביא 
צווח ואמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק 
ומתוק למר, ואתה בני אם חכם אתה ואוהב השם בכל לבבך שים דעתך אל השורש אשר ממנו 
חוצבת ודע כי מכסא הכבוד נלקחה ומאור השכל נשפעת ומצלם אלהים ודמותו נבראת ומשפע 
אמיתות מציאותו נמצאת ולא לבטלה באת, לכן שובה אליו כי גאלך קדוש ישראל שמו הקדוש 
פארך. ושמע בני דברי אלה וקשרם על גרגרותיך וכתבם על לוח לבך לוית חן הם לראשך 
וענקים לגרגרותיך ובטח בהשם ולא באדם כי ארור הגבר אשר יבטח באדם, וזה תעשה תשתדל 
יומם ולילה להגות בתורת ה&#x27; תורת משה איש האלהים בחכמת אלהים ולקרוא בספרי הנביאים 
בתבונה ולשורר בדברי כתובים בדיעה ולגרוס במאמרי חכמים ז&quot;ל בעיון זך ושכלי ולהסתכל 


בחבורי המקובלים בשכל אלהי ותמצא העניינים המבוקשים מהם ותמצא כולם צועקים על חסרון 
החכמה ועל פחיתות המעשים ועל מיעוט הבינה כי אין חכמה ואין תבונה ואין דעת ואין 
דיבור ומעשה בתורה ונביאים וכתובים ובכל דברי חז&quot;ל שאין בהם חכמה תבונה ודעת. 
ובעשותך זה שים לבך אחרי כן לדעת את השם הנכבד והנורא יתברך וחקקהו בלבך חקיקה שאין 
לה מחיקה כי ע&quot;ז ארז&quot;ל שהשמות הקדושים אינם נמחקים אשר כולם מורים על ציור אלהית 
ואיך ימחק המצייר אחר שאין המצוייר נמחק, ואל תזכור השמות בפיך בלא כוונה אבל קדשם 
וכבדם וחשוב שהם מלאכי המציאות ומלאכי הש&quot;י השלוחים אליך להעלותך למעלה למעלה ולתתך 
עליון על כל גויי הארץ וראו כל עמי הארץ כי שם ה&#x27; נקרא עליך ויראו ממך, וזה היסוד 
החזק אני מוסר בידך לדעת אותו ולחקקו בלבך כשמות הקדושים וכל התורה כולה וכל 
הכתובים והנביאים כולם מלאים שמות ודברים נוראים וחבר זה לזה וציירם ונסם ובחנם 


וצרפם וחשוב שהם כתבי המלך ששלחם אליך למען יטב לך והארכת ימים. ושא ותן בהם משא 
ומתן זך ובהיר ונקי ובר חשוך מכל חטא ופשע ומנוקה מכל אשמה ועון ורשע, ועתה הגיע 
העת והזמן להעלותך במעלת האהבה להיותך אהוב למעלה ואהוב למטה ותתחיל לצרף תחלה שם 
יהו&quot;ה והסתכל בכל צרופיו והעלהו וגלגלהו כגלגל החוזר חלילה פנים ואחור כמגלה ואל 
תניחהו כי אם בראותך עניינו גובר מרוב תנועה מפני בלבול דמיונך וגלגל רעיונך, והיה 
כאשר תניחהו עוד תשוב אליו תשאלנו ועד הגיע בידך דבר חכמה אל תעזבנו כי ראשי תיבות 
וסופי תיבות וגמטריאות ונוטריקון וצירוף האותיות ותמורתן ומשקלן והכרת צורתם וידיעת 
שמותם והבנת עניניהם ולעשות מן התיבה א&#x27; תיבות הרבה ומתיבות רבות תיבה אחת הם 
אמיתות קבלת הנביאים, וע&quot;י ידיעתם קרא אל ה&#x27; ויענה לך כי תהיה מצרף עם פמליא שלו, 
ועתה בני סוד ה&#x27; ליראיו ובריתו להודיעם מי שהוא ירא שמים ובריתו שלם יודיעוהו בריתו 


ואם לאו יסתירהו מלפניו כי לא נאוה לכסיל כבוד. עודם מדברים והנה אליהו ז&quot;ל בא להם 
וראוהו ושמחו שמחה גדולה וא&quot;ל בני בא לנו סיוע ועזר מן השמים א&quot;ל אליהו למה אמרו 
סוד ה&#x27; ליראיו ובריתו להודיעם, סוד הוא ע&#x27; ר&quot;ל ע&#x27; שמות יש לו להקב&quot;ה בפירוש, ושלא 
בפירוש אין חקר ואין מספר וכי צריך הקב&quot;ה לקרוא בו שם או שם יש לו כמו אלו הנבראים 
והנמצאים והנזכרים בעולם, חלילה וחלילה, כי הנבראים מתוך שכל אחד צריך לחבירו צריך 
שם שיתחברו זה עם זה ע&quot;י קריאת שמו אבל בורא עולם יתברך מה צריך לקרוא לו שם, רק זה 
שמו אדון הברית אדון כל הארץ אדוני האדונים יתברך ויתעלה ודי בזה, אבל מתוך 
חקירתינו באמתת פעולותיו ידענו כל שמותיו המכונים לו והם מורים אלהותו ומודיעים 
עיקר מציאותו חוץ משם אחד שהוא המעין ונקרא שם העצם מפני שהוא שורש לכל שמותיו 
ונקרא שם בן ד&#x27; אותיות יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, בזה השם לא תמצא מדה ושיעור ומתכונת 


הגוף. המדה היא יו&quot;ד כיצד אם תאמר שהקב&quot;ה אחד הוא כשאר כל האחרים הנקראים אחד לא 
יתכן כי האחד הוא קודם תחילת הכל והוא תחילת כל חשבון אבל הוא אינו חשבון כי א&#x27; מה 
חשבון יש לו, ודעו והבינו כי הי&#x27; תמצא בה עומק ואורך ורוחב, כי כשתשים נקודה א&#x27; 
אינו חשבון ואם תשים נקודה אחרת עמה ג&quot;כ אינו חשבון אלא תאמר כל אחת לחברתה אתה מלך 
ואני מלך אתה אחד ואני אחד, אבל תפריש הנקודה שהיא אורך ורוחב ועומק לב&#x27; חלקים שהם 
ג&#x27; נקודות והם ראש ואמצע וסוף א&quot;כ אין החשבון פחות מג&#x27; וכיון שג&#x27; הוא חשבון האחד 
אינו ניכר ואינו מושג ואינו נחשב אלא שמעמיד החשבון ומתעלה ומתרומם מהכל והוא אדון 
הכל. ואבאר לכם כשתאמר שלשה גם ט&#x27; נקודות שכל נקודה יש לה ג&#x27; פנים אורך ורוחב ועומק 
שהם ראש סוף אמצע א&quot;כ הג&#x27; הם תשעה והט&#x27; הוא תשלום החשבון א&quot;כ העשירי יהיה קודש לה&#x27; 
ר&quot;ל הוא דבר בפני עצמו ואינו נתפס עם החשבון וע&quot;ז נאמר העשירי יהיה קודש לה&#x27; ע&quot;כ 


הא&#x27; הוא א&#x27; יחיד ומיוחד בפני עצמו ואין דומה לו, ודע לך שכולם מאחדותו והוא אינו 
דומה לא&#x27; אלא יחיד ומיוחד בפ&quot;ע שהוא סבת הכל ואין לו סיבה והתחלה כמ&quot;ש מי קדם קודם 
הראשית היה הוה ויהיה ולאחר האחרית ישאר סלה ר&quot;ל ראשון ולראשיתו אין תחלה הוא אחרון 
מבלי אחרית ותכלה יתברך ויתעלה לעולמי עד ולנצח נצחים. ראו והבינו עדות הי&#x27; של ארבע 
האותיות, וגם אודיעך כשתחלוק הי&#x27; לב&#x27; חלקים תמצאם עשרים בענין הכפל ואם תכתבנה 
בשלימות קריאתו הוא עשרים יו&quot;ד כזה והנה הי&#x27; מורה עשרים עשר ספירות למעלה ועשר 
ספירות למטה. וראה והבן שכל העולם כולו תלוי בזרוע של הקב&quot;ה כקמיע בזרוע גבור. א&quot;ל 
מה לשון ספירות א&quot;ל אספקלריאות מאירות הן, ולמה נקראו ספירות מלשון ספיר גזרתם 
וספיר הוא יהו&quot;ה במ&quot;ק והם כמו ספירים המצוחצחים המאירים לפאת מזרח והקב&quot;ה מתאחד 
בתוך הספירות כלהב אש המתאחד בגווניו ומתעלה ומתרומם מהם עד אין סוף לרוממותו ואינו 


</div>
