הוא העיקר. והאומר עד שינקבו שניהם צדקו דבריו לפניהם מ"מ אפילו זה בלא זה טריפה איזה משניהם, ואל תפרכס בדבר כי המאכלות אסורות מפסידות הנשמות והנפשות הטהורות וכשם שיש ממעל לרקיע אשר על גבי ראשי החיות כמראה אבן ספיר כדמות כסא כן בין אלו ב' הקרומים יש שם ליחה זכה ודקה עד שהיא ממוצעת בין אויר למים כי איננה אויר ממש ולא מים ממש. ודע כי מן הרקיע העליון אשר למעלה מן החכמה והוא הכתר מתפשטים ממנו נתיבות ומהם ישלח כח ההרגש והשכל לכל אבר ואבר כראוי ולא ימצא שום הרגש ורצון זולת הנתיבות. והנתיבות נמשכים אחרי ג' אמות אויר מים אש ולסוד הז' כפילות ולכן יתפשטו מהם שבעה נתיבות הם ז' צינורות:
ד"ה הצינור האחד הוא מתפשט מצד פני הצינור האחד הוא מתפשט מצד פני המצח לעומת ראש החוטם כי יש חקיקה ופיתוח בעצם ההוא הוא היו"ד הוא חכמה אשר משם יוצא הצינור עד הארץ, הנה שהיא החיה המשלחת הצינור להביא ריח ניחוח לה' כי הריח מתערב באויר והחיות מכח החיה רצוא ושוב ומתערב בחיות כח הקטרת ונקשר ברוח אלהים חיים המרחף ע"פ המים. ולכן נקרא זה השם צי"ת ית"ץ וצי"ת מלשון האזנה כי תרגום האזינו אציתו ואם תראה לקיים והאזנת למצותיו והוא צי"ת ואם לאו נתהפך לית"ץ מלשון ונתץ את הבית שפירושו הרסהו, וזה שהחרש הוא כשוטה לכל דבריו כי יצא מכלל הקשבת החיה המזהרת וא"כ נהרס ונחרב ואין בדבריו כלום:
ד"ה והנה החיה משלחת הצינור להביא והנה החיה משלחת הצינור להביא בו ריח ניחוח לה' הוא הבינה או הת"ת שהוא שכל לבינה או לת"ת, ואיך הצנור מעלה ריח ניחוח שהריח הוא הנפש כי הריח מתערב באויר והחיות מכח החיה חכמה ומתערב בחיות כח הקטורת ונקשר ברוח אלהים חיים, והנה הצינור מעלה הנפש ולכן אמר ריח ניחוח לה' שהוא מתהפך יר"ח יח"ר שאם ירח מוטב וירח לה' זהו ריח ניחוח לה' ואם לאו שלא האזין והקשיב למצותיו יחר לה' לפיכך הקטורת מבכרות ומבשלות, ואתה תראה ותבין כי כאשר יצא אותו נתיב מנקב העצם ויגיע לתחלת החוטם שתחלתה למעלה מן העינים אז יוצאים ומתחלקים מקצה אותו נתיב שני דרכים. האחד הולך אל העין הימין. והשני אל העין שמאל כי ראש החוטם הוא למעלה מן העינים, וכאשר יגיע מן החיה הצינור אל העין שמאלי לצד שמאל ואל העין הימין לצד ימין אז הצינורות מקיפין סביב אבן הספיר אשר הוא דמות כסא לשבת עליו כח והרגש של הראות העין, והנה הדוגמא בעין האדם כי
באותו הספיר אשר בעין אותו הספיר הוא דוגמת הכסא לשבת כח ההרגש באותו ספיר אשר בעין יתראו כל הצורות בהתלוות להביט אחר אותו ספיר שבעין כי הוא מראה כל צורות כמו הבינה שהיא אבן ספיר וכסא החכמה ולה כח כל הצורות כן הספיר שבעין מראה כל הצורות כמו שהמים מראין כל הצורות והנה כבוד ה' חונה על אבן הספיר אשר מכח החיה ועל ידי הנתיב יחזיר את הנראה על החיה העליונה. ראה והבן הסומא אין הדין נותן שיחשוב שוטה כי אע"פ שאינו רואה שב אל החיה העליונה כי הוא צי"ת. אבל החרש ית"ץ והרי הוא כשוטה אמנם הסומא הוא כמת כי התור שר מעליו ולא יתור אחרי עיניו כענין ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולכן סומא פטור מן המצות ואין הדין נותן מכולם רק ממצות התלוים בראייה, ועיין בעיון דק שכל תנועה תיוחס אל הנמצא ראשון הנותן כח להתנועע כן כל התנועות שבאדם כולם יוחסו אל הכח ההיא אשר בין שני הרקיעים הם הקרומות והכח הוא
המוח. ודע כי הקרום הדבוק במוח מתחלתו הוא רך ודק מאד ובאמצעיתו הוא יותר עב ואחריתו נוטה מעט אל היובש והצינורות נמשכות מסוף המוח, כי דע לך יש צינורות נמשכות מאחורי המוח הם יותר חזקים ולכן ראוים הם להניע תנועות ולפיכך יבא נתיב השני מאחורי המוח אל העינים כדי להניעם כפי הרצון שהנתיב שבא להם מתחלת החוטם נותן האור והנתיב מאחורי המוח נותן תנועה. והנתיב הג' נמשך להם מאחורי המוח ומאחורי הנתיב הב' ובא קצת מנתיב הג' אל הלשון לתת לו חוש הטעם וקצתו יבא אל השינים לתת בהם חוש המשוש. ודע והבן שברוח הדק אשר בלשון יקובל בו הטעם ע"י הליחות ותבלע בלשון טעם מן הנטעם. והם ט' טעמים וכולם מין והפכו מתוק או מר או חמוץ או מלוח והשמנינות והחריפות והקביצה והעפיצות והתפל כי הלשון הוא בשר רך ולכן לו מזומן לקבל הטעם וכח ההרגש בא אליו מן הנתיב הג'. והנה ניתן בזה הנתיב בבוא אל השינים חוש המשוש להבין קר וחם לח
ויבש רך וקשה. והנתיב הד' יוצא ג"כ מאחורי נתיב הג' והוא בא אל חיך העליון ונותן בו כח הטעם. והנתיב הה' מגיע ממנו קצת חוש השמע לאוזן ומקצתו ממנו יגיע קצת תנועה לפנים. והנתיב הו' יגיע קצתו אל הלשון והגרון ונותן ללשון חוש הטעם ולגרון חוש המשוש וקצתו מתפשט אל הכתף וקצתו ילך אצל הצואר ויתפשט ממנו אל הגרגרת ויתפשט ממנו אל הריאה והוושט ויתפשט אל טרפשא דכבדא, והטרפש הוא הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקדשים, הכוונה בין כלי המאכל ובין כלי הנשמה שכלי הנשמה תלויה בקנה וכלי המאכל תלוים בוושט. ויתפשט מטרפש הכבד ויתדבק בפי האצטומכא ויתפשט משם ויתדבק בקרום הכבד והטחול וקצת הקרביים ויתדבק שם קצת חלק מהנתיב הג', ודע והבן כי הקנה הוא נתיב לרוח אלהים חיים והוושט נתיב למאכל לפרנס בו אברי הגוף הם כלי הנשמה, והאצטומכא הוא כלי המבשל המזון המשתלח ממנו חלק לאברים וחלק לבני מעים לשלחו ולפעור כי חלק האברים
באברים וחלק הפעור בפעור. והכבד הוא כלי שבו יתבשל המאכל שיפסיד צורת הנאכל וישיבהו לדם בכח החום שבו הבא אליו מכח הגבורה והאש החזקה, והטחול כלי מוכן לקבל השמרים מן המאכל, והקרבים הם נתיבות לשלוח הרעי אל הפעור. והנתיב הז' הוא צומח מאחורי המוח ובא אל הלשון והגרגרת ונותן להם כח התנועות. והנה מבואר שבאלה הז' נתיבות באין ההרגשות בכל האברים. ודע והבן כי חוט השדרה נמשך מן המוח ומחוט השדרה נמשכים ומתפשטים ל"ב נתיבות וכולם כפולים זוגות חוץ מנתיב א' שאין לו זוג. ואלו ל"ב נתיבות הנמשכים מחוט השדרה. הנתיב הא' נמשך מן הנקב אשר בחוליא ראשונה מחולית הצואר ועולה עד שיתחלק סביב הראש שהוא הכתר עליון ולהודיעך שמשם הכח. הנתיב הב' נמשך מן הנקב שהיא בין חוליא הא' והב' ועולה עד שתתדבק בעור הראש ויתן לו חוש המשוש ויגיע ג"כ לאצילים אשר בעינים והוא ממשיך להם התנועה. הנתיב הג' נובע מהנקב אשר בין החוליא ב'
והג' ויעלה לעין ולפנים שמצד הא' ויתן להם התנועה. הנתיב הד' נובע מהנקב אשר בין חוליא הג' וד' ויעלה עד שיתדבק במצח ולמעלה ממנו. נתיב הה' נובע מהנקב אשר בין החוליא הד' והה' וקצתו היא סבה לתנועת הראש וקצתו אל הכתף. נתיב הו' נובע מהנקב אשר בין חוליא הה' והו'. והנתיב הז' נובע מהנקב אשר בין החוליא הז' והח' ועולים קצתם אל הראש וקצתם אל השדרה והמחיצה. הנתיב הח' נובע מן הנקב אשר בין חוליא הח' והט' ויעלה קצתם אל זרוע עליון והתחתון וקצתו אל הכתף. והנתיב הט' מתחבר עם נתיב הו' בכתף והם מביאים החוש לזרוע עליון ומנתיב הז' ילך אל הזרוע ובו תנועת הזרוע, וקצת מהנתיב הח' יתן החוש ויניע הכתף. הנתיב הי' נובע בין חוליא ט' והי' וקצת הנתיב זה מתפשט בדרך עצל אשר בין הצלעות וסבתם בדרכי השדרה כי משם דביקותו וקצתו יורד אל הכתף ויגיע בו החוש והתנועה. נתיב י"א נובע בין החוליא הי' והי"א ומתפשט לעור ויתן לו החוש וקצתו
יכניס לפנים בגוף ויחלק בין הצלעות ודרך העצל המלובש בחזה ויתפשט לשדרה ולכתף ויתפשט עד הנתיב הי"ט והנה יש לו ז' נתיבות: ד"ה הנתיב הכ' הוא נתיב האחרון הנתיב הכ' הוא נתיב האחרון היוצא מן השדרה בין החוליא הי"ט והכ' עד אשר יתחלקו לה' נתיבות ויכנסו מבפנים ויתחלקו בדרך עצל הבטן וקצתו בעצלי המתניים ויתחברו עמהם ג' נתיבות מהמוח וירדו אל השוקיים ב' נתיבות אשר תחת הג' ויתפשטו מן השוק אל הרגל ומתחלת עצם העגבות יצאו ב' נתיבות מכל עגב נתיב אחד וכולם יורדים אל הרגליים וג' נתיבות נמשכים אל האמה שהוא אמת המים. ראה והבן שנשלם האדם בל"ב נתיבות החכמה דוגמת הל"ב נתיבות שלמעלה וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. גם אמר לי כי הל"ב נתיבות נמצאות באדם בהרבה מקומות שבגופו:
ד"ה וראה והבן שהל"ב נתיבות וראה והבן שהל"ב נתיבות המפוזרים כולם כלולים בגוף אחד ויש מקומות שכולם יורדין במקום אחד והם ל"ב שינים בפה שהם נתיבות למוצאי האותיות, וכן הל"ב פרקים באצבעות הידים וכן באצבעות הרגלים. וכנגדן מלכי כנען שהרג יהושע כי היו ניזונים מבפנים ע"י הצינורות היורדים בעטרה וכשנשלם עונם הרגם יהושע הנאחז מן הירח היא העטרה כן ההריגה למעלה שהעטרה גזרה שלא לתת להם חלק ונחלה מא"י ר"ל ממנה. וכנגדן ל"ב כוכבים הנאחזים מן הכבוד הראשון והשני וכנגדן שלשים מלכי בית דוד ומלך המשיח ומלכות ה' יתברך. וכשם שכל העולם מתכסה בל"ב נתיבות כן כל חי מתנהג בל"ב (ואלו הן) הקנה, הריאה, הכבד, המרה, חלולי הלב, תורבץ, הוושט והקיבה, הכרס והמסס ובית הכוסות והדקין וב' קרומות של מוח מעיים והמעי האחרון וזפק וגגו של זפק וקורקבן וקליפות הקורקבן הטחול והכליות והביצים והאמה של שתן ושל זרע והמוח וחצר הכבד וכיס הלב ושני עורות לוושט ושני
עורות יש לריאה הוצא מהם גגו של זפק ומעי האחרון הרי ל"ב, ואחר שכל פרטי החקיקות היו רשומות בחכמה ומציאות החכמה בכח כתר עליון הויה א' ושמה י"ה ובה כח כל הויות הנקראים יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דע שמאותן הויות נמצא גם מעלת העטרה הנקראת צבאות שפירושו אות בצבא שלו כי בה יראו כל המראות הצובאות וכל האספקלריאות, וכאשר הגיע בעטרה שהיא מראות הצובאות כח העליונות היא שולחת ומשפעת למטה. ונקרא אספקלריאות מלשון ספיר. ודע והבן כי אהיה הויה אדני נקראים ג' ספרים ומהם המציא כל המציאות בספר וספר וספור שהם שלש אותיות של שם המפורש שהוא יו"ד ה"א וא"ו ובכללם הה' אחרונה שבשם בן ד' כי הוא עלול להם. ודע שתחלת כל הנמצאים נמשך מהשם יתברך משך השפע והי' נמשך והולך עד קצה הידוע ומתוך התנועה נתחדש להשפיע חום, ומן החום התלהבות ומן התלהבות ניצוץ ומן הניצוץ אש. והנה האש הי' נמשך ונתגלגל עד שנתגלגל בעגולו ומתוך
העגול נתקשה ונהיה שמים אשר הקב"ה נקרא על שמם שנאמר ואתה תשמע השמים, וזהו שארז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים וכל מעשיך יהיה לשם שמים, וזהו שאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, והנה חקק בספירת השמים נתיבות וחקיקות ושבילים וכל צבא הנבראים, והשמים ההם הם רקיע כעין קרח הנורא והם אטומים כדמות היו"ד שהיא אטומה והיא גולם בלי צורה, והנה רוח ה' מפרק הרים ומשבר סלעים וברוח ההוא שהוא רוח כתר עליון ועלת העלות בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו כי כאשר נחקקה החכמה בגולם היו"ד המקיף לכל הנמצאים חקיקות צורת האותיות שהם אותיות של תורה הם גשמי החלקים אשר נחצבו מן החלמיש צור שהוא הסלע הם האותיות וחללי נתיב חקיקתן נקראו נתיבות, והנה כל אות ואות נחקקו בה כל האותיות וזהו שאמר אברהם אבינו בספר יצירה שלו אלף עם כולם וכולם עם אלף ואז מן הנתיבות נבעו ג' מאות ושבעים ושמונה מיני אורות שנאמר בצורת יאורים בקע
וכל יקר ראתה עינו ומספר המאורות כמספר חשמ"ל, ופירוש יאורים הם י' אורים הם הספירות, והנה היאורים ההם היו רצים ושבים כמרוצת הכסף באש ולפיכך הוקבע להם מקום שנאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור, ופי' נהרות מלשון ונהורא עמיה שרא ומתוך שעצרן וחבשן בכל תעלומות הוציאם לאור הם סתרי כת"ר וחכמ"ה, והחכמה מאין תמצא ר"ל מכתר עליון שאינו מושג מהותו, משם נמצא החכמה וזה יציאת יש מאין. ואיזה מקום בינה ר"ל כתר וחכמה הם סיבת מציאת הבינה שא' רמז לכתר וי' לחכמה לא ידע אנוש ערכה פי' אם בא אנוש בשר ודם לחקור ולידע מהות החכמה איך היא ערכה בכתר עליון הנקרא אי"ן לא ידע לשום לה ערך לפי שבאי"ן לא נתפש שום הבדל ולא שום הוי"ה, וגם אם בא שום בריה לחקור על מציאת החכמה איך היא בארץ עטרת החיים כ"ע לא יוכל להגיע לאמיתת מציאותו כי ארץ חיים מיוחס לכתר עליון:
ד"ה וראה והבן שנקרא נפ"ש רו"ח וראה והבן שנקרא נפ"ש רו"ח נשמ"ה חי"ה יחיד"ה כי היא מיוחסת בשמות הממציאה ולכן ארץ של כתר עליון נקרא ארץ החיים ר"ל ארץ של חיים ואפילו החיה שהיא שם חכמה לא הגיע לאמיתת מציאותה. התהום אמר לא בי הוא ר"ל אם בא לחקור על מהות החכמה אין ערכה בכתר עליון, מתוך תהום של כ"ע לא נוכל להגיע. כי התהום מעיד על עצמו שאין השגת ערכה מכ"ע א"כ איך יוכל המשיג להשיגה מתוך התהום. והתהום רומז בחכמה עלאה גם בחכמה תתאה. ודע והבן שאם נבא לחקור מה שבא ונמשך מכ"ע לידע איך ערך החכמה בכ"ע עדיין לא נוכל להגיע למציאותה כי הנה י"ם החכמה הוא ים שאין לה סוף אע"פ שהוא מעיד על עצמו שאין עמו ערך באמרו תהום אמר לא בי הוא א"כ איך נוכל להגיע לתכלית חקירתה:
ד"ה לא יתן סגור תחתיה ר"ל שכתר לא יתן סגור תחתיה ר"ל שכתר עליון נקרא סגור ונעלם, ולא ישקל כסף מחירה פי' החסד שבא מכתר עליון אל החסד לא יתן לא יוכל להשיגה, לא תסולה בכתם אופיר ר"ל אם נחקור על ערך החכמה מכח ת"ת הנדמת לכתם אופיר שדומה לצד הדין אשר עתיד לפעול בת"ת ודמה צד המקור החס"ד אשר עתיד להמשיך אליה מכ"ע לשוהם יקר וספיר, ולפי שיש בת"ת שני סבות לעצמותו ולעטרה הדבוק בבריאה ראשונה לא יערכנה זהב הבא מכ"ע, וזכוכית מצד הנצ"ח הבא מכתר עליון, ותמורתה כלי פז הבא מצד כ"ע בכל אלו המדות לא יוודע סבת החכמה וערכה בכתר עליון איך היא. ראמות וגביש אל החכמה היש להם ערך בכתר עליון לא יזכר כי בזה המעלה אסור לחקור האמת, ומשך חכמה מפנינים ר"ל מסבת הסבת וכשם שהכתר אינו מושג לזולתו כך החכמה אינו מושג לזולתה. ראמות ר"ל רוממותו של כתר עליון אין דורש ואין מבקש רשאי לחשוב שם, האמת גביש ר"ל ג"ב י"ש עליונות של יש כיצד נתחדש יש מאין אין
לדרוש ואין לבקש, לא יערכנה פטדת כוש ר"ל האבן הירוקה הנקראת קו ירוק, והכוונה אם תבא לחקור על ערך החכמה בכ"ע מתוך קו ירוק ר"ל ביה' המתפשטת מן החכמה לא תוכל, ואומר כוש כי האבן היקרה מוצאה משם, והאמת כי כוש הנזכר כאן הוא מסוד ישת חשך סתרו וכינה החשך לכוש להיות החשך נראה שחור, ואמר כי אותו חשך הנקי והטהור כאשר יאצל ממנו פטדה עדיין לא יוכל ליקח ערך חכמה מן הצד איך הוא בכתר עליון, לפיכך חזר ואמר בכתם טהור לא תסולה פי' תערוך:
ד"ה ואחר שביאר לך המנע השגת החכמה ואחר שביאר לך המנע השגת החכמה ר"ל ערכה בכתר עליון חוזר ופי' לך שגם אם ירצה האדם לחקור אחר ישותה בעצמה איך מקבלת האצילות ושפע מכתר עליון אמר גם הוא נמנע מהשיגה, וזהו שאמר והחכמה מאין תבוא, ר"ל מכ"ע ואיזה מקום בינה ר"ל הבינה נאצלה מאין שהיא כתר וחכמה, שהחכמה נעלמה מכל חי ר"ל אפי' מספירות שלמטה הימנה. ומעוף השמים אלו כל המרכבות טהורות כי אין דבר טמא יורד מן השמים אבדון ומות הם ראשי התמורות כי אבדון תמורתה הוי"ה כי ההויות נותנות הצורות והאבדון מפשיט הצורות, ומות תמורת החיים באזנינו פי' בבינתה שמענו שמעה של החכמה, האמת אלהים שהיא הבינה הנכתב בהוי"ה ונקרא בשם אלהים. הבין דרכה ר"ל הנתיב שהוא בא לכל אחד ואחד והוא כ"ע אותו הנתיב ידע ת"ת את מקומה מקום הליכות נתיבותיה, לפי שכ"ע לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה ומתוך שמביט בארץ החיים ותחת כל השמים ששם מעשה כל היצורים נפרטים בסוד יהו"ה אדנ"י ולא
יעלם ממנו דבר לכן הת"ת ידע את הליכות נתיבותיה, והם נתיבות החכמה לעשות לרוח של המשתלחים משקל שיצא במדה במשקל ובמשורה ומים ר"ל חסד תיכן במדה שנאמרה מי מדד בשעלו מים וגו'. בעשותו למטר חוק כמה ימטיר ויחיה וכמה לא ימטיר וישחית ויפסיד כדין בני חלוף מן המטר ודרך לחזיז קולות מצד הגבורה ויאמר לאדם ת"ת הן יראת ה' ור"ל החכמה שהיא של ה' שהיא הכתר. והוא יראת הבינה ר"ל שהחכמה הוא יראת הבינה וסור מרע היא הבינה והנה ביאר לנו שאין לנו צד להשיגה רק מיראת ה'. וגם הבינה אין להשיגה אלא מצד שהיא למעלה. מכל תמורות שנאמר וסור מרע בינה. והיא היוצר של כל הספירות וכאשר נחקקו בה נתיבות בתמונת כל פרטי הפרטים והכללים אז היא תבנית כל האותיות זו לפנים מזו הוא אלף אחד ואלף עד אלף אלפים והם נמשכים ונחקקים זו לפנים מזו עד רבוא רבבן וכן כל שאר האותיות וכן תבנית כל כללי הנמצאים ופרטיהן ופרטי פרטיהון וכן תבנית כל עשב
ועשב. ודע והבן שמנין פרטי עשבים הם כמנין ארץ שהם אלפים ומאה שהאלף הוא אלף וצדי פשוטה במ"ג הוא תשע מאות והר' הרי אלפיים ומאה, וכן פרטי הצומח שהם אילנות ודשאים וכן פרטי חיות כל חי וכן מין המלאכים ועשר כוחותיהם ומשכנותם וכן הכוכבים והגלגלים ומסלותם ופרטי פרטיהן וכן בימים ובנהרות והמורכבים מן הפרטים כדין בני חלוף כל אלו הנתיבות כולם נכללים מג' ספרים ספר ספר ספור והם אהי"ה יהו"ה אדנ"י והם שלשה אותיות של השם יו"ד ה"א ו"ו, שכל משכיל מושכל, ולשון אחר הדעה הידיעה והיודע, לשון אחר דעת