ג"ל ג"ל וגז"ל והאמת זהו סוד להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים שהוא דרך השגת הנבואה עם האותיות, אלה ראשית דרכיו להמציא ממנו כל הלשונות וכל החכמות באמצעות מדת הספירה והחותמים ולהוריד בהם כחות העליונות האלהית והשכינה בארץ כמו שאמרו אברהם הוריד השכינה מערבות ויצחק הורידה יותר ויעקב הורידה לגלגל הירח עד שבא משה והורידה לארץ שנאמר וירד ה' על הר סיני והכרובים שוכנים מקדם לגן עדן ובעל הכח השלם מנצחם בכח שם המפורש הנקרא שדי מנצח המערכות כולם שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו: א אב אבג אבגד אבגדה וכן עד סופן: ב בג בגד בגדה בגדהו וכן עד סופן: ג גד גדה גדהו גדהוז וכן עד סופן: ד דה דהו דהוז דהוזח וכן עד סופן: ה הו הוז הוזח הוזחט וכן עד סופן: ו וז וזח וזחט וזחטי וכן עד סופן: ד"ה ראה והבן כי זה דרך האצילות ראה והבן כי זה דרך האצילות ודמות השפע הנאצל הנשפע מן הצורה הראשונה הנקרא כתר עליון אויר קדמון שכל ראשון מחשבה ראשונה ועליונה שגם היא מקבלת שפע ממי שאינה מינה כמו שאין האלף הנכתב ממין הסופר שכתבה, אבל האות הוא צורה נשפעת מכחו והוא העמידה על כחה כן הדבר בכתר עם המאציל והשאר כולם ממין ידוע נאצל זה מזה וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ודע כי שם הקדוש נחקק וחתום על ד' קרנותיו מהם ד' אותיות אהו"י, וזהו סוד י"ו ה"א ונלקח הפוך והוא חתום הפוך על דבר הנקרא כבד צ"ו מהי"י וצריך למנות אותיותיו שהם סוד כולל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ששת עולה תשר"ק ועולים אלף וסימנו א"י, י' של ימים הוא רמז להוד ונשאר ממנו מ"ים ועולה מ"ן והוא מספר כ"ב אותיות והוא צ' של עץ והוא ג"כ צ' צלם שהוא בעצמו גי' עץ ר"ל ו' שורות של אלפי ביתות וכל שורה יש להם ט"ו אותיות והו' שורות עולים צ' אותיות והוא צ' של צלם והנקרא כדמות תיבה העולה ל' ר"ל בשטה אחרונה היא תבה וזח"ט עולה ל' הרי צ"ל, והמלה שאחר זו הוא תבה וזחט"י עולה מ' הרי צלם, וכלל כל המספר הכולל את הכל עולה הנפ"ש, ר"ל כל הו' שיטות עולים הנפש, ודע והבן זה מאד. וראוי שתדע זה החשבון הכולל את רל"א שערים צריך לגלגלו אל כל צד והנה מספר הטור הראשון באורך עולה כ"א ר"ל ה' טורים הם ברוחב, ובאורך הם ו' טורים, הטור הראשון באורך הוא אבגדה"ו ועולה כ"א ואינם מלות רק אותיות, והאותיות הם ו' צרפם עם כ"א והם כ"ז, ומספר הטור הב' באורך הוא מ"ח ותיבותיו ו' ואותיותיו י"ב, הרי מ"ח ו' י"ב עולה ס"ו, והנה הטור הא' שהוא כ"ז וטור הב' שהוא ס"ו עולה כסא"ו כשמש נגדי. ודע שהטור הב' אב בג גד דה הו וז והטור הג' הוא אבג בגד גדה דהו הוז וזח ועולים פ"א ואותיותיו י"ח ותיבותיו ו' והכל הוא ק"ה ועולים בגי' במזו"ן, וגם עולים הם הנה, והטור הד' הוא אבגד בגדה גדהו דהוז הוזח וזחט הרי ק"ך ועם י' אותיות מא' ועד י' הרי ק"ל ואותיותיו הם כ"ד ותיבותיו הם ו' הרי ק"ס ועולה עץ, ועולה צל"ם ועולה קי"ן ועולה נקו"ד והכל ק"ס. והטור החמישי הוא אבגדה בגדהו גדהוז דהוזח הוזחט וזחטי ועולה הר הקס"ם, ה"ר הכעס"ן, גם עולה הקדמון, העצם, המנוקד, ועולה אד"ר, גם עולה באב"ר, דר"א, ועם י"ח הנזכרים הנה נשלם בהם סוד היר"ח שהוא הר חי, והוא גם בגי' אב רב, והוא סימן. ועל דרך הזה עולה האורך, אבל דרך הב' עולה ברוחב והרוחב הוא השורה המתחלת מא' ועד ה' שעולה ל"ה, והשורה הב' מתחלת מב' ועד ו' עולה נ', והשורה הג' מתחלת מג' ועד ז' עולה ס"ה, והשורה הד' מתחלת מד' ועד ח' ועולים פ', והשורה הה' מתחלת מה' ועד ט' ועולים צ"ה, והשורה הו' מתחלת מו' ועד י' ועולה ק"י, והכל תל"ה וזהו האורך, והרוחב כ"א מ"ח פ"א קמ"ב ה"ר הכל ראש. ראה והבן שם האורך ההוא ר"ל א"א הוא ב' א"ב הוא ג' אב"ג הוא ו' אבג"ד הוא י' אבגד"ה היא ט"ו הרי ל"ה וכן כל השורות, ושם הרוחב כ"א מ"ח פ"א ק"ך קס"ה, עם העומק כ"א י"ח ל' ל"ו מ"ה ק"ה ה' ע"ו י"ד וכן כולם זהו אורך ומאלו צורות ואלפא ביתות קח סדרם. ועוד אכתוב לך סדר עד שתגיע לתכלית הענין. ועתה בני אפתח את קירות לבך ותשתחוה לאל ושים לבך לדעת ולהבין ולהתחזק ולעמוד על ביאור שאלותיך על נעשה האדם בצלמינו כדמותינו והבן כי הייתי גם אני נבוך במבוכה גדולה יבא אליהו ז"ל וא"ל באהבה ובחשק ובחיבה דברים גדולים ונוראים וא"ל, כשעלה משרע"ה להר סיני מצאו להב"ה שהיה מצרף ב' תיבות אלו ושאל משה להב"ה תחלה ואמר למה תיבת בצלמנו שש אותיות ותיבת כדמותנו ז' אותיות והשיב לו דע לך כי בצלמנו רמז בשם הוי"ה שעולה צל"ם י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' שעולה צלם, ובעבור ששם הזה הוא מלך בו' קצוות ע"כ באו ו' אותיות, בתיבת כדמותנו רומז בעטרה בת זוגו של ת"ת ועל שהיא שביעית מחסד ע"כ בא התיבה בז' אותיות, ואם תחבר הו' והז' הם אחד שו' וז' הם יחוד ואמר מרע"ה לפני השם רבש"ע הודיעני כל ענין המלות האלו ומאין יצאו הדברים האלו מיד א"ל הש"י למשה הבט וראה והראה לו הציורים האלו: בצלמנו כדמותנו - - כדמותנו בצלמנו: ונתומדכ ונמלצב - ונמלצב ונתומדכ: שהכיטפ לקיפאטפ - - פטיכהש פטאפיקל: והנה בזה הדרך הראה לו למשה ומראה לו טיבו וענינו בצלמנו ונתומד"כ וזהו כדמותנו מהופך ר"ל ב"ו הוא ח' להרמיז אל היסוד שהוא מילה בח' כי לעולם היסוד עם העטרה, והדמות חיבור הצדי עם נ' והם ק"ם היא כ"י שיהושע נאחז ממנה וזהו קם ל"ך ור"ל היסוד לעולם אוהב להיות קרוב עם כ"י כי השושבין משים שלום. ל"ת הוא ת"ל ור"ל העטרה עתידה לעשות את הלילות ת"ל עולם לא תבנה עוד, שקל ישראל השק"ל יביא החרב עליהם הוא ששקל עולה ת"ל, ואם תצרף מ"ו היא בד"ם והוא ת"ת ישראל והוא יתהפך עליהם לדם זה שנאמר לדבר ולדם שהדבר הוא יסוד ודם הוא הת"ת. ואם תצרף נ"ד הוא ד"ן היא הבינה שכל מה שהד"ו פועלים בחיצונים הוא מכח הבינה וז"ש ואח"כ דן אנכי. ואם תצרף ו"ך הוא כ"ו ור"ל אחר הנקמה ישוב השם לרחמים ולנהוג עם עמו ישראל ברחמים שכן כ"ו הוא יהו"ה שם העצם המורה רחמים: ד"ה נפנה לפן אחר שהוא תצרף ו"ו נפנה לפן אחר שהוא תצרף ו"ו בצלמנו ונתומדכ הרי כאן ו' ומשך הו' זה אחר זה מכריעים הזרועות והשוקיים ופוסקים הלכה הכל כדברי הגוזר שהאם מייסרת הבנים כדרכיהם ואפ"ה לעולם מטה כלפי חסד זהו צרוף נ"נ שהוא קוף מלא הרומז בהוי"ה במלואו ברבוע העולה קוף מלא, ולומר לך שאינו מניח המכריעים כשעומדים בשוה להטות כלפי חוב אלא כלפי הזכות, ואם תצרף מ"מ הוא פ' מדת הדין הקשה המסכמת למלך המשפט ואינה תובעת דבר הלא תראה שבא צרוף הל' והו' סמוך לצירוף מ"מ שהוא פ' ולומר לך זה ה' קוינו לו והו' הת"ת להכריע בדין הגוזר, ואם תצרף צ' ות' הוא בגימ' צר"ר ור"ל שת"ת הוא צרר המר והכל לוקחים ממנו כחו שכן הכל צריכים לו, ואם תצרף הב' והנ' והוא בן לומר לך שכל הספירות אוהבים אותו כאב המרחם את בנו ונשאר הו' לומר לך שהו' משך הו' ואוחז המולידו בכנפו: ד"ה נפנה לפן אחר תצרף ב"ב הרי נפנה לפן אחר תצרף ב"ב הרי סוכה גדולה וסוכה קטנה חכמה עלאה הנקראת ב' וחכמה תתאה הנקראת ב', ור"ל הסוכה קטנה כגדולה מכלת הגדולה ברצון הגוזר הוא כתר עליון שכן החכמה עלאה ירדה בהר סיני וקבלה חכמה תתאה וזהו מאהבת האב המרחם את בתו מסבבתו והבת מקבלו, ואם תצרף צ"צ הוא פ"י פ"י ור"ל הצ' הוא היסוד והאב נתנה לו את בתו להיות לו לפה זהו שנאמר כי פי ה' דבר, ואם תצרף ל"ל הוא ס' ורומז אל הבינה היא אם הבנים ולומר לך כי האב לא הניח הבנים ברצונם רק מסרם לאם, ואם תצרף מ"מ הוא לי"ם ור"ל כל הנחלים הולכים אל הים והוא שם משמות ע"ב והוא יל"ם, ובמקומו אבארהו בעז"ה. ואם תצרף נ"נ הוא ים ים שהים הגדול יש לו ים קטן ולשם כל הספינות צפין וי ליה למי שאין ספינתו חזקה לעמוד מפני מימיה כי מלוחים הם קשים הם, ואם תצרף ו"ו הוא ב"י ור"ל שהים הקטן הנקראת ב"י ועליה המלך נשבע שנאמר בי נשבעתי והים הזה מתמלאת ע"י הווין האלו: ד"ה נפנה לפן אחר כדמותנו ונמלצב נפנה לפן אחר כדמותנו ונמלצב ואם תצרף ב"ו הוא אז ור"ל א' הוא הכתר והוא שנתן כח לאב ולאם להאציל בנים אמרתי עולם חסד יבנה זהו ראש וסוף, אבל אם תצרף כ"ו שהוא ראש וסוף אז יהיה כ"ו הוא הויה הרי כאן כל הי' ספירות: ד"ה ואמר משה רבונו דעלמא אמור לי ואמר משה רבונו דעלמא אמור לי מה אני, אמר ליה ואתה לא ידעת, וא"ל ידעתי שאני בן אדם הראשון אבל למי אני, א"ל הבט ראש שמך וסוף שמך, א"ל ראש שמי ה' וסוף שמי ה' הב"ל מש"ה, א"ל משה ה"ה שמעתי ולא ידעתי, א"ל כי מן העפר אתה ואל עפר תשוב. א"ל אלו הב' ההי"ן רומזים בבינה וזה שאמרת לי רב לך מ"מ באתי ושניתי ושלשתי זה הענין והסדר לבא האדם שהוא הנפש אל העולם להתלכלך מה צריך, א"ל עתה דע לך שהה' האציל ה' נעלם היא האם והבת, והנה הבת ילדה ה' והיא אמה והיא נעלמת ואינה נראית כן הדבר לעולם שאין לך ההי"ן שאין להם ההי"ן נעלמים וזהו ברא מזכה אבא, א"ל רבונא דעלמא מה תאמר בו' שהו' הוליד בדומה וכבר למדנו זה מהה' א"ל דע לך כי הנקבה בנקבה והזכר בזכר והנקבה בזכר והזכר בנקבה ר"ל ה"ה נקבה בנקבה, ו"ו זכר בזכר, מ"מ זכר בנקבה, נן נקבה בזכר, א"ל רבון כל העולמים ועד כמה, א"ל עד אלף דור נוהג מדה הזו, א"ל רבש"ע הביאותני בשמיטה הרעה הזאת למה הנחתני להתחייב הריגה, א"ל בשמטה שעבר לא באת בנסיון והקב"ה הביאך ושמך לעשות מלחמה עם בעל העושה מלחמות גדולות ולא עמדת ונתחייבת הריגה, א"ל ולמה בהריגה, א"ל דע לך משה כי זה הדין בידו של הלוחם מי שלא יעמיד במלחמתו להורגו וזהו על חרבך תחיה, א"ל רבונא דעלמא אחר שקבלתי את הדין למה הבאת אותי פעמיים, א"ל דע לך כי במשפט הראשון אינו מתכפר החוטא אם לא שיקבל ג"כ דין מיתה, א"ל ולמה לא מנעתני מלעמוד במלחמתי בחזקי שלא לחטוא, א"ל אין בידי למנוע, א"ל וימנעני מי שבידו, א"ל הוא רוצה לנסותך א"ל רבונא דעלמא הנסיון מביא לידי חטא ועון ולמה יביאני בנסיון, א"ל ואתה פה עמוד עמדי, א"ל א"כ רבש"ע הקב"ה רצה לנסותי ולא עמדתי בנסיונו א"כ בדין הוא שיהרגני ולמה יענוש העני על לא עול בכפו ולמה העמיד לו זמן להרוג כענין שבעתים יקם קין, א"ל בעבור ששלח ידו עליך שאתה גדול ממנו והיה לו להמתין שלא לשלוח יד במי שגדול ממנו כי השולח יד ועושה דין למי שהוא גדול ממנו גם הוא נותן הדין, ולכן אסרתי לאדם אכילת כל אשר נשמה באפו, א"ל א"כ אחר שנתחייב הריגה יהרג מיד, א"ל בעבור שלא היה עונשו כל כך גדול שיתחייב הריגה רק על ששלח ידו במשיח ה', א"ל רבונא דעלמא יבא כל העולם בנסיון, א"ל אין הכי נמי. א"ל רבונא דעלמא אמור לי מה בין הבל למשה, א"ל הבל ג' אותיות, ומשה ג' אותיות, כשתחברם כמשפט ואמור כך הבל משה חבר ה' במ' והוא ה"ם והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א זהו ה"ם המדברים אל פרעה מלך מצרים, ואי לאו כח הה' מאין לך כח להוציא את ישראל ממצרים רק הה' שהוא מלא ה"י ונעשה יוד הא ואו הא הוא האדם היא הת"ת ישראל, א"ל א"כ מה תאמר בב' של הבל ובש' של משה, א"ל דע לך הב' בחכמה והש' בבינה ובא לומר לך שכח הש' מהב'. א"ל רבונא דעלמא מה תאמר בל' של הבל ובה' של משה, א"ל צרפם והוא ה"ל ואע"פ שראש שמך וסוף שמך ה' מ"מ גם אני נקרא ה' ואני לבינה וממנו תעביר וזהו הלה' תגמלו זאת, א"ל א"כ השני שנקרא ש"ת מה טיבו של שם זה א"ל ש' בבינה ת' בגבורה וע"י פועל הת' ואע"פ שהם מדברים אל פרעה הש' הוא שורש התי"ו ואז גם הגבורה משלמת: ד"ה ועתה נחזור כדמותנו ונמצלב ואם ועתה נחזור כדמותנו ונמצלב ואם נצרף ד"נ, הוא נ"ד והנה הד' נגזרה מן הנ' שהיא הבינה ולהיותה פרודה מן הו' הוא נ"ד וכל זה בעבור האדם, ואם תצרף מ"מ האחד בתפארת והאחד במלכות ולפעמים שניהם הוי"ה כאשר תמלא מ"ם מ"ם הוא ע"ץ, ועץ הוא עולה הוי"ה כענין י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו' עולה ע"ץ ואז לא יאמר נ"ד. ואם תצרף ל"ו הנה עולה הו' עד הל' הוא הבינה, ואם תצרף ת"צ דע כי הוא בינה וגבורה להגיד לך ששורש הת' הוא צד"י שהוא קו ירוק והוא הבינה ולומר לך שאין הגבורה יכולה לעשות גדולה וקטנה זולת הבינה, ואם נצרף נ"ב הוא ב"ן ור"ל הב' והנ' בבינה ונ' שערי בינה ניתנו לבן עם הו' הנוסף שהוא משך הו': ד"ה נפנה לפן אחר בצלמנו פטיכהש נפנה לפן אחר בצלמנו פטיכהש תצרף ו"פ הוא אלהי"ם שעולה פ"ו, ור"ל כללו של אדם הוא פ"ו כ"ו, ואם נצרף נ"ט שהוא הבינה שהאצילה האדם נמצא הוא השושבין שלה כי השושבין הוא הט' וע"כ הט' ונ' ביחד, ואם תצרף מ"י הוא ת"ת וחכמה ובא לומר שהחכמה צלה ובכה על הבנים, ואם תהפכהו הוא י"ם ור"ל עתיד האב להעלות את הבן למעלה מן האם, ואם תצרף צ"ה היא בינה ועטרה ר"ל בהעלות הבן על האם תעלה גם הבת, ואם תצרף ב"ש הוא בק"ר וזהו בעלייתו ישוב הלילה לאור וזה הבקר אור: ד"ה נפנה לפן אחר ונתומדכ לקיפאטפ נפנה לפן אחר ונתומדכ לקיפאטפ תצרף כ"ל כ' במלכות ל' בבינה ולומר לך הבת אוהבת אמה ומ"מ נפנה לאחוה הוא התפארת כענין לך ה' הגדולה וכו'. ואם תצרף ד"ק הוא ד' פעמים יהוה והוא חצי שם יצח"ק ור"ל אם היה יורד כל כחו בד' הוא מדת הדין הרפה היה נחרב העולם, ואם תצרף מ"י הוא בשם יל"י והוא שם מע"ב שמות ובא לומר לך שאותו השם נמצא בתיבות הללו מהופך בא"ת ב"ש. ואם תצרף ו"פ הוא תפארת ופחד ור"ל אלהים הוא שם הכולל ו"פ. פ"ו ה' פעמים הוא נפש. ואם תצרף ת"א הוא א"ת הנה ירד הא' בת' הוא הגבורה לכבותה מכל כח דליקתה כלומר זהו בזמן הגאולה. ואם תצרף נ"ט ברוך הגוזר ועולה הט' שהוא היסוד בנ' שהיא הבינה ויורד בט' שגם העטרה נקראת ט' שהוא אות שני של בטן. ואם תצרף ו"פ והוא מלך לומר אין הים מתמלאת שהוא הפ' זולת הו' שהוא היסוד: ד"ה ועתה שמע בני גם שמע מה ששמעתי ועתה שמע בני גם שמע מה ששמעתי מאבי ז"ל. א"ל משה להקב"ה אמת בצלמנו כדמותנו מורים על הד"ו פרצופים שהם אדם אחד ואם תהפכם מכל צד ופנה מורים, ואומרת הבינה לספירה שלמעלה ממנה כי נוטלת רשות ופועלת ואמר נעשה אדם בצלמנו רוחניים שיהיו משגיחים בעולם השפל אם לטוב ואם לרע וידעת שאין כח האדם זולת הפועל, מ"מ הודיעני האלפא ביתא מהם באין בקוים ובנקודות ומהם בקוים ולא בנקודות מהם בנקודות בלא קוים מהם בג' שמשים מהם בב' שמשים ומהם באחד, א"ל משה הקשב: ד"ה אלף הא' בקו, והל' בב' נקודות. אלף הא' בקו, והל' בב' נקודות. ר"ל אל"ף בפתח פתוח להשפיע גם הא' שהיא למטה נקרא א בפתח שהוא פתח פתוח לקבל. והל' בציר"י להורות אע"פ שהוא סמוך לאל"ף אפ"ה נקוד בציר"י כי הציר"י מצד המקטרג והף' הוא הפחד ואינו ננקד כלל שלא לעוררו, ועם אל"ף הקב"ה עושה משפט אם לטוב אם לרע ולכן הא' שמשיו ל"ף הוא דין ורחמים: ד"ה בית בשני נקודות ודגש ורפה, בית בשני נקודות ודגש ורפה, ב"ת ושמשיו י"ת, ר"ל ב' רומז בחכמת אלהים וי' בעטרה ות' בפחד, והנה החכמה משתמשת בקשה וברפה להתישם שלא להאביד העולם, וע"כ הת' הרומז בגבורה הוא ברפה כי קריאתה דגש כשאתה קורא אותה לבדה ת', ועתה שהב' משתמשת בה הוא ברפה, והי' אינה נהגה כלל שאחר שהת' היא ברפה מנין לעטרה כח להתנועע, ודגש בבי"ת לומר לך אע"פ שהיא מתשת הי' והת' ואפ"ה אינה כולה רחמים רק הוא בכר לדין ולכן הדגש בקריאתה. ומה שננקד בציר"י הוא מצד המקטרג שרוצה להיות צרי במכה שהציר"י הוא מכח הרחמים וציר"י צורי אל ורחמים ויסוד: ד"ה גימל רומז בבינה ושמשיו ג' גימל רומז בבינה ושמשיו ג' אותיות והם ימ"ל, ומלת ימ"ל רומז ביסוד ולכן מתהפך למ"י ר"ל היסוד הוא לבינה וכן יעקב הוא לבינה וזה למי אתה, לבינה. ובעבור שהוא קדוש וטהור והמילה אליו ע"כ אמר המל ימ"ל. וראה והבן שמשי הג' שהיא הבינה מורים שני ענינים ימ"ל שהוא היסוד למ"י שהוא הבינה, והנה הג' אותיות שהם ימ"ל הי' בעטר'. והמ' ביסוד והל' בתפארת. שני זכרים ואחת נקבה בנים של אם אחת. איש אמו ואביו תיראו איש הוא התפארת והעטרה רשות הת"ת עליה ולכן פטורה כי אין לה חלק ממנה ולמה יעבדנה, אך כשהוא בלא רשות אחרת מקבלת מן הפחד ושורש הפחד מן הבינה ולכן תיראו שניהם כאחת. ונקרא בדגש כי הוא קו ירוק וננקד בנקודה אחת ונקרא חיר"ק חרק עלימו שינמו והוא המלך המשפט ממית ומחיה בגזירת האב שלו רשות נתונה יכרית השם הגורמים המשפט להמית את עמי הארצות כשאינם עוסקים בתורה ומטמאים הארץ הטהורה והנקיה והחליפו כח בכח, ר"ל רחמים החליפו בדין הקב"ה יתנם לחילוף שאין לא תקנה. וננקד המ' של גימ"ל בג' נקודות לומר שהג' השמשים האלה הם סגולה לבינה והם חתן וכלה ושושבין וכל הבנים האצילה הבינה בצורת סגו"ל שני נקודות זה בצד זה ואחד למטה מהם מכריע באלו. והי' של גימ"ל נעלם כי הוא האור הגנוז והנעלם. והל' בלי נקוד כי בזמן החופה שלשתן עם אמם אין צריך החתן נענוע וצער: ד"ה דלת הד' רומז בחסד ויש לו שני דלת הד' רומז בחסד ויש לו שני שמשים ל"ת וננקד בקו ונקודה הנקרא קמ"ץ. והל' בג'