# ספר הפליאה — קטע 5

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/5/)

<div lang="he" dir="rtl">

הת&#x27; בא בפחד בעבור שהת&#x27; רומז למדה אחרונה הוא מדת הפחד ר&quot;ל מדה היונקת ממדת הפחד 
וה&#x27; סמוך לת&#x27; להחריב והו&#x27; להתיש כח שניהם אך הב&#x27; הרומז בחכמה עלאה בא בבהו הוא חסד 
להשקות ו&#x27; אבני הבנין והה&#x27; עמהם שאלולי זה נשקעות האבנים בפחד ואין תקנה לעולם: 
 
ד&quot;ה שאלו מתיבתא דרקיע מקודשא בריך
שאלו מתיבתא דרקיע מקודשא בריך הוא מה ד&quot;ף, א&quot;ל לא תימא דף אלא ף&quot;ד, א&quot;ל האותיות 
אלו מה מורים והשיב להם מה&quot;ד הקשה ומה&quot;ד הרפה ועל שפ&#x27; רומז בקשה והד&#x27; ברפה הדין 
נותן להקדים הף&#x27; מן הד&#x27; שכן קודם להאציל והם שאמרו ד&quot;ף כיוונו להתחיל מא&#x27; וקב&quot;ה 
כיון להתחיל מת&#x27; מתיבתא דרקיע למדו בעולם השפל ולכן התחילו מא&#x27; וקב&quot;ה התחיל מת&#x27; שכן 
כתוב סדר האותיות בשמים ת&#x27; תחלה, אמרו לו הדינין הללו אנה נשקעים א&quot;ל ב&quot;ו בה&quot;ו א&quot;ל 
האיך א&quot;ל באים מימי החסד ובהו עליהם ונשקעים בתוכם וזהו קיום העולם, א&quot;ל זה שמענו 
בעולם שבאנו משם אבל צריכים אנו לדעת מפיך מה שלא שמענו שם, א&quot;ל זה מדה בתורה ובהו 


ו&#x27; פעמים ב&#x27; ב&#x27; פעמים ו&#x27; ה&#x27; פעמים ו&#x27; ו&#x27; פעמים ה&#x27; זהו פ&quot;ד הנה נשקעו תוך ובהו 
ומתקיים העולם מיד ענו כולם ואמרו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, תקח קיחה מקנה 
ובהו וא&quot;ו בי&quot;ת ה&quot;א וא&quot;ו כמה אותיות הולידו א&quot;ל בין הכל ז&#x27;, א&quot;ל ז&#x27; אבני בהו והם 
היקף העולם א&quot;ל נעלם ובהו זולת הנגלה הם ז&#x27; אותיות והם ז&#x27; שמטות הנקראים הקף העולם, 
א&quot;ל מהו בהו א&quot;ל תהו א&quot;ל ומאי תהו א&quot;ל בבהו א&quot;ל ומאי בבהו א&quot;ל תהו א&quot;ל א&quot;כ היינו 
כפתו ואין לדבר סוף, א&quot;ל אמת אמרת אין לדבר סוף ונלך לפנים א&quot;ל העבודה איני זז מכאן 
אם לא אבין, א&quot;ל אתה אמרת אין לדבר סוף ור&quot;ל תהו אין לו סוף שכל שאין לו סוף אדם 
תוהא עליו א&quot;ל בבהו שאלתי ותוהו תשיב א&quot;ל בהו ס&quot;ת תהו, הנה נעלה תהו בבהו ואינו 
נראה, וא&quot;ל כח בהו להשקיע תהו מאין לו, א&quot;ל פעם אחת הלכתי לטבול וערב שבת היה 
וכשעליתי מן המים בא אלי זקן א&#x27; ואמר לי בהו ס&quot;ת תהו וכח בהו להשקיע תהו מאין לו 


ולא ידעתי להשיבו ועתה שמעתי שאלתו ממך שמא ממנו שמעת א&quot;ל מאבי שמעתי ולא הבנתי 
ואמור לי מה אמר הזקן ושמא אזכור מה שאמר לי אבי א&quot;ל אמר הזקן בהו אותיות שניות 
יה&quot;ו הוא אהי&quot;ה. ור&quot;ל בכח אהי&quot;ה אשר בו גובר על תהו וא&quot;ל ר&#x27; ברור לי שזה אמר אבא לי 
אלא ששכחתי, א&quot;ל למה נכתב ב&#x27; ווין בובהו, א&quot;ל לא ראית מימיך בנים מסבבין את האבות 
ר&quot;ל ו&#x27; ראשון ת&quot;ת ו&#x27; אחרון יסוד ב&#x27; חכמה עלאה הוא האב ה&#x27; הבינה היא האם זהו ובהו, 
א&quot;ל ר&#x27; ולמה יעלה הבן שהוא הו&#x27; הראשון למעלה מן האב שהוא הב&#x27; א&quot;ל אלולי זה הצלה 
לישראל מהיכן אבל עתיד הקב&quot;ה להעלות הו&#x27; הוא ת&quot;ת ישראל למעלה מחכמת אלהים זהו שנאמר 
ירכיבהו על במתי ארץ ומיד יפול ס&quot;ם וכל הפגעים ספו תמו ויצאו ישראל מהגלות האחרון, 
א&quot;ל ומאי תהו, א&quot;ל אוי א&quot;ל ומאי אוי א&quot;ל מתוהו א&quot;ל מעולם לא יכנס בשכלי בלא ביאור, 
א&quot;ל ולמה תנהיג עצמך לשאול. א&quot;ל אם לא אשאל לא אבין א&quot;ל תהו תיו ה&quot;א ו&quot;ו אותיות 


שניות אוי ור&quot;ל אין האוי בעולם אלא מתהו, א&quot;ל ויש כח להביא האוי בעולם א&quot;ל כחו 
כשנעלה אהי&quot;ה ממנו והנה אותיות שניות מבהו אהי&quot;ה ר&quot;ל הכל מן המקבלים כשמקבלים ישרים 
וטובים קוב&quot;ה נמצא בבהו הוא אהי&quot;ה ומשקיע את תהו הנמצא בו ואין לו כח להזיק. ואם 
לאו הקב&quot;ה הוא אהי&quot;ה נעלם מבהו ומתהו ואו&quot;י בעולם א&quot;ל תהו במ&quot;ק הוא י&quot;ה מהו זה א&quot;ל 
היא מה&quot;ד הרפה ועל ידה פועל התהו שהוא מה&quot;ד הקשה א&quot;ל בני בא וראה ושמע וסתום הדברים 
כי דבר גדול שמעתי על מלת היתה, א&quot;ל ר&#x27; ממי שמעת א&quot;ל, קול בעלמא ואדם לא ראיתי א&quot;ל 
והיכן היית א&quot;ל סמוך לחורבה אחת מחורבות ירושלים, ומה שמעת א&quot;ל שמעתי דברים מבוארים 
הית&quot;ה ה&quot;א יו&quot;ד תי&quot;ו ה&quot;א הא&#x27; כתר עליון י&#x27; חכמה ה&#x27; בינה ו&#x27; ת&quot;ת וד&#x27; כנסת ישראל והוא 
עם הו&#x27; ת&#x27; כנסת ישראל והיא עם משך הו&#x27; ה&#x27; לעצמה בכח ה&#x27; והית&quot;ה עולה כ&quot;ת מלמד שעשר 
הויות היו בכת אחת בכח בעלת העלות, ור&quot;ל הארץ היתה בכ&quot;ת אחת עם העשר בעלת העלת וראה 


מעלתה וענינה קשורה בגחלת והכל אחד ר&quot;ל ארץ עם המלה הוא אחד שעם הארץ האחדות וזהו 
במ&quot;ק, א&quot;ל ר&#x27; זרועות ושוקיים לא שמעתי, א&quot;ל הו&#x27; ומשך הו&#x27; שני מכריעים יש מכריע בלא 
תובעים ר&quot;ל ו&#x27; ראשון מכריע בין הזרועות ומשך הו&#x27; בין השוקיים והרי עשר, א&quot;ל ר&#x27; ומה 
מלת היתה א&quot;ל נאצלה הארץ הדר היא הוי&#x27; וזהו והארץ היתה הוי&#x27; יש בה, א&quot;ל בני דבר 
גדול אני רואה נפתח ה&#x27; של היתה הרומז בבינה לקבל מן הי&#x27; הרומז בחכמה ונפתח הת&#x27; של 
היתה הרומז בכ&quot;י לקבל מן הה&#x27; הרומז בבינה והמעור עלה בחכמה לקבל ממנה בלי אמצעי, 
א&quot;ל מנין לך זה, א&quot;ל עינים לך ולא יראו, א&quot;ל מהיכן יראו, א&quot;ל יראה שהי&#x27; של היתה 
נקוד בשב&quot;א הרומז במעור ולכן אמרו בה&#x27; שהיסוד מקבל גם דרך הצינור האמצעי בלי הפסק. 
ונקוד תהו הת&#x27; בחלם לומר הת&#x27; היתה בכח בחולם ועתה נאצלה ונקראת ארץ וזהו והארץ היתה 
ובעבור שנאצל הו&#x27; ובכללו הה&#x27; לכן ננקדו שניהם בשורק דרך תהו ר&quot;ל קודם שנאצלו היו 


בכח ברום וכשנאצלו ברום כששרקו שריקתם מתהו, וי ליה לעלמא כשתהו שורקת כי תהו הוא 
הגבורה וננקד שורק כי כששורקת שורפת ואלולי שהוא קשור בחבלי בהו שהוא חסד אין כל 
בריה יכולה לעמוד, וגם אם היתה פועלת מעצמה היתה באה בכח גבורתה והיתה שורפת ומכלה 
הכל אבל היא מוסרת דין לה&quot;ו ד&quot;ו פרצופים מנהיגי עולם השפל והדין מתרפת ואינו מכלה 
לגמרי זהו תהו, והיה מן הדין להיות הת&#x27; ברפה ובא בדגש להודיע כח וגבורה. וכשנאצלה 
הארץ והתחילה לקבל מבהו הוא חסד עולם הוא אור מבהיק ואינו מבריק כל כך אז חכמה עלאה 
שהוא הב&#x27; הוריד ברכה מחולם והו&#x27; נפתח לקבל וקיבל לו&#x27; למשוך לבת זוגו בשורק ומיד 
ננקד הו&#x27; תהו ובהו: 
 


ד&quot;ה וחושך על פני תהום שמעתי
וחושך על פני תהום שמעתי שהאויר קדמון נקרא חשך בעבור שכל דבר שאין אדם יכול להשיגו 
הוא חושך אליו, ואויר הקדמון מי יוכל לדעת כיצד סתרי האבנים כולם אשר היה בעמק האין 
ונאצלו כל האבנים מן האחדות וזה לא יוכל האדם להשיגו וע&quot;כ נקרא חשך, ואמר על פני 
תהום ר&quot;ל חשך היה העשן עד שנאצלה גם התהום היא אחרית האבנים והיא כ&quot;י ועמק הבנין 
וע&quot;ז נאמר ברכת תהום רובצת תחת, ולא ראית בני מה נאמר במתן תורה ראוך יחילו הרים 
זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא ור&quot;ל ראוך יחילו הרים אלו זרועות עולם 
הנקראים הרים זרם מים אלו מים העליונים הבאים מן החסד נתן תהום קולו הוא כ&quot;י. רום 
ידיהו נשא ר&quot;ל אבנים אחרונות הרומזים במלת ידיהו נשאם ועלתה במדה הנקרא רום הוא 
החולם כענין נעוץ סופו בתחילתו: 
 


ד&quot;ה נפנה לפן אחר וחשך על פני תהום
נפנה לפן אחר וחשך על פני תהום כמו שאמרנו דעלת העלות נקרא תהו והגבורה תהו מטעם 
דעלת העלות דבר המתהא והגבורה דבר שאין לו סוף בדעתו מצפון תפתח הרעה כן חשך עלת 
העלת מצד שאין לו השגה נקרא חשך מטעם שלא יוכלו להשיג כן חשך נקרא גבורה הוא פחד 
וזהו על פני תהום שהחשך תמיד ע&quot;פ תהום הוא כ&quot;י, וראה שעיקר יניקת התהום מהחושך 
ונקראת כ&quot;י תהום מתהו כי זהו דין וזה דין זה אש וזה אש אין הפרש ביניהם אלא שתהו 
קשה ותהום רפה, ושמעתי אומר שמ&#x27; תהום נוסף וחלילה וחלילה שיש תוספת או מגרעת בתורה 
אבל מחסרון ידיעה נוספו האותיות. א&quot;ל ר&#x27; א&quot;כ מהו תהום א&quot;ל ירא אני לומר מה ששמעתי 
מאבי ז&quot;ל ששמע מאביו ואביו מאליהו ז&quot;ל אשר למד תורה מפיהו, א&quot;ל וכיון שיצא מפיהם של 
אלו אמור אותו גם אתה, א&quot;ל מה לי לומר דבר גדול כזה, א&quot;ל א&quot;כ למה הרהרת בלבך לומר 
ששמעת, א&quot;ל א&quot;כ אני אגלה לך ואתה אל תגלה, א&quot;ל תהום זה ראשו וסופו ת&quot;ם ה&quot;ו באמצע 


היו עם כללם ר&quot;ל כלל ה&#x27; י&quot;ה חכמה ובינה כלל ו&#x27; אהי&quot;ה כת&quot;ר עליון זהו תהום, הכוונה 
כי הה&#x27; והו&#x27; חיים מג&#x27; מדות הנקראים אי&quot;ה, והנה א&#x27; אהיה הוא אמת והי&quot;ה של כתר חכמת 
אלהים, א&quot;ל ר&#x27; תסמר שערת בשרי, א&quot;ל בני אין להרהר כי כל מדותיו אליו פונים והם כליו 
המשתמש בהם והוא היודע ואתה מה לך, א&quot;ל ר&#x27; ואימא חשך מאי וחשך בו&#x27; א&quot;ל אי לאו הו&#x27; 
מי יוכל לסבול שריפתו זהו ו&#x27; השלום עושה שלום במרומיו, אמר ליה מאי חשך אמר ליה שחו 
לי מלאכי מעלה שחשך יבא הזמן וישכח את ישראל ויאהב את האומות והוא זמן הגלות הד&#x27;, 
אף חובב עמים שזה חושך שכ&quot;ח, א&quot;ל וו&#x27; א&quot;ל הו&#x27; עמו לעולם אינו מניחו פן יחרה אפו 
מכחו ואין שריד ופליט ח&quot;ו זהו וחושך, א&quot;ל ועתידים להנצל מידו א&quot;ל עתידין לעלות יותר 
ממה שהיו במתן תורה וכל האומות יפלו תחתיהם מלמעלה למטה א&quot;ל ומי יצילם ומי יעלם, 
א&quot;ל הו&#x27; הוא ו&#x27; של יעקב שניתן לו להיותו מלא בשעת הגאולה זהו יעקוב בו&#x27; ובמקומו 


יתבאר בעזה&quot;י א&quot;ל נחמתני. א&quot;ל בא וראה נפלאות מנפלאות הבורא מהו וחשך ו&quot;ו ח&quot;ת שי&quot;ן 
כ&quot;ף ראשו ו&#x27; וסופו פ&#x27; הרי כאן פ&quot;ו הוא אלהים, ומאין נאצל ממשך הו&#x27; הוא ו&#x27; שני וך&#x27; 
הרי כאן כ&quot;ו, ראה כי נעלם כ&quot;ו פ&quot;ו נשארו אותיות י&quot;ש נח&quot;ת ר&quot;ל אם תלך בדרך הישר וכ&quot;ו 
ופ&quot;ו יהיו בנחת אז תירש ש&quot;י ר&quot;ל שלש מאות ועשרה עולמות, ואם לאו נת&quot;ח ונת&quot;ח אותו 
לנתחיו. ומאי על פני תהום יכתוב וחשך על תהום. א&quot;ל א&quot;כ אין לחשך פנים ר&quot;ל פני החושך 
היא התהום, ועתה פתח עינך וראה ואזניך ושמע מאי תהום תי&quot;ו ה&quot;א וא&quot;ו מ&quot;ם כמה אותיות 
הם י&#x27; לומר שהתהום מקבלת מכולם והיא מקום העשר ת&#x27; בראש ומ&#x27; בסוף ואותיות אמצעיות 
עולים ע&quot;ט, וי ליה לעלמא כשיחסר י&quot;ה ממדת התהום. יבש&quot;ה בלי רחמים מושכת ע&quot;ט כליה 
בעולם ח&quot;ו, א&quot;ל ר&#x27; ומעולם לא יצא עט בעולם להחריב א&quot;ל יצא במבול ועשה תנאי להיות 
ארך אפיים א&quot;ל ר&#x27; ארך מניין בתהום א&quot;ל תהום בא&quot;ת ב&quot;ש אצפי&quot;ם ר&quot;ל המ&#x27; עם אחיו הוא י&#x27; 


ועולים ארך וזהו ארך אפים: 
 
ד&quot;ה ועתה אודיעך מה שלא שמעת מימיך
ועתה אודיעך מה שלא שמעת מימיך כשעלה משה ברקיע לקבל תורה להורידה לישראל למד סוד 
מ&quot;ט אלף שנה סוף כל השמטות בקש משה שיאמרו לו סוד החמשים אלף. מיד ענה מט&quot;ט ואמר 
לשמו שהוא תהום ענו למשה. מיד ענתה הת&#x27; ואמרה למשה כמה אותיות מא&#x27; עד ת&#x27;, א&quot;ל משה 
כ&quot;ז ענה הה&#x27; ואמרה כמה אותיות מא&#x27; עד ה&#x27; א&quot;ל ד&#x27;, אמר הו&#x27; למשה כמה אותיות מא&#x27; עד ו&#x27; 
א&quot;ל ה&#x27;, ענה המ&#x27; ואמר למשה כמה אותיות מא&#x27; עד מ&#x27; א&quot;ל י&quot;ד א&quot;ל מט&quot;ט צרפן כולם יחד 
צרפן ומצא מ&quot;ט, א&quot;ל ע&quot;כ יש לי רשות ממחשבה עליונה וזהו ותחסרהו מעט מאלהים וזה חסר 
מעט א&#x27; מתהום במ&quot;ק היינו הנ&#x27; אלף, א&quot;ל ולא ידעת ולמה לא הודיעו א&quot;ל לא ידעתי ולא 
שמעתי א&quot;ל ומתי נדע אותו א&quot;ל לכשיבא אליהו ז&quot;ל א&quot;ל ואני ידעתי שיש לך כח לשאול אותו 
א&quot;ל לאבי לא גילה כ&quot;ש שלא יגלה לי, א&quot;ל אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא 


בפניו גדול אתה מאביך, א&quot;ל בני אין הדבר כן שהמועט של אבי מחזיק מרובה כ&quot;ש שהיה 
יודע הרבה א&quot;ל במה שנתחייבתי הגדתי חזר ואמר תהום ד&#x27; אותיות כל אחד לקח אותיות 
שלפניו ועלו מ&quot;ט, הד&#x27; אותיות עצמן שהם תהום מה ענינם א&quot;ל אתן, א&quot;ל מאי אתן וא&quot;ל תתן 
ר&quot;ל תהום שהיא כ&quot;י אומרת אתן כי תהום בגי&#x27; אתן, וא&quot;ת אחליפנו בא&quot;ת ב&quot;ש ואומר תתן 
שאתן וזהו עשר תעשר עשר שתתעשר וע&quot;כ אמר תעשר וזהו עשר במ&quot;ק אתן, תתן עם ג&#x27; אותיות 
תעשר. ועתה אם חכם אתה שים דברי בלבך פעם אחת הייתי מהלך בדרך אפרתה היא בית לחם 
ובא אדם אחד ואמר לי אנה תלך ואמרתי לו לבית לחם ואמר לי אודיעך דברים מבית לחם 
קודם שתלך לשם להיותך מוקשב פן תכשל אמרתי לו אמור, א&quot;ל דע כי בית לחם סבבה תהו 
ונעשית תהום כלבוש כסיתו, והבאים מתהום אומרים אבדו גוים מארצו ה&#x27; הפיר עצת גוים 
הניא מחשבות עמים עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל רבות מחשבות בלב איש 


ועצת ד&#x27; היא תקום עצת ה&#x27; לעולם תעמוד. מחשבות לבו לדור ודור ר&quot;ל אפרתה אפרת ה&#x27; 
ואפרת הוא לשון רבוי וגודל ר&quot;ל שה&#x27; אחרון שבשם בן ד&#x27; מתגדל ומתרבה כי הה&#x27; הוא בית 
חכמה הנקרא לחם, והייתי לומד ועוסק בעניני הרחמים הבאים אל הה&#x27;, ובא אדם א&#x27; והכרתיו 
שהיה מלאך כי אבי היה מלומד עמהם וא&quot;ל אנה תלך ור&quot;ל במה אתה לומד ואמרתי בבית 
המתברך מלחם ואותה רגע במה&quot;ד היתה ומשום לא תחסום שור בדישו לא הנחני להמשיך אליו 
רחמים, אבל אמר לי בית לחם סיבבה תהו מדה&quot;ד הקשה ונעשה תהום ר&quot;ל עומדת בתוקפה 
ובתוקף מה&quot;ד הקשה ומיד סבבהו כל העמים ר&quot;ל השרים של האומות והיו מבקשים להתגבר גם 
הם מתוקפה ולעמוד בתקפם על ישראל וס&quot;ם התחיל לפרכס ולמלוך על ישראל, והבאים שם ר&quot;ל 
האבנים אבני הבנין אומרים אבדו גוים מארצו ה&#x27; הפיר עצת גוים ר&quot;ל יבא ויתיש כח הדין, 
מיד אמרתי לו אמור לי בזמן הדין מושכין רחמים מלמעלה או אין מושכין ואמר לא תחסום 


שור בדישו מכאן אומרים אין נופלין על פניהם בלילה: 
 
ד&quot;ה ורוח אלהים מאי ורוח זו חכמת
ורוח אלהים מאי ורוח זו חכמת אלהים רוח הבינה ורוח ך&quot;ב אותיות התורה במ&quot;ק, תורה 
קדומה תורה רשומה אשר ממנה נרשמת תורה שבכתב ותורה שבע&quot;פ כלולה בה, קדומה מחסד עולם 
אמרתי עולם חסד יבנה ר&quot;ל כל הוי&#x27;ה נקרא יום ויומו של הקב&quot;ה אלף שנה והנה חכמה ובינה 
שני אלפים קודמים מן החסד זהו אלפים לעולם קדומה. ולפ&quot;ז קשה שאין יום לאלף שנה נתפש 
אלא בז&#x27; היקף אבני הבנין לכן הואיל ות&quot;ת נקרא עולם וחסד תושב&quot;כ שנאמר ותורת חסד 
וקדם החסד מן הת&quot;ת אלפיים שנה חסד פחד והכל אחד כי רוח שהוא החכמה נרשם ממנה תורת 
חסד ותורה שבע&quot;פ הוא פחד ואמר מאחר שהחסד מקומו ת&quot;ת יקרא גם הת&quot;ת תורה שבכתב ופחד 
מקומו כ&quot;י תקרא תורה שבע&quot;פ ועל ההיקף נופל אלפיים, והאומר על חכמת אלהים אלפים 
כוונתם מנין בעלמא כענין עשר ספי&#x27; עשר מאמרות ומ&quot;ש יום ואלף שנה ר&quot;ל ימי התורה ושני 


התורה ואלפי התורה כי הם דברים של היקף ע&quot;כ שמעתי בזה. ורוח רוחו של אלהים שהוא 
בינה, ורוח בא&quot;ת ב&quot;ש פגפ&quot;ס פ&#x27; וס&#x27; ק&quot;מ זהו קם שנאמר לגבי יהושע קום לך חסר ו&#x27; כי 
אלהים מכח רוח של אלהים ר&quot;ל כ&quot;י נקרא אלהי&#x27;ם והיא אמרה ליהושע קום לך ר&quot;ל רוח הבינה 
עמך לכבוש כל העמים, וג&quot;פ ר&quot;ל ג&#x27; בינה פ&#x27; כ&quot;י, ר&quot;ל אע&quot;פ שכח ורוח עם יהושע ע&quot;י 
הבינה וכ&quot;י כי הבינה ממנה הגאולות וכ&quot;י היא הלוחמת וגם הבינה ע&quot;י הת&quot;ת ות&quot;ת לכ&quot;י כי 
הם מנהיגי עולם השפל: 
 


ד&quot;ה מרחפת ר&quot;ל חכמת אלהים היתה
מרחפת ר&quot;ל חכמת אלהים היתה מכסה את אלהים שהיא הבינה שהבינה הוא פני החסד הנקרא מים 
וכל האבנים [נ&quot;א הבנין] נק&#x27; מים על שם החסד הנקרא מים, ומלת מרחפת מלשון כיסוי על 
גוזליו ירחף מרחפת עליה ר&quot;ל אל הרוח מכוסים כל סתרי עולם וכל סתרי אבני הבנין וע&quot;כ 
בא לשון מרחפת, והרבה דברים חתומים וסתומים במלת מרחפ&quot;ת מ&quot;ם ר&quot;ש ח&quot;ת פ&quot;ה ת&quot;ו ראה 
עשר אותיות במלת מרחפ&quot;ת הכוונה היא עם העשר ארבעים ארבעים מאתים שלש מאות שמנה ארבע 
מאות שמונים חמשה ארבע מאות ששה ראה אתה בני חכמה עלאה הנקרא רוח אלהים לוקחת את נח 
וכיסהו והעלימהו וגנזו לצדיקי&quot;ם וזהו צדיק יסוד עולם וזהו ונח מצא חן שנגנז 
באותיותיו של מרחפת שהם אותיות חן זהו מרחפת מכסה וכל זה שאין העולם כדאי להשתמש 
באותו אור מצד חטאו של אדה&quot;ר, אלף ריש בית עין יוד מם אלף ריש בית עין יוד מם. מם 
אלף תיו יוד מם שין למד שין מם אלף וו תיו. שין מם וו נון הה אלף ריש בית עין מם 


אלף וו תיו. שין מם וו נון יוד מם חת מם שין הה. אלף ריש בית עין מם אלף וו תיו שין 
שין הה. ראית מהו ק&quot;ן הה&#x27; האחרון שבשם בן ד&#x27; היא החכמה ומתעלמת ומתכסת שם ואח&quot;כ 
יורדת ומבושמת מר ולבונה וזהו גם אני בכור אתנהו להעלותה שם בחכמה ר&quot;ל מרחפת מוליד 
אותיות ק&quot;ן ה&#x27;, כיצד מרחפת תעליהו במדידת ארבעים כעין שכתבתי למעלה ואחר תמלאם 
ותמצא אותיות ק&quot;ן ה&#x27; ר&quot;ל עתידה כ&quot;י שהיא ה&#x27; אחרון שבשם בן ד&#x27; להתעלות בחכמת אלהים 
חכמה בחכמה ומתכסת ויורדת מבוסמת מר ולבונה, ר&quot;ל עתידה שיאמרו לה הב&#x27; ווי&quot;ן קום 
ועלה עמנו בחכמת אלהים הוא הקן שיצאנו משם ואז אין כל בריה יכולה לך זהו מרחפת. א&quot;ל 
ר&#x27; א&quot;כ איך כתוב מרחפת על פני המים א&quot;ל השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ע&quot;ל עי&quot;ן 
למ&quot;ד עי&quot;ן זהו ק&quot;ל והוא סל&quot;ם שראה יעקב אבינו ע&quot;ה והוא סינ&quot;י שקבלו ישראל עליו את 
התורה והלמ&quot;ד הוא ע&quot;ד בגי&#x27;, וז&quot;ש אאע&quot;ה ונלכה ע&quot;ד כה ונשתחוה ונשובה אליכם. זהו 


מרחפת ע&quot;ל שהוא כ&quot;י ובזמן הגאולה תאמר חכמה עלאה לע&quot;ל שהיא כ&quot;י ק&quot;ם לקבל מים 
עליונים מים חיים להחיותך ולקום על אויביך ולהשפילם השפלה שאין לה קיום ותקומה עוד. 
ר&quot;ל פני עולים ק&quot;ם וה&#x27; המים היא כ&quot;י והרוח שהיא החכמה מרחפת עליה ואומר ק&quot;ם ופתח 
פיך לקבל מים חיים מלמעלה ולכן נפת&quot;ח המ&quot;ם והיו&quot;ד בחיר&quot;ק שהיוד היא חכמה ומריק לכ&quot;י 
לייסר האומות, וז&quot;ש דהע&quot;ה הוקם ע&quot;ל ר&quot;ל מדת דוד ה&#x27; אחרונה שבשם בן ד&#x27; הו&#x27; מקימו 
מגזרת חכמה עלאה ע&quot;י ע&quot;ל ר&quot;ל ע&quot;י מאה ברכות שימציאו אליה כל העשר שכל א&#x27; כלול מעשר 
ואלו הן ק&#x27; ברכות שהרמיזו רז&quot;ל ממלת ע&quot;ל: 
 


ד&quot;ה ויאמר אלהים ויאמר הוא מה&quot;ד
ויאמר אלהים ויאמר הוא מה&quot;ד כענין שאמרו כ&quot;מ שנאמר אלהים הוא דין אך הדבור הוא 
רחמים שנאמר ראש דברך אמת ואמת בכ&quot;מ הוא רחמים, חוץ ממקום שפירש אמירה רחמים 
והדיבור דין כענין שנאמר דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות וכן וידבר אלהים, אך סתם 
דיבור רחמים וסתם אמירה דין, יודע הקב&quot;ה וצופה ומביט עד סוף כל הדורות שזה האור 


</div>
