{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "56", "title": "ספר הפליאה — קטע 56", "hebrewTitle": "קטע 56", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/56/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/56/", "segments": [{"index": 1, "he": "להאחז מן הרחמים עושה ואין לו כח לעשות דין, ואם יאמר לו לעשות דין אינו יכול לעשות \nרחמים, מ\"מ דין ורחמים אינו יכול לעשות בפעם אחד שניהם, הדין והרחמים באים אל הת\"ת \nואינו שולח שניהם בבת אחת אלא או זה או זה שהדיין לפניו וכפי הדין כן פורע, מ\"מ \nמלאך אחד עושה מאה שליחויות בפעם אחת או הכל דין או הכל רחמים, הוא שארז\"ל מיכאל \nשבישר את שרה הלך משם להציל את לוט יען שהכל הוא רחמים. א\"ל ר' מהו שאמר הוא שמו, \nא\"ל כל מה שימשוך מלמעלה אותו ישפיע, הוא שמו ר\"ל בגזירת כ\"ע הנק' הוי\"ה ששמו הוא \nיהו\"ה י\"ה מתרבע רכ\"ה ו\"ה מתרבע קכ\"א ושניהם עולים בגי' שמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ד\"ה ויקרא האדם שמות לכל הבהמה\nויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה, ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ר\"ל \nויקרא האדם המשיך שמות פעולות המשפיעים לכל הבהמה ר\"ל השפיע לכל הוא היסוד, הבהמה \nהם המלאכים מצד הפחד, ולכל חית השדה היא העטרה דרך היסוד, רק בחיבור שהוא עזר לא \nמצא לא המשיך שהעזר הוא החיבור רק כנגדו, א\"ל ר' הרבה סבלתי עד עתה מהו לכל הבהמה, \nא\"ל לכל עולה ף' הוא פחד, א\"ל ר' א\"כ הבהמה מה מורה, א\"ל בהמה על בהמה שואל אבל \nהכוונה היא כך לכל הבהמה כלל הדברים כל הנאחז מן הפחד הוא מלת ע\"ז שמלת לכל מתהפך \nכלל הבהמה בגימ' ע\"ז ע\"ה, א\"ל ויאמר לעוף השמים, א\"ל הנאחז מן השמים הוא חסד עולם, \nאז הו' ומשך הו' עמו בהכרח. א\"ל ויאמר לכל חית השדה מאי ולכל, א\"ל חיה מהיכן יונקת \nמפחד הנקרא אלהים ולכן אמר ולכל להורות הענין שמלת ולכל עולה פ\"ו: \n \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ד\"ה ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם\nויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה. בא וראה \nבני כמה היה אוהב הת\"ת להיות עם השכינה גוף אחד עד שאמר לו הקב\"ה להאצילו הוא שנאמר \nויפל ה' אלהים, א\"ל ר' מהו הנפילה שהפיל עליו, א\"ל סתם הצינור הימין והפיל עליו \nצינור השמאל הוא שנאמר ויישן כענין ויעקב איש תם מן הרחמים, וכענין אימה חשיכה \nנופלת עליו. ויקח אחת מצלעותיו ויקח האציל אחת היא השכינה מצלעותיו מהדין שנשאר \nעליו. ויסגור בשר תחתנה אז פתח צינור הימין ונשאר הזכר בדין וברחמים והנקבה בדין, \nועל שהוא מוריד עליה הרחמים ומכבה הדין נקראת רפה. והבשר והצלע להרמיז רך וקשה \nשהבשר רך והצלע קשה, וזהו והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ובע\"ש בין \nהשמשות קודם שנאצלה העטרה היה בורא רוחות רעים ושידין מצד השפעת הפחד עד שנאצלה \nהעטרה והעטיר המלך בעניינה ובתיקונה ויושבת לפניו אז הניח לאותן הבריות ולא אשתלמו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כי כשנאצלה אז אמר הת\"ת אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי, והכוונה אתי היית \nבתוך ההויות הסתומות והעמוקות בחכמה זהו מלבנון. אתי מלבנון תבואי כי משם נאצלו \nשניהם הוא שנאמר וחכמת שלמה בנתיב נצבה, והרמז בזה שעולם אינו מתקיים זולתם, כי עתה \nראה והבן מה ענתה האשה לאיש לכה דודי נצא השדה לטייל ולא אשב בעיר תמיד, א\"ל נקראת \nעטרה שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו, ונקרא לב שנאמר ויאמר יהוה אל לבו, א\"ל בני נקרא לב \nכאדם האוהב את לבו, וכל זה למה כי ל\"ב נתיבות החכמה סתומים, שבהם נברא העולם ונתנו \nלד\"ו פרצופים, ואומר לך למה הדבר דומה, למלך אחד שהיה לו ל\"ב חדרים ולכל חדר וחדר \nהיה לו נתיב נאה שיכנס המלך בהן לחדריו, והיה לו בת ונתן לה כל הל\"ב חדרים נתנה לבן \nמלך אהובה וקראה לבו הוא שנאמר ויאמר ה' אל לבו, גם קראה אחותו כי במקום אחד היו \nשניהם בכח, גם קראה אמו, א\"ל ר' בת ואם למה קראה, א\"ל בת היה שמה כמ\"ש בת היה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לאברהם ובכל שמה, מאי ובכל שמה אלא בת ובכל שמה ובא הו' במקום, גם א\"ל אמו אם שמה \nכי היא היתה אם כל חי, והכי אמר בן המלך הנקרא אחות ולב ובת ואם שלי הוא ולי נתנה. \nא\"ל ר' ולמה נקראת עטרה ולמה תדיחני בדברים הללו כאלו שאינם יסודם, א\"ל שמעוני מלך \nא' היה לו בת והיה אוהבה אהבה עזה וקראה בתי שנאמר שמעי בת וראי והטי אזנך לא זז \nמחיבתה עד שקראה אמי שנאמר לאמי אלי האזינו. א\"ל ר' מהו ויקח אחת מצלעותיו, א\"ל אחת \nהיא יונתי תמתי שהשכינה נקראת יונתי תמתי, א\"ל ר' למה נקראת תמתי, א\"ל הוא מלשון \nתאומים בבטנה והכי אמר יונתי תאומתי, א\"ל ר' מה זאת שאמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי \nתמתי, א\"ל אחותי במצרים שנתאחדה לי בשני מצות בדם פסח ובדם מילה, רעיתי בים שנתרעו \nלי ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, יונתי במרה שנצטוינו לי כיונה במצותיה, תמתי בסיני \nשנתאמו בי ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, א\"ל עד כאן, א\"ל תמתי הכי אומר הת\"ת \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "תומייתי אתי לא אני גדול ממך ולא את גדול ממני מכאן יש להבין בני מה מעלה יש לה \nלהאשה שהרי בזמן שיש צער מלמטה גורמת צער מלמעלה. וכשהאשה יש לה צער מלמעלה אז האיש \nמצטער על צערה זהו שקראה תאומתי, כמו התאומות חש א' מהם בראש חבירו מרגיש כך הד\"ו \nפרצופים, וז\"ש עמו אנכי בצרה התפארת מצטער בגלות השכינה. עתה בני ראה גם ראה מה \nגורם אדם גשמי למעלה בעשותו לאשתו אונאה למטה ואפי' בדיבור ואצ\"ל בהכאה שהכניס עצמו \nבהכאה זו בכת הרשעים ועליו נאמר לרשע למה תכה ריעך, ונמצאים אנשי רשע ואינם שוקלים \nבדעתם לומר שהעולם אינו שלו א\"כ בעל העולם למה הביאני בעולמו לא לקנות הון להניחו \nלאחרים ולא לבנות בניינים ולעוזבם לזרים והוא ירד תחת הארץ ולא להתענג במיני מאכלים \nכי רגעים מועטים הם ליתן חשבון ושמת סכין בלועך ולא למלאות תאותו ברוב נשים כי חללת \nברית אלהיך, גם דברי שחוק הוללת וסכלות, רק פת במלח תאכל ואת ה' תעבוד, ודע כי ימי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "חייך מועטים הם ורוחו אין בידך רק ביד ה' בעל העולם ולא תדע מתי יקחנה, ע\"כ יש לך \nלבקש כל דבר שתוכל לעשות לאהוב אותו ואהבת את ה' אלהיך ללמוד חכמתו ולחפש האמונה עד \nשיכיר ויתבונן דרכיו ומעשה השם ולשמור מצותיו, אם כך יעשה אז השם יפקח עיני שכלו \nויחדש בקרבו רוח אחרת ואז יהיה בחייו אהוב לבעל הבית ונפשו תדבק בו וישבע שובע \nשמחות את פניו כל זה בחייו, ובהפרדו מהגויה תהיינה נעימות ימין אלהיו עליו נצח, \nוהנה מי שהשיג זו המעלה שזוכר השם ומעשיו ונפלאותיו לא יסורו מלבו ולא ידבר בפיו \nרמיה זה מעולם לא יבא נזק בבית אלהים, ואם אינו הולך את ה' אבל עושה הון שלא כמשפט \nובונה בניינים ועובר זמנו לריק ולהבל ומכה ובועל ואין לו בושת או עושה אונאה לאשתו \nומוליד צער בעליונים יהי רצון שיניח הונו לאויביו ובניניו לזרים ואשתו המוכה באונאה \nתפרוד ממנו היא תשכון באהלי צדק והוא ישכון באהלי רשע, ואין עוד מלבדו כתיב אשר הכל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בדין ובצדק. ועתה אודיעך בני ענינים גדולים שדיברו התנאים ע\"ה על אצילות השכינה ועל \nהתחברות פנים אל פנים ותשמע דבריהם ותתמה איך היו נזהרים מלגלות סודות אלהים, תנא \nאחד אומר מהו הצלע הוא מדרך הצלע וכמו ולצלע המשכן שנית. ותנא א' אומר צלע אחד מבין \nב' צלעות, ראה בני דבריהם כמה הם סתומים כי מה שאמר ולצלע המשכן שנית רומז שנאצלה \nמן הפחד לבד ומ\"ש צלע מבין ב' הצלעות רומז לצלעות עליונות, ועל זה אצילות הוא \nאצילות השכינה אמר הכתוב ונטעתיך שורק כלה זרע אמת כלה חסר ו' לומר שרומז לכלה \nהכלולה מן הכל שהוא זרע אמת, מכאן תבין ותשכיל בני הסוד חתן וכלה ומצות פריה ורביה, \nודע לך בני באמת כי כל ההויות כמער איש ולויות כאיש המעורה בלויה שלו, ראה בני \nדברים נעלמים ועתה אומר לך קושט דברי אמת שעליהם אין לפרכס ואין לזוז ואין לשאול כי \nמושאלים הם מפי מלאך אלהים מלאך ממש, ודע כי עה\"ז הוא צל לעולם העליון ז\"ש התנא כל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מה שברא הקב\"ה בעולמו ברא מנגד שנאמר גם את זה לעומת זה ברא אלהים, וגם בפ' המוכר \nספינה ארז\"ל אמר ר' יהודא כל מה שברא הקב\"ה בעולמו זכר ונקבה ברא, ראה והבן כי הכל \nהוא דוגמא עליונה ומה מעלה גדולה יש לו פריה ורביה כי בשבת כשמתחברין המלך עם המלכה \nפנים בפנים דרך החלון הוא היסוד אז נעשים גוף אחד וכל העולם מתברכין ועומדים בשלוה \nובחדוה ובהשקט, ושמע בני מה הרמיזו חכמים בדבריהם שאמרו אוקירו לנשייכו ותתעשרו \nכענין מצפון זהב יאתה וכענין שארז\"ל חדשים לקטרת באו והפיסו, והכוונה בעבור שהאשה \nהיא דוגמת השכינה ע\"כ ארז\"ל אוקירו נשייכו, ועתה בני שמע מה שהרמיז תנא א' אמר כל \nהמבטל פריה ורביה מעלין עליו כאלו שופך דמים ומבטל הדמות, והכוונה כי הגורם חסרון \nרחמים מן האשה ואז מקבלת מן הפחד וממעט הדמות מן הצלם הוא ת\"ת להעשות חצי אדם כאשר \nאמרנו. ותנא אחד אמר גורם לשכינה שתסתלק מישראל הוא שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה אין זרעך אחריך אין שכינה שורה, על מה שורה על \nעצים ועל אבנים. והנה בני זה הרמז ידוע כי בזמן שהשפעת האיש באשה כן גם למעלה, \nוהמהפך בהיפך ודוחק רגלי השכינה וממעט דמותה והכוונה כי אז רגליה יורדת מות ומה \nשלמטה ממנה נקראים רגליה והם דחוקים מצד הדין שאין להם רחמים כלל כי השכינה נסתלקה \nמישראל. ועתה שמע בני מה הרמיזו עוד בדבריהם אמרו רבנן ז\"ל אין השכינה שורה פחות \nמך\"ב אלף ישראל, והרי שהיה כ\"ב אלפים פחות אחד והנה אשה הגונה וראויה ומעוברת באה \nעכ\"פ ראויה להצטרף ובבואה יצא כלב ונבח בה והפילה ונסתלקה השכינה מישראל. מי גרם \nלשכינה שתסתלק בעל הכלב, מכאן אמרו המגדל כלב רע בתוך ביתו חייב נדוי מדה כנגד מדה: \n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": " \nד\"ה וראה והבן עתה בני עומק דבריהם\nוראה והבן עתה בני עומק דבריהם סודות נעלמים מאד מאד, ושמע ביאורם. דע בני שיש \nשכינה לשכינה והוא הבינה כענין שארז\"ל שכינה עלאה שכינה תתאה ועתה תבין כ\"ב אלפים \nהוא היסו\"ד והעטר\"ה והתפאר\"ת הוא היה חסר משם וזהו פחות אחד. וכראות הבינה שהם \nראוים להצטרף נתעברה ברחמים והיתה יורדת וזה הרשע שממעט השפע מאשתו או עשה עבירה \nאחת מיד יצא הכלב כנגדה הוא הפחד ותבע דינו ומיד הפילה רחמים ולא שרתה בישראל \nלהזדווג בבת זוגה, מי גרם כל זה בעל הכלב ר\"ל בעל העון ע\"כ חייב נדוי הוא התרחקות \nמישראל מדה כנגד מדה, אוי לו למי שממעט את הדמות במעשיו, ועוד תראה כח שכר הזיווג \nוג' עדים מעידים ע\"ז, תורה נביאים וכתובים. תורה מה' יצא הדבר. נביאים בשמשון נאמר \nואביו ואמו לא ידעו כי מה' יצא הדבר. כתובים מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. ואם \nתראה בני מה הוסיפו בדבריהם ז\"ל אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו, והכל הוא לרמוז לבת \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "זוג העליון, ואלולי שהיא עשירית לבנין אבל היתה יורשת מנכסי אביה חלק כחלק אבל היא \nעשירית לבנין ונוטלת עישור נכסים ואין כאן מקומו אבל במקומו שהוא בנחלות אבארהו \nבע\"ה. א\"ל ר' אמת אמרת כי השפעת איש באשה מצוה מ\"מ אימתי, א\"ל בחצות לילה וכך הוא \nבני שכל מי שרוצה להתקדש ברצון קונו לא ישמש אלא בחצות לילה ולהלאה שבאותה שעה \nהקב\"ה בגן עדן ובההוא שעתא עליונים מתקדשים, גם התחתונים בההוא שעתא צריכין להתקדש, \nאבל קודם חצות פועלת דין ואין לחסום שור בדישו, ולא נברא אדם לעשות כרצונו כי ניתנו \nלו דרך ללכת ועל כן יביאהו אלהים במשפט ואין ספק כי קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי \nוהוא יבחר הטוב והרע, ות\"ח המכירים את בוראם בחצות הלילה מתגברים ויושבים ועוסקים \nבתורה וכוונתם להתחבר בכ\"י לשבח מלכא קדישא ובליל שבת שהזווג הרוחני היא בשבת וכולם \nבאים שם גם הת\"ח משתמשים אז וזהו בנים אתם לה' אלהיכם, וכתיב קדושים תהיו שמקדשים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עצמן בתשמיש, הוא שארז\"ל עונתן של ת\"ח מע\"ש לע\"ש, וכוונתם לחבר השבתות את שבתותי \nתשמרו. גם שמע בני מאמר אחד והוא כיון שהמלכה יושבת אצל המלך ונתחברו פנים בפנים מי \nהוא הנכנס ביניהם ומי הוא המתקרב אצלם עונתן של ת\"ח שיודעים סודות התורה והחיבור \nמשבת לשבת, וכשנתחברו והאירו אז כולם מתחברין זה עם זה ואיתקנו עליונים ותחתונים, \nועל הזיווג הזה הטהור אמר הכתוב וירחמיאל נשא אשה אחרת ושמה עטרה, ונקראת עטרה שבה \nמעוטרת כל הספירות אשר לפניה והיא כלולה מכולן, וא\"כ קבל תשובה על מה שנקראת העטרה \nועל שהיא כלולה מכולם עשה שהמע\"ה שש מעלות לכסא וכיון לחברם יחד ולא יהיה קיצוץ \nביניהם, זהו שנאמר ורוח אחד לכל, וכתיב עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך \nירושלים עיר הקודש: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ד\"ה וראה והבן בזה הפסוק תראה יחוד\nוראה והבן בזה הפסוק תראה יחוד ציון בירושלים יחוד מדת הרחמים במדת הדין, ויחוד \nירושלים בת\"ת ישראל הוא, אלא שייחד מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, ואם תרצה לדעת כמה \nגדול המכוין בזיווג לש\"ש שהרי ארז\"ל כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין ליה בנים \nזכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם וכו': \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ד\"ה הכלל יהיה בידך שכל דבר שצריך\nהכלל יהיה בידך שכל דבר שצריך האדם לעשות צריך לעשותו כמעשה העליונים שכל מה שעושה \nאדם ר\"ל למטה כך נעשה מלמעלה, וזהו שדימה הקב\"ה את ישראל לחתן וכלה הוא שנאמר ומשוש \nחתן וכלה ישיש עליך אלהיך, ואחר שכך הוא צריך האדם לקדש עצמו. ועוד אל יאמר האדם \nשלום עליך נפשי כי לא בראו רק אביו ואמו ואין להקב\"ה חלק בו ששלש שותפים יש באדם \nהקב\"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן, ואמו מזרעת האודם, כי כן הוא שהזרע האב הוא מצד \nהרחמים כרחם אב כו', וזרע האם מצד הדין ע\"כ זה לבן וזה אדום, והמוח שהוא לבן הוא \nמוח הראש הוא מאביו, וכל התולדות וההמשכות של פניו שכן הדוגמא למעלה שמוח הבן הוא \nהת\"ת ממוח האב הוא החכמה נמשך, וע\"כ המוח כמו היוד לפי שהי' רומז בחכמה, ולכן כשיבא \nשום דבר על הספירה במוח מיד הוא מבולבל בדעתו, וכל תולדת האדם הם במוח בכח, ומן הכח \nיפרדו, ועל המוח יש רשימות דקות מאוד, ועל שבמוח כל תולדות אדם בכח ע\"כ אמר הקב\"ה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "לקין קול דמי אחיך ר\"ל דמו ודמי זרעו כי לא אמר דם אלא דמי, והטיפה שהולד נוצר מן \nהמוח נמשכת ומתפשטת בחוט השדרה ומשם לגידין מכאן ומכאן עד הברית ומן הברית מקבלת \nהאשה. ועתה בני הבן שדוגמת אדם ממש הוא במרכבה העליונה ואיך שהאציל נאצל מן הוי\"ה \nהא' הנרמז במוח ויורד לחוט השדרה הרומז לת\"ת ישראל ומשם ליסוד הוא הברית ומן הברית \nלאשה ומן האשה בעולם השפל. וראה עתה בני והבן קדושת האדם והטיפה שנוצר ממנה מה \nרומזת אשרינו אשרי יולדתינו המקדש עצמו בשעת תשמיש, ואשרי הולד הנוצר מן הטיפה ההוא \nכי כפי המחשבה הזכה ונקיה כן יהיה העובר. ראה בני ענין גדול ומי שאינו חס על נפשו \nלקדש עצמו לא ימשוך נפש טהור לבנו. זכאים אתם צדיקים שמשתדלים בתורה ויודעים דרכי \nהשם ומקדשים עצמם בקדושת הקב\"ה, ובעבור זה מושכים רוח קדושה מלמעלה על בניהם כולם \nזכאים טהורים ונקיים ונקראים בני מלך בני קדושים. וי להם לעמי הארצות הרשעים שאינם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עוסקים בתורה לדעת דרכי אלהים לקדש עצמם ואת בניהם, אבל הם משמשים מטתן באכזריות \nבעזות מצח בלא כוונה ובעבור זה בניהם ובני בניהם עזי נפש עזי פנים אינם מבחינים \nבעזותם בין צדיק לרשע, כי באמת מסטרא דמסאבא אינון כי אביהם המשיכו להם הנפש הזאת \nמסטרא דמסאבא, זהו ונטמתם בם אתא למסאבא מסאבין ליה. וראה פחיתות ונבזית עזות \nוטומאה השרושה עמהם ישלם להם השם כפעלם, ואם היה מבין את האמור בשעה שמכניסין אותו \nלחופה ומברכין אותו בשבע ברכות לא היה להם לשום בדעתם לומר מה הם הז' ברכות האלו, \nאבל הוא עומד כאבן דומם גם הם בעונותינו אינו מברכים בעדו רק מברכים האשה לעשות \nהתעוררות למעלה שהאשה צריכה להתברך בשבע ברכות כי האשה השביעית ומקבלת מו' קצוות \nשפע וברכה, וע\"כ מברכים כל הנשים בשבע ברכות ועל ידיה מתברכת גם כנס\"י. א\"ל ר' \nעדיין לא השלמת דבריך, א\"ל בני ברוך פוקח עורים ופותח פי אלמים, א\"ל רבי א\"כ ברוך \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "עוזר דלים ואמור, כל כך מספיקים לה להאשה שבע ברכות שאין צריכה מן המעשר הלא גם \nהשביעי מן העשירי מלמעלה למטה מתברכין הלא תראה שעל השבעה אומר העניים והאביונים \nמבקשים מים ואי\"ן, א\"ל כשמברכין בשבע ברכות אז הם מבורכים למעלה כי מזכירין אותם \nברמז כענין שאומר ששון ושמחה חתן וכלה גילה ודיצה אהבה אחוה שלום וריעות. והנה \nהתעוררות על העשר, אוי למוסיף עשר ולא אחד עשר ואוי לגורע עשר ולא תשע: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ד\"ה ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח\nויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. א\"ל ר' מאי ויבן יאמר \nויברא או ויצר או ויעש, א\"ל בני זו האשה היא משלמת הבנין ע\"כ אמר ויבן כלומר כבר \nנשלם סדר הבנין. את הצלע הוא הצד הקשה, וע\"כ תביר במלת הצלע כי מתוך הקושי נשברת. \nאש\"ר הוא שגזר ונלקח הצלע מן האדם, לאשה נפתח הל' בפת\"ח וגם נטעם באתנ\"ח כי בעת \nהאשה א' הן שבא מקום להשפיע האדם כי העולם אינו ראוי לקבל ממנו והיא עשויה פתוח \nלקבל בהכרח, ואחר שנאצלה ממנו ונעשו שנים חזר והביאה אצלו ונעשה אחד, ועתה יש לך \nלשמוע פעמים הם שני גופים ופעמים הם גוף אחד: \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ד\"ה ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי\nויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. ויאמר \nהוא דין שעמד האדם להשפיע אליה דין הנשפע אליו מן הפחד, ואמר הקב\"ה תשפיע אליה מה \nשבא אליך דין ורחמים, ואז אמר האדם שהוא התפארת, זאת היא העטרה, ואמר לה הפעם שיבא \nעצם הוא דין מעצמי אשפיע לך ובשר הוא הרחמים מבשרי אשפיע לך. לזאת שהיא ברוכה יקרא \n", "en": ""}]}
