# ספר הפליאה — קטע 57

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/57/)

<div lang="he" dir="rtl">

אשה מלשון אש כי מאיש לקחה זאת ר&quot;ל מאחר שנאצלה מאיש צריכה להיות זאת ואשה רכה 
וקשה. אמר לו ר&#x27; למה זרקא בויאמר, א&quot;ל בני עדיין לא נחתך הדין מאיזהו מעין שקועה, 
א&quot;ל א&quot;כ האדם למה בסגו&quot;ל, א&quot;ל זאת אצל האדם ומקרבה ומקבלה להיות לו סגולה. א&quot;ל מלת 
אשה מה מורה, א&quot;ל מאת ה&#x27; היתה זאת, א&quot;ל הרבה דברים היה לך עד עתה וכולם דברים 
קדושים מפי קדוש אבל עתה נראה שתסגור פיך ותשים יד לפה היא גופא קשיא מהו מאת ה&#x27; 
יאמר מה&#x27; זאת לי. א&quot;ל הראית, נראה לטפשים שאין לחכמים דעת וחושב השוטה שהחכם שוטה 
כמוהו ואין הדבר הזה רק שמע הכוונה, אם מה&#x27; היתה לכן נקראת זאת ר&quot;ל ברוכה ומלת היתה 
כבר בכח עם ה&#x27; היתה ונאצלה ממנו בכח והיא זאת, א&quot;ל ר&#x27; איך תוכיח שזאת מורה ברכה, 
א&quot;ל מא&#x27; ועד ת&#x27; כל הברכות כולן, א&quot;ל מא&#x27; ועד ת&#x27; כל הקללות כולן, א&quot;ל בני אין הקללות 
יורדות מא&#x27;, א&quot;ל למה ארור באות א&#x27;, א&quot;ל בני הוא הגוזר, א&quot;ל (אמר לו) א&quot;כ הדרא קושיא 


לדוכתא כל הקללות מא&#x27; ועד ת&#x27;. והוא הגוזר, א&quot;ל לכן אמר זאת לומר שהיא מתברכת בשבעה 
ברכות, אמר לו ר&#x27; והמלה עצמה מה רומזת, א&quot;ל אינך רואה דבר תימה זא&quot;ת שבה ונעשית ח&quot;ת 
שכן זא&quot;ת בגימטריא ח&quot;ת, וח&quot;ת רומז ביסוד, והנה שניהם חיבור שלם ובנין חזק ומפואר 
שלא יסתר. אמר לו רבי איני יודע עד מתי תצטרך למודעא אם כן שמלת זא&quot;ת הוא בנין חזק 
יען ששב לח&quot;ת אם כן למה אמר בזאת אני בוטח והוסיף ב&#x27; והוציאה מכלל ח&quot;ת והנה נהרס 
הבנין, א&quot;ל בני דע לך כי ב&quot;זאת עולה למעלה בב&#x27; בראשית וביקש כח מב&#x27; בראשית, אמר לו 
זא&quot;ת היא העטרה ואף על פי שהוא בנין חזק צריכין חיזוק מב&#x27; בראשית, א&quot;ל רבונא דכולא 
עלמא עד מתי לא יסתום פיו ולא יצטרך לשאול בטוח אני בהשם שהגיע העת לשאול אם כן 
שצריך האדם לחבר ב&#x27; בראשית עם זא&quot;ת למה אמר זאת היתה לי יאמר בזאת היתה לי. אמר לו 
דע לך בני שמלת זאת הוא בנין חזק יען ששב לח&quot;ת ודוד המלך עליו השלום שאמר בזאת אני 


בוטח כך אמר בזא&quot;ת העולה ת&quot;י והוא גלות מצרים, והנה יצאנו מהגלות כך אני בוטח שכאשר 
נתקיים זה כן יתקיים ושב וקבצך מכל העמים, אבל מלת זאת היתה לי הוא התפארת זאת היתה 
לי בכח. אמר לו רבי עתה אראה מה תאמר הא כתיב בזאת ידעתי כי חפצת בי, אמר לו זה עתה 
ב&#x27; בראשית והכוונה אחרי שזאת הוא רגל רביעי למרכבה והוא מדתי ואם כן ידעתי כי חפצת 
בי והוא מאמר דוד לב&#x27; בראשית, זהו שנאמר ועורה אלי משפט צוית. אמר לו ולמה אמר לזאת 
יקרא אשה והוסיף ל&#x27;, אמר לו וי ליה לעלמא שנקראת אשה כי כשהיא אשה היצר מתגבר 
והרעות נעשות, וכל זמן שיעקב חסר משם היא אשה והוא שאמר יעקב ואביכם הת&quot;ל ב&quot;י במ&quot;ק 
לזא&quot;ת, ומלת אשה מלשון א&quot;ש והה&#x27; להרמיז שאש הקשה יורדת באש הרפה, הוא אשה ה&#x27; האחרון 
שבשם בן ד&#x27; שהיא מקבלת וסובלת האש ההוא הוא שאמרו זכו שכינה ביניהם והאש סובלת אש, 
לא זכו אש אכלתו ובמקומו אבארהו בעז&quot;ה, הוא מקום נדב ואביהוא: 


 
ד&quot;ה וראה והבן אש של שכינה מצרף מה
וראה והבן אש של שכינה מצרף מה שאין כן באיש, אמר לו דאיהי נקראת זא&quot;ת, איהו איך 
נקרא, אמר לו ז&quot;ה, א&quot;ל אם כן אלה הם שמות ששוים בלשונם ואינם שוים בביאורם, שזה זכר 
וזאת נקבה, א&quot;ל הן, אמר לו חייך אמור כל דבר וכל ענין שלא אצטרך לשאול יותר, א&quot;ל 
יהי כדבריך מכל מקום דע בני כי לא אוכל להביא הכל, דע בני שהשמות אשר אומר לך הם 
שמות המתנגדים בד&quot;ו פרצופים כענין שנאמר גם את זה לעומת זה עשה אלהים, שמות נגדיים 
לד&quot;ו פרצופים, הת&quot;ת נקרא ז&quot;ה והעטרה נקראת זא&quot;ת, וידעת שהתפארת נקרא הויה ומתגלגל 
י&quot;ב הויו&quot;ת זהו ז&quot;ה, אמר לו מלת זה מה מורה, א&quot;ל זהו שאמר ז&quot;ה אלי ואנוהו, אמר לו 
הז&#x27; בכללו עולה כ&quot;ח והוא ח&#x27; ט&#x27; י&#x27; עד כ&#x27; ועולים כ&quot;ז הנה הכ&#x27; באמצע, ואמור ךל&quot;מ הוא 
מלך, הכ&#x27; שבאמצע הוא הוי&quot;ה שכן כ&quot;ף הוא ק&#x27; וקו&quot;ף הוא יהו&quot;ה המתרבע קו&quot;ף, ור&quot;ל מלך 
הפועל בכ&quot;ז אותיות זהו ז&#x27; של זה, וה&#x27; כללו י&quot;ה לומר לך שכל פעולת המלך ע&quot;י י&quot;ה, הוא 


המלכה הנקראת י&quot;ה. ואם תרבע הז&#x27; הוא מ&quot;ט ואם תרבע הה&#x27; הוא כ&quot;ה צרפם והוא ע&quot;ד, עדי 
בשמים. ואם תהפכהו הוא ד&quot;ע כי היא הנקראת דעת, ולעולם יורד ד&#x27; מעלות כי הוא מלך 
ומשקה ד&#x27; קצוות, א&quot;ל איך, א&quot;ל בני רבע כל אחד ואחד ר&quot;ל הז&#x27; לבד והה&#x27; לבד עולה ע&quot;ד, 
רבע שניהם ואמור י&quot;ב פעמים י&quot;ב עולה קמ&quot;ד, תן להם ע&quot;ד שנתרבעו ונשארו ע&#x27; מקמ&quot;ד, ראה 
מע&quot;ד עד ע&#x27; ד&#x27; מעלות ולא יותר, א&quot;ל בני הראית אנ&quot;י שרומז בעטרה שהוא כלול בז&quot;ה, א&quot;ל 
לא שמעתי בלתי היום, א&quot;ל מלאם זי&quot;ן ה&quot;א ראה שנעלה ז&quot;ה אנ&quot;י, וא&quot;כ זאת הנקרא אני 
כלולה עם זה, א&quot;ל ר&#x27; זה עם זאת איך תמצאנו, א&quot;ל זאת במ&quot;ק הוא ז&quot;ה, א&quot;ל בני אם תרצה 
לדעת ששם אהי&quot;ה שט בתוכה מלאהו זי&quot;ן אל&quot;ף תי&quot;ו אותיות שניות הם שני יודי&quot;ן עם א&#x27; 
הרי כאן אהי&quot;ה. כי אין לוקחת מאל&quot;ף אות שני רק אות ראשון, גם בזאת תמצא נ&#x27; שערי 
בינה כי אותיות שניות שהם יל&quot;י הם חמשים והוא שם מע&quot;ב שמות, בני ראיתי שהיא אש 


מקבלת אש כי אלהים בתוכה, א&quot;ל ואיך, א&quot;ל קחהו במ&quot;ק מלת זאת במלואו ועולה ל&quot;ו ומלאהו 
למ&quot;ד ו&quot;ו עולה אלהי&quot;ם הנה האש בתוך האש שהוא נקרא אש אלהים שהוא פחד יצחק נקרא אש 
והנה אלהים בתוך זאת. אמר לו ר&#x27; ולמה ת&#x27; של זא&quot;ת ברפ&quot;ה, א&quot;ל בני היתכן שיהיה זה עם 
זאת והת&#x27; יהיה דגושה ר&quot;ל הת&#x27; רומז בפחד יצחק כמו הף&#x27; ויש להשיב שאם כל האותיות 
הרומזים בפחד יצחק יבאו כולם ברפה א&quot;כ לא הנחת כח לדין. א&quot;ל ר&#x27; אמור לי שמות אחרים. 
א&quot;ל נקרא חת&quot;ן ונקראת כל&quot;ה, א&quot;ל ר&#x27; עתה יש מלחמות גדולות ביני ובינך ואני נשאתי 
ונתתי עם אבי ז&quot;ל באלו השמות חתן וכלה וא&quot;ל סודות גדולות ונעלמים מאד מאד, כתיב 
באתי לגני אחותי כלה זהו ביאה ואסרה לכולי עלמא ושום כח מכחות הטומאה אינו נכנס שם 
ואתה יודע שבעל מגרש את אשתו וכשמגרשה הולכת לאחר כענין שמוני נוטרה את הכרמים כרמי 
שלי לא נטרתי וזהו שאמר וכתב לה ספר כריתות והלכה, אלא מת הבעל ומתבקש מן העליונים 


ואין נותנין לו לעולם תהא האשה אסורה לעלמא כי יש לה חיים מן הצדדים ושפיר קאמר 
התנא על מה שאמר וקונה עצמה בגט ובמיתת הבעל ואומר זה בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר 
כריתות אלא מיתת הבעל מנלן, כלומר אמור שמקבלת חסד עולם דרך נצח, א&quot;ל בני ולא ראית 
שהשיבו לו הוא אסרה והוא שרי לה, והכוונה אלו היו רוצים מן השמים להיות לאשה רחמים 
היה האיש מלא ברחמים מבלי חסרון אבל עכשיו שהוא בכלל העניים והאביונים מבקשים מים 
ואין א&quot;כ האשה אינה מקבלת מצד הרחמים והרי היא הולכת לינק מכחות הטומאה א&quot;כ מיתת 
הבעל מתירה, אבל בהיותה עמו אסורה. א&quot;ל ר&#x27; ולא ראית שהקשה לו מעריות ואמר ליה והרי 
עריות דאסר להו ולא שרי להו לאחר מיתה והכוונה כי בבא הבעל באשה נאסרו קרובתיהם 
עליו ובמות האשה עודם אסורים הנה האיסור אפי&#x27; לאחר מיתה הכי נמי נאמר האיסור אפי&#x27; 
אחר מיתה, א&quot;ל בני חייך אם אומר לך למה אסורה חמותו, א&quot;ל רבי אומר לך, כי אם האשה 


היא למעלה מן האי&quot;ש ואיך יתכן להיות כזה עליונים למטה ותחתונים למעלה א&quot;כ בטלו 
הכחות ממה שנאצלו, א&quot;ל ברוך אתה מעליון, א&quot;ל זוכר אני בטוב שהקשה אבי ז&quot;ל תינח אם 
האשה אחות אשה מאי איכא למימר. א&quot;ל ומה אמר בזה, א&quot;ל חייך זוכר אני בטוב (שהקשה אבי 
ז&quot;ל) שאמר כך מי הוא הבעל הוא יעקב ומי הם האחיות לאה ורחל, רחל האם, ולאה הבת, 
היינו ר&quot;ל רחל רומז באם הבנים ולאה בעטרה וא&quot;כ הבעל איך יהא מותר באחותה היינו הך 
כלומר התירוץ הראשון. א&quot;ל אינו כך דא&quot;כ איך נשאם יעקב והלא קלקל אלא רחל ולאה הם 
דבר אחר וענין אחר, אבל אחות אשה שהוא הפח&quot;ד ובזמן שהאיש עם האשה מרחיקין האחות זהו 
עליה בחייה. א&quot;ל ר&#x27; מכלל שאחר מיתה מותרת האחות, יתברך שם אלהינו ולמה יהיה כזה הלא 
כשנפסקו הרחמים מן האשה וישוב באחות העליונים למטה ותחתונים למעלה. א&quot;ל בני האשה 
הולכת לשמור כרמים אחרים ואחותה יורדת במקומה והבעל מכבה אותה ברחמים. א&quot;ל בני 


פעמים יורדת ופעמים אינה יורדת וע&quot;כ נשאר הדבר שלא בחיוב, סוף סוף הרי עריות הכי 
נמי אסרה הבעל תהא אסורה לעולם, א&quot;ל כבר תירץ לו מדאמר רחמנא לא תהיה אשת המת החוצה 
והאיסור הוא כשאין לו בנים אז היא אסורה לעלמא מכלל שכשיש לה בנים מותרת היא לעלמא, 
א&quot;ל רבי ובטוב משיב המשיב שאין שום התירא ביבמה לעלמא רק אם אין לה בנים אסורה 
לכולי עלמא ומותרת ליבם יש לה בנים אסורה לכולי עלמא וליבם ולעולם מת הבעל יש לה כח 
מן הצד ואין לה יניקה בחוץ. א&quot;ל כבר השיב מדאמר רחמנא אלמנה לכהן גדול אסורה מכלל 
לכהן הדיוט מותרת וגם לכולי עלמא, והכוונה מאחר שאינה מקבלת מבעלה יונקת מכוחות 
הטומאה, א&quot;ל והלא השיב לכולי עלמא בעשה ולכהן גדול בלאו ולעולם בשאין לה יניקה מן 
הבעל יש לה יניקה מצד, א&quot;ל כבר השיב מדאמר רחמנא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה, 
ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות, או כי ימות האיש האחרון מקיש מיתה לגט, מה 


גט מתרת לעלמא אף מיתה מתרת לעלמא, וכוונת אלו הדברים אבארם בעריות בע&quot;ה. א&quot;ל סוף 
סוף חתן מה מורה, א&quot;ל חתן הוא תפארת ישראל, א&quot;ל למה נקרא חתן, א&quot;ל ח&#x27; הוא יסוד ות&#x27; 
הוא פחד ון&#x27; הוא ת&quot;ת ישראל, בזמן שחתן עם הכלה הפחד עמהם לשלום. וראה והבן ח&quot;ן הוא 
נ&quot;ח עליון, והת&#x27; עולה שנים, זהו שנים שנים באו אל נח. א&quot;ל מי הם השנים הם חסד 
ותפארת הבאים אל הכלה דרך נ&quot;ח שהוא החלון. א&quot;ל ח&#x27; של חתן חברהו עם הכ&#x27; של כלה הוא 
כ&quot;ח, ור&quot;ל כח אחד לשניהם. א&quot;ל והת&#x27; מה מורה, א&quot;ל תפארת חברהו עם הל&#x27; של כלה והוא 
ת&quot;ל ר&quot;ל והם יעמידו סם ושושבינו ובת זוגו ת&quot;ל עולם אשר לא יבנה עוד. א&quot;ל בכח מי, 
א&quot;ל בכח ה&quot;ן היא הבינה וזהו ן&#x27; של חת&quot;ן וה&#x27; של כלה. א&quot;ל ר&#x27; זה החתן מה שמו, א&quot;ל 
יעקב והכלה היא לאה מלא חת&quot;ן ח&quot;ת תי&quot;ו נו&quot;ן העלם במ&quot;ק והוא ט&quot;ל לעטרה ונקרא זכר 
ונקבה מלשון ה&#x27; זכרנו יברך לשון השפעה בנקבה. א&quot;ל הז&#x27; של זכר מה מורה א&quot;ל מ&quot;ט ימי 


עומר והם חמשים שערי בינה פחות אחד ואיך כשתרבע הז&#x27;. א&quot;ל בני אם תרצה לדעת כמה כח 
גדול כח הזכר חלקהו, א&quot;ל ר&#x27; אינו מתחלק, א&quot;ל והוא קי&quot;ג וחצי, חצ&quot;י זכ&quot;ר. א&quot;ל ומאי 
נפקא מינה, א&quot;ל קי&quot;ג וחצי שהוא חצי זכר עולה כזכ&quot;ר, ראה והבן שאם תחבר זכר וחצ&quot;י 
הזכר קי&quot;ג עולה ות&quot;ן הוא שנאמר ות&quot;ן שמה עולותיכם שהעולות בזכר, וזהו שנאמר תנ&quot;ו 
לכם מופת מכח הזכר אשר ניסיו ניסים נגלים ראית מעלת הזכר. ועוד מלאהו זי&quot;ן כ&quot;ף ר&quot;ש 
וידעת בני ששני מיני שלג יש בפרדס אחד חיוור ואחד מבלי חיוור והם כתר וחסד ושניהם 
באים בזכר כי תחלקהו זכר במילואו והוא של&quot;ג של&quot;ג, א&quot;ל א&#x27; יתר, א&quot;ל חלקהו והוא חצ&quot;י 
חצ&quot;י והוא ארי&quot;ה הוא חסד השלג האחד, זהו שאמר חצ&quot;י אכלה בם. והעטרה נקראת נקבה עולה 
במ&quot;ק זק&quot;ן הוא השלג השני הנקרא זקן חיור ויורד בנקבה הכל ע&quot;י הזכר. ועוד זכר ונקבה 
בהדי הדדי העלם בחשבון ועולים שפ&quot;ד חלקם חצי לזכר וחצי לנקבה והנה הולך לזכר קב&quot;ץ 


ולנקבה קב&quot;ץ הנה שנתן הזכר לנקבה בעבור שנתחברה עמו למ&quot;ד ה&quot;א שעולה פ&#x27; זהו האות 
הרומז בעטרה, ואם תחלק נקבה עולה כל חלק ע&quot;ח וחצי, צרפם ועולה שפ&quot;ד, ראה מה נעשה 
שמה שעלה זכר ונקבה עלה חצי נקבה, וחצי נקבה, ראה והבן יש לך שני שפ&quot;ד שפ&quot;ד ושני 
קב&quot;ץ קב&quot;ץ צרף שפ&quot;ד עם קב&quot;ץ ועולה תקע&quot;ו זהו תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו 
ונקראים שדים ורחם, שהת&quot;ת שדים והעטרה רחם, שכל המניק לאחרים נקרא שדים והיונק נקרא 
רחם. א&quot;ל ר&#x27; ולמה בשמות הללו, א&quot;ל שדי&quot;ם עולה דש&quot;ן ורענ&quot;ן, וראה והבן מה מעלה גדולה 
יש לשם הזה והיא כציור של ש&#x27; משדים י&#x27; י&#x27;&#x27; כ&#x27; לומר לך כי ש&#x27; רומז בבינה וציורו 
חמשים שערי בינה שכן ציורו עולה חמשים, ואם תעלה כל אות ציורו בכללו י&#x27; י&#x27; י&#x27; כ 
הנ&quot;ל עולים ר&quot;ם ורם רומז בבינה והיא העלתה את בנה להיות רם בו&#x27; קצות המעט בעיניך 
זאת. ועוד אם תרצה לדעת איך העטרה הולכת בגבורה הנקרא אש גם התפארת ומשלימין ואין 


שטן ואין פגע רע בזמן היניקה, חבר שדים עם רחם ועולים בר&quot;ת חלקם ועולים א&quot;ש א&quot;ש 
משמע ששניהם משלימים באש, ואם תעיין בני כמה נתן לה בזמן היניקה נתן לה חשבון ג&quot;ן, 
כי היתה רחם ועתה שנתחברה עמו ונחלקה נעשית א&quot;ש והיתר שבין רחם לאש הוא גן, ויורד 
ומטייל ואוכל ושותה עם הרחם זהו באתי לגני כלה: 
 


ד&quot;ה וראה והבן שנצטייר הש&#x27; של שדים
וראה והבן שנצטייר הש&#x27; של שדים והד&quot;י אינם מצטיירים והוא י&quot;ד, והם&#x27; מצטייר כ&quot;ו, הנה 
י&quot;ד יהו&quot;ה שבזמן יניקה הי&quot;ד הוא של יהו&quot;ה ואין כח מכחות האדומים נכנס שם, ורחם לומר 
בזמן שהיא יונקת מן השדים אז האדם שהוא הת&quot;ת הוא אדם שלם בצורתו כענין בשש צרות 
יצילך ובשבע לא יגע בך רעה, ר&quot;ל כשהוא שלם בשבע צורות לא יגע בך המדה הנקרא רע וע&quot;כ 
נקרא רחם שעולה רמ&quot;ח אברים לומר לך שהוא השלימהו לרמ&quot;ח אברים, הלא תראה שהוסיף 
הקב&quot;ה לאברהם אבינו ע&quot;ה ה&#x27; להשלימו לרמ&quot;ח אברים ואח&quot;כ הוליד את יצחק כי אברהם עולה 
רמ&quot;ח כי אין חסרון בפרד&quot;ס, האמת הסיג שיצא ממנו הוא ישמעאל יצא בהיותו חסר שכן אינו 
נכלל בכלל הפרד&quot;ס, והנה הר&#x27; של רחם אינו מצטייר והח&#x27; מצטייר ד&quot;ו והנה העטרה בגזירת 
רד&quot;ו, זהו אנכי ארד עמך מצרימה כלומר אני עמך בגלות, והמ&#x27; רחם מצטייר כ&quot;ו ר&quot;ל שהת&quot;ת 
לא הניחם לגמרי ביד זרים זהו אנכי תוספת הכ&#x27; ולא אמר אני, ונקראים א&quot;ב ואם, ת&quot;ת 


א&quot;ב, עטרה אם, כי הבן כשנאצל מאציל והוא אב לנאצל והעטרה היא אם שכל כחה מן האב, 
מ&quot;מ אב ואם נקראים כי שניהם שם מלא יו&quot;ד ה&quot;א ו&quot;ו ה&quot;א. האמת בני דע לך כי ביד האב 
הזה ואם הזאת השכר והעונש הלא תראה אב מצטייר יו&quot;י ד&quot;ו ועולים ל&quot;ו, זהו ה&#x27; קוינו 
ל&quot;ו, ואפ&quot;ה עמו האם הנקראת אלהים שכן למ&quot;ד ו&quot;ו מלא עולה אלהים. וראה והבן שהאם 
לעולם נעלמת בתוך האב כי כשתרבע אב נעשה כענין ב&#x27; פעמים ב&#x27; הוא ד&#x27; ואלף אינו מתרבע 
הרי ה&#x27;, הוא ה&#x27; אחרון שבשם בן ד&#x27; אותיות הרומז באם, והנה האם עם האב, ועל שהיא 
האצילה הבהמות ועולם הגשמי ע&quot;כ נקראת אם אותיות המצטיירים יו&quot;י כ&quot;ו, ושניהם עולה 
בהמה, וע&quot;כ הזכיר שהמע&quot;ה נפש הבהמה העולה כי יש לה עלייה. ומלת אם מצטיירים ב&#x27; 
פעמים כ&quot;ו הם הו&#x27; ומשך הו&#x27; הנקראים בנים אתם לה&#x27; היא הבינה הנקראת לה&#x27; ונמצאים 
בציור אותיות אם, על שכל פעולתה בתחתונים ע&quot;י נטילת רשות מן הווי&quot;ן, וראה והבן מה 


מורה מלת אם שאין הנקבה פועלת זולת הזכר הלא תראה שאם תחלוק אם לחצאין כל חלק עולה 
כ&#x27; וחצי, עולה דק&quot;ל, [היינו חצ&quot;י עולה קי&quot;ד וצרף אליו הכ&#x27;], דק&quot;ל אחד זכר ואחד 
נקבה. ראה והבן עתה דבר גדול ונורא כשמתחברין השני דקלים הללו מולידים בת ושמה סרח 
היא סרח בת אשר. ומלת סרח מורה רחמים אחר שהיא בת אשר הרומז בכתר, והכוונה בזמן 
שהדקלים בחיבור הקב&quot;ה משפיע רחמים בעולם, והראיה דקל דקל עולה סרח, ונקראים איש 
ואשה איש הת&quot;ת, ואשה העטרה. וראה א&#x27; רומז בכתר וכאשר נאצל הת&quot;ת נותנו לו הי&#x27; הרומז 
בחכמה, ובראות החכמה שהוא אב את הכתר שנתן לו את הא&#x27; נתן לו גם הוא את הי&#x27;, והש&#x27; 
הרומז בבינה ובראות הבינה שהיא אם את החכמה שהוא אב ונתן לו את הי&#x27; נתנה לו גם היא 
את הש&#x27;. והנה נכלל משלשתן ונעשה איש, ה&#x27; איש מלחמה ה&#x27; שמו. אשה נכנס האם שהוא הש&#x27; 
בה&#x27; שהיא הבת נצטרף הא&#x27; עמהם שלא להחריב את העולם זהו אשה. וראה עתה והבן שאחר 


שהרויח אלו הרויח כל כ&quot;ב אותיות זהו שנקרא תורה שבכתב, א&quot;ל ריוח אני שומע ואיני 
יודע איך, א&quot;ל אחר שהרויח האחדים הרויח מא&#x27; ועד ט&#x27;, ומאחר שהרויח הי&#x27; הרויח מי&#x27; ועד 
צ&#x27;, ומאחר שהרויח המאות הרויח מק&#x27; ועד ת&#x27;, והנה הכל שלו, גם הרויח אותיות ך ם ן ף ץ 
שהם בכלל המאות. והנה בין הכל כ&quot;ז אותיות זהו שאמרתי לך מלך הפועל בך&quot;ז אותיות, מ&quot;מ 
לא באתי רק להודיעך מעלות האותיות שנתנו לו, אבל א&#x27; במלואו שעלה אי&quot;ק רומז בכת&quot;ר. 
בכ&quot;ר לחכמת אלהים. גל&quot;ש לבינה. דמ&quot;ת רומז לספירת החס&quot;ד. הנ&quot;ך לפחד. וס&quot;ם לת&quot;ת. זע&quot;ן 
לשבת. חפ&quot;ף לנצ&quot;ח. טצ&quot;ץ להוד ומלכות בת זוגו של שבת: 
 


ד&quot;ה וראה עתה והבן אי&quot;ק רומז על
וראה עתה והבן אי&quot;ק רומז על הכתר מלמעלה למטה ורומז על העטרה מלמטה למעלה אחר שהכתר 
נקרא אין ועטרה נקראת אנ&quot;י שהוא אותיות אין כענין אני ראשון ואני אחרון א&quot;כ אי&quot;ק 
רומז גם בעטרה: 
בכ&quot;ר הב&#x27; והכ&#x27; והר&#x27; מורים על חכמת אלהים בהיותם בקיבוץ בכר, ודע שהם ב&#x27; חכמות חכמת 
אלהים וחכמת שלמה וסימן לדבר שלמה ואמו בת שבע חכמתו: 
גל&quot;ש ג&#x27; וש&#x27; רומזים לבינה ולחסד, כי בהיות הג&#x27; רומז בבינה הש&#x27; רומז בחסד, הל&#x27; לת&quot;ת, 
שהת&quot;ת נקרא מגדל הפורח באויר שהוא באמצע קו השוה, וכשהש&#x27; הוא לבדו בלא ג&#x27; רומז 
בבינה ועל שיש לה ג&#x27; רגלים הוא בעבור שהבינה היא שלישית: 
דמ&quot;ת הד&#x27; רומז אל העטרה שהיא חיה רביעית מד&#x27; חיות המרכבה, ונקראת ד&#x27; כי היא דל&quot;ת 
ופתח לצופים במרכבה להכניסם בפנים, גם נקראת ד&#x27; מלשון ואם ד&quot;ל הוא כי אין לו משלו 
שום דבר רק מה שנותנים לו מהצדקה, והעטרה קראת את עצמה עני ואביון אני, משל לעושר 


אחד שהיה בין אנשים עשירים ממנו אע&quot;פ שגם הוא עשיר, אצל העשירים הגדולים ממנו הוא 
ד&quot;ל. מ&#x27; פתוחה מ&#x27; סתומה שניהם רחמים הלא תראה שמלת מ&quot;ם בא במ&#x27; פתוחה ובמ&#x27; סתומה 
ובי&#x27;, ואות י&#x27; באמצע מי&quot;ם לומר לך ששני ממי&quot;ן הללו יונקים מהי&#x27; שהוא רומז בחכמה, 


</div>
