יגנוז והעולם לא ישתמשו בו כי יחטא אדם הראשון וע"כ התחיל ויאמר ר"ל וי אמר אלהים שיגנז זה האור מהם ולא יהיו כדאים להנות ממנו. וי אמר באמירה זו יצא נז"ר העולם ויגנז ולא ימצא ראש ראוי להנות ממנו כי אם הצדיקים לעתיד לבא, ר"ל ויאמר בגי' נזר בוא וראה שהו' הזה הוא ו' הנעלם והוא אור הנגנז בי' והי' בא' ונשאר מר (ונגנז מדה"ר) שהי' קודם שחטא אדה"ר רם זהו ויאמר, והכוונה מצד חטא אדה"ר הניחו העולם השפל בד"ו פרצופים ועל שהעטרת אפשרית הידיעה ואפשרית היכולת כענין שנאמר היפלא מה' דבר, ר"ל מה' לא יפלא אבל ממני יפלא וכן מי יתן מי שבידו כח לתת אבל אני אין בידי, ומצאנו שהבינה נקראת מי א"כ העטרה אפשרית הידיעה והיכולת ות"ת ישראל איננו אפשרי בידיעה כענין היפלא וגו' מ"מ אפשרי הוא ביכולת כענין מ"י יתן והוא לא נקרא מי, ע"כ תורה שבכתב שהוא מתפארת והתורה שבע"פ שהוא מן העטרה אומרת לאדם הנה נתתי לפניך את
החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים, (אומרת העטרה לא קודמת ידיעתי מחטאיך שאני אפשרית ואומר ת"ת אם קדמה ידיעתי אני אפשרי ביכולת לכן אין הדבר תלוי בי אלא בך ובחרת בחיים) ואל תשאל א"כ הבינה שקדמה ידיעתה ויש לה יכולת כענין וסור מרע בינ"ה ימנעהו ולא יניחהו לחטוא והוא הגורם שאינו מונעו ונמצא יוצא משפטו מעוקל מלפניו. כי יש להשיב הג' ראשונות שהם כתר חכמה בינ"ה הם ראש אחד וכפי מעלתם וחטא האדם מצוי בעולם הניחוהו ביד ד"ו פרצופין לתת להם השכר והעונש כפי ענינם והנפש תבחן כי ע"כ ירדה מן העליונים ואין כל חדש תחת השמש ר"ל נפש חדשה:
ד"ה ויאמר אמר לי בני אינך רואה ויאמר אמר לי בני אינך רואה שנסתר מופת א' בתוך ויאמר ומלת ויאמר אומר אותו הבינה וגם כנסת ישראל הנקראת גם היא אלהים, א"ל לא ראיתי ולא אראה איך נסתר מופת אחד בתוך ויאמר, אמר א"כ מה אתה מקוה א"ל לשמוע א"ל וממי א"ל ממך. א"ל גם אני איני יודע אלא קנצי מילין שמעתי ומהם לא ידעתי, א"ל א"כ מה יהיה א"ל המתן, המתין ובא אצלם אדם אחד ואמר להם מהו ויאמר א"ל בני ענה לו, א"ל ר' העבודה איני יודע וגם אתה לא הגדת לי, א"ל א"כ אענה אני, א"ל ויאמר מופת אחד, א"ל מהו מופת אחד א"ל כל מופתים נסתרים ונסים נסתרים מכנסת ישראל הנקרא אלהים. א"ל אמור לנו אדונינו איך נסתר מופת אחד בתוך ויאמר, א"ל תחליפהו בא"ת ב"ש וי"א פמ"ת, אותיות מפ"ת. וחשבון אחד שהוא י"ג, א"ל ולמה לא נעשו נסים נגלים, א"ל בעבור שאין העולם ראוי להעשות להם נסים ומופתים נגלים. א"ל אדונינו בדור מצרים הכחישו בבריאה עברו בז' מצות דור פריץ ונעשה להם
ניסים נגלים, א"ל היו ביניהם אנשים גדולים צדיקים שהיו ראוים לראות מה שראו והאמינו בדברי משה ויקדו וישתחוו וגם היו עתידים לקבל התורה ולשמוע דברים מפי השם שנאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ראו אמונתם וצדקתם והאיך לא יעשה להם נסים נגלים והנגלים והנסתרים בשביל ישראל וע"י ישראל רואים גם האומות. ויאמר נתחבר א' עם הו"י ונעשה או"י אוי להם לבריות שאינם כדאים להעשות להם נסים נגלים, א"ל אדונינו א"כ נסים נסתרים נעשים בעולם א"ל השטן מרקד ביניהם בעולם ואלולי דב"י עושה בכל יום נסים נסתרים אין כל בריה יכולה להנצל ממנו, ואגיד לך מה עושה הקב"ה עם הבריות אע"פ שמולידים קושי (בעולם) למעלה אפ"ה קב"ה עושה להם נס נסתר ומזמן להם מזונות מתוך קושי זהו קשים מזונותיו של אדם, וגם אל תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וראה שאדם מפזר בביתו עשרה חלקים ואינו יכול לעשות חלק א' לצדקה והכל מהש"י
והוא אינו יודע, אבל בבא האדם בביתו מראה פנים זועפים ורעים ופני האורח בושו ונכלמו והרי כאן הלבנת פנים אע"פ שאינו ברבים אך יש לו להראות לו פנים שוחקת ולעשות לו לב טוב שאתה והוא משל השם אתם אוכלים ואתם ניזונים כענין נסים נסתרים, א"ל אדונינו א"כ המברך לרעהו בקול גדול קללה תחשב לו שמתרבים האורחים ובאים ואוכלים מה שיש לו. א"ל בני דעו לכם שאין זה כוונת הכתוב שזה תדעו באמת שאף אם יבאו בכל יום קב"ה מזמין להם מזון ומזה אל תזוז דעת שלכם, אך הכוונה היא ככה לפעמים ימצא אדם צדיק בדור אשר מזונותיו טהורים ונקיים ואין לו לזה אורח אשר הוא רעהו וצדיק כמוהו שהזמינו הקב"ה להנות מאותן המזונות ללכת ולספר פן מדבריו יתקבצו אנשים מגואלים שאסור להנותם ויטמאו לחמו אשר הזמינו לו הקב"ה נקי וטהור רק יניח דבריו וסיפוריו וקב"ה על טהור יזמין טהור ועל טמא יזמין טמא, (א"ל אדונינו אם זה יספר הקב"ה לא יניחנו לבא תקלה
ע"י הצדיקים, א"ל בדוחק ימצא צדיק שלא יביא לו הקב"ה תקלה ואנשים מועטים הם כי השמטה קשה והצדיקים האלו גם חטאתם נגדם תמיד ותניח שילחמו שניהם ר"ל המצות והעבירות שבידם) ואל תקרא אתה הדבר כי הקריאה מזקת להביא אליו אורח שלא כדין יען שהקריאה עושה התעוררות והשטן מקטרג כענין כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ונתקיים הדבר וכן יולד בן לנעמי שהיו צריכים קריאה וכן אל תפן אל מנחתם א"כ ראו שהנסים נסתרים בכל יום נעשים, א"ל אדונינו מאין לך כל הדברים הללו א"ל אל תשאל לי מאין לי כי לא אגיד לכם, פרח והלך לו מיד הכירו כי ממתיבתא דרקיע ירד, א"ל בני ראית מה למדנו א"ל ר' ראיתי וכמעט לא פרחה נשמתי כל כך דברים מתוקים הוציא מפיו, א"ל ר' ויאמר אלהים יהי אור באיזה כח, א"ל מי כתיב אמר ויאמר כתיב בכח גלגול הו' המתגלגל באהיה עם כללו, ר"ל הו' עם כללו נאצל אור הוא הו' בעצמו שהוא האור ובכחו של הי' אשר משך שלו ו"ד
נאצל משך הו' עם הד' חיבור א' ופרצוף א' ואדם א' הרי כאן ב' אורים ו"ד זהו יהי אור ויהי אור בכח הי' ר"ל היא י' של ויאמר ונעלם שלו ו"ד, ואמר אלהים שהיא הבינה מכח הי' שהוא חכמה יאצלו הנעלמים של יו"ד שהם ו"ד חיבור א' ר"ל שלא יהיו מפורדים לגמרי רק יביטו זה את זה ויאהב זה את זה כענין ורבקה אוהבת את יעקב זהו יהי אור אור הו' ויהי אור הד' וזהו הבינה מסתכלת בתורה ובוראת את העולם ר"ל תורה קדומה והיא החכמה ומסתכלת ר"ל מאצלת ההויות בכח החכמה זהו ויאמר ר"ל ו"י של ויאמר, א"ל ר' א' של ויאמר מהו עושה, א"ל הי' שהוא החכמה מאין היה לו הכח אם לא מא' זהו א' של ויאמר והנה הבינה פועלת בכח שניהם כתר וחכמה, א"ל ר' מ' של ויאמר א"ל מאחר שהבינה בוראה את העולם א"כ ראויה היא להיותה מלך עליהן זהו מי"ם במלואו העולה מלך כי המ' נעלמו הוא מ' פעמים הוא י"ם וכן ה' פעמים הנעלם שלו הוא א' פעמים יו'ד ולפעמים ה' וכן הו'
פעמים הנעלם שלו ו' פעמים א"ו וכן פ' פעמים הנעלם שלו הוא א' ופעמים הוא ה' וכן ח' פעמים הנעלם שלו י"ת ופעמים הוא ת' וכן הר' והת' וכן כולם שאין להם הכרח בנעלמים שלהם, א"ל והר' של ויאמר מהו, א"ל היא הבינה ולכן כשהי' שהוא החכמה יורד ומתחבר אליה הוא ה' ר"ל נכנס הנקודה בר' ונעשה ה' וכשהי' מסתלק מר' הוא ר"ש היינו פעם רי"ש (פעם ר"ש) ופעם ה' הוא ויאמר, א"ל בני בא וראה כח סתרי תורה ויאמר ו"ו יו"ד אל"ף מ"ם ר"ש שכל הנעלם של ויאמר עולה ד"ל במ"ק וסופי תיבות של נעלם ויאמר עולה כ"ה, ר"ל מדה אחת יש לו להקב"ה וכ"ה שמה והיא במאמר הראשון הוא ויאמר וזהו ד"ל היוצא מכל נעלם ור"ל דלה שאינה מאירה אלא מהו' וע"כ נאמר ודל לא תהדר בריבו ר"ל אתה הו' הנותן אור לדל לא תהדר אותו בריבו עם הרשעים הנה דל לקח את שלו כי לא לבטלה האצלתיו וזהו לא תחסום שור בדישו. ראה בני מאמר ויאמר אלהים שאלו מתיבתא דרקיע מקמי קב"ה יהי אור
ויהי אור שני אורים יש כאן והם ד"ו פרצופים היכן היו ונאצלו והשיב מלת ויאמר האצילם, א"ל כיצד א"ל הנעלם והנגלה של ויאמר עולים אלפיים וג' הרי כאן ב' ימי בראשית שיומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול נשארו ג' לרבות שני אורים הכתובים ומשך הו' הנגנז הרי כאן ג' היתירים, מיד ענו כולם ואמרו קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה שבח נותנים לו כל צבא מרום. ויאמר אלהים מי זה אלהים, א"ל היא הבינה יכל אלהים במעשה בראשית היא רמז בבינה:
ד"ה יהי אור נתכסה אלהים בחכמה יהי אור נתכסה אלהים בחכמה ואמר יהי אור כלומר יהי מושך שפע הברכה הבא מן החכמה ולא יהיה הפסק בדבר יהי פירושו ימשוך. מהו ימשוך א"ל אור, מהו אור, א"ל אור התפארת ימשוך מן החכמה ולהיות החכמה תורה רשומה והת"ת תורה שבכתב זהו שארז"ל נובלת חכמה עלאה תורה שבכתב היא ת"ת, ראה עתה בני שכל הדברים נעלמים בחכמה והבינה מבטת בה והדברים מתפשטים ומתגלים ובעבור כי מלת יהי מושך חכמה ושפע טוב וברכה ע"כ לא תמצא מלת יהי אלא באבני הבנין כגון אור ורקיע וכיוצא בהם. א"ל ר' אותיות יהי מה מורים, א"ל זו השאלה אליהו ע"ה תרצה ואמר י' חכמה עלאה ה' בינה י' אחרון היא היכל פנימי היכל הקדש י' אהי'ה שהכל נאצל משם, והנה י"ה חצי השם חכמה ובינה אב ואם ושבו בי' לקחת רשות להאציל דבר אחר וכל הג' אותיות יה"י עולים כ"ה ר"ל גם המדה הנקראת כה תמשיך בכח ת"ת ישראל, כי החכמה נמשלה בחלמיש על שהנתיבות סתומות בה כעין החלמיש
שאין נתיב נראה וניכר בו והנה כל הויות נקראים יאורים מלשון אור נשאו נהרות ה' וע"כ כתיב בצורות יאורים בקע. וראה כי החכמה מקבלת זוהר מהא' ואותו הזוהר מתנוצץ ממנו זהו שנאמר עוטה אור כשלמה עוטה ר"ל מקבלה שלמה ר"ל התפשטות החכמה שהיא סובבת כולם, א"ל מנא לך דהאי אור הוא ת"ת א"ל יהי כתיב יו"ד ה"א יו"ד מ"ו תוציא מ"ה שהוא אדם הרומז בו שנאמר ואתנה צאני וכו' והא' היתר לומר שהכל מן הא'. א"ל ר' מי הוא המסדר, א"ל הבינה, א"ל מנא לך א"ל יהי כתיב יו"ד ה'ה יו'ד הרי כאן נ' שערי בינה והיא שאמרה למשה הן קרבו ימיך למות, א"ל וגם זה מנלך, א"ל היינו מה שארז"ל ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו ולא אמרתי לך בי נ"ה ר"ל כי הי' עולה עם כללו נ"ה הוא הן, א"ל ר' זה לא שכחתי ולא אשכח שאם אשכחנו תדבק לשוני לחכי אבל זה אני שואל איך תעלה ממלת יהי הן, א"ל יוד הי יוד הרי כאן ה"ן, כשעלה משה לרקיע מצאו להקב"ה שהי' מדייק
באותיות יהי אור וא"ל משה להב"ה מאי האי ר"ל מהו הדיוק, א"ל למה היוד בראש ויוד בסוף וה' באמצע, א"ל י' בראש חכמת אלהים וי' בסוף חכמת שלמה וה' באמצע שהי' האציל הה' וה' האציל הי' ר"ל י' שהוא חכמה האציל הה' שהיא הבינה וה' האציל הי' שהיא חכמת שלמה, א"ל הקב"ה למשה משה מהרת לשמוע אבל אשאלך והודיעני מה האי דכתיב מה ה' שאל מעמך וארז"ל הרי כאן מאה ברכות ור"ל שיבקשו ישראל להתברך מכל העשר שכ"א כלול מי' והרי כאן מאה ומלת מה בא"ת ב"ש י"ץ עולה ק' וישראל הממשיכים ומי המשפיע, א"ל א' א"ל מנלך הא דהמשכת הק' מן הא' א"ל הכל מודים, א"ל אמת הכל מודים תורה תמימה להם מנין ר"ל מנין להם הלימוד א"ל איני יודע, א"ל א"כ למוד לשונך לומר איני יודע שלא יאמרו משה בדאי הוא, א"ל רבונא דעלמא אתה אמרת לי בחצות לילה אני מכה ואני אמרתי כחצות שלא יטעו ויאמרו משה בדאי הוא אצל ב"ו נופל טעות ואע"פ שאמת אתי יאמרו ההיפך אבל
אתה ממך אני לומד ואם אטעה לא תאמר משה בדאי הוא ותניחני בבדאותי כמו המצרים כי תביאני אל האמת ואחר שלא ידעתי תביאני אל האמת, א"ל הב"ה הכל במלת יה"י והכי הוא בהיות נעלם הה' ביוד יהיה כל נעלם יהי למ"ד ובהיות נעלם הה' בה' יהיה כל נעלם יהי כ"ה ובהיות נעלם הה' בא' יהיה כל נעלם יהי כ"א הרי כאן ל' כ"ה כ"א ונגלה כ"ה הרי כאן א"ק ר"ל המשכות הק' ברכות מן הא' זהו יהי לשון המשכה ימשכו הק' מא', א"ל רבונא דעלמא ברור לי מפני מה ננקד הה' בחיריק והי' בשבא. א"ל כשהברכות מתחילות להמשך הבינה מקבלת להשפיע למטה עד הי' האחרון היא כ"י ואז האור שהיא המעור הוא בא לקבל שפע מצינור אמצעי מחכמה עלאה וע"כ ננקד הי' בשבא ב' נקודות זה על גב זה כצורת המעור, והה' בחירק להריק למטה יהי אור ויהי אור. והיה אור מבעיא ליה למימר אלא אם היה אומר והיה לא היה נראה שכבר היה לכן אמר ויהי שהיה מקודם בכח עד שהאצילו וזהו
ויהי אור שכבר היה. וראה והבן שקודם אצילות הדברים. האויר קדמון יחיד ומצד עלויו לא היה נוטה כלל אך היו כחותיו נעלמים ונסתרים בתוכו. ואחר שכך הוא א"כ אין הכירא בכבודו ורצה להמציא אבניו הם האבנים הנזכרים והמציא הוצאות הנקראים הוצאת התעלומה שאין בריה יכולה לעמוד על עיקר זה ועתה שנאצלו הם אדוקים וקשורים בו כשלהבת הקשורה בגחלת. וראה והבן שנמצאים אבנים יקרים ויש להם סגולות הרבה ומהם שואבים הברזל בסגולתם כן הדברים הללו אחרי שהם כחות עליונות אשר יצאו עתה לפועל שואבים שפע וברכה ממנו יתברך, ואמרו רבותינו ז"ל עשרה לבושים לבש הקב"ה בבריאת עולם וכוונת הענין הכל נברא באמצעות. אך קשה שאין לבוש אדוק בגוף ויש להשיב שאין זה כלבוש המופשט מגוף. אך הוא כלבוש החגב שלבושו ממנו וא"כ אדוקים הם העשר לבושים כשלהבת בגחלת ועם כל זה יש הפרש בין לבוש ללבוש. והכוונה שהפרש גדול יש בין המברך למתברך. וראה והבן שהאור הזה
כבר היה והיה נעלם ונסתר כי אין דבר חוץ ממנו יתברך ועלה רצון מאתו יתברך והמשיך ההויות אשר היו סתומים כמו שנאמר בחלמיש שלח ידו ולכל א' וא' יחד לו מקום ור"ל האצילו ונתן לו חיות שיוכל לפעול פעולתו. וזהו ויהי שכבר הי' הכוונה ההי' בחכמה כי לו [ס"א לה] נתנו ומשם נתפשטו והשפע נאצל הוא שנאמר כולם בחכמה עשית ובאיוב ג"כ נרמז זהו שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ומלת ראה הביט (בה) במחשבה הטהורה, הלא תראה אדם המשער לעשות מעשה א' עוסק במחשבתו וכפי הציורים שהיו במחשבתו כן עושה מעשהו ויספרם אלה הם ספר ספר ספור, הכינה הכנת ההויות כי ההויות לא היו עומדות על סדר תכונת הבנין אלא שהוא יתברך המשיך ההויות וסדרן ועשה מהם בנין א' ושם א' צרוף ושקל א' וסדר בכ"ב אותיות שכ"א וא' קשורה בחברתה הוא שנאמר מקבילות אשה אל אחותה, וגם חקרה והמדות שם להם חקר וגבול אע"פ שאין להם גבול מצד התחלת עצמותן והוא יתברך
נמצא בתוכם ופועל בהם פעולתו כנשמה באברי הגוף. וזהו לבש הקב"ה עשרה לבושים: ד"ה שאלו לר' מהו שכתב או"ר עולה שאלו לר' מהו שכתב או"ר עולה ר"ז בודאי סודו גדול ונפלא אימא לן אם יש בו סוד סתום, א"ל יבא אליהו ז"ל והוא יאמר סוד האור העולה ר"ז וז"ר הוא הסוד אצלינו זולתו, אדהכי בא אליהו ז"ל א"ל ברוך הבא אימא האי אור מהיכן נפיק, א"ל סוד זה סתום הוא אויר עליון סתום הוא נפתח ויצא נקודה חד הוא הי' וכיון שנתגלה הי' מה שנשאר באויר בהסתלק הי' נשאר אור. וכן הכל בכח ונתנו לי' ר"ל אויר קדמון הוא כתר וי' הוא חכמה וחכמה מאצלת הכל בכח האור עליון, א"ל זה באת לומר לנו זה שמענו וידענו אבל אמור לנו מלת אור, א"ל אור הא' הוא אויר קדמון ודעו שהא' מצטייר יו"י והי' היה בכללו ונאצל והוא חכמת אלהים ונשאר הו' שהוא הנקרא אור ונתנו לחכמה זהו ו' אחר הי' ובכלל הו' הוא יוד אחרית הימים היא כנסת ישראל לכן בא י' אחר הו' ראו שהי' רומז בחכמה והו' הרומז באור
והי' הרומז בכ"י הכל בא' זהו ויהי אור שכבר היה, א"ל ו"ר דאור מהו, א"ל הוא בינה, א"ל אף אני אשאל אתכם כי לא באתי רק לשאול אתכם ואתם קדמתם ושאלתם, א"ל מנא לן שנקרא הא' אויר קדמון, א"ל כתיב וירא אלהי' את האור כי טוב ר"ל אלהים שהיא הבינה ראתה את האור הוא הו' כי טוב, ר"ל מבהיק ומאיר וידע שהוא מאויר העליון ר"ל אויר אותיות וירא, א"ל מי הגיד לכם ענה המשיב ואמר אבי הגיד לי, א"ל ושמא אמר לך מהו וירא ה' כי סר לראות, א"ל כך אמר לי כל ראיה כלפי מעלה היא הבהקת האור והכל מאויר קדמון, א"ל וראית אדם מאין, א"ל מהנפש שהיא מבהקת מאור עליון אשר הי' כלול באויר קדמון והנפש עוברת דרך אותו אור הוא יסוד עולם ומקבלת אור בירידתה, ע"כ נותנת כח ואור לכל אברי הגוף כן בהיות הקב"ה הוא אויר קדמון עם פעולותיו ר"ל עם אצילותיו כולם מבהיקים אור ומוסיפין אור על אור עד אין מספר, עמד אליהו ז"ל ונשקו על ראשו.
כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה אומר כתיב יהי אור ויהי אור ולא כתיב ויהי כן אתמה א"ל למשה מאי האי, א"ל רבונא דעלמא אלו נאמר ויהי כן שמענו אור אחד עכשיו שאמר ויהי אור משמע שני אורים אור שאין העולם כדאי להנות ממנו ואור שני שבו משתמש העולם. א"ל ואימא אור א' הוא, ויהי אור הוא האור שאמר יהי אור, א"ל א"כ יכתוב ויהי כן א"ל אלו נאמר ויהי כן אפשר שהיה טועה האדם לומר שנאצל האור מ"מ נאצל בשינוי ממה שאמר השם, א"ל ומי איכא מידי שעלה במחשבה ולא נעשה בזמן הבריאה א"ל אין ברא הקדוש ב"ה את האדם לחיות לעולם ובעבור שחטא נגזר עליו מיתה, א"ל רבונא דעלמא עתידה להתקיים המחשבה בתחיית המתים, א"ל למשה דע לך שאם היה אומר ויהי כן היה אומר נשתנה האור ונאצל בשינוי ממה שעלה במחשבה להאציל ולעתיד לבא יתקיים דומיא דתחיית המתים ולעולם אור אחד נאצל אמר ויהי אור לומר שלא נאצל רק כמו שעלה במחשבה, ועוד אשאלך כתיב יהי