ספר הפליאה — קטע 65

כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין עד שנתחזק המקשן ונצחו ולא היה לו מה להשיב ועלה רב אחא בר יעקב ואמר, אמר קרא והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין, מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומדמצות עשה שהז"ג פטורות מכלל דמ"ע שאין הז"ג חייבות, ואדרבא אימא מה תפילין מ"ע נשים פטורות אף כל מ"ע בין שהז"ג ובין שאין הז"ג נשים פטורות ושני עדים בדבר חדא שתפילין למדו ממ"ע שלא הז"ג ועוד דקאמרת הוקשה כל התורה כולה ולא אמרו הוקשה מ"ע שהז"ג לתפילין, ועוד רבונא דעלמא כולה נהי שלא חלקת הלאוין עם העשה בשוה אבל הרבית הלאוין מ"מ האשה צועקת וקובלת כשם שחלק המ"ע שהז"ג פטורות ושאין הז"ג חייבות למה לא חייבת אותה במצות ל"ת שלא הז"ג ולמה לא פטרת בלאווין שהז"ג. אבל הזהרת לכל עונשין שבתורה שאמרת איש או אשה אשר יעשה מכל חטאת אדם למעול מעל בה'

ובאו ואמרו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה שאלולי זה לא היו באזהרת אכילת חמץ בפסח כי היינו מהפכין כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דמ"ע שהז"ג הוא ופטורה ליתנהו בבל תאכל חמץ עד שמשיב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והלואי שהיו משיבין כך, אלא שאמרו ת"ל כל, וטעמא דכתב רחמנא כל הא לאו הכי אין חוששין מגזרתך שגזרת השוה הכתוב אשה לאיש והיו מקישין לאכול חמץ בפסח ואחר שאין חוששין א"כ אומר אני היכא שנמצאת אשה שיש לה זקן חייבת בהשחתה מטעם דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקנך כל מי שישנו בהקפה ישנו בהשחתה. וה"נ הואיל ואתנהו בהקפה איתנהו בהשחתה עד שמתרץ שאני התם דכתב רחמנא זקנך ולא זקן אשתך, ושבו והפכו ואמרו כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ואינן בהשחתה אינן בהקפה ולא חשו לומר אצטריך זקן שלא להקיש לחייב בהשחתה ולמה

נחזור ונקיש לפוטרה בהקפה ולא חשו לומר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וחייבת בהקפה ואחר שאני רואה שאינם חוששים מזה א"כ הנשים פטורות משעטנז דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ואומר כל שישנו בגדילים ישנו בלא תלבש שעטנז והני נשי הואיל וליתנהו בגדילים ליתנהו בלא תלבש שעטנז דמאי שנא במצה ובהקפה דלא חשו וכאן אחוש. ועוד רבש"ע בשלמא בעונשין בת עונשין הוא והשוה אותה לאיש אלא בדינים דלאו בת משא ומתן היא למה חייבת אותה דאר"א תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, על כל אלו דע לך ר' שעייפה נפשי פן יבא אדם אשר לא ירא אלהים ורודף אחרי הקלות וההריסות ויפתה אחרים עמו כי ישבח מעשיהם שכל עוף אוהב את מינו ושונא הפכו והוא אינו יודע שהתנאים והאמוראים האלו כולם למדו במתיבתא דרקיע ובאו בהר סיני במתן תורה והביאם הקב"ה בעולם השפל והם אמת ותורתם אמת ולא נפל דבר

למעלה ממה שאומרים אלו למטה ויחשוב השוטה שנושא ונותן וחולק עם חכמים ז"ל שהיה יודע הקטן מהם להפך אלף כמוהו אלא שיודעים באמת ששמעו ולמדו כבר ושתקו ויש לו לאותו השוטה שחולק בדברי רז"ל ומרבה בדברים לקחת מוסר וסדר מבן הרקינס שהיה לו שלש מאות קושיות ותירוצים להתיר צרת הבת ויראה ויחשוב שהיו יכולים להביא גשמים בזמנם ולהחיות מתים ולשרוף עופות השמים. ראה והבן כמה כחם גדול ולא נפל דבר מפיהם לבטלה אבל העולם מתפתים אחרי יצרם הרע ורודפים במלבושים הנאים ובמאכלים הטובים ובתענוגי גופם ומוצאים טענות לצאת מן הדרך הטוב וקב"ה רואה הלבבות. ולא יכול להנצל ממנו ביום הדין וי לכם מבטלי התורה רודפי אחר השררה שממנו תקברו והרשעים ידונו בגיהנם י"ב חודש לכן חוסו וחמלו על נפשותיכם ועסקו בתורה ובמצות ואל תתייאשו מן הדין לומר מתי יביאנו אלהים במשפט כי קרוב הדבר מאד מאד ואז תתחרט על הראשונות ולא תועיל, ואחרי שכל

דבריהם דברי אלהים חיים א"כ אמור לי כל דבר בבירור על מה היה מסכים כל אחד לחבירו ולא היה חולק שסברא מקבלת סברא. א"ל בני מאחר שחננך השם בני לדעת אמיתת דבריהם לא נאה הדברים והביאור הזה אלא בך ואשרי ילוד אשה שזכה בזה ואמור לי אם חזרת בהם עם אביך ז"ל, א"ל כל מה שתשמע מפי הכל מאבי ז"ל הוא ואיני מוסיף אפי' דיבור אחד, ועתה שמע והבן מה שאשה פטורה ממ"ע שהז"ג ולא מכולם אלא חלק מהם פטורה וחלק מהם חייבת אף כי הז"ג. וזהו שהקשה והרי מצה שמחה והקהל שהז"ג ונשים חייבות. ובאמת ידע התנא לומר סוף דבריו בתחלה ושלא להרבות בדברים אלא הקושיות והתרוצים הוא להודיעך עקרי ענינם ושרשם, וראה כי עשה כלל ואחר שהקשה לו אמר אין למידין מן הכללות ומאחר שידע שאין הכלל עומד למה הזכיר הכלל בדבריו יאמר יש מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ויש מ"ע שהז"ג ונשים חייבות כי מצד הכלל שלו נתגלגלו דבריו אלא ודאי מוכרח היה התנא לכלל ולומר כל

מצות עשה שהזמן גרמא נשים כו' ולעשות כלל אחד בהם תחלה פן יפרידם בלא כלל וכמעט הוי הריסה וכשהקשה לו אמר הכלל הוא מוכרח ולא בא ללמוד ולתקן שהכל שווים בענינם אלא אמר הכל כלל א' בהם. אך לענין חיוב ופטור חלוקים הם כי יש מצוה הרומז בנצ"ח והו"ד ויסו"ד והאשה פטורה כי אינה משועבדת להם, ויש מצות הרומזים בחס"ד ופח"ד ות"ת וחייבת כי משועבדת להם ואלו ואלו הזמן גרמא, ויש מהם שהז"ג ורומזת המצוה בכולם ואפ"ה פטורה כי לא תשתעבד האשה באותה שאינה משועבדת אגב אותה שמשועבדת. וראה והבן סוכה הרומז באחרונה ההיא אשה פטורה כי רשות בעלה עליה ולולב עם מיניו הכולל אותם שמשועבדת בם ובלי משועבד פטורה. ואף כי האתרוג רומז עליה בעלה כוללת והיא אינה ברצונה כי לעולם נוטלת רשות וכל שאינו ברשותו מה תוכל לעשות בחיוב. ומ"מ צדקו דברי האומר שהדבר עומד ברשות פעמים מעכבה ופעמים אינה מעכבה ועושה רצונה וכן מילה שהוא ביסוד אינה חייבת

לו כי בעלה למעלה ממנה. אבל מצות אכילת מצה אע"פ שהז"ג אין בעלה מעכבה כי היא רומזת בחס"ד וכן הקהל הוא קריאת התורה והוא המשנה תורה וגם האשה חייבת במצות בעלה כי הקריאה במלך. שב והקשה לו מתפילין לברר לו העניינים ואמר לו הרי תפילין שהז"ג ופטורות וכוונתו הנה התפילין הם מצוה התלוים במלך ואין בדבריו כלום כי התפילין תלוים באדם הוא הת"ת הוא עקר הראש ולא הראש ממש וצריך לקחת הכל ולכלול אותם בביתו וע"כ ד' פרשיות בתפילין של ראש להורות על ד' מדות והנה ד' פרשות הם קדש לי כל בכור הרומז בחכמה. פרשה ב' והיה כי יביאך אשר בה סיפור יציאת מצרים ע"י דו פרצופים מכח הבינה. פרשה ג' שמע היא רומזת בחסד הנקרא אהבה וזהו ואהבת את ה' אלהיך, פרשה ד' והיה אם שמוע היא רומזת בפחד ע"כ כתוב בה וחרה אף ה'. וראה והבן שהאיש מביאם אצלו וכוללם בעטרה וע"כ צריך בית אחד על כל הד' פרשיות והם תפילין של יד לומר לך שכולם

נתיחדו שם וא"כ אין הדבר תלוי באשה רק באיש. וזהו ששאל ותפילין גופא מנלן וכוונתו אחר שמעלתו של תפילין מעלה גדולה איך אנו דנין אותו כדין ההיקף או כדין כל הפרד"ס ומשיב לו ילפינן מת"ת וכוונתו מעלתן של תפילין כמ"ע שאין הז"ג הרומז בפרדס ובעבור שהתפילין תלוין באיש האשה פטורה כדין ת"ת הרומז בחכמה עלאה שהבן ממשיך ונוחל ונותן לאשה והיא אין לה כח לעשות ומה תועלת בלימודה זהו ולמדתם אותם את בניכם שבהם התורה תלויה וזהו דאיתקשו התפילין פעמים לת"ת. וראה עתה והבן איך עשאם בנין אב כי אע"פ דאיתקשו לת"ת שהוא מדבר בפרד"ס שהרי לא הז"ג והדין נותן להיות חייבת ומטעם שאינה יכולה לעשות דבר וכן הדין בתפילין והיא פטורה א"כ כל מ"ע שהז"ג המדבר בהיקף הנקרא זמן ובלבד שתהיה המצוה למטה מן האיש או שהמצוה בכלל כל ההיקף האשה פטורה ואינה יכולה לתת הדין בין הז"ג ובין שלא הז"ג, וכשהקשה לו ונקיש תפילין למזוזה כוונתו

היתה כי מאחר שהתפילין הוא מצות הבעל והאשה חייבת במצות בעלה וא"כ כמו שבמזוזה הם חייבוה יהיו גם חייבות בתפילין וזה השיב אפ"ה דינן של תפילין כת"ת שאינה יכולה לעשות דבר וזהו דאתקש פעמיים לת"ת, ומ"מ יפול כאן קושיא אל יסמכם כלל למזוזה ויסמכם פעם א' לת"ת וזהו הקושיא אינה כלום שאלולי זה לא היו תפילין בנין אב כי היו עם ראייה שני כתובים הבאים כאחד. ומה שמקשה לישתוק מה' האזרח וילמוד מבנין אב של תפילין וכוונתו סוכה בעטרה ואין כאן חיוב לחייבה כי רשות בעלה עליה ומשיב אי לאו ה' האזרח הייתי לומד ג"ש ממצה לחייבה ולמה משום דסוכה תיקון וצורך בעלה הוא וחייבת קמ"ל ה' האזרח אל תטעה בזה כי סוכה דינה כדין תפילין ופטורה שהרי הסכך אין לו רמז באשה. ומה שמקשה מראייה שלא לכתוב זכורך כלל וילמוד מבנין אב מתפילין כוונתו בזה הדין נותן שלא לכתוב זכורך מטעם שהיא פטורה בהכרח ומטעם שהאיש נראה אל האשה ומשיב

אצטריך זכורך כדי שלא תטעה ללמוד ראיה מהקהל כי אע"פ שבנין אב הוא מתפילין ג"ש עדיפא מטעם הואיל וצורך האיש הוא לבא אל האשה א"כ מתחייבת האשה להראות לפניו קמ"ל זכורך שאין כאן הדרך רק המצוה באיש ובנין אב עדיף. ומה שמקשה ונילף מהקהל לחיובא כונתו הוא מאחר שהתפילין צורך האיש והקהל צורך האיש א"כ מ"ש שבזה חייב ובזה פטור וא"ת צורך האיש לבדו הוא קריאת התורה וע"כ האשה חייבת במצות בעלה א"כ זה נעשה בנין אב ולחיוב, ומשיב דהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ובא לומר לך ולכן כתיב חיוב אחר והוא מצה שלא לצורך כדי לשמור הדרך שלא תשקול ותבחר הבנין אב של חיוב כי אין המצות דומות אל מצות החיוב, ומה שאמר תפילין וראייה הוי ב' כתובים הבאים כאחד וכוונתו א"כ קב"ה סתר דין האשה ואינה יודעת מה לעשות במ"ע שהז"ג הוא משיב תפילין עם ראיה צריכין ואין כאן ב' כתובים ואין להקשות אם היה שותק מזכורך

דראיה הייתי לומד מבנין אב דתפילין שכל הרוחות אין זזין אותו ממקומו א"כ זכורך שלא לצורך בא כדי לבטל הבנין אב של תפילין מפני שהראיה אינה יכולה ללמוד מתפילין שהתפילין אדם מניחם מניח כל הברכות אל ביתו אבל האשה מה יכולה לעשות בהנחתה לא דבר. ואלו ראייה אע"פ שאין הדין נותן לראות אלא האיש משום כל כבודה בת מלך פנימה אפ"ה יש כבוד בדבר שחייבת בכבוד המלך וא"כ תלמוד מהקהל לראות האשה המלך ולכן כדי שלא תטעה בזה אמר זכורך שאין זה כבוד המלך לצאת אשתו לפניו כי כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ מצרך צריכה בנין אב דתפילין, וזה הדין במ"ע שאין הז"ג כמו מזוזה ומעקה ואבידה ושילוח הקן הם מצות התלויות למעלה ברוחניות שאין שום זמן נתפס לשם, ומה שמקשה מת"ת ופדיון הבן ופריה ורביה שלא הז"ג ופטורה הדין הוא כך כי אע"פ שהם רומזים למעלה והאיש אינו יכול לפטרה משם אפ"ה פטורה מטעם שאמרתי בת"ת וכל המצות האלו אין כאן

מקומם אבל במקומן יתבארו כל א' וא' ככל הצורך בעז"ה. ולכן לא יתמה הלומד הנה כי אין הכוונה בשלימות ומה שלא חלק הלאוין בשוה דע לך כי קב"ה אמר לאדם לעבדה ולשמרה ואדם מה הוי יעקב ויעקב צריך לשמור מצד ימין שלא יכנוס ישמעאל ומצד שמאל שלא יכנוס עשו זהו שאמר יעקב יעקב להיות שומר משמאל כפי חשבון שמו וכן מצד ימין כפי חשבון שמו שכן יעק"ב יעק"ב עולה שס"ה וא' יתר הוא מלך מלכי המלכים הגוזר הלא תראה שזכר ונקבה יורדים מן הבינה אל היסוד ומן יסוד בעטרה ומשם בעולם השפל, אלא שהזכר דרך האמצע והנקבה דרך הפח"ד וההו"ד והיסו"ד והעטר"ה וכ"א מזהירין ק' אזהרות שהם קק"ק הרי א' לפחד וא' להוד וא' ליסוד אלא שהם ג' יודין שבאות ש' מתרבע הג' יודי"ן ש' והיא יש לה ס"ה אזהרות כשמה שהוא אדנ"י הרי כאן שס"ה והזכרים והנקבות חייבין אע"פ שאף חובב עמים ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך אינם אוהבם שיכנסו לפנים רק שולחים להם מתנות

להוציאם זהו וישלחם מעל יצחק בנו. ומ"ע רמ"ח בהכרח והאיש חייב בכולם שכן מושך ממח הוא הראש והחיך והלשון והוא וחסד מאתיים הרי כאן רמ"ח, ולענין שכר האשה אינה פטורה מכולם רק שהז"ג ולא כולן אלא קצת וגם שם בעלה מטיב לה כי שניהם א'. ומי שיבא להתפתות אחרי יצרו להוליד מחשבות זרות ידלג מכאן ויפן במקומם כי אין הדברים דומין כשהם נעים ונדים כי אין להם כל הצורך אך במקומן הם יתידים חזקים בל ימוטו וכאן נגררו. א"ל ר' אם שמעת איך הבינו ישראל תרי"ג מ"ע מעשרת הדברות ששמעו בהר סיני, א"ל בני אמור אתה מה ששמעת מפי אביך ז"ל, א"ל ר' הקשב ושמע מה הבינו ישראל מכל דיבור ודיבור מ"מ במקומם יתבארו כל הצורך בע"ה וכאן מעט למתק הדברים והעניינים ושמע ר' דבר גדול שלא הבינו מעשה עשה ומלאו לאו. אלא מעשה הבינו לאו. ומלאו הבינו עשה זהו לאו הבא מכלל עשה ועשה הבא מכלל לאו, כי אחר שאנו אין רואין אלא עשה למה יוליד לאו

והוא אינו כתוב אלא מדיוק ואמר אלו רצה הקב"ה בזה הולד למה לא היה כותבו בפירוש אלא הואיל והיו במעמד הר סיני מתוך העשה באו הלאוין ומתוך הלאוין באו עשה ע"כ מוכרחים אנו בזה וקב"ה רוצה בזה הולד: ד"ה הדיבור הראשון אנכי וכששמעו הדיבור הראשון אנכי וכששמעו אנכי ואחריו אשר הוצאתיך בכללו הוא שלא לשחוט את הפסח ועדיין חמץ קיים ושלא להותיר אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, ושלא להותיר מפסח שני עד בקר, ושלא להותיר מזביחת י"ד עד יום ג', וה"ה לשאר קדשים, ושלא לשבור עצם הפסח, ושלא לשבור עצם מפסח שני, וידעת ששבירת עצם הוא שבירת הגדר, ושלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה כי אין שום הוצאה בזמן אכילת פסח, ושלא לאכול נא ומבושל שכל אלו דברים שייכים ביציאת מצרים וכ"א יבואר בתיקונו במקומו בעז"ה. ובכלל אנכי לא ישא ממזר בת ישראל, ושלא תהא קדשה, ובגדר הגרושה שלא יחזיר גרושתו משנשאת לאחר, ומצות ל"ת היוצא

מכלל עשה של פרו ורבו שהיא בכלל אנכי שלא יקח סריס בת ישראל, ושלא לסרס זכר מכל המינים לא אדם ולא בהמה שכן נאמר בהם פרו ורבו, ובכלל אשר הוצאתיך שלא לאכול חמץ ולא לאכול תערובת חמץ ולא לאכול חמץ אחר חצות ולא יראה ולא ימצא חמץ. ובכלל אשר הוצאתיך שלא יקצור כל השדה ולא ללקוט כל השבלים הנופלים בשעת קצירה ולא לבצור עוללת כרמים. ולא ילקט פרט הגזם ולא יקח עומר השכחה וכן הדין באילנות ועל כלם אמר לעני ולגר תעזוב אותם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו'. וכשאמר מבית עבדים נכלל שלא לשלוח עבד עברי ריקם כדכתיב העניק תעניק לו, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכתיב וינצלו את מצרים שאם תעשה כך יעניקו ג"כ לעבד העליון, ובכלל זה החסד שלא למשכן אלמנה כי האונאה עולה למעלה, ולא להניח בהמה הרובצת תחת משאה כי שמא מבשרך הוא. ולא למנוע מלהחיות עני וליתן לו מה שצריך כי עני מפרנסך ואם תתן לזה יתנו לו ויתנו לך,

ולא לתבוע עני בחובו, ולא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות ולא להרחיק זרע מצרי מלבא בקהל אלא עד ג' דורות, ומדרך החסד הוא שלא תנשא היבמה לחוץ כדי להביא את אחיו פן ילך למרחוק ונמצא שנכרת משלשלת היחוס שלו. ולא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו של חוץ לארץ, ולא להלוות ברבית לישראל ולא להשית יד בין לוה למלוה ברבית. ולא להיות ערב ולא עד וסופר. ולא לעבוד בעבד עברי עבודת עבד. ולא למכור אותו ממכרת עבד. ולא לעבוד בו בפרך. ולא להניח לגוי לעבוד עם עבד עברי הנמכר לו, ולא למכור אמה העבריה. ולא למנוע מאמה העבריה שאר כסות ועונה. ולא למכור אשת יפת תואר. ולא לכבשה לשפחה אחר שלקחה לאשה, ולא יאחר פעולת שכיר. ולא למשכן בעל חוב בזרוע. ולא למנוע עבד מבעליו בעת שהוא צריך לו:

ד"ה וכששמעו אותו הקול שאלו למשה וכששמעו אותו הקול שאלו למשה מה הם הקולות האלו ואמר להם אם תעשו ע"ז נמצא שאינך מודה בקול הזה ואמרו לו א"כ לא נעשה בידינו ע"ז רק נודה בשם יתברך ומכל מקום לא נצטרך לאבד עבודה זרה ולחטט אחריו ואמר להם א"כ שתניחו המחשבות זרות בתוך פרד"ס אלהינו מה תועלתם. ומיד קבלו לאבד כל הע"ז וכל משמשיהם ועיר הנדחת, עובדי עבודה זרה הם ולא ידעו מה משפט יעשו להם ואמר להם כמדתם עשו להם כי הם גרמו הריגה למעלה הוא מניעת השפע והביאו אש בעיר וע"כ האנשים בהריגה והעיר בשריפה והרי עובדי ע"ז ממעטים את השם במחשבתם ואינם יראים מהשם. ובכלל זה גם זכירת עמלק דכתיב ביה זכור את אשר עשה לך עמלק וממעט השם ולא ירא אלהים תכרית זרעו גם אתה ולא תירא כי אנכי ה' אלהיך הנה עשה ולא תעשה מעשה, אבל לא תחמוד הוליד עשה. ובכללו שלא יראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם דכתיב לא תערוץ מפניהם כי ה' אלהיך וכו'. ובכללו מצות עשה למשוח כ"ג

למלחמה לסדר להם דברי אלה הנזכרים בתורה. ובכלל אנכי שלא להשחית אילני מאכל והטעם מפורש כי האדם עץ השדה. ולא לעוות משפט לפי שגורם להטות שכינה השרויה עמכם בדין שנאמר אלהים נצב בעדת אל, זהו שאמר הכתוב לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלהים הוא, וכן יהושפט אמר כי לה' תשפוטו ועמכם בדבר המשפט שלא יאמרו הדיינים אנו יושבים לעצמנו אמר להם הקב"ה הוו יודעים כי עמכם אני יושב שנאמר אלהים נצב בעדת אל ונאמר