{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "66", "title": "ספר הפליאה — קטע 66", "hebrewTitle": "קטע 66", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/66/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/66/", "segments": [{"index": 1, "he": "אני אוהב משפט ונאמר וקרבתי אליכם למשפט, ובכללו שלא ליקח שוחד שגורם להטות משפט. \nובכללו מצות עשה למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל כדי שלא יצטרכו לעלות \nלבית דין הגדול. ושלא לכבד גדול בדין ולא יירא אדם בדין מאדם רע. ולא לרחם על עני \nבדין. ולא להטות משפט אדם חוטא. ובכללו דין בעלי דינין בשעה שעומדים בדין. ולא לרחם \nעל המזיק בדיני קנסות ולא להטות משפט גר יתום ולא לשמוע טענות בעל הדין ואין חבירו \nעמו: \n \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ד\"ה לא תחמוד ומיד הבינו מי שיש\nלא תחמוד ומיד הבינו מי שיש גזילה בידו חייב להשיב משום לא תחמוד שאם לא השיב נראה \nשהמניעה מצד חמידה ואם יכנוס בחמידה ראה שעבר על אנכי ה' אלהיך שהרי גזל וחמד מן \nהאילן הוא שנאמר לא תחמוד בית רעך ולא אשת רעך שאתה דוגמא העליונה ואתה מוזהר, וראה \nשמדת הגזל קשה שעל ידה נחתם גזר דין במבול כי הוא נוגע בקול ראשון וראה עשה מלא \nתעשה. וגם מלא תרצח הבינו עשה. ובכלל לא תחמוד נכלל הגזל כענין שנאמר וחמדו שדות \nוגזלו. ושלא להשיג גבול. ולא לעשוק בממון חבירו ולא להתאוות. ונרמזו בלא תחמוד דיני \nנחלות כמשפט הכתוב, ובכללו לידון מפתה בחמשים שקל כסף ושישא אנס את אנוסתו ויפת \nתואר לעשות כמשפט הכתוב דכתיב וראית בשביה הרי כאן מ\"ע של מפתה ואונס ומוציא שם רע \nויפת תואר. ומכלל הדינין האלו לשמור בית הבחירה. ומצות עשה לשבת עם אשתו כל ימיו \nושלא יסע בלי רצונה ופיוסה. לא תחמוד אשת רעך והחמידה הוא חמדת הלב והוא שלא יחמוד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בלבך. ולא יאכל השכיר בשעת מלאכה מהמובחר שהוא עושה שנאמר וחרמש לא תניף ולא ליתן \nלכליו. ונרמז במלת רעך שלא יגרש אותה לעולם כמו שמפורש במלאכי כי שנא שלח, ואומר \nבגדה אשת מרעה כן בגדתם בי ובכללו אונס שלא לגרש אנוסתו: \n \nד\"ה לא תרצח ואמרו ישראל והנה לא\nלא תרצח ואמרו ישראל והנה לא ידענו נחשב כרוצחים ואמר להם לערוף את העגלה ולהתוודות \nעליה שלא ידעו באותה רציחה והרציחה נוגעת בקול ראשון שאתה הורג ענפים מאילן, וראה \nוהבן איך כל אחד אחוז בחבירו והעובר באחד עובר בכלם מכל מקום דין הוא שלא לעבוד ולא \nלזרוע אותו מקום שערפו את העגלה בנחל. ואין כאן מקומו לבאר בו כל הצורך כי במקומה \nבמסכת אבאר בע\"ה. מכל מקום אחרי שהרציחה הוא דבר גדול, בכללה היא לחקור בעדים הבאים \nלהרוג את הנפש בדרישה וחקירה פן יכנסו בזה הרעה כי העדים פוגמים בנצח ויסוד, וגם \nבכללה הוא להרוג עדים זוממים שמחשבתם נדבקה בעליונים וכאלו נעשה הרציחה ואם נעשית \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הרציחה והוזמו הרי כאן שתים רעות מחשבה ומעשה, ולא די להם הרציחה וברוך היודע מה \nלעשות להם ועוד אבאר במקומו בעז\"ה. ובכללו ג\"כ להבדיל שש ערי מקלטות זהו שנאמר והיו \nהערים האלה לכם למקלט מגואל הדם ולא ימות הרוצח כי למה ימות ולא ברשעו הרגו ואין \nכאן מחשבה רעה, ושש ערי מקלט שיהיו גם הם קולטות אשר לא הזיק ברציחה באחד מהם הם ו' \nקצות שלהם ועניינו אבאר במקומו בעז\"ה. ובכללו גם כן לתת ללוים ערים שיהיו ג\"כ \nקולטות כי אין הדין נותן שיהיו הלוים בלא ערים כי הם קצווים העליונים. ומפני זה \nהוזהרו במצות לא תעשה שלא ימכרו מעריהם לעולם. ובכללה ג\"כ לעשות מעקה שלא יפול \nהנופל מן הגג והנה הרציחה רק לעשות מעקה סביב לשמור את האילן וזהו לא תשים דמים \nבביתך כי יפול הנופל ממנו כי כשיפול הנופל ובאו בבית דמים הפך הרחמים והקיצוץ היא \nהנפילה הנה מ\"ע מלא תרצח: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ד\"ה לא תשא מיד הבינו שהנדרים אחרי\nלא תשא מיד הבינו שהנדרים אחרי שהם דברים העולים בחיי המלך ושם נושא אותם א\"כ לא \nתשא ויהיו לשוא, וא\"כ בכלל לא תשא הוא קיום נדרים ושלא לאחרם כי פוגם למעלה, ומאחר \nשהנדרים והתרומה והבכורים ומעשר ראשון כ\"א יש מקום למעלה א\"כ לא תעשה מהופכים אלא \nכל אחד לפי סדרו, מעשר ראשון ואחריו מעשר שני, ואחריו השלישי, ולכן אין להקדים \nהתרומה לבכורים ומעשר שני לראשון וזהו מלאתך ודמעך לא תאחר, וזהו שנתעוררו חז\"ל \nבברייתא לומר חומר בנדרים מבשבועה חומר בשבועה מבנדרים שהנדרים חלים על דבר מצוה \nלבטלה בשב ואל תעשה בדבר הרשות שהנדרים הם חיי המצות, וראה ג\"כ איך נתעוררו לתת \nהפרש ביניהם שהרי אמרו מה הפרש בין שבועה לנדרים נדרים כנודר בחיי המלך הוא הבינה, \nשבועה כנשבע במלך עצמו הוא מלך שלמה ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר חי ה' וחי \nנפשך אם אעזבך, וחי ה' הוא הכתר עליון וחי נפשך היא הבינה המחיה את נפשך, וגם אמר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חומר בנדרים מבשבועה שהאומר קונם סוכה שאיני עושה תפילין שאיני מניח לולב שאיני \nנוטל אסור לעשותו אע\"פ שהם מצוה ובשבועה לוקה ועושה מצוה שאין נשבעים על המצות וכל \nזה כי נדר הוא דבר שהוא למעלה מן ההיקף שבו השבועה והמצות ובעבור זה אין כח בשבועה \nלעקור המצוה, וראייתי שלשון שבועה הוא מלה חצובה משבע שהשבעה הוא ההקף ועל שמשם \nהתהקפות המצות לא הוצרכו להזכיר אמן במקדש לפי שהיה השם נזכר לפנים מאסקופת העזרה \nככתבו והיה היוד מן השם נזכרת עכשיו לא נזכר השם אלא בכינויו והוצרכנו לומר אמן \nוגדול העונה אמן יותר מן המברך שזה מחבר האמונים הם חכמה עלאה וחכמה תתאה, ומאחר \nשהנדרים נכללים בלא תשא וכן הבכורים ותרומה ומעשר ראשון ושני א\"כ גם הערכים נכללים \nבלא תשא שגם הם מתנשאים למעלה והם ערך אדם וערך בהמה וערך המקדיש בית ושדה ותוספות \nמעילה או אוכל תרומה חומש ניתן על הקרן הואיל ועולים למעלה א\"כ נכללים בלא תשא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לשוא, זהו לא תשא ומאחר שאלה הדברים פוגעים למעלה א\"כ בכלל לא תשא הוא שלא לשבע על \nכפירת ממון מאחר שהוא קרוב לברכת השם ושלא לעבור על שבועות ביטוי ושלא לחלל את השם \nושלא לנסות אותו ולא לעבור על דברים שאסרם על נפשם שנאמר לא יחל דברו כל אלו בכלל \nלא תשא ואין כאן מקומם ובמקומן יתבארו איש על דגלו ואיש על מחנהו באר היטב: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ד\"ה לא תגנוב מיד הבינו שצריך לצדק\nלא תגנוב מיד הבינו שצריך לצדק המאזנים על המשקלות שאם תעשה תחבולה וערמה ראה היכן \nאתה פונה שאתה גונב כח מכחות העליונים, ובכלל לא תגנוב הוא שלא לגנוב נפש מישראל \nובכללו שלא לגנוב ממון ולא יאנה במקח וממכר ושלא לעשות עול במשפט ובמדה שלא לעשות \nאיפה ואיפה ולא להסגיר עבד שברח מאדוניו מארץ ישראל לח\"ל ולא להונות יתום ואלמנה: \n \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ד\"ה זכור את יום השבת לקדשו לשבות\nזכור את יום השבת לקדשו לשבות בו דכתיב כי בו שבת ולהורות ענין סוד השמטה ששתא אלפי \nשנין הוי עלמא וחד חרוב וכיון שכן הוא א\"כ בכללו גם שביתת המועדים והם ראשון ושביעי \nשל פסח ויום החמשים של ספירת העומר ובראשון של חודש השביעי וביום הכפורים וביום \nהראשון של חג ובשמיני שכל אלו הם דברים הרומזים בשביתת האלף השביעי, ובכלל השביתה \nהזאת הוא לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב\"ד שכל המועדים תלוים בו כ\"ש שכל ששת ימי \nבראשית הם הספירות מתחדשים בחדשים וכיון שהשביתה זו היא משום השמיטות א\"כ בסוף כל \nהשמיטות מה הוא לכן בכללו לזכור שנת יובל ושמיטין, גם למנות מקצירת העומר עד יום \nהחמשים כי מ\"ט ימים אלו הם שני כל השמיטות והיום החמשים הוא יובל הגדול, ומאחר שאמר \nבזו המצוה שבת לה' אלהיך א\"כ בכלל זה הדבר הוא להשמיט גם הקרקעות בשביעית שהוא כנגד \nאלף השביעי הנקרא שבת, ועל אלף הז' נאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ליום השבת ליום שכולו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, ובכללו ג\"כ מצות \nשביתת שנת השביעית מעבודת הארץ ועבד עברי בשביעית יצא לחפשי והנרצע ביובל שנאמר \nלמען ינוח עבדך ואמתך כמוך ולקדש שנת היובל ג\"כ בשביתה וליתן גאולה בארץ בשנה הזאת \nשגם שנת היובל קרוי קדש שנאמר כי יובל היא קודש תהיה לכם ונאמר ושבתם איש אל אחוזתו \nואומר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ועוד ביובל תשוב השדה לאשר קנהו מאתו, \nואפילו מאה אנשים שמכרו זה לזה ישוב השדה לאשר קנהו כי כן הדבר למעלה שהכל ישובו אל \nהבעל הראשון כן ישובו הכל אל הבעלים הראשונים. וראה שפעמים אחוזה ופעמים נחלה זהו \nהכל היה מן הסיבה הראשונה והכל ישוב שמה, גם מצות עשה לתקוע בשופר בתחלת שנת היובל \nכדרך שתוקעין בע\"ש לקרב הכוחות כי זהו כמו זה ראה האיך כאן מצות עשה מלאוין. ובכלל \nזכור את יום השבת. שלא לעבוד אדמה בשביעית שלא לקצור ספיחים בשביעית ולא לבצור \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "פירות האילן בשביעית. ולא לעבוד בשנת היובל בין אדמה בין אילן שלא לקצור ספיחי יובל \nולא לאסוף פירות יובל ולא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות. ולא למנוע להלוות לעני \nמפני השמיטה, ולא יתבע הלוואה שעבר עליה שמיטה לפי שעבד לוה לאיש מלוה ובשנה זו \nהעבד יוצא לחפשי ולכך היא מ\"ע את הנכרי תגוש לפי שאינו יוצא בשש לחפשי, וכל אלו \nנכללים בכלל יום השביעי שבת לה' אלהיך שהוא רומז ליום השביעי הנקרא יום שכולו שבת. \nולא לחרוש בשור וחמור נרמז בלא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך, ובכלל לא \nתעשה כל מלאכה שלא לילך חוץ לתחום בשבת, ולא לענוש בשבת, ובכלל כי ששת ימים שלא \nלזרוע כלאים או זרעים בכרם ולא להרביע בהמה מין שלא במינו לפי שבכל מעשה בראשית \nנאמר למינהו, והסוד שלא לעכב ולא לערבב הכחות המגדילים הצמחים להיות יונקים מין שלא \nבמינו וזהו את מצותי תשמרו דברים שחקקתי לך מששת ימי בראשית: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ד\"ה לא תענה ברעך עד שקר אבל מצוה\nלא תענה ברעך עד שקר אבל מצוה להעיד בב\"ד למי שיש לו עד עליו ובכלל לא תענה שלא \nיעיד בעל עבירה ולא יעיד קרוב או פסול: \n \nד\"ה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני\nלא יהיה לך אלהים אחרים על פני נראה מכאן למנות מלך על ישראל הוא שנאמר מקרב אחיך \nתשים עליך מלך ולא למנות מלך מאומה אחרת שלא יפסיד אמונת המחשבה, א\"כ בכלל זה הבינו \nעניינו של מלך שלא ירבה לו נשים כענין נשיו הטו את לבבו והנה שהפסיד את המחשבה, ולא \nירבה לו כסף וזהב דכתיב וכסף וזהב לא ירבה לו מאד שאם ירד עד תכלית כסף וזהב יפסיד \nהמחשבה כי אין להם תכלית, ולא ירבה לו סוסים שנאמר ולא ישיב העם מצרימה למען הרבות \nסוס, ומאחר שצריך להיות קיום במחשבה ולא הפסד בין רב בין מעט כענין שאמר לא יהיה לך \nא\"כ בכללו הוא שלא יעשו פסל ומסכה בידו ולא יעשו אחרים לו, ולא יעשה הוא לאחרים, \nולא לעשות צורה לנוי אפי' שאין עובד אותה כי כל אלה מביאין את האדם להפסד המחשבה, \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולא לעבוד ע\"ז בדבר שדרכו לעבוד בהם ואפי' בדבר שאין דרך עבודתו בהשתחויה, ולא \nלפנות בע\"ז כל עיקר ולא לעשות אוב וידעוני ולא להקים מצבה ולא ליתן אבן משכית ולא \nלטעת אילן במקדש שהמקדש דבר אחר ואילן הוא דבר אחר וקרוב אתה לעשותו אילן נעבד, ולא \nלהשביע בע\"ז את עובדיו שא\"כ שב הוא באמונתם. ולא להדיח בני ישראל אחר ע\"ז ולא להסית \nאת ב\"י שעושה מטהור טמא. ולא להציל את המסית אלא עמוד על דמו כי בחר בטומאה. ולא \nללמוד הניסת זכות על המסית כי בזה שכיון לעשות אין שם זכות. ולא יעלים הניסת חובת \nהמסית לאמרו אם ידע בו חובה. ולא להנות מציפוי של נעבד כי מה לטמא עם הטהור. ולא \nלבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה שא\"כ הפסיד המחשבה, ושלא להנות מעיר הנדחת כי כבר \nנטמאו כולם, ושלא להנות מע\"ז ומשמשיה ומתקרובת שלה. וביין שנתנסך עליה שכל אלו \nטמאים, ושלא להתנבא בשמה כי עושה לה ממש ואין לה שום ממש כלל, ושלא להתנבא בשקר כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אין שקר בנבואה, ושאין לשמוע מתנבא בשם ע\"ז כי אין בפיהו נכונה, ושלא להמנע מהריגת \nנביא שקר כי החליש הכוחות הקדושות, ושלא ישתה נזיר יין וכל דבר שנתערב בו יין מכל \nענבים לחים ויבשים מחרצנים ועד זג לא יאכל, ושלא יתגלח הנזיר כי הוא קדוש ככהן ואין \nלחתוך הצינורות של רחמים, ולא יטמא במת ולא לילך בחוקת ע\"ז כי חוקותיהם תועבה \nלקדושים, ושלא לקסום ולא לעונן כי הוא נותן כח בחוץ שמשם קוסם ועונן וכישוף ולא \nלכשף כי אין הכישוף אלא מכוחות הטומאה ועליהם אתה בוטח בכישופך. ולא להחיות מכשף כי \nהלך אחרי המתים ולא לחבר חבר ולא לשאול באוב וידעוני. ולא לשאול בחלום מן המתים ולא \nלכתוב בגוף זהו וכתובת קעקע, ולא לשכון בארץ מצרים לעולם שהיא גורמת להטות מדרך אמת \nשנאמר וכמעשה ארץ מצרים וכו', ולא לכרות ברית לז' עממים כי אין להם ברית ולא \nלהחיותם שלא ילמדו אתכם כי כפרו בעיקר לגמרי ואין רוע בעולם כמעשיהם. וכל אלו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מחללים חילול גדול. ובכללו גם מ\"ע להלוות להם בריבית שנאמר לנכרי תשיך בזמן שאתה \nיכול לעשות בהם דיני התורה קיים גם זה העשה אם הוא כבוש תחת ידך, ובכללו ג\"כ שלא \nלהושיב ע\"ז בארצנו כי אין בארצנו טומאה, ולא להתחתן בע\"ז שנאמר ולקחת מבנותיו לבנך \nוגו', ואדם נתפתה אחרי אשתו הוא חוה. ולא ישא עמוני ומואבי לעולם, וראה והבן שכל \nאלו מזיקין באילן כי מונעים השפע וכ\"א אעמידהו על מקומו איש על דגלו ומחנהו. ובכללו \nג\"כ מ\"ע לעבוד בעבד כנעני לעולם שאם לא תעשה כן ראה שעשית עבד שר והוא עבד לעולם. \nובכללו שלא לקרוא לשלום בעת המלחמה כשאר הגוים כי אין שלום לרשעים, ודע והבן שכל \nאלו נקראים שונאי המקום ונכללים במלת לשונאיו ועלינו מוטל לשנוא את שונאיו כי אנחנו \nקדושים שנאמר הלא משנאיך ה' אשנא ואומר תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ומאחר \nשאנחנו קדושים וקב\"ה קדוש מגדר הקדושה לבדוק בסימני הבהמה הטהורה ולבדוק בסימני \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "העוף ובסימני דגים וחגבים שאם יעבור בא' מאלו הנה קנה לו אל אחר ואומר לא יהיה לך \nאלהים אחרים על פני רק והייתם קדושים לטהר הנשמה המספקת מן המאכל לפי דקותה הצלולה, \nומצד הקדושה מצות כיסוי הדם לעוף ולחיה שלא היה דמם קרב על גבי המזבח ושילוח הקן \nומאחר שאמר כי אנכי ה' אלהיך אל קנא בכללו מ\"ע של תקיעת שופר להעביר הכעס והחימה \nביום הדין שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון והקב\"ה מנהיג עולמו ע\"פ מדותיו הן \nלדין הן לרחמים וכשהוא מרחם על בריותיו פועל הפעולה ההוא בפעולת הרחמים, וכן שעת \nהכעס מתגלגלת גם הוא ע\"י מדת הרחמים ולכן אנו אומרים בתפלת ר\"ה ויגולו רחמיך על \nמדותיך ולכן באה תקיעת שופר ונרמזים בה מדותיו של הקב\"ה דין ורחמים, והתרועה ושברים \nהוא דין ותקיעה הוא רחמים ואנו מזכירין ומעוררים מדותיו של הקב\"ה להליץ טוב בעדינו \nוהתקיעה לעולם הוא תחלה וסוף שהוא נגד הרחמים שיתגלגלו בית דינו רחמיו עלינו בשובנו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "מחטאנו ויהפך מדת הדין למדת הרחמים, וז\"ש רבי יהודא בר' נחמן בשם רשב\"ל כיון שעלה \nהב\"ה לדין הוא הבינה ויושב על הכסא ותוקעים בשופר הוא הולך ועולה והופך מדה\"ד \nלמדה\"ר כי התקיעה מעוררת הרחמים וכשמריעים עולה בדין וכשהשופר הוא הבינה עולה \nבתקיעה ה' בקול שופר ברחמים, הוא שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון, ובכלל אל קנא מ\"ע של \nהריגת בית דין סקילה שריפה הרג וחנק ותלייה אבל כבוד המקום ב\"ה ויראתו לקוברו ביומו \nשנאמר כי קללת אלהים תלוי, ובכלל לא יהיה שלא לאכול בהמה טמאה ודג טמא ולא שרץ העוף \nולא תולעת הפירות ולא לאכול שרץ הארץ ולא רמש האדמה ולא שרץ המים בכל אלה נאמר אל \nתשקצו את נפשותיכם ובזה ארז\"ל כל שאין בו עצם אינו חי יותר מי\"ב חודש והרשעים \nנידונים בגינהם י\"ב חודש וזה יהא נסתר שלא לגלותו. ובכלל הקדושה שלא לאכול נבלה כמה \nשנאמר לא תאכל כל נבלה כי עם קדוש אתה ולא לאכול טרפה שנאמר ואנשי קודש תהיון לי \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ולא לאכול אבר מן החי ולא חלב ולא דם ולא גיד הנשה כשארז\"ל ישראל קדושים הם נוהגים \nבו איסור. ולא לבשל בשר בחלב ולא לאכול שור הנסקל ולא לאכול ערלה עד ג' שנים שעד ג' \nשנים אינו בא לכלל קדושה ומזה הסוד ארז\"ל אשה פחותה מבת ג' שנים ויום א' שיום א' \nהוא כנגד שנה הרביעית. כנותן אצבע בעין דמי עדיין לא נגמרו בתולותיה עד ג' שנים \nויום א' והם חוזרים לאחר מכאן. ולא לאכול כלאי הכרם ולא לשתות יין נסך. ולא לאכול \nולשתות דרך זולל וסובא ולא לאכול ביום הצום ובכלל הקדושה שלא לפסוע על גבי המזבח: \n \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ד\"ה כבד את אביך ואת אמך היינו מ\"ע\nכבד את אביך ואת אמך היינו מ\"ע של כבודו של הקב\"ה ושכינת עוזו כמו שנאמר גוזל אביו \nואמו ואין אביו אלא הקב\"ה ואין אמו אלא כ\"י, וכבודו של מקום הוא לעסוק בתורה ולקיים \nמצותיו וכשאתה בוזה ומבטל תורתו זהו הפך כבודו וראה מה אתה עושה. ובכלל הכבוד שלא \nלאבד את בהמ\"ק וגם בתי כנסיות ובתי מדרשות כי אבודם פוגמים בדוגמתם. ולא לבנות \nהמזבח מאבני גזית שנאמר כי חרבך הנפת עליה וגו'. והחרב אינו דין שימצא במזבח שזה \nמאריך ימים וזה מקצר, ובכללו שלא למחוק אות מהשם ולא לאבד כתבי הקודש כי הם קיום \nהעולם וכליו של הקב\"ה ולא להשבית שמירות סביב המקדש כדי שישמרהו למעלה. ולא יכנוס \nכהן בהיכל בכל עת משום לא תחסום. ולא יכנוס בעל מום מן המזבח ולפנים שאין מומין \nבמזבח שנאמר כולך יפה רעייתי ומום אין בך ולכך הפגימה פוסלת במזבח ולא יעבוד בעל \nמום מן המזבח ולפנים ולכן המומין פוסלין בכהנים שאנו צריכין לנקותו ממומין. ולא \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "יכנוס שתוי יין במקדש שהיין חריף כחרב ולא לעבוד כהן טמא שלא יטמא המזבח, ולא יעבוד \nכהן טבול יום עד שיעריב שמשו כי אין לחלוק היום לשנים, שלא יכנוס טמא בעזרה ולא \nיכנוס טמא במחנה לויה כי אין במחנה לויה טומאה רק אחוז מבחוץ, ולא להקטיר ולהקריב \n", "en": ""}]}
