# ספר הפליאה — קטע 77

[קריאה בקורא](/reader/kabala-113916680ec8/1/77/)

<div lang="he" dir="rtl">

קודם לבנו אליבא דכ&quot;ע, ודע שכל אחד ואחד הוא פטר רחם למי שהאצילו ותפארת נקרא בכר 
כענין שנאמר בני בכורי ישראל, וגם העטרה נקראת בכ&quot;ר ושניהם בני היסוד כענין אמרתי 
עולם חסד יבנה, וגם החסד היא הבכר שהוא ראש ההיקף ובהיות אלו בכורים א&quot;כ יהיה הכהן 
כתר עליון, והאמת גם חכמת אלהים הוא בכר בעולם העליון כענין בראשית ברא אלהים, ועתה 
מצות החכמה קודם מן החסד ושל החסד מן הת&quot;ת ושל התפארת מן העטרה א&quot;כ כשאתה נותן ה&#x27; 
סלעים לכהן למטה נותנים למעלה גם ה&quot;ס לקבל מן הכתר ואם אין העולם כדאי עומד השפע 
בחמש עליונות ואינו יורד בחמש תחתונים עד הבכר האחרון, והנה שלעולם הראשון קודם מן 
האחרון וכן הדין למטה שהראשון שהוא האב קודם לו לעורר למעלה ע&quot;י פדיונו ולבוא 
התעוררות ממנו ממה שיבא מבנו ולעולם חמשה סלעים לא פחות שכן חמש בחמש מתחלקים, 
וכשהבן רוצה לפדות עצמו ואת אביו הוא קודם מאביו שאע&quot;פ שלא יבא השפע בבן אם לא 


יעבור דרך אביו והנה מתברך גם האב מ&quot;מ אין לומר יפדה הבן ובכללו נפדה גם האב כי 
צריך לעשות התעוררת למעשה גם האב, ומלוה הכתובה בתורה אינו לוקח הכהן דבר אע&quot;פ שהיא 
כתובה כי התפארת הוא התורה וה&#x27; סלעים המשועבדים הם ה&#x27; אחרונות היורדים בעטרה ואין 
הכהן שהוא הכתר לוקח מהם השפע שירד כבר ע&quot;י התפארת, אלא הואיל וירד ירד שכל דבר 
שיצא מן השם לטובה אינו שב אלא מתקיים וא&quot;כ הואיל והכהן אינו לוקח למעלה השפע שבא 
בעטרה בה&#x27; תחתונות כן כהן למטה אינו לוקח אותם שנשתעבדו כבר, ואין לומר לפי זה 
אדרבא יתן הכהן ה&#x27; סלעים לבכור שכן הכהן למעלה משפיע בחמש להתברך הבכור שהרי הסלעים 
למעלה של כהן הוא וגם בכר של כהן הוא וע&quot;י שמתחברים עם הכהן מתברכים והבכור נפדה 
ומתברך, ועוד ארז&quot;ל ת&quot;ר לפדות את בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואח&quot;כ עולה לרגל 
שנאמר וכל בכר בניך תפדה והדר לא יראו פני ריקם, ור&#x27; יהודה אומר עולה לרגל ואח&quot;כ 


פודה את בנו שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינו עוברת, ראה עתה משקל מעוות והתורה אמרה 
לא יהיה לך אבן ואבן, כי א&quot;א בשלמא רבנן הדין עמהם שכן גזרה התורה וכל בכר בניך 
תפדה והדר לא יראו פני ריקם, אלא ר&quot;י לדבריו יאמר ולא יראו פני ריקם וכל בכר בניך 
תפדה ולמה לא כתבו כך אבל הפכו כדי למצוא לחכמים ז&quot;ל מקום לחלוק עמו, ורבנן ז&quot;ל מה 
עלה בדעתם לומר שהקב&quot;ה לא חשש בדיחוי המצות ואע&quot;פ שנכתב כך ילכו לשאול שני נערים 
ויאמרו להם היכא שילך לרגל תחלה והכהנים לא יפסדו ולא יברחו מן העולם ובחזירתו מן 
הרגל יפדה את בנו והנה שתי מצות ושכר מרובה או שיתאחר בפדיון בנו וידחה מן הרגל כי 
היא מצוה עוברת והנה מצוה אחת ושכר מיעוט איזהו יותר טוב וישיבו אפי&#x27; יהיו סכלים 
ששתי מצות ושכר מרובה עדיף, מה יאמרו א&quot;כ למה לא אמרה תורה ולא יראו פני ריקם וכל 
בכר בניך תפדה אלא מדכתיב וכל בכר בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ש&quot;מ פודה את בנו 


ואח&quot;כ עולה לרגל אין להם דין בזה כי אומר לעולם שתי מצות ושכר מרובה עדיף ואין 
מוקדם ומאוחר בתורה ואפילו בחד פרשתא ובחד פסוק אמרינן אין מוקדם ומאוחר והאומר כי 
דווקא בתרי פרשתא אינו אומר אמת, והנה ר&#x27; יהודה עד אחד שהרי הוא מודה בזה שהרי אומר 
עולה לרגל ואח&quot;כ פודה את בנו והכתוב אינו מעיד כך אלא שאין מוקדם ומאוחר, ועוד ר&#x27; 
יהודה דקאמר שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינו עוברת וכי יודע באמת שיחזור מן הראיה 
וימצא בנו בחיים והלא ס&quot;ם בעל עלילות וממית על כחוט השערה וא&quot;כ גם הפדיון מצוה 
עוברת, ועוד ר&#x27; יהודה ורבנן היכן הניחו מצות עצמו ותפסו מצות בנו אחר שלימדתנו 
לפדות את בנו ולעלות לרגל איזהו מהם קודם ילמדנו בלפדות א&quot;ע ולעלות לרגל איזה מהם 
קודם כי לדעת ר&#x27; יהודה שומע אני דווקא מצות בנו ולעלות לרגל עולה לרגל קודם דאל&quot;כ 
ישמיענו מצות עצמו וכ&quot;ש מצות בנו אלא מדנקט פדיון בנו דוקא נקט, וכי תימא ר&#x27; יהודה 


סובר מצותו על אביו ומצות בנו עליו ואשמעינן מצות בנו התלויה עליו וכ&quot;ש מצות עצמו 
התלויה על אביו שעולה לרגל ואח&quot;כ פודה את עצמו בזה אין לך דין שהרי אני אומר לך שאם 
קדם ופדה את עצמו הרי זה משובח, ורבנן דאמרי פודה ואח&quot;כ עולה לרגל היכי שרוצה לפדות 
עצמו ולעלות לרגל פודה את עצמו קודם מק&quot;ו דבנו דהשתא בנו פודה תחלה עצמו לא כ&quot;ש בזה 
הדין עמהם, ודע לך האמת של דבריהם שר&#x27; יהודה סובר שאם יפדה בנו תחלה הנה פדה הבכר 
היא העטרה מכוחות הטומאה כי קירב חמש אחרונות אל החסד על ידי מתן הה&#x27; סלעים לכהן כי 
קודם שנותן אותם לכהן הבכור משועבד לכהן לפרנס הכוחות החיצוניות כי לעולם נמצאים שם 
ומבקשים ומתעשרים כי ט&#x27; בנים לאברהם הוא הכהן מקטורה היא הגר המצרית אע&quot;פ שריחק 
הטומאה ע&quot;י הסלעים אם עבר זמן הרגל ולא עלה ולא נראה ולא הקריב קרבן הנה שעשה שתי 
רעות חדא שע&quot;י ראייתו ועלייתו וקרבנו באים אל העטרה כל ששת ימי בראשית ובהיות אלו 


עם העטרה כל כוחות הטומאה ספו תמו, ועוד מי יודע אם קרבנו הדור לפני הקב&quot;ה, והנה 
אמת שהציל נפש מישראל מצערה אבל אם יעלה לרגל ויעשה אלו המעלות והטובות בחזירתו אף 
אם ימצא בנו מת מעלה עליו הכתוב כאלו בעלייתו עשה שתים, ומה שהקדים הפסוק הפדיון 
לומר לך אם באפשר לעשות שתיהן לא תתרשל לומר אעלה ואחזור כי אפשר שלא יספיקו בידך 
אלא פודה ועולה וזהו שזה מצוה עוברת, ורבנן אומרים אין הדבר כן שאם לא תפנה הבית 
תחלה איך תוכל לשבת לאכול בו כי אינו פנוי כי אע&quot;פ שעלה ונראה לא פינה לגמרי כוחות 
הטומאה וזהו כל בכר בניך תפדה, ודע שהנצח וההוד והיסוד והעטרה כולם נקראים בני 
התפארת אלא שהעטרה היא בכר בעולם השפל ואומרת הבינה בעלת השררה לתפארת וליסוד בכללו 
אשר שניהם נקראים כל התפארת ויסוד כל בכור בניך תפדה והפדיון היא פנוי הבית מן 
הטומאות לגמרי וכיון שהמצוה לפניו א&quot;כ יעשנה ואם יהיה באפשר לעלות ג&quot;כ טובים השנים 


מן האחד ואם לאו הנה פנה הבית ע&quot;י פדיונו וזהו כל בכר בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, 
ואין לומר לדבריהם אינו נראה כן הפסוק שהוא אומר ולא יראו פני ריקם משמע כשיביא 
קרבן אינו ריקם כי מלת ריקם מורה דין כענין והבור רק וכענין ירק ירוק וכשיביא קרבן 
א&quot;כ נסתלקו כולם מן הבית והנה השלום וא&quot;כ כר&#x27; יהודה הוא אין לאומרו, כי אפ&quot;ה שהביא 
קרבן אינו דומה כמו קירב חמש אחרונות בחסד וחמש ראשונות בכתר ע&quot;י מתנה לכהן ה&#x27; 
סלעים שאז יורדין מלאים כל טוב, אבל בקרבן באים ה&#x27; אחרונות לקבל הקרבן וכן הדבר 
למעלה שצלו וכוחו של ר&#x27; יהודה אומר שעולה לרגל, ורבנן כוחם אומרים פודה את בנו 
והשכינה אוהבת הפדיון כי הוא הבכר, ונמנים בעלי הישיבה למעלה ומסכימים לדעתם שפודה 
תחלה ורבו על זה והשכינה אחרי רבים להטות ולכן הלכה כרבנן דפודה תחלה, והם היו 
יודעים ומכירים כ&quot;א מה שאומר לחבירו וכך עוסקים ישיבה שלמעלה, אבל אלו שאין אמת אתם 


דברי חלומות מספרים ומי יוכל לפתרם. ועוד לשם ת&quot;ר מנין שאם היה לו חמשה בנים מחמשה 
נשים שחייב לפדות את כולם ת&quot;ל כל בכר בניך תפדה, פשיטא בפטר רחם תליה רחמנא מהו 
דתימא נילוף בכר בכר מנחלה מה להלן ראשית אונו אף כאן ראשית אונו קמ&quot;ל, חמה ירח 
וכוכבים אליכם אני קורא תנו קולכם בשמים על החמס הגדול הזה שהג&quot;ש הלכה למשה מסיני 
וקרא שאמר וכל בכר בניך תפדה לא ידענו אם הוא פטר רחם לבדו או פטר רחם וראשית אונו 
והג&quot;ש צועקת ראשית אונו, והתנא איני יודע אם היה כהן ואוהב הכהנים, או שהכהנים נדרו 
לו חלק כי אליו לא ילכו מצד הכעס שמחייב אותם לתת עשרים וחמש סלעים במקום שאינו 
חייב אלא חמש, ולא די שמפשיט עורן של ישראל ומלביש הכהנים אלא שאמר בכר הבא אחר 
נפלים הוי בכר לנחלה ואינו בכר לכהן אוי לאח השני שנוטל זה פי שנים וזה ישאר קרח 
מאותו החלק על לא חמס בכפו, ואם התורה אמרה כי את הבכר יכיר לתת לו פי שנים כשהוא 


פטר רחם וראשית אונו וא&quot;ת מנ&quot;ל נילוף בכר בכר מפטר רחם מאי אית לך למימר ג&quot;ש שאינו 
מופנה הוא ראה ר&#x27; החמס ועול ואחר שאינו מופנה ואינו יכול ללמוד א&quot;כ פשיטא דבפטר רחם 
תלה רחמנא ויצטרך ע&quot;כ לתת לו טעם על הפשיטות שלו ולא ידחהו בקנה רצוץ, אבל עתה שלא 
השיב לו כל הצורך יחזור ויקשה על כל דבר ודבר ויאמר לו מהיכן אתה מסייעו דכתיב וכל 
בכור בניך תפדה. ולמה לי כל אחר שתלה רחמנא בפטר רחם א&quot;כ כל חמשה בנים מחמש נשים 
חייבות הואיל והם פטר רחם וא&quot;כ כל למה לי, אלא הכוונה הוא כך בכר לנחלה הוא חכמת 
אלהים הנקרא בכר והוא ראשית אונו. ואינו פטר רחם דהקב&quot;ה קראו ראשית לומר לך שאינו 
פטר רחם ואין לו דין פטר רחם וא&quot;כ כל בכר לנחלה אינו צריך להיות רק ראשית און אבל 
העטרה הוא בכר פטר רחם ואינו ראשית און שמן החכמה ולמטה פטר רחם נקראים, שכל נאצל 
נקרא פטר רחם חוץ מחכמת אלהים שהוא ראשית און ולא שייך שם דין פטר רחם, וזה התנא 


אומר ה&#x27; בנים מה&#x27; נשים כנגד חמש התחתונים וכוונתו בפטר רחם תלה רחמנא ואין למילף 
בכר בכר מנחלה. וזה ששאל פשיטא סבר כי עכ&quot;פ יש לימוד להוסיף על דין פטר רחם ועל כן 
אמר התנא שלא להוסיף ורצה לדעת מהו הלימוד וכשאמרו ושב ואמר קמ&quot;ל מיד הבין ושתק אבל 
לא היה לו פה לומר אין ה&quot;נ אלא וודאי כמו שאמרתי, א&quot;ל בני לא כך אמר לי אבי ז&quot;ל, 
אבל הכי אמר לי ג&#x27; בכורים בהקף ואין לך עסק בג&#x27; רוחניות, א&quot;ל ר&#x27; במקום הבכור דינו 
מבורר וכאן אגב גררה אבל הכי אמר לי אבי ז&quot;ל נחום בני ג&#x27; בכורים יש וכולם רומזים 
בהקף ובמקומם תשמע בעז&quot;ה דברים גדולים ונוראים, א&quot;ל בני אמור אותם כאן ובמקומם אם 
יבואו יבואו ואם לא יבואו כבר נאמרו, א&quot;ל ר&#x27; דע לך כי הם אינם דברים שיפסקו אבל הם 
חבל אחד ויצטרך לאומרה כולם, א&quot;ל בני הרוב אוהב השם שנאמר הן אל כביר לא ימאס וא&quot;כ 
אמור אותו כולו, א&quot;ל ר&#x27; א&quot;כ הקשב דברי נחום בנך אשר קבל מאביך ז&quot;ל ודע באמת ארז&quot;ל 


יש בכר לנחלה ואינו בכר לכהן בכור לכהן ואינו בכר לנחלה, בכר לנחלה ולכהן ויש שאינו 
לא בכר לנחלה ולא בכר לכהן, ואיזה בכר לנחלה ואינו בכר לכהן הבא אחר נפלים אע&quot;פ 
שיצא ראשו חי או בן ט&#x27; שיצא ראשו מת והמפלת מין בהמה חיה ועוף דברי ר&#x27; מאיר, וחכמים 
אומרים עד שיהא בו צורת אדם, והמפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא 
אחריו בכר לנחלה ואינו בכר לכהן, אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים מ&quot;ט דכתיב כל אשר 
נשמת רוח חיים באפיו הוא דחשיב ראשית ואידך לא חשיב, תנן הבא אחר נפלים אע&quot;פ שיצא 
ראשו חי או בן ט&#x27; שיצא מת קתני מיהו ראשו, מאי ראשו רובו והא ראשו קתני בדין הוא 
דליתני רובו ואיידי דקא בעי למיתני סיפא בן ט&#x27; שיצא ראשו מת, טעמא שיצא ראשו מת הא 
בן ט&#x27; שיצא ראשו חי הבא אחריו אפי&#x27; בכור לנחלה נמי לא הוי, ומאי קמ&quot;ל דכיון דנפיק 
ליה רישא הו&quot;ל כילוד, תנינא הוציא ראשו אע&quot;פ שהחזירו הרי הוא כילוד וכ&quot;ת קמ&quot;ל בהמה 


וקמ&quot;ל אדם דאדם מבהמה לא יליף דלית ליה פרוזדור לבהמה פי&#x27; פרוזדור אין רחם של הבהמה 
בין ירכיה הלכך חשיב הראש לידה אבל האשה ירכיה מכסין את הרחם אינו כילוד, בהמה מאדם 
לא יליף משום דחשיב פרצוף פנים דידיה הא נמי תנינא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו, 
ואיזה רוב ראשו משיצא פדחתו תיובתא דשמואל תיובתא, אמר ריש לקיש פדחת פוטרת בכל 
מקום חוץ מן הנחלה מ&quot;ט דכתיב יכיר, ור&#x27; יוחנן אמר אף לנחלה, בכל מקום לאתויי מאי 
לאתויי הא דת&quot;ר גיורת שיצא פדחת וולדה בגיותה ואח&quot;כ נתגיירה אין נותנים לה ימי 
טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה, מיתיבי יכיר זו הכרת פנים ואיזה הכרת פנים 
זה פרצוף פנים עם החוטם תני עד החוטם ת&quot;ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם 
תני עד החוטם ת&quot;ש פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהיו 
שניהם עם החוטם ואמר אביי ואיתמא רב כהנא מאי קרא הכרת פנים ענתה בם, שאני עדות אשה 


דאחמירו בה רבנן, ומי אחמירו והתנן הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד 
מפי שפחה כי אקילו בה רבנן בסופה אבל בתחלה החמירו בה, ואבע&quot;א יכיר לחוד הכרת פנים 
לחוד, ראה עתה ר&#x27; אלה המשפטים כמה הם קשים וראה ר&#x27; למען השם כמה רעה גדולה עשה 
שמואל להכניס א&quot;ע עם התנא אשר הוא יודע שהתנא הוא עשן והעשן קשה לעינים עד שנשאר 
בתיובתא אחר תיובתא מפלה שאין לה תקומה הלא תראה שנשתק כי מי הקשה עם העשן וישלם 
ולדברי התנא הבא אחר נפלים אינו ראשית אונו של אביו ואינו בכר של אביו שאם רצה 
הקב&quot;ה להיות בכר לנחלה וכח א&#x27; של אביו לא היה בא אחר נפלים, ויעקב אבינו יאיר 
עינינו בזה שאמר כוחי וראשית אוני ואיך יתכן להיות בזה והלא אין אשה מתעברת מביאה 
ראשונה אלא שמיעכה באצבע בלאו הכי לא יקרא בכר, וכן הדבר ביעקב עצמו שקנה הבכרה 
מעשו והפסיד נזיד עדשים בחנם שעשו לאו בכר היה וגם יעקב לא הוי בכר שהרי יצחק בא על 


רבקה כמה פעמים ולא נתעברה שנאמר ויעתר יצחק לה&#x27; לנוכח אשתו כי עקרה היא, ואם לא 
היה בא עליה מנין ידע שהיתה עקרה אלא לפי הנראה אפי&#x27; שאין ראשית אונו יקרא בכור 
ובלבד שלא בא אחר בן קיימא, אבל אם בא אחר נפלים לא חיישינן, מ&quot;מ מה ראה התנא ולא 
למד מיעקב שהעיד שראשית אונו הוא בכר ולא הבא אחר נפלים, אבל למד מיצחק שנראה אפי&#x27; 
הבא אחר נפלים הוי בכר ואולי שאני יכול לסייעו לתנא בזה כי דומה בדומה אוהב, שכל 
עוף למינהו ישכון ואדם בדומה לו שהוא עשן ויצחק עשן ועשן מעשן יליף, מכל מקום התימא 
גדולה הוא על שמואל דפליג עם התנא בחד ומודה בחד דהתנא אומר שהבא אחר נפלים הוא בכר 
לנחלה ופטור מכהן שהנפל שקדם לו הוא פטר רחם והנה בתרתי הדין עמו שלומד מיצחק בחד, 
ובחד כמו שהוא בפסוק, אלא שמואל שאמר שאין הראש פוטר בנפלים וכוונתו אם אינו בן 
קיימא אפי&#x27; שיצא ראשו חי לא יקרא פטר רחם והבא אחריו הוא בכר לנחלה ומכהן לא נפטר, 


ונראה שחולק בפסוק שאמר פטר רחם ומודה לו בלימוד שלומד מיצחק. וראה ר&#x27; למען אהבת 
השם הניח שמואל שרשו ועקרו שהיה לו לחלוק בבכור לנחלה ולא בפסוק ולומר לתנא אפי&#x27; 
בכר לנחלה נמי לא הוי שכן אמר יעקב הבא אחר נפלים ואחר זרע לבטלה לא יקרא בכר, כי 
מיעקב נאחז שמואל ומאביו אברהם שכן שמואל חותמו שלו הוא, א&quot;ל הוא אברהם ופתיחתו שמו 
הוא הוי&quot;ה הוא יעקב שכן י&quot;ה ברבוע ו&quot;ה ברבוע עולה שמו הנה שמואל אברהם ויעקב וא&quot;כ 
למה לא למד מיעקב לחלוק עם התנא ולומר הבא אחר נפלים אפי&#x27; לנחלה נמי ל&quot;ה אבל הניח 
שרשו וחולק על הפסוק וכאשר עשה כן יעשה לו דאיתותב תיובתא ואין הלכה כמותו, ומקשים 
לשמואל מהמשנה דתנן הבא אחר נפלים אפי&#x27; שיצא ראשו חי ובן ט&#x27; שיצא ראשו מת ומקשה לו 
ואומר קתני מיהו ראשו משמע ראשו פוטר בנפלים וא&quot;כ קשה לשמואל שאומר אין הראש פוטר 
בנפלים ובעבור שירא שמואל מדברי התנא כי הוא עשן שב ואמר מאי ראשו רובו כלומר מה 


שאמר התנא ראשו אין כוונתו דווקא ראשו חי אלא כוונתו גם רובו חי אז פוטר אבל ראשו 
לבד חי אינו פוטר, ראה ר&#x27; למען השם כמה תחבולות היה יודע שמואל שלא שב לומר טעיתי 
אלא רצה לשנות דברי התנא ולהמשיכו בכוונתו, ולא ידע שמואל שהחזק בחזקו עומד ודברי 
התנא לא ישובו הלא תראה שהקשה לו והא ראשו קתני משמע ראשו חי פוטר בנפלים וקשיא 
לשמואל, ומתרץ שמואל בדין הוא דליתני רובו ואיידי דתני בסיפא בן ט&#x27; שיצא ראשו מת 
טעמא שיצא מת הא יצא חי הבא אחריו אפי&#x27; לנחלה ל&quot;ה, לכן תנא ראשו אבל פירושו רובו, 
ודווקא רובו חי הוא דפוטר הא ראשו חי אינו פוטר עד שמקשה לו ומאי קמ&quot;ל דיוק של סיפא 
שאם יצא ראשו חי שהוא בן קיימא ה&quot;ל כילוד תנינא, משמע שאין לדייק מסיפא שהדיו
ק של סיפא שנינו אותו, רבונא דכ&quot;ע המקשן איך הניח את שמואל לשמוע בדבריו ולהקשות מן 
תנינא, ומהא נמי תנינא ישבר את דבריו ואחר שישבר את דבריו ישאר ע&quot;כ ראשו אין פירושו 


רובו ויאמר לו המקשן דברי התנא באין צ&quot;ל הם והכי קאמר אין צ&quot;ל רובו חי דפוטר מכהן 
אלא אפילו ראשו חי פוטר ושאם היה אומר רובו הייתי אומר דווקא רובו חי פוטר הא ראשו 
חי אינו פוטר קמ&quot;ל אפי&#x27; ראשו חי פוטר וסיפא נמי הכי קאמר אין צ&quot;ל בן ט&#x27; שהוציא ראשו 
חי שהוא פוטר מכהן מק&quot;ו דהוציא ראשו חי שאינו בן קיימא פוטר וכ&quot;ש בן קיימא דפוטר 
אלא אפי&#x27; בן קיימא שהוציא ראשו מת פוטר שאם היה אומר בן קיימא שהוציא ראשו חי פוטר 
הייתי אומר משום דחי הוא אבל בן קיימא מת אע&quot;ג דבן קיימא הוא אפ&quot;ה מכהן אינו פוטר 
דהא מת הוא, ועוד דברי התנא אפי&#x27; שיישר אותם שמואל אינם מיושרים דקתני איזהו בכר 
לנחלה ולא לכהן הבא אחר נפלים אפי&#x27; שיצא ראשו חי טעמא שהוא חי ואע&quot;פ שאינו בן קיימא 
הא אם היה מת אע&quot;פ שהוא בן קיימא אינו פוטר א&quot;כ אימא סיפא או בן ט&#x27; שיצא ראשו מת 
פוטר, ועוד קשה קתני סיפא או בן ט&#x27; שיצא ראשו מת טעמא שהוא בן קיימא אפי&#x27; שיצא ראשו 


מת הא אם לא היה בן קיימא אע&quot;פ שיצא ראשו חי אינו פוטר א&quot;כ אימא רישא אע&quot;פ שיצא 
ראשו חי פוטר, ועוד קשה לשמואל דקא מפרש ראשו חי רובו חי כי אדרבא אני אומר ראשו חי 
הוא דפוטר מכהן אבל רובו חי אפי&#x27; לנחלה פוטר ואין כדברי שמואל שאומר רובו חי פוטר 
מכהן ולאו מנחלה הא ראשו חי אפי&#x27; מכהן אינו פוטר, ועוד קשה לדברי שמואל דקאמר בסיפא 


</div>
