{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "78", "title": "ספר הפליאה — קטע 78", "hebrewTitle": "קטע 78", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/78/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/78/", "segments": [{"index": 1, "he": "הוציא ראשו מת פוטר מכהן, אבל אם הוציא את ראשו חי אף מנחלה פוטר אדרבא אני אומר \nהוציא את ראשו חי ה\"ה דאינו פוטר אלא מכהן וקתני מת להודיעך כחו דרישא דהואיל דהוי \nחי אפי' אינו בן קיימא פוטר שאם היה אומר בן ט' חי הייתי אומר שפוטר מזה ומזה מטעם \nשהוא חי אבל מת אינו פוטר לא מזה ולא מזה קמ\"ל מת דפוטר הואיל ובן קיימא וה\"ה חי \nאינו פוטר אלא מכהן, אבל בן ח' חי הואיל והוא חי אפי' שאינו בן קיימא פוטר מכהן \nואינו כשמואל שאומר בן ט' חי פוטר אף מנחלה. ועוד המקשן שמסתייע מתנינא הוציא ראשו \nאע\"פ שהחזירו הרי הוא כילוד וכי תימא אשמועינן בבהמה וקמ\"ל באדם דאדם מבהמה לא יליף \nדלית ליה פרוזדור לבהמה, בהמה מאדם לא יליף משום דקא חשיב פרצוף דידיה ומאחר שידע \nשבהמה מאדם לא יליף ואדם מבהמה וכו' וא\"כ למה מקשה לו משם, ושמא בא לומר לנו אגב \nגררה דלא ילפי אהדדי נ\"ל שלא יצאו מבית דין ולא ידע, מה בין אדם לבהמה שמה לי אם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הרחם הוא בין הירכים או אינה בין הירכים ממה נפשך ראייה בעינן בין שהראש מכוסה \nבירכים ובין שאינה מכוסה בין הירכים ויצא מבית הרחם בחוץ וראו אותה ע\"פ הרואים נלך \nואפי' אם נעשה לו כזה, ונסכים לדבריו שאדם מבהמה לא יליף מ\"מ בהמה מאדם יליף אע\"פ \nשחשוב פרצוף דיליה שהרי כתיב אדם ובהמה תושיע ה', אבל מה נעשה שאם היה אומר זה \nהמקשה בהמה מאדם יליף דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' היינו מאמינים לו עכשיו שאומר שאינו \nלומד משום דחשיב פרצופיה נאמין לו שא\"ת דיליף א\"כ יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו למה \nלי אלא וודאי לא יליף, ושמואל אי לאו הא נמי תנינא לא איתותב ויאמר לו הכא ראשו חי \nפטור אפי' מנחלה כל ראשו, והתם רוב ראשו והייתי אומר שאינו פוטר אלא מכהן ולמה קיבל \nעליו הקושיא, ואפשר לומר אפי' בלא קושיא היה שב להודות לדברי התורה שהרי היה לו \nלהשיב ולא השיב, וגם ראה ר' למען השם כמה היה המקשן כעוס על שמואל שלא היה די לו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לומר תיובתא פעם אחד אלא כפל דבריו ושמא הוא אמר אחד וחביריו אמרו השני כי הסכימו \nלדעת המקשן וא\"כ אין הלכה כשמואל שאם היה תיובתא אחד אפשר שהיה נמצאים לסייעו, מכל \nמקום ריש לקיש נפשו קשורה בנפש התנא שהוסיף ביאור לדבריו שנראה מתוך דברי שמואל בן \nט' שהוציא ראשו חי הבא אחריו אפי' בכור לנחלה ל\"ה טעמא שהיה כל ראשו הא רוב ראשו \nוהוא שהוציא פדחתו מנחלה אינו פוטר הא בכל מקום פוטר והנה ריש לקיש ושמואל שוים \nבדיוק הסיפא, וקרא מסייעו לריש לקיש שאינו פוטר רוב ראשו בנחלה דכתיב יכיר וברוב \nראשו אין הכירא, אלא לר' יוחנן דקאמר רוב ראשו דאף לנחלה פוטר א\"כ יקשה לתנא דתנא \nבן ט' שהוציא ראשו מת פוטר מכהן אבל ראשו חי פוטר אף מנחלה, ודוקא כל ראשו חי הא \nרוב ראשו לא והנה שנפל תיגרא בין רבי יוחנן ובין התנא דתנא אומר רוב ראשו לא ור' \nיוחנן אומר רוב ראשו ככל ראשו, רבונא דכ\"ע לית ליה דיין לריש לקיש שיקבול על החמס \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שנעשה לו והנה תנא וקרא עם ריש לקיש ושמואל דייק כר\"ל ור\"י לא תנא ולא קרא מסייעו \nואמרו ר\"י ור\"ל הלכה כר' יוחנן, ושמא תאמר כי רובו ככולו בכל התורה בכ\"מ ויכיר ברוב \nראשו יכיר קרינן ביה ולכן אינו קובל ר\"ל אם נאמר רובו ככולו א\"כ יאמר רובו וכ\"ש \nכולו, אלא מדנקט ראשו היינו כל ראשו ש\"מ דווקא נקיט אבל רוב ראשו אינו פוטר מן \nהנחלה וא\"כ אחר שכך הוא אין לנו לומר אלא חומסין אותו וכמה וותרנות גדול היה לו \nלריש לקיש שנתן הדין בכל מקום שרוב ראשו פוטר בכל מקום ולרבות הא דת\"ר גיורת שיצא \nפדחת ולד שלה בגיותה ואח\"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואין מביאין \nקרבן לידה ור\"י הסכים לוותרנות שלו דקתני אף לנחלה משמע לכל דבר ואף לנחלה א\"כ ר' \nלדברי כולם יקשה מדקא הטריח הגיורת ש\"מ כילוד דמי וא\"כ גם מנחלה ברוב ראשו יהא \nפטור, ואם אינו כילוד גם הגיורת תתחייב, והמקשה שמקשה יכיר זו הכרת פנים ואיזה הכרת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פנים זה פרצוף פנים עם החוטם משמע ברוב ראשו אינו פוטר מן הנחלה וקשה לר' יוחנן \nדקתני אף לנחלה פוטר, ומשיב תני עד החוטם ואפשר שסבר ר' יוחנן דעם הוא טעות סופר \nושב המקשן להקשות אין מעידין אלא על הפרצוף פנים עם החוטם ותירץ תני עד החוטם, \nיתברך שם אלהינו כ\"כ נתרבה הטעותים ואפשר סופר אחד כתבו ובמקום עד כתב עם כי הורגל \nבלשונו עד שהקשה לו פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עליו אלא \nעד שיהיו שניהם עם החוטם ואמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם, \nותירץ שם ואב\"א יכיר לחוד הכרת פנים לחוד, רבונא דכ\"ע בעבור שלא יקשה לו יאמר ר' \nיוחנן יכיר לחוד והכרת פנים לחוד אדרבא יכיר והכרת פנים חד מילתא הוא, הלא קתני \nיכיר זהו הכרת פנים והכרת פנים זהו פרצוף פנים עם החוטם, מאי יש לך לומר עם טעות \nהוא אדרבא עד הוא טעות גדול דאם אינו פרצוף פנים עם החוטם מאי יכיר איכא דכתב רחמנא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "יכיר, אלא על כרחך לומר יכיר הכרת פרצוף פנים עם החוטם וא\"כ למה לא הקשה לו כך \nבהכרח אבל החניף לו וכי חונפיה בתורה, ועוד האי דהשיב לו ר' יוחנן בעדות אשה ואמר \nשאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן מאריא דאברהם זו האשה קולא בסופה וחומרא בתחלתה קולא \nבסופה דמפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה משיאין אותה וחומרא בתחלתה שאין מעידין עד שיהיה \nפדחת ופרצוף פנים עם החוטם, רבונא דכ\"ע או כולא יהיה בקולא או כולא בחומרא מאי אית \nלך למימר פדחת בלא פרצוף דלמא לאו איהו הוא וקא פגע בערוה אשה ועבד ושפחה נמי פריצי \nודלמא לא יאמרו האמת ונמצאת פגיעת ערוה, ועוד בשלמא פדחת בלא פרצוף פנים דלמא לאו \nאיהו הוא ונמצא פגיעת ערוה שפיר אלא פרצוף פנים בלא פדחת מאי ספיקא איכא מאי אית לך \nלמימר דלמא אתא לאחלופי להתיר פדחת בלא פרצוף פנים א\"כ תאסור גם עדות שפחה ועבד \nדלמא אתי לאחלופי עם שאר עריות שתעיד שאינה אחותו והיא אחותו וישאנה או שאינה דודתו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והיא דודתו וישאנה ואוי לה לאותה אשה שנפלה בזה ואינה יודעת היכן עומדת, ראה ר' \nלאהבת השם הגוזר כמה ענינים בדברי חז\"ל ועכ\"פ אחר שהדבר כן שהיה להם כח להשיב כל \nאחד לחבירו והוא לא היה משיב רק היה שותק בוודאי תורה אחרת היתה עמהם וכל אחד היה \nמבין לחבירו ושותק שהיכן ראית להיות ראוי לכתוב עד ולומר סמי עם ותכתוב עד אלא \nוודאי הכי הוא כמו שאמרתי, ועתה ר' אם רצונך שנלך לפנים ובמקומם אבארם בעז\"ה הרי מה \nטוב ואם לאו אבאר כאן מעט ולא יתפוס הרואה מדברי כי לא אומר כל הצורך, א\"ל בני השם \nיתן כל ברכתו עליך ותאמר כל הצורך ולא תכניס שום הרהור להרהר הרואה את דבריך כי \nידעתי שלא תאמר אפי' אות אחת מדעתך, א\"ל ר' א\"כ הקשב דברי נחום בנך אשר למד מפי \nאביך ז\"ל, ודע שיש בכור לנחלה ואינו לכהן הוא תפארת ישראל שנאמר בני בכורי ישראל \nהוא הבן שנוטל פי שנים השפעת החסד מן הימין והשפעת הפחד מן השמאל ואינו פטר רחם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שעשו הנאחז מן הפחד יצא תחלה, בכור לכהן ולא לנחלה היא כ\"י הנוטלת חלק העשירי מנכסי \nאביה ואין לה דין פי שנים והיא הנותנת לכהן ה' סלעים כי היא פטר רחם של הוד, ובכור \nלנחלה ולכהן הוא פחד יצחק שהוא פטר רחם לחסד, המים הרו וילדו חשך וגם הוא ראשית \nאצילות של חסד ובא התנא לומר אע\"פ שנראה מיעקב שאין בכור אלא ראשית אונו לא בא למעט \nהבא אחר נפלים אלא יעקב הוא תפארת ישראל ואמר ראובן הוא הראייה היא שכינה עילאה \nכענין וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים הוא כחי ר\"ל הכח שלי כי הוא שירכיב אותי \nעל במתי ארץ, וראשית שהוא חכמה הוא אונו ויעקב הגשמי ידע מדתו שהוא בזה הדרך ואמר \nלאשתו ומיעכה באצבע לקבל הריון מיד כדי שיוליד יעקב בן שיהא כוחו ואונו בו כאשר \nנתבאר למעלה כח ואון כח הוא הראייה ואון הוא החכמה הנקרא ראשית, והנה יעקב דוגמת \nמדתו כי רבו של יעקב ירד מלמעלה ולמדו כל הצורך וכל הענין, מ\"מ כל זמן שלא יצא בן \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "קיימא הוא בן ט' חדשים כי בן שהוא היסוד הוא ט' לחדשים אין שם בן עליו והבא אחריו \nהוא בן הראוי להיות בכור לנחלה כי מוכרח הוא שלא לחוש לא לנפלים ולא לזרע ולא לבן \nקיימא מת אם לא שיצא בן קיימא חי או ראשו חי שהבא אחריו בכור אף לנחלה לא הוי מטעם \nשאין שם בן בבנים שאינם בן קיימא אפילו שהם חיים ולא בבני קיימא כשהם מתים, ואם לאו \nשהדין כך יעקב לא היה נקרא בכור שנאמר בני בכורי ישראל שהרי לא היה בכור שנולד אחר \nכמה ביאות אלא ודאי הכי הוא כמו שאמרתי, וגם לא תאמר כמו שהבא אחר נפלים הוא בכור \nלנחלה יהיה גם בכור לכהן כי לא דמי שבנחלה אמר הקב\"ה כי את בן השנואה יכיר לתת לו \nפי שנים וגלוי וידוע לפניו שהבכור הזה הוא אחר כמה ביאות אלא שאין לחוש לא לנפלים \nולא לביאות, וגם אין לומר הקרא כי את הבכור בן השנואה יכיר הוא מדבר כשנתעברה מביאה \nראשונה דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ואין לומר דמיעכה באצבע שזה הדין כולי עלמא לא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ידעי והכח הגדול מיצחק דלא בעינן ראשית אונו ומיעקב אין להקשות כי לא בא למעט אלא \nרצה להיות דוגמא במדתו בשלימות, אבל בפטר רחם העטרה היא רח\"ם העולם וכשהיא סגורה \nאין ברכה בעולם אבל בהיות הרחם פתוחה הברכה בעולם, ואין לומר בהיות הרחם פתוחה \nלגמרי אז וודאי נקרא פטר רחם והוא שיצא בן קיימא להורות ירידת הרחמים מן האדם הוא \nתפארת אלא אפילו פתוחה כל שהוא והם הנפלים נקרא פטר רחם והלא תראה השפעת הנצח שלא \nנקרא אדם דרך שם יורד, ושמואל אמר שאין הנפלים וכיוצא בהם פוטרים מכהן, והנה כוונתו \nכי כל שפע היורד בכ\"י מן הנצח אינה רשאי להשפיע לעולם השפל אם לא שיבא לה מן אדם \nהוא תפארת ישראל או ליטול רשות וסבר שמואל שהיה דעת התנא אם היה בן ח' אף על פי \nשיצא ראשו חי הואיל ואינו בן קיימא אם כן אינו פוטר אך אפי' יצא רובו חי אף על פי \nשאינו בן קיימא פוטר וכוונתו הואיל שיצא רובו יש שם נטילת רשות ופטר רחם הוי, ואמרו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "לו בהיות ראשו חי פוטר כי זה החיות נטילת רשות הוא דאם כן שאינו פוטר לא היה יוצא \nחי, ואמרו ליה לשמואל בעבור שאינו בן קיימא ואין שם אדם עליו ע\"כ בעינן כל ראשו חי \nשהוא פוטר אבל אם היה בו שם אדם כגון בן תשעה אפילו שלא הוציא כל ראשו אלא רוב ראשו \nפוטר כי שם פתוחה ההשפעה מתפארת ישראל הנקרא אדם, וכששמע שמואל את זה מיד שתק כי \nהבין וידע שהוא האמת וכן הדבר למעלה מ\"מ הוכרח המקשן לומר תנינא הוציא ראשו אף על \nפי שהחזירו הרי הוא כילוד ונאמר בבהמה לומר לנו שלא ילמוד אדם מבהמה ולא בהמה מאדם \nוהטעם כי הבהמה נפשה מעטרה והעטרה בזמן שישראל חוטאין נסתלק החימה והנה הרחם מגולה \nואז הרחם שהוא העטרה אין לה קריאה עם האדם לקחת ממנו כח שהאדם היה חומה ונסתלק, \nוע\"כ רחם של הבהמה מגולה אבל האשה נשמתה ורחמה מכוסה בהכרח ולכן אפילו שיצא הראשו \nהואיל והוא מכוסה אין לה דין פתוחה, וללמוד מבהמה לא אפשר כי זאת בחומה וזאת מבלי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "חומה, ומה שאמרת מאדם ובהמה תושיע ה' הכוונה הוא כך הואיל והעטרה נקרא בהמה ובזמן \nשישראל מיושרים יושיע ה' שהוא החסד האדם והבהמה שהם ד\"ו פרצופים ויושיע להיות הבהמה \nגם כן אדם, ור' יוחנן וריש לקיש שנחלקו ברוב ראשו כשהוא בן קיימא שריש לקיש אמר \nבכור לנחלה ור' יוחנן אמר אף לנחלה לא הוי וכוונתם הוא כך שר' יוחנן סבר דחיות כל \nדהו והוא רוב ראשו בבן קיימא על כל פנים הבא אחריו אין לו דין בכורה כלל שהרי שם \nאדם עליו והנה יצא שפע התפארת עליו שנקרא אדם ועל שהוא חיות מעט מזה אין ראיה לדבר \nשפעמים יורד השפע מעט ופעמים הרבה, ומה יש לך לומר איך ניכר בהיות מעט ששם אדם עליו \nהוא שאביו כואב עליו כן הדבר למעלה אפילו שיורד שפע מעט מן האדם ויפסוק יש כאב \nבאותו מעט, והקשה לו מעדות אשה שאין מעידין אם לא שיהיה פרצוף פנים עם החוטם ואמר \nר\"י לעולם יש הכירא במעט חיות ובמקום עם תכתוב עד לענין הנחלה אבל לענין אשה צריך \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "עם החוטם שבנחלה בעינין היכר חיות ובחצי הראש יש היכר חיות אבל לענין עדות אשה \nבעינן הכרת אדם ובחצי הראש אין שם הכרת אדם ואינו משום חומרא, כי מאחר שאין הכרת \nפרצוף אדם בחצי הראש מה היתר הוא כי איך יודע שזהו בעלה ובעבור שאם האשה בעיגון הוא \nדבר גדול ועם הבעל הוא בשלימות כענין טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלא לכן כולם נאמנים \nאפי' אשה ושפחה ועבד שהכל נהנים בהתחברות האשה עם בעלה, מאי אית לך לומר פרצוף בלא \nפדחת אמאי לא הוא בעבור שיש חסרון בראש שהפדחת הוא חיות הראש ובהיות הפדחת חסר המוח \nמופרד משם ואפי' שנים כשרים אין נכנסין להעיד כי אין שם השגת עדות וגזירת השם הוא \nשאין עדות למטה בהיות הפדחת חסר והנה צדקו דברי ר\"י ולא כר' לקיש שסובר שהפדחת בלא \nפנים אין חיות ניכר שם לענין הנחלה, ואדרבא עיקר החיות הוא שם ולכן אין הלכה כר\"ל, \nעוד אמרו שם היו לו בנים בגיותו ונתגייר ר\"י אומר אין לו בכר לנחלה וריש לקיש אמר \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יש לו בכר לנחלה ר\"י אמר אינו בכר לנחלה דהא הוי ליה בנים, ור\"ל אמר יש לו בכר \nלנחלה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואזדו לטעמייהו דאתמר היה לו בנים בגיותו ונתגייר \nר\"י אומר קיים פריה ורביה ר\"ל אמר לא קיים, ר\"י אומר קיים דה\"ל בנים, ר\"ל אומר לא \nקיים דגר שנתגייר כקטן כנולד דמי, וצריכה דאי אתמר בהך קמייתא בהאי קאמר ר\"ל משום \nדבגיותן לאו בני נחלה נינהו אבל בהא אימא מודה ליה לר\"י כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה \nוהא עביד ליה שבת, ואי אתמר בהא בהא קאמר ר\"י אבל בהא אימר מודה ליה לר\"ל צריכה, \nתנן מי שהיה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה עודה שפחה ונשתחררה עודה נכרית ונתגיירה \nומשבאתה לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן, ר' יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה \nולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שתפטר רחם בישראל, ילדה ממאן אי לימא מישראל שלא היו \nלו בנים מאי איריא גיורת ושפחה אפי' בת ישראל נמי אלא לאו מגר שהיו לו בנים בגיותו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ונתגייר וקתני בכור לנחלה, לא לעולם מישראל שלא היו לו בנים ואינו בכור לכהן אצטריך \nליה לאפוקי מר' יוסי הגלילי דאמר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם בישראל עד שתפטור \nרחם בישראל קמ\"ל דלא, ת\"ש היו לו בנים בגיותו ונתגייר יש לו בכור לנחלה א\"ל רבינא \nואיתימא רב אחא הא וודאי ר' יוסי הגלילי הוא דאמר פטר רחם בישראל עד שיפטור רחם \nבישראל ויליף איהו מינה דידיה, אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים, \nדאיעבר ממאן אילימא מכהן או מלוי מאי איריא לויה אפי' בת ישראל נמי אלא דאיעבר \nמישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב, אמר ר' פפא דאיעבר מגוי ולא תימא למ\"ד אין מזהמין \nאת הולד אלא אפי' למ\"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי, מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא \nאמר לעולם דאיעבר מישראל ושאני התם דאמר קרא פטר רחם בפטר רחם תלה רחמנא, תנן מי \nשהיה לו בנים ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה מעוברת ונשתחררה מעוברת וילדה היא וכהנת \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "היא ולויה היא והאשה שכבר ילדה ומי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ואינו ידוע אם הוא \nבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה מכלל שכהנת ולויה פטורה, \nדאיעבר ממאן אילימא דאיעבר מכהן ולוי מאי איריא כהנת ולויה אפי' בת ישראל נמי ואלא \nדאיעבר מגוי כהנת פטורה והאמר רב פפא בדיק לן רבה כהנת שנתעברה מגוי מהו ואמינא ליה \nלאו היינו דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים וא\"ל הכי \nהשתא בשלמא לויה בקדושתה קיימא דתנן לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מן \nהמעשר ואוכלת אלא כהנת כיון דאיבעלה הוי ליה זרה, הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה \nדרבא דאמר דאיעבר מישראל מוקים ליה בדאיעברה מישראל אלא לרב פפא במאי מוקים לה, \nלעולם בת ישראל דאיעבר מכהן ואמאי קרי לה כהנת דבנה כהן, איתמר כהן שמת והניח בן \nחלל רב חסדא אמר הבן חייב לפדות א\"ע רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות א\"ע כל \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "היכא דמת האב לאחר ל' יום דכ\"ע לא פליגי דאין הבן חייב לפדות א\"ע שהרי האב זכה \nבפדיונו כי פליגי בתוך ל' רב חסדא אמר הבן חייב לפדות א\"ע שהרי לא זכה האב בפדיונו \nרבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות את עצמו דאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית \nלאשתעויי דינא בהדיה, תנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן ואמאי לימא אתינא מכח גברא דלא \nמצית לאשתעויי דינא בהדיה, שאני גוי דלית ליה חייס, אתמר אמר ר' שמעון יאסוניא א\"ר \nשמעון בן לקיש כהן שמת בתוך ל' והניח בן חלל הבן חייב לפדות א\"ע שלא זכה האב \nבפדיונו מת לאחר ל' יום אין הבן חייב לפדות א\"ע שהרי זכה האב בפדיונו, וכל מי שלא \nשהתה אחר בעלה ג' חדשים וכו' בכור לנחלה הוא דלא הוי הא כפשוט שקיל, ואמאי ליזיל \nלגבי האי ולדחוהו וליזיל לגבי האי ולדחוהו אמר ר' ירמיה לא נצרכא אלא לבא אחריו \nוהכי קאמר בכור לכהן והבא אחריו אינו בכור לנחלה, ולכתבו הרשאה להדדי וכ\"ת מתניתין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שלא בהרשאה והא מוקמינן לה לקמן בהרשאה מסייע ליה לר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו \nכותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה, וראה ר' למען \nהשם המחלוקת איך נכנס בין שני קרובים ר' יוחנן ור\"ל דר' יוחנן אמר היו לו בנים \n", "en": ""}]}
