ספר הפליאה — קטע 79

בגיותו ונתגייר והוליד כשהוא גר אינו בכור לנחלה שהבנים שהיה לו בגיותו נחשבים בנים וריש לקיש אמר אותן בנים אין נחשבים וכאלו לא הוליד דמי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הראית דבר גדול וקשר חזק ואמיץ שיש לו לר"ל עם יעקב אבינו ואין יודע אם מסתייעא מיעקב או מסתייע ליעקב ואומר כי מה שנשא יעקב שתי אחיות והלא קיימו האבות אפילו עירובי תבשילין משום העתיד וא"כ גם האחיות בהיתר נשא דגר שנתגייר כקטן שנולד הוא וא"כ אם זה הדין עשה משום שנתבטל האחוה מהם למה נתעוררו חז"ל לומר על שנשא שתי אחיות לא קבר רחל במערה כי היה מתבייש מהאבות, רבון כל העולמים אדם שעושה כדין יתבייש ואם לדברי האומר לאו כנולד הוא נתבייש א"כ גם את עצמו לא יקבר במערה כי יאמרו האבות לך מאתנו כי עברת בשתי אחיות שהרי יצחק אביו היה בחיים והלך והגיד לאברהם ושמא תאמר אברהם לא היה לו באפשר להוכיחו כי יאמר לו יעקב ממך למדתי שנשאת

את הגר והיא שפחה מצרית ואסורה לך, ואם ישיב לו אברהם מפני שהיה חשוך בנים יש לו ליעקב תשובה להשיב חדא דהוי ליה לקחת ממשפחתו ולא מצרית, ועוד אחר שהולידה שרה את יצחק מי התירו לו ששב ולקחה דכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה והיא הגר ובליקוחין האחרונים שב והזכיר גם הראשונים כי יאמרו העולם וכי עתה לבד לקחה לו פעמים רבות לקחה, והאמת שיש לו לאברהם לאמר שבראשונה ובשניה בהיתר לקחה שהרי גיירתיה ויש לו ליעקב לשאול עוד אחר שגיירתה ושחררת אותה הרי ישראלית גמורה היא ויצאה ממנה שם שפחה וא"כ למה קראה התורה הגר שפחת שרה והיא לא היתה שפחה וכן בהרבה מקומות ומי לא יקרע בגדיו בזה שהקב"ה התיר הגיורת שהיא הישראלית לקרותה שפחה, וחז"ל אמרו הקורא לחבירו עבד חייב נדוי ילמדו מקרא ולא ידברו בסברא אלא השכל מורה שלא דנו בסברא ומקרא אין ראיה כי לא נתגיירה וא"כ ינצל יעקב מתוכחת אברהם, אבל מאביו יצחק

לא ינצל ואם הדבר כן מה לי שנתבייש וקבר את רחל בחוץ מה לי אם קבר את עצמו במערה יבריחנו יצחק ולא יקבלנו שם, וא"ל א"כ יבריח את אברהם על מה שלקח שפחה שאינו רשאי כי מערה של אברהם הוא שנאמר לאברהם למקנה, ועוד אברהם הוא אביו של יצחק אבל יעקב הוא בנו ואם הדין כן לא יקבלו שם כי יצוה שלא יקברוהו שם, ועוד עד שיתבייש משתי אחיות שנשא יתבייש מאביו משתי שפחות שנשא שהשפחה אסורה ואם אברהם לא היה לו בנים ולכן נשא שפחה להוליד ממנה כי ראה שהיה זקן ועברו ימיו מ"מ למה לא התפלל על שרה כי עקרה היא ואם לא ישמענו השם אזי ישא שפחה ושמא תאמר התפלל ולא נכתב בתורה הנה דברים בלא עדות אינן דברים ויצחק היה לו ללמוד מאברהם לישא אשה אחרת לא להתפלל שישנה הב"ה את מערכתה של רבקה ע"י תפלתו של יצחק ושמא לא היה באפשר לישא אשה אחרת לפזר כוחו בשתי נשים מטעם שהיה עולה תמימה מ"מ אלו נראין סבותיהן אבל יעקב שלא היה עקר לא הוא

ולא לאה א"כ למה נשא את רחל, ולא די לו בזה אלא שמיהר לבא גם אל השפחות, ושמא תאמר כי צריך יעקב לקחת ד' נשים להביא י"ב שבטים נגד ד' רוחות העולם הדין עמך אבל היה לו לחזור אחר נשים אחרות ולא לעבור בשתי אחיות, ושמא תאמר כי לא היה מוצא אחרות הנה מצריות אלפים ורבבות ושמא תאמר יעקב מחמת טירדת עבודת הצאן שכח מ"מ יצחק אביו למה לא הזכירו בכתב או באיש עתי, והנה עולים ויורדים מארץ ישראל לחרן ואחר שנשאם למה לא הכריחו לגרשם אלא ע"כ הוא ואין לך פה להשיב שגר שנתגייר כנולד הוא ובהיתר נשאם והשפחות ג"כ נתגיירו ואם קראן שפחות אח"כ כדי ליחס בני הגבירות כי לעולם לא דמי ואין לומר די בשנים מאחר שבהיתר נשאם מה לך אפי' מאה והראייה שלא גרשוהו מהמערה וא"כ שכך הוא ר' יוחנן איך אינו ירא מהחמס אבל הוא חולק עם ריש לקיש שכולה מסייע ליה, ושמא ר"י אמר אעפ"כ לאו כנולד דמי ומה שלא גרשוהו משום כרחם אב על בנים הלא

תראה שלא קבר רחל במערה מפני הבושה ולא אמר לבנו ליוסף האמת ואמר לו ע"פ הדיבור קברתיה שם ולא מצינו בשום מקום שהשם אמר לו לקברה בחוץ, ראה עתה ר' מעשה אבות הנקראים מרכבה ומחלוקת ר"י ור"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה ואוי לאותן האחין אם יקח זה פי שנים הפסיד האח האחר שהרי אין בכר לנחלה מטעם שיש לו בנים בגיותו ואם לא יקח פי שנים יפסיד העני חלק בכורתו שהרי הוא בכר וגר שנתגייר כקטן שנולד הוא ולא די להם זה המחלוקת אבל בקשו לשלוח יד ולחלוק גם בפריה ורביה ולהוסיף מחלוקת על מחלוקת ולא אמרו כי נגרר מן המחלוקת ובא מן המעט הרבה ושלא לצורך אלא שאמרו צריכה והוא שאמרו דאי תימא בנחלה ה"א דווקא בנחלה פליג ר"ל ולא מטעם דגר שנתגייר וכו' אלא מטעם דבגיותן לאו בני נחלה נינהו אבל בפריה ורביה מודה ליה לר' יוחנן דהא עשה שבת בעולם ואי אשמועינן בפריה ורביה ה"א בפריה ורביה דווקא פליג ר"י דהא עשה שבת אבל בנחלה

מודה ליה לר"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד הוא צריכה, הראית צריכה שאין לה טעם ולא ריח, אני אומר לא פליגי אלא בנחלה וכי קאמר ר"ל גר שנתגייר דווקא בנחלה שאין לגוים דין נחלה אבל בפריה ורביה שיש להם מצות פריה ורביה כענין ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ובכלל זה נכללו אפי' בעלי חיים מדכתיב ויאמר להם וכל בעלי חי במשמע וכיון שגם הגוים בכלל פריה ורביה א"כ כשהוליד בגיותו יצא ידי המצוה ולא שייך לומר גר שנתגייר וכו' אלא דווקא בנחלה דלא שייכו אבל בפריה ורביה שייכו ולעולם מורה ליה לר' יוחנן בזה, אלא שהסופר ראה את המחלוקת בנחלה ולקח לו דמיונו שבכל דבר נחלקו וא"כ מחלוקת בפריה ורביה טעות סופר הוא דאס"ד דפליג ר"ל אף בפריה ורביה דקיים לשבת אפ"ה לא נחשב לו א"כ כ"ש בנחלה דלאו בני נחלה נינהו ולמה לי להזכיר פלוגתתן בנחלה מאי אית לך למימר עכ"פ הוכרח להזכיר גם המחלוקת של נחלה כי נהי מן המחלוקת של פריה

ורביה אני שומע שסובר ר"ל שגם בנחלה אין לו בנים מק"ו דפריה ורביה אבל ר' יוחנן אימא מודה ליה בנחלה מטעם דלאו בני נחלה נינהו וא"כ כדי להזכיר גם מחלוקת של ר"י מוכרח לומר פלוגתתן גם בנחלה הדין עמו בזה, אלא שאין לו מנוחה דא"כ יאמר היה לו בנים בגיותו ונתגייר ר"י אמר יש לו בנים ואינו בכר לנחלה ור"ל אל יחלוק ואל יענה ומדחולק בפריה ורביה וודאי חולק גם בנחלה מק"ו ואין שום בריה יכולה לומר דאינו חולק דהשתא במקום שיש לו דין שבת וקיום אמרת דלא כ"ש במקום שאין לו דין נחלה שיהיה לו זה הדין בבני גיותו ולא יחשבו לו בנים הבאים בגיותו ופטור מן הנחלה אבל מדאיצטריך לחלוק בנחלה אני אומר דווקא לשם חולק שאין לו שום סיוע אבל בפריה ורביה אית ליה סיוע דשבת ומודה ליה לר"י והמחלוקת של פריה ורביה טעות סופר הוא ותמחקנה כי משבש הדעת אבל אל תאמר צריכה, ועוד ארז"ל מי שלא היה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה וכו' ילדה ממאן אילימא מישראל שלא היה לו בנים ואותו הבן הוא בכור

לנחלה אמאי נקט גיורת ושפחה אפי' בת ישראל נמי שילדה מישראל שאין לו בנים הוה בכור לנחלה ואמאי נקט גיורת ושפחה אלא לאו מגר שהיה לו. בנים בגיותו ונתגייר וקתני בכר לנחלה וקשה לר"י ומשיב לעולם מישראל שלא היה לו בנים ודקאמרת למה נקט גיורת ושפחה אפי' בת ישראל נמי בדין הוא דלתני בת ישראל אלא אמר גיורת ושפחה לומר לך שאם ילדה בעודה שפחה ונשתחררה ילדה בעודה נכרית ונתגיירה הבא אחריו אינו בכר לכהן רק לנחלה לאפוקי מדר' יוסי דאמר בכור לנחלה ולכהן שלא נפטר ממה שילדה בעודה נכרית שהרי כתיב פטר רחם בישראל קמ"ל דלא כר' יוסי, ומה טעות היתה שנסתם פיו של מקשן ויאמר מי שלא היה לו בנים קתני סתם ובגר שהיה לו בנים בגיותו ונתגייר קאי ואמר שהוא בכר לנחלה ואינו כדברי ר' יוחנן ואמר שפחה וגיורת לאפוקי מדר"י הגלילי דאס"ד מי שלא היה לו בנים בישראל ולא בגר א"כ יאמר בפירוש ישראל שלא היה לו בנים, אלא מדאמר מי לא שנא

גר ול"ש ישראל בכר לנחלה ולא לכהן קשיא לר' יוחנן ולאפוקי מדר"י הגלילי מה יש לך לומר לעולם ישראל ולא גר דאס"ד אפי' גר יאמר בפירוש גר שהיה לו בנים בגיותו וכ"ש ישראל אלא מדלא אמר גר שיבא ישראל בכ"ש ש"מ ישראל דווקא ולא גוי א"כ נשקול מי שלא היה לו בנים איך נראה דבר כולל או דבר שאינו כולל, ע"כ הוא הדבר הכולל מי שהוא לא שנא גר ול"ש ישראל בכר לנחלה הוי וקשה לר' יוחנן וגיורת ושפחה לאפוקי מדר' יוסי הגלילי, ועוד הקב"ה מטיל שלום והתנא מטיל קנאה ומחלוקת יאמר בפירוש או ישראל או גר, ולא די לו זה אלא שסותר דברי ר"י הגלילי דאית ליה קרא וכל פטר רחם ואם על קרא חולק מי יסכים על סברתו, ועוד אמרו ת"ש היו לו בנים בגיותו ונתגייר יש לו בכר לנחלה אמר רבינא הא וודאי ר"י הגלילי הוא דאמר פטר רחם בישראל ויליף מינה דידה שכשם שפטר רחם מישראל אבל בגוי לא קחשיב כן בני גוי לא חשיבי אלא הבא אחריהן מישראל, ולא די לו

לר' יוסי הגלילי שהורס דברי תנא מישראל אלא שחומס שאר אחים בנחלה לומר יש לו בכר בנחלה ואי לא כתוב בישראל אומר אני בכר ואפי' באומות צריך להיות פטר רחם נוהג וגזירות הכתוב הוא כדין בכורות החמור שהוא גזירת הכתוב ת"ל בישראל, ועוד אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים ומקשה דאיעבר ממאן אי נימא דאיעבר מכהן ומלוי מאי אריא לויה אפי' בת ישראל נמי אלא דאיעבר מישראל למשפחותיהם לבית אבותם כתיב וחייב בה' סלעים, ומתרץ אמר רב פפא דאיעבר מגוי ולא תימא למ"ד אין מזהמין את הולד להמשיך אחר הגוי אלא אחר אמה א"כ בן לויה הוא ופטורה אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד להמשיך אחר הגוי ולא אחר אמו אפ"ה מצד אמו לוי פסול מיקרי וכיון ששם לוי עליו פטור מפטר רחם אע"ג דפסול הוא ולכן אמר לויה שילדה אדרבא יקשה לרב אדא בר אהבה ויאמר לו לעולם למ"ד מזהמין את הולד מחייב בפטר רחם כי אחר שאמר מזהמין אח הולד לאו

לוי פסול איקרי אלא כשאר פטר רחם וחייב מכח עצמו דבישראל הוא ואין נפטר מכח לויה דמזהמין וא"כ לא תימא אפי' למ"ד אלא אימא לעולם קשה לרב אדא למ"ד מזהמין, ויש לי עוד בזה דקאמר שם מר בריה דר"י משמיה דרבא לעולם דאיעבר מישראל ומאי אית לך למימר למשפחותיהם כתיב וחייב שאני התם דאמר קרא פטר רחם היכא דפטר רחם בלויה הולד נגרר אחר אמו דפטרה רחם בישראל כתיב להפטר מה' סלעים אע"ג דאביו ישראל והתורה לא מחייב אלא פטר רחם בישראל, יתנשא הודו והדרו של אלהינו איך בלבל מר בריה דרב יוסף את כל העולם אם כן לדבריו יצאו לוים מכלל ישראל וא"כ ברוך יהיה שהוציא אותם מכל צער וא"כ שאינם בכלל ישראל יהיו פטורים מציצית פטורים מסוכה פטורים מכל המצות האמורים בתורה שהרי אין לך מצוה שיאמר בה לוי אלא ישראל והם אינם בכלל ישראל ולא הזכירם הכתוב אלא בעבודה וא"כ במה יזכו העניים אלא ע"כ לוים בכלל ישראל הם, וא"כ אמור לי כך א"א

בשלמא שהיה אומר כל פטר רחם בלוים ישראל אינם בכלל לוים דהא יש מצות בלוים שאינן בישראל אלא אי אמרת כל פטר רחם בישראל לוים בכלל ישראל הם הכי יש מצוה שישראל חייב ולוי יהא פטור, א"כ אפי' שאומר ישראל לוים בכלל ישראל הם ומה לי פטר רחם בישראל ופטר רחם דלוים לעולם בתר אבות אזלינן דאי אביו ישראל אע"ג דאמו לויה חייב ואי אביו כהן או לוי אע"ג דאמו מישראל פטור הא לויה שנתעברה מגוי חייב ואם כן איך אומר דבפטר רחם תלה רחמנא, אלא ע"כ דמגוי פטור ואי הכי לימא הכי אמר רב אדא לויה שילדה מישראל פטור וכ"ש מגוי והשתא ומה ישראל דלית מחלוקת שהולד נמשך אחריו דכתיב למשפחותם לבית אבותם פטור גוי דאיכא מחלוקת לא כ"ש דפטור אלא מדכתיב לויה סתם ש"מ נתעברה מגוי ולא מישראל וש"מ מגוי פטור מישראל חייב וא"כ קשה למר בריה דרב יוסף דאמר לעולם בישראל, ועוד אמרו מי שהיה לו בנים ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה המעוברת ונשתחררה המעוברת

וילדה היא וכהנת, ונתערבו הבנים ולא ידעי היא ואשה שכבר ילדה, ואשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ואינו ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון בכר לכהן ולא לנחלה ומקשה טעמא דנתערבה של ישראלית עם לויה וכהנת לכן בכר לכהן הא כהנת ולויה שנתערבו פטורין, ואלא דאיעבר ממאן אילימא מכהן או מלוי מאי אריא כהנת ולויה שנתערבו אפי' בנות ישראל שנתערבו נמי פטורין אלא דאיעברה מגוי ובת ישראל דאיעבר מגוי ונתערבו הוא דחייבת הא כהנת שנתעברה מגוי ונתערבה פטורה והא אמר רב פפא בדיק לן רבא כהנת שנתעברה מגוי מהו ואמרינן לאו היינו דר"א דאמר לויה שילדה בנה פטורה מה' סלעים ואמר לן הכי השתא בשלמא לויה בקדושתה קיימא דתניא לויה שנישבית או שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מעשר ואוכלתו, אלא כהנת כיון שנבעלה אתחלל קדושתה והוי לה זרה ולעולם לאו היינו דרב אדא וא"כ כהנת שנבעלה ונתעברה מגוי מאי הוא, הניחא למר בריה דרב יוסף

משמיה דרבא דאמר דאיעברה מישראל פטורה דבפטר רחם תלא רחמנא ומוקים לה להא נמי שנתעברה מישראל ולכן הוא חייב הא כהנת ולויה שנתעברה מישראל פטורה, אלא ר"פ דאמר לויה דאיעבר מגוי פטורה במאי מוקים לה להא דאיתעבר מגוי וטעמא דישראלית היא ולכן חייב הא כהנת פטורה והא בדיק לה רבא, ונראה שהוא כדין וכהלכה דחייב, ומשיב לעולם בת ישראל דאיעבר מכהן והכי קאמר ילדה היא ובת ישראל שנבעלה לכהן חייב, ואמאי קרי לה כהנת משום שבנה כהן ונגררת אחר בנה ונקראת גם היא כהנת משום בנה ויאמר לו כשאומר הא כהנת ולויה פטורין דאיעבר מכהן ומגוי ומכהן פטורה דהא כהן הוא ומגוי דלא דמיא ללויה שנתעברה מגוי דהתם קיימא קדושתה, והכא נתחללה קדושתה והמשנה יעמוד כמו שהוא ואמור היא כהנת ממש, ועוד אמרו איתמר כהן שמת והניח בן חלל ר"ח אמר הבן חייב לפדות את עצמו רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות א"ע, מת לאחר ל' יום דכ"ע ל"פ שאין הבן

חייב לפדות א"ע שהרי זכה האב בפדיונו, כי פליגי בתוך ל' ר"ח אמר הבן חייב לפדות א"ע שלא זכה האב בפדיונו רבה בר"ה אמר אין חייב לפדות א"ע דקאמר ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה: ד"ה תנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן תנן נתגיירה המעוברת בכר לכהן ואמאי לימא ליה אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה דגוי הוא ופטור ומשיב שאני גוי דלית ליה חייס ולרב חסדא דאמר הבן חייב לפדות א"ע ויאמר הבן לכהן איני נותן לך כי נהי דלא זכה אבי בפדיוני מ"מ אע"ג דחלל אני מכח כהן קא אתינא מאי יאמר לו הכהן אם היה אביך בחיים אחר ל' יום היה זוכה בך עכשיו שמת קודם ל' יום ולא זכה בך ואתה חלל אתה חייב לפדות עצמך וא"כ מאי אומר רבה בריה מכח גברא דלא מצית למה יפסיד הכהן ראו חכמים איך חומסין לזה העני, ואפשר שסובר בעבור שמת אביו וצועק ואין לאשתעי דינא בהדיה וכו' ואלו יאמר זה הבן האומר פאה זה לפלוני

עני זכה העני במגו דאי בעי הוי מקדיש לנכסיו והוי עני וזכה בו ולכן אף שלא הקדיש זכה בו ומגו דזכה לנפשיה זכה נמי לחבריה ה"נ אלו היה מקדיש תוך ל' יום היה זוכה בו ולא היה רשות לשום כהן ליגע בו, השתא נמי שלא הקדיש זכה בו בכל דבר, ורב חסדא סבר הבן חייב בפדיונו דאפי' אם הקדישו לא הקדיש אלא מאי דאית ליה הא ה' סלעים לא אית ליה דהא לאו בר ל' הוא ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועוד אמר מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ופריך בכר לנחלה הוא דלא הוי, הא כפשוט שקיל ואמאי זיל להכא קא מדחי ליה וזיל להכא קא מדחי ליה וכו' ומשיב ה"ק בכר לכהן דהא פטר רחם הוא ואפי' כפשוט אינו נוטל, והבא אחריו אינו בכר לנחלה, ועתה התחיל העול הגדול והחמס המפורסם מי לא תנן שני בתים בדוקים ונכנס עכבר וככר בפיו ולא ידעינן להיכן עייל אם הלכו לשאול בזה אחר זה שניהם פטורין ובבת אחת שניהן חייבים דאי אפשר שאינו בחדא חמץ, וא"כ הכי נמי

אם הלכו בן ט' ובן ז' הנ"ל עם שאר האחין לב"ד יבקשו האחין ליתן להבא אחריו פי שנים כבכר דאם ידחהו אותו ויאמרו לאו בכור אתה יכרחו ליתן להספק כבכור ולזה הבא אחריו כפשוט ולכן יבקשו להחזיק את הבא אחריו בבכור ולאותו הספק ידחהו שלא יטול כלום וא"כ ירויחו חלק אחד סוף סוף יתנו להבא אחריו כבכור פי שנים ואמאי קא מסקינן הבא אחריו אינו בכר לנחלה, מאי אית לך למימר דכתיב יכיר שיכירהו אביו שתי תשובות בדבר, חדא שיכיר לא אצטריך אלא לטומטום ואנדרוגניס שאם נקרע ונמצא זכר לא הוי בכור לנחלה משום דכתיב יכיר ובעינן בשעת לידה שיהיה בכור וליכא, וכ"ת ההוא מבן הבכור ילפינין שצריך שיכירהו משעת לידה שהוא בן והא לא הכירו, ויכיר אצטריכא לאשה שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים והואיל ואינו מכירו אינו בכר הרי התורה פטרו מליטול פי שנים אבל כפשוט לא פטרו התורה וא"כ אמאי לא יטול אותו הספק עכ"פ כפשוט, ועוד יכיר לאו לאשה שלא שהתה

אצטרך אלא להכרת חיות אם יצא רוב פדחת בכר לנחלה לא הוי כר' יוחנן, אבל האי דאע"ג דספק הוא לא בעינן שיכירהו, מאי אית לך למימר בכר ולא ספק נהי דמיעטו רחמנא מנחלה אבל מפשוט בשום מקום לא מעטינהו, ועל כל הדברים האלה יש סודות עמוקות ודע לך שר"ל