{"bookId": "kabala-113916680ec8", "part": "1", "torah": "81", "title": "ספר הפליאה — קטע 81", "hebrewTitle": "קטע 81", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-113916680ec8/1/81/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-113916680ec8/1/81/", "segments": [{"index": 1, "he": "ויהיה שאינו נמצא כתוב והנמצא מק\"ו א\"כ אני אומר לך בין כך בין כך נוטל משניהם פי \nשנים מה לי שיכתוב הנמצא מה לי שיכתוב שאינו נמצא, והנה כפי זה יתעשר הבכר ושמא \nתוכל לומר בכל אשר ימצא לו אתא לו ומיעט, שתי תשובות בדבר חדא דק\"ו הוא שיקח בראוי \nכבמוחזק פי שנים כאשר אמרתי, ועוד אתא לו לומר לו ולא לה וכ\"ת ה\"מ בבחור שנשא אלמנה \nאבל בבחור שנשא בתולה ה\"נ דשקיל אר\"נ ב\"י אמר קרא ראשית אונו ולא אונה ואימא ה\"מ \nבאלמן שנשא בתולה אבל בבחור שנשא בתולה ה\"נ דשקיל אלא אמר רבא אמר קרא לו משפט \nהבכורה לו הבכורה ולא לה, א\"כ יישר כחך חד לו משפט הבכורה, וחד לו למעט הראוי, אל \nתשמע בזה כי אני אומר חד לו למעט אשה וחד לו למעט יוצא דופן ואין הלכה כמ\"ד יוצא \nדופן דין בכורה עליו, ומה נשאר לך עתה א\"כ דהכי הוא שיטול פי שנים בראוי כבמוחזק \nלשתוק קרא מבכל אשר ימצא לו, אני אומר שאינו יכול לשתוק שאם היה שותק הייתי אומר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנחילו כתיב שומע אני קרקע ולא מטלטלים ותוכל לומר הנחילו סתם איכא למילף דכתיב \nוהתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחזה וסתם אחוזה קרקע ומה לשם קרקע אף כאן קרקע \nת\"ל בכל אשר ימצא לו, וראה ר' ודן אם הק\"ו חזקים ואינם נפרכים א\"כ הקב\"ה למה קלקלם \nבקראי דכתיבי ואם הם נפרכים א\"כ מאחר שאין ק\"ו קראי למה לי, לכן אומר אני כי לא דבר \nרק הוא, ודע ר' היוצא דופן והבא אחריו שניהם אין בכר לא לכהן ולא לנחלה כי השפע \nיורד מן הדפנות ושם נאחזים השרים החיצונים וזה הנקרא זיעה, ואין שם השפעה עליו וגם \nאין שם פטר רחם עליו רק היורד מן ההיקף בצינור ישר והוא בעטרה ומשם בעולם השפל, \nוהנה נפתח הרחם שהעטרה נקראת רחם, וגם האצילות שהוא חוץ לפרדס אינו נחשב לשם אצילות \nכי אין לו התחברות עם הנאצלים מן הפרד\"ס ע\"כ כתיב קרא וילדו להודיעך זה דלידה \nבעינן, וגם כתיב פטר רחם דפטר רחם בעינן כדי שתדע משפט העליון, והבא אחר יוצא דופן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אפי' פטר רחם לא הוי אף על פי שפטר רחם מטעם כי אחר שיצא שפע שלא כדרך ההיקף אפי' \nשיצא בדרך ההיקף אח\"כ לא יקרא פטר רחם שהרי קבלו פרנסתם מן הצד, וזהו כיון שאינו \nבכור אלא לדבר אחד ל\"ה בכר, ותלד דאמר קרא ביבמה לרבות יוצא דופן אין משם ראייה כי \nאפי' שהוא יוצא דופן יקרא בכר מטעם שאחיו המת משתדל רק לחול באשת חיקו אם יניחהו \nוהוא אינו יודע איך יולד ושמא בא הוא והוא המת והאיך לא יקרא בכר, ורש\"א הא' לנחלה \nאע\"פ שהוא יוצא דופן שאע\"פ שיוצא השפע דרך הדפנות והוא הזיעה מ\"מ הם שפע עליו כי \nהוא טהור ונקי, ולומד מתלד וכוונתו שאם זה המת הוא אדם שאינו צריך לחזרה כשם שאם \nהיה נולד כדרכו היה שם בכר עליו כן הדבר עתה שנולד מן הדופן שם בכר עליו, כי לא \nתוכל להורידו מכח קדושתו וממעלתו כעין למעלה השפע היורד מן הדפנות שהוא שפע מעולה \nטהור ונקי, ומאחר שכן הוא גם בנחלה הכי שיוצא דופן הוא בכר לנחלה והבא אחריו פטר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "רחם שאע\"פ שקבלו חיות מן הדפנות אפ\"ה לא דמי השפע היורד מן העטרה שמתפרנסין כולם \nמשא\"כ בזיעה מתפרנסים לבד הנאחזים משם וע\"כ הוי פטר רחם כי הוא פטר רחם, ומה שאמר \nוילדו לו בנים דין הלידה ההוא כדין לידת היבמה, ואין ספק כי גם בישיבה שלמעלה הכי \nעסקי כי יש לדעת משפט האלהים והק\"ו שעשו הכוונה הוא כך, מוכרח הוא האב לחלוק נכסיו \nלבניו שאם לא יעשה כך מונע חכמת האלהים שהוא האב להנחיל לבניו שהוא ההיקף שפע וברכה \nוע\"כ אמרה תורה ביום הנחילו את בניו להרמיז שצריך להנחיל את בניו אע\"פ שהנחלות \nנאמרו גם במקומות אחרים היה צריך לאומרו הנה כדי שלא תטעה לומר הק\"ו דבכור שאין \nהנחלה ברשות האב ואין הבנים ברשות האב להרבות ולמעט: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ד\"ה ראה והבן שעשית רעה גדולה\nראה והבן שעשית רעה גדולה שהוצאת הבנים העליונים מכח אביהם הוא חכמת אלהים וע\"כ \nהוכרח לאמרו להודיעך שהבנים ברשות האב, והאמת שלבכור צריך לתת לו פי שנים שלא \nלהכחיש בכתר עליון כי כ\"ע נוטל פי שנים וע\"כ בכר הוא חסר ו' כי בכ\"ר בחכמה ואי\"ק \nבכתר ועל שהשפעה ההוא הבאה בחכמה הוא מן הכתר ומן החכמה משפעת השני חלקים האלה \nבעטרה הנקראת בכר הוא שנאמר גם אני בכר אתנהו, ע\"כ מזהרת באזהרות לאו דלא יוכל \nלבכר, ואין לומר שהבכר יקח בראוי שני חלקים שא\"כ לא הנחת חיים לפשוטים שהראוי הוא \nמה שאינו נמצא באב הוא חכמת אלהים והנמצא באב הוא ב' חלקים השפעת הכתר והשפעת עצמו \nאבל מה שאינו באב הכל בשוה, עוד אמרו מי שלא ביכרה אשתו וילדה ב' זכרים נותן ה' \nסלעים לכהן מת א' מהם בתוך ל' יום האב פטור מת האב והבנים קיימים ר\"מ אומר אם נתנו \nעד שלא חלקו נתנו ואם לא נתנו פטורים, ר' יהודא אומר נתחייבו נכסי האב, זכר ונקבה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אין לכהן כלום, דמת האב אימא אילימא לאחר ל' בהא לימא ר\"מ כי חלקו פטורים והא \nאשתעבדו נכסי דאב והבנים יפרעו את חוב אביהם, ואלא שמת תוך ל' מאי שנא כי חלקו \nפטורין דאזיל לגבי האי ואדחי ליה ואזיל לגבי האי ואדחי ליה כי לא חלקו נמי ליזיל \nלגבי האי ולדחיה וליזיל לגבי האי ולדחיה וזהו הדין, ועוד דינים אחרים בעז\"ה אומר \nבמקומם באריכות שלא יפול כשלון כי היה ארוך להם, מ\"מ נאמר בדברים שאינם צריכין \nאריכות ארז\"ל מת הבן בתוך ל' יום אע\"פ שנתן לכהן יחזור, אחר ל' יום אע\"פ שלא נתן \nיתן, מת ביום ל' כיום שלפניו ור\"ע אומר אם נתן לא יחזור ואם לא נתן לא יתן, מ\"ט \nדרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא ומעלה, ור\"ע מספקא ליה מדאצטריך \nלמכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמר ממדבר ה\"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין או \nדלמא כי אמרינן אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין, משום הכי מספקא ליה, ראה ר' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מלך במשפט יעמיד ארץ והם אינם עושים משפט אמאי מספקא ליה אי אמרת בשלמא ב' כתובים \nהבאים כאחד אין מלמדין אפי' לגופייהו שפיר קאמר אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול \nדהא אין מלמדין אלא אי אמרת בעלמא א\"מ אבל לגופייהו מלמדין ואמאי אם נתן לא יטול \nוהא לגופייהו מלמדין, ועוד אמרת אם לא נתן לא יתן גזלת הכהן ונתת לבן ואם מלמדין אם \nנתן לא יטול גזלת הבן ונתת לכהן, ות\"ק דיליף ממדבר סובר ב' כתובים הבאים כאחד \nמלמדין א\"כ ומעלה דכתיב גבי ערכין למה לי נילף ממדבר, אלא מדאצטריך למכתב כאן וכאן \nמוכח דאין מלמדין וא\"כ אמאי יליף ממדבר וחומס הכהן לכן כל דבריהם צריכין ביאור \nאמיתי, ודע שכנסת ישראל השלמת האדם והוא הנקרא חדש שנפרצה ומתחדשת לל' יום כדין \nהנדה והלבנה וע\"כ כל בן שלא עבר עליו ל' יום אין שם אדם עליו ואם מת לאחר ל' יום \nהוא דאמר ת\"ק הרי הוא אדם ויתן אביו הפדיון כי מתחייב אבל בלאו הכי לא, ויליף ממדבר \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולימודו יפה ומה שאמר בערכין ומעלה ולא יליף ממדבר א\"כ הוא דין שני כתובים דאין \nמלמדין לא נדע כי אדרבא בא לומר לנו התנא דמלמדין שהרי מדה זו נוהגת גם למעלה בהיות \nחס\"ד ונצ\"ח ב' כתובים ומשפיעים לאחרים והיינו דמלמדין, ור\"ע סובר שאין מלמדין בעבור \nשאמר הואיל ואין דין עובר מהם, א\"כ אין מלמדין ומ\"מ ילפי להדדי מספקא ליה כי אע\"פ \nשהחסד משפיע לנצח רחמים מ\"מ הנצח אין לו דרך לחסד ולכן אמר אם נתן לא יטול שהרי ל' \nהוא זמן החידוש המתחדש מכהן ואם לא נתן לא יתן בחיוב כי מי יודע אם יחדשם הכהן וא\"כ \nאין חמס בדבר רק הכל בדין ובצדק, ומ\"מ אע\"פ שאם מת הבן אחר ל' נתחייב האב אפ\"ה אינה \nדומה פדיון מיתה לפדיון חיים, ועוד ארז\"ל אין פודין לא בעבדים ולא בקרקעות ולא \nבשטרות ולא בהקדשות מתניתין דלא כר' דתניא ר' אומר בכל פודין בכר אדם חוץ מן השטרות \nמ\"ט דר' דריש רבוי ומיעוט ופדויו מבן חודש תפדה ריבה שפודה בכל דבר, בערכך כסף חמשת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שקלים מיעט בכסף ולא בדבר אחר תפדה חזר וריבה כל דבר א\"כ הוי ליה רבוי ומיעוט ורבוי \nריבה הכל מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות, ורבנן דרשי כלל ופרט וכלל \nופדויו מבן חודש כלל בערכך כסף פרט תפדה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין \nהפרט מה הפרט מפורש דבר המטולטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים \nשהוקשו לקרקעות יצאו שטרות אע\"פ שמטלטלין אין גופן ממון, שומו שמים על זאת איך \nמשנין דבריהם, שהרי אומרים מן הבהמה ריבה, מן הבקר מיעוט, ומאי ריבה ריבה כל מילי \nומאי מיעט מיעט כל מילי דלא דמי לכלל וא\"כ מה שיוציא מכלל ופרט וכלל יוציא מריבוי \nומיעוט והא הכא דאי לא תפדה שהוא ריבוי אחרון מרבוי ומיעוט לבדו לא משתמע כעין כלל \nופרט וכלל דאיך תאמר מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעט מיעט הכל דלא דמי לכלל דבשלמא \nהתם יש דברים שאין דומה לבהמה אלא הכא ופדויו כתיב אין לך דבר שאינו כולל אותו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וכיון שאינו נמצא המדה בכל מקום א\"כ מה מדה הוא, ואם תשיב לי שלא היה יכול להאמר \nבריבוי ומיעוט לבד בעבור שמהם אינו יוצא בדין כללי ופרטי כפי הקושיא ע\"כ אמר ריבוי \nהשני הדין עמך, אלא עוד את זה אני שואל בשלמא דין כלל ופרט כדין ממעט שטרות אלא \nברבוי ומיעוט מאי מיעט מיעט שטרות אדרבא מאי מיעט מיעט קרקעות אבל בשטרות פודין, \nועוד מה שאמר מרבוי ומיעוט ורבוי ויאמר ופדויו ריבה הכל, בערכך כסף מיעוט, מאי ריבה \nריבה הכל, ומאי מיעט מיעט שטרות, דאס\"ד כסף דווקא א\"כ כלל למה לי, ואס\"ד כל מילי \nפרט דכתב רחמנא למה לי, אלא וודאי ריבה הכל ומיעט שטרות ורבוי הב' למה לי, אלא \nמדאצטריכו ב' רבויים רצתה התורה לדון בכללי ופרטי ולמעוטי הכל וקשיא לר' שאמר \nלמעוטי שטרות דווקא, ועוד קשה לר' אפי' שצריך שני רבוים למעוטי שטרות כי בלאו הכי \nא\"א כגון שימצא לו מקום לתרץ עדיין איני מפויס בזה דנהי שלא הייתי יכול למעוטי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שטרות ממ\"א שפיר אלא השתא דאית לי מקום למעוטי שטרות דהא כתיב ונתן הכסף וקם לו \nוילמוד כסף מכסף מה לשם מיעט שטרות אף כאן למעוטי שטרות, ועדיין אני רואה חלציך \nחזקות להשיב לי הא כתיב ה' הכסף ומיעט דלא למילף משם אני אחלישך בכח כי נהי דכסף \nמהכסף לא יליף כסף מכסף יליף וכתיב ישיב גאולתו מכסף מקנתו לרבות שוה כסף ככסף \nוכולהו שוה כסף חוץ משטרות וא\"כ רבוי שני למה לי, ולתנא דקא ממעט הכל מדין כלל ופרט \nמי ניחא בשלמא בעלמא שאינו נראה כמצות עשה הכלל השני שפיר קא דריש כעין בכל אשר \nתאוה נפשך כלל בבקר או צאן פרט בכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל וכלל השני אינו נראה \nלמ\"ע בזה אמרה תורה לדון בכלל ופרט, אלא כאן בשלמא ופדויו כלל בערכך פרט אלא תפדה \nלמ\"ע ניתוספת וה\"ל כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט, לרבות שוה כסף ככסף מנ\"ל, וכ\"ת \nנילף מישיב גאולתו מכסף מקנתו מה שם אפי' שוה כסף אף כאן אפי' שוה כסף והלא כלל \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ופרט הוא והכלל שומר שלא לרבות על הפרט, מי לא תנן אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה \nלא יקח, כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ל\"ל, ואמר למצות עשה, הכי נמי לא שנא ופדויו \nכתיב, תפדה למה לי אלא למצות עשה, ועוד רבי ות\"ק דנו דין שלא קבלו מרבן ומצאו פסוק \nבתורה ומדקדקים בו והאי ופדויו מבן חודש תפדה לכלל ופרט או לריבויי ומיעוטי הסמיכם \nקרא לא הסמיכם אלא להקישא לומר לך כל שישנו בפדיון הבן ישנו בערכין והני כהני הואיל \nואינן בפדיון הבן אינן בערכין, ואל תשיב ממה שאמר התנא הכל מעריכין כהנים לוים \nוישראלים כי אני אומר שטעו באותו הכלל וגם באותו הכלל שאמר הכל מעריכין טעו, וא\"כ \nתנא קמא ורבי למה לא דנו יפה ושמא תאמר כי הרוויחו דינם ממה דכתב והעמידו לפני הכהן \nוהעריך אותו הכהן משמע שהנערך העומד הוא ישראל לפני כהן ולא כהן לפני ישראל מה יש \nלך לומר הפסוק למעט הכהן ופדויו לכללי ופרטי למר ורבויי ומיעוטי למר א\"כ כשם שהם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הרויחו דינם כך אני מרויח ג\"כ קושיא אחת אחר שמיעט קרא הכל מעריכין ונערכין כהנים \nלוים וישראלים מנלן, והא קרא צועק וכיון שהרווחתי אני את זה הרווחתי הכל משום אוהב \nכסף לא ישבע כסף ואני אומר דר\"י בר' יהודה הוא דדריש רבויי ומיעוטי אבל ר' דריש \nכללי ופרטי בכל מקום אלא במקום דאיכא ב' כללי דריש רבוי ומיעוט והתנא אומר הטל פרט \nביניהם ודונם בכלל ופרט והראייה ממרצע דכתיב מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול \nוהסירה והמחט והמקדח והמכתב שנאמר ולקחת לרבות כל דבר שהוא נלקח ביד דברי ר\"י בר\"י, \nר' אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת ואמרינן במאי קמפלגי ר' דריש \nכללי ופרטי ור\"י בר\"י דריש רבויי ומיעוטי משמע דהיכא דאיכא מפורש דריש כללי ופרטי \nוהיכא דאיכא תרי כללי דריש רבויי ומיעוטי ותנא ל\"ש אלא אומר הטל הפרט ביניהם ודריש \nכלל ופרט, והנה שנכנס ר\"י בר\"י תחת ר' מצד דר' ירא מבעלי המלחמה ורבי יוסי בר\"י \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "אינו ירא ויותר טוב היה לר' לעמוד דרך פתוח ממה שעמד בדרך צר כי אני אומר בשלמא תנא \nמטיל פרט ביניהם ודריש וכיון שנכנס הפרט באמצע אם כן היה לו כלל ופרט מסודר אלא ר' \nממ\"נ אי מטיל המיעוט ביניהם היינו כלל ופרט וכלל, ומ\"ש בעלמא דריש כללי ופרטי, וכאן \nדריש רבויי ומיעוטי והא מסודר הוא אלא דאינו מטיל המיעוט ביניהם וא\"כ הוי ליה רבוי \nורבוי ומיעוט וא\"כ אמאי משנה סדר הפסוק ואומר ריבה ומיעוט וריבה והוא אינו כך אלא \nר' מטיל המיעוט ביניהם וגרסתו יוכיח, ומאי דלא דריש בכללי ופרטי הוא אומר הואיל \nושנה קרא אשנה גם אני, אדרבא אני אומר הואיל ושנה קרא בטל הדין מה יש לך לומר שתי \nכללות למה אצטריכו כלל ראשון לרבות כל מילי אף שטרות וכדי שלא תלמוד מי\"ג מדות למעט \nכל דבר אתי כלל שני שאם היה שותק מכלל ראשון הוי ליה כלל ופרט ואליבא דכ\"ע אין בכלל \nאלא מה שבפרט כסף אין מידי אחרינא לא, אתי תרי כללי לרבות הכל כאשר אמרתי וא\"כ יקשה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "לתנא דממעט הכל ויקשה ליה לרבי דממעט שטרות ועכ\"פ יש להם להשיב ולומר א\"כ כסף למה \nלי אני משיב להם ומבלבל הכל, כי אליבא דכ\"ע הבא מג\"ש יליף מג\"ש וכתיב גבי אשה כי \nיקח איש אשה והאי קיחה כסף הוי אין לי אלא כסף עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות מנין \nשנקנית נאמר כאן כסף ונאמר בערכין כסף מה שם עבדים קרקעות ושטרות והקדשות אף כאן \nעבדים וקרקעות ושטרות והקדשות וכי תימא הא נמי בלאו הכי הוא והא הקדשות דקתני שאינה \nמקודשת ואתא כסף זה לומר שמקודשת וא\"כ כיון דאצטריך כסף לרבות כל הני באשה הרי \nלימוד חזק דאשה נקנית בשטר וא\"כ ויצאה והיתה דמקיש הויה ליציאה למה לי הראית הקישא \nשלא לצורך כזאת, ורואה אני שתדחק להעמיד דבריהם דתנא ממעט הכל מכלל ופרט ור' ממעט \nשטרות לבד מרבוי ומיעוט א\"כ אכך מכה חזקה מן הצד ואומר א\"כ נילף כסף אשה מכסף ערכין \nונאמר מה שם כסף ולא עבדים וקרקעות ושטרות אף קדושי אשה, והתנן כסף ושוה כסף ובכלל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שוה כסף עבדים וקרקעות, ועוד התנן האשה נקנית בכסף ובשטר וכ\"ת לא תוכל למילף מכסף \nדערכין שאינה נקנית בשטר משום דאית ליה הקישא ויצאה והיתה אדיליף מהתם לרבות נילף \nמערכין למעט וכ\"ת הקישא עדיף אני אומר ה\"מ חד גזרה שוה וחד הקישא אבל תרי גזרה שוה \nוחד היקישא טובים השנים מן האחד דאיכא עוד גז\"ש כסף כסף מהקדשות מה שם כסף ולא שטר \nאף כאן כסף ולא שטר, וא\"כ קשה לתנא דתני בכסף ובשטר ובכללם עבדים וקרקעות, ואם \nתדחיקני שלא כדין לומר כי נקנית בשטר מצד ההיקשא אסכים כי לא בעל ריב אני מ\"מ קשה \nעבדים וקרקעות דקתני האשה נקנית בהם, ועוד לתנא ור' מי ניחא להו אלו רצתה התורה \nלדון כלל ופרט וכלל אמאי לא כתבה כסדר ומה חדשה לנו אלא ע\"כ אני רואה דאין מוקדם \nומאוחר אפילו בתיבות שהרי אתה מקיים המאוחר ומאחר המוקדם וא\"כ קשיא למ\"ד בחד פסוקא \nמאי דמוקדם מוקדם וא\"ת בפסוקים אומר מאי דמוקדם מוקדם אבל בתיבות מודה דאין מוקדם \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ומאוחר, א\"כ אליבא דכ\"ע בתיבות לא אמרינן מאי דמוקדם מוקדם א\"כ בשום מקום ליכא כלל \nופרט כעין מן הבהמה כלל מן הבקר מן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט בקר וצאן אין \nמידי אחרינא לא אדרבא תדין בפרט וכלל וכאלו נכתב מן הבקר ומן הצאן פרט ואח\"כ מן \nהבהמה דהא אין מוקדם ומאוחר בתיבות וא\"כ הוי פרט וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט \nוריבה כל מין של בהמה וכן תאמר בכולם ואם כן לא נדע איזהו כלל ופרט ואיזהו פרט \nוכלל, וע\"כ קלקלת המדה הזאת ומפני מה לא חשו אבל הקדימו המאוחר ואיחרו המוקדם, ועל \nכן נראה לומר אף שאין הסברא מקבלת דבריהם אפ\"ה לא שינו ממה שקבלו בסיני אפי' דיבור \nא' וכל דבר ע\"פ סוד ביארוהו, ודע כי כ\"י הנקראת בכור אינה נפדית מן הכהן להיות \nברשותה להשפיע בעולם השפל לא בעבדים שהעבדים אינם ניתנים לכהן כי הם חיצונים ובעבד \nכנעני מדבר ואע\"פ שנתחייב מצות שהנשים חייבות עדיין הוא בכלל אשה שהיא דין א\"כ אין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הבכור נפדה בדין, ולא בשטרות שכל השטרות עומדים בדין והאשה אלו לא כתב לה בלשון \nקדושין או לשון המורה התקרבות האשה באיש אינה מקודשת והנה השטר בלא לשון קריבה הוא \nביד דיין הגדול להראות למלך שהוא הבינה כי אוהב הדין הגדול להיות הכרם בלא קוצים \nוע\"י השטר מבער הקוצים והנה הבכור לא יפדה בדין ולא בקרקעות שכן הקרקע מורה במה \nשמורה העבד והשטר וגם לא בהקדשות שהקדשות עולה ברוחניות והם כתר חכמה בינה וזהו \nקדוש קדוש קדוש והם דברים שאינם מושגים וזהו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וניתנו \n", "en": ""}]}
