הנקרא צפון, והנחש החיצון יש נחש חוץ ממנו ונקרא רוח מסאבא על שנאחז ממנו והצפון על שהאציל החיצון והחיצון האציל חיצון אחר ע"כ נקרא גם צפון נחש, הוא שנאמר ושם הנהר השני גיחון וכתיב על גחונך תלך, ודע שמן הצפון חשך יוצא לעולם ושם מדור למזיקים ולזועות ולרוחות ולשדים ולברקים ולרעמים והרעה בעולם משם יוצאת הוא שנאמר מצפון תפתח הרעה, המדה הזאת נקראת מחשבה רעה סולם רעוע במדה הזאת עומדים ומתקיימים כל מחשבות רעות וכל הרהורים רעים וכל הרעות שבעולם. והמדה ההוא מקיימם כל המעשים הרעים שאדם מטמא בהם מזו המחשבה רעה מתקיימין כמה דרגין טמאים וכולם עומדים ומשתדלין לטמא את האדם, ועם אלו מטמא אדם ומתדבק בההוא דרך הטמא. ודע באמת שגם ס"ם מן המדה הזאת יונק. ס"ם זהו שרו של עשו וזהו שהרמיזו חז"ל רכב על נחש והטיל פגם בצורה העליונה. וראה והבן שהנחש הגשמי שהיה יניקתו מנחש הרוחני שנתחבר אליו ס"ם וע"כ היה ערום ובא
אל האשה בתחבולות גדולות ובחכמה רבה על שהיה מושך תחבולות משורש שיונק ממנו וזה שאמר ויאמר אל האשה לשון קושיא. וראה והבן חכמתו של נחש שלא דבר אל האדם אלא אל האשה בעבור שנשמת האדם מן הת"ת הוא הזכר ונשמת האשה מן העטרה שגם היא אשה וא"כ הזכר מן זכר נקבה מן נקבה ואמר אחר שהעטרה נאצלה מן הצפון ואשה זאת מן העטרה וגם נחש העליון נאצל מן הצפון ויונק מאותו נחש אסיתנה ואפתנה מהרה, ואמר לה בדרך שאלה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן כלומר לא תתבודדו ולא תשיגו מג' מדות האלו הנקראים כ"ל ע"ץ ג"ן והם הו' ומשך הו' והעטרה, ותאמר האשה אל הנחש אמר אלהים מפרי עץ הגן היא העטרה הנקראת פרי והוא הגן שהוא של עץ אמר אלהים שנאכל ומפרי עץ שבתוך הגן שזה הפרי שהוא היסוד של עץ הוא התפארת שבתוך הגן שהיסוד הוא בתוך הג"ן שהיא העטרה אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, וראה והבן שהקב"ה לא אמר כן כי לא
הזהיר על הנגיעה וגם לא הזכיר פרי אלא אמר מכל עץ הגן אכול תאכל כלומר בכלל ולא בקיצוץ והיא עשאתו גדר יותר מן העקר והגדר היא הנגיעה והעיקר היא האכילה ועלתה בגדר ולא יכלה לעמוד ונפלה וקצצה העיקר שאלו לא היה הגדר במיתה לא עשתה הק"ו אם על הנגיעה חייב על אכילה לכ"ש ופיתה אותה על הנגיעה ולא מתה ואמר כשם שזה שקר כך האכילה שקר, אלא דע לך שהאל הוא אומן גדול וזולת זו הפרי שהיא העטרה והוא כלי אומנתו למעלה לא היה יכול לברא העולם, ודע שעם זה הכלי ברא אתכם. ג"כ ואמר אלהים שמא האדם אשר בראתי יקח הכלי הזה ויברא גם הוא עולמות וקודם שיקחנו אזהרנו, אבל דע לך כי לא מות תמותון כי על שיודע אלהים שביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ע"כ צוה אתכם, וראו והבינו כי עד עתה השמטה הרעה אשר משם יניקתו והוא בעל השמיטה הזאת לא ידעתם ממנו דבר מצד חסרון האכילה והרוצה לשקר מרחיק
את עדיו אבל אני עדי לפניך וראייתי לנגדך ותנסה בנגיעה שהוא המחשבה וקחי הפרי במחשבתך ותעשה העולה ואם זה שקר גם האכילה שקר, ומיד חשבה מחשבה רעה וקיצצה הפרי לבדה ולקחה לאלוה לברוא עמה עולמות במחשבה ולא מתה ואז אמר לה הנחש הנה דברי ומיד קצצה הפרי מן האילן ולקחה במעשה להיות לאלוה ומיד ירדה האשה הרוחנית ס"ם רוכב על הנחש וצורת הנחש גמל וכל הרואה דין הקשה ההוא בורח ממנו. והנה הפרי לבדו ונכנסו בו כל הרעות וכל הדינין והרחמים פנו דרך כי קצצהו והפרידהו וזה הזוהמה שהטיל בה הנחש, ותיכף שחל הדין בעליונה מיד פרסה נדה התחתונה זהו שהרמיזו רז"ל בדבריהם סחטה ענבים מאשכול הכופר ומדה כנגד מדה וזהו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל כי כשראתה אכילת הפרי שעשה בה שינוי כח וחליפות אברים והכירה גם הרעה ואז ראתה ס"ם בא כנגדה ונרתתה וברחה אחר בעלה ואמרה לו שקר ודברים שלא היו אלא כדי לפתותו ואמרה האילן הזה ראיתי ואכלתי
וטוב העץ למאכל ותאוה היא לעינים ונחמד העץ להשכיל עדות הזה אמרה לאדם, אדם אלהים מנענו מן הטוב ואמר לנו שלא נאכל מזה העץ כדי שלא נהיה כאלהים להיות לנו ג"כ כח לברוא ולהוליד ולברוא העולם כמוהו ואני ראיתי בחלומי שהדבר כן ואכלתי מן הפרי ולא מן העץ. ומיד בא אלי דרך אחר ותאוה וחימוד מה שלא היה בי ונפקחה עיני ויש לי ללכת אחרי עיני ואם אני אכלתי מן הפרי לבד כך כ"ש אם תאכל אתה גם מן העץ ותהיה כאלהים, האמין בה כי הראיתו לו דם נדה ומיד קרא בשם העץ והניח העליונים וגם הניח הפרי לאשתו, וזהו שחטא בעץ הוא יסו"ד עול"ם והיא שחטאה בפרי מיד נפסקו הרחמים ונכנס בהם היצר ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם מן הרחמים ואמרו מי גרם לנו כל זה לאו מה שעשאנו וחטאנו כי אלהים הזהירנו וחטאת את באשה ואני באיש ונסתלקו הרחמים ונכנס הדין והיצר הרע ומיד הרהרו בתשובה ותפרו עלה תאנה עלה הם הספירות השומרים את התאנה
והרחיקם מן התאנה ונלקה התאנה מרוח שדפון הוא רוח צפונית, ועתה שידעו רעתם תפרו העלים של התאנה ובקשו להוריד העלים על התאנה וללבוש הבגדים שהפשיטו ואז ירד הדין עם הרחמים לשפוט ולדון כי הזוהמה נשארה ולא נסתלקה לגמרי דאין הסתלקות בדבר רק בבוא יעקב ובמתן תורה. אלה הם דברי סיפור להיות הענין קשור בענינו, ונחזור לחפש חדר אחר חדר למצוא האבידה שנאבד ממני כענין ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימין הנער הקטן בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל ונאמר ונדבר על הנחש העליון אשר ממנו הנחש התחתון יונק וקונה תחבולות, מה עשה העליון ומה עשה התחתון אף בלא סדר כי כבר הסדר נאמר והנחש היה ערום אין הנחש הזה אלא רוצח והלואי אחד אלא שחולק עצמו לשנים והביא רוצח אחר הוא ס"ם והנחש כי הנחש יצא מאמצעותו והדבר הוא כך חצי והנחש עולה קפ"ד וחצי והם עולים רוצח, גם הרוצח הביא את האדם בקופי"ד הוא השרץ שממנו נתירא
חזקיהו אף כי היה מלך ושב בתשובה. ראה והבן מאחר שחצי מוהנחש הוא רוצח א"כ החצי השני הוא רוצח אחר והני שני רוצחים מתחברים ויורדים על האשה הרוחניות וצועקים שניהם לפני הדין לחול בעטרה כי הרחיקה האשה מן הרחמים. והנחש אין נחש זה אלא יצר הרע. שבקש לעולם לעשות הרעות והנחש זה ס"ם מלאך המות למה נקרא שמו יצה"ר ומלאך המות בעבור שהוליד יצה"ר בעולם והיצה"ר מביא המות וע"כ נקרא מלאך המות, וזהו קץ כל בשר בא לפני שזהו העושה הקץ בכל בשר שלוקח נשמת כל חי, ולמה כתיב היה ערום כי מלת היה ג' אותיות משם הויה, ולמה נאמר על הנחש משמע שמהם הוא ערום יאמר והנחש ערום אלא הי"ה י"ה למעלה וי"ה למטה חכמות וערמת העטרה מחכמה עלאה והנחש חכמתו מחכמה תתאה ע"כ אמר היה וע"כ היה לו כח להשיאה, וארז"ל אמר ר"י יצה"ר דומה לזבוב יושב במפתחי הלב. ושמואל אמר כמין חטה שנאמר לפתח חטאת רובץ. ראה והבן שכן הוא שהרי הוא אומר בכל
זבוב אלהי עקרון לרמוז על הענין, והחטה רומז באשה וגם גרעין התמרה שניהם קרועין וזהו לפתח חטאת רובץ להרמיז שבעטרה הנקרא פתח יצר הרע היורד מהפחד לשם רובץ: ד"ה מכל חית השדה דע לך שהשדה מסבב מכל חית השדה דע לך שהשדה מסבב העיר והעיר מסבב הבית והבית האדם והאדם הוא הנפש, והכוונה השדה הוא שדה והוא חוץ מעיר ושם משפעת החיה הנקראת רמש מלשון רמשא הוא פחד והוא הנקרא שדה של תפוח אחד, והשדה של תפוחים היא העטרה והנחש היה ערום מצד שהיה יונק משדה החיצון אשר שם התפוח משפיע, והתפוח יונק מהבינה שגם הוא נקראת י"ה כי י"ה מי"ה יונקת והי"ה הראשון בכר לדין ובעל הדין צריך להיות חכם. וע"כ נקרא חכמה עלאה וחכמה תתאה אשר עשה ה' אלהים, ר"ל אשר שהוא הכת"ר גזר ועשה ה' אלהים שיוכל גם הדוגמת החיצונים אשר שם בשדה לינק, ויאמר אל האשה על שנשמת הנקבה מן הנקבה ונשמת הזכר מן הזכר לכן הלך הנחש אל האשה ועשה בה מעשה נשואין ממש כענין הנחש השיאני כי
הנחש כולו יצה"ר ובא עליה והטיל בה דין, וזוהמא ההוא נחלקה לד' כוחות והם רוח שטות רוח זנות רוח חמדה רעה רוח חטאת, כנגדן אב הטומאה וראשון ושני ושלישי וכשנתייחד הנחש עם האשה למטה נתייחד ס"ם עם הנחש למעלה ובאו בעטרה וגרמו בה מיתה ואז היא אבי אבות הטומאה והוא המת ומשם נמשכו התאוות הרעות תאות החטא שאדם חוטא בעה"ז כי אחר שהוא הממית א"כ הוא המטיל הטומאה במת א"כ הוא בהכרח אבי אבות הטומאה, ויאמר אל האשה שליח מס"ם הוי זהו לשון ויאמר לשון דין אף כי אמר אלהים והתחיל באף לומר לך שמן האף בא התעוררות והכניס השפעתו בכ"י לא תאכלו מכל עץ הגן דבר זה הוסיף הנחש מדעתו דקב"ה אמר מכל עץ הגן אכל תאכל ובעבור שהנחש נאחז מצד דוברי שקר ע"כ כל דבריו שקר. וכשבא בחוה והטיל בה זוהמה מוכרחת היתה ג"כ לדבר שקר ואמרה לא תגעו בו וגם הוסיפה לומר אזהרה בפרי וקב"ה לא הזהיר בפרי והנה חטאה בנגיעה שהוא הגדר הוא הפרי וחטא בעלה על
העיקר, ג"כ כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם ומן העץ הזה אכל וברא את העולם. האמת באילן ההוא ברא את העולם כי כל מה שנעשה באמצעית האילן נעשה אפ"ה שקר אמר כי לא אכל אלא אמר אכל כדי שיאכלו גם הם, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ראתה שהאילן ההוא מעלה ריח טוב חשקה נפשה לאכול ממנה, ראה והבן מה כתיב כי טוב העץ סמך העץ עם כי טוב שראתה הו' ומשך הו' הוא שנאמר אמרו צדיק כי טוב ותקח מפריו ותאכל ראה עתה מפריו כתיב משמע שחטא בפרי כי עשהו כח בפני עצמו בלתי המשכת היסוד והת"ת כמו שעשה אחר במט"ט, ראה והבן בכמה רמזים הרמיזו חז"ל סחטה ענבים והביאה לאדה"ר שהכוונה הוציאה הפרי מכללו והכניסה בה כוחות הטומאה. ולכן נטמאת גם היא בכוחות הטומאה בימי נדתה זהו מדה כנגד מדה היא הפרידה יין המשומר מו' ימי בראשית שהעטרה נקראת יין ונשמרת מו' ימים העליונים וע"ז היין נתיב עין לא ראתה
אלהים זולתך שהיא מחוברת עם האילן חיבור שלם ואחדות שלם ועין העולם לא ראתה ולא השיגה, ולמה המשילוה ליין אשתו של אדם גרמה שנזדווגה עם הנחש והטיל בה זוהמה והוא הדין ועל שהדין מורה אודם ע"כ המשילוה ליין שהיין ג"כ אודם, ומלת משומר מחובר הוא היין בתוך הפרי וסחטה אותו. וגם דע והבן כשם שהעטרה נקראת יין ומשומרת בו' ימי בראשית כך הפחד נקרא יין והוא משומר בענביו שלמעלה ממנו הוא שאמר לי אבי ז"ל מהו ובלא מחיר יין וחלב מה ענין חלב אצל יין אלא מלמד שהם הזרועות היין בפחד והחלב בחסד, ועל שהזכיר היין תחלה מפני שהיין הוא יותר קרוב לעולם הגשמי מן החלב מ"מ שאלתי אותו על המימרא הזו א"כ יין וחלב אל יתחברו כלל כבשר וחלב ואמר לי במקומו יבארהו לי ובההוא זמן לא היה בעולם השפל והוכרחנו לשאלו והגיד לנו במקומו אבארהו אני בע"ה, וכי יין וחלב איתא למעלה אלא דמות יין וחלב אדום ולבן דין ורחמים וכוחות
הטומאה אין להם כח ביין ההוא א"כ יינם יין נכרי לגמרי אבל זה היין אע"פ שהוא אדום מ"מ אינו דין גמור כי הדין הגמור הוא היוצא בחוץ בכוחות הטומאה והוא היין שלהם וע"כ מנסכין כשנוגעין ביין של ישראל שלענין הרמז רומז זה היין בפחד ואפ"ה ישנו שם מין יין אחר וזה שבא בישראל יורד מחכמה עלאה ועליו נאמר ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, אבל יין האחר על שיוצא בחוץ נקרא סורי גפן נכרית וא"כ אין ספק כי נגיעתו של גוי טמאתו ווי לשותים היין שנגע בו הגוי שחזר היין טמא ומטמא נפשו וזהו הקללה ישתו יין נסיכם שהוא טמא ואנה מצאו היתר בדבר לומר שיין ישמעאלים אינו מתנסך נהי שאינם מנסכים דרך קרבן להמשיך עליהם מיין הקשה מ"מ יש להם התעוררות אחר לקבל מאותו היין וכן כל הע' שרים ימינים ושמאליים שיש לימין ושמאל, וא"כ א' מע' אומות איזה שיהיה שנגע החזירו ליין מסואב המסתאב בחוץ, ווי לנפשיה השותהו, לכן רואה אני
ר' בזמן הגלות שלא נוכל להשמר טוב הוא להתרחק ממנו כל עיקר, ועד שהזהיר האדם א"ע מאכילת חזיר והארנבת אשר להם סימן א' של טהרה ולמה לא יזהיר מיין נסך שכולו הולך ומסתאב ואין לו טהרה בכל המקוואות שבעולם שהוא כח של ערלה וקליפי ערלה. וגדול מזה כי אסור בהנאה והשותהו נהנה ולא די בזה אלא שמתירין ע"י הרכבות והוא אינו מקבל שום הרכבה להצילו מנגיעתו של זה, ויין נסך אבאר במקומו בע"ה, אבל יין הבא אלינו הוא המשמח אלהים ואנשים, אלהים זה הפחד ואנשים אלו המדות שכולם שמחים בהשפעה ההוא היורד מן החכמה ונקרא יין על שהחכמה בכר לדין אבל אין הוא היין המזיק, וכשאדם העליון שותהו מתעלה למקום שהיה תחלת תועלתו וע"כ הוא סבה לשותהו לגלות כל נסתר כי משם גילוי כל הנסתרות זהו הנסתרות לה' אלהינו שכאן הל' רומז בת"ת זהו כל המתפתה ביינו הוא היין הנזכר מדעת קונו יש בו להרמיז ביין ההוא שמגלה נסתרות, ועל שהאשה נמשלה
לגפן שנאמר אשתך כגפן פוריה ור"ל אשתך שהיא העטרה הוא כמו הגפן אשר היין הנזכר יוצא משם ע"כ תיקנו ברכת נשואין ביין, שאחר שאותו היין יורד דרך הפחד אל העטרה צריך לברכו בשבע ברכות והמובחר צריך להיות אדום להתיש כח היין הנכנס בפחד והנכנס בעטרה שמתאדם ע"כ מברכין אותו ועל היין הזה נאמר חכלילי עינים מיין וכיבס ביין לבושו ודם ענב תשתה חמר אל תרא יין כי יתאדם ואחריתו כנחש ישך אחריתו היא העטרה וכנחש נושכת, ומלת כנחש הוא נחש הקדמוני, כתיב ותקח מפריו ולמה לא אמר ותקח ממנו אלא מפריו שרצתה להדבק במקום המיתה וגרמה המיתה בכל העולם והפרישה העץ שהוא החיים מן המיתה ובעבור העון הזה שעשתה גרמה להתפרש הקול מהדיבור וחלילה וחלילה שנפרדה לגמרי רק נתאלמה שלא לדבר וכיון שנפסקה ממנה דבורה נתנה לעפר ובעבור זה שהפרידה מדת הדין ממדה"ר זהו שארז"ל כ"מ שגלו שכינה עמהם שגרמה פרישות בין הקול והדיבור וע"כ יצאו בגלות וארז"ל
מאי דכתיב ואיש תהפוכות ישלח מדון זה הנחש שהפך דבריו על בוראו ונרגן מפריד אלוף ואמר לא מות תמותון והפריד אלופו של עולם מן העטרה זהו שנאמר העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה, וארז"ל מאי ברית אלהיה זהו המדה הנקראת ברית זהו שנאמר והמה כאדם עברו ברית, וארז"ל אדה"ר מושך בערלתו היה ששמע לקול אשתו הניסת מהנחש שהוא ערלה והפריש היסוד ממקומו זהו מושך שנמשך אחר עצת הערלה. ועוד נתעוררו לומר מה היה אותו האילן שאכלו אדם וחוה ממנו ר' אלעזר אומר ענבים הוא שנאמר ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו, והכוונה האשכולות הללו הביאו מרירות בעולם, ועוד ארז"ל מצא נח הגפן שהוציא אדה"ר מג"ע אר"ע אמר ר' יוחנן בן זכאי אמר קב"ה לנח לא היה לך ללמוד מאדה"ר שלא גרם לו אלא היין כמ"ש אותו אילן שאכל ממנו אדם גפן היה, ויש מרבותינו שאמרו חטה היתה והחטה רומזת בעטרה כמו שרומזים כולם שנאמר והנחש היה ערום שיונק
מערימת החטה והכל ענין אחד אלא בלשון שקבל כל אחד מרבו אמר. וגם אמר לי אבי ז"ל ששאלוהו איך היה המעשה ואמר להם ס"ם קשר קשר עם כל צבאות שרי מעלה על רבו משום שאמר ורדו בדגת הים והנה נתקנא ואמר האיך אוכל להחטיאו ולגרשו מלפניו כי ע"י מעשיו של אדם בא כל השפע של רחמים בים היא העטרה מה עשה ירד עם כל חיילותיו ובקש חבר בארץ להיות כמוהו ומצאו לו נחש שהיה לו דמותו רכב עליו והלך לו אל האשה ושם הנחש לשליח אמר לה אף כי אמר אלהים ואמר אבקש יותר ואוסיף כדי שתגרע היא אמרה לו לא מנעני השם אלא מעץ הדעת אשר בתוך הגן ועליו אמר לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון, הוסיפה שני דברים ומפרי העץ ולא אמר להם אלא ומהעץ, ואמרה לא תגעו בו פן תמותון והוא לא אמר אלא על האכילה, מה עשה ס"ם הרשע הלך ונגע באילן והאילן צווח אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני רשע אל תגע בי הלך ואמר לאשה הרי נגעתי באילן ולא מת אני אף
אתם אם תגעו בו לא תמותון ואין קול הדיבור מס"ם אלא מן שלוחו הוא הנחש. והלכה האשה ונגעה באילן ראתה מלאך המות בא כנגדה כי כבר עשתה רצונו. אמרה עכשיו אני מתה והקב"ה יעשה אשה אחרת ויתן לאדם, אתן לאדם שיאכל עמי אם נמות נמות שנינו אם נחיה נחיה שנינו לקחה מהאילן ונתנה לבעלה ונפקחו עיני שניהם וקהו שיניו אמר לה מה זה אכלתני וקהו שיני אז ירד הקב"ה עם ע' דיינים ונר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן וחפש וראה ודן מיתה בעולם הוא הנאמר ישבת לכסא שופט צדק. ועתה תשמע ראיות ברורות שמבריאת העולם עד שגורש משם אדם תמצא ע' שמות בין הוי"ה אלהים בתורה שדן אותם על כל אלה כי נוצר מכלל ההיקף שכ"א כלול מעשר וע"כ בע' דיינים נידון שעל כל ההיקף נגע רעתה וע"כ צריך להעמיד ההיקף עם האדם בדין לפני השופט היא הבינה וכ"א העמיד עשרה דיינים והשופט ישב לדין וחפש כל החדרים של בטן שהיא העטרה עם נר אלהים שהוא חכמת אלהים כי
הוא יהו"ה ונתמלא בכל כחו יו"ד ה"א וא"ו ה"א ונצרף י"ו יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א ו' יו"ד ה"א י"ו ה' יו"ד ה"א ו"ו ה"א. וראה באמת כי נצרף כמה צרופים בהכרח כדי לצרף האדם בדינו אשר חשבונו מ"ה והסכימו בנדר היא הבינה נקראת נדר ונקראת אלהים לדון אותו בע' שמות הנזכרים וע"כ עולה כלו צירוף מ"ה שהוא חשבון אד"ם נדר לומר לך שנמסר