{"bookId": "kabala-131bbe8d19dd", "part": "1", "torah": "3", "title": "ספר קנאת ה' צבאות — כל פעולה ממוזגת מחסד דין רחמים:", "hebrewTitle": "כל פעולה ממוזגת מחסד דין רחמים:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-131bbe8d19dd/1/3/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-131bbe8d19dd/1/3/", "segments": [{"index": 1, "he": "כל פעולה ממוזגת מחסד דין רחמים: \nועתה אודיעך, כי כאשר לא נמצא שום נמצא למטה שאינו מורכב מן היסודות, כך לא תהיה \nשום פעולה שאינה מורכבת מג' מיני פעולות אלה - חסד, דין, רחמים; אלא שבאחת יגבר \nהחסד, ותקרא ספירת חסד, ובאחת - דין, ותקרא ספירת דין, וכן הרחמים. רק שכאשר נבין \nדרך הפעולה, נבין כי כך הכין מתחילה המאציל להיות פועל בחד\"ר, וכיון שהכין כך - כל \nפעולותיו פעל בנויות משלושה המינים האלה; רק שמגביר בהם בכל אחת המין שהוא רוצה בה. \nואין ההרכבה הזאת והמזג הזה שווה לעולם, כי לכל ספירה יש מזג בפני עצמו, ואפילו תסד \nונצח אין מזגם שווה: \nועתה אבינך מה נמשך מענין חילוקי המזג הזה. דע, כי אחר שידענו ענין הספירות בכלל, \nנבחין פרטיות כל ספירה, ונאמר כי כל ספירה כלולה גם כן מעשר ספירות, פירוש - שהיא \nמורכבת כמו כן מן העשר ספירות; ואפילו אלה העשר ספירות שבה - כל אחת מהם תהיינה \nכלולות מעשר ספירות, וכן עד אין תכלית. ופירוש הענין הזה, כי אין לך פעולה שפועל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המאציל שאינו מסתכל בה על כל המציאות, ופועל אותה לצורך כולו. ועל כן חלק פעולה \nשנבחין בפעולתו, נאמר שיש בה עשר ספירות בכל החלקים אשר להם, כי כל פעולה הולכת \nלתועלת הכל. אך כאן תועיל ידיעת המזג הנ\"ל. כי אין מזג עשר ספירות החסד כמזג עשר \nספירות הגבורה, כי החסד שבחסד יהיה יותר חסד מחסד שבגבורה, והחסד של חסד שבחסד יהיה \nיותר חסד מגבורת חסד שבחסד. הרי המזגים הולכים ומשתנים, שאין האחד דומה לחבירו. \nובהיות לכל פעולה מפעולות המאציל תולדה פרטית, יוצאת לפי כוחה הפרטי, הנה לכל \nהפרטים האלה יצאו תולדות פרטיות שאינן שוות זו לזו. ומכאן נמשך רוב פרטי הבריות \nהנמצאים, שכולם יוצאים רק מן העשר ספירות, אך בבחינת הפרטיות הזה; וכולם מינים בפני \nעצמם לפי מהות השורש המוציאם, פירוש - הפעולה שממנה נולדו: \nואמנם הנה הענין הזה הולך עד אין תכלית, כי אם כל חלק הוא כך - הנה אין סוף לדבר. \nאך האמת הוא, שכל חלק פעולה שרצה המאציל לפעול, הנה יהיה תמיד כך - מביט אל כל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "המציאות. אך אין חלקי פעולותיו אלא לפי רצונו - כל התנאים אשר חשב היותם צריכים \nבפעולה ההיא לצורך הכוונה שהיתה לו בבריאת עולמו: \nמפרטי הספירות מורכבת דמות אדם עם תרי\"ג חלקים: \nוזה הכל נמשך אחר סדר דמות האדם, כי אותו הדמות הוא שצריך להיות כך בכל חלקיו, \nלהעמיד הבריות כך באותה התכונה וטבע שרצה בהם הקב\"ה. שאם אחד מהחלקים היה משונה ממה \nשהוא עתה, היתה פעולה משונה ממה שהיא, ובהיותה מבטת אל כל המציאות כולו, היה מתחלף \nממה שהוא. ואם ידע המאציל ב\"ה שסדר הדמות הוא המוציא הבריאה על פי הכוונה שהוא רוצה \nבה - נדע ששום סדר אחר לא היה עושה זה: \nוהנה דמות האדם חלוק לתרי\"ג. וכן תרי\"ג חלקים ימצאו בעשר ספירות, שכל חלק מהם יביט \nאל כל המציאות, ולכן בכל אחת מהם יכללו כל ע\"ס. ופירוש הענין, שהספירות הראשונות \nיגלו פעולותיהם עשרה לאחד, ומהם עשרה לעשרה, עד שנמצא המנין הזה פועל כולו, לא פחות \nולא יותר. אמנם אפרש לך ענין זה היטב איך אפשר להימצא זה המנין. דע, כי אף על פי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שאמרתי שכל פעולה מסתכלת על כל הבריאה, עם כל זה אפשר שלא ירצה המאציל להוציא ממנה \nתולדות מכל בחינה זאת, אלא מחלק ממנה, פירוש - ממה שהיא מבטת על איזה חלקים מן \nהבריאה, ולא על כולה, ואז נקרא שאין הספירה מאירה אלא במקצת ספירותיה. ועל כן כאשר \nיאירו עשר ספירות כולם בכל עשר ספירות שבהם, שהם כמו חלקיהם, ועוד מאלה העשר ספירות \nשהם חלקי הראשונים, יאירו החלקים שבהם, ולא כולם אלא מקצתם, פירוש - מה שמביט בהם \nלמקצת הבריאה, והוא מה שצריך לצורך הבריאה לעמוד על התכונה הזאת - אז יצא המנין הזה \nשל תרי\"ג: \nפעולת העשר ספירות בבחינת פרצופים: \nוהנה עשר ספירות הם הפעולות שרצה בהם המאציל לנהג עולמו. וכבר אמרתי, שבכל אחת מהם \nהוא מביט אל כל הבריאה. אך זה ודאי, שאין הנמשך מאחת מהם בכל הבריאה הזאת מה שנמשך \nמאחרת, פירוש - כי אחת תתן לכל הבריאה מציאות אחד, ואחת מציאות אחר. ואפילו הראשונה \n- הנה יש בה מציאות מה שנמשך לה מהימצא האחרות אחריה. ועל כן נבין בהם פרטות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ענינים, נמשכים כל אחד בפני עצמו: \nהספירה הראשונה היא כתר, והיא מבטת אל כל המציאות כנ\"ל, על כן נאמר שיש בה תרי\"ג \nמאורות, תרי\"ג חלקים, כי כבר שמנו כללות המציאות תרי\"ג, ואז נקרא לספירה הזאת \nפרצוף. והיינו כי לבחינתה מה שהיא ספירה פרטית, שגורמת ענין פרטי במציאות - נקראה \nספירה. אך בבחינה מה שהיא מבטת אל כל המציאות - נקראה פרצוף; וענינה דמות אדם, כי \nכבר שמעת שדמות אדם הוא תרי\"ג, והוא כללות כל הנמצא. והספירה השניה, וכן השלישית - \nכל אחת מהם נקראה גם כן פרצוף, בבחינת היותם מביטים אל כל המציאות: \nאמנם צריך אני לפרש לך הענין הזה של התרי\"ג היטב. דע, כי כאשר המאציל ב\"ה פועל \nבחד\"ר - ברא בגשמיות המים והאש והרוח. כן נברא הימין והשמאל והאמצעי, כי הלא זה כל \nענין חכמת האמת להקביל הנבראים ומקריהם אל הפעולות שרצה לפעול המאציל ב\"ה בעולמו, \nעל פי סדר הדמות אשר בחר לתת לאדם, שהוא הסדר המשים כל הבריאה בתכונה אשר היא, שהיא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "המצטרכת לענין הבחירה, השכר והעונש. על כן בדעתנו סדרי פעולותיו - נדע סדרי בריאתו \nוהנהגתו: \nונחזור לענין, כי הנהגת חד\"ר עושה הימין והשמאל והאמצע, ומשלושתם נמצא גוף האדם, \nוגם כנגד הנהגת ההנהגה, ומעבר ההנהגה - גם כן בדמות אדם חלקים. אם כן, הרי שאין \nהתרי\"ג נשלם אלא מכל הצדדים והחלקים ביחד. לפי זה בדברינו בחג\"ת ונה\"י מצד עצמם, לא \nמצד הבטתם אל כל המציאות, נמצא שבהם החלקים מן התרי\"ג, חוץ ממה שיש לעומת הנהגת \nההנהגה. ובאמת זהו עיקר ההנהגה, כי ההנהגה, ומה שמתפשטת בעוברה אל ההשגחה - זהו מה \nשצריך. אך הנהגת ההנהגה היא המרבה או הגורעת את השפעת ההנהגה. כי בפעול המאציל ב\"ה \nבאותו הכח - תרבה ההשפעה, ואם לא - תחסר: \nשש הספירות התחתונות מהוות פרצוף אחד, שאר הספירות כל אחת היא פרצוף: \nעל כן נאמר שהפעולות האלה בהביטם אל המציאות, לפעמים יביטו אל עשר ספירות בזמן \nהימצא הכח העליון הזה, ולפעמים יביטו אל מציאות עצמם לבד, שהם ו' ספירות, בהחסר הכח \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העליון שזכרתי. וכאשר נבין בחינת המדרגות של העשר ספירות בכלל, לא לפי פרטיותם, אלא \nלפי כלל ענינם שבעבורו נמצאו, נמצא שההנהגה בעצמה תלויה בשש הספירות התחתונות, \nשלושה להנהגה, ושלושה לעוברה אל ההשגחה כנ\"ל, שזה שווה בכל זמן, בזמן היותר כח, \nובזמן הכח המועט; ושלושה ספירות הראשונות הם מנהיגי ההנהגה הזאת, שכל אחד מהם צריך \nשיביט אל כל ההנהגה כולה, להניעה כולה על פיו, כי אפילו הדין והרחמים יהיו מתנהגים \nלפי החסד מצד חכמה, והחסד והרחמים יתנהגו לפי הדין מצד הנהגת בינה, וכן הדין לפי \nהנהגת הרחמים שיהיה כתר, וזה מורכב קשור ושלם. ולכן בכל אחד מהם נבחין תרי\"ג, כי כך \nהם מביטים אל תרי\"ג: \nאך הששה ספירות ביחד נחשוב אותם כענין אחד, שהם ענין ההנהגה עצמה, והיא מתנהגת אחר \nהג' ראשונות. ועל כן, אף על פי שנאמר שכל אחד מהם יביט אל כולם, הנה אין זה מה שאנו \nצריכים להבין ולדעת דרך משפט מעשיהם, כי כל ההנהגה בכל חלקיה נבינה לדבר אחד. \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ומנהיגי ההנהגה נבין שיהיו מביטים כל אחד מהם אל כולה, כי התנועה נמשך מהם אל כולה. \nוהכל יהיה נשלם בהשגחה, כאשר תשמע עוד בס\"ד. ולכן אלה הששה ספירות נקראות גם כן \nפרצוף, והוא כי הם מצד עצמם בין כולם - או יביטו אל עצמם כשאינם מקבלים התפעלות מן \nהג' ראשונות, שאין המאציל פועל בהם, ויעשו מה שיעשו מן התרי\"ג רק חלקים המגיעים \nלהם, או יקבלו התנועה מן הג' ראשונות גם כן, ואז נוסף בהם כח הג\"ר אלה המניעים \nאותם, ואז יהיה בהם לבדם בחינת תרי\"ג, שיהיו חלקים מהם לפי ענינם, וחלקים לפי מה \nשמקבלים מן הראשונים. וההשגחה הנה תשתווה גם כן לכל המציאות, כי לפי כל המציאות היא \nנעשית: \nהתחלקות לחמשה פרצופים: \nהרי מן העשר ספירות נעשים ה' חילוקים - חילוק הששה ספירות ביחד, שהם ההנהגה בעצמה, \nוהם חסירי פעולות הג' ראשונות בהם לפעמים, כשאין המאציל פועל הג' ראשונות אלה, שאז \nאינם מקבלים מהם תנועה. חילוק הג' ראשונות, שכל אחד מהם מביט להשלים לפי ענינו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ההנהגה כולה, ואז יהיה בששה הספירות עצמם חלקי הג' ראשונות, שהוא מה שיש בהם \nמההתפעלות שמתפעלים מן הג' ראשונות האלה; וההשגחה המשתווה אל כל המציאות. והם \nנקראים ה' פרצופים, פירוש - ה' פעולות, מביטים אל תרי\"ג ענינים או תנאים: \nשש הספירות משתלמות לעיתים לעשר ספירות: \nוהנה לפי הסדר הזה, נמצא כללות ההנהגה בשני הפרצופים התחתונים, שהם ההנהגה והשגחה. \nועוד נבחין מה שיפעלו בהם הג' העליונים, שהם מנהיגים אותם כנ\"ל, בתתם להם ההתפעלות \nהחדש אשר יתנו, או בגרעם אותו מהם. והנה בהמשך ההתפעלות הזה אל הששה הנ\"ל, שהם חג\"ת \nנה\"י, הנה ימצא בהם עצמם מבחינת כח\"ב גם כן, היינו זה ההתפעלות או התנועה החדשה \nשמקבלים מהם, ואז ימצא בהם בחינת עשר ספירות. וכשיחסר זה ההתפעלות - יהיו ששה \nספירות לבד. ולכן מיני זמנים אלה נמצא להם, זמן היותם שלמים בעשר ספירות, וזמן \nהיותם בלתי שלמים, וכל זה אפרש לך עוד בס\"ד, וכן התולדות הנולדות משני זמנים האלה, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הכל באר היטב. ותדע באמת, שכאן הוא כל סדר ההנהגה לפי חסרון או יתרון ששה ספירות \nהאלה, הנמשכים אחר הנהגת המנהיגים הנזכרים, וחיבור ההנהגה אל ההשגחה להיות נשפע \nשפעה אל התחתונים. על כן נאמר ששורש כל הנמצאים באמת הוא בשני הפרצופים האלה, כי \nהראשונים אינם אלא לסדר בסדר הראוי את הפרצופים האלה, ולא להוסיף עליהם, כי רק מה \nשנמצא בהם הוא מה שהמציא בגשמיות בעוה\"ז הבורא יתברך שמו: \nבין הספירות יש יחס של משפיע ומקבל: \nועתה אודיעך עוד ענין אחד נמצא בספירות האלה לצורך הבחירה, והוא ענין עילה ועלול. \nופירוש הענין הזה - כי כך רצה המאציל לפעול פעולות, או נאמר להאיר הארות, שהכל אחד \nכמו שביארנו, פעולות שתהיינה נולדות ונמשכות זו מזו, והראשונה תהיה עילה וסיבה \nלשניה, והשניה לשלישית. נמצאת גבורה יוצאת מחסד,ותפארת מגבורה, וכן כולם. והנה כאן \nבאמת יש מקום שאלה, כי איך אפשר שתצא גבורה ותיוולד מן החסד, והרי הם הפכים? אמנם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "צריך שתדע שזה סוד \"המים הרו וילדו אפילה\". והוא, כי לא כמו האב המוליד את בנו מכח \nעצמו, אלא כמי שמקבל הריון מאחר. והוא, כי אין הדבר הזה באמת עצמי בספירות, אלא \nמקרי שרצה בו המאציל ב\"ה, ורצה שלא תצא הגבורה אלא מכח החסד, ולא שהיא נמשכת \nבתולדתה ממנו. אבל זה ודאי - שמקבלת התפעלות. וזה יהיה כלל שמור בידך - שאין פעולה \nקטנה בפעולות המאציל ב\"ה לבטלה, שהיה אפשר להיעשות זולתה, כי הכל נותן תכונה פרטית \nלבריאה, שלא היה כך בלעדה. ועל כן אינו דומה שתצא הגבורה כמו מסובבת מן החסד, \nוהתפארת מן הגבורה, לשהיו יוצאים כל אחד כמו לבדו: \nוהנה בהיות כל המאורות האלה יוצאים כך - עלול מעילה, על כן יהיו כולם גם כן בסוד \nמשפיע ומקבל. ופירוש הענין, כי כל עילה מקיימת העלול ממנה, וזהו בכח ההשפעה שמשפיע \nבה. וענין השפעה הזאת הוא התמדת אותו הענין, הכח, הפעולה שהוציא את העלול הזה \nבראשונה. ובאמת לפי זה כל ספירה היא עלול למה שלמעלה ממנה, ועילה למה שלמטה ממנה. \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ולא זו בלבד, אלא אפילו כל תנאי הפעולה נבחין להם עילה פרטית. כי באמת כל הפעולות \nהאלה הולכות בדרך אחד, נגזר לפי כוונת המאציל ב\"ה אשר היתה לו בבריאה, ולכן צריך \nשתהיינה קשורות זו בזו בכל פרטיהם לגמרי. ובקחתינו הדברים במחלקות כלליות, נמצא \nהיות ההשגחה בכלל משפעת לנו. אך בבחינת המאורות עצמם, הנה היא המקבלת, וההנהגה \nמשפעת אליה, ומנהיגי ההנהגה משפיעים אל ההנהגה עצמה: \nהספירות הן שורש לנשמה ולגוף: \nועוד ענין אחד נמצא בהם, והוא היות בספירות מה שיהיה שורש לנשמה באדם, ומה שיהיה \nשורש לגוף בוךלי הרי דמות אדם בכלל הוא חיבור גוף ונשמה ביחד. ואפילו בדוממים נמצא \nכמו בחינת נשמה, ויהיה איזה כח פנימי מעמיד צורתם. ועל כן נמצאת הבריאה כולה בכלל \nנחלקת לפי החילוק הזה של גוף ונשמה. והספירות כולם גם כן צריך שיהיה בכל אחד מהם מה \nשיהיה שורש לזה ולזה. וכפעולות הנשמה בגוף, כך יהיה פעולת מה שהוא שורש אליה כמה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שהיא שורש לגוף, כי כבר שמעת היות הפעולות עצמם תלויות זו בזו, ונקשרות זו בזו, \nומתפעלות מהתמשכן זו מזו התפעלות פרטי: \nואחר כל ההקדמות האלה תוכל אתה להגיע אל שורש ענין הבריאה הזאת, ותבין בו המשך \nעניניה בבירור אל נכון: \nכל פעולותיו ית' מורכבות מן הארה והגבלה - בחינת חסד ודין: \nדע, כי אמרו רז\"ל שהקב\"ה ברא את העולם בדין, ושיתף עמו מידת הרחמים. וסוד הענין הזה \nהוא - כי המאציל ב\"ה בלתי - בעל - תכלית, ופעולותיו אם היה רוצה לפעול בכוחו, היו \nבלתי תכלית גם כן. והוא רצה לברוא נבראים בעלי תכלית, ולכן פעל פעולות בעלי תכלית. \nפירוש הענין, לא שיהיה תכלית בעצמות ההארה שלהם, כי אין שייך לומר זה הענין, כי \nהמאציל ב\"ה הוא הפועל, ופועל בדרך התנוצצות, ובהיותו בלתי - בעל - תכלית - גם \nהתנוצצותו הוא כך, כאילו נוכל לומר - כולו מתנוצץ, כי באמת כל הפועל הוא פועל בכל \nפעולה שיפעל. רק זה נוכל לומר - שאין צריך הפועל לתת בכל פעולה ממנו כל כוחו, כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הלא בפעולה אחת יוסיף כח מפעולה אחרת. ועל כן נאמר שהמאציל ב\"ה לא רצה לפעול בכל \nכוחו, שהוא בלתי - בעל - תכלית, אלא במקצת כח ממה שרצה וגזר: \nנמצא לפי זה, שהענין הראשון שעשה המאציל ב\"ה - הוא שית הגבול לכח הזה שבו יפעל \nפעולותיו. ובאמת כל פעולה יהיה לה גבול בפני עצמו. ונמצא בחינת הגבול הזה גם כן \nפעולה המתלווה אל כל פעולה מפעולותיו בבחינת הארה. פירוש הענין, כי כל פעולה היא \nמוגבלת, אם כן נמצא בכל פעולה שני דברים - פעולה או הארה, וגבול. ובאמת שניהם \nפעולות, כי אין הגבול העדר לבדו, אלא מציאות פעולה מגבלת. וזה, כי הלא שמעת איך כל \nפעולות המאציל הם בדרך התנוצצות, שיש להם מציאות, ולכן גם פעולת ההגבלה הוא ענין \nנמצא, ממשי. והוא סוד הכתוב \"ישת חשך סתרו\", וזה הפעולה מתלווה אל פעולת ההארה, \nיותר או פחות, ונותנת מידה להארה עצמה: \nובאמת הנפרדים, ובפרט הגשמים, הם כך - מפני רוב היות נגבלת ההארה בהם, שהם נשארים \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "חשוכים. כי הגוף חשוך הרבה, והנשמה פחות ממנה. והמלאכים מתעלים כמו כן על בני אדם, \nוהם עצמם מתעלים זה על זה במדריגתם. והקרוב יותר הוא אשר בעצמותו יש הארה יותר, \nומתרחק ממהות הארות השורש פחות ממה שמתרחק מי שהוא תחתיו, גם כי הריחוק מן השורש אל \nהענף כבר רב הוא באמת, אבל יהיה רחוק פתות מן האחר: \nנמצא לפי זה, שורש מציאות הנמצאים הוא הגבול הזה, כי למאציל ב\"ה אין גבול, והגבול \nהוא בנבראים, שהמאציל ב\"ה לפי הגבול - כך מאיר בהארותיו, שההארה תהיה נמדדת בגבול \nההוא. וזה הגבול הוא ענין הדין, המצטרך דוקא לצורך הנמצאים. והחסד הוא בחינת ההארה \nוהתפשטות. והנה בריאת העולם היה בדין, והוא הגבול הזה הניתן בראשונה אל ההארה: \n \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "חלק שני\nוזה חלק מאמרי זה השני, ההולך לקדמת הצור מכשול טעות הצבי, כאשר יעדתי לך בראשונה, \nעד לאור אשים משפט בס\"ד, כי יסכר פי דוברי שקר: \nאלה דברי הברית, ברית מלח כרות לתורתנו הקדושה, אשר אין חליפות לה לעד ולעולמי \nעולמים. והנביא או החולם החלום אשר יזיד לנגוע בקצה, או אפילו בדקדוק אחד מדקדוקי \nסופרים, לא נאבה לו ולא נשמע אליו, כי בן מות הוא אשר דבר סרה על ה' אלהיו. ואפילו \nאלף אלפים טעמים יתן לדבריו - על כולם נאמר (דברים יג, ד), \"לא תשמע אל דברי הנביא \nההוא\" וכו'. והאף אין זאת די והותר לדעת רשע כסל תרבות האנשים החטאים האלה, אשר היו \nלשכים בעינינו, להדיח איש ישראל מעבוד את ה', בחוקים לא טובים אשר בדו מלבם. ואיך \nיפול לב האדם בשחת עשו? ומקרא מלא צועק ואומר \"לא תשמע\" וכו', \"כי מנסה\" כו'. אמנם \nלמען הצילך מן הדרך הרע הזה, להציל נפשך מני שחת, אשכילך ואורך איכה נהיתה הרעה \nהזאת, מאין באה, ואי מזה שורש פורה הראש והלענה, אשר עדיין מרקד בינינו בעוה\"ר: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והנני מגלה לפניך סודות גדולים ונפלאים ועמוקים מאד, אשר השתיקה היתה ראויה בהם \nהרבה, כי על כן הזהיר החכם (משלי כה, ב), \"כבוד אלהים הסתר דבר\". אך מזקנים אתבונן, \nכי עת לעשות לה' הפרו תורתך, וה' הטוב יכפר בעד, כי הוראת שעה היא, תחת אשר הרב \nפרצה לה הטומאה בארץ, ותשחת הארץ מפניה. ועתה צריכים אנו לגדור את הפרצה הזאת ככל \nאשר תשיג ידינו, ורב מהיות חרון אף ה' על ישראל. ולולא זה, לא הייתי פותח פי בדברים \nאלה אשר הם כבשונו של עולם, אשר הוזהרנו עליהם הזהרות על הזהרות רבות וגדולות \nלכסותם ולהעלימם תמיד. אמנם לכל זמן ועת לכל חפץ, וגדולה עבירה לשמה. ואתה עתה עמוד \nוהתבונן נפלאות אל, וערום יבין לאשורו, כי ישרים דרכי ה': \nדע לך אחי, כי כאשר חטאו ישראל, גרמו לשכינה להיות מתלבשת בקליפות בעבורם, \nוההתלבשות הזה נעשה בבחינה פרטית, כאשר אבאר לך עוד בס\"ד, כי צריך שיהיה בבחינה \nפרטית אשר תניח מקום לס\"א להיות סובבת והולכת. והנה המקום הזה מקום סכנה הוא מאד, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "כי בו יכולה הס\"א לאחוז העינים אשר לא נפקחו היטב, להחליף להם בין קדש לחול, ובין \nחול לקודש, ותראה להם המר למתוק, והמתוק למר, מקריבות הדברים. ועל זה המקום נאמר \n\"וינס משה מפניו\", כי הוא ענין המטה, המתהפך ממטה לנחש, ומנחש למטה, כמו שאפרש לך \nבס\"ד את הענין הזה היטב. ובהתגבר הס\"א מפני חטאינו, עצרה כח לצוד ציד נפתלים, \nלהראות להם במקום הזה דברים אשר לא כן. ובזנותם אחריה עשו להם החוקים האלה אשר עשו, \nלהיות למוקש לישראל בעוה\"ר. וכבר אמרתי בדברים האלה היה טוב לנו לבלום פינו ושלא \nלחקור כלל. אך מה אעשה, אף שלא הדין כך, אך השעה צריכה לכך, להציל נפשות העניים \nוהאביונים מיד חזק מהם. ואני בשמים עדי, כי באימה וביראה ובחרדה גדולה פורש אני \nהדברים האלה לפניך. ועתה כמו כן חרדות תלבש, ותהא ירא מפני האש הגדולה מפני ה' \nאלהיך, כי אש אוכלה הוא. וברתת ובזיעה תשיב יוצר על מכונו, לאהבה אותו ולדבקה בו, \nולא תחטא: \n", "en": ""}]}
