{"bookId": "kabala-131bbe8d19dd", "part": "1", "torah": "5", "title": "ספר קנאת ה' צבאות — התהפכות המטה לנחש והנחש למטה:", "hebrewTitle": "התהפכות המטה לנחש והנחש למטה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-131bbe8d19dd/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-131bbe8d19dd/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "התהפכות המטה לנחש והנחש למטה: \nואחר כל הדברים והאמת הזאת, אבא ואפשר לך בס\"ד כל הדברים אשר נכשלו בהם הפתאים \nהאלה, ואעמידך על אמיתם, ובהם תראה חכמה נפלאה אשר לא ידעת ואשר לא שמעת מעשה ה' כי \nנורא הוא אשר הוא עושה עמנו, להצמיח לנו צדקה ותהלה נגד כל הגוים: \nהנה שורש כל הדברים הוא ענין התהפך המטה ממטה לנחש, ומנחש למטה. והוא ענין (ישעיה \nנג, ט), \"ויתן את רשעים קברו\". והוא התלבשות המשיח בקליפות, שהם חושבים שזה יוכל \nלהיות נופל באיש אשר לו משפט הגאולה, והוא בחי חיותו בעולם הזה, שיהא עובר עבירות \nגדולות לשם מצוה. וזה הראיתיך כבר, שהוא הבל ורעיון רוח, תועבת ה' הוא, כי קדוש הוא \nולא יגורנו רע. אך הענין הזה נאמר על הנשמות הגדולות, ראשי ישראל, כאשר שמעת, והם \nמשה ושני המשיחין, שעליהם נאמרה פרשת \"הנה ישכיל עבדי\", והבן היטב: \nהס\"א יש לה שני זמנים, האחד - כשהיא עומדת כפויה חחת הקדושה, והשני - כשהיא שולטת, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שאז השכינה מעלמת כחה ומתלבשת בה, והיא מתחזקת מפני זה. וסוד הענין, כי בשם אדנ\"י \nשתי האותיות ד\"נ הם שתי האותיות שמשם משתרשות הקליפות היוצאות מבחינת הדין. והנחש, \nשהוא כללות הקליפה, צריך להיות כפוף תחת אלה האותיות, ואז נא' (בראשית מט, יז), \n\"יהי דן נחש עלי דרך\". ומט\"ה הוא כמנין ד\"ן, ואז נקרא שהנחש נהפך למטה. אך לפעמים \nשהס\"א גוברת, ואינה עומדת כפופה כמו שהיה ראוי, ואז צריך שבחינת הד\"ן זה יהיה הוא \nמתלבש ומסתתר בתוך הנחש, ואז נקרא שנהפך המטה לנחש: \nהמשיח יושב על פתחי רומי: \nוהנה נגד זה יש המשיח, והיא היחידה המוכנת לעטר בה שני המשיחים, שהיא גם כן לפעמים \nבסוד מטה. ואז נא' (תהלים קי, ב), \"מטה עוזך ישלח ה' מציון\", ואז (תהלים שם), \"רדה \nבקרב אויביך\". והוא סוד (במדבר כד, יט), \"וירד מיעקב\", כי במקומו עומד המשיח, ובכח \nשליטתו רודה האומות, ומעלה כל הבירורים הצריכים, אך כשהמטה נהפך, הנה משי\"ח גם כן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הוא כמנין נח\"ש, ונמסר לו תקון בדרך אחר - שילך ויתלבש בקליפות, וישב שם אסור בבית \nהסוהר בחסרון אור והשפעה, והוא סבילת החולאים. ואומר לך שזהו ענין מה שאמרו \n(סנהדרין צח.) שהוא יושב אפתחא דרומי, והוא ענין ממש \"ויתן את רשעים קברו\", כי משה \nהוא צריך לתקן ישראל במה שיהיו מנוקים מן הערב רב, וזהו הבירור המגיע לו, לכן הוא \nקבור שם עמהם. וכבר פירש רשב\"י בפ' תצא ענין קבורת משה, שהוא בצולמא דלאו איהי הגון \nליה, כמו שנפרש בס\"ד המאמר ההוא. אך המשיחים צריכים להיות אפתחא דרומי, וזה נקרא \nלהם קבורה, בהיותם צריכים להיות מלובשים בתוך הקליפה, והיא קליפת עשו וישמעאל, שהם \nהאומות השולטות על ישראל, והם צריכים להשתעבד תחתיהם ע\"י המשיחים האלה. אך יש רומי \nרבתא, ויש רומי זעירתא, ושם יושבים המשיחים אחד מבחינת רומי רבתא, ואחד מבחינת \nזעירתא. ומשם מבררים הניצוצות הצריכים לישראל. ובסבלם הצער מקילים מעל ישראל: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והנה עץ הדעת טוב ורע - הוא סוד אדנ\"י שיש בשני אותיות האלה השרש הנ\"ל, והנחש בא \nופתה את חוה לתת לו מקום, ובתתה לו - מיד ירדה השכינה, ואז נעשה ממטה נחש. והוצרכו \nישראל לסבול גלות מצרים, להתקן בו מזוהמת הנחש הזאת. והיה התקון להחזיר הנחש למטה, \nבסוד ד\"ן הנ\"ל, והוא סוד (בראשית טו, יד) \"וגם את הגוי אשר יעבודו ד\"ן אנכי\". כי \nבחזור הנחש תחת הנהגת הד\"ן הזה - ניטלה השליטה מן הקליפות, ולא יכול פרעה לשלוט \nכלל: \nהצרעת של פרעה ושל משה: \nוהנה הנחש לקה בצרעת. ואומר לך מהו הצרעת, כי הוא סוד סגירו, והוא הסגר האור העליון \nשלא יצא. ולכן פרעה בראשונה בימי אברהם לקה בצרעת, שבעבור זה לא היה יכול לנגוע \nבשרה. והיה סימן לבניו, כי בימי משה כבר חזר הנחש למטה. והקב\"ה, שרצה להראות לו זה \nהענין איך היה, אמר לו (שמות ד, ב), \"מזה בידך\" כו'. והענין, כי משה הוא מרי דביתא, \nשנשמתו הוכנה מתחלה להיות בסוד בעלה דמטרוניתא, שיהיה לו סגולה וכוח להוריד השכינה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לתקן ע\"י האבות, כל אחד תקון הראוי לו. ואז בסוף הכל נמצא שהנחש חזר למטה ע\"י תקוני \nמשה, שהיה מחזיק תקוני האבות בידו. והוא סוד, \"ה' אלהי אבותיכם נראה אלי. אך \nבהשליכו המטה לארץ, שלא החזיק בו, אז נראה בו הענין כבראשונה שהיה נחש, ואז נס משה \nמפניו, כי ראה שהענין הזה הוא מקום סכנה מאד. והוא ענין שבירת הלוחות כשהשליכם משה \nמידיו, כי אז נעשה ממש ענין המטה שחזר לנחש: \nואומר לך מי גרם זה, ותבין כאן סודות גדולים, שזהו ענין אותיות פורחות, והם סוד הג' \nאבות, שסודם רי\"ו אותיות דע\"ב, שבהיותם מתחברים במלכות אז אין מות. ובהיותם \nמסתלקים, אז יורדת השכינה למטה, ונמצא המות. ומשם והלאה נתנה בחינה זאת למשיח לעמוד \nבסוד נחש, ובפרט למשיח בן יוסף שהוא בסוד השמאל. ועוד אפרש לך מזה בס\"ד. הנה כשחזר \nהנחש למטה, אז נראה האות האחר ששבה כבשרו. כי הצרעת בסוד המשכא דחויא הוא, ובהיות \nהגוף בבחינה זאת נראה שם הצרעת. וכשנטהר, הנה שבה כבשרו בכח התקונים הראשונים: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "כפיית הרע תחת הקדושה: \nואודיעך עתה סוד גדול מאד, כי כל זה הענין תלוי בקליפת נוגה, שהיא טוב ורע, והיא \nנקראת עור הנחש, אשר אם היא נוטה לחוץ - נטמאת היא, והרע מתחזק על ידה. ואם היא \nנכנסת לפנים - נטהרת, והרע נכפה תחת הקדושה. וזה נקרא שהנחש פושט את עורו. כי כל \nכחו היה זה, וצריך להפשיט העור הזה ממנו, ואז קולו הולך מסוף העולם ועד סופג כי הוא \nהתעוררות גדול, המגיע בכל המדרגות. וצריך שתדע כי משיח בן יוסף יש לו הרבה לפעול \nבזה הענין. וזה נמשך יען סודו לשמאל, בסוד קין, ששם יצאה זוהמת הנחש. והוא צריך \nלהטהר ממנה, ויטהר בו העולם. אך נתחבר ענין יוסף עצמו שיצאו ממנו הניצוצות בענין \nאשת פוטיפר. ואפרש לך עוד זה בס\"ד לפנים בארוכה. ובעבור זה הוצרכו ההרוגי מלכות \nלהמסר על קדושת השם. ואז נעשה בר' ישמעאל ענין הפשטת העור, שהפשיטוהו, ואז עלה \nשאגתו למרום, בסוד עור הנחש הזה, שקול הפשטתר הולך כו' כנ\"ל, ועל זה הסוד כתיב \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "(ירמיה מו, כב), \"קולה כנחש ילך\". והנה בהסתלק האותיות מן הלוחות, והם נשברו, יצאו \nכל אלה הענינים. כי במתן תורה כבר היה מתוקן הכל, ובעגל חזר ונתקלקל. והנה אליהו \nקבל הכח ממשה בסוד (במדבר כה, יב) \"לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום\". ולכן בכח \nזה החיה את יונה בן אמתי בן הצרפית, שהוא היה שרש משיח בן יוסף, ומת מפני הקלקול \nהזה. והענין, שנסתלקו ממנו אותיות הזכר המחיות אותו, ומת בסוד נוקבא. והוא חזר וחקק \nהאותיות בו וחיה. וכל זה הוא תקון לסוף כל הדברים. ואלישע כמו כן, שקיבל הכח מאליהו \nבסוד (מלכים ב, ב, ט) \"ויהי נא פי שנים ברוחך אלי\", החיה את מבקוק בסוד הרי\"ו שהוא \nהשם ע\"ב שחקק בו, שהם אותיות הזכר כנ\"ל, וכמבואר בדברי רשב\"י זללה\"ה (עי' זוהר ח\"א, \nז,): \nהרי נתפרש לך עתה ענין מציאות המטה הזה המתהפך לנחש, אשר בעבורו השכינה מתלבשת בתוך \nהקליפות, ומשיח ג\"כ, וכל שאר סובלי החולאים; אשר כל זה רחוק הוא הרבה ממשגה הבוערים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "האלה, הגומלים לנפשם רעה מבלי הבן דבר על בוריו. ועוד אשוב אודיעך סודות גדולים מאד \nבענין התלבשות הזה, ובענין ההרוגי מלכות, תשמע נפלאות כאשר יעדתי לך: \n\"והוא מחולל מפשעינו\": \nפה אתחיל לפרש לך מאמרי הרשב\"י זללה\"ה, אשר בגובה לב תלו בהם בוקי סריקי, \nואורחותיהם עותו, להטיל מום בקדשי ה' אשר אהב, קודש קדשים הוא. ותדע באמת, כי חלילה \nלקדוש ישראל הרשב\"י זללה\"ה מחשב עליו ועל דבריו מחשבות רעות וזרות אשר כהנה. ואם \nדבריו סתומים הנה, לצד עילאה ימלל בעומק עצה, ודרך קודש נשגבה משכלינו. אך כולם \nנכוחים למבין, וישרים למוצאי דעת. ואסדר לך המאמרים האלה לפי סדר הענינים הצריכים \nלבאר ולגלות בענין זה: \nהמאמר האחד הוא בפ' תצא, דף רע\"ו ע\"ב, ז\"ל, ובגין דאינון גרמו לך ועבדו עמך כמה \nטבין, אנת סבילת בגינייהו וכו', הוה הוא לאתחללא בע\"ז וזרעיה, בגין דירבעם בן נבט \nמזרעיה איהו, ובגיניה אתמר בך (ישעיה נג, ה), \"והוא מחולל מפשעינו\" וכו' ובחבורתו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נרפא לנו וכו' עכ\"ל. הנה המאמר הזה איום ונורא הוא באמת, כי נראה ממנו שלולא יסורי \nמשה, היה צריך שמשיח בן יוסף יתחלל בע\"ז. והנה מכאן מקום לאפוקורסים לרדות, כי \nיאמרו בהשתנות הדורות וההנהגה מתחלפת לפי מעשה התחתונים, לא היה די יסורי משה, כי \nסוף סוף הוצרך הדבר להתקיים בש\"ץ. הן אלה ודאי דברי הבל ותעתועים, יען הם נגד תורת \nמשה. אמנם על כל פנים צריכים אנו לפרש דברי הרשב\"י ז\"ל על אמתתם. וזה ברור, כי אלה \nהדברים יורדים ונוקבים עד התהום, וכמה רזי דרזין נכללים בהם: \nתיקון הפנימיות והחיצוניות: \nוהנני צריך להודיעך עתה סודות גדולים בענין יוסף ומכירתו, והרוגי מלכות, והבן מאד. \nדע כי מאז חטא אדה\"ר, התהלכו הדברים בעולם בדרך שבו יהיו נתקנים כל הקלקולים אשר \nנמשכו מחטאו. והנה מאז הוכן התקון בסוד שני המשיחים. ופרוש הענין - כי עץ החיים ועץ \nהדעת הם סוד הפנימיות וחיצוניות, שהיו צריכים להתחבר בחיבור גדול. כשיהיה החיצוניות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שלם לגמרי, ראוי להתחבר עם הפנימיות, וזה בהסרת הרע שבעץ הדעת הזה, שהוא הס\"א \nהיונקת ממנו, שהיה סר אם לא היה אדם חוטא. ואז היה גופו ונשמתו ג\"כ מתחברים זה בזה, \nלינק אור הקדושה לנצח. וכיון שחטא, הנה נפגם החיצוניות, ששלט עליו הרע, ואז גופו \nנעכר, והוא צריך למות, שבזה נמצא התקון שימצא לו, עד שובו להבנות ולהתחבר עם הנשמה \nלחיים נצחיים. והנה הנפגם באמת הוא עץ הדעת, והוא הצריך לתקן עד שיוכל להתחבר בו עץ \nהחיים כבראשונה. ונמצא בכאן שנים צריכים תקון - אחד החיצוניות שיוכל להתחבר בו \nהפנימיות, ואחד - הפנימיות - שיתחבר בחיצוניות. ובסוד החיצוניות נתקנים כל עניני \nהגלות כולם וגאולתם, ששלימותה היא חיבור הפנימיות בחיצוניות. וזה ענין השני משיחים, \nכי משיח בן יוסף הוא בסוד השמאל, והוא בסוד החיצוניות הצריך לכל התקונים האלה. \nומשיח בן דוד הוא בסוד הימין, הצריך שיהיה מתחבר אליו, והגאולה שלמה. וזהו סוד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "(ישעיה יא, י) \"והיתה מנוחתו כבוד\": \nובהגיע עת להכנס בעוביה של קורה באלה התקונים, והיינו ביעקב שהוא בחיר שבאבות ומעין \nשופריה דאדם, משם והלאה נמצא ענין שני המשיחים האלה הולך ומזדמן. וזה כי הוא לקח \nשתי נשים לאה ורחל, וסודם פנימיות וחיצוניות השכינה. ומלאה היה צריך לצאת משיח בן \nדוד לתקון הפנימיות, ומרחל משיח בן יוסף לתקון החיצוניות. וכבר שמעת שהקלקול העצמי \nהיה בחיצוניות, ולכן מכאן נמשכו כל הקלקולים שבאו אח\"כ בכל הענינים. וקין בו מתחיל \nענין זה, כי הוא סוד הגבורות, והבל סוד החסדים. ונמצא שהם עצמם בחינות פנימיות \nוחיצוניות. ובקין יצאה זוהמת הנחש שהוטלה בחיצוניות הזה, שהוא סוד הגוף שנעשה כתנות \nעור, ושם ג\"כ נתקלקלו הדברים. והתפשטות הדבר עד יוסף, שלו נתנה בחינה זו של מב\"י \nלתקן, כנ\"ל; וליהודה בחינת מב\"ד, והם שניהם מלכים בסוד (תהלים מח, ה) \"כי הנה \nהמלכים נועדו\", וכמבואר במדרש. ותבין ג\"כ שמב\"ד הוא בתפארת, והוא הזכר בסוד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הפנימיות העומד לנגד לאה. ומב\"י ביסוד, בסוד החצוניות העומד לנגד רחל. וכבר נתבאר \nבמקום אחר ענין זה של לאה איך היא פנימיות הנוק', והלא אינה אלא אחורי אימא שנפלו, \nכי שני הדברים אמת, והרבה דרושים נאמרים בענין לאה לפי בחינות שונות שבה, ואין כאן \nמקום להאריך בזה: \nיוסף ואשת פוטיפר: \nונמצא שהיסוד באמת נפגם בחטאו של אדם, והוא סוד, \"מושך בערלתו היה\", כי ממנו נמצאה \nהערלה על אות ברית קודש. ואז יצאו הניצוצות של הקדושה לחוץ, כידוע. והנה יוסף היה \nהיסוד הזה הראוי לתקן. והשטן קטרג, עד שגרם שהשבטים מכרו אותו למצרים. ואז חזר ממש \nהקלקול הראשון להתחזק, שהוא היסוד הנחפה בערלה, ובא לידו ענין אשת אדוניו. והוא \nבחינת ערות הארץ, שהיתה רוצה להדבק בו: \nאך סוד הענין, כי אסנת היתה שם, שהיתה בסוד השכינה הראויה להתחבר עמו בבירור בתקון. \nואמה גם כן היתה מסוד זה, אבל היתה בסוד מה שקליפת מצרים היתה מתחזקת להדבק אחריה. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולכן אסנת היתה ראויה לו, שעל ידי כן שלט על מצרים. אבל אמה לא היתה ראויה לו. והוא \nחשב בתחלה שהיה ראוי לו לבוא אליה, לתת הארה לשכינה שהיא בתוך הקליפות. וסוד הענין \n\"ויבא הביתה לעשות מלאכתו\". אבל נראית לו דיוקנו של אביו, והודיע לו כי לא זו הדרך, \nומכל דבר ערוה צריך להשמר מאד, כי אין זה תקון, אלא קלקול רב ועצום. ובאמת, שבאותה \nהמחשבה יצאו ממנו עשר טפות, וזה גרם כמה קלקולים בגלויות, כמו שאפרש לך בס\"ד: \nואומר לך עתה סוד גדול, כי באמת מכאן לקחה כח הס\"א לפתות בני ישראל בעו\"ה בענין זה, \nלהראות להם היתר איסורי ערוה ודומיהם, ברמותו אותם לחשוב שיוכל זה להיות תקון, כי \nכך הס\"א מתחזקת בכח אשר נותנים לה מעשי בני אדם. וע\"כ בקבלה ממעשה יוסף המחשבה הזאת \n- בה נתחזקה לפתות האחרים אשר לא ידעו להשמר ממנה: \nעשרה הרוגי מלכות: \nועתה אודיעך ענין הטפות האלה. כי יוסף הוא עצמו סוד היסוד, ומעשיו בסוד תקוני מב\"י \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "היו. ובחטאו במחשבה הזאת - נפגם היסוד, ויצאו משם עשר טפות האלה. וכבר ידעת מה הם \nאלה הנצוצות היוצאים מן הדעת. ואלה הוצרכו לבוא בעולם, ולהמסר למיתה בכמה גלויות, \nכדי לתקן מה שנפגם בצאתם הם לס\"א. והנה אלה העשר הם עשרה הרוגי מלכות. אף כל \nההרוגים שהיו בכל הדורות כלם הם מסוד זה. וסוד הענין, כי בחינת מב\"י הוא שנפגם, \nוהוא עצמו היה צריך למות בסוף הכל. כי אין מיתת ההריגה בידי נכרים אלא תקון למה \nשנמסר ביד הס\"א, להעלות הקדושה ממנה. וכל האחרים שנהרגו, נקראים כלם ענפים ממנו, כי \nכלם לבחינת תקון זה של מב\"י הם הולכים. אך העשרה עקרים, שהם כמו שרשים לכל האחרים, \nהם העשרה ההרוגים הנזכרים שהם בחינת העשר טפות עצמם, שכל השאר הם כמו ענפים. והעיקר \nבעשרה עצמם הוא ר\"ע בן יוסף, שהוא היה בחינת מב\"י עצמו. וע\"כ הוא הנזכר במדרש, שראה \nאותו משה ואמר \"זו תורה\" כו', והאחרים לא נזכרו, כי הוא העיקר בזה התקון. והנה צריך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שתדע כי ע\"י גלות מצרים וגאולתו עד מתן תורה נתקנו הקלקולים הראשונים, עד שבמ\"ת \nנמצאו בני חורין, בסוד (שמות לב, טז) \"חרות על הלוחות\". אך כאשר חטאו ישראל בעגל, \nחזר הקלקול הראשון למקומו. והעגל הוא ממש בבחינה זו, שהוא בסוד \"פני השור מהשמאל\" \nשהוא מב\"י. והערב רב היה שעשוהו, כי הם היוצאים ממצרים. והנה הקלקול הראשון גרם \nקלקול אחר, שאח\"כ בא ירבעם שהוא עצמו היה מב\"י, וחטא בסוד זה שעשה העגלים: \nירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף: \nועתה אודיעך בזה סוד גדול מאד מאד. כי ירבעם הלביש את הקדושה בס\"א בעבודתו, וזה גרם \nאח\"כ שהעגל היה אומר \"אנכי ה' אלהיך\" ע\"י גחזי, כמ\"ש רז\"ל. ובעבור זה הוכרח ר\"ע \nוחבריו למות על קדוש השם. וסוד הענין עמוק הוא, כי הנה ר\"ע היה בן גרים, וזה כי \nהוצרך שהנשמה הקדושה של ירבעם, שפרחה ממנו בשעת חטאו, תתלבש בגוף נכרי. ואח\"כ תצא \nבישראל. וזה היה באביו של ר\"ע, ואח\"כ נכנסה בו בר' עקיבא, ושם נתקנה. ותדע שבשעה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שפרחה הנשמה הקדושה של ירבעם, ונכנסה בו נשמה טמאה, הנה הנשמה ההיא ניתנה באביה \nבנו. והוא שנאמר בו (מלכים א, יד, יג), \"יען נמצא בו דבר טוב\". ואח\"כ הוצרך להתלבש \nבלבוש נכרי כנ\"ל: \nועתה אודיעך בזה הענין סודות גדולים ועצומים מאד, אשר היה ראוי באמת להעלימם \nולהסתירם, לולי כי לכבוד ה' ולכבוד קדוש רשב\"י זללה\"ה צריכים אנו להצדיק דברי אמת \nוצדק, ולטהרם מאשר חפאו אליהם אנשי תועי רוח. דע, כי כל אלה הדברים שאנו מדברים \nמירבעם או מכל האחרים אשר נאמר עליהם שהם מב\"י - אין אנו אומרים על היחידה עצמה, \nשאינה ניתנת באיש הראוי לה אלא בשעת תשלום התיקון, וכמבואר בדברי מרן האר\"י זלה\"ה, \nאלא שרשי הנשמות הראויות והמזומנות להיות גואלות בדורה שעליהם תבוא ותשרה היחידה \nהשורה ומעטרת את המשיחין. ונמצא, כשאנו אומרים ירבעם שהוא מב\"י, פירוש, אותו השורש \nשבאמת היה ראוי לשרות עליו היחידה הזאת, ונקרא כמו ענף ממנה, כי היא כלי שלה. והנה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "זה היה שהוצרך להתלבש בגוף נכרי כנ\"ל, כנגד מה שהלביש ירבעם את הקדושה בטומאה \nבעגלים אשר עשה, ובעבורה הוצרכו למסר למיתה ר\"ע וחבריו. אמנם ודאי, שזהו פגם שמגיע \nלשורש עצמו, כיון שהכלי שלו נפגם כך. וכנגד זה היה צריך גם הוא להיות מתחלל ח\"ו \nבס\"א: \nואפרש לך היטב ענין החילול הזה. כי ההתלבשות שהוא מתלבש עתה - אינו נקרא חילול כזה, \nכי אינו אלא כמו תפיסה בבית הסוהר שהוא תפוס שם, אבל הס\"א אינה מקבלת כחו כלל. אבל \nאם ח\"ו היה מתחלל, כמו שהיה נמשך מחטא ירבעם, היה זה קלקול גדול, והוא כי הנה אותו \nהאיש נידון בצואה רותחת, והיא הזוהמה היותר טמאה שבקליפה. ואם היה צריך מב\"י \nלהתחלל, היה צריך להתלבש הוא שם ח\"ו בדרך... עצמו היה מקבל איזה כח מן ההתלבשות \nהזה. ואז היה בא הוא ומתלבש בארמילוס הרשע. ובכח שהיה מקבל מן ההתלבשות הזה, היה \nעושה דברים נפלאים בעולם, כמו שהיה אומר עגלו של ירבעם, וזה היה קלקול גדול עד מאד, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "וצער ח\"ו לישראל שאין כמוהו. ומשיח בן יוסף עצמו, אחר קבלו המשיחות, היה צריך למות \nלתקן הענין הזה ע\"י ארמילוס עצמו שהיה בא נכחו, וזה ג\"כ חילול אליו. וכמה צרות על \nצרות היו מתחדשות, עד שהניצולים היו אחד מעיר ושנים ממשפחה. אבל כח היסורים שסובל \nמשה, גרם שלא יתחלל בחילול זה מב\"י. ואז לא נשאר הפגם אלא בכלי של המשיחות, דהיינו \nנשמת ירבעם עצמו. ומפני זה מת ר\"ע וחבריו. אך המשיחות עצמו לא יתחלל עד צאת הכח הזה \nממנו, וחזרו אל מקומו בקדושה במב\"י עצמו, שהוא ממש ענין ר\"ע, ומב\"י נצל מן המות: \nועתה תבין ענין המאמר הזה שאמר (זוהר כי תצא שם) \"בגין דלא יתקטיל מב\"י\" כו', וצריך \nאני לפרש לך מה הענין \"הוא וזרעיה\". דע, שהמשיח נקרא מב\"י ומשיח בן אפרים. וסוד \nהענין הזה, כי שתי בחינות נמצאות למשיח, אחת - היחידה עצמה שהיא המשיחות, ואחת - \nהאיש הראוי להיות משיח, שמבחי' זאת נמצאים בכל דור תמיד. והנה יוסף הוא סוד \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "המשיחות, ויוסף נקרא שור, בסוד השור שבמרכבה שהוא לשמאל, כי מב\"י אינו אלא תקון \nהשמאל. והזרע עצמו של יוסף נקרא ג\"כ בחינת שור. ובאמת אפרים שהוא זרעו של יוסף הוא \nבחינת אנשי המשיחות הנקראים ג\"כ שור כנ\"ל. והנה בחטא ירבעם היה ראוי להיות מתחללים \nבע\"ז, הוא וזרעיה, שהם שתי הבחינות - המשיחות ונשמות המשיחות, מפני היות ירבעם \nמזרעיה, והוא נפגם בו. ואומר לך שירבעם כבר מוכן היה, וקרוב לקבל המשיחות, רק \nשעדיין לא קבל. אבל כיון שהיה קרוב לזה, הנה היו מתחברים אליו נשמות יוסף ואפרים \nבנו, כי כך צריך למי שיזכה לקבל המשיחות. אבל כיון שבין כך ובין כך פגם, הנה נפגמו \nהם גם כן, ואז היה צריך להתחלל הכל ח\"ו - המשיחות וענפיו. וכח יסורי משה תיקן שלא \nיהיה כך, אלא המשיחות יהיה ניצול, ולזרע יהיה ענין ר\"ע בן יוסף שזכרתי, ודי יהיה \nבזה: \nואודיעך פה ענין נכבד, למען תבין דבר לאשורו, כי משיח בן דוד לא נקרא כלל משיח בן \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "יהודה; אך סוד הענין, כי כן היה ראוי להיות לולא מכרו השבטים את יוסף. כי זהו סוד \nהכתוב (בראשית לח, א; ועיין בזהר שם) \"וירד יהודה מאת אחיו\" - ירידה היתה לו שאבד \nהמלכות, ולא יכול לצאת אלא אח\"כ בימי דוד, ונתלה הענין בו. ואז נכלל בדוד עצמו שתי \nהבחינות, בחינת המשיחות והזרע שלו, כמו שזכרנו במשיח בן יוסף: \n", "en": ""}]}
