{"bookId": "kabala-131bbe8d19dd", "part": "1", "torah": "7", "title": "ספר קנאת ה' צבאות — חמה ולבנה וכוכבים:", "hebrewTitle": "חמה ולבנה וכוכבים:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-131bbe8d19dd/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-131bbe8d19dd/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "חמה ולבנה וכוכבים: \n(חסר) ... מן המלכות, ותדע שהשמש והירח הם ראשי הכוכבים, ויש בהם כמו כן בחינת \nעצמות - בחינת שימושן, לכל אחד פעולות פרטיות; ובחינת סיבובן והילוכן. אך האמת, \nשהילוך השמש והירח ודרכי התחברם הם ענין סוד העיבור אשר לישראל, כי הם הדרכים אשר \nבהם מתחברים קודשא - בריך - הוא ושכינתיה לפי מה שצריך להתנהג כל הבריות, ובזה \nההילוך נמצא ענין מילוי הלבנה וחסרונה. וסוד הענין, כי השכינה יש לה שתי בחינות \nאלה, בחינת הגילוי ובחינת ההסתר, והיינו מילוי וחסרון. ומצד זה יוכל להמצא שייכות \nלאומות העולם לקחת ממנה, אבל לא מצד עצמותה, כי זה ניתן לישראל לבד, והוא סוד \n(מלאכי ג, ו), \"אני ה' לא שניתי\", כי אין שינוי בבחינת העצמות כלל, שהשרש הקדוש לא \nישתנה לעולם, אבל השינוי הוא בהילוך וההנהגה. ולכן שם נמצא איזה מקום גם לאומות: \nעתה אפרש לך ענין הכוכבים האלה לפי ההנהגה, כי החמה והלבנה הם סוד התפארת והמלכות \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "בעצמם, ושאר הכוכבים הם בחינות פרטיות אשר להם. ולשורש הס\"א נמצאו שני כוכבים, והם \nשורש עשו וישמעאל, והם מאדים ושבתאי. ותבין בענין הזה סודות גדולים ועצומים. דע כי \nישמעאל קרוב יותר לקדושה, שהוא אינו נוגע באלקות כלל, אלא מניח האחדות, רק שמשנה \nהנבואה. אבל עשו הגיע לשלוח יד באלקות עצמו. ולישמעאל יש מילה, מה שאין לעשו כלל. \nוישמעאל הארץ הקדושה תחת ידו, מה שאין כן עשו: \nועתה אודיעך מהיכן נמשך כל זה. דע ששתי בחינות יש לס\"א; אחת - בחינתה במקומה, וזה \nנקרא גיהנם, וזה מה שנברא בתחלה, וזה נברא ביום ב' (פסחים נד. פס\"ז בראשית א, ז, \nוש\"נ) והוא סוד היתוך הגבורה, והוא סומקו דחמה (זהר שם וע\"ש). ופירוש הענין, כי \nהחמה היא תפארת, והלבנה מלכות, והרי אנו רואים שהחמה הוא סומק והוא שורף, והלבנה \nלבנה ושקטה, והיה ראוי להיות להפך. אך סוד הענין, כי החמה הוא הזכר, והוא הפועל \nבתקפו, והחסד והדין שלו עומדים לפעול בתוקף בסוד ההנהגה לימין ולשמאל, ולכן יש בו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "סומקו, וגם לבן יש בו. ועוד, האור עצמו הוא סוד החסד, והסומקו - סוד הדין, ומפני \nרוב פעולתו הוא שורף. אבל דין המלכות הוא דין בסוד המניעה, ונקרא קדרות, והיינו \nחסרון האור, והחסד שמתרבה עליו מעביר החשך הזה ומאיר. ונמצאו שתי בחינות דין, האש \nהחזק, וקדרות ההעדר. ומן הבחינה הראשונה יוצא עצמות הס\"א, והיא הגיהנם שהוא אש \nבוער, ומן השניה יוצא אחיזת הס\"א בקדושה, בסוד מניעת האור. ואלה שתי הבחינות הם \nעצמם ענין עשו וישמעאל. כי עשו הוא בחינת הס\"א בעצמה, וישמעאל היא בחינתה הקרובה \nלקדושה המתדבקת בבחינת החסרון להמשיך לחוץ. וזה בסוד מיעוט הירח, שבעבורו היא חסירה \nבימי מסרונה: \nותדע שאלה הם בחינות שני הכוכבים מאדים ושבתאי; שמאדים הוא אדמימות החמה, והוא שרש \nהס\"א עצמה, שהרי סוד ההנהגה עומדת בזכר בסוד חג\"ת; והמלכות אינה אלא מאנא דכולה, \nועל כן עצמות הס\"א מבחינת הגבורה הוא יוצא. אבל שבתאי הוא סוד רעב וצמאון (זהר שם) \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנברא בחיסרון הלבנה, והוא סוד התדבקות הס\"א בקדושה: \nותבין כאן סודות גדולים, כי הלבנה בעצמה, מפני מיעוטה, נמצא בה מילוי וחסרון. \nוהמילוי הוא בהתחזק הקדושה, והוא סוד הטוב, והחסרון הוא בתת מקום לס\"א, והוא סוד \nהרע. ומבחינה זאת נבראת לילית (עי' זהר שם) בסוד העניות, שהוא זמן עניות הלבנה, \nוהיא מקבלת מבחינה זאת, וסודה שבתאי המקבל מחסרון הלבנה. וזהו ענין בני ישמעאל שהם \nעצמם בסוד שבתאי, המקבל מן הלבנה בסוד החסרון שלה. ונמצא לפי זה, שאין אחיזה לבני \nישמעאל בלבנה - דהיינו השכינה - מצד עצמה, אלא ישראל הם הנאחזים בה, כי ממנה הם \nנמשכים. אבל בני ישמעאל משבתאי הם נמשכים, אלא שמתאחזים בהילוך הלבנה, פירוש - \nבהנהגה הזאת שמתמלאת ומתחסרת, ונותנת מקום לשליטת הס\"א ולהתחזקה, להתקרב אל הקדושה. \nוהבן היטב כי מצד זה הם גם כן מונין ללבנה, (עי' זהר שם) כי הנהגתה זאת נותנת להם \nמקום. אבל ענין הלקות הוא חסרון אור הלבנה עצמה. ופירוש הענין, כי מבחינת החסרון \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "יוצא זה הלקות, וסודו הוא התגבר השפחה כל כך עד שהיא יורשת גבירתה, ואז נאמר בה \n(איכה ב, ג) \"השיב אחור ימינו\", ואז הם עצמם חסרים מה שהיה בא להם מבחינת הלבנה. \nוסוד הענין, כי ב' בחינות התגברות נמצא לשרש האומות, אם על ידי חטאת ישראל, הנה אז \nשרש האומה יתגבר לקחת אור מן הקדושה, ואז יהיה הלקות במילוי, שהוא המחזיק את החסרון \nיותר; אך אם שרש האומה מתגבר בטומאה מפני טומאת האומה, הנה יאבד השפעת הקדושה, והוא \nהלקות בחסרון, כי השרש של האומה צריך להיות עומד בגבול תחת הקדושה, ושלא יהיה \nבטומאת בני אומתו, כי אז יקבל את הראוי לו, ואז נא' (ישעיה כט, יד) \"ואבדה חכמת \nחכמיו\", שאז אינם מקבלים מן המקום שהיו מקבלים, כי ישראל אינם זזים מן הקדושה שהיא \nשרשם, אבל אומות העולם הם נפרדים ברוב חטאם, ונדחים מן הקדושה לגמרי. והנה סוד \nהחסרון הוא סוד (משלי ג, לג) \"מארת ה'\", והוא \"בית רשע\", (עי' זוהר שם) והוא בית \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הסהר שנא' בה (קהלת ז, כו) \"וחוטא ילכד בה\", והוא סוד חטא אדה\"ר שגורם להלכד בה: \nואומר לך סוד גדול בזה הענין, כי מכאן נמשך הלכד יוסף במצרים, שהיה בבחינת היסוד \nהנפגם, ולכן הלך שם בבחי' \"חוטא\", פירוש - בבחינת אדם בחטוא, כי בעבורו היה פועל. \nאבל בבחינת עצמו נשאר צדיק, כי עמד בנסיון, ועל ידי זה נמלט, ואדרבה שלט עליה. וזה \nהיה במצרים, סוד ישמעאל ששם הוא המכשול הזה, שהיא הקריבה יותר, ומשם נופלים הדברים \nלעשו. והגיעו הדברים לפי סוד הסדר הזה, כי הוא ירד למצרים בסוד הערלה, ולהשלים זה \nהענין הוצרך גם כן להתפס בבית הסהר דוקא, והוא בבחינת עצמו בא לו נסיון אשת פוטיפר, \nוכשעמד בצדקו נשאר בסוד צדיק מתוקן, ונמלט מן הסהר ושלט על מצרים: \nוהנה כשבא החולם על \"מארות\" נעשה \"מאורות\" (עי' זוהר שם). וסוד הענין, כי חולם הוא \nסוד הז\"א, וכשהוא מתעורר, הנה תקרא על ידו שבת מלכתא, כי הוא מלך והיא מלכות שלו. \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואז אינו \"מארות\" בסוד הקליפה השולטת בחסרון, שהירח נמעטה, אלא נשאר \"מאורות\", \nששניהם שוים. ונמצא שאם הארת הז\"א מאירה - הוא בסוד מאורות, שהשפחה מארת נכנעת, \nועומדים זו\"ן בסוד מאורות הגדולים. וזהו בשבת שהיא סוד בת מלך, שעל כן נקראת מלכתא \nבבחינה זאת, והיא בת חורין שאין המארת שולטת, ואדרבא, אז נא' (דברים ה, יד) \"למען \nינוח עבדך ואמתך\", שאפילו הקליפות צריכות לשמור השבת, היינו לא שיהיה חלק בקדושת \nשבת ועליותיה, רק [לא] להשתלהב בקטרוגם, אלא יעמוד נכפית תחת השכינה. וזה סוד גדול \nשבשבת שולטים שניהם הלבנה ושבתאי, כי שבתאי עצמו צריך להיות תחת ממשלה הקדושה, ולא \nיהיה מונע ומקטרג כלל. נמצא לפי זה, שאין סדר הבריאה והשימוש שוה, אלא ביום ב', \nשהוא סוד גבורה, נבראת החמה בסוד הגבורה שלה (עי' זהר שם), וגם מאדים שהוא סוד \nהקליפה עצמה, ולבנה ושבתאי ביום ד' בסוד המלכות. ומפני שאלה נמצא באלה שני הימים, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "צריך לישמר שאין מתחילים בשניהם. וסוד הענין, כי כבר ידעת שיש לקליפה שתי בחינות, \nאחת - בריאת עצמה מה שהיא נמשכת בסדר הנמצאים, ואחת - התחזקה חוץ מגבולה לפי \nהמעשים, שהוא הכח הניתן לה על ידי מיעוט הירח. ונמצאה (שהתחלקה) [שהתחלתה] בב' בסוד \nהגבורה עצמה, ולכן אין מתחילים בו שלא להתעורר קטרוג, וסיומה בד' שהוא בענין המיעוט \nהנ\"ל, ולכן אין מסיימים בו שלא לעורר קטרוג גם כן. והנה הגיהנום הוא סוד האש הבוער, \nושבתאי הוא החשך הנמשך מן החסרון כנ\"ל, ולכן נקרא \"כפנא וחשוכא\" (זוהר שם): \nוהנה אחר כך משלים ענין הכוכבי לכת שהתחיל, ואמר \"כוכב, דרך כוכב\", כי כבר מתפרשים \nבשכינה לפי בחינות פרטיות שבהנהגתה. והנה כבר באמת הוא סוד ענין התורה בפרט, וסוד \nהענין, כי השכינה בבחינת תפארת דוקא היא סוד כוכב, ובבחינה זו ניתנה תורה. וסוד \nהענין, כי המלכות נחשבת רביעית לאבות בסוד חגת\"ם, וזה בבחינת המרכבה, ולפי זה היה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "צריך להיות ד' ימים, וביום הד' תנתן התורה, אך לא היה זה כונתו ית'. אך סוד הענין, \nכי בסוד התפארת בעצמו יש שרש לשכינה, ולא לכלי לבד אחריו. והנה בזאת הבחינה נקראת \n\"בת יחידה\" (זהר שם). ותבין עתה שיש ב' בחינות שבת, יש ש' - תלת אבהן, ובת - מלכות, \nרביעית להם, ויש עוד בחינה אחרת בסוד המלכות עצמה שהיא בת בבחינת ש', שהוא התפארת \nלבדו, שהוא בעצמו כולל ענין ג' אבות. וזה בחינת שבת דליל שבת, שהיא עצמה בת בסוד \nהתפארת שהוא ש', ובזאת הבחינה עצמה היא שביעית. וסוד הענין, כי באמת היא שביעית \nבמספר אחר הו\"ק, אבל במקום הזה היא בסוד התפארת בבחינת עצמו שהוא שלישי, ואז היא \nשבת, והיא שביעית, והבן היטב. ובבחינה זו ניתנה התורה, דהיינו מלכות בסוד ג', על כן \n(שמות יט, טז) \"ביום השלישי בהיות הבקר\", וזהו ענין המחלוקת בג' ובז' (זוהר שם), כי \nבאמת היא שביעית בבחינת שלישי: \nועכשיו אפרש עוד מחלוקת אחר שהוא בו' ובז'. וסוד הענין, כי המלכות בבחינתה למטה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בסוד שביעית, הנה היא מתחברת ביסוד בסוד הזיווג, והוא עצמו נעשה שביעי, בהיותה עטרה \nעל ראשו, ועל כן שביעי מפני שמתעטר בשביעית דהוא שישי, הנה הוא מצד עצמו הוא ו', \nובשביל מלכות המתחברת בו נקרא שביעי. והוא סוד ו' וי' עליו שהיא ז'. ואז נקראת \nהשכינה על שמו - צדק, כי הוא צדיק. וסוד זה הוא מלאך צדקיאל השולט בליל שבת. נמצאת \nהתורה ניתנת בסוד זה של ו' וז'. נמצא, שמתן התורה הוא בסוד הכוכב: \nועתה אפרש איך זה הענין היא התורה. הנה סוד התורה הוא בכ\"ב אותיות, ובשם יקו\"ק ב\"ה, \nכי זה כללות התורה, השם המצרף צרופיו בכ\"ב אותיות, שבהם האלפא ביתות מתגלות כידוע. \nוהאמת, כי כ\"ב אותיות הם בסוד מלכות, ואותיות השם ב\"ה הם בסוד הז\"א, ובפרט בסוד \nספירת התפארת, שהוא זה הכוכב. והבן היטב כי השם ב\"ה עולה כ\"ו, וסודו כ\"ב וד', והוא \nזה החילוק של כ\"ב אותיות וד' אותיות השם, כי השם עצמו מוציא בחינת הכ\"ב, ומצטרף בה, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ונשארים ד' האותיות שולטות על הכ\"ב, וזהו ממש בחינת התורה בסוד תפארת יום השלישי \nכנ\"ל. וסוד זה הכוכב, כ\"ו כ\"ב; כ\"ו הוא השרש בסוד תפארת, וכ\"ב הוא היוצא מכ\"ו לעשות \nגלגולי הצירופים בסוד מלכות: \nועתה אומר לך איך יוצא זה הענין, כי כל זה בסוד ישראל, כי כאן הוא שרש ישראל בפרט, \nושרש התורה כמו כן, שהכל ענין אחד, ולכן בחינותיהם שוות. וסוד הענין הזה הוא \n(ישעיהו ו, ג) \"ק' ק' ק' ה' צבאות\". דע כי תחלת השם הוא מחכמה, כי הקוץ של היוד הוא \nכתר, אבל השם באותיותיו הוא מתחיל בחכמה. וזה השם הוא בתפארת כנ\"ל. וקשר עליה אחת \nנמצאת בסוד קדוש - קדש ו'. והענין, כי ו' הוא תפארת, וקדש הוא חכמה, וזה ממש שרש \nישראל בחכמה, זרע קדש בתפארת ו', וזה עושה בחינת הקשר הזה שזכרתי. וג' הקדושות הם, \n\"קדוש\" - עלית תפארת לחכמה; \"קדוש\" - חזרת תפארת למקומו בחכמה הנקשרת בו; \"קדוש\" ג' \n- בתפארת היורד ליסוד בקשר החכמה, ואז נקרא השם, \"ה' צבאות\". וזה הכל בסוד זרע קדש, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שהוא בחינת שרש ישראל. אחר כך מלכות הוא סוד מלכות הקדש, והיא סוד כ\"ב אותיות שבם \nמצטרף השם. וסוד הענין, כי השרש הזה של ישראל מתפשט למחלקותיו בסוד הנשמות, וזה בכח \nהצירופים. וסוד הצירוף נעשה תמיד בגלגל החוזר, שהוא סוד מלכות, ולכן (בראשית מח, כ) \n\"בך יברך ישראל\" (עי' זהר שם), כי הברכה כך צריכה להתפשט עד המקור, בתחלה בסוד הא', \nואחר כך להתפשט לכל הצדדים בסוד הכ\"ב, שהם מצרפות הצירופים: \nכתר וחכמה: \nועתה אפרש סוד אחר בסוד הכ\"ב. ותדע שכל (ענין) [עניני] התורה הם כן, שאפילו בהקבץ \nאורות רבים למנין אחד סוד שם, המנין מורה עוד בחינות אחרות בסודות פרטים. ועל כן \nאפילו סוד כ\"ב, שהוא חשבון אותיות, מודיע סוד אחר. והוא כי צריך אתה לדעת, כי הנה \nאנו אומרים אשר יצר את האדם בחכמה, וסוד הענין - בראשית, ב' ראשית. והענין, כי ב' \nראשים נמצאים בבריאה, והם הכתר והחכמה. והענין, כי כילות כל המציאות הוא משפיע \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ומקבל, והיינו המאציל ב\"ה הפועל בנמצאיו, ופעולותיו בנמצאים עצמם, שהם סוד המקבל. \nוהבן מאד, כי אלה באמת הם שרשי החכמה לדעת הדברים בעומקם. והנה מחכמה ולמטה הוא סוד \nהמקבל, ונכלל הכל בד' אותיות השם ב\"ה. והכתר הוא סוד המאציל הפועל כנ\"ל, ולכן לא \nנרמז אלא בקוץ. (וזה) [ובזה] תבין שאנו אומרים תמיד שהכתר אינו בכלל הפרצוף, אלא \nהוא השראת העליון על התחתון, וכל זה נתפרש אצלי כבר במקומות אחרים. והנה עבודת האדם \nהיא מן החכמה ולמטה, שבהיות כל זה מוכן, אז הקוץ מתחבר עליהם בחיבור הצריך, ולפי \nהחסר ההכנה - כך תחסר ההשראה. וזה כל ענין השכר והעונש. ולכן בבחינה זו נברא העולם, \nובסוד זה עומדת התורה - להיות מצוות לזכות או לחובה. אך בסוד הקוץ, שהוא בחינת \nהכתר, הוא זמן קבלת השכר, שנאמר בו (עירובין כב) \"היום לעשותם ומחר לקבל שכרם\". \nוסוד הענין, כי בהיות רוצה המאציל שההשפעה תמשך ע\"י התעוררות התחתון בסוד המקבל, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "שיהיה הוא הראשון בזה, אשר כפי התעוררות כך יושפע לו, זה נותן בחינות הזכות והחובה. \nועל כן, בבחינה זו נברא העולם עתה, וניתנה התורה גם כן, ובבחינה זו עומדות נשמות \nישראל. אך כשירצה המאציל לקחת הדברים בתוקפו, ולהמשיך ההנהגה מלמעלה למטה, שהמשפיע \nישפיע בלא שימתין לבקשת המקבל, הנה אז יעמדו הדברים בנצחיות ההשפעה לעתיד לבא, וזה \nסוד הכתר: \nנמצא ב' בחינות לעולם, אחד בסוד החכמה, והוא הראש האחד, ואחד בסוד הכתר, והוא הראש \nהשני, שבבחינתו יהיה העולם לעתיד לבוא. וכן היה ראוי להיות אם לא היה אדם חוטא. \nוזהו בראשית - ב' ראשית, כי בראשית אחד נברא, וראשית שני הוכן לו. ולפי סוד אותו \nהראשית תקבל חידוש התורה גם כן. וכל המציאות - נשמות ועולמות; והוא סוד (ישעיהו נא, \nד) \"כי תורה מאתי תצא\", שאמרו, כי חידוש תורה מאתי תצא. כי היא התורה עצמה שלא \nתתחלף, רק שתתגלה בבחינת הכתר, ולא כמו שהיא עתה בבחינת החכמה. ולכן תתגלה בבחינת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "(שם) [שכר], ולא בבחינת עשיה וזכות: \nאמנם צריך שתדע, כי הכתר צריך שיהיה השרש לכל הפעולות ודאי, ועל כן בהנתן התורה, \nהנה בסוד עצמותה ניתנה בבחינת חכמה לבד, שהיא הבחינה הנותנת הבחירה, אבל בהתפשטותה \nבסוד הכ\"ב, שהוא בסוד בינה, התפשטות החכמה וגלגל צירופיה, שהוא עצמו ענין התפארת \nוהמלכות, הנה ההתפשטות בזה נעשה בסוד הכתר ודאי, כי הכל צריך להעשות על ידו, אלא \nשבפעולה זאת אינו פועל בסוד עצמו, אלא הוא פועל לפי בחינת החכמה. ועל כן צריך בתחלה \nלהניח מונח ראשון שהוא עצמות התורה, וזה בבחינת חכמה, ולא בבחינת הכתר, ואז הכתר \nפועל ומגלגל התורה הזאת עצמה בגלגול הבינה, אך לפי מציאותה בסוד החכמה כנ\"ל. וזה \nסוד כ\"ב - כ'תר ב'ינה. והנה החכמה בתתה מציאות התורה כוללת כל זה הענין בסוד כ\"ו, \nכי הד' היא סוד אותיות השם ב\"ה, והכ\"ב הוא ההתפשטות בגלגוליו, בסוד הבינה ע\"י כתר \nהפועל. והבן היטב, כי סודות גדולים ועצומים גיליתי לפניך, למען תדע ותבין עומק דברי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "רשב\"י זלה\"ה ורוב קדושתם העצומה, ויקר תפארת גדולתם כי רבה היא, כי לא לקחת אותם \nלפי מראיתם הראשון ושטח תארם, יען וביען ברומו של עולם הם עומדים. ומבאישי החכמה \nבארחות עקלקלות, הנה הם מעקשים דבריו, ומכשילים לבות בני האדם אשר לא ידעו להשמר מן \nהחרב שבפיהם: \n", "en": ""}]}
