{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "10", "title": "שער הכוונות — קטע 10", "hebrewTitle": "קטע 10", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/10/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/10/", "segments": [{"index": 1, "he": "ידיך יודיך כנז' בהקדמת התיקונים. גם ס\"ת פותח את ידיך חת\"ך והוא שם קדוש המכונה \nבספרי המקובלים שם הפרנסה. גם תכוין כי שם הנז' בחילוף אתב\"ש הוא סא\"ל והוא שם א' \nמשמות ע\"ב דויסע ויבא ויט גם שם סא\"ל הוא בגימטריא שם פא\"י כמנין יאהדונה\"י כנז' \nבר\"ת פא\"י והנה כל הכונות שבפ' הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי והחילוק \nשביניהם אינו אלא בכונת שם חת\"ך בלבד וזה ענינו כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת\"ך \nשרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההויה שהיא בגי' מצפ\"ך שהוא בגי' ש' גם שם אלקים \nבמילוי יודין הא בגי' ש' וכבר נתבאר במ\"א כי שם מצפ\"ץ להיותו תמורת ההויה לכן הוא \nרחמים מעורב בדין ולכן הוא בגי' אלקים דיודין וזה סדרן הויה ואח\"כ מצפ\"ץ ואח\"כ \nאלקים כי שם אלקים הוא יותר דין מכולם והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר \nולא ירד שפע עליון אלא שעכ\"ז הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד ולכן שם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מצפ\"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה ונמצא כי שם זה הוא הנק' חת\"ך עם היות שמקורו \nהוא מג' שמות שהם הויה מצפ\"ץ אלקים עכ\"ז כל אחד הוא כפי הזמן והשעה כמשי\"ת:\n\nוהנה עתה בזמן הזמי' לסבה הנז' הנה השם הזה יונק משם מצפ\"ץ הממוצע. והנה הוא באופן \nזה כי מצפץ גי' ש' כמנין אלקים דיודין ואם תסיר שורש שם אלקים כפשוטו שהוא פ\"ו שהוא \nשרש הדינין ישאר בגי' רוח כמבואר אצלינו בפ' ורוח אלקים מרחפת כו' והנה בבקר שעדיין \nזו\"ן הם אחור באחור ושני האחוריים הם בחינת דינין כנודע וכל אחור הוא שם אלקים \nונמצא ששני האחוריים הם שני פעמים רוח וב\"פ רוח הוא גי' חת\"ך. גם פי' חת\"ך הוא לפי \nשכל האחוריים הם בסוד רבוע השמות כנודע וכאשר תרבע שם אלקים כזה א' א\"ל אל\"ה אלה\"י \nאלקי\"ם בגי' ר' ועם הי\"ג אותיות דמילוי יודין והכולל הרי רי\"ד כמנין רו\"ח כנז' והנה \nהם ב' אחוריים שהם שני פעמים רו\"ח שהם בגי' חת\"ך גם זה עצמו הוא הבנת לשון חת\"ך כי \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בחי' האחורי' שם מקום החתוך כי שם מתחתכין וננסרין לשנים בעת הנסיר' כנודע ונמצא כי \nשם חת\"ך הנז' בס\"ת ה\"ס ב' האחוריים דזו\"ן הנקרא הויה אלקים הנרמזים בר\"ת פא\"י העולה \nיאהדנה\"י שהוא חיבור זו\"ן אבל כונת שם חת\"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלקי' לפי שאז \nהוא זמן הדין והכונות שוות אל הנז' כי כאשר תסיר ב' האחוריים דאלקים במילוי יודין \nב' שמות שרשי אלקים שהם פ\"ו פ\"ו ישארו חת\"ך ע\"ד הנז' ממש:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכונת שם חת\"ך באשרי שקודם ובא לציון אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע וגם \nהוא בחינת בקר שהוא חסד גמור אז הוא נגזר משם ההויה שהוא רחמים והיא הויה דע\"ב שהוא \nמבחינ' החכמה ששם הוא הויה דע\"ב דיודין כנודע:\n\nוהנה נודע בסוד והחכמה תחיה בעליה כי כל המזון והפרנס באה מן החכמה כנז' בזוהר פ' \nבשלח בענין המן וה\"ס פותח את ידיך יודיך שהם הד' יודין שבהויה דע\"ב דיודין כנז' וכל \nאחד כלול' מעשר וי' מי' הרי הארבע יודין הם ת' וכ\"ח אותיות שיש במילוי המלוי שיש \nבהויה זו הרי הכל גי' חתך. ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה \nוהרי נתבאר ג' חילוקים שיש בכונת שם חת\"ך בג' זמנין הנז'. אבל כל שאר הכונות שבפ' \nהזה הם שוים בג' זמנים הנז'. הנה במלת ומשביע ג\"כ תכוין שהוא בגימטריא חת\"ך הנזכר \nותכוין גם כן בו בענין כונות שם חתך הנז' ובמלת רצו\"ן תכוין להמשיך מן הרצון העליון \nשהוא הוי\"ה העולה קפ\"ד שהם אחוריים דהויה דיודין שהוא ביסוד דאבא שבתוך רישא דז\"א \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בדעת שבו כנודע וגם הוא אהיה דיודין העולה בגי' קס\"א שהוא היסוד דאימא שגם הוא \nברישא דז\"א בדעת שבו כנודע. והנה קפ\"ד וקס\"א עם הכולל הם בגימ' רצו\"ן ותכוין להמשיך \nמב' יסודות הנז' שפע ומזון וברכה אל כל העולם ותכוין שעל ידם יתמתקו ב' כוחות של \nדין המונעים הפרנסה שה\"ס שני עינים הנזכר בפ' שקודם לזה והוא עיני כל אליך ישברו \nכו'. והנה בעינים יש שני דמעות שמהן יוצא הדין כנז' בפ' שמות [דף י\"ט סוף ע\"א] והם \nלמטה בנוקבא דז\"א הנקרא רחל אשר גם היא בגי' דמעה שני פעמים ולכן נרמזת רחל בר\"ת \nלכ\"ל ח\"י רצו\"ן ותכוין להמתיק את רחל הנז' שהיא נוקבא תתאה ואת שני דמעות שהם בגי' \nג\"כ כמנין רחל אשר אלו הדמעות הם יורדים בימא רבא שהיא הנוקבא כנז' שם בזוהר בפ' \nשמות ותמתיקם ע\"י הרצון הנז' שהוא קפ\"ד וקס\"א:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "פסוק ואנחנו נברך יה כו' מוז\"ל היה נוהג לומר פסוק זה אחר סיום תהלה לדוד כו' בכל \nפעם מג' זמנים הנז' שלא כאותם הנוהגים שלא לומר פסוק זה אלא בשחרית בעת הזמירות \nבלבד:\n\nתהלה לדוד ובו תכוין לחתום המלכות בחותם אמת כי תהלה היא המלכות כנודע. והנה תהלה \nבגי' אמת עם הכולל של תהלה גם תהלה היא כמו תפלה בגי' אלא שהתפלה עודף בגי' על תהלה \n[שלשה] ע\"ה שהם ג\"פ כ\"ה כ\"ה כ\"ה וה\"ס מוחין של הנקבה וכל א' נקרא כ\"ה וה\"ס כ\"ה א' \nשבברכת כהנים שאנו אומרים בבקר אחר ברכת השחר קודם הקרבנות וכ\"ה ב' כנגד ברכת כהנים \nדחזרת העמידה וכ\"ה ג' כנגד כ\"ה שבקטרת והכ\"ה שבברכת כהנים נתבאר במקומ' שם והענין \nהוא בקיצור כי עתה המל' נקרא כ\"ה בסוד כה תברכו כו' והם כ\"ה אותיות שיש בפ' ישא ה' \nפניו כו' וכ\"ה שבקטרת לא מצאתי בהם רמז בדברי הרב ז\"ל ונלע\"ד שיש כ\"ה תיבות באלו \nשני הפסוקים ויאמר ה' אל משה קח לך סמים כו' טהור קדש ע\"כ:\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "\nכונת החמשה הללויות הללויה הללי נפשי את ה' כו' היא במלכות דיצירה הנקרא נפש ופ' \nהאחרון שבו והוא ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון כו' היא יסוד. הללויה כי טוב זמרה \nאלקינו כו' הוא ביסוד דיצירה בסוד אמרו צדיק כי טוב שהוא היסוד ואמנם הנ\"ה להיותם \nסוד הדינין כמבואר אצלינו והנה עתה אנחנו ביצירה אשר שם תוקף הדין בסוד עץ הדעת טוב \nורע ולכן אין אנו מזכירין עתה את הנ\"ה אמנם נטפלו אל היסוד ונרמזו עמו בסוד פסוק לא \nבשוקי האיש ירצה כו' פי' שאינו מתרצה בשוקי האיש לבדם שהם הנ\"ה להיותם דינין אלא \nבהצטרפות היסוד. גם נרמז במ\"ש כי נעים נאוה תהלה שהוא הנצח דכתיב ביה נעימות בימינך \nנצח וההוד נרמז במ\"ש ומשפטיו לישראל וכן ומשפטים בל ידעום והוא הוד ששם המשפטים \nוהגבורות. בפ' הרופא לשבורי לב ר\"ת לל\"ה והוא א' משמות ע\"ב דויסע ויבא ויט והוא \nבגי' אדני:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומי' כו' הוא ת\"ת דיצירה ופ' לבני ישראל עם \nקרובו הללויה הוא בגבורה מלשון המלמד ידי לקרב וז\"ס אשר לו אלקים קרובים שהוא \nהגבורה וקרובים מלשון כלי הקרב וכלי זיין. הללויה שירו לה' שיר חדש כו' הוא בחסד \nדיצירה וזה ש\"ה תהלתו בקהל חסידים אבל הגבורה להיותה דין אנו כוללים אותה עם החסד \nלמתקה עמו וז\"ש וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו' לעשות בהם משפט כתוב הוא \nבבינה שהוא משפט וגבורה עלאה. הללויה הללו אל בקדשו הוא בשלש ראשונות דיצירה \nובאומרו הללו אל בקדשו יכוין שהוא רמז בחכמה הנקרא קדש עילאה ואני מסופק אם אלו \nהי\"ס הרמוזים באלו החמשה הללויות אם הם י\"ס דיצירה או אם עשר ספירו' דמל' דיצירה \nוכונת כל הנשמה תהלל עיין בשער מאמרי רשב\"י בזוהר בשלח דכ\"ז וז\"ל ובההיא שעתא כו' \nוז\"ל שמעתי אומרים כו' ע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ויברך דוד את ה' כו' צריך לקום מעומד מן ויברך דוד כו' עד אתה הוא ה' האלקים אשר \nבחרת באברם כו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בר\"ת את\"ה ה\"וא ה' האלקים כו' וכל \nאהיה הוא בכתר ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד. והנה כבר נתבאר \nכי בכל עולם ועולם יש כמה פרצו' ולכך אל תתמה אם תראה שנזכיר הדברים כפולים \nומכופלים כי אע\"פ שכבר רמזנו הי\"ס דיצירה למעלה בחמש הללויות עכ\"ז אנו צריכין לחזור \nולהזכירם בפ' לך ה' הגדולה כו' כנודע שבפ' הזה נרמזו הי\"ס:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גם צריך ליתן צדקה בכל בקר בסוד ואני בצדק אחזה פניך קודם שיתפלל תפלת י\"ח וצריך \nלתת תחילה ביד הגבאי שני פרוטות ביחד אחד כנגד לאה ואחד כנגד מל' דבינה שבתוך ראש \nז\"א אשר ממנה יוצאת לאה כנז' ולכן שני הפרוטות אלו ניתנים ביחד. ואח\"כ נותן עוד ביד \nהגבאי פרוטה ג' כנגד רחל נוקבא תחתונה דז\"א והענין הוא כי שלש בחינות אלו כל אחד \nמהן נקרא צדק אשר זהו בסוד הפסוק צדק צדק תרדוף כו' כנז' בתיקונים שהם צדק עילאה \nוצדק תתאה שהם לאה ורחל וגם מלכות דבינה נקרא בכלל צדק עילאה אבל להיות שהיא עצמה \nהיא בחינת לאה לכן לא נזכרה גם היא בפסוק בפני עצמה בשם צדק שלישי כ\"א ב\"פ צדק בלבד \nותכוין כי הם צדק שהם דינין כנז' באדרת האזינו וז\"ל כד אתער צדק בשלהובוי' כו' וע\"י \nצדקה זו שנותן נעשית צדקה כי צדקה היא רחמים כנודע ולכן צריך ליתן צדקה עתה מעומד \nוהטעם הוא לפי שהצדק' היא מ\"ע וראוי לעשות המצות מעומד עוד ט\"א כי כיון שהטעם הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כדי לתת צדקה לעני שהיא השכינה והמלכות כנז'. והנה המלכות נופלת לארץ בעו\"ה ולכן \nצריך שיתננ' מעומד ויכוין להקימה ולהעמידה מעומד ע\"י הצדקה שהוא הת\"ת דכורא כמש\"ה \nמשפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ולהיות שצדק' זו ניתנת מן הת\"ת למלכו' ע\"י היסוד לכן \nצריך ליתנה ביד הגבאי צדק' שיסוד נקרא גבאי צדקה שהוא היסוד דאימא או יסוד דז\"א אשר \nהוא גובה כל הצדקה בסוד וילקט יוסף את כל הכסף והוא נותן לעני שהיא השכינה הנקרא \nעני ומזה הטעם עצמו צריך ליתנ' בעת שאומר כי כל בשמים ובארץ שהוא רומז אל היסוד \nהנקרא כל ופעם אחרת שמעתי ממוז\"ל שצריך שיתננה בעת שאומר ואתה מושל בכל שהיסוד נקרא \nכל והוא גבאי צדקה ונותן אותה למלכות אשר גם היא נקרא בכל זה כל וזה בכל כמ\"ש רז\"ל \nבת היתה לו לאברהם ובכל שמה והוא במה שידעת כי הויה דמילוי ההין היא בגימ' בכל שהיא \nבמל' והכונה היא שע\"י צדקה זו שנותן לה היסוד שהו' שם ב\"ן כנז' יגדל פרצופה ושיעור \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "קומתה והוא כי כבר ידעת כי קו המיד' דז\"א הם הנה\"י דבינה המתפשטים דרך קוים ומדות \nדז\"א:\n\nוהנה הם סוד אהיה שהיא הבינה והם ג' אהיה א' דיודים וא' דאלפין ואחד דההין כמבואר \nאצלינו שהם בנה\"י דבינה הנז' ואמנם ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינם משם \nאהיה ממש אלא מהארתו והוא שם בוכ\"ו שהוא יוצא משם אהיה בחילוף אלפא ביתא דאבג\"ד \nכמבו' אצלינו ולכן נרמז שם זה בר\"ת ב' כל ו' בידך כ\"ח ו' גבורה ולכן סמך לו אחריו \nובידך לגדל ולחזק לכל בסוד הנז' בזוהר ובמאמר קו המדה דכת\"י כי הנטיעות היה בוצינא \nדקרדינותא מכה בהם ואומר להם גדל. וכן במלכו' אשר היא נקבה השם המכה בה ומגדל בסוד \nקו המדה הוא שם בוכ\"ו הנז' וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל כי ע\"י שם בוכ\"ו קו המדה שלה \nבידו לגדלה ולחזקה או לפחות ממנה כפי רצונו וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל פי' אל \nהמלכות הנקרא כל והנה שם זה של בוכ\"ו הוא קו המדה של המלכות והוא המוסיף חיות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "במוחין שלה ואז ניתוסף בה כח המשכת חיות אל המ\"ן שלה שהוא ההויה דההין שהוא בגי' \nבכל וזהו ואתה מושל בכל ואמרו ובידך כח וגבורה כו' הענין הוא בסוד מה שביארנו בפ' \nכרוה נדיבי העם כו' בסוד מ\"ש רז\"ל כל מועכות של בית רבי תמר שמן כי מן הבינה אשר \nממנה נמשך שם בוכ\"ו הנז' הנה מן היד שלה נעשית כלי המלכות למ\"ן שלה כי שם הה\"ג בה' \nאצבעות היד ודי בזה ולכן בידך הוא בגי' שם בוכ\"ו והנה יש כאן ב\"פ ובידך והם הא' \nובידך כח וגבורה והב' ובידך לגדל ולחזק כו' וה\"ס שם ב\"ן הנז' שהיא בגי' בכ\"ל המעלה \nמ\"ן אשר בעולם היצירה אשר אנו עתה בתיקונו ובחי' המ\"ן שבו הם חו\"ג שה\"ס ה' אותיות \nמנצפ\"ך הכפולות כנודע וה\"ס שני ידים ימין ושמאל ובהם עשרה אצבעות כנגד י' אותיות \nמנצפ\"ך הכפולות ועיין בפ' בידך אפקיד רוחי כו' כי שם נת' ענין זה היטב. ואתה מחיה \nאת כולם הנה המל' נקרא אתה והיא המחיה את כל העולם ע\"י שם ההויה העולה ס\"ג כמנין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מחיה והענין הוא כי מוח הנקרא בינה שמצד מוחין דאבא נתחלף ונעשה מוח חכמה מצד אימ' \nוהיא הויה דס\"ג כמנין מחיה אשר משם נמשך כל בחי' החיות וז\"ס כולם בחכמה עשית כנז' \nבפ' תזריע:\n\nפסוק נ\"הלת ב\"עזך א\"ל נ\"וה ק\"דשך ר\"ת עולה ב\"ן קנ\"א והם ההויה דב\"ן דההין ואהיה \nדההין ושניהם בגי' עולי' בא\"ר:\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ישתבח שמך לעד מלכינו כו' ענין הי\"ג שבחים אלו שהם שיר ושבחה הלל וזמרה כו' שמעתי \nשהם ע\"ד מש\"ל בברייתא דרבי ישמעאל בי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהם כו' כנז' שם והוא כי \nעתה גם היצירה שהיתה י\"ס נעשי' י\"ג ספירות בסוד ג\"ר שבה שעלו למעלה בבריאה וע\"ש גם \nשמעתי שהם כנגד י\"ג ברוכים שבברוך שאמר והח\"י הויות שבשירת הים הם כנגד ח\"י הויות \nשבפסוקים של יהי כבוד כו' והוא בסוד הפרצופים שביצירה גם הקדיש הזה כבר נת\"ל עניינו \nבענין הקדישים בקדיש הקורבנות ע\"ש. גם יתבאר עניינו היטב בברכו השני שאומרים אחר \nקדיש בתרא קודם עלינו לשבח וע\"ש היטב וכשיתחיל הש\"צ לומר ברכו יאמר בלחש אותו הסדר \nהכתוב בסידורים והוא ישתבח שמו של ממ\"ה הקב\"ה כו':\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ברכת יוצר אור כו' הנה כשמתחיל ברכה זו תמשמש בתש\"י אשר הוא בעולם הבריאה בסוד \nהמעשה כנגד תפלת יוצר שהוא בבריאה בסוד הדבור כמבואר לעיל והנה נת\"ל כי מן יוצר אור \nעד העמידה הוא בבריאה ושם נכללים היצירה והעשיה והנה בפ' פקודי בענין אותם הז' \nהיכלות נתבאר בזוהר ענינם איך נרמזים באלו הברכות של יוצר אור וזה עניינם בקיצור. \nדע כי אותם ההיכלות דפ' פקודי ודפ' בראשית דמ\"ה הם היכלות עולם הבריאה והנה ז' \nהיכלות הם בבריאה ואין המלכות דבריאה במספרם כמבואר לעיל בענין הקדיש שאומרים קודם \nהודו לה' כו' וע\"ש והטעם הוא לפי שהמל' דבריאה היא נקו' מתלבשת בכתר דיצירה אשר \nבהיכל ק\"ק דיצירה ועד\"ז הוא בשאר העולמות ונמצא כי היכל לבנת הספיר הוא ביסוד \nדבריאה וזמש\"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כי היסוד הנק' לבנת הספיר הוא תחת רגליו \nשהם נ\"ה (וי\"ס) [וז\"ס] מ\"ש בזוהר בראשית דמ\"ה ע\"א וז\"ל לבנת הספיר יוסף נטל היכלא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דלבנת הספיר אע\"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דמלכא הוא פי' כי היסוד הוא בחינה \nשראוי לכסותה ולהעלימה ומשום כבודו ית' לא פרסמו רק באר מקומו שהוא תחת רגליו כנז' \nוהנה היסוד עצמו כלול מזכר ונקבה בסוד יסוד ועטרה שבו כמו שהודעתיך שהעטרה איננה \nסוד מל' בפני עצמה רק כללות הדוכרא בכל י\"ס והוא בחי' מלכות שבו אבל המלכו' העיקרית \nהיא רחל נוק' דז\"א וזה פשוט כי מבשרי אחזה אלוה שהעטרה דבר א' והנקב' דבר א' בפני \nעצמה ושני בחי' אלו שהם יסוד ועטרה אשר בו נקרא לבנת הספיר לבנת עטרה הספיר יסוד. \nלמעלה ממנו הוא עצם השמים בהוד היכל נוגה בנצח היכל זכות בגבורה. היכל אהבה בחסד. \nהיכל רצון בת\"ת היכל ק\"ק בג\"ר. וכבר נתבאר סדרן בפ' פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר \nאור והוא כי בתחילת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר ומשם עד \nלאל ברוך נעמות יתנו הוא היכל עצם השמים. ומשם עד המחדש בטובו כו' הוא היכל הנוגה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה ומשם עד העמידה \nהוא היכל הרצון. ואדני שפתי תפתח הוא היכל ק\"ק ובתפלת ערבית נת' ענין אלו הז' \nהיכלות שהם היכלין דכורי' דז\"א דבריאה וע\"ש כי שם נתבאר אמיתות ענין זה:\n\nועתה נבארם דרך פרטות ברכת יוצר אור היא בלבנת הספיר ולכן נאמר בו עושה שלום ובורא \nאת הכל כנגד היסוד הנק' שלום ונק' הכל. יוצר אור ובורא חושך נודע הוא כי אור דכורא \nוחשך נוק' ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהיא נוק' כתיב חשך ואע\"פ \nשהבריאה למעלה מן היצירה הטעם הוא לפי שהדבר הזה גורם ענין קדימת הזרעת טיפת הזכר \nאשר הנקבה גוברת על הזכר שהיא הבריאה הגוברת על היצירה. ובטובו מחדש בכל יום תמיד \nמעשה בראשית כך צ\"ל ובטובו בבית ולא יאמר וטובו מחדש כו' והענין הוא כי המאציל \nהעליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע\"י טובו שהוא החסד כמש\"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ימי חיי וזהו ובטובו כי ע\"י החסד הנקרא טוב מחדש כו' בסוד חדשים לבקרים שהחסד \nמתעורר בבקר ומחדש כו' כמבואר אצלינו בברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח וע\"ש. מה \nרבו מעשיך תכוין אל מ\"ש בזוהר תזריע דמ\"א ע\"ב וז\"ל כולם בחכמה עשית בבינה ונתבאר \nאצלינו במקומו וע\"ש והענין הוא שהיסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא ויסוד דאימא תוך \nהיסוד דז\"א ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו כנז' בזוהר בראשית בסוד ל\"ב \nאלקים דמעשה בראשית כי ל\"ב נתיבות דאבא אומרים ול\"ב אלקים דאימא עושין וזהו ויאמר \nאלקים ויעש אלקים. נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם \nנעשים ע\"י אימא שהיא מלבשת אותו וזהו כולם בחכמה עשית כי כל מעשיך נמשכים מן החכמה \nאלא שנעשים ע\"י הבינה המלבשת את החכמה ותכוין אל כל מ\"ש בזוהר בפרשת פקודי בענין \nברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "קניניך. המלך המרומם כו' נתבאר בפרשת פקודי כי הוא שם יאהדונה\"י וביאורו הוא כי הנה \nנתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה:\n\nוהנה כבר עתה עולים העשיה והיצירה והמלכות דבריאה אשר עומדת בהיכל ק\"ק דיצירה אשר \nהעשי והיצירה כלולים בה והיא עתה עולה להיכל זה ומתחברת עם היסוד דבריאה וז\"ס חיבור \nשם זה של יאהדונה\"י כנודע כי שם זה הוא ביסוד בהתחבר עמו המלכות כדי להעלותה אל \nהת\"ת כמו שאנו עתידים לעשות בעמידה וכונת שם הנז' הוא במלת מאז כי אז הוא בגי' ח' \nאותיות של שם הנז' ובכמה מקומות נתבאר כי מלת אז רומזת אל השם הזה. יוצר משרתים \nואשר משרתיו ר\"ת מו\"ם והוא שם א' משמות ע\"ב דויסע ויבא ויט והוא האחרון שבכולם והוא \nבגי' פ\"ו אלקים ולכן צ\"ל ואשר משרתיו באות ו' שלא כאותם הטועים לומר אשר משרתיו בלא \nו'. סוד קדושת יוצר ביארתיו למטה בקדושת העמידה. המחדש בטובו בכל יום תמיד מ\"ב כבר \nנת\"ל בברכת יוצר כי צ\"ל המחדש בטובו באות בית שלא כאותם האומרים טובו בלא בית כי \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "מעשה בראשית מתחדש ע\"י טובו שהוא החסד בסוד חדשים לבקרים כנ\"ל:\n\nברכת אהבת עולם כו'. אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות \nועתה אנו בהיכלות הבריאה ולכן צ\"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המל' הנק' עולם אשר \nהיא עדיין למטה בעולם הבריאה והנה נת\"ל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד \nשבבריאה. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ בהגיעך כאן תתיר \nכנפות הטלית המונחות על כתפיך ותניחם שיפלו הציציות למטה והוא מה שנז' בתיקונים \nדבעידן ק\"ש שמטי חיון גדפייהו כו' ופ\"א שמעתי ממוז\"ל באופן זה כי בהגיעך אל מקום \nהזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגים קצת בני אדם וה\"ס ויקח שם ויפת את \nהשמלה וישימו על שכם שניהם והוא מ\"ש בביאור סוד הציצית לעיל שבתחילה אין המל' לוקחת \nרק שני הציציות שמצד פנים ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות ובפרט מי שהוא משרש \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "קין והבל הם צריכים יותר אל הכונה זו ולשים הציציות על כתפיהם כיון שקין והבל הם \nבחי' שני הכתפים כמבואר במקומו ולכן מי שהוא משרשם ראוי לו לכוין בזה יותר משאר בני \nאדם. ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי הם בחי' ד' כנפות הציציות של המלכות \nהנקרא ארץ לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות ולכן צריך שתעלה \nשני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך שמאלית לפי \nשהמלכות בשמאלא אתאחדת ושרשה משם ותניח ידך השמאלית בהיותה אוחז ד' הציציות כנגד \nהלב שהוא בשמאל כי משם מקבלת המלכות תדיר ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימי' \nונאמני' כו' אחר אמת ויציב כו' כמשי\"ת שם:\n\n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "ובנו בחרת מכל עם ולשון כו' דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין \nזכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם א' היא זכרון מעמד \nהר סיני וקבלת התורה וכמש\"ה יום אשר עמדת כו' בחורב כו' וכתיב בתריה פן תשכח את \nהדברים אשר ראו עיניך כו' [דברים ד' פסו' ט'] והיא א' מרמ\"ח מ\"ע להרמב\"ן ז\"ל זכירה \nב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית. זכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלקיך \nלמרים והיא מ\"ע ג', זכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ\"ע ד'. והנה \nד' מ\"ע וארבע זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה יציאת מצרים כנגד חג המצות \nשבו יצאו ישראל ממצרים, מתן תורה כנגד חג השבועות שבו ניתנה התורה, זכירת עמלק כנגד \nחג הסוכות כמשחז\"ל שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד \nמקבלן וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על משה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "שאז כל המקטרגים והדילטורין מתעוררין וכבר ידעת כי מרים ה\"ס כל הדינים המרים והקשים \nוהיא בגי' מנצפ\"ך שהם בגי' פ\"ר והנה הם חמש אותיות כפולות שהם עשר ועם פ\"ר הרי ר\"ץ \nכמנין מרים ואמנם יוה\"כ נקרא שבתון ואינו מכלל המועדים כי אין בין שבת ליוה\"כ אלא \nשזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה כמ\"ש רז\"ל. וחנוכה ופורים הם מדרבנן א\"כ אינו רק \nד' מועדים הנז' והנה ג' הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יציאת מצרים נזכיר אותה \nבסוף פ' ציצית בפ' אני ה' אלקיכם כו' וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך \nובנו בחרת מכל עם כו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה כי ע\"י התורה קרבנו לשמו \nהגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתנו מלכינו. זכירת עמלק \nנרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין ה' שלם ואין הכסא שלם ואנו \nמתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו גדול זכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "פירש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא ית' נודה אותו בהם ולא \nנשתמש בהם בסיפור לשון הרע ח\"ו ונזכור לשון הרע של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא \nוזכירת יצ\"מ תתבאר במקומה בע\"ה: \n", "en": ""}]}
