{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "102", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ו", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/102/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/102/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ו \nדרוש ו':\n\nוהוא דרוש ליל הו\"ר ובו נתבאר ענין הלילה הזה הנק' ליל החותם הנה בדרוש תפל' הנעיל' \nדיוה\"כ נתבאר באורך דרוש החותם מה עניינו. והענין בקיצור הוא כי ביוה\"כ ע\"י ה' \nתפלות לוקחת רחל ה\"ג מאימא שלא ע\"י ז\"א וכדי שלא יתאחזו החיצונים בגבו' האלו אשר \nביסוד הנקבה לכן נחתם בה חותם א' ביסוד שבה לשמור את הגבו' ההם. והנה החותם ההוא \nהיא החות' העיקרי הפנימי הנעשה מן הנה\"י דאי' מג' שמות אהי\"ה דיודי\"ן ודההי\"ן \nודאלפי\"ן אשר בהם והם בגי' חותם כי החיצו' אינם נאחזים באימא ולכן אז נידון העולם \nכולו ונחתם או לחיים או למות ואז הוא עיקר הדין. והנה בליל הו\"ר נעשה החותם הב' \nהחיצון בסוד חותם בתוך חותם כנ\"ל וניתן בספי' המלכות שבה שהיא העטרא של היסוד שבה \nואמנם חותם זה גרוע מן הא' כי זה נעשה מן ג' המילויים לבד אשר בג' שמות אהי\"ה הנז' \nשהם מילוי של היודין ק\"ם ושל האלפין קכ\"ב ושל הההין ק\"ל אבל אותיות הפשוטות עצמם של \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אהי\"ה אינם שם והם השרשים והעיקרים ולכן הוא גרוע מחותם הא' והנה ק\"ם וקכ\"ב וק\"ל הם \nבגי' שצ\"ב ועם ג' כוללים שלהם הם שצ\"ה כמנין של משנה לרמוז כי הנה חותם זו הוא משנה \nשל הא' ושני לו כערך המשנה עם המלך כי העיקר הוא חותם היסוד אבל זה שבמלכו' גרוע \nממנו והוא משנה שלו. וזהו ענין המל' דלית לה מגרמ' כלום כי כמו שכל פרצוף הנקבה \nבכללותו נקרא אספקלרייא דלית לה מגרמה כלום אלא מיד בעלה כן המלכות שבנוק' בערך שאר \nספירותיה אמר עליה דלא נהרא מגרמה כלום כי הנה אינ' לוקחת ג' אהי\"ה עצמם אלא הארתם \nשהוא המילויים שבהם ואמנם לפי שגם החותם הזה נעשה מן אימא ישבו כח לדחות את \nהחיצונים ובערך זו נקרא חותם. ובזה תבין מ\"ש בס\"ה ובס' התיקונים כי ספר אלה הדברים \nהנקרא משנה תורה הוא במלכות והענין הוא כי הנה נודע כי כל בחי' מקרא הוא בנוק' ולכן \nתמצא כי כשמאיר ז\"א בנקבה נותן בה הארת התורה כי ז\"א עצמו נק' תור' כנודע ונותן \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הארתו ביסוד הנוק' ושם נקרא תורה ממש כנז' כי בחי' המקרא הוא בנוקבא וכאשר הארה \nהנז' שביסוד שבה נחתמ' גם במלכות שבה ואז נקרא משנה תורה כי התורה עצמה היא ד' \nחומשים הא' ומשנה תורה הוא ס' אלה הדברים אשר בו נשנו ונכפלו כל מה שיש בתורה עצמה \nולכן נקר' משנה תורה כנודע והנה כמו שבעת עשיית החותם היסוד שבה נידון העולם בנעילת \nיוה\"כ ונחתמים לחיים או למות לטעם הנז' שם כך עתה שנעשה החותם השני של מלכות שבה \nנידון העולם ונחתם פעם ב' אלא שאז שהיה החותם הפנימי העיקרי כנ\"ל היה זמן הדין \nוהגזירת והחתימה ממש אבל עתה שהוא חותם החיצון אינו רק ענין מסירת הפתקין אשר נחתמו \nבנעילת יוה\"כ וניתנים עתה ביד השלוחים על עונשי פורענות בני אדם כנז' בזוהר פ' ויחי \nופ' אמור. והנה בענין מסירת הפתקים האלו יש מאמרים חלוקי' בס\"ה בב' הפרשיות הנז' \nוגם בפ' תרומה כי במקום א' אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל הו\"ר וז\"ל ולכן בהאי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ליליא אתעדי צולמא מעל רישייהו ובמקום אחר נראה כי הוא נעשה ביומא תמינאה דחג שהוא \nח' עצרת. ואמנם אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות הא' של ליל \nהו\"ר ואז בעת חצות לילה נגמר החותם להחתם במלכות שבה ונגמר הדין ואז תיכף אחר חצות \nלילה אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאחתם ח\"ו למיתה ואז הוא זמן שיוצאים בני אדם \nלראות את צלם באור הלבנה שזורחת אחר חצות. ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הא' \nעד זמן זריחת הלבנה וקוראים ספר אלה הדברים הנק' משנה תורה ויכוין בקריאתו זאת \nלעשות חותם המלכות שבה שהוא בגי' משנ\"ה ע\"י קריאה זו. ואמנם עיקר הדין שנידון העולם \nעתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה\"כ אותם שלא חזרו בתשוב' כל הימים שבינתים \nשמן יוה\"כ עד יום הו\"ר ונמסרין ביד השלוחי' לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב אבל \nאעפ\"י שנמסרו הפתקי' בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באות' הפתקי' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עד יום ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאי' שישובו בתשובה ביום ההוא של הו\"ר יום \nאחרון של הלולב והסוכה ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם ואם לאו אין עוד תקנ' \nבתשוב' מאז ואילך. ואף עפ\"י שאמרו בס\"ה כי כיון דנפקי פתקין מבי מלכא תו לא הדרי \nדיבר בהווה כי בלי ספק שמי שלא נתעורר לשוב בתשובה מעת נעילת יוה\"כ עד יום הו\"ר לא \nישוב ביום ההו' וכיון שלא ישוב בו ביום תו לא הדרי אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב \nודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו לקחת פתקא שלו מיד השלוחי'. וראיה לזה מ\"ש בס' \nהראקאנטי כי נעשה הדבר הזה באדם א' שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו וחזר \nבלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו ולכן כל יום \nהו\"ר יש בו קצת דינין אעפ\"י שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ\"ל. והטעם הוא לפי \nשעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנז' לראות אם ישובו בתשובה ולכן יש נוהגי' לומר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "סליחות אחר חצות ליל הו\"ר קרוב לאשמורת הבוקר אעפ\"י שנגמר הדין בחצות לילה הא' אבל \nלא יאמר ויעבר כנ\"ל בתחיל' הדרושי' של סוכות. גם צריך ליזהר לכוין האדם דעתו במאד \nמאד בתפלת יוה\"ר ובכל מעשיו ביום ההוא כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח\"כ אין לו \nעוד תקנה כנ\"ל. והנה מצאתי כתוב בקונטריסי כי שמעתי באופן אחר ממורי ז\"ל והוא כי \nבליל הו\"ר שבו נעש' החות' אז נכתבים הפתקים וביום הו\"ר שאז ניתנין בה ה\"ג בסוד ה' \nבדי ערבה כמ\"ש לקמן אז הוא מסירת הפתקי' וביום ח' עצרת נתנים בה ה\"ג בבחי' זווג ממש \nוהוא חותם בבחי' אחרת שהם גבורות שנותן לה ז\"א בסוד זווג לכן נמשך זמן הדין עד יום \nח' עצרת כנ\"ל. ואמנם טעם ההסתכלות האדם אחר חצות בצילו לאור הלבנה דע כי כיון \nשהחותם נגמר להעשות בחצות הלילה א\"כ אח\"כ נגמר הדין ולכן הסתכלו' הצל הוא אחר חצות \nלילה בכל שעה שיהיה מן הלילה וההסתכלות דוקא הוא לאור הלבנה ולא לאור הנר והטעם הוא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כי הלבנה היא בסוד נוקבא דז\"א הנקרא רחל אשר לא נגמר חותם המלכות שבה להעשות עד \nחצות הלילה ואז הוא זמן זריחתה ממש כנודע ואז היא עצמה יוצאת להאיר על הארץ ודנה את \nהעולם ע\"י החותם ההוא שכבר נגמר להנתן בה כנודע כי הגבורות הם הדינין השופטים בעולם \nולכן כיון שהדינין נמסרים בידה ובממשלתה לכן היא אשר מודעת ומראה הגזירות בעולם \nולכן אין גזירות הדין ניכר אלא בהסתכלו' הצל לאור הלבנה עצמה. ועתה נבאר ישוב \nהמאמרים חלוקים בס\"ה כי במקום א' בפ' תרומה אומר שהצלם מסתלק מעל ראשו של אדם בליל \nהו\"ר ובפ' ויחי אומר כי הצלם אינו מסתלק אלא ל' יום קודם מיתת האדם. אבל הענין הוא \nכי בליל הו\"ר אז מסתלק להורות מה שנגזר עליו כדי לתת רשות אל החיצונים לשלוט עליו \nולהמיתו וע\"י הסתלקות הצלם בעת ההיא כבר נמסר האדם בידם וכיון שנמסר בידם בעת \nהגזירה תו לא חיישי כלל. ועיין בפר' פקודי ד' רל\"א עמוד א' שורה ג' ואז חוזר הצלם \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "למקומו כי בלעדו אין האדם יכול להחיות ולהתקיים וכמש\"ה אך בצלם יתהלך איש ויושב עמו \nעד ל' יום קודם לפרק מיתתו ואז חוזר ומסתלק לגמרי ואינו חוזר למקומו ובאותם ל' יום \nחיות האדם מתבטל' ומתמעט הלוך וחסור עד יום מותו ובזה צדקו ב' המאמרי' הנז': \nשער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ז \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דרוש ז':\n\nובו יתבאר היטב ענין הצלם הזה המסתלק מן האדם בליל הו\"ר ובו יתבאר ג\"כ מאמר רז\"ל \nשאמרו כי בני האדם יש להם בבואה וגם בבואה דבבואה אבל השדים בבואה אית להו בבואה \nדבבואה לית להו. הנה כתוב א' אומר אך בצלם יתהלך איש משמע דחד צלם הוי וגם אקרי הכי \nצלם ולא צל וכתוב א' אומר עד שיפוח היום ונסו הצללים משמע דתרין צללים הוו. ועוד \nדלא אקרו צלמים אלא צללים הרי ב' שינויים יש באלו הפסוקים גם מס\"ה עצמו מפ' תרומה \nומפ' ויחי ומפ' אמור יש מאמרים שונים ע\"ד הנז' ולכן צריך שאודיעך תוכן הענין. הנה \nנודע כי ה' שמות יש לנפש כנגד ה\"פ ברכי נפשי כו' והם ה' בחי' שונות זו למעלה מזו \nואלה שמותם נפש מן המלכות דאצילות רוח מז\"א נשמה מבינה. נשמה לנשמה מאבא. יחידה \nמא\"א וכל הה' בחי' נכללות ונקרא נפש האדם אשר בתוך גופו ועד\"ז יש בו בחי' אלו מעולם \nהבריאה וה' בחי' מעול' היצירה וה' בחי' מעולם העשיה וזהו בדרך פרט אבל כשנעריך ד' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עולמות יחד דרך כללות הנה העשיה כולה בסוד המלכות וה' בחינותיה נק' נפש וה' בחי' \nיצירה נק' רוח וה' בחי' בריאה נקרא נשמה וה' בחי' אצילו' נק' חיה שהם נשמה לנשמה:\n\nונחזור לבאר דרך פרט בענין ה' חלקי עולם האצילות ומהם יובנו שאר בחי' העולמות בריאה \nיצירה עשיה והנה גוף האדם ודאי שהוא מן הנקבה מלכות שהרי אנו רואים שנגמ' גופו \nלהיות נוצר בהמשך ט' חדשים של העיבור בתוכה. עוד יש ג' בחי' אחרות למטה ממדריגת \nהנפש בה' חלקים והם ג' צללים שבאדם והבחי' העליונה שבהם נקראת צלם וב' בחינותיה' \nהתחתוני' כל א' מהם נק' צ\"ל וחסר מהם אות מ' של צלם וז\"ס אך בצלם יתהלך איש וסוד \nפסוק עד שיפוח היום ונסו הצללים כי הם צלם א' עליון למעלה מב' צללים אחרים. ומציאות \nג' צללים אלו עניינ' הוא כי מאחר שניתנו ה' בחינות הנפש הנז' שהם נרנח\"י בסוד הזווג \nתוך היסוד והרחם של הנקבה וגוף האדם נוצר שם בהמשך ט' חדשי העיבור הנה נמשך כח אחד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מן הארת כלי החותם אשר ביסוד הנקבה שנתבאר לעיל בענין נעילת יוה\"כ הנעשה מג' שמות \nאהיה דיודין דאלפין דההין שהם בגי' חותם וכח הארת אותו החותם נחקק בנשמת האדם עצמו \nולא בגוף וכשהנשמה היא יורדת בעולם הזה ליכנם תוך הגוף היא באה מלובשת בחותם ההוא \nוע\"י היא נשמרת מן החיצונים שלא יתאחזו בה ונמצא כי הצללים האלו הם עצמם הארת בחי' \nהחותם שבנקבה:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ונלע\"ד כי גם נמצא כי הצלם של מוחין דז\"א הנעשה לו מנה\"י דאימא הוא מבחי' החותם אשר \nבה כנלע\"ד. וצ\"ע שהרי נתבאר שאלו הצללים הם למטה ממדריגת הנפש הפנימי' וגם שהם הארה \nלבד מחותם היסוד לבדו ואמנם צלם המוחין הו' א\"מ גדול מאד מאד מנפש הפנימית וגם שהוא \nמהכלים עצמם של אימא וגם שהוא מהכלים חצי ת\"ת ונה\"י דאימא ועיין במ\"א היטב שהצללים \nלבדם הם לבושי הנשמות מחותם כלי נה\"י כנלע\"ד חיים. וכח הארת זו החותם הנחקק בנשמת \nהאדם נכלל מג' שמות אהיה הנז' ולכן נחלק לג' בחי' הנז' כי מכח הארת אהיה דיודין \nנחקק בו בחי' הצלם העליון מכולם כי כן אהיה דיודין בגי' צלם וע\"ז נאמר ויברא ה' \nאלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכתיב אך בצלם יתהלך איש ומכח הארת אהיה \nדאלפין נעשה בחי' הב' הנקרא צל הא' שבב' הצללים והוא חסר מ' והוא בגי' כמו המילוי \nלבד של אהיה דאלפין שעול' בגי' בצ\"ל ואם נמנה כולו יהיה בגי' בצל אהיה ומכח הארת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אהיה דההין נעש' בחי' הג' הנק' צל הב' מב' הצללים הנז' והנה הוא בגי' קנ\"א כמנין \nבצל אל ואעפ\"י ששמו אהיה הכל א'. ויובן זה במה שנזכר בס\"ה בפ' פנחס בר\"מ וע\"ש וגם \nנזכר הרבה פעמים בביאורינו זה כי שם זה של א\"ל הוא ענין אהיה בעצמו והוא השורש שלו \nכי הוא כולל שם אהיה בגי' כ\"א ועם י' אותיות מילואיו הרי אל:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ובזה נבא אל ביאור המאמר הנ\"ל בענין האדם שיש לו בבואה ובבואה דבבואה כו' והענין \nהוא זה. דע כי אין דבר בעולם שנברא אלא ע\"י זווג זו\"ן ומשם נולדו נשמות בני אדם \nונשמות השדים כי הכל מעשה ידיו הם ואין דבר שאינו נמשך ונברא ע\"י ית' וזה פשוט. \nוהנה נתבאר אצלנו בענין ק\"ש שע\"ה ובשער רוח הקודש בתיקון עון המוציא קרי לבטלה כי \nכל מה שיש למטה כנגדו הוא למעלה ממש וכמו שבהזדווג האדם עם בת זוגו מוליד נשמות בני \nאדם ובהיותו מזריע לבטלה זכר בלא נקבה נוצרים משם שדין ורוחין ולילין כו' הנקראים \nנגעי בני אדם כמו שמצינו באדה\"ר באותם ק\"ל שנים שפירש מאשתו שהיה מוליד שדין ורוחין \nכו' נקרא נגעי בני אדם ר\"ל בנוי דאדם קדמא' ממש הבאים מתענוגי ב\"א שידה ושידות \nשמתענגו' בלילה ומזדווג עם השידות הנקבות ומשם מתילדים נגעי ב\"א ממש כי העונג נהפך \nלנגע. והנה עד\"ז ממש הוא למעלה כי כאשר ז\"א מזדווג בנוקב' בורא ומוליד נשמות בני \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אדם ואם ח\"ו באות' העת חוטאים ישראל למטה גורמין שהנקבה העליונה תרד למטה ותתרחק \nמבעלה ח\"ו ואז שפחה תירש גבירת' והשפחה החיצונית לוקחת הטיפות ההם ונוצרין בתוכ' \nשידין ורוחין כו' הנק' נגעי ב\"א והיא מוליד' הגוף אבל הנשמה באה מלמע' כנז' באופן \nכי הנשמו' של ב\"א הם באים מזווג זכר ונקבה עליונים אבל נשמות השדים הם באים מן הזכר \nלבדו בלי בת זוגו עמו. ובזה נבאר המאמר הנז' כי הנה הצלם העליון אינו נגלה וניכר \nבחינתו למטה ע\"י הצל של האדם לאור הלבנה לפי שהוא עליון ואמנם הוא נמשך מן הזכר \nבעבור כי אהיה של יודין הוא דכורא אבל ב' הצללים התחתו' הם המתגלי' באדם בסוד בבואה \nובבואה דבבואה והם צ\"ל אהיה דאלפין הנק' בבואה והוא בא מן הזכר כי אהיה דאלפין הוא \nדכורא וצ\"ל אהיה דההין שהוא נוקבא ונקרא בבואה דבבואה אבל נשמות השדים חסר מהם \nבבואה דבבואה שהוא הצל הב' נוקב' כי לא נברא אלא מדכורא לבדו כנז' ולכן בני אדם שיש \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "להם הצלם וב' הצללים שהם מג' שמות אהיה שהם בגי' חותם נשמרים ע\"י מן השדים אשר אין \nלהם הצל התחתון ואין החותם נגמר בהם. גם בזה תבין למה נק' בלשון שדים והטעם הוא כי \nאין בהם רק הצלם והצל העליון שהם דכורין כנז' והם אהיה דיודין ואהיה דאלפין שהם \nקס\"א וקמ\"ג ושניהם בגי' ש\"ד ולכן נקרא שדים. גם בזה תבין ענין השדים שלא נברא להם \nגופי' כמ\"ש חז\"ל והטעם הוא כי ג' בחי' הצלם והצללים הם למטה ממדרגת הנפש ולמעלה \nממדרגת הגוף וכיון שלא נברא להם צל הג' שהוא הסמוך למעל' מן הגוף אין בהם כח לעשות \nבהם בחי' גוף כי הכל נעש' בסדר המדריגות בלי ספק ולא עוד אלא כי עיקר הגוף נוצר בכח \nזה הצל האחרון הקרוב אליו ובפרט כי הוא בחי' נוקבא כנז' והגוף הוא נעשה מבחי' הנקבה \nכנ\"ל וכיון שחסר מהם לא נעשה להם גוף כמו הגופות של בני אדם. אבל כבר אמרנו למעלה \nשיש להם גוף דק נברא להם מכח השפחה החיצונה אבל אין זו נקרא גוף ממש כגופות בני \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אדם. ובזה יובן ענין הסתלקות של הצלם בליל הו\"ר כי הנה הצל התחתון הנקרא בבואה \nדבבואה הוא לבדו המסתלק ממנו כנראה בחוש העין למי שניסה הדבר. ואינו תימא אם הזוהר \nקורא אותו בלשון צולמא וכמו שמצינו בה' חלקי הנפש כנ\"ל שלפעמים כולם נקר' נפש וכבר \nנת\"ל כי להיות כל החותם נגמר באדם לכן נשמר מן החיצונים ועתה שנחסר נפשו ונפגם \nשולטין עליו והפתקים של גזר דינו נמסר בידם בליל זה אשר בו נעשה החותם העליון ובו \nנידון העולם וכל מי שנתחייב בדין מסתלק ממנו חותם נשמתו ונפגם ונמסר פסק דינו ביד \nהחיצונים ואין צורך שיסתלק כל החותם כי כיון שנסתלק הצל התחתון הנקר' בבואה דבבואה \nאשר הוא המיותר באדם מן השדים כנז' אז נמסר בידם ועוד כי אין הגוף נוצר אלא \nבאמצעותו לב' סיבות כנז\"ל אם להיותו צל נוקב' ואם להיותו סמוך לו והוא המתלבש ממש \nבגוף דבוק עמו להיותו האחרון מכולם. וז\"ס ההסתלקות כי הוא ממש הורא' המיתה כי אין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הגוף מת עד שיסתלק ממנו הצל הזה הקרוב אליו המחיה ומקיים אותו ובהסתלקותו נחלש ומת \nלגמרי ומסתלק' ממנו כל שאר המדריגות שלמעלה ממנו והרי נשלם ביאור ענין הסתלקות הצלם \nומה עניינו:\n\nונחזור לענין א' בענין הצללים כי הנה כמה וכמה מיני הארות הצללים יש באדם כי הנה \nבענין הצלם כמה בחי' מצינו צלם ההויה וצלם אלקים וכיוצא וכבר נתבאר זה בדרוש הצלם \nדז\"א וע\"ש. גם בצללים מצינו בחי' רבות צל אהיה וצל שדי וצל אל וכיוצא בזה ומצאתי \nכתוב בקונטריסי כי שמעתי ממורי ז\"ל כי מן אהי\"ה דאלפין כולו נעשה הצל הנקרא בצל שדי \nומן המילוי לבדו נעשה הצל הנקרא בצל בענין חשבון המילוי שהוא קכ\"ב. גם מצאתי כתוב \nשם כי ב' בחי' יש בענין הצלם והם צלם דאימ' וצלם דאבא וכמבואר אצלינו בענין המוחין \nדז\"א שהם הנשמה שלו הבאה מלובש תוך הצלמים האלו שהם נה\"י דאימ' ונה\"י דאבא ובזה \nתבין ענין הצלם שבאדם מה עניינו: \nשער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ח \n", "en": ""}]}
