{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "16", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ה", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/16/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/16/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ה \nדרוש ה' בענין הרמ\"ח תיבין שיש בק\"ש כנגד רמ\"ח איברים שבאדם כמ\"ש חז\"ל הנה כבר \nנתבאר כי בק\"ש דשחרית וכן בק\"ש דערבית אינם נכנסים רק המוחין דו\"ק דגדלות בלבד \nוהענין הוא כי השית פרקין תתאין שיש בנה\"י דאימא נכנסים בו\"ר דז\"א ונשארים ג' \nאחרונות שבו בלתי מוחין והג' פרקין קדמאין דנה\"י דאימא נשארו למעלה ולא נכנסו תוך \nז\"א אבל החילוק שיש בין ק\"ש דשחרית לק\"ש דערבית הוא בענין תפלת י\"ח כי בברכת אבות \nדשחרית נכנסין כל הפרקין קדמאין באופן שנכנסין כל המוחין דאו\"א אבל בערבית אינם \nנכנסים רק ו\"ק דאו\"א בלבד והפרקין קדמאין שלהם אינם נכנסין באופן כי הפרקין אמצעים \nשהיו ראוים להיות בחג\"ת דז\"א הם עתה בכח\"ב שלו. והנה בק\"ש דשחרית אשר שם אתה מכוין \nבמלת אחד באות ד' שבו אל הד' מוחין היורדין בז\"א והם ד' הויות דע\"ב סמ\"ב כנודע \nובגי' הם רל\"ב ויש בהם י\"ו אותיות בד' הויות ותצרפם עם רל\"ב יהיו רמ\"ח שהם רמ\"ח \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "איברים הנכנסים בו וכבר ביארנו כי אלו הו\"ק דגדלות הם מוחין דגדלות. אמנם כאשר אלו \nנכנסין בז\"א כבר אז יש בז\"א מוחין דקטנות שהם מבחי' אלקים כמבואר אצלינו. והנה הם \nג' מוחין דקטנות בנה\"י דאבא וג' מוחין דקטנות בנה\"י דאימא והם ששה שמות אלקים \nוכשתחבר ו' שמות של אלקים אלו דקטנות עם הרמ\"ח איברים דגדלות כנז' יהיו שניהם בגי' \nרומ\"ח וז\"ש בינוקא פ' בלק כי הק\"ש נקרא רומח והנה רומ\"ח הם אותיות חמור [עיין ס' \nהליקוטים פ' ויחי] והם סוד יששכר חמור גרם:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואח\"כ בהגיעך אל עזרת אבותינו כו' שירה חדשה שבחו גאולי' כו' אשר השירה ההיא יוצאה \nמהגרון וכמ\"ש וענו ואמרו ה' ימלוך כו' אז תכוין במלת גרון כי הנה תחילה היה לנו \nענין הרומ\"ח הנז' ואם תוסיף עליו כללות ד' הויות הנז' דעסמ\"ב יהיו בגי' גרון והענין \nהוא כי בתחילה בעת הק\"ש ירדו המוחין בראש ז\"א ועתה בשירה חדשה הם מתחילין להתפשט \nהטיפה שלהם עד הגרון ויורדים שם ומתעכבים שם במקום צר ואז שם נתוספה הארתם בכח ד' \nכוללים ונעשים גרון:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ואח\"כ באתה קדוש כו' כבר הודעתיך במקום אחר כי עד עתה היה בחי' החיבוק בימינא \nובשמאלא ובאמצעית' וכאשר הגיע החיבוק אל בחינת אמצעיתא אז מתחילין המוחין להתפשט \nולצאת מחוץ לגרון למטה אל הגוף וזהו הטעם שתקנו ברכת אתה חונן אחר ברכת אתה קדוש \nלפי שעתה כבר מוח הדעת התחיל להתגלות לצאת אל מקום מרחב ומגולה ואז אנו שואלים אתה \nחונן לאדם כו' גם בזה תבין כי מן ברכת אתה חונן ואילך מתחיל תיקון י\"ס דנוקבא \nכמבואר במקומו. והענין הוא כי עתה אשר כבר התחילו המוחין להתפשט למטה מן הגרון ושם \nהוא התחלת פרצוף הנקבה מהחזה ולמטה ואנו מתקנין אותה וגם טעם אחר לפי שעל ידי \nהקדושה ניתן בחינת הדעת אל הנוקבא דז\"א כמבואר במקומו ולכן אנו שואלים עתה אתה חונן \nלאדם דעת כו':\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונחזור לענין ראשון שצריך לכוין בברכת אתה קדוש כו' שהמוחין יורדין ויוצאין מן \nהגרון כדי להתפשט בגוף החסדים העומדים תוך יסוד דאימא ובהיותם בגרון היו סתומים שם \nבסיתום גדול ותכוין כי ענין גרון הנה נתבאר אצלינו כי הוא ג\"פ יב\"ק שהוא בחינת \nהמוחין דקטנות שהם שם אלקים. ובחינת המוחין דגדלות הנקרא שם הויה ובהיותם מתלבשין \nביחד זב\"ז בתוך הגרון שהוא מעבר צר אז נקרא הגרון מעבר יב\"ק שהוא מעבר של שם הויה \nואלקים שעולים בגי' יב\"ק. והנה הה\"ח או ה\"ג הנה הם עוברים בתוך המעבר האמצעי של \nיב\"ק שהוא היסוד שהוא קו האמצעי והנה כל בחינת חסד או גבור' היא הויה א'. נמצא כי \nהה\"ח או הה\"ג הם ה' הויות שהוא בגימטריא ק\"ל וכן ה' הויות של גבורות גימטריא ק\"ל \nולכן תכוין להוריד אותם הק\"ל דרך מעבר היב\"ק הנז' שיצאו משם למטה מן הגרון והנה ק\"ל \nויב\"ק הם גימטריא גר\"ם:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והנלע\"ד ששמעתי ממוז\"ל שאלו הק\"ל הם הה\"ג היוצאין לעשות דעת הנקבה והרי נתבאר שלש \nכונות שהם רמ\"ח ורומ\"ח וגרון ושלשתם בשחרית אבל בערבית הם משונים לטעם הנז\"ל כי יש \nהפרש בין שחרית לערבית וזה ביאורן ענין הרמ\"ח תכוין שהם ג' הויות סמ\"ב כולם בבחי' \nע\"ב באופן זה ס\"ג עם עשרה אותיותיו ע\"ב מ\"ה כ\"ו ע\"ב הויה דב\"ן באחוריים הוא ע\"ב \nונמצא שהם ג\"פ ע\"ב הם רי\"ו ותחבר עמהם ל\"ב אלקים הרי רמ\"ח ואם תחבר עמהם ו' אלקים \nדקטנות הרי רומ\"ח:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואח\"כ בברכת אתה קדוש תכוין אל גר\"ם ע\"ד שכונת בשחרית שהוא ק\"ל ויב\"ק אבל יש בזה \nהפרש אחר והוא כי בשחרית אשר כבר נכנסו בברכת אבות כל הנה\"י דאו\"א לכן כונת גר\"ם \nהיתה בגרון לפי שמקום הגר\"ם הוא היסוד דאימא למטה בבחינת העטרה שבה ושם הוא בחי' \nיב\"ק כנז' אבל עתה בערבית שאין בו אלא מוחין דו\"ק נמצא כי זו העטרה דיסוד דאימא הוא \nלמעלה בכתר דז\"א ולכן צריך שתכוין שם ענין הגרם הזה כי שם בהיות היסוד שם למעלה \nיוצאין ממנו ק\"ל הגבור' כנז' והרי נתבאר כונת ק\"ש דערבית וגם בק\"ש שעל המטה קבלתי \nעניינה ושכחתי קצת' וזהו הנז' אצלינו כי ענין כונת הגרון הנ\"ל צריך שתכוין אותו בעת \nשתאמר הפסוק רוממות אל בגרונם ושם תכוין כונת הגרון הנ\"ל ונלע\"ד ששמעתי ממוז\"ל כי \nאין לכוין בגרון הנ\"ל בק\"ש דערבית אבל תמתין עד ק\"ש שעל השכיבה ושם תכוין בפסוק \nרוממות אל בגרונם כנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אזהרות שקודם השמע קודם שתאמר היחוד דשמע ישראל צריך שתכוין אל היחוד שביארנו בדרוש \nהציצית בענין ד' כונת שיש בד' אותיות הויה והכונה הנוגעת אל יחוד דשמע ישראל היא \nשתכוין תחילה אל ה' תתאה ואח\"כ תחברה עם ו' ואח\"כ תחבר י' עם ה' ראשונה וע\"ש ותמצא \nביאור כוונה זו מה ענינה. גם קודם שתאמר שמע ישראל תסגיר שני עיניך ביד ימינך \nותכוין למ\"ש בסבא דמשפטים עולימתא שפירתא דלית לה עיינין ושם ביארנו שהכונה היא על \nרחל שהיא העולה עתה בבחינת מ\"ן לגבי או\"א ועי\"ש בסבא דמשפטים ובידך השמאלית תאחוז \nד' ציציו' ויהיו מונחי' על לבך כמבואר לעיל. גם קודם שתאמר ק\"ש צריך שתכוין אל מ\"ע \nשנצטוינו לקרות ק\"ש ב\"פ בכל יום:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כונת יחוד ק\"ש עד עזרת אבותינו. דע כי הנה ברכת אהבת עולם ה\"ס היכל אהבה הנז' בפ' \nפקודי. [עיין נה\"ש דף ח\"י ע\"א ד\"ה עיקר הק\"ש] והנה היכל אהבה ה\"ס החיבוק והיכל \nהרצון הוא סוד הנישוק והוא בברכת אמת ויציב וכבר נודע כי אין נישוק אלא אתדבקותא \nדרוחא ברוחא וא\"א זה אלא עד שירד ז\"א שבאצילות אל היכל הרצון וגם הוא איננו יכול \nלירד עד שיתוסף בו כח מן רוח או\"א ולכן אנו מייחדים את או\"א בשמע ישראל כו' ואז \nמאירים בזו\"ן בחי' מוחין ואז הוא יורד למטה כנז' ונמצא כי בעת זה היחוד נעשו מוחין \nלו ולה וזה טעם משרז\"ל שהק\"ש מדאורייתא והתפל' מדרבנן. והענין הוא במה שנודע שנה\"י \nדז\"א מאירים בנוקב' בסוד ד' מוחין שבה. אמנם יורדין לה ג\"כ בעת יחוד ק\"ש ד' מוחין \nממש מלמעלה מאו\"א וזה אומרם דתפלה מדרבנן כי רבנן הם הנה\"י בסוד מ\"ש רז\"ל בברכות \nהני ברכי דרבנן דשלהי כו' כי ה\"ס ת\"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' כו' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שהם תרין לימודין תרי ערבי נחל נצח והוד ונמצא שבאותו הרגע של יחוד ק\"ש יש יותר \nהארה בהם ממה שנעשה בתפלה כי אין ניכר אח\"כ אור זה והוא מסתלק אחר זמן הק\"ש ואח\"כ \nברמ\"ח תיבין דק\"ש אנו מורידין סוד הז\"א כולו ברמ\"ח איברים שבו ולכן אלו הרמ\"ח תיבין \nדק\"ש הם פרשיות תורה שבכתב כנודע כי ז\"א נקרא תורה שבכתב ולכן בין ויאמר לאמת ויציב \nלא יפסיק כי אנו צריכין להוריד ז\"א בהיכל הרצון הרמוז בברכ' אמת ויציב ולכן לא \nיפסיק בנתיים. ודע כי בהיכל הרצון יש בתוכו ו' היכלות והוא כולל ו' היכלין אחרנין \nושם יורד ומתלבש ז\"א עם ו\"ק והנה עדיין חסרים ד' היכלות אחרים כי יש בז\"א י\"ס ולכן \nצריכין אנו להוריד שם בהיכל הרצון בחי' היכל הז' שהוא כללות ד' היכלות כמשי\"ת בע\"ה \nושם מתלבשים ד' ראשונות שהם כחב\"ד דז\"א והרי נשלמו לירד כל י\"ס וז\"ס שתקנו באמת \nויציב ד\"פ אמת קודם עזרת אבותינו כי שם נגנזים ומתלבשין תנה\"י דז\"א בד' היכלות אשר \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שם בהיכל הרצון ואמנם עוד יש ב' היכלות אחרים שם אשר בתוכם מתלבשים חו\"ג דז\"א ולא \nתקנו לומר כנגדם ב\"פ אמת לפי שעיקר כוונתינו היא בתנה\"י לבד ולפי שהם מאירים בקומת \nהמל' נוק' דז\"א לכן לא תקנו רק ד\"פ אמת בלבד. ואח\"כ בעזרת אבותינו כו' אז ה\"ס הורדת \nהיכל ק\"ק למטה בהיכל הרצון כנז' וההיכל ההוא נק' עזרת אבותינו ושם ג\"כ תיקנו לומר \nד\"פ אחרים אמת לפי ששם מתלבשים ד' ראשונות דז\"א כנז' והרי נשלמו ליכלל י\"ס דז\"א תוך \nהיכל הרצון הכולל ו' היכלין בתוכו מלבד ו' היכלין תתאין הנק' היכל אהבה היכל זכות \nכו' וגם נכללין בו ג\"כ ד' היכלות עליונים אשר בהיכל קה\"ק. והנה ענין אלו ד' היכלות \nהכלולים בהיכל קה\"ק ואלו הו' היכלין הכלולים בהיכל הרצון נתבארו לעיל באורך בסוד \nכונת הקדיש שתקנו לומר קודם הודו ע\"ש היטב כי שם נתבאר כל הצורך:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כוונת יחוד ק\"ש הוא כי ג' שמות ה' אלקינו ה' הוא יחוד או\"א ודעת. ובאחד תכוין \nלהעלות הת\"ת ומל' בסוד מ\"ן ואז יכוין שאז מזדווגים או\"א ודעת ואז יורד השפע ההוא \nלמטה בת\"ת ומל' ואז יכוין כי נמשכין אל הת\"ת אותם ג' שמות (אחרים) הראשוני' שהם ה' \nאלקינו ה' שהם ג' מוחין הראשונים ובשכמל\"ו שם תכוין אל המל' ע\"ד מ\"ש במ\"א. וענין \nואהבת והיה ויאמר הוא כי אחר שיורד השפע אל ג' מוחין שבת\"ת יורד אח\"כ גם אל חג\"ת \nשהם גופא ותרין דרועין. כונת יחוד שמע ישראל הנה יחוד זה הוא זווג או\"א כי זווג \nהנעשה בשים שלום הוא זווג ת\"ת ומלכות ולכן צריך להקדים זווג או\"א העליון לתחתון. \nוהנה כמו שלצורך זווג זו\"ן אנו צריכים אל התעוררות מ\"ן שהם נשמות התחתונים הנקרא \nבנים לת\"ת ומל' כמש\"ה בנים אתם לה' אלקיכם כמו כן בזווג או\"א הם צריכים אל מ\"ן של \nזו\"ן בניהם ולפי שהן צריכין בתחילה לתקן עצמן כדי שיוכלו לעלות ולהיות בסוד מ\"ן לכן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אנו ממשיכין לשניהם שפע בסוד ב' תיבות שמע ישראל. כי שמע היא המלכות הנקרא שם ע' \nשהמלכות נק' שם בסוד שני שמות הויה ושד\"י העולים בגי' ש\"ם ואנו ממשיכין אל המלכות \nשנקרא שם שפע מן הע' שהיא מאותיות גדולות שה\"ס ע' שמהן עלאין דאילנא דחיי שהיא בינה \nואלו הע' ה\"ס ז\"ס תחתונות דבינה אשר כ\"א כלולה מעשר שהם ע' וז\"ס ע' רבתי דשמע שהיא \nהבינה ואח\"כ ישראל ר\"ל שי\"ר א\"ל כי הבינ' נק' שיר. והחכמה נק' א\"ל. והת\"ת הנקרא \nישראל מקבל עתה השפע משניהם ואחר שהמל' והת\"ת קבלו השפע הנז' במלת שמע ישראל כנז'. \nאז עולים בסוד מ\"ן ואז מזדווגים או\"א בסוד הדעת המזווגם וז\"ס ה' אלקינו ה' שהם או\"א \nודעת כנ\"ל. ואחר אשר כבר נזדווגו או\"א אז אנו מורידים שפע ג' מוחין הנז' אל הת\"ת \nהנקרא א\"ח דאחד ואנו מכוונים שהג' מוחין הנז' נמשכין בסוד חב\"ד אל ז\"א וחוזרי' \nלהיות בו ג\"כ ג' שמות האלו בא\"ח דאחד שהוא הז\"א. ובד' דאח\"ד תכוין אל המלכות \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המתייחדת עם הת\"ת הנק' א\"ח ולכן ד' זו היא גדולה להיות עתה למעלה במקום או\"א בסוד \nמ\"ן:\n\nועתה בבשכמל\"ו אנו ממשיכין המוחין אל המלכות וזה סדרן. בש\"כ חב\"ד. מלכותו כתר גלגלת \nדרישא דילה. לעולם הם ו\"ק דידה. ועד מלכות העשירית שבה ולכן תיבה זו מסיימת בד' \nשהיא בחי' תתאה דילה. אמנם דע כי בזווג זו\"ן אנו אומרי' נפילת אפים בסוד המיתה שאנו \nנחשבים כמתים ומעלים שם נשמתינו וזמ\"ש אליך ה' נפשי אשא מלת אליך דייקא לרמוז שאנו \nמעלין נשמותינו עד ה' ממש שהוא הת\"ת. אבל עתה בק\"ש אנו כוללים עצמינו ג\"כ בסוד המ\"ן \nדזו\"ן אבל אינו מספיק שנמסור נפשותינו בסוד מיתה אלא בסוד קידוש ה' שהוא מסירת \nנפשינו להריגה. ולכן צריך לכוין במלת אחד בשם יאהדונה\"י ויכוין בד' מיתות ב\"ד סקילה \nשריפה הרג וחנק ע\"ד שידעת וז\"ס הכתוב כי עליך הורגנו כל היום שלא אמר אליך אלא עליך \nפי' במי שהוא עליך שהיא החכמה שעל הת\"ת אשר עליו ממש הורגנו וז\"ס משרז\"ל על ר' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "עקיבא שעלה אל המחשבה שהיא חכמה בסוד מסירת נפשו להריגה ודי למבין:\n\nוהנה אחר שיחדנו הת\"ת בג' מוחותיו בסוד א\"ח דאחד דרך כללות אנו חוזרים לפרטם דרך \nפרט. פרשת ואהבת ופרשת והיה ופרשת ויאמר והם ג' מוחין דיליה ואל תתמה איך אל הת\"ת \nלא יחדנו רק אלו הג' מוחין דיליה בלבד ואף גם זאת לא היה בפירוש ובגילוי אלא בדרך \nנסתר בשני אותיות א\"ח דאחד ולנקבה יחדנו כל עשר ספירותיה. והתשובה היא כי בשכמל\"ו \nאינו כתוב בתור' ולכן אנו אומרים אותו בלחש. אבל יחוד הת\"ת הוא בפ' שמע שנכתב בתורה \nאשר לכן נאמר בקול רם ולכן אף אם אין בו יחוד אלא דרך רמז הנה הוא יותר נגלה מיחוד \nהמלכות שלא נזכר בתורה וגם אין אנו אומרים אותו רק בלחש:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עוד פי' כונת פסוק שמע ישראל כו' שמע ישראל הוא הכנת קבלת אור ת\"ת ומלכות מלמעלה \nמהם כדי שיוכלו לעלות בסוד מ\"ן אל או\"א וזה הת\"ת ומל' ה\"ס לאה וישראל. וה' אלקינו \nה' ה\"ס חב\"ד כי ה' הוא הויה דיודין באבא ואלקינו ה\"ס אהיה דיודין באימא וה' הג' הוא \nהדעת המזווגם אשר הוא מתעורר עתה אל הזווג. ועתה הוא בסוד הויה דמילוי ס\"ג ועדיין \nאל תחבר שם הויה עם שם אהיה. ובמלת אחד תכוין להעלות ישר הנקרא א\"ח בסוד הויה דמ\"ה \nדאלפין. ואות ד' דאחד שהיא בחי' לאה תכוין בה בסוד שם אדני במילואו כזה אל\"ף דל\"ת \nנו\"ן יו\"ד ותכוין לשתף נשמתך עמהם אחר שמסרת עצמך על קדוש ה' וכל זה תעלהו ע\"י שם \nהויה דס\"ג למ\"ן ואז תתחבר ותשלב ב' שמות של הויה ואהיה בזה האופן יאההויה\"ה ואח\"כ \nתכוין להוריד מ\"ד בסוד הויה דע\"ב דיודין. ואח\"כ תכוין להוריד מן הזווג הזה מוחין אל \nהז\"א והם ד\"פ יה\"ו. הראשון במילוי ע\"ב. והב' במילוי ס\"ג. והג' במילוי מ\"ה והד' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "במילוי ב\"ן ותכוין כי ד' שמות יה\"ו הנז' הם גי' מקו\"ם שה\"ס נ\"ז ומ\"ח וט\"ל ומ\"ב והוא \nחשבון שם הויה בריבועו כזה שעולה מקום יפ\"י ק'. הפ\"ה כ\"ה. ופ\"ו ל\"ו. הפ\"ה כ\"ה סך \nהכל גי' מקום וז\"ס מ\"ש רז\"ל תפילין מרובעות הלמ\"מ כי התפילין הם אלו הד' מוחין הנז' \nוצריכים להיותם מרובעות כנגד שם הויה המרובע העולה בגי' מקו\"ם והנה מאלו הד' שמות \nיה\"ו הנזכרים חסרים ד' ההין והם לצורך המלכות והנה הד' ההין הנז' בארבע מילויי \nעסמ\"ב הם בגי' מ\"ו בזה האופן ה\"י ה\"י ה\"א ה\"ה וז\"ס פסוק הנה מקום אתי שר\"ת שלו מ\"ו. \nוהנה מקו\"ם ומ\"ו בגי' רל\"ב כמנין ד' שמות עסמ\"ב ואחר כך בבשכמל\"ו תכוין להוריד \nהמוחין של לאה והענין הוא כי הכתר דלאה אינו נעשה רק אחר ביאת המוחין והוא כי \nהמוחין הם ד' שמות אהיה והד' אלפין אשר בהם מתעלים ועולים על המוחין ונעשין כתר שלה \n[עיין לקמן דף כ\"ה ריש ע\"ב]. והנה ד' אלפין במלואם עולים תמ\"ד וה\"ס עולת תמיד דמלת \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "תמיד חסרה יו\"ד וצ\"ל תמ\"ד לא תמיד מ\"ה וז\"ס ויעקב איש תם והד' הנשארת מן תמ\"ד היא \nבחי' המלכות העשירית שבה שנכנסת תוך רחל ומתלבשת בה ובמלת מלכותו תכוין מלכות ו' \nשהיא לאה הנקרא מלכות ז\"א הנקרא ו'. לעולם ה\"ס ו\"ק שלה אשר כבר ידעת כי ו' תחתונות \nשלה ה\"ס שם ס\"ג והנה במלואו ורבועו עולה קס\"ו ועם עשר אותיות הרי קע\"ו כמנין לעולם. \nועד הוא בחי' היסוד שלה המתחברת עם המלכות שבה:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "והנה בשם ס\"ג הנז' העולה ברבועו ובמלואו קס\"ו יש בו ח' יודין ותכוין כי ו' יודין \nהראשונים של שם הם עד הת\"ת שלה וזהו ו' של ועד והיו\"ד השביעית ביסוד שלה ושם כלולים \nכל הז' יודין שהם בגי' ע' של ועד והיו\"ד הח' במל' שלה כי היא דלת של תמ\"ד הנזכרת \nשמתפשטת ברחל:\n\n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כונות אחרות קרובות אל האמור שמע אות ש' ה\"ס מצפ\"ץ והיא הויה באתב\"ש והנה ההויה \nהנז' יש בה יו\"ד בתחילתה ועם הר\"ת של ידוד ישראל הרי בגי' שם אהיה גם בתיבת ישראל \nכבר נת' שהוא שיר אל. והענין הוא כי אל הוא שם ייא\"י שבהויה דס\"ג והוא בחי' הה\"ח \nדאבא שניתנו ביסוד דאימא ושי\"ר הם הה\"ג דאימא עצמה. שמע ישראל כו' כבר נתבאר \nבביאורינו שיכוין אל המל' שנקרא שם משמע וה\"ס שדי והויה. והענין הוא כי ה\"ס הת\"ת \nויסוד שהם שני שמות הנז' ומכחם נק' המל' ש\"ם גם יכוין בד' תיבות ה' אלקינו ה' אחד \nשהם ד' פרשיות דתש\"ר והם ד' אותיות ההוי\"ה וד' תיבות של בשכ\"מ הם ד' אותיו' ההוי\"ה \nוהם ד' פרשיות דתש\"י ובשכמל\"ו תכוין לב' בחי' האחת היא לעשות התפשטות כל הפרצוף לאה \nמאחורי ז\"א מחציו ולמעלה והשנית לתת בחי' מוחין בלבד לרחל באחורי ז\"א מחציו ולמטה \nוזה ענינו. ברוך חכמת לאה והוא אהיה דיודין שם בינת לאה והוא ג\"כ אהיה דיודין. כבוד \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "דעת לאה כלול מחו\"ג והיא אהיה דאלפין ואהיה דההין. מלכותו יכוין להמשיך ד' אלפין מן \nד' אהיה הנז\"ל לעשות ד' מוחין ברחל הנקרא מלכות. גם יכוין להמשיך לה עשרה אהיה \nפשוטים שהם בגימ' ציק\"י שהם לבושי של ה\"ח וה\"ג כנודע כי עתה לא יש לרחל רק אלו \nהלבושים עד אח\"כ בעמידה שלוקחת גם המוחין שבתוכם וימשיכם לשם אלקים שבה מלא ביודין \nאשר השם הזה במילואו ומילוי השם והכללות עולה הכל בגימ' קדרה וז\"ס מ\"ש רז\"ל משל לבת \nמלך שהריחה ציקי קדרה והביאו לה בחשאי אח\"כ חוזרין בפרצוף לאה. בתיבת לעול\"ם תכוין \nלעשות כתר אל לאה והוא מאחוריים מלאין מהויה דס\"ג העולה קס\"ו ועם י' אותיות רבוע \nהרי קע\"ו כמנין לעול\"ם וע\"ד בגי' פ' כמנין ח' יודין שיש באחורי הויה הנז' וח' יודין \nאלו הם התפשטות שאר פרצוף לאה. גם במלת אחד כבר נתבאר אצלינו שיכוין בשם א\"ל כו' \nוהענין הוא כי משם אדני במלואו הנרמז במלת ד' כי הוא מלשון דלת ותרגומו תרעא שהוא \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "מילוי אדני ותסיר מתרע\"א שם א\"ל ישאר בגי' תמר ויחבר עמו שם א\"ל מן אותיות ייא\"י \nשבהויה דס\"ג שנשארו מקודם כנזכר אצלינו ויהיו שניהם בגי' עם הכולל הויה א' דס\"ג \nביסוד דאימא ואז מזדווגים יחד:\n\nענין הק\"ש דשחרית הוא כי הנה כבר ע\"י התפילין שהנחנו נתנו תפילין לז\"א דאצילות \nואמנם היחוד דק\"ש הוא לתת התעוררות אל זו\"ן שבבריאה שיזדווגו גם ראיתי באופן אחר \nוזה עניינו בתיבת ידוד אלקינו ידוד יכוין שז\"א דאצילות לוקח עתה ג' מוחין חב\"ד \nויכוין כמו שזו\"ן דאצילות עלו בסוד מ\"ן אל אימא דאצילות כן עולם היצירה והעשיה שה\"ס \nזו\"ן עלו בסוד מ\"ן אל הבריאה שה\"ס אימא הנק' אמת וז\"ם מה שרמזו בזוה\"ק פ' שלח לך כי \nה' אלקינו ה' הם נקרא חותמא דגושפנקא אמת. והנה ע\"י היצירה והעשיה שעלו בסוד מ\"ן \nבבריאה מזדווגים גם או\"א דבריאה ונותנים מוחין לזו\"ן דבריאה כדוגמ' הנעשה באצילות \nכנז' אצלינו אבל יצירה ועשיה אינם בעלי זווג כלל כמבואר אצלנו כי אין להם מוחין \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "ונמצא כי ע\"י זה היחוד דק\"ש נעשים ב' בחי' כי נמשכין מוחין פנימים אל זו\"ן דאצילות \nוכן מוחין פנימים אל הבריאה אלא שהפנימים דאצילות נעשים מקיפין לאותן של הבריאה \nואח\"כ בעמידה נמשך מוחין מקיפים לזו\"ן דאצילות כנז' אצלינו וכבר נתבאר אצלינו כי \nאלו הפנימים דאצילות הנמשכין בק\"ש אינה רק בחינת ו\"ק מצד מוחין דאימא וכל שאר בחינת \nהמוחין נכנסין בעמידה עם המקיפין וע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "כונה אחרת הנה כמו שבשמע ישראל ביארנו שאז מקבלין זו\"ן הכנה לשיוכלו להזדווג אח\"כ \nבנפילת אפים כן עד\"ז צריכין או\"א לקבל הכנה בתחילה לשיוכלו להזדווג אח\"כ במלת אחד \nכמו שנבאר. ואמנם ההכנה הזו היא שמקבלים ג' הארות בג' תיבות אלו מן א\"א כמו שנבאר \nואמנם הנה נודע כי בא\"א יש בו הויה אחת הכוללת כל הי\"ס שלו ותכוין שהיא במלוי \nיודין. והנה בשם הויה הראשון תכוין שהיא דיודין שמקבל עתה אבא מן י' של הוית א\"א. \nובאלקינו תכוין שהוא אהיה דיודין שמקבלת עתה אימא מן ה' ראשונה של הוית א\"א ובהויה \nאחרונה תכוין הויה דס\"ג והוא בחינת הדעת המזווגן לאו\"א המקבל עתה הארה זו מן אות ו' \nשל הויית א\"א אח\"כ במלת אחד תכוין להוריד הארה מן אות ה' אחרונה של הוית א\"א אל \nזו\"ן שהם הויה אדני הנרמזים באחד א\"ח ד' כדי שיעלו זו\"ן עתה בסוד מ\"ן אל זווג או\"א. \nואח\"כ תכוין גם במלת אחד להמשיך מזווג או\"א ד' מוחין לז\"א שהם ארבע יה\"ו וד' אה\"י \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "כסדר מלוי עסמ\"ב ותכוין כי ארבע יה\"ו הנז' יוצאין מארבע יודין שיש בהויה דע\"ב \nדיודין דאריך כנז' גם תכוין בד' דאחד שהיא בלאה ותכוין כי אלו המוחין הם בחינת אור \nפנימי אל לאה ובחי' אור מקיף אל ז\"א כי לא נכנסו המוחין במצחו. אח\"כ במלת מלכותו \nתכוין אל רחל שהיא מלכות ו' רומז אל הז\"א כי רחל היא הנוק' העיקרית כנודע ולזה רמזו \nרז\"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה כנודע כי לאה היא דמיון אימא עלאה דאתכסיא. אבל רחל \nהיא בת ממש ואומרו שהריחה כדמיון המריח מרחוק כי המוחין הנז' נתעלמו ממנה כי הרי \nלז\"א עצמו אינם אלא בסוד אור מקיף נעלם. ולכן הצדיקים הנק' עבדיה ע\"י שמסרו נפשם על \nקדוש ה' במלת אחד כנז' יכלו להמשיך אליה הארה בעלמא בחשאי אל המוחין שלה ולא מוחין \nממש וזה נרמז במלת בחשאי ולכן בתיב' מלכותו צריך להשפיל ראשו מלמעלה למטה להורות \nשממשיך ומוריד הארה הנז' למטה עד רחל כנז'. גם באות ד' של ועד יכוין לגמור פרצוף \n", "en": ""}, {"index": 26, "he": "רחל בפרטות כמו בלאה ממש כי עד עתה כל הכונ' היתה בלאה כנז'. ולכן גם בד' זו של ועד \nיכוין להמשיך ברחל בסוד אור מקיף ולכן סמוך לו ואהבת את כי א\"ת היא רחל נוק' דז\"א \nהנק' ה' אלקיך. והאהבה היא שתמשיך לה ההארה הנז' וזמ\"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך \nשני לבבות והוא שיחבר ויכלול הימין שהוא החסד עם הגבו'. ואח\"כ תכלול המל' עמהם וזהו \nובכל נפשך הוא המל' הנק' נפש. ואח\"כ תכלול כולם ותעלם למעלה בחב\"ד וזהו ובכל מאדך. \nודברת ב\"ם תכוין אל מ\"ב תיבות שבפר' שמע וה\"ס שם בן מ\"ב שהוא בג\"ר הנק' רישא דז\"א \nכנז' בתיקו' תי' ע'. וגם בפ' והיה אם שמוע עד ושמתם יש ע\"ב תיבו' וה\"ס שם ע\"ב והוא \nבשלשה אמצעיות דז\"א וגם זה תכוין במלת עש\"ב שהם אותיות ע\"ב ש' כי ש' היא שלש \nאמצעיות ג' קוי השין ובהם ע\"ב שמות דויסע ויבא ויט המתחלקים בג' אותיות כ\"ד כ\"ד כ\"ד \nלכל א' עד מלת ושמתם שהוא עד הטבור: \n", "en": ""}]}
