{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "17", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ו", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ו", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/17/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/17/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ו \nדרוש ו':\n\nועתה נבאר קצת דקדוקים שיש בענין הציצית וגם מנהגי מורי ז\"ל הנה ט\"ל כריכות שיש \nבציצית הם בחי' ט\"ל אותיות שיש באהיה דההין בפשוט ומלוי ומילוי המילוי לפי שסוד \nהציצית הוא באהיה דההין העולה כנף כנ\"ל ולכן נבאר ענין עשי' הציצית כפי מנהג מורי \nז\"ל הנה צריך הציצית לעשותו שליש א' גדיל וב' שלישי ענף והטעם הוא לפי שכיון \nשהציצית לצורך הנקב' והנה מקומה הוא בחזה דז\"א שהוא בסוף שליש העליון דתפארת שבו \nוכנגדו יעשה שליש א' גדיל. וכנגד שני שלישי' התחתונים דת\"ת אשר שם היא הנוק' יעשה \nשם שני שלישי ענף. ואמנם הגדיל יעשהו חוליות חוליות כל חוליא מג' כריכות ובתחי' \nיקשור שני קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך ח' \nכריכות ויקשור ב' קשרי' אחרים ויכרוך י\"א כריכות אח\"כ יקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך \nי\"ג כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים והרי הם ט\"ל כריכות כמנין ט\"ל אותיות אהיה דההין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כנ\"ל כמספר ידוד אחד. ובענין קשיר' ראשי כל חוט וחוט של הציצית כדי שלא יתפרדו \nמשזירתן ראיתי למורי ז\"ל שלא היה מוחה בזה אף כי יש בזה מפקפקין ואדרבה נ\"ל שהיה \nחפץ בקשירת ראשיהם:\n\nגם ראיתי למורי ז\"ל שבציצית קטן היה עושה שני נקבים סמוכים זל\"ז כעין נקו' צירי בכל \nכנף מד' כנפות הטלית והיה מוציא חוטי הציצית דרך שני הנקבים ההם באופן שיהיו שני \nקצוות חוטי הציציו' מתגלי' בצד א' החיצון וסברא זו הביאה בספר האגור אבל מורי ז\"ל \nלא היה עושה כן אלא בציצית קטן ולא בגדול גם צריך לכסות התפילין שבראש בטלית כנז' \nאצלינו טעם הדבר לעיל ובענין שנהגו להתעטף בטלית גדול בליל יוה\"כ יתבאר ג\"כ זה ע\"ש \nובענין הטלית הגדול נודע ענין עטיפת הראש משא\"כ בטלית קטן. אבל מורי ז\"ל כשהיה לובש \nטלית קטן ביום וכשהיה יוצא מבית המרחץ או מבית הטביל' וכיוצ' בזה היה נוהג לעטף \nראשו בו ממש והיה מברך להתעטף בציצית ואח\"כ היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כתיפיו כדרך לבישתו גם ראיתי למורי ז\"ל שהיה מברך להתעטף בציצית כשהיה בבית הטבילה \nכנז'. גם הטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע\"ג חלוקו שלא כאותם המתייהרים \nללבשו ע\"כ בגדיו וטעו' גדול הוא בידם הפך האמת גם לא היה מסיר תפילין וטלית עד שהיה \nגומר כל התפילה ועלינו לשבח וע\"כ נקוה לך כו' והנה בענין הטלי' קטן צריך שתדע מה \nשית\"ל בסדר עליית התפילה של שחרית דחול איך עולים העולמות ושם נת' כי ציצית קטן הוא \nבחיצו' היצירה ולא בפנימיות ובמקום אחר אנו מוצאין כי ציצית קטן הוא בעשי' והענין \nהוא [כי] הציצית קטן הוא בהיותו בבחי' הקטנות דעיבור ראשון דג' כלילן בג' וזה עצמו \nה\"ס העשיה והענין הוא כי אז אין בז\"א אלא סוד העשיה אבל הטלית גדול הוא בסוד היצירה \nדגדלות ממש ונמצ' כי טלית קטן הוא ביצירה בהיות' בקטנות שהיא סוד העשיה: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו \nדרוש ו':\n\nבענין כונת יחוד ק\"ש בארוכה בתכלית הביאור לגמרי ונתחיל מן ברכת אהבת עולם. דע כי \nהנה ענין ברכת אהבת עולם הוא בהיכל אהבה שהוא בחי' החסד ונודע מש\"ה והוכן בחסד כסא \nוגם הפסוק אומר ואיש כי יקח את אחותו בת אביו או כו' חסד הוא לפי שמדת החסד הוא \nהמתקן לזו\"ן והמזווג אותם. והנה כבר ידעת כי כונת התפלות הם לחבר ולזווג זו\"ן ובזמן \nשהיה ב\"ה קיים היו המוחין שלהם תדירין ולא היו מסתלקין, אבל אחר החורבן המוחין באים \nלפרקי' וחוזרין ומסתלקין מהם וזהו הטעם שנקרא זו\"ן נופלים ואובדים וזהו סוד \nתפלותינו כדי להחזיר בהם המוחין שנסתלקו מהם והענין הוא כי הנה כונתינו היא כדי \nלזווגם שיולידו שפע ונשמות בעולם והנה הורדת השפע הוא מן המוחין ואם אין להם מוחין \nאיך יולידו כי כן מצינו כי ביאת הקטן אינה נקראת ביאה עד שיגדל. והטעם הוא לפי שאין \nהמוחין באים בו עד היותו בן י\"ג שנה ולכן צריכין אנו לתת מוחין לזו\"ן. והנה המוחין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הם בשני בחי' או מוחין דג\"ר או מוחין דו\"ק וכמשי\"ת בע\"ה. והנה קודם שנזווגם בעמידה \nבתפלת י\"ח צריך שיהיו להם מוחין ולכן בהיותינו עתה בהיכל אהב' אשר בו סוד הימין \nהמכין בחסד כסא נעשין בו בחי' המ\"ן לעורר זווג עליון דאו\"א שבעולם האצילות כדי שע\"י \nזווגם יולידו וימשיכו מוחין לזו\"ן כדי שגם אלו יזדווגו אח\"כ בעת תפלת י\"ח. ונמצא כי \nענין ק\"ש הוא זווג או\"א והורדת המוחין אל זו\"ן. ואח\"כ ענין העמידה הוא זווג זו\"ן \nוזהו הטעם גודל חומר הק\"ש מהתפלה כי הנה רשב\"י וחבריו שהיתה תורתם אומנתם לא היו \nחוששים להתפלל בזמנה אבל כשהיה מגיע זמן ק\"ש היו נזהרין מאד לקרות ק\"ש בזמנה דהיינו \nפסוק ראשון של שמע ישראל כי בו הוא סוד זווג או\"א. אבל שאר הק\"ש הוא תיקון אל רמ\"ח \nאיברים דז\"א כמשי\"ת בע\"ה. וזהו הטעם שצריך למסור נפשו בד' מיתות ב\"ד כשאומר אחד \nמשא\"כ בעמידה ומן הראוי היה לקום מעומד בעת הק\"ש להיות סוד זווג עליון דאצילות. אבל \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "להיותינו עתה עדיין בעולם הבריאה אין אנו חייבין לאומרה מעומד כמו תפלת י\"ח לפי שאז \nאנו בעולם האצילות. אבל עתה בק\"ש שאדרבא להיותו זווג עליון ונעלם מאד אין בנו כח \nלעוררו בהיותינו למעלה בעולם האצילות אלא בהיותינו למטה בעולם הבריאה ולכן א\"א \nצריכין לקרות ק\"ש בעמידה וזהו טעם סברת ב\"ה שאמרו כל אדם קורא כדרכו בין עומד בין \nיושב ולכן אנו צריכין לומר פסוק שמע ישראל שהוא מפסוקי התורה שבכתב בעולם הבריאה \nלפי שפרשת שמע אינה אלא באצילות. אמנם נעשה הזווג הזה ע\"י התעוררות מ\"ן דהיכל אהבה \nשבבריאה ונמצא כי סוד ק\"ש הוא לזווג את או\"א ולתת מוחין אל זו\"ן ואלו המוחין ירדו \nעד מקום היכל אהבה שבבריאה ואז תוכל המלכות לעלות בעולם האצילות להעשות פרצוף גמור \nמי\"ס וסוד ענין זה הוא במה שנודע כי המל' נתמעטה בסוד חד נקודה בלבד וירדה עד עולם \nהעשיה. אבל ז\"א לא נתמעט ממנו רק ג\"ר שהם בחי' המוחין שבו ולא נשארו לו אלא ו\"ק \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כמספר ו' של הויה הרומזת אליו ולסיבה הנז' הם יורדין אלו הבחינות של זו\"ן שנמשכו \nאליהם מן הזווג הנעשה ע\"י הק\"ש מן או\"א וירדו עד הבריאה וע\"כ יש בהם כח ויכולת \nלעלות אח\"כ בעולם האצילות להזדווג שם ולהיות כי כונתינו היא להמשיך ההמשכות האלה \nבבריאה לכן א\"א ממשיכין עדיין רק המוחין דו\"ק כמ\"ש עניינם ואחר כך בתפלת י\"ח בברכת \nאבות נמשכות ג\"ר עצמן אל ז\"א ג\"כ כמו שית' שם. ודע כי קודם שתאמר ק\"ש צריך שתכוין \nלקיים מ\"ע שנצטוינו לקרות ק\"ש ב\"פ בכל יום ובכח מצוה זו תכוין כי ע\"י כן תוכל \nלהעלות המ\"ן אלו ולהוריד המוחין כמ\"ש בע\"ה. גם דע כי ד\"פ תקנו לומר ק\"ש בכל יום והם \nב' בבקר וא' בערבית וא' על המטה וכבר נתבאר עניינם לעיל ע\"ש. גם כבר הודעתיך כי יש \nלז\"א שני בחי' דמוחין א' מסטרא דאבא וא' מסטרא דאימא. גם כבר הודעתיך כי כל בחי' \nמוחין הלא הם מתפשטין בכל הז\"א בג\"ר ובג' אמצעיו' ובג' אחרונות וכאשר הם מתחילין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לכנס בו בתחילה נכנסין ג' פרקין תתאין שלהם דנה\"י דאימא תוך ג\"ר דז\"א. ואח\"כ יורדין \nשלשה פרקין אמצעים בג\"ר דז\"א וע\"י זה יורדין הג' פרקין תתאין בג' אמצעיות דז\"א \nובהיות אשר אלו הו' פרקין ירדו ונתלבשו בג\"ר דז\"א ובג' אמצעיות דידיה אז הם נק' \nמוחין דו\"ק לפי שאין אלו אלא הו' פרקין תתאין של המוחין ועוד כי הלא אלו עתידין \nאח\"כ לירד יותר למטה בו\"ק דז\"א כמ\"ש בע\"ה. וכאשר אח\"כ יורדין גם הג\"פ עלאין בז\"א אז \nיורדין ג\"פ תתאין בג' תחתונות דז\"א וג' אמצעים בג' אמצעיות וג' עליונים בג' עליונות \nואז הז\"א שלם במוחותיו ונק' גדול ודעתו שלימה בכל המוחין הראוים לו והרי זה בבחינת \nהמוחין דאימא וכעד\"ז בבחי' המוחין דמסטרא דאבא. והנה בזווג ק\"ש אין נכנסים בז\"א רק \nהמוחין דו\"ק דאימא בלבד אבל כל המוחין דאבא וגם ג\"ר דמוחין דאימא אינם נכנסין עד \nברכת אבות כמשי\"ת שם בע\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והנה כל זה שביארנו הוא בבחינת המוחין דגדלות שהם מוחין דהויות אבל נודע כי קודם \nשיכנסו אלו צריך שיקדימו לכנס בז\"א המוחין דקטנות שהם מוחין של שמות אלקים ונודע \nמ\"ש כי יש ג' מיני מוחין א' מוחין דזמן העיבור וא' מוחין דזמן היניקה וב' בחי' אלו \nהם שמות אלקים והג' הוא מוחין דגדלות שהם של הויות, ונמצא שעתה בק\"ש אנו ממשיכין \nמוחין דגדלות דו\"ק בלבד. גם הודעתיך כי יש בכל בחי' מוחין ענין המוחין הפנימים \nוהמקיפין הן במוחין דעיבור הן במוחין דיניקה הן במוחין דגדלות גם דע כי כמו שיש \nמוחין מסטרא דאבא ומסטרא דאימא בזמן הגדלות כך יש מוחין דאו\"א בזמן העיבור והיניקה \nאמנם הם שמות אלקים כנז' וע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ונבאר עתה ענין הק\"ש כי הנה בזמן הק\"ש עדיין אין הז\"א שלם בכל בחי' המוחין דיניקה \nכולם ולכן צריך בתחי' להשלים בו המוחין דיניקה ואח\"כ צריך להשלים לו המוחין דו\"ק \nדגדלות אמנם יש שינוי בין הד\"פ שא\"א ק\"ש בכל יום כנז' ואין כולם שוים וטעם הדבר הוא \nבמה שנת\"ל כי לסבת גלות וחורבן ב\"ה היה שינוי ופגם ח\"ו במוחין עלאין דז\"א משא\"כ \nבזמן בהמ\"ק שאז תמיד היו זו\"ן שלמים במוחין דגדלות שלהם אבל אחר החורבן נחסרו אמנם \nאין הזמנים שוים כי הלא פשוט הוא שמדת החסד יותר מתפשטת בעולם בבקר מבערב לפי שבערב \nהם דינין תקיפין ונמצא שהד' ק\"ש הם משונים זו מזו וגם לסבה זו נמשך שינוי אחר כי גם \nענין הזווגים אינם שוים כי כפי המוחין שיש בזמן הזווג ההוא כך יהיה כחו ופעולתו \nוהנה שינוי הזווגים הם ד' כנגד ד' ק\"ש וגם לסיבה זו גם התפלות אין ענינם שוה והנה \nטעם היותם ג' תפלות ולא ד' הוא כנגד ג' זווגים כי הזווג הד' איננו צריך אל התפלה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כמ\"ש בע\"ה. והנה נמצא כי עתה בק\"ש אנו צריכים להשלים בתחילה המוחין דיניקה ואח\"כ \nלהמשיך בו המוחין דגדלות. גם אנו צריכין לדבר אחר שני והוא מש\"ל כי כל המוחין דזו\"ן \nבני או\"א נמשכין מאבותיהם אשר ע\"כ אנו צריכים בתחילה אל זווג או\"א וע\"י זווגם \nימשיכו לזו\"ן מוחין הצריך להם. גם אנו צריכים אל בחי' שלישית והוא להעלות מ\"ן אל \nאו\"א כדי שיזדווגו וג' בחי' אלו נעשות בבת אחת ולכן נבאר ג' בחי' אלו על הסדר:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דע כי זו\"ן נק' בנים דאו\"א ואנחנו עם בני ישראל נק' בנים לה' אלקינו שהם זו\"ן והנה \nהמ\"ן אשר מעלה המלכות אל ז\"א היא בחי' נשמות הצדיקים שהם הבנים שלהם כנז' והמ\"ן אשר \nמעלה אימא לאבא ה\"ס המוחין הפנימים דזו\"ן בני או\"א ואלו המוחין שלהם ה\"ס הנשמה \nהפנימית שלהם ודע כי יש לאדם התחתון ד' בחי' והם נשמה לנשמה מצד אבא ונשמה מצד אימא \nורוח מצד הת\"ת ונפש מצד הנוק'. והנה הנפשין והרוחין של הצדיקים הם המ\"ן ומ\"ד בזו\"ן \nוהנשמה ונשמה לנשמה שלהם הם מ\"ן ומ\"ד לאו\"א יען כי משם נחצבו וכמבואר אצלי ביחוד \nמכ\"י מורי ז\"ל על ענין השתטחות על קברי הצדיקים לדבר עמהם ונמצא שכאשר מזדווגים \nאו\"א ועולים מ\"ן דזו\"ן לגביהם הנה גם הנשמה ונשמה לנשמה של הצדיק עולה עמהם בסוד \nמ\"ד ומ\"ן שלהם. אבל עדיין לא זכיתי שיפרש לי מורי פרטי ב' בחי' אלו דנשמה ונשמה \nלנשמה אבל דרך כללות אמר לי שאכוין להעלות הנשמה של האדם ביחוד ק\"ש ולא הזכיר לי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בחי' נשמה לנשמה והנה כונתינו היא להעלות זו\"ן בסוד מ\"ן לגבי או\"א אמנם מפני היות \nזמן הגלות והחורבן אין בהם כח לעלות עד שנמשיך להם תחילה איזה הארה מלמעל' כדי \nשיהיה בהם כח אח\"כ לעלות ואז אח\"כ יזדווגו או\"א. ואמנם ההארה הזו העליונה א\"א לקבלה \nמלמעלה בלתי זווג עליון וכיון שאין עדיין העלאת מ\"ן א\"א אל זווג עליון ולכן לדעת \nהענין הזה איך אפשר להיות צריך לבאר לך הקדמה והיא זו:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דע [שער כ\"ג סוף פ\"ו] כי למעלה באו\"א יש ב' מיני זווגים הא' הוא כדי לתת קיום וחיות \nומזון אל כל העולמות ולקיימם קיום ההכרחי להם אמנם זווג הזה הוא תדירי ואינו נפסק \nשום רגע כ\"א יפסק רגע א' יתבטלו כל העולמות מקיומם והוייתם. והב' הוא כדי להמשיך \nולתת מוחין לזו\"ן כדי להוליד נשמות בני אדם התחתונים בעוה\"ז ונודע כי נשמות של \nהצדיקים הם פנימיות העולמות והזיוג הזה איננו מוכרח להיות תדירי ולפעמים נפסק ובזה \nית' לך שינוי מאמרי רז\"ל כי במקום א' מהזוהר משמע שפגם התחתונים מטי האי פרודא עד \nאו\"א וכדוגמא זו מצינו בדברי רז\"ל נשבע הקב\"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה וה\"ס זווג \nאבא באימא הנקרא ירושלם של מעלה עד שיכנס בירושלם של מטה וה\"ס זווג ז\"א בנוק' הנק' \nירושלם ש\"מ ומצינו בזו' במ\"א דלעילא באו\"א לא מתפרשן לעלמין וזווגייהו תדיר בסוד \nונהר יוצא מעדן יוצא תדיר ולא פסיק אך אמנם זה הזווג דלא פסיק הוא זווג חיות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "העולמות כנ\"ל והנה המ\"ן דאימא אשר הם לצורך הנשמות שהם פנימיות העולמות הנה הם זו\"ן \nהעולים בסוד מ\"ן לצורך הזווג הנ\"ל ואם הם אינם עולים אין הזווג נעשה למעלה ולכן \nבזמן החורבן אשר זו\"ן נופלים למטה נפסק לפרקים הזווג העליון הנז' וכמ\"ש בע\"ה:\n\nוכבר הודעתיך במ\"א בענין מציאות מ\"ן מה עניינם והוא כי בעת בעילה וביאה ראשונה שביק \nבה בעלה באתתיה רוחא חדא דיליה וההוא רוחא אשתאר תמן בה תדיר וזהו הטעם שאין האשה \nמתעברת מביאה ראשונה לפי שבתחילה בביאה ראשונה צריך לעשותה כלי לקבל הטיפה העליונה \nולכן בביאה ראשונ' עושה אותה כלי ומשם והלאה כל שאר הבעילות הם מצטיירו' ונעשות \nבחי' נשמות וולדות ע\"י ההוא רוחא דשביק בה בביאה קדמאה וזהו משרז\"ל אין האשה כורתת \nברית אלא למי שעשאה כלי והוא ההוא רוחא דשבק בה:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והנה כל הבנים הנולדים משם ואילך הם נעשים בכח ההוא רוחא דשבק בה בעלה וכולם לוקחים \nדבר מועט ואיזה ניצוץ מן ההוא רוחא עד שנשלם ההוא רוחא וכיון שנשלם ההוא רוחא ולא \nנשאר באשה כלום מן ההוא רוחא אין האשה יולדת עוד. וזהו הטעם שאדם חייב בכבוד אחיו \nהגדול כמ\"ש רז\"ל את לרבות אחיך הגדול. והטעם הוא כי הנה אחיו הגדול הוא לוקח בתחלה \nעיקריות ההוא רוחא. והאח הב' נוטל מה שהשאיר אחיו הגדול ונמצא שהשני טפל לראשון \nועד\"ז האח הג' טפל לב' אחים הראשונים לפי שלוקח השיריים שנשארו ממה שלקחו. והנה \nזו\"ן הם ב' אחים הגדולים וכל הנשמות הטהורות היוצאים מן זווג העליון דאו\"א הנה הם \nאחים אל זו\"ן וז\"ס למען אחי ורעי שקראם הקב\"ה לישראל אחים ורעים ולכן אל תתמה \nמגדולת מעלת נשמות הצדיקים כמה גבוה לאין קץ ואין כאן מקום ביאורו. ואמנם זו\"ן הם \nאחים הגדולים אשר כולנו חייבים בכבודם והנה כשנאצלו זו\"ן ויצאו ממעי אימא נשאר תוך \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אימא השרש של ההוא רוחא דשבק אבא גו אימא:\n\nאמנם עיקריות ההוא רוחא הם זו\"ן ולסיבה זו כאשר רוצים או\"א להזדווג לצורך הנשמות \nשהם פנימיות העולמות אין זווגם רק ע\"י עליית זו\"ן עד או\"א בסוד מ\"ן. וזאת היא עיקר \nכונתינו בענין התפלות והמצות לתקן את זו\"ן כדי שיכלו לעלות בסוד מ\"ן אל או\"א עתה \nבזמן החורבן אשר הם נופלים ואובדים בעו\"ה ואנו צריכים להקימם ולהעלותם ע\"י מעשינו \nהטובים. אבל הזווג החיצון אשר הוא לצורך חיות העולמות ולכן אינו נפסק אין לו צורך \nאל עליית מ\"ן של זו\"ן כי אין זה נקרא זווג גמור לפי שאינו אלא בבחינת חיצוניות. \nולכן אין צורך לזו\"ן שיעלו שם בסוד מ\"ן ע\"י מעשינו כנ\"ל אבל הוא נעשה מעצמו. גם יש \nטעם אחר למה זה הזיווג החיצון אינו נפסק והוא כ\"א היה מוכרח וצורך אל עליית זו\"ן לא \nהיה יכול להיות תדירי לפי שכאשר החטא גורם ואז נופלים זו\"ן לתתא אז היו או\"א \nמתבטלים מן הזווג הנז' ולכן כיון שאינן צריכין אל עליית זו\"ן בסוד מ\"ן לזה הטעם לא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "פסיק ואמנם אותו השרש של ההוא רוחא הנשאר בתוך אימא הוא המעלה את המ\"ן אל צורך \nהזווג החיצון הנז' שלא ע\"י זו\"ן וכבר הודעתיך מה הוא ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה \nכי הנה הוא שם הויה דמילוי ההין שהוא בגי' ב\"ן וז\"ס ויהי בצאת נפשה כי מתה ועיין \nענין זה באורך בשער הפסוקים בפ' וישלח:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ועתה נבא אל הכוונה לבאר ענין יחוד ק\"ש הנה כונתינו בתחילה היא לזווג זווג חיצון \nדאו\"א. אמנם לפי שהוא נעשה מעצמו שלא ע\"י העלאת מ\"ן של זו\"ן כנז' לכן אין אנו \nמכווני' אותו בענין היחוד דק\"ש כי הנה הוא זווג תדירי ואינו נפסק ונעשה מעצמו אבל \nכונתינו היא להוריד הארה ושפע מן הזווג ההוא אל זו\"ן לשיהיה בהם כח לעלות בסוד מ\"ן \nאל צורך זווג האחר של הפנימיות במלת אחד: \nשער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ו פירוש תיבת שמע \nונתחיל לפרש שמע ישראל כו' תחילה תכוין להמשיך הארה מן אבא אל ז\"א ומן אימא אל \nנוקבא דז\"א הנקרא מלכות וזהו ענין שמע ישראל שמע לנוק' וישראל אל ז\"א. ובתחילה \nתכוין דרך קיצור כי שמע היא שם ע' פי' כי המל' הנק' שם היא המקבלת עתה הארה מן השבע \nתחתונות דאימא אשר כל א' מז' כלולה מי' ונמצא שהם ע' ולכן ע' זו של שמע הוא ע' רבתי \nלרמוז שהיא רומזת באימא כנודע שאלפא ביתא רבתי באימא ובינונית בת\"ת וזעירין ביסוד \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "כנז' בתיקונים וע\"ש וביאור הענין הוא כי הנה המל' נק' שם והטעם הוא במה שהודעתיך כי \nכל האחוריים העליונים שנפלו בימי המלכים שמתו הנה אותם הביטולים שנתבטלו הם בחי' \nהמ\"ן שאנו מעלים תמיד לתקנם כמבואר אצלינו וכל האחוריים ההם ירדו למטה עם המלכות \nועתה עולים הם עמה וחיבור אלו הבחינות הם הנקרא שם לפי שהאחוריים כולם הם במספר \n", "en": ""}]}
