{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "20", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ז", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/20/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/20/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי ציצית דרוש ז \nדרוש ז':\n\nבכוונת האדם בעת שמתעטף בציצית ובו יתבאר ד' כוונות שיש בד' מצות הרמוזות בד' \nאותיו' של הויה ואלו הם תפילה וציצית ותפילין וק\"ש דע כי ד' כוונות יש בד' מצות \nהרמוזות בד' אותיות הויה וטוב הוא לכוין בהם תמיד באופן שנבאר הנה לפעמים האדם מבטל \nא' מד' מצות הנז' בשוגג או אפי' במזיד וארבעתן הם מ\"ע מן התורה וכאשר האדם איזה פעם \nמתבטל מלהתפלל ביטל מ\"ע שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם זו תפלה והעובר על מצוה זו פוגם \nבה' אחרונה של הויה והמבטל מצות ציצית פוגם באות ו' של הויה והמבטל מצות תפילין \nפוגם בה' ראשונה של הויה והמבטל ק\"ש פוגם באות י' של ההויה הרי ארבעתן כסדרן מלמטה \nלמעלה וכדי לתקן הפגמי' הנז' צריך האדם לייחד ד' יחודים אלו שנזכיר כל יחוד כפי \nהפגם שכנגדו וזה סדרן מלמעלה למטה. כנגד פגם היוד דביטול ק\"ש תכוין כשאתה קורא ק\"ש \nביחוד זה והוא שתכוין לעשות הויה באופן זה תחילה תקח אות ה' אחרונה לבדה לרמוז אל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "המלכות המתעוררת תחילה ואח\"כ תחבר הה' הנז' עם אות הו' לרמוז אל התחברות המלכות עם \nז\"א ואחר שנתחברו להעלות מ\"ן למעלה לאו\"א אז תחבר שני אותיות י\"ה זו עם זו לרמוז אל \nחיבור או\"א ותכוין כי חיבור זה הוא בגי' א\"ל בזה האופן ה' ה\"ו י\"ה הם בגי' א\"ל וה\"ס \nשם ייא\"י היוצא משם ס\"ג כמשי\"ת לקמן בכונת מלת אחד דפסו' שמע ישראל. וכנגד פגם ה' \nראשונה בביטל מצות תפילין תיחד זה היחוד שהוא בהא ראשונה באופן זה תחילה תחבר ב' \nאותיות י\"ה שהם או\"א שרוצים להזדווג לתת מוחין לזו\"ן ואח\"כ עולה ה' אחרונה ומתחברת \nעם ו' שה\"ס התחברות זו\"ן כדי להעלות מ\"ן אל או\"א שנתחברו כנזכר ואח\"כ יורדת ה' \nעילאה ומתחברת עם אות ו' שהוא ענין כניסת נה\"י דאימא תוך ז\"א לעשות לו מוחין ועי\"כ \nיוצאי' התפילין כמשי\"ת לקמן ותכוין כי חיבור זה הוא גי' הבל שהוא מילוי שם ס\"ג לפי \nשאימא היא הויה דס\"ג והיא הגורמת להוציא תפילין כנז' בתיקונים דאימא על ברא נעשית \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בחי' תפילין והוא באופן זה י\"ה ה\"ו ה\"ו בגי' ל\"ז שהוא הב\"ל וכנגד פגם ו' של ההויה \nבביטול מצות הציצית תיחד יחוד זה ותכוון לחבר י\"ה שהם או\"א עם ו' שהוא ז\"א הנעשה לו \nאור מקיף שהוא הטלית ואח\"כ תחבר אות ו' עם ה' אחרונה והוא רמז שנותן הז\"א לנוקבא \nבחי' אותם הציציות הנוטפין עליו כנז' בדרושי' שקדמו ותכוין כי חיבור זה הוא גי' ל\"ב \nוהוא באופן זה יה\"ו ו\"ה הרי ל\"ב לרמוז אל הל\"ב ציציות כנגד ל\"ב נתיבות חכמה. וכנגד \nפגם ה' אחרונ' בביטול מצות התפלה תיחד זה היחוד ותכוין בתחי' להעלות אות ו' עם ה' \nראשו' ואח\"כ עולי' יחד אות ה' ראשונה ואות ו' אל אות י' ומתחברין שלשתן ואח\"כ נקשרת \nאות ה' אחרונ' עם שלשה אותיות הנז' ותכוין כי חיבור זה עולה גי' ח\"ן בזה האופן ו\"ה \nוה\"י ה\"ו ה\"י. והנה מקום כונות אלו היחודים תכוין בהם כל יחוד במקומו כיצד כשתאמר \nק\"ש דשחרית או דערבית כי אלו הם בלבד מ\"ע קודם שיתחיל ק\"ש יכוין ביחוד שלו וכנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכשיניח תפילין יכוין ביחוד שלו וכשיתעטף בציצית יכוין ביחוד שלו וכשיתפלל תפילת \nי\"ח שהיא ג\"כ מ\"ע ערב ובקר וצהרים יכוין ביחוד שלו אחר שיאמר פסו' ה' שפתי תפתח \nקודם שיתחיל ברכת אבות ואמנם גם בעת שכבך על מיטתך בלילה כאשר תאמר וידוי כנז' \nאצלינו במקומו באמרך אם חטאתי לפניך ופגמתי באות י' ראשונה של הויה כו' אז תכוין על \nביטול ק\"ש ותכוין אל יחוד שלו וכן בשאר ד' אותיות גם כשתברך להתעטף בציצית תכוין \nבר\"ת שהם ל\"ב חוטי הציציות וה\"ס ל\"ב נתיבו' חכמה ודע כי האדם צריך להסתכל בציציות \nבכל שעה ורגע כמש\"ה וראית' אותו והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר \nבכך וגם ישיג תועלת גדול אבל בכונת ההסתכלו' יש ב' כונות כי המסתכל בהם בעת תפלת \nשחרית בק\"ש דהיינו כשאומר פרשת ציצית צריך לכוין באופן אחר וכמו שנבאר שם במקומ' \nבע\"ה אבל המסתכל בהם שלא בזמן התפילה צריך לכוין כונה אחרת שנבארה בע\"ה שם במקומה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והיא זו. דע כי צריך להסתכל בהם ב\"פ זא\"ז ומה שצריך לכוין הוא זה כי הנה עין גי' \nק\"ל והוא בחי' רבוע שם מ\"ה כזה יו\"ד יו\"ד ה\"א יו\"ד ה\"א וא\"ו יוד ה\"א וא\"ו ה\"א ובעת \nשהוא מסתכל יכוין כי הכנף הוא סוד אהיה דמילוי ההין וכשתסיר ממנו הפשוט ישארו \nאותיות המילוי בגי' ק\"ל כמספר עין כנז' וכאשר יסתכל ב\"פ רצופות יהיו ב\"פ ק\"ל שהם \nב\"פ עין והם בגי' ר\"ס וז\"ס וירא ה' כי סר לראות כי ע\"י ס\"ר הנז' הוא הראות ותכוין \nאל עשרה הויות פשטות של החו\"ג שעולים בגי' ס\"ר ואח\"כ תכוין אל שאר הכונות הנ\"ל \nבדרוש זה אם תרצה ואמר לנו מורינו ז\"ל שעדיין לא היה בנו כח לכוין בהסתכלות ציציות \nדז\"א רק בציצית יעקב כנ\"ל שיש ציצית לז\"א וציצית ליעקב ויש לי ספק אם שמעתי ממנו \nשנכוין בציציות היוצאות לרחל והראשון עיקר ע\"כ הגיעו דרושי הציציות: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שער הכוונות - דרושי כוונות קריאת שמע דרוש ז \nדרוש ז':\n\nבענין ק\"ש ע\"פ דרך מ\"ש בזוהר במאמר הנקרא קו המדה וז\"ל והנה מורי ז\"ל רצה לבאר לנו \nכוונת ק\"ש ע\"פ הזוהר במאמר הנקרא קו המדה ונמצא אצלינו בכ\"י והתחיל לבארו ולא זכינו \nלסיומו ועכ\"ז לא אאסוף ידי מלכתוב זה המעט אשר קבלתי בו. הנה נתבאר אצלינו איך בעת \nלידת התבונה את המוחין דגדלות דז\"א מתקררין ומצטננין ירכותיה בסוד מ\"ש רז\"ל אין \nהתורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה. ושם נתבאר צינון והתקררות ירכותיה שהוא \nבחינת הסתלקות הארה פנימית שבהם למעלה בת\"ת שבה ועי\"כ נשארים נה\"י שבה שהם ירכותיה \nבלי הארה הפנימים שבהם ונשארים בחי' חיצוניותם שבה בלבד. וכאשר יולדת המוחין ההם \nהנה הם חוזרין המוחין ההם לכנס בתוך נה\"י דתבונה הריקניים והאור האמיתי הפנימי שהיה \nבתוכם נסחלק למעלה בת\"ת שבה כנז' ואז בהיות חיצוניות נה\"י דתבונה מלבישים את המוחין \nדז\"א הם נכנסים הכל ביחד תוך רישא דז\"א ואז נחשבים הנה\"י דתבונה בז\"א כאלו הם גופא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דז\"א עצמו ובכח הזה נעשית הגדלת ז\"א כמבואר במ\"א:\n\nובזה נבא אל ביאור שמע ישראל הנה נת\"ל כי במלת שמע נרמז ענין המלכות המקבלת אור מן \nהיסוד דאימא אשר שם הם בחי' המ\"ן שלה וז\"ס שמע שם ע' כנ\"ל. והנה צריך שתכוין כי \nבמלת שמע מתחלת התבונה להכין עצמה לצורך המוחין דז\"א ומתחיל להסתלק מתוך נה\"י שבה \nהמוחין וההארה הפנימי' שבתוכה ועולים עד הת\"ת שבה כדי להכין מקום פנוי וריקן לצורך \nהכנסת המוחין דז\"א בתוכם כנז' ובתיבת שמע מצטנן היסוד שלה ואור פנימי שבתוכו מסתלק \nממנו ועולה אל הת\"ת שבה כי מן היסוד שבה הוא התחלת הצינון והתקררות והסתלקות \nהאורות. וכדי שתבין הענין היטב נקדים ונאמר כי הנה ביארנו לעיל שעתה בק\"ש אינם \nנכנסין רק המוחין דו\"ק דגדלות דז\"א בלבד. ונמצא שעתה נכנסין אותם המוחין הראוים \nלהיותם אח\"כ בחג\"ת ונה\"י דז\"א והם נכנסין ומתלבשים עתה בחב\"ד וחג\"ת דז\"א. והנה כמו \nכן בענין הלבושים של המוחין אשר הם הנה\"י דתבונ' אינם נכנסין עתה רק הלבושים הראוים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אל חג\"ת נה\"י דז\"א. והענין הוא כי הנה נצח דתבונ' אית ביה ג' פרקין והם כנגד חח\"ן \nקו ימין דז\"א וג' פרקין בהוד דתבו' אשר הוא כנגד בג\"ה קו שמאל דז\"א והיסוד דתבונה \nאין בו רק ב' פרקין שהם היסוד והעטר' שבו והם כנגד קו האמצעי דז\"א שהוא כנגד הדעת \nוכנגד שליש העליון דת\"ת דז\"א ואמנם כנגד היסוד דז\"א לא יש שום לבוש מצד התבונ' \nבפרטות והטעם הוא לפי שגם בחי' מוחין אין לו כי הרי הה\"ח המתפשטים בגופא דז\"א הנה \nהם מתפשטים עד ההוד שבו בלבד בסוד מ\"ש בתיקונים בינה עד הוד אתפשט' אמנם כבר נתבאר \nכי עכ\"ז מן האר' התפשטו' ה\"ח מתקבצת הארת' ביסוד ונק' כ\"ל ושם נת' כי כמו שמתפשטו' \nבו הארת הה\"ח כמו כן הארת הלבושי' שלהם שהם מבחינ' נה\"י דתבונ' גם היא מתפשט' ביסוד \nשבו ונמצא כי מכח היסוד דאימ' אשר בתוכו מלובשים הה\"ח ברישא דז\"א בסוד הדעת הנה \nממנו ומן העטרה שבו נמשכת ויורדת הארתם עד היסוד דז\"א:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "והנה עתה בק\"ש נכנסין ב' פרקין תתאין דנצח דאימא בחכמה ובחסד דז\"א וב' פרקין תתאין \nדהוד בבינה ובגבו' דז\"א. ופרק ב' דיסוד שהוא העטרה בדעת דז\"א ואותה הארה שביארנו \nלעיל שנמשך משם אל היסוד דז\"א הנה הוא נכנס עתה בשליש ראשון דת\"ת דז\"א ונשארים ג' \nפרקין עליונים דנה\"י דאימא למעלה בבחי' אור מקיף על ראש ז\"א וכבר ביארנו כי בברכת \nאבות נעשה זווג שני באו\"א כדי להמשיך עוד ג' מוחין ראשונים דז\"א בתיבת אלקינו ואלקי \nאבותינו כמבואר שם ונמצא כי זאת הלידה דתבו' אינה עתה אלא בבחי' הו\"ק התחתונות \nדמוחין דז\"א וכל הסתלקות האור והצינון והקרירות דנה\"י דתבונ' איננו אלא בחלק אשר \nהוא לבחי' ו\"ק דמוחין בלבד:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ובהקדמה זו נבאר עתה יחוד שמע ישראל שמע היא ההארה הנמשכת מן העטרה לצורך היסוד \nדז\"א ואמנם עתה הוא לצורך ת\"ת שבו ישראל הוא עטרת היסוד דתבונה בדעת ז\"א והרי נגמר \nעתה קו האמצעי אשר בו מתחיל הצינון והקרירות ידוד הוא פרק תחתון דנצח דאימא לחסד \nז\"א אלקינו הוא פרק האמצעי דנצח לחכמ' דז\"א כי בתחילה מתקרר פרק החחתון ואח\"כ \nהעליון והרי נגמר קו ימין ידוד פרק התחתון דהוד דאימא לגבור' דז\"א אחד הוא פרק \nאמצעי דהוד לבינה דז\"א והרי נגמר קו שמאלי דז\"א גם כן בשכמל\"ו הנה גם זה היחוד צריך \nלבארו בדרך הנז' ויובן במש\"ל בענין הכנת התחלקות נה\"י דתבונ' הנכנסים בז\"א אע\"פ \nשאינן נכנסין עד מלת אחד ואין זה רק הכנה וצינון כדי שיהיו מוכנים לכנס במלת אחד \nועתה בבשכמל\"ו צ\"ל סדר כניסתם בז\"א וצריך לחלק ו\"ק אשר בו ויובן הענין במה שהודעתיך \nכי ז\"א מתחי' אצילות לא היה רק ו\"ק בלבד כי לכן נרמז באות ו' של הויה אבל הד' \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הראשונים חסרים ממנו ואינם נכנסים בו אלא ע\"י מעשה התחתונים:\n\nגם ביארנו ענין גדלותו איך נגדל ונעשה בן י\"ס גמורות באופן זה כי הנה בתחיל' לא היו \nבו רק חג\"ת נה\"י בלבד וכל ספי' מאלו מתחלקת לג' פרקין. ונתחיל לבאר מן קו הימין שהם \nחסד ונצח אשר בכל א' מהם יש שלשה פרקין שית פרקים בתרוייהו ושית פרקין בקו שמאלי \nשהם גבור' והוד ושית פרקין בקו האמצעי ואופן הגדל' ז\"א הוא באופן זה כי הו' פרקין \nשיש לו בקו ימין שבו נחלקים אל ג' בחי' כי ב' פרקין עלאין דחסד שבו מהם נעשית חכמה \nשבו כי מתחברין ב' פרקין אלו עם פרק העליון דנצח דאימא והרי הם ג' פרקין ונעשית \nחכמה שבו. ומן הפרק התחתון דחסד שבו מתחבר עם פרק עליון דנצח שבו הרי הם תרין פרקין \nומתחברין עם פרק אמצעי דנצח דתבונה הרי הם שלשה פרקין ומהם נעשה חסד דז\"א וב' פרקין \nתתאין דנצח דז\"א מתחברין עם פרק תחתון דנצח דאי' הנכנס בהם והם ג' פרקין ומהם נעשה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נצח דז\"א והרי נגמר קו ימין דז\"א:\n\nועד\"ז נעשה בקו שמאל ובקו האמצעי כי כבר ביארנו טעם אל הנז' כי מאחר שהתבונה המיתה \nאת עצמה שהם הנה\"י שבה בשביל ז\"א שהוא הסתלקות אור פנימי שבהם ונכנסים במקומם אור \nפנימי אחרים והם המוחין דז\"א. ואח\"כ הכל יחד מתלבשים תוך ז\"א א\"כ מוכרח הוא שזה \nהחיצוניות דנה\"י דתבונ' נעשים עצם מעצמו ובשר מבשרו ממש וכגופו דמי ונגדל ע\"י ממש \nוהנה עתה כשמתחילין המוחין דו\"ק לכנס בו מוכרח הוא שכבר התחיל להגדיל אלא שעדיין \nאין לו בחינת הראש שהם ג\"ר של הגדלות ועדיין החג\"ת שלו הם עתה רישא דיליה ובהכרח \nהוא שבזה הראש שהם החג\"ת שלו יהיה ניכר בהם הגדלות לפי שכבר התחיל להתחלק החילוק \nהנז' באופן זה. ונתחיל לבאר קו ימין כי הנה הנצח שלו התחיל להתחלק והפרק העליון שלו \nעלה ונתחבר עם הג' פרקין דחסד שלו ולא נשארו בנצח שלו רק ב' פרקין בלבד אשר עם הפרק \nהתחתון דנצח דאימא נעשי' ג' פרקין. ונמצא כי הו' פרקין שהיו בנצח וחסד דז\"א נתחלקו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "באופן זה ד' פרקין בחסד ושני פרקין בנצח וכעד\"ז בגבור' ובהוד בקו שמאל וכעד\"ז בת\"ת \nויסוד בקו אמצעי שבו. והנה אלו הד' פרקין שיש בכל א' מאלו הג' שהם חג\"ת דז\"א הנה הם \nעתה אליו בבחי' רישא דיליה וכבר יש כאן רושם הגדלת הראש דז\"א כי כבר הם כאן בכללות \nאעפ\"י שאינן בפרטות כי הרי יש כאן ד' פרקין אשר הם מוכנים כי כאשר יכנסו ג' עלאין \nבברכת אבות כבר אלו הם כאן מוכנים עתה כדי שיתחלקו וינתנו ב' פרקין עלאין אל החכמה \nותרין תתאין אל החסד אבל עתה שלא באו ג' מוחין עלאין הם עדיין כלולים בחסד נמצא \nשכבר יש לו בחי' ראש אלא שאינו ניכר להיותו מתערב בחסד וכעד\"ז בגבור'. וכעד\"ז בת\"ת. \nונמצא עתה שצריך לחלק ולתת ד' פרקים לכל אחד מאלו הג' שהם חג\"ת דז\"א וב' פרקין לכל \nא' מאלו התתאין שהם נה\"י שבו גם צריך שתדע כי ז\"א כמו שיש לו בהיותו קטן בחי' מוחין \nוהגדלה מצד אימא כן יש לו מוחין והגדלה מצד אבא ונמצא שיש לו בקטנותו מוחין דאו\"א \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כנודע. וא\"כ כמו שאנו מתחלקים כח הז\"א מצד אימא כן צריך לחלקו מצד כח אבא אשר בו, \nונמצא שצריך לחלקו ג\"כ ד' פרקין מצד אבא וד' מצד אימא בחסד שבו. וכן בגבור' שבו. \nוכן בדעת שבו וב' פרקין מצד אבא. וב' פרקין מצד אימא בנצח שבו. וכן בהוד שבו. וכן \nביסוד שבו. אבל צריך שתדע כי זה מה שהיה ראוי להיות. ואמנם עתה אין הדבר כן והטעם \nהוא לפי שיחוד בשכמל\"ו הוא יחוד הנקבה כנ\"ל. וצריך לתת ג\"כ חלק אל רחל נוק' דז\"א \nאשר היא חלק ממנו עצם מעצמיו וב\"מ כי הנה היא לוקחת אבר מן איברי ז\"א ממש ולוקחת \nמבחינת צד אבא שבו ומבחי' צד אימא שבו וז\"ס בשכמל\"ו שהביאו לה עבדיה בחשאי. וצריך \nלבאר מהיכן היא לוקחת דע כי המלכות אינה נבנית אלא מן השמאל שהוא עיטרא דגבו' ואין \nלה חלק בקו ימין כלל אם לא בעת הזווג כי אז לוקחת טיפת הה\"ח ואין לה בקו ימין דז\"א \nחלק כלל לא מצד אבא ולא מצד אימא כלל וכל אחיזת' בקו שמאל היא ולהיות כי אימא בצד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שמאל היא ולכן החלק הזה אשר היא לוקחת מצד שמאל דז\"א הוא מצד אימא שבו ולא מצד אבא \nשבו גם יש ט\"א לזה והוא לפי שאבא אתכסי תדיר גו אימא גם יש אל הנקב' אחיזה בקו \nהאמצעי שבו ביסוד שבו כי שם עיקר יניקתה כנודע ולפי ששם מגולה כח אבא כנודע לכן \nאותו החלק שלוקחת משם הוא מצד אבא שבו כנודע וכללות הענין הוא שהמלכו' לוקח' חלק \nשלה מן כח ההוד שבז\"א מבחי' כח אימא אשר בו ומן היסוד דז\"א מכח אבא אשר בו. והרי \nאיך הז\"א בגדלותו מסתלקין ממנו ב' פרקין תתאין דהוד שלו מצד אימא ונותנם אל הנקב' \nלפי שההוד הוא עיקר קו השמאלי בסוד כל היום דוה היפוך הוד כנודע ולא נשאר אליו רק \nב' פרקין תתאין מצד אבא וגם מסתלקין ממנו מן היסוד שלו ב' פרקין תתאין דמצד אבא \nונותנם לנוק' ולא נשאר אליו רק תרין פרקין תתאין דמצד אימא:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ונבאר עתה סדר הנזכ' בבשכמל\"ו אבל דע כי בשכמל\"ו אינו ע\"ד שמע ישראל כי שם ביחוד \nשמע היה מתחיל הצינון והקרירות מן קו האמצעי וגם שם היה מתחיל ממטה למעלה כי כן דרך \nלהצטנן התחתון ואח\"כ העליון ממנו אמנם בבשכמל\"ו שאינו אלא הגדלה והתחלקות הפרקין \nלכן כאן מתחיל ההגדלה להגדל דרך מעלה ואח\"כ נשאר השארית אל התחתון ועוד חילוק אחר \nכי כאן מתחיל ההגדלה מן קו ימין ואח\"כ בקו אמצעי ואח\"כ בקו שמאל ע\"ד חג\"ת וזה \nביאורו:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ברוך הם ד' אותיות כנגד ד' פרקין עלאין דחסד ותכוין שהם כפולין ר\"ל ד' מאבא וד' \nמאימא:\n\nשם הם ב' אותיות שהם כנגד ב' פרקין מאבא וב' מאימא אל נצח ובזה תבין ג\"כ איך כל \nברוך הוא בחכמה שהוא קו ימין כנגד החכמה הכלולה בחסד כנז\"ל אשר לכן יש בו ד' פרקין:\n\nכבוד אמרו בזוהר שהיא בינה וה\"ס ארבע פרקין עלאין דגבו' אשר שם כלולה הבינה אמנם \nכאן לא תכוונם כפולים רק פשוטים שהם ד' מצד אימא כי להיותם חסרים ב' פרקין תתאין של \nההוד שלקחתם הנקבה כנ\"ל לכן אינן מתערבין עם של אבא ולכן אנו אמרים אח\"כ:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מלכותו לרמוז אל ההוד דז\"א אשר החלק הנוגע אל ההוד הזה לקחתו המלכות הנרמזת במלת \nמלכותו גם תכוין כי יש בו ו' אותיות כנגד ו' פרקין מצד אבא. ד' לגבו' וב' להוד:\n\nלעולם הוא הת\"ת דז\"א וד' אותיות לעו\"ל הם כנגד ד' פרקי מצד אימא:\n\nועד שני אותיות ע\"ד הם ב' פרקין דאימא שביסוד דז\"א והרי הוא שלם בקו אמצעי שלו מצד \nאימא כי מצד אבא לקחתו המלכות כנ\"ל לפי ששם עומד אבא מגולה כי גלויו דאבא הוא מן \nהחזה נמצא כי אין מקום סתום ומכוסה מאבא אלא השליש העליון דת\"ת דז\"א וכל השאר מגולה \nאשר שם מקום אצילות המל' מן החזה עד סיום היסוד ולכן כאן לוקחת כל הד' פרקים שבז\"א \nמצד אבא ואינם נשארים אליו מצד אבא רק ב' פרקים לבד וניתנים בו בת\"ת וביסוד שבו. \nואלו הם שתי אותיו' הנשארו' ם של לעולם ו' של ועד שהם ב' אותיות מ\"ו הסמוכות זו לזו \nאות מ' אל הת\"ת ואות ו' אל היסוד וכבר ידעת כי מ\"ו הוא בגי' מלוי ההויה דע\"ב דיודין \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אשר הוא באבא כנודע. והענין הוא כי מילוי אבא בלבד שהם שתי אותיות מ\"ו נשארים בת\"ת \nויסוד דז\"א אבל ההויה עצמה לוקחתה המלכות ולכן תכוין בשני אותיות מ\"ו הנז' אל מלוי \nהויה דע\"ב דיודין והרי איך רחל לוקחת ב\"פ תתאין דמצד אימא שבהוד דז\"א וד' פרקין \nמת\"ת ויסוד ז\"א דמצד אבא שבו והרי הם ו' פרקין שהם מדה אחת כי כל מדה יש בה ג\"פ מצד \nאבא וג\"פ מצד אימא ונמצא כי מה שהיתה רחל בתחילה בסוד נקו' א' קטנה הרי הגדילה היא \nעתה ונעשית מדה אחת שלימ' אבל עדיין זה הוא בכח ולא בפועל כי שם בברכת אבות אז \nנגמרת ונעשית תחיל' מדה אחת שלימ' בפועל ואח\"כ נעשי' פרצוף שלם כמבואר שם ע\"כ. ולא \nזכרתי תשלום הדרוש הזה: \n", "en": ""}]}
