{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "24", "title": "שער הכוונות — דרוש ב':", "hebrewTitle": "דרוש ב':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/24/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/24/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש ב':\n\nבסדר כתיבת התפילין הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי ויתפרם \nוישחירם ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם. גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' \nפרשיות של ראש או של יד רצופים יחד ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר ומכ\"ש \nבאמצעים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב שלשה \nפרשיות הראשונות ביחד ואח\"כ יכתוב הד' לבדה ואם גם זה קשה עליו יכתוב עכ\"פ ב' \nפרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח\"כ יכתוב ב' הפרשיות האחרות \nיחד והנה אם כתב ב' הפרשיו' הראשונות והפסי' אח\"כ כשיבוא לכתוב פ' שמע צריך שבתחיל' \nיעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת וידבר של פרשת קדש ועל תיבת והיה של פרשה שניה \nואח\"כ יכתוב משמע ואילך ועי\"כ נקר' קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק אז \nיעבור הקולמוס גם על תיבת שמע שבפרשה ג' ואח\"כ יכתוב פ' רביעית כולה ביחד. גם קודם \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר ירמי\"א ו\"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת \nשאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה' אלקינו ותצילינו מטעות \nהכתיבה ומטעות הכונה אכי\"ר ויהי נועם ה' אלקינו כו' ואח\"כ יתחיל לכתוב תכף עם \nהכונות הנ\"ל גם יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י\"ס וכנגד יו\"ד של \nההויה פשוטה כנ\"ל ובפ' שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות הא במילוי אלפין ובפ' הג' יש \nששה פסוקים כנגד אות ו' שבפ' הזאת כנ\"ל ובפרשה הרביעית יש ט' פסוקים לרמוז שהיא \nבמלכות המקבל מן ט\"ס שעליה שהם כח\"ב חג\"ת נה\"י. גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע \nפרשיות הנז' הם בגי' שם א\"ל היוצא משם ס\"ג כנז' בזוהר פרשה פנחס בר\"מ שהוא שלשה \nיודין וא' גם הוא כנגד שם א\"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין שיש שם ג\"כ ג' יודין וא' \nוהכונה זאת היא בארבע פ' תפילין ש\"ר. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם א\"ל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "היוצא משם אהיה במילוי יודין כנ\"ל וגם אל שם א\"ל שהוא בחסד כמש\"ה חסד אל כל היום \nכנז' בזוהר פרשה ויקרא גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פ' התפילין הם כ\"א אזכרו' \nכמנין אהיה ולכן כשכותב ההויה הא' יכוין לאות א' של אהיה ובה' הויות אחרות יכוין \nבה' של אהיה ובי' הויות האחרות יכוין ליוד של אהיה ובה' הויות האחרונות הנשארות \nיכוין בה' אחרונה של אהיה:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אמנם סדר פרטן הם ז' הויות בפרשה א' וז' הויות בפ' שניה וג' הויות בפ' ג' וד' הויות \nבפ' ד' ויכוין להמשיך ז' הויות שבפ' א' בג' הויות שבפ' ג' וז' הויות שבפ' ב' בד' \nהויות שבפ' הד' בסוד חכמה וחסדים בינה וגבו' כמשי\"ת לך בע\"ה ממה שית' למטה והנני \nכותב הטעם לפניך. הנה בתפילין של ראש יש כ\"א אזכרות כמספר שם אהיה כנ\"ל ובהם ד' \nבתים כנגד ד' אותיות של שם אהיה ובהם ד' פרשיות כנגד ד' אותיות של שם הויה כנז' \nבתיקונ' בהקד' ד\"ט ע\"א ונבאר טעם לזה איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם \nחיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה והפרשיות שהם בחי' אמצעית נרמזים בשם הויה גם נבאר \nטעם אל ארבע שיטות שיש בכל פ' ופ' מהד' פרשיות תפלה ש\"ר:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והענין הוא במה שנודע שהתפילין ה\"ס אימא על ברא כנזכר בתיקונים וכבר הודעתיך כי ד' \nבתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות אהיה וד' פ' כנגד ארבע אותיות הויה וכ\"א אזכרות \nשבהם כנגד שם אהיה שהוא בגי' כ\"א והרי הם ג' שמות אהיה הויה אהיה בתפילין ש\"ר שהם \nגי' חיים ונקרא חיי המלך לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין ש\"ר דז\"א וע\"כ ארז\"ל המניח \nתפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כי המלך הוא ז\"א וחיי המלך הנז' נמשכים לו \nמאו\"א הנקר' חיים כנודע וכבר הודעתיך כי ג' בחינות היו בז\"א ושני' מהם הראשונה \nוהשלישית נקר' עיבור והאמצעי נקרא זמן היניקה ולכן הראשו' והג' נרמזים בשם אהיה ששם \nאהיה מורה על בחי' העיבור וכמ\"ש פ' ויקרא דאהיה ר\"ל אנא זמין לאולדא. והענין הוא כי \nבתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כ\"א ג' כלילן בג' דהיינו ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה \nונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל הו' כמבוא' אצלינו פ' בלק דר\"ג \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ע\"ב. והנה בהיות הנוק' שם הנה כל אחד כלולה מן הז\"ת שהם הו\"ק והמלכות היא ז' בסופם \nכנז' אבל לפי שאינם רק ג' לכן הם ג\"פ ז' והם גי' כ\"א אזכרות ולפי ששם היו במעי אימא \nוהיו מעולי' שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי' מוחין להיותם תוך אימא ולכן נרמזו \nבבחי' אזכרות והויות. וענין היותם ד' פ' הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו\"ק \nשלימים ואז המלכות היתה ז' להם ואז נוק' אין בה רק ב' מוחין בלבד כנודע ולוקחת אותם \nמן הו\"ק והד' הנשארים מן הו' הם נשארים אל ז\"א עצמו וכנגדם הם ד' פרשיות כנגד שם \nהויה כי שם אהיה אינו נרמז אלא בבחי' העיבור כנז'. וענין היותם ד' בתים הוא כנגד \nהעיבור הב' למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד' מוחין \nלז\"א שהם כחב\"ד אז יהיו חו\"ב ודע' כלול מב' או חו\"ב וב' עטרין דדעת שהם חו\"ג והם \nכנגד ד' אותיו' אהיה המורה על זמן העיבור כנז' ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל טעם אל היות \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "העיבו' השני הזה נקרא בשם אהיה לפי שכיון שהוא בחי' עיבור לכן נתקשרו שם כל הז' \nקצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז' בסוד ג' זימנין ז' כמו שביארנו בעיבור ראשון \nולכן נקרא גם הוא אהיה שהוא כ\"א שהם ג\"פ שבעה כנז' וטעם היותו נרמז בד' בתים ולא \nבד' פ' שהן מוחין עצמן הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחי' מוחין ועתה \nנעשית בית ממש אליהם כמו שנת' אצלינו זאת ההקדמה גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי \nמוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאו\"א משום דתרוייהו כחדא שריין לעולם \nוא\"כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחי' בתים אל ארבע מוחין דאבא כי אימא \nבית לאבא והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם אהיה שהוא באימא כנודע. וענין היות \nבתפלה ש\"ר ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה \nכלולה מארבע שיטין:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "וענין תפילה של יד הנה כ\"א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין ש\"ר כי גם \nהנוק' כלולה מכל הז' ג' זמנין והרי הם כ\"א אזכרות. וענין ד' פרשיותיה הוא במה שנודע \nכי תרין מוחין דילה הם נ\"ה דדכורא וכל אחד מהם כלול משנים לפי שהנקבה נעשית מאחורי \nנ\"ה דז\"א הנקרא תרי פלגי גופא והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב' פלגי גופא הרי \nהם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד \nפלגין כנ\"ל נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד ולכן הם בית אחד לבד והוא כנגד שם אדני. \nוענין היות ז' שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקב' הם נ\"ה כנז' והנה \nהיא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז\"א בעלה דידה. והנה ד' מוחין דיליה \nועוד חג\"ת דיליה הרי הם ז' כנודע שמשם נמשך הארה בנ\"ה וכנגד זה היו ז' שיטין:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "וענין המעברת' של התפילין ה\"ס ג' שמות הנז' שהם אהיה הויה אדני והם בגי' יב\"ק וז\"ס \nויעבר את מעבר יב\"ק כי דרך ג' שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו \nוענין ד' קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נת' בברכת אבות דר\"ה ע\"ש. גם דע כי לעולם \nיש בחי' מוחין בין בז\"א בין בנוקבא אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז\"א \nמוחין בבחינת רוח כי כן ז\"א הוא רוח ואז יש לנוקבא בחי' נפש כי כן נוקבא היא נפש. \nאבל אחר הנחת תפילין אז יש לז\"א מוחין בבחי' נשמה ולנוקב' בבחי' רוח. ונלע\"ד כי אלו \nהנק' רוח הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה ואח\"כ \nכשכותב אות יו\"ד יכוין שנחלק' לשלשה קוים והם כח\"ב ובהם נכללין כל הי\"ס בעבור שהכתר \nכולל כל קו האמצעי שהם כתר ת\"ת יסוד. והחכמה כולל כל קו ימין שהם חכמה חסד נצח \nובינה כוללת כל קו שמאל שהם בינה גבורה הוד והמלכות כוללת את כולם וכשכותב אות ה' \nיכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשי' שעריה מחולקים בחג\"ת נ\"ה והיסוד כוללם \nונותנם אל המלכות וכשכותב אות ו' יכוין לחג\"ת נ\"הי והמלכות כוללתם בשית' סדרי משנה \nשלה כנודע ותכוין אל ראש אות ו' אל הדעת העליון הנמשך מכח\"ב וכשכותב אות ה' אחרונ' \nיכוין אל י\"ס הנכללין בה כי היא אות ה\"א וציורה היא ד\"ו שהם עשר גם תכוין ביוד אל \nשם ע\"ב ובה' אל שם ס\"ג ובו' אל שם מ\"ה ובה' אחרונ' אל שם ב\"ן גם בצורת האותיות של \nכתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו\"ד \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מלמעלה כנז' בתיקונים סוף תיקון י\"ט ומלמטה תהיה בצורת ד' כנז' בתקו' שם שצורת א' \nהיא יו\"ד וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין ש\"ר הם אימא על ברא כנז' בתיקונים ולכן כל \nצורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנז' א' משא\"כ בשאר כל האותיות כמו השינין והעיינין \nוהצדי וכיוצא בהם כי כולם הם בחינת יודין לא צורת זיינין. באות ה' ראשונה של שם \nההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו' זעירא שבתוך אות ה' \nוהוא הנז' בזוהר בשם פסיעה לבר בזוהר בלק דר\"ג ע\"ב כמבואר שם אצלי וזה צורתה ה' \nבאות ו' כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה ו' באות י' כולם יהיו \nלהם ג' קוצין א' למעלה וא' למטה וא' באמציעתה וזו צורתה י'. באות ט' כולם יהיו קו \nשמאלי שבהם כעין ז' וזה צורתה ט'. באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין \nזיינין וזה צורתה ע'. באות צ' כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כעין י' הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה, ויוד ישרה על ראש הנון כפופה \nוזה צורתה צ'. באות ש' כולם יהיו הג' קוים שבהם כעין ג' ווין ולא כעין ג' זיינין \nוזה צורתה ש' ושאלתי את פי מורי ז\"ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש \nבין כתיבת הספרדי' לכתיב' האשכנזים וא\"ל כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה כי לכמה \nציורי' ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות וא\"ל כי בפרט בענין צורת הא' שכותבים \nהאשכנזים שעושים י' ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בס' התיקונים גם תעיין במ\"ש \nבזהר פ' ויקרא בענין כתיבת ההויה הנז' שם היטב ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיב' שלה: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב \nדרוש ב':\n\nבברכת אבות דע כי מורי ז\"ל ביאר לי כמה כונות בענין התפלה והעמידה הזו של שחרית \nדימי החול ועלה ברצוני לכתוב עתה הכונה היותר ארוכה מכולם ואבאר ס' תפלת השחר בלחש \nובחזרה עם כונת ברכת כהנים ואח\"כ אשיבה ידי לבאר פרטי כונות רבות קצרות ביחד ואח\"כ \nאחזור לכתוב משם ואילך מן כונת נפילת אפים עד סיום התפלה כולה וכונת עלינו לשבח \nבע\"ה וזו היא הכונה הארוכה:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דע כי המלכות הנקרא נוק' דז\"א יש בה י\"ס ובלילה שאז הוא זמן שליטת החיצונים היא \nמתמעטת ויורדת למטה בעולם הבריאה כמבואר אצלינו בסדר שכיבת הלילה. והענין הוא כי \nספי' הכתר אשר בה היא בלבד נשארת למעלה תמיד בעולם האציל' כמבואר אצלינו בענין תש\"י \nמה עניינה וע\"ש עיין לעיל ד\"ט ע\"ד ולעולם ספי' הכתר שבה נשארת באצילות תמיד ואינה \nיורדת אמנם הט\"ס האחרות מן חכמה ולמטה אשר בה הנה הם יורדות בלילה אל עולם הבריאה \nונמצא כי מש\"ל שהנקב' עומדת עד עתה בעולם הבריאה בהיכל קה\"ק ועתה עולה אל האצילות \nאינו אלא בבחי' אלו הט\"ס תחתונות שלה אשר הם נתונים בלילה בהיכל קה\"ק דבריאה ועתה \nעולים כל הט' אלו למעלה בעולם האצילות:\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אמר הכותב חיים ויטאל וצ\"ע כי בברכת אבות דר\"ה נת' שמה שיורד מן המלכו' בעולם \nהבריאה אינו רק נקו' אחת בלבד וע\"ש ענין ד' בחי' ושרשים של המלכו' כו' והנלע\"ד בזה \nהוא כי אלו הט\"ס לא ירדו רק אחר שנתמעטו הם בעצמם ולא ירד מהם רק בחי' המלכו' שבכל \nספי' מהם וט' בחי' מלכיות האלו שירדו בעולם הבריאה הם נעשים נקו' קטנה כלולה מעשר \nכנודע ושאר בחי' של ט\"ס נשארו דבוקות למעלה אחור באחור עם ז\"א מרגליו עד החזה \nובעלות אותה נקו' בברכת אבות אחורי ז\"א דאצילות מתחברת מדרגה אחר מדרגה עם כל הט\"ס \nונעשית פרצוף שלם ודבר זה מוכרח להיות כך שאל\"כ מה הוא המיעוט שנתמעטה וירדה בסוד \nנקו' קטנה כנודע וזה יובן במ\"ש במ\"א כי בחינ' המלכות שבמלכו' בלבד היא היורדת בכל \nעולמות בי\"ע כנלע\"ד חיים. וכבר נת\"ל איך ע\"י סדר הקרבנות וזמירות ותפלת יוצר דשחרית \nנכללים כל שאר העולמות של עשי' יצירה בריאה זה בזה כמבואר במקומן עד שנמצאים עתה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "כולם כלולים בהיכל קה\"ק דבריאה. וגם ההיכל הזה כלול הוא במלכות דאצילות. והרי כל \nהעולמות כולם קשורים ונכללים. ונבאר עתה ענין עליית ט\"ס אלו של הנקבה הנקראת עתה \nאצלינו דרך סתם בשם מלכות דאצילות וזה החלי בע\"ה:\n\nברוך כבר נתבאר בס' התיקונים ענין שני כריעות שצריך לכרוע בכל ברכה ולזקוף שני \nזקיפות וזה ביאורם. הנה בכריעות התפלה באבות תחילה וסוף יש שני כריעות ושני זקיפות \nבסוד מ\"ש כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם וסוד שני כריעות יוד לגבי הא ואו \nלגבי הא וסוד שני זקיפו' הא לגבי ואו הא לגבי יוד וזה בכל אחד ואחד וכן בסוף ברכת \nהודאה. אבל בתחלת ברכת הודאה אין בה רק כריעה א' וזקיפה א' כי בכולם גופא גחין לגבי \nברכיין סוד ו' לגבי ה' ורישא גחין לגבי גופא יוד לגבי הא וזקיף ברכיין לגבי גופא \nסוד הא לגבי ואו. וגופא לגבי רישא סוד הא לגבי יוד ואמנם בתחלת ברכת הודאה לא יש שם \nברו\"ך ולא הש\"ם. נמצא שבכריעה זו היא בסוד ואו לגבי הא והזקיפה הא לגבי ואו בלבד. \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ולפיכך צריכים אנו לחזור ולעשות כריעה שנית וזקיפה שניה במודים דרבנן להוריד יוד \nלגבי הא ולזקוף הא לגבי יוד: \n", "en": ""}]}
