{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "25", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ברוך", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ברוך", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/25/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/25/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ברוך \nהנה במלת ברוך צריך אתה לכרוע כריעה א' ואל תכרע עתה רק גופך בלבד ובמלת אתה תכרע \nפ\"ב ואז תכרע את ראשך וז\"ש בתיקונים דבעי למכרע ואו לגבי הא יוד לגבי הא פי' כי ואו \nהוא גופא ויוד הוא רישא ובמלת ידוד תזקוף שני זקיפות. בתחל' תזקוף גופך לבד וזהו \nענין הא תתא' לגבי ואו ואח\"כ הזקיפ' הב' הוא שתזקוף ראשך וזהו ענין הא עלאה לגבי \nיוד והנה נמצא בס' התיקונים שצריך לכרוע בשם אהיה ר\"ל במלוי יודין ולזקוף בשם ההויה \nר\"ל במלוי יודין ג\"כ. ועתה נבאר בפרטות דברים אלו. הנה נת\"ל כי בק\"ש לא נכנסו בז\"א \nזולתי המוחין דו\"ק בלבד מצד אימא אבל הג\"ר דמוחין דמצד אימא וכל הט' מוחין דמצד אבא \nכולם נשארו למעלה בסוד אור מקיף על ראשו. והנה ע\"י זווג או\"א הנרמז בג' שמות ה' \nאלקינו ה' בפ' שמע ישראל נכנסו ו\"ק דמוחין ועתה צריך לעשות זווג אחר אל או\"א בברכה \nזו כדי להכניס בו ג' המוחין הראשונים דמצד אימא ע\"י תוספת הארה שתמשך בז\"א ע\"י זה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הזווג הב' דאו\"א ויכנסו ג\"כ אח\"כ כל הט' מוחין דמצד אבא ע\"י תוספת הארה וכמשי\"ת \nבע\"ה:\n\nוהנה הג\"ר דמצד אימא הם למעלה בסוד אור מקיף ברישא דז\"א. וכבר ידעת ענין שם הויה \nאשר כוללת כל עולם האצילות באופן זה א\"א בקוצו של יוד אבא ביוד אימא בה' ראשונה ז\"א \nבואו נוקבי' בהא אחרונה וגם מלבד הויה זו עוד יש הויה אחרת כוללת בחי' ז\"א כולו \nעד\"ז כי הכתר שלו רומז לקוצו של יוד וחו\"ב לי\"ה ו' קצוותיו לואו והמל' נוקבא דידיה \nבאות הא אחרונה. וגם מלבד זה עוד יש הויה אחרת כוללת ספי' הת\"ת לבדה של ז\"א כמבואר \nאצלינו בשער שמות הספי' וזכור היטב הקדמות אלו למה שנבאר עתה. גם צריך שתדע כי \nבחינת אימא הנכנסת ומתפשטת ומתלבשת תוך ז\"א והמוחין דז\"א מלובשים בתוכה כנודע הנה \nבחי' אימא זו היא נקרא שם אהיה במלוי יודין שהיא בגי' צלם המתפשט תוך ז\"א בסוד אך \nבצלם יתהלך איש והנה כמו שביארנו בשם הויה כי ג\"ר נרמזו בשני אותיו' י\"ה וז\"ת נרמזו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בב' אותיו' ו\"ה כן הוא ממש בשם אהיה כי ג' מוחין עלאין נרמזו בשני אותיות א\"ה \nוהמוחין דו\"ק תתאין רמוזים בשני אותיו' י\"ה ונמצא שעדיין לא נכנסו ברישא דז\"א אלא \nב' אותיות אחרונות י\"ה משם אהיה שהם בחינת מוחין דו\"ק. גם צריך שתדע כי ז\"א נעשה \nע\"י כ\"ב אותיו' האלפא ביתא כנודע. והנה הם מתחלקות בו לג' חלוקות בג' קוין שלו ז' \nאותיות הראשונות בקו ימינו וז' אותיות שניות בקו שמאלו וח' אותיות הנשארות בקו \nהאמצעי שלו וכן נזכר בזוהר פ' בראשית די\"ו ע\"ב וזהו סדרן אבגדהו\"ז בחסד חטיכלמ\"נ \nבגבורה סעפ\"צ קרש\"ת בת\"ת כך פי' מורז\"ל וז\"ס להנחיל אוהבי יש אשר סודו ביארו בזוהר \nפ' תרומה דקס\"ו ע\"ב כי ש\"י עולמות אלו שריין תחות כורסיי' תחות עלמא דאתי כו' \nוהענין הוא שהתבונה המתלבשת תוך ז\"א לתת לו מוחין נקראת עלמא דאתי מפני שתמיד אתי \nונמשך ההוא שפע גו רישא דז\"א ואלו הי\"ש עולמות הם הכ\"ב אותיו' עצמם אשר הם בבינה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכולם מתחלקו' בז\"א. האמנם עיקרם הם למעלה בג\"ר דז\"א אבל הארתם יוצאת ונגלית לחוץ \nבמקום שנגמר ונשלם היסוד דאימא שהוא בחזה דז\"א כנודע ואז משם ואילך הם מתחלקין לג' \nקוים ונמצא שעיקר הארתם הם בחג\"ת דז\"א וז\"ש בזוהר דאינון תחות עלמא דאתי שהוא במקום \nסיום היסוד דאימא הנקרא עלמא דאתי שהוא בחזה דז\"א. גם פירושו הוא באופן זה כי מקום \nאלו הכ\"ב אותיו' הם למטה ממקום מוח הבינה דז\"א עצמו אשר גם היא נקרא עלמא דאתי. \nהאמנם שרשם האמיתי הוא בג' מוחין עלאין אלא שהארתם מתגלה למטה בחג\"ת דז\"א אבל אין \nענין זה רק כאשר הט' מוחין כולם נכנסים בז\"א אמנם עתה שעדיין לא נכנסו רק המוחין \nדו\"ק נמצא כי כל הארה של אותם הכ\"ב אותיות שבבינה הנמשכין אל ז\"א הם עדיין על רישא \nדז\"א וההארה שהיתה נמשכת בחג\"ת דז\"א היא עתה ברישא דז\"א ובג\"ר שבו מתחלקות אלו הי\"ש \nעולמות שהם הכ\"ב אתוון הנז' ועוד נשארים מן אלפא ביתא ה' אותיות אחרות הכפולות \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הנקר' מנצפ\"ך:\n\nוכבר הודעתיך כי אלו ה\"ס הה\"ג הנז' בזוהר ואנו מזכירין אותם פעמים רבות. והיותם \nאותיות כפולות הוא לפי שיש בדעת דז\"א ה' חסדים וה\"ג ובהכנס כל המוחין ברישא דז\"א \nהיסוד שלו הוא כולל כל הכ\"ב אתוון כנזכר בזוהר על פסוק וישכב במקום ההוא וי\"ש כ\"ב \nפירושו כי הי\"ש עולמות הנז' ה\"ס הכ\"ב אתוון עצמן וכולם נתונים תוך היסוד דאימא \nבהיותה מלובשת תוך החזה דז\"א ומשם יוצאים הארותיהם ומתגלים בז\"א ונחלקים כל הכ\"ב \nאתוון בחג\"ת דז\"א. וגם הב' עיטרין ניתנים הה\"ג עצמן אל הנקבה והה\"ח מתפשטים בו\"ק \nדז\"א כנודע אבל עתה כל החו\"ג הם למעלה על רישא דז\"א בסוד אור מקיף כי עדיין לא נכנס \nהיסוד דאימא והנה מן אותה העת שאמרנו תהלות לאל עליון גואלם כו' כנ\"ל. אשר אז מלכא \nנפיק לקבלה ר\"ל שאז מתחלת הארת הדעת בהיות' למעלה להאיר דרך קו האמצעי תוך ז\"א עד \nהיסוד בו ומאז ואילך מתחיל לכנס הארת הדעת והארת החו\"ג תוך ז\"א אבל שרשם נשאר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "למעלה:\n\nואמנם גם בהיות כל המוחין תוך ז\"א היה פה היסוד דאימא מתגלה במקום רחב שהוא בחזה \nדז\"א והיו האורות מתגלים הרבה מאד ומאירים מאד בנה\"י דז\"א יותר מן הארה שיש עתה \nבחג\"ת דז\"א לפי שעתה אע\"פ שנכנסו כבר ו\"ק דמוחין בז\"א ונמצא שההארה שהיתה ראויה \nלרדת בתוך נה\"י דז\"א ירדה עתה בחג\"ת שלו עכ\"ז עתה ההארה הזו היא יותר גרועה משעה \nשהיא למטה במקומה בנה\"י לסיבה הנז' כי להיות ההארה הזאת בנה\"י הנה היסוד דאימא היה \nאז בחזה דז\"א והיה מתגלה במקום רחב גדול אבל עתה פי היסוד דאימא הוא למעלה בכתר \nדז\"א אשר שם הוא מקום צר ואין מקום לסבול ג' קוים של כח\"ב ולכן ההארה המתפשטת משם \nאל חג\"ת ג' אמצעיות היא מועטת מאד והרי הצענו לך כמה הצעות אשר בהם תבין כל מה \nשנבאר בביאור המלות:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ברוך בכאן תכרע גופך בלבד ותכוין להוריד ו' לגבי ה' פי' כי הלא המלכות היא ה' תתאה \nוהיא עתה בהיכל קה\"ק דבריאה וצריכה לעלות ולכן אנו מכוונים להוריד הו' לגבי ה\"א \nתתאה להעלות' והנה זה הואו הוא בחי' ת\"ת דז\"א שהוא סוד הואו כנ\"ל והוא בחי' גופא \nדז\"א ולכן גם בענין הכריע' צריך לכרוע הגוף לבד לא הראש וצריך להמשיך בתחל' הארה מן \nהמוחין אל הת\"ת דז\"א כדי שיוכל לרדת ולהעלות את המלכות ולכן צריך לכוין להוריד שני \nאותיות י\"ה האחרונות שבשם אהיה אל זו הואו ואח\"כ להוריד זו הואו לגבי הא שהיא מלכות \nאשר בהיכל קה\"ק דבריאה וכבר נת\"ל ביאור ענין זה. אבל כאן נבארהו בקצרה והוא כי הנה \nהמוחין דו\"ק הם רמוזים בשני אותיות י\"ה האחרונות שבשם אהיה. ואלו שני אותיות י\"ה הם \nעתה בג\"ר דז\"א ולכן אנו מורידין הארה מאלו ב' אותיות י\"ה שהם המוחין דו\"ק העומדים \nעתה בג\"ר דז\"א ואנו מורידין אותם אל ג' אמצעיות דז\"א ומשם ולמטה אשר הם רומזים באות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ו' של ההויה הכוללת את כל ז\"א כנז' ואז תוכל לרדת ואו זו דז\"א עד הה' שהיא המל' \nויעלנה למעלה. אמנם צריך לכוין כי ב' אותיות י\"ה הנז' הנה הם מלאים ביודין כזה יוד \nהי והסיבה הוא לפי שהם בחי' מוחין וכל מוחין הם מלוי יודין כנודע. אבל אותיות וה \nיהיו פשוטים לפי שהם בחי' גופא שהוא הת\"ת דז\"א הנקרא ו' והמלכות נקרא ה' וכיון \nשאינם בחי' מוחין אינם ממולאים במלוי. גם צריך לכוין כי עתה חיבור אלו הד' אותיות \nהנז' נעשה מהם שם ידוד שהם שני אותיות י\"ה אחרונות משם אהיה ושני אותיות ו\"ה \nאחרונות משם הויה והרי איך בכריעה ראשונה יש בה הויה. גם תכוין כי שני אותיות י\"ה \nהנז' הנה הם במלוי יודין יו\"ד ה\"י שהם בגי' ל\"ה ועם שני אותיות ו\"ה הפשוטות יהיה \nהכל גי' מ\"ו ותכוין בזה אל אותיו' המלוי דהויה דע\"ב דיודין כי נמשך הארה מן אבא ומן \nחכמה דז\"א אשר שניהם הם הויה דיודין ומשניהם יורד הארה למטה והארה זו הוא זה המלוי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שלהם שהוא בגי' מ\"ו כנז':\n\nוהנה זו ההארה היא סוד מש\"ל כי ה\"ס הארות הכ\"ב אתוון שביסוד הבינה הנקרא ברוך וענין \nזה תכוין במלת ברוך אמנם אינם כ\"ב אתוון עצמן לפי שהם עדיין על רישא דז\"א בסוד אור \nמקיף אמנם הוא הארה היורדת משם בג\"ר דז\"א אשר אלו הם הארות יותר מועטות וגרועות מן \nהארת הכ\"ב אתוון המתפשטות בחג\"ת דז\"א אחר שנכנסו כל המוחין בתוכו להיותו מקום צר \nכנ\"ל ואמנם זו ההארה של אלו הכ\"ב אתוון תכוין בשני אותיות ב\"ך שבמלת ברוך ותכוין \nלהורידן מן יסוד דבינה אשר עומד למטה בראש ז\"א ואיננו ממש עצמותו אלא הארתו בלבד \nכנ\"ל ותכוין להוריד מן הארת יסוד דאימא הנקרא ברוך אלו הכ\"ב אתוון הנרמזות גם כן \nבמלת ברוך. גם תכוין כנ\"ל והוא להוריד הארת הה\"ג דברישא דז\"א כי הגבו' עצמן הם ג\"כ \nלמעלה אמנם הארתם בלבד תוריד עד המלכות ע\"י הכריעה הנז' והנה הארה הזו היא בגי' \nברוך ע\"ד שביארנו בתפלת ר\"ה שה\"ס כ\"ו ע\"ב ק\"ל שהם בגי' ברוך ושם נתבאר ביאורו. גם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תכוין כי הנה עתה המלכו' צריכה לעלות בתחיל' באחורי ז\"א וצריך להמשיך כל הארות הנ\"ל \nדרך אחור ז\"א והנה הפנים דז\"א הוא בחי' כ\"ו שבמלת ברוך שהוא בגי' שם הויה אלא שהוא \nבמלוי אלפין שעולה מ\"ה ואח\"כ עובר דרך אחוריים דז\"א שה\"ס ע\"ב ק\"ל שהם רבוע האחוריים \nדהויה דמ\"ה דאלפין כנז' הרי נתבאר מלת ברוך שהיא כ\"ו ע\"ב ק\"ל בב' פירושים. גם תכוין \nכי הלא כל זה נמשך אליה ע\"י גלוי היסוד העליון דאבא שהתחיל להאיר כמבואר לעיל בענין \nתהלות לאל עליון גואלם ברוך הוא ומבורך כו' ותכוין להמשיך מן ברוך ההוא אל היסוד \nדז\"א הנקרא גם הוא ברוך והוא הקצה היותר תחתון שבכל ו\"ק הגוף הנרמז בכריעה הראשונה \nבסוד ו' לגבי ה' ומן היסוד שהוא סיום זה הו' משם יורד אל הה' ואז גם המלכות נעשה גם \nהיא בחי' ברוך ע\"ד הנז' וז\"ס סמיכת גאולה לתפלה כנ\"ל. גם תכוין כי על ידי כריעה זו \nשל ו' לגבי ה' עולה הה' שהיא המלכות עד כנגד אחורי היסוד דז\"א ממש הנקרא ברוך. והנה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עליה זו היא עליה ראשונה של המלכות גם תכוין כי ע\"י עליה זו עלתה ג\"כ עמה היכל קה\"ק \nדבריאה וכל שאר העולמות כלולים בו כי לטעם זה נקרא זה ההיכל של קה\"ק דבריאה גם הוא \nברוך בסוד ריבוייא דברכאן שכולל כל העולמות בתוכו כנז' בזוהר פר' פקודי וביארנוהו \nלעיל. וכבר הודעתיך במקומו כי ה' בחי' יש אל המל' בתחי' היא נקודה קטנה ועוד היא \nנגדלת כמדת היסוד ממש כמוהו ובשיעור גדלותו. וכמבואר אצלינו בפ' וכל בשליש עפר הארץ \nשהוא שליש מדה אחת לבד וזו ההגדלה הוא שנגדלה עתה במלת ברוך כנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עוד נגדלה גדלות ג' והוא שתהיה מדה א' שלימה ככל המדות הגדולות שהוא שתהיה כשיעור \nמדת הת\"ת שהוא גופא דז\"א שהוא מדה אחת גדולה ולא כמדת היסוד שהוא מדה קטנה עוד \nנגדלת גדלות ד' והוא שנעשית פרצוף גמור אלא שהוא פרצו' קטן כשיעור פרצוף הנקרא יעקב \nשהוא כשיעור שיש מן החזה דז\"א עד רגליו עוד נגדלת גדלות ה' והוא שנעשית פרצוף גדול \nשוה בשוה בכל קומת ז\"א. והנה זה הגדלות הגדולה מכולם אינו אלא בזמן תפלת השחר של \nשבת כמו שיתבאר בע\"ה שם במקומו. אבל עתה במלת ברוך הגדילה גדלות שני הנ\"ל והוא \nשגדלה כשיעור מדת היסוד דז\"א אלא שעומדת עמו אב\"א: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אתה \nאתה עתה תכרע כריעה שניה בסוד י' לגבי ה' פי' כי עתה צריך להמשיך אור גבוה יותר. \nכדי שעי\"כ תתעלה המל' יותר מבראשונה וצריך להמשיך הארה זו מן ג' מוחין עלאין שע\"ג \nרישא דז\"א אשר לא נכנסו עדיין בתוכו ולכן צריך לכרוע עתה בחינת הראש להורות שהז\"א \nכורע את ראשו שה\"ס י\"ה יוד לגבי ה' עלאה שה\"ס ג' מוחין עלאין הנכנסין עתה לצורך \nהארה זו תוך ז\"א לפי שעה ותיכף חוזרים להסתלק ואינם נכנסים בקבע עד במלות אלקי \nאברהם כו' וכמשי\"ת בע\"ה ולכן תכוין להמשיך ב' אותיות ראשונות של אהיה שהם המוחין \nולכרוע ולהורות הכנסת ג' מוחין עלאין שה\"ס א\"ה של אהיה במלויים אל\"ף ה\"י ע\"ד הנז\"ל \nבמלת ברוך ולהורידם ברישא דז\"א שהיא י\"ה ובתחי' לוקחם אות י' שהיא החכמה שבו ומשם \nנתנים אל הבינה שבו הנק' ה' וז\"ס י' לגבי ה'. ומשם יורדים אל אות ו' שהוא הת\"ת דז\"א \nומשם יורדים אל הא תתאה שהיא המל'. ואע\"פ שבזוהר לא אמרו אלא י' לגבי ה' עכ\"ז מוכרח \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הוא שירדו ג\"כ עד ו' לגבי ה' אמנם כונת דברי הזוהר הם לומר שבתחי' במלת ברוך היה ו' \nלגבי ה' בלבד אבל עתה בכריעה שני' של אתה מתחלת הכריעה הזו מלמעלה גם מן י' לגבי \nה'. ומכ\"ש שנמשכת למטה עד ו' לגבי ה' אלא שאין צורך להזכיר רק תחלת ההמשכה והנה \nבכריעה הראשונה היו ב' אותיות אחרונות של אהיה לשני אותיות אחרונות של הויה וד' \nאותיו' אלו היו שם א' של ידוד כנ\"ל. ועתה הם שני אותיו' ראשו' א\"ה של אהיה ושני \nאותיות י\"ה של הויה וארבע אותיות אלו הם שם א' של אהיה ונמצאים ב' כריעות אלו ע\"י \nהויה ואהיה אמנם עיקרם הם מן אהיה כי משם יורד אל ההויה שהוא מן המוחין אל כללות \nי\"ס דז\"א ובכך אל תתמה אם תמצא כתוב בס' התיקונים ובזו' ובר\"מ כמה נוסחאות מחולפו' \nומנגדות זו את זו בענין אלו הכריעות כי יש מאמר אומר שצריך לכרוע ו' לגבי ה' ויוד \nלגבי הא ויש מאמר אומר שכורע באהיה וזוקף בהויה ויש מאמר להפך מזה אך אמנם במה \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שכתבנו יובנו כל דבריהם כי כולם חיים וקיימים יוצדקו יחדיו כי בבחי' א' הוא כדברי \nהמאמר הראשון ובהצטרף ההארות נעשים שם א' ע\"ד מש\"ל וכמו שראית בעיניך כמה שמות הויה \nואהיה יש פה מחולפות זה מזה והמשכיל יבין ויסתכל בדברינו. גם תראה במה שבארנו איך \nכריעה הא' היתה בסוד מ\"ו שהוא מילוי הויה דיודין שהוא בחכמה שהם שני אותיו' י\"ה מן \nאהיה דמלוי יודין. ושני אותיות אחרונות משם הויה פשוטות ועתה בכריע' שני' הוא שני \nאותיו' א\"ה דאהיה במלוי יודין ושני אותיות י\"ה ראשונות משם הויה פשוטות והם נעשים \nשם א' של אהיה אבל בכריעה ראשונה היה שם א' של הויה. גם החשבון של אלו הד' אותיו' \nהנז' אשר בכריעה שניה הם בגי' ק\"מ שהם בגימט' מנין אותיות המלוי של אהיה ביודין \nלהורות כי עתה בכריעה זו הב' ירד אור מן אימא וגם מן מבינה דז\"א למטה כי כל אחת \nמשתיהם נקרא שם אהיה כנודע. ואם תחבר ב' המילויים שבשתי הכריעות שהם מ\"ו וק\"מ יהיו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אותיות מקום וה\"ס מ\"ש רז\"ל כל הקובע מקום לתפלתו שעי\"ז המקום יוכל האדם להעלות את \nתפלתו עד מקום שירצה למעלה ונודע כי התפלה היא בחי' מלכות הנקרא תפל' היא העול' \nלמעלה ע\"י שני המלויים הנז' העולים בגי' מקום. וצריך שתכוין כי משני מלויים אלו \nנעשה שם הויה א' שהוא בגי' מקום והוא ענין שם הויה ע\"י הכאה באופן זה. יפ\"י הפ\"ה \nופ\"ו הפ\"ה הרי הכל בגי' הוא מקו\"ם והענין הוא שע\"י הארת ב' המלויים הנז' מ\"ו וק\"מ \nמתרבים הכאת האורות של ז\"א הנק' ידוד זה בזה ונגדלים ומתרבי' האורות לשיעור מספר \nמקום כנז' והנה סוד ההאר' הזו היורדת עתה הוא הארת הכ\"ב אתוון עצמ' משרשם מן ג' \nעליונות שה\"ס שני אותיו' א\"ה של אהיה כנ\"ל. וזה נרמז בשתי אותיו' א\"ת של מלת אתה \nוהם כ\"ב אותיו' מן אלף עד תיו וכיוצא בזה פי' בזו' פ' בראשית על מלת א\"ת שר\"ל כללו' \nהאלפ' ביתא מן אלף עד תיו שסימנים א\"ת:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "גם עתה נכנסין הה\"ג עצמן משרשם העליון ולא הארה בלבד כבתחילה ויורדין אל המלכות וזה \nנרמז באות ה' של אתה שה\"ס ה\"ג וה\"ס ה' אותיו' מנצפ\"ך היתירו' על כ\"ב אותיו' הנרמזו' \nבמלת אתה באותיות א\"ת מן אתה גם עתה נכנסין הארת ה' חסדי' אבל אינם נכנסים החסדים \nעצמן כמו הגבו' רק הארתם בלבד. וגם זה נרמז באות ה' של אתה. גם ז\"ס מ\"ש בזוהר על \nמלת אתה שהיא בחסד והוכן בחסד כסא וה\"ס הכהן בסוד אתה כהן לעולם שה\"ס הארת החמשה \nחסדים כנז' והנה כל אלו ההארות שלוקחת עתה בעת הכריעה הב' יותר מבכריעה הא' הוא כי \nבכריעה א' לא לקחה רק הכ\"ב אותיות והארת הה\"ג אבל עתה בכריעה הב' לוקח' הכ\"ב אותיו' \nעצמן והה\"ג עצמן והטעם הוא מפני שעתה צריכה המלכות לעלות עלייה א' יותר עליונה עד \nכנגד נ\"ה דז\"א אב\"א אשר הם גבוהים מן היסוד. וגם יש לה עתה הארה א' יתירה והיא הארת \nה' חסדים הנז' והטעם הוא כי בתחי' היה שיעורה מדה א' בענין הרוחב שהוא ברוחב היסוד. \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אבל עתה אמת הוא שבשיעור הגובה איננו רק מדה אחת בלבד לפי שנ\"ה הם זו בצד זו ואינם \nזלמ\"ז. אבל בענין הרוחב יש לה רוחב של ב' מדות שהם נ\"ה העומדים זו בצד זו ולכן \nצריכה עתה לקחת הארה זו היתירה מן הה\"ח. ואמנם אל תטעה לחשוב כי עתה שעול' כנגד \nהנ\"ה שגם היא נגד היסוד דע לך שאינו כן אמנם נעקרת ממקום אחורי היסוד ועולה ועומדת \nכנגד אחורי הנ\"ה בלבד והטעם הוא לפי שעדיין איננה פרצוף שלם ונלע\"ד ששמעתי ממורי \nז\"ל כי זה ג\"כ נרמז במלת אתה ר\"ל א\"ת ה' כי עתה המל' נקרא ה' בשלימותה לפי שעתה היא \nבמקום אצילותה הראשון שהוא באחורי נה\"י דז\"א. ועוד לסיבה אחרת כי עתה כבר עלתה בג' \nקוי ז\"א שהם היסוד והנ\"ה אשר ציורם נצטייר בג' קוים שיש בציור אות ה' כזה ה' כנלע\"ד \nששמעתי ממוז\"ל. והנה ב' עליות אלו הם ע\"י שני הכריעות הנז' והענין הוא כי ע\"י \nהכריעות של ז\"א שיורד אליה עי\"כ היא עולה העליות האלו אמנם אותם ההארות אינם חוזרים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "לזקוף ולעלות כי צריכה היא להם. ואעפ\"י שבערך המלכות הם נקראים זקיפות כיון שהיא \nעולה ע\"י כל אלו המדרגות שהם נה\"י דז\"א עכ\"ז נק' כריעות לפי שאע\"פ שהם זקיפות בערכ' \nעכ\"ז מפני שמקום המלכו' וכו' ונקו' אצילותה הראשון העיקרי הוא כנגד החזה דז\"א וכל \nזמן שלא עלתה שם נקרא כריעה ולא זקיפה כי זקיפה האמיתי איננה אלא אשר תעל' אל מקומה \nהאמיתי. אבל כל שאר העליות שלה נקרא כריעות אלא שהם כריעות משונות זו מזו במעלה כי \nעדיין כורעת היא למטה ולא נזקפה במקומה האמיתית ולכן אין הזקיפות אלא במלת ידוד לפי \nשאז היא עולה בת\"ת דז\"א שהוא מקומה האמיתי וכמו שנבאר: \n", "en": ""}]}
