# שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ה'

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/26/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת ה&#x27; 
ידוד הנה עתה צריך לזקוף ב&#x27; זקיפות חילוף ב&#x27; כריעות הנז&#x27; וז&quot;ס שאומרים ז&quot;ל כל הכורע 
כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם רמזו בדברים אלו אל ב&#x27; הכריעות ושני הזקיפו&#x27; כי לא 
אמרו צריך לכרוע בברוך ולזקוף בשם. והשני זקיפות הם הראשונ&#x27; זקיפת הגוף הב&#x27; זקיפת 
הראש וכבר נת&#x27; שע&quot;י ב&#x27; הכריעות עלתה המלכות עד נ&quot;ה דז&quot;א אחור באחור ועתה בשתי 
זקיפות אלו עולה עד הת&quot;ת דז&quot;א מאחוריו וכבר נתבאר שלהיות כאן מקומ&#x27; האמיתי לכך אלו 
הם נק&#x27; זקיפות ולא כריעות ואמנם היותה צריכה ב&#x27; זקיפות לעלות אל אחורי הת&quot;ת הוא במה 
שנודע כי ז&quot;א היה בתחיל&#x27; בזמן העיבור בבחי&#x27; ג&#x27; כלילן בג&#x27; ואח&quot;כ בזמן היניקה הוא 
בבחי&#x27; ו&quot;ק ואחר כך בזמן הגדלות הנק&#x27; עיבור ב&#x27; של המוחין היה בבחי&#x27; י&quot;ס גמורות ולעיל 
בענין הק&quot;ש נת&#x27; קצת מזה איך נגדלים הו&quot;ק ונעשים י&quot;ס גמורות ע&quot;י התחלקו&#x27; השלישים שבו 
ע&quot;י כניסת נה&quot;י דאימא עלאה לתוכן ואז נגדלים וכבר נת&#x27; איך מוכרח הוא שהקטן מיום 


שנגמר&#x27; צורתו במעי אמו כבר נגמרו כל הרמ&quot;ח איברים שבו. אמנם אח&quot;כ בזמן היניקה 
נגדלים אבריו בהגדלה אבל לא שנתוספו בו מנין אבריו. וכן בזמן הגדלות ועיבור ב&#x27; 
נגדלים איבריו יותר ויותר והנה בחינת הת&quot;ת דז&quot;א אשר היא אות ו&#x27; של ההויה הכולל ז&quot;א 
כנ&quot;ל ושם נתבאר שבתחי&#x27; היתה ו&#x27; זו קטנה בלתי ראש ואח&quot;כ נעשית ו&#x27; זו גדולה עם ראש. 
והנה לעולם בחי&#x27; אות ו&#x27; רומזת בז&quot;א בערך שאר האצילות ורומזות בת&quot;ת דז&quot;א בערך שאר 
גופו וי&quot;ס שבו והנה בזמן קטנותו היה גופו קצר וקטן כדמיון ו&#x27; זעירא בלתי ראש וכאשר 
הגדיל נגדל גופו יותר ונעשה כדמיון צורת ו&#x27; גדולה עם ראש. והנה ראש הו&#x27; היא בחינת 
יוד קטנה כי צורת אות ו&#x27; היא יוד קטנה על ו&#x27; והענין הוא כי בהיותו בעיבור היה ו&#x27; 
בלא ראש ועתה ביניקה ובפרט אחר שנכנסו בו ו&quot;ק המוחין דגדלות בעת ק&quot;ש כבר הגדיל 
ונעשה לו ראש באות ו&#x27; שבו וא&quot;כ נמצא כי שני בחינות יש אל הת&quot;ת דז&quot;א אחד בזמן קטנות 


ואחד בזמן הגדלות וכנגדם הם ב&#x27; זקיפות הנ&quot;ל האחד להעלותה עד מקום התחלת ראש הת&quot;ת 
הא&#x27; דזמן הקטנות. והשני להעלות&#x27; עד ראשית הת&quot;ת שנגדל אח&quot;כ יותר בעת הגדלות. והנה 
הת&quot;ת הא&#x27; הוא בחי&#x27; ו&#x27; בלי ראש והת&quot;ת השני הוא בחי&#x27; ו&#x27; עם ראש שהוא זמן ההגדלה:

ונבאר עתה סדר שני זקיפות אלו הנה בתחילה תתחיל לזקוף גופך בלבד ותכוין לזקוף המל&#x27; 
הנקרא ה&#x27; לגבי ו&#x27; שהוא מקום הת&quot;ת הראשון שהם שני שלישי הת&quot;ת של ההגדלה ואח&quot;כ תזקוף 
ראשך ותכוין לזקוף ולהעלות את המלכות הנק&#x27; ה&#x27; לגבי י&#x27; שהוא הי&#x27; שבראש הו&#x27; זו היא 
שליש העליון של הגדלת הת&quot;ת. ובזה תבין ג&quot;כ טעם אל מש&quot;ל שאעפ&quot;י שבמלת ברוך אתה עלת&#x27; 
המלכו&#x27; אל נה&quot;י דז&quot;א עכ&quot;ז עדיין הראש והגוף דז&quot;א הם כפופים בכריעה. אבל עתה במלת 
ידוד שהם ב&#x27; זקיפות הנה הת&quot;ת דז&quot;א שהוא בחי&#x27; אות ו&#x27; הכורע לגבי ה&#x27; הנה הוא עולה 
ונזקף במקומו אבל בהיותו בנה&quot;י עדיין היה כורע כל זמן שלא עלה אל מקומו והרי עתה 


עלתה המלכו&#x27; אל שרשה הראשון וכבר יש לה שיעור מדה ספי&#x27; א&#x27; בלבד שהוא מדת הת&quot;ת דז&quot;א 
באחוריי&#x27; שלו וכל כוונה זו תהיה להעלותה ע&quot;י שם ההויה במלוי יודין וה&quot;ס וכל הזוקף 
זוקף בשם כי הכריעה היתה ע&quot;י אהיה דמלוי יודין כנ&quot;ל וצריך שנבאר עתה איך המלכו&#x27; 
עלתה עד ראש הת&quot;ת דז&quot;א כי שם הוא מקום לאה לפי שרחל מתחלת מן החזה ולמטה ולהבין זה 
נלע&quot;ד לומר שהוא סוד עליית לאה ורחל שהם ב&#x27; הההין של ההויה שעל זה אמרו כל הזוקף 
זוקף בשם. וה&#x27; תתאה העולה לגבי ו&#x27; הוא הת&quot;ת דקטנות שהוא עתה עד כנגד החזה. וה&#x27; עלאה 
לאה עולה כנגד שליש העליון הנק&#x27; י&#x27; ראש הו&#x27; כי שם מקומ&#x27; כי כל אלו היו למטה בסוד 
תהלות לאל עליון גואלם כנז&quot;ל ועתה עולים שתיה&#x27; אבל לא קבלתי זה מפי מורי ז&quot;ל. אבל 
מה שאני מסופק ששמעתי ממנו ז&quot;ל הוא בשני פנים או אם נאמר כי הוא בסוד ותגנוב רחל את 
התרפים כמבואר אצלינו בשער הפסוקי&#x27; בפ&#x27; ויצא שפעמים רחל גונבתו אותו ועולה באותו 


השליש העליון כנגד אחורי הת&quot;ת דז&quot;א או אם נאמר שאע&quot;פ שאנו אומרים שעולים ד&#x27; עליות 
אלו הכונה היא שעולה תחת אלו המקומות ולא בהם עצמם כנגדם והוא כי בתחילה היא עולה 
תחת היסוד כי שם הוא שורש א&#x27; של המלכות כנזכר אצלינו בפירו&#x27; ברכת אבות של ר&quot;ה וע&quot;ש 
ואחר כך עולה תחת נ&quot;ה ואחר כך עולה תחת הת&quot;ת כי שם יש לה שרש אחר כנז&#x27; שם ג&quot;כ. 
ואח&quot;כ עולה תחת הי&#x27; ממש כנגד החזה ואני מסופק אם שמעתי א&#x27; משני דרכי&#x27; אלו ואל תתמה 
איך בתחלה היתה עולה מדה אחת שלימה בכל פעם ועתה בב&#x27; הזקיפות לא עלתה רק מדת הת&quot;ת 
בלבד. והטעם הוא כי אור הת&quot;ת גדול ומעולה מכל מה שלמטה ממנו כנודע. ועוד כי גם 
בשיעור מדה הנה מדת הת&quot;ת גדול מאד מהם והרי עד עתה נתקנה מדרגה אחד אל המלכו&#x27; והוא 
כי בהיותה בבריאה הית&#x27; נקו&#x27; קטנה ועתה העלינו אותה אל מקומה האמיתי שהיתה בעת 
שנאצל&#x27; והוא באחורי החזה דז&quot;א. גם יש לה עתה תוס&#x27; אחר והוא כי עתה יש לה שיעור קומה 


של מדת ספי&#x27; א&#x27; וזה נר&#x27; הפך ממה שהקדמנו בתחי&#x27; הברכה שכל הט&quot;ס שבה ירדו בבריאה וצ&quot;ע 
גדול והנה עתה אנו צריכין לעשות&#x27; שיעור פרצו&#x27; גמור כנגד אחורי ז&quot;א מן החזה שבו עד 
סיום רגליו ואח&quot;כ תוכל לחזור עמו פב&quot;פ ונמצא כי הגדלת ז&quot;א בסוד ו&quot;ק של המוחין דק&quot;ש 
נגדלה המלכו&#x27; כנגדו להיותה מדת ספי&#x27; א&#x27; ועמדה כנגד החזה שלו וכאשר יבואו מוחין דג&quot;ר 
של ז&quot;א וגם כל המוחין דאבא כולם אז גם המלכו&#x27; תשתלם ליגדל ולהעשות פרצוף גמור שלם 
ונמצא שעתה אנו צריכים להכניס ג&quot;ר דמוחין דז&quot;א מצד אימא וגם כל המוחין מצד אבא 
וענין זה א&quot;א לעשותו עד שנעש&#x27; זווג אחר מחדש של או&quot;א כמבואר אצלינו לעיל בתחילת 
הברכה הזו. וענין הזווג השני נרמז במלות אלהינו ואלהי אבותינו כמ&quot;ש בע&quot;ה: 


שער הכוונות - דרושי העמידה דרוש ב פירוש תיבת אלקינו 
אלקינו תכוין כי הוא באימא כי כל מקום שנזכר מלת אלקינו הוא או באימא או בקו שמאלי 
וכיוצא בזה במלת אלקינו שבשמע ישראל נתבאר עד&quot;ז שאלקינו הוא באימא ואלקי אבותינו 
תכוין באבא ובדע&#x27; המזווג לאו&quot;א וסוד הענין הוא כי הנה עולם האצילות כולו מתחלת בי&quot;ס 
וחו&quot;ב שבהם ה&quot;ס הנק&#x27; או&quot;א ומחס&#x27; ולמטה עד סוף ו&quot;ת נק&#x27; ז&quot;א ונמצא כי ג&#x27; אבות הם ג&#x27; 
ספי&#x27; חג&quot;ת הכלולים בז&quot;א נמצא כי אלקי אבותינו הוא אבא אשר הוא אלקי חג&quot;ת שהם 
אבותינו בסוד אברהם יצחק ויעקב. גם צריך לדעת מה שהודיענו מורי ז&quot;ל והוא כי ברכת 
אבות הזו שאנו מבארים עתה הוא בבחי&#x27; מוחין הפנימיים אבל עוד יש בה פי&#x27; ב&#x27; והוא 
בבחי&#x27; מוחין המקיפים. ונלע&quot;ד שהוא הכונה הב&#x27; דברכת אבות שכתבתי&#x27; לקמן אחר נוסח 
התפלה באותיותיה וע&quot;ש היטב מאד כי היא רבת התועלת אם תשים לבך ודעתך אליה גם שמעתי 
ממורי ז&quot;ל כי אותו הפי&#x27; שביארנו בברכת אבות דר&quot;ה היא ממש כברכת של תפלת החול דשחרית 


ואין הפרש ביניהם אלא בענין הרי&quot;ו אשר נתבאר שם בתפלת ר&quot;ה כי להיות ר&quot;ה יום הדין 
והגבורה ונודע כי הגבורה גי&#x27; רי&quot;ו ולכן צריך לעשות כל בחי&#x27; תפלת ר&quot;ה בסוד רי&quot;ו ולכן 
כל בחי&#x27; הרי&quot;ו שביארנו שם בברכת אבות דר&quot;ה איננו רק לאותו היום בלבד אבל כל שאר 
הביאור הוא על סדר של חול ממש. וזכור ב&#x27; אלה הדברים אשר הודעתיך:



ונחזור לענין ראשון כי הנה אלקינו רומז באימא ואלקי באבא לפי שאלקי הוא בגי&#x27; מ&quot;ו 
והוא חשבון אותיות מלוי הויה דע&quot;ב דיודין. ובאות הו&#x27; של ואלקי תכוין אל הדעת 
המזווג&#x27; ומחבר&#x27; אשר הוא ג&quot;כ בחי&#x27; ו&#x27; כנודע. גם תכוין כי הדעת העליון הוא בסוד ששה 
פעמים ו&#x27; והוא בגי&#x27; ל&quot;ו ועם י&#x27; של ואלקי הוא בגי&#x27; מ&quot;ה והוא הויה דמלוי דאלפין שה&quot;ס 
הדעת המכריע בנתיים ואבותינו הוא בחינ&#x27; שלשה מוחין אשר אנו רוצים להמשיך עתה ע&quot;י זה 
הזווג שהם ג&quot;ר דמוחין מצד אימא וגם כל המוחין דמצד אבא. והנה תיבת אלקינו הרומזת 
באימא תכוין בשני אותיו&#x27; א&quot;ל מאלקינו אל שם ס&quot;ג אשר באימא אשר נרמז בו שם ייא&quot;י 
העול&#x27; גי&#x27; א&quot;ל כנודע וז&quot;ס א&quot;ל מאלקינו. ובברכת אבות דר&quot;ה נתבאר זה יותר באורך וע&quot;ש. 
וגם נתבאר היטב שם ענין ד&#x27; אותיו&#x27; הנשארות שהם אותיות הינו שבמלת אלקינו גם נתבאר 
שם טעם למה אנו מקדימין אימא לאבא. ודע כי אע&quot;פ שבברכת אבות דר&quot;ה ביארנו כונת 


מקיפין דמוחין דמצד אימא ומצד אבא עכ&quot;ז עתה בימי החול אל תכוין אלא במקיפין דמצד 
אימא כי המקיפין דאבא אינם נכנסין עתה עד ברכת כהנים כמשי&quot;ת במקומו לקמן ותכוין 
במלת ואלקי להמשיך בחי&#x27; לאה באחורי ז&quot;א כמשי&quot;ת בתיבות אלקי אברהם כו&#x27; כי ד&quot;פ נזכרו 
כאן אלקי ועיין לקמן באלקי אברהם. והנה אחר שעשינו זווג או&quot;א באלו התיבות הנז&#x27; 
מורידין אנו המוחין ברישא דז&quot;א וזהו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ויובן זה כמ&quot;ש 
בדרושי המוחין דקטנות דשם אלקים ענין סדר כניסת המוחין דז&quot;א ושם ביארנו כי נכנסים 
ג&quot;ר דמוחין דמצד אימ&#x27; הנק&#x27; חב&quot;ד ואז תיכף נכנסים עמהם ביחד שלשה אחרונות נה&quot;י 
דמוחין דמצד אבא. וזהו ביאור המלות הנז&#x27; אלקי אברהם הוא חכמה הנקרא אלקי אברהם שהוא 
החסד הנקרא אברהם ואלקי יצחק הוא הבינה אלקי הגבורה שנקרא יצחק ואלקי יעקב הוא הדעת 
אלקי הת&quot;ת הנק&#x27; יעקב ובתחי&#x27; תכוין איך הם ג&quot;ר חב&quot;ד מצד אימא הנכנסים בז&quot;א והם 


הרמוזות באלקי אברהם כו&#x27; כנז&#x27;. גם תכוין במלות אלו אל מה שהודעתיך בענין הגדלת ז&quot;א 
כי מן שני שלישים העליונים של מדת החסד נעשה כלי הגלגלת לז&quot;א לקבל בתוכו מוח החכמה 
ושליש תחתון של החסד עם שליש העליון דנצח נעשה כלי וגוף אל החסד כו&#x27; וכן עד&quot;ז בקו 
שמאלי ובקו אמצעי וכמ&quot;ש בענין ק&quot;ש של שחרית. והנה עתה בברכת אבות הוא בחי&#x27; הגדלות 
כי עתה נכנסים כל המוחין בשלימותם וכאשר נכנס עתה מוח של החכמה נקרא אלקי אברהם יען 
הוא הרוחניו&#x27; והפנימיות הנכנס תוך חלל הגלגלת הימני הנקרא אברהם כי ה&quot;ס שני שלישי 
החסד הנעשה כלי אל זה המוח הנקרא חכמה כי פנימיות המוח יקרא אלקי בערך החיצוניות 
שהוא הכלי שלו וזה נרמז במלת אלקי אברהם ועד&quot;ז תפרש ענין אלקי יצחק ואלקי יעקב והרי 
נתבאר ביאור מלת אלו בענין ג&#x27; מוחין ראשונות דמצד אימא. והנה ג&quot;כ צריך שבמלות אלו 
הנז&#x27; תכוין ג&quot;כ כונה אחרת והוא בבחי&#x27; המוחין דג&quot;ת נה&quot;י דמצד אבא הנכנסים יחד עמהם 


כנז&#x27;. והנה הם ג&#x27; פרקין תתאין דנה&quot;י דאבא וכמו שהג&#x27; פרקין תתאין דנה&quot;י דאימא נכנסו 
תחיל&#x27; בג&quot;ר דז&quot;א ואח&quot;כ ירדו ירידה שניה אל ג&#x27; אמצעיות דז&quot;א ואח&quot;כ ירדו ירידה ג&#x27; 
במקום הראוי להם שהם נה&quot;י דז&quot;א כן הוא עתה באלו הג&#x27; פרקין תתאין דנה&quot;י דאבא כי 
תחיל&#x27; נכנסין עתה בג&quot;ר דז&quot;א ושם עומדים ביחד בתוך ג&quot;ר דמוחין דמצד אימא וכיון שהדבר 
כן א&quot;כ גם תכוין בהם ע&quot;ד מ&quot;ש במלת אלקי אברהם כו&#x27; כי הם עתה למעלה בג&#x27; עליונות ולכן 
הם ג&quot;כ יכולים להקרא אותם בשם אלקי אברהם כו&#x27; ע&quot;ד הנז&quot;ל בסוד ג&quot;ר דמוחין דמצד אימא 
ע&quot;ד השני כונות הנ&quot;ל אבל עתה תכוין עוד תוספת כונה אחרת ג&quot;כ והיא כי אלקי בגי&#x27; מ&quot;ו 
כמנין אותיות המילוי ההויה דע&quot;ב דיודין הרומזת באבא כנודע ותכוין כי אלו הג&#x27; מוחין 
הם מצד אבא שהוא הויה דיודין דע&quot;ב ואלו הם הג&#x27; מוחין הנמשכין ממנו והם ג&#x27; מלויי 
הויה דע&quot;ב דיודין הנרמזים בג&quot;פ אלקי אלקי אלקי אמנם באלקי יעקב נתוסף אות ו&#x27; יתירה 


ואלקי יעקב. והטעם הוא כי הנה ביארנו בפסוק כי אל דעות ה&#x27; כי שני דעות הם בז&quot;א א&#x27; 
מצד אבא וא&#x27; מצד אימא עוד יש פי&#x27; אחר והוא כי גם במוחין דמצד אבא לבדם או במוחין 
דמצד אימא לבדם יש בכל בחי&#x27; מהם ב&#x27; דעות והוא במה שהודעתיך כי הדעת דז&quot;א הוא נמשך 
מן החסדי&#x27; ומן הגבורות המתפשטים בו&quot;ק גופא דאבא או דאימא כמבואר אצלינו בדרוש ד&#x27; 
נכנסו לפרדס ובדרוש חטא אדה&quot;ר. והרי זה ענין דעת אחד. עוד יש בז&quot;א דעת שני יותר 
עליון מזה והוא נמשך ממוח הדעת עצמו העליון דאבא או דאימא המכריע בין מוחין דחו&quot;ב 
דכל חד מנייהו ברישא דילהון וזה הדעת הוא ג&quot;כ בז&quot;א למעלה ברישא דיליה מכריע בין 
חו&quot;ב דיליה וזה הדעת העליון דז&quot;א עליון ונעלם מאד כי הוא מכריע ומזוג בין חו&quot;ב שבו 
וזה הדעת העליון עליו נאמר ונהר יוצא מעדן כו&#x27;. ולא אתגליא ואיהו טמיר תדיר גו בינה 
דז&quot;א ואינו ניכר כי שם תדיר עומד נעלם בסוד הזווג התדירי ובזה יובן טעם למה לא נזכר 


הדעת בכלל הג&quot;ר שבו וכן בזוהר לא נזכר בחי&#x27; זה הדעת העליון לטעם הנז&#x27; רק אותו הדעת 
התחתון אשר בו ולכן אותו הדעת התחתון הב&#x27; הנכנס במספר אשר הוא נמשך מן התפשטות 
החו&quot;ג שבו&quot;ק דאו&quot;א כנז&#x27;. הוא הנק&#x27; באדרא בשם תרין עיטרין כמבואר אצלינו שהם בחי&#x27; ב&#x27; 
כתפין דאריך אשר אינם נחשבים מכלל או&quot;א כי אינם בתוכם רק גנוזים בסוד פקדון. האמנם 
הדעת העליון דז&quot;א הנמשך ממוח הדעת עצמו דאו&quot;א אינו נחשב בחשבון לפי שהוא נעלם מאד 
ומכריע בין חו&quot;ב דז&quot;א כנז&#x27; וזכור היטב ענין ב&#x27; דעות אלו שבז&quot;א. ונחזור לעניננו כי 
כאשר תכוין באלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב אל המוחין דמצד אבא או דמצד אימא תמיד 
תכוין אל זה הדעת העליון דז&quot;א בין במוחין דמצד אבא בין במוחין דמצד אימא והכונה 
תהיה באות ו&#x27; היתירה שבמלת ואלקי יעקב כנ&quot;ל. גם תכוין כונה אחרת ע&quot;ד מה שהודעתיך 
בענין כונת המהלך ד&quot;א בארץ ישראל שהוא להמשיך ד&#x27; אמות שהוא מלוי ארבע הויות דע&quot;ב 


דיודין כי כל מילוי שבו הוא מ&quot;ו בגי&#x27; אמ&quot;ה ותכוין להמשיכם אל ד&#x27; פרצופי לאה שיש 
בז&quot;א כמבואר בדרוש תאומה יתירה דהבל יע&quot;ש ולכן הוזכרו פה ד&quot;פ אלקי והם אלו אלקי 
אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב וכולם מצד החכמ&#x27; דמצד מוחין דמצד אבא או 
ממוחין דמצד אימא להמשיכם אל ארבעה בחי&#x27; לאה הנז&#x27; וכן אלקי ג&quot;כ שהוא בגי&#x27; מ&quot;ו כמנין 
אמ&quot;ה. האל תכוין בתחלה כי אחר שנכנסו ג&#x27; מוחין עלאין דמצד אימא והשלש&#x27; מוחין תתאין 
דמצד אבא כבר נגדל ז&quot;א ונק&#x27; גדול ומתחיל לצמוח שערי זקנו ונעשים בו י&quot;ג תיקוני 
דיקנא שהם רמוזים בי&quot;ג מדות אל רחום וחנון כו&#x27; והתיקון הראשון מכולם נק&#x27; א&quot;ל. וזה 
נרמז במלת הא&quot;ל ואות ה&#x27; יתירה שבמלת האל הוא לרמוז למה שהודעתיך במ&quot;א. וכן באדרת 
נשא כי זה תיקון העליון הנק&#x27; א&quot;ל הוא מתפשט בג&#x27; עולמות בי&quot;ע והוא מנהיג כל העולמות 
בי&quot;ע כמבואר אצלינו וה&quot;ס אל שדי שבבריאה אל ידוד ביצירה אל אדני בעשי ונמצא כי אל 


זה דתיקונא קדמאה דדיקנא מתפשט ומתחלק אל ג&#x27; א&quot;ל. והנה שני פאות הזקן הם בשתי צידי 
הפנים למעלה וכל פאה מהם יש בו שלשה שמות אל וטעם היותם שלשה פעמים אל בכל צד הוא 
כי הנה נמשכין מן ג&#x27; מוחין דחב&quot;ד שבו דבתלת חללי גלגלתא וסיום מקומם הוא עד המצח 
ומשם ולמטה יורדת ומתפשטת הארתם ומאירה דרך צדדי הדיקנא והפני&#x27; ומהארת המוחין האלו 
נעשו בו י&quot;ג תיקוני דיקנא וההארה הראשונה שלהם הוא בתיקונא קדמא&#x27; ונק&#x27; א&quot;ל. והנה 
כאשר יוצאת הארה זו של הג&#x27; מוחין מאירה ג&#x27; א&quot;ל בלחי הימין וג&#x27; א&quot;ל בלחי השמאל מכח 
ג&#x27; המוחין ונמצא שהם ו&quot;פ א&quot;ל. אמנם אינם מתגלים רק הה&#x27; אל בלבד. והא&quot;ל הו&#x27; נעלם. 
וטעם הדבר הוא לפי שמוח החכמה מאיר בלחי הימין א&quot;ל שד&quot;י וכן בלחי השמאל ומוח הבינה 
מאיר בלחי ימין א&quot;ל יהו&quot;ה וכן בלחי השמאל והרי ד&quot;פ א&quot;ל אמנם מוח הדעת להיותו כלול 
מחו&quot;ג ושניה&#x27; בחי&#x27; מוח א&#x27; בלבד לפי שהגבורות נכללות בחסדים. ולכן גם כשיוצא&#x27; הארתם 


לחוץ הם יוצאות כלולות ביחד כי מן הארת החסדים יוצא א&quot;ל אדני בלחי הימין ומהארת 
הגבו&#x27; יוצא אל אדני בלחי השמאלי אמנם שניהם כלולים זב&quot;ז ולכן אינו ניכר רק האל אדני 
אשר בלחי הימין הכולל את השמאלי עמו ונמצא כי אינם ניכרים ונגלים רק ה&#x27; פעמים א&quot;ל 
וז&quot;ס האל ה&#x27; א&quot;ל וכוונתינו עתה לעשות בז&quot;א י&quot;ג תיקוני דיקנא ולהמשיך הארתם ולזה 
קשיא לי כי הרי בסוד ויעבור נעשה הדבר הזה כמשי&quot;ת שם והנלע&quot;ד בזה הוא אעפ&quot;י שלא 
קבלתי ממוז&quot;ל כי אלו הם מצד מוחין דאימא אשר כבר נכנסו המקיפי&#x27; שלהם כנ&quot;ל. ואותם של 
ויעבור הם מן המקיפי&#x27; דמצד אבא אשר עדיין לא נכנסו עד ברכת כהנים כנ&quot;ל וכמשי&quot;ת 
במקומו ובזה תבין כי יען אלו הם מן המקיפין דמצד אימא לכן אינם צריכין בקיעה לפי 
שהם עומדין מחוץ אל נה&quot;י דאימא. אמנם אותם דויעבור הם ממקיפי אבא אשר הם מלובשים 
תוך נה&quot;י דאימא ולכן צריכין בקיעה הנה&quot;י דאימא כדי שיצאו הארת מקיפי אבא לחוץ בסוד 


ויעבור כמבואר שם גם אפשר לומר כי עתה נעשים ט&#x27; תיקוני דיקנא דז&quot;א בלבד ואח&quot;כ ע&quot;י 
ויעבור נשלמים בו כל י&quot;ג תיקוני דיקנא וכ&quot;ז נלע&quot;ד אבל לא שמעתיו ממוז&quot;ל. ונחזור 
לבאר ביאור הנז&#x27; איך אינם רק ה&quot;פ א&quot;ל בלבד והוא כי הנה ג&#x27; מוחין הם חב&quot;ד וכל אחד 
מאיר בשני צידי הפנים בלחי הימין ובלחי השמאל. והנה מוח הדעת מלובש תוך היסוד דאימא 
הנקר&#x27; שדי כנודע ונמצא כי שני שמות א&quot;ל שדי שיש בפאת הראש הימנית והשמאלי&#x27; נמשכי&#x27; 
ממוח הדעת ומוח הבינה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל אדני לפי שהבינה היא דינין 
וגבורה ולכן נק&#x27; אל אדני. ומוח חכמה מאיר בשני צדי הפנים שני שמות אל ידוד ועכ&quot;ז 
סדרם הוא אל שדי למעלה ואחריו אל ידוד ואחריו אל אדני וה&quot;ס דעת ובינה וחכמה שבו 
ונודע כי אל שדי הוא בגי&#x27; משה הנמשך מהדעת שהוא בחי&#x27; יסוד וטעם הדבר הוא לפי שהנה 
הג&#x27; מוחין האלו הם סתומים תוך נה&quot;י דאימא ואינם מאירים עד שירד אור שלהם ומתפשט 


למטה בפאתי הזקן בב&#x27; צדדי הלחיי&#x27; ובהכרח הוא שהדעת שהוא תחתון מן חו&quot;ב שהוא יקדים 


</div>
