# שער הכוונות — קטע 27

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/27/)

<div lang="he" dir="rtl">

לצאת בתחילה ומתגלה בדיקנא ומניח מקום פנוי לשירדו חו&quot;ב גם הם דרך הדעת אשר שם הוא 
פתח היסוד דאימא כי דרך הקוים שלהם אין להם פתח לצאת וכיון שמוכרח הוא לדעת לצאת 
בתחילה ולכן כאשר יוצא נשאר במקום ההוא העליון והפנוי והריקם ונעשה שם אל שדי וכאשר 
יורדין אח&quot;כ החו&quot;ב ונודע כי למעלה במקומם הם יושבים זה בצד זה שוים משא&quot;כ בדעת שהוא 
למטה מהם וכיון שהם שוים למעלה וכאשר יורדים אין שניהם יכולים לרדת ביחד ולכן החכמה 
שהיא יותר מעולה יוצאת בראשונה כי גם הדעת לולי שהוא תחתיהן היה ממתין עד שיורדין 
היותר עליונים וגדולי&#x27; ממנו ולכן עתה יורדת החכמה ואינה מוצאת מקום פנוי אלא תחת 
מקום הדעת שהוא א&quot;ל שד&quot;י ויורד למטה ממנו ונעשה שם בחי&#x27; אל ידוד. ואח&quot;כ יורדת הבינה 
למטה מן החכמה ונעשית אל אדני תחת החכמה והרי נתבאר טעם אל הסדר שלהם ולפי שהדע&#x27; לא 
נתרחק ממקומו לפי שמקומו הוא יסוד דאימא והנה יסוד דאימא התפשטותו הוא עד החז&#x27; 


ונמצא שאין הדעת יוצא ממקומו אמנם הוא מתפשט בלבד ואינו יוצא ממקומו לכן אינו נחלק 
לשנים ואל שדי דימין ושמאל כלולים ביחד ונעשים אל אחד. אבל החו&quot;ב יצאו יציאה גמורה 
מן הקוים שלהם ונכנסו דרך קו יסוד דאימא ולכן הם מתגלים לגמרי ונעשים שני שמות אל 
ידוד ושני שמות אל אדני מימין ושמאל ולכן הם ה&#x27; אל בלבד וזהו ענין הא&quot;ל ה&#x27; א&quot;ל:



והנה בענין ויעבר שאז נבקע ממש יסוד דאימא אז ניכרין ב&#x27; שמות אל שדי אשר בו ולכן 
התיקון הראשון שבי&quot;ג תיקוני&#x27; הוא א&quot;ל כמש&quot;ה אל רחום כו&#x27; ולפי שה&#x27; א&quot;ל כבר נתגלו כאן 
במל&#x27; האל ושם הוא שנגלה האל הו&#x27; לכן לא נזכר שם רק אל א&#x27; בלבד והנה אותו שם אל 
שנגלה הוא שם אל שבלחי השמאלי כנ&quot;ל כי עתה בהאל לא נגלה רק הימיני לפי שהשמאל לעולם 
נכלל בימין ונמצא כי האל הששי הנגלה שם הוא השמאלי והנה שני דרכים ביארנו בענין סדר 
אל שדי אל ידוד אל אדני. זה הפך מזה ואני מסופק איזה מהם הוא ששמעתי ממורי ז&quot;ל. 
ונלע&quot;ד שזה הדרך האחרון הוא אמיתי אשר שמעתי והאמת יורה דרכו ואח&quot;כ תכוין במלת האל 
שהוא אותיות לאה והענין הוא שתכוין לעשות עתה פרצוף של לאה קודם שתעשה פרצוף רחל כי 
פרצוף רחל מתחיל לעשות במלת אל עליון גומל חסדים כו&#x27; כמשי&quot;ת בע&quot;ה ותתחיל עתה בבנין 
פרצוף לאה כי צריכין אנו לעשותו לצורך זווג הנעש&#x27; אח&quot;כ עמה במלת ויעבר כו&#x27; בי&quot;ג 


מידות כמשי&quot;ת שם בע&quot;ה. ולפי שאין לאה יוצאה רק אחר סיום ג&#x27; מוחין דז&quot;א שהוא בתחילת 
ב&#x27; שלישי הדעת דז&quot;א כדוגמת רחל שיוצא&#x27; בתחלת שני שלישי הת&quot;ת דז&quot;א ולכן אין אנו 
מתחילין בבנין פרצוף לאה עד אחר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שהם בחי&#x27; ג&#x27; מוחין 
ואחר ואלקי יעקב שהוא מוח הדעת דז&quot;א אז אנו אומרים האל לרמוז אל בנין לאה אשר כאן 
מקומה. ואל תתמה במש&quot;ל כי ד&quot;פ נזכרו אלקי לצורך ד&#x27; פרצופי לאה כנז&quot;ל כי הנה אין זה 
רק בחי&#x27; המשכת האורות מן המוחין לאותם ד&#x27; בחי&#x27; של לאה כמבואר אצלינו בדרו&#x27; ח&quot;י נשים 
שהמלך מותר בהן. וזו אשר אנו עושים עתה במלת האל היא האחרונה שבכולם אחר אשר יצאו 
כל ד&#x27; הארות אלקי אלקי כו&#x27; לחוץ. ולפי שרחל איננה רק נקוד&#x27; קטנה לכן צריך לבנות לה 
פרצוף גמור כמשי&quot;ת אבל לאה שהיא אחוריים דאימא עילאה ממש כמבואר אצלינו אין צורך 
כאן לעשו&#x27; לה פרצוף ממש. אמנם רק זכר בעלמא לכוין בה במלת הא&quot;ל ולהעלותה כאן 


ולהדביקה מבחוץ כנגד נה&quot;י דאימא במקורה ושרשה האמיתי הא&#x27; ובענין נשיאות כפים שבברכת 
כהנים נת&#x27; זה היטב וע&quot;ש. גם תכוין במלת האל אל מה שהודעתיך כי בעת כניסת המוחין 
דגדלות של הויות יורדים למטה המוחין דקטנות של שמות אלקים. גם הודעתיך כי אינם 
יורדים מוחין דקטנות רק עד שיכנסו גם ג&quot;ר דמוחין של הויות דגדלות כי אין כח במוחין 
דגדלות דו&quot;ק לדחותם ולהורידם גם נתבאר שם כי כאשר יורדים אלו המוחין דקטנות הנה 
מסעם ונסיעתם הא&#x27; היא אל הגרון דז&quot;א וז&quot;ס גרון שהוא בגי&#x27; ג&#x27; אלקים דג&#x27; מוחין 
דקטנות. ולכן תכוין עתה במלת האל כי עתה הגרון דז&quot;א נעשה מבחי&#x27; ג&#x27; מוחין דקטנות אלו 
היורדים שם כי לפי שכבר נכנסו ג&#x27; מוחין ראשונים דמצד אימא לכן נדחו וירדו ירידה א&#x27; 
אלו המוחין דקטנות והוא בגרון דז&quot;א כנז&#x27; וזה נרמז במלת האל כמו שנבאר ויען כי גם 
שלשה מוחין תחתונים דמצד אבא נכנסו עמהם בז&quot;א. לכן אלו המוחין דקטנות נסעו עוד 


נסיעה ב&#x27; יותר למטה בחג&quot;ת דז&quot;א. וגם זה נרמז בתיבת האל כמו שנבאר ונמצא שאעפ&quot;י שג&#x27; 
מוחין ראשונים דמצד אימא נכנסו ביחד בז&quot;א עם ג&#x27; מוחין תתאין דמצד אבא עכ&quot;ז גרמו ב&#x27; 
מסעות אל המוחין דקטנות כי בתחלת כניסת ג&#x27; מוחין עלאין דאימא אז ירדו המוחין דקטנות 
ירידה א&#x27; ובהתחלת כניסת ג&#x27; מוחין תתאין דאבא ירדו ירידה שנית אל חג&quot;ת דז&quot;א כנז&#x27; 
ונבאר עתה ענין מסע הא&#x27; איך נרמז במלת האל. והוא אותיות ה&#x27; אל פי&#x27; כי הנה אלו שלשה 
שמות אלקים דמוחין דקטנות נודע שהם בסוד מילוי ואין הפרש ביניהם אלא במילוי אות ה&#x27; 
של אלקים כי אלקים דמוח החכמה מלוי ההא שבו היא ביודין ומילוי אלקים דבינה הוא 
בההין. ומלוי האלקים דדעת הוא באלפין וסימנם יה&quot;א כמבואר אצלינו בדרוש דקדיש בענין 
אמן יש&quot;ר כו&#x27; ונמצא כי ההא של שם אלקים משתני&#x27; בג&#x27; מילויים וסדרן הי הה הא ושלשתם 
בגי&#x27; א&quot;ל והרי איך אות ה&#x27; יש בה שלשה מלויים שעולים בגי&#x27; אל וזהו הא&quot;ל ר&quot;ל אות ה&#x27; 


אשר ג&#x27; מלוים שבה הם בגי&#x27; א&quot;ל והוא רמז אל ג&#x27; אלקים דקטנות ואינן נרמזין כאן אלא 
בבחי&#x27; השינוי שבהם שהוא באות הה&quot;א לבדה כפי בחי&#x27; המלוי שבה גם תכוין כי עתה כבר 
נכנסו ג&quot;ר דאימא וצריכים לרדת אותם ג&#x27; אמצעיות שהיו בראש בתחילה ועכשיו ירדו במקומם 
שהם חג&quot;ת דז&quot;א ואינם יורדים תיכף אמנם נוסעים ב&#x27; מסעות הא&#x27; נוסעים אל הגרון דז&quot;א 
וזה תכוין במלת האל כדמיון שביארנו במוחין דקטנות. ואח&quot;כ נסיעה הב&#x27; היא במקומם 
האמיתי שהם חג&quot;ת דז&quot;א וזה תכוין במלת הגדול הגבור והנורא שהם חג&quot;ת דז&quot;א ואז ממילא 
ג&quot;כ הג&#x27; תחתונות שעדיין היו עומדים כאן הנה עתה הם יורדים למטה במקומם שהם נה&quot;י 
דז&quot;א והרי נגמר ונשלם תיקון המוחין דגדלות דמצד אימא. גם תכוין להוריד המוחין 
דקטנות ג&quot;כ מסע ב&#x27; אל מקום ג&#x27; האמצעיות כנז&#x27; ואמנם כאשר תכוין בבחינת המוחין דג&#x27; 
האמצעיות תכוין בסוד ההא הרמוזה כאן בסוד ר&quot;ת הגדול הגבור והנורא ה&#x27; יתירה בכל תיבה 


לרמוז שהם מוחין דאימא הנק&#x27; ה&#x27; עלאה היורדת אל ג&#x27; אמצעיות הנקרא גדול ולא הגדול 
וזהו הגדול ר&quot;ל ה&#x27; גדול פי&#x27; מוח החסד מן אימא הנקרא ה&quot;א וגם יורדת בחסד דז&quot;א הנקרא 
גדול וזהו הגדול וכן עד&quot;ז יתבאר הגבור והנורא. וכאשר תכוין בבחי&#x27; המוחין דקטנות אז 
תכוין בסוד ג&#x27; ההין דאלקים דקטנות בג&#x27; מילויים היורדים כאן שבמילת גדול גבור נורא 
וכמו שנתבאר במלת האל ה&#x27; א&quot;ל כי מפני שאין שינוי באלקים דמוחין דקטנות אלא בההין 
שבהן לכן לא נרמזו כאן אלא ההין. וזהו הגדול ה&#x27; גדול הגבור ה&#x27; גבור הנורא ה&#x27; נורא 
גם תכוין כי הה&quot;ח דמצד אימא הם עתה מתחילין להתפשט בו&quot;ק דז&quot;א ועתה נתפשטו הג&#x27; מהם 
והם הגדול הגבור והנורא שהם חג&quot;ת. גם תכוין שעתה נתקנים הג&#x27; אמצעיו&#x27; עצמם של ז&quot;א 
בבחי&#x27; הכלי והגוף עצמו זולת המוחין הנכנסי&#x27; בהם וענין זה הוא בסוד ההגדלה שביארנו 
לעיל איך ע&quot;י אותם ג&#x27; פרקים דאימא הנכנסים בהם הם נעשים מדה שלימה ובאות ו&#x27; יתירה 


שבמילת והנורא תכוין כי הנה יסוד דאבא הוא ארוך היסוד דאימא ותכוין שעתה אשר נכנסו 
ג&#x27; תחתונות דאימ&#x27; כבר נכנסו התחלת קצה התחתון דיסוד דאבא ליכנס והארתו יורדת ומגעת 
דרך קו האמצעי עד הת&quot;ת דז&quot;א וזה נרמז באות ו&#x27; של והנורא וע&quot;י זאת ההארה כבר יש בה 
כח להתחיל אח&quot;כ תיקון הנוק&#x27; דז&quot;א בסוד ה&#x27; בחכמה יסד ארץ ולכן אחר ו&#x27; דוהנורא אנו 
אומרים אל עליון פי&#x27; כי עתה צריך לתקן ג&quot;כ מקום החזה דז&quot;א המגולה כי יש בו שינוי 
ממה שיש בשאר חלקי הת&quot;ת המכוסים כי כאן מתגלה היסוד דאימא ונוסף בו אור גדול בין 
לז&quot;א בין לנוקבי&#x27; והנה מן החזה דז&quot;א מתחיל ראש בנין יעקב ורחל. ונמצא כי שלש הארות 
אנו צריכין להמשיך. האחד לת&quot;ת ז&quot;א עצמו והב&#x27; לכתר דיעקב והג&#x27; לכתר דרחל לפי שמן 
החזה דז&quot;א עד סיום כל הת&quot;ת דז&quot;א הוא שיעור גובה כל הכתר דיעקב מצד פנים דז&quot;א. והכתר 
דרחל מצד אחור ז&quot;א. ותכוין תחלה כי ע&quot;י גילוי היסוד דאימא ניתסף אור בז&quot;א עצמו 


בבחי&#x27; האורות היוצאים ופוגעים זה בזה ומכים זה בזה וניצוצו&#x27; הארתם והכאתם היא באופן 
זה. תחילה תכוין כי יו&quot;ד פעמים ה&quot;א הוא בגי&#x27; ק&quot;ך והיא הכאת החכמה דז&quot;א בבינה שבו 
ומוציאה ק&quot;ך אורות. ואח&quot;כ מכה הואו בהא והוא בגי&#x27; ע&quot;ח שהם ואו פעמים ה&quot;א ואם תחבר 
שניהם ביחד ק&quot;ך וע&quot;ח יהיו בגי&#x27; אל עליון ולפי שהוא בחי&#x27; הת&quot;ת דז&quot;א עצמו אשר בחי&#x27; זו 
היא הויה דמ&quot;ה דאלפין ולכן הכאה זו היא בהויה דמלוי אלפין כנז&#x27;. אח&quot;כ תכוין להמשיך 
אור אל יעקב לעשות הכתר שלו. וזה תכוין במלת אל. אח&quot;כ תכוין להמשיך לעשות הכתר דרחל 
במלת עליון ונמצא שבתחילה תכוין להמשיך הארת ז&quot;א בב&#x27; תיבות אל עליון אח&quot;כ תחלק אור 
זה לב&#x27; אל ליעקב שהוא זכר ואחריו עליון לרחל לפי שהז&quot;א מקבל בתחיל&#x27; כל האורו&#x27; ואח&quot;כ 
מחלקם אל יעקב ורחל והענין הוא כי עתה בזה המקום נתגלה היסוד דאימא ויוצא אורו לחוץ 
בגילוי גדול ולכן יש עתה כח להוציא פרצוף יעקב ורחל מכאן ולמטה ונודע כי אימא היא 


הויה דמילוי ס&quot;ג. והנה בחי&#x27; הפנים של הויה זו לוקח יעקב לפי שעומד במקום צד הפנים 
דז&quot;א והוא בחי&#x27; שם ייאי שבהויה דס&quot;ג כנודע והוא בגי&#x27; א&quot;ל. ואינו לוקח כל ההויה דס&quot;ג 
לפי שעיקר אחיזת יעקב הוא ביסוד דאבא המתגלה עתה. ואף על פי שעדיין לא נכנס עכ&quot;ז 
כבר רמזנו בחי&#x27; הארתו באות ו&#x27; של והנורא כנ&quot;ל. וע&quot;י הארה זו יכול יעקב לצאת אעפ&quot;י 
שעדיין לא נכנסו המוחין דמצד אבא לגמרי ולכן צריך יעקב לקחת קצת הארה מן אימא ולא 
כולה רק קצתה שהוא שם ייאי מן הויה דס&quot;ג כנז&#x27; אשר זה השם הוא עיקר כל הוית ס&quot;ג כנז&#x27; 
בדרוש הציצית וק&quot;ש וע&quot;ש. ואח&quot;כ תכוין לתת אחוריים דס&quot;ג לרחל היושבת באחורי ז&quot;א והנה 
אחוריים דס&quot;ג הם בגי&#x27; קס&quot;ו כמנין עליון גם תכוין שהכתר נקרא אל עליון והיא בחי&#x27; 
הכתרים דיעקב ורחל כמשי&quot;ת בע&quot;ה בדרושים אחרים ויבואו אחר סיום הדרוש הזה ג&quot;כ בענין 
כונות התפלה:



גומל חסדים טובים תכוין בתחילה לתקן נה&quot;י דז&quot;א עצמו ע&quot;י המוחין דמצד אימא שנתפשטו 
בתוכם וה&quot;ס תסדי דוד הנאמנים ולכן נק&#x27; חסדים גם הם נקר&#x27; טובים לפי שהם ממשיכים שפע 
אל היסוד צדיק יסוד עולם הנק&#x27; טוב בסוד אמרו צדיק כי טוב והם ג&quot;כ טובים כמוהו 
ותכוין כאן בתרין פרקין עלאין בלבד דנ&quot;ה דז&quot;א. גם תכוין בה&#x27; חסדים שהג&#x27; מהם כבר 
נתפשטו במלת הגדול הגבור והנורא כנז&#x27; ועתה מתפשטים השני חסדים האחרים בנ&quot;ה דז&quot;א 
אח&quot;כ תכוין כונה ב&#x27; ג&quot;כ והוא כי עתה נכנסים ג&#x27; אמצעיות דמצד אבא בראש ז&quot;א וג&#x27; 
תחתונות נדחות בג&#x27; אמצעיות שבו וכנגד ג&#x27; האמצעיות האלו שמצד אבא אומר גומל שהוא 
בגי&#x27; ג&#x27; הויות דאבא ועי&quot;ז גורם להעשות התפשטות נ&quot;ה דז&quot;א כנז&#x27; וזה נרמז במלת חסדים 
כנז&#x27; והרי ב&#x27; כוונות אלו בז&quot;א. אח&quot;כ תכוין במלת טובים אל יעקב ורחל והוא כי כבר עתה 
ירדו ג&#x27; תחתונות דמצד אבא בחג&quot;ת דז&quot;א ויעקב יוצא במקום הת&quot;ת דז&quot;א ולוקח ג&#x27; הארות 


דג&#x27; תחתונות דמצד אבא ומשם נעשה פרצוף יעקב כנודע ואע&quot;פ שהם רחוקות ובתחילה נעשה לו 
בחי&#x27; הכתר שבו במלת אל עליון כנז&quot;ל. ועתה במלת טובים נעשים לו שני מוחין הנק&#x27; חו&quot;ב 
שבו שעדיין לא יש בג&#x27; אמצעיות רק נ&quot;ה דאבא. אבל היסוד דאבא הוא קצר מן הנ&quot;ה ועדיין 
לא נתפשט הוא עצמו זולתי ההארה בלבד המתפשטת ממנו והוא נרמז במלת טובים כי הם מוחין 
ממש אל יעקב אבל בז&quot;א אינם רק בחי&#x27; חסדים בלבד ולא בחי&#x27; מוחין וכן ברחל הם טובים כי 
ע&quot;י ג&#x27; תחתונות דאבא העומדים בחג&quot;ת דז&quot;א הם מאירים ויש כח בנה&quot;י דאימא אשר כבר הם 
במקומם למטה ויוצאים להאיר ולעשות ב&#x27; מוחין הנקרא טובים אל רחל כי כבר הודעתיך כי 
רחל נעשית מן נה&quot;י דאימא ויעקב מן נה&quot;י דאב&#x27; אבל אע&quot;פ שכבר נכנסו בתחילה כל נה&quot;י 
דאימ&#x27; אינם יוצאים אל רחל עד שנכנסין נה&quot;י דאבא וז&quot;ס ה&#x27; בחכמה יסד ארץ. והנה אעפ&quot;י 
שאמרנו כי רחל אינה נעשית אלא מנה&quot;י דאימ&#x27; עכ&quot;ז לוקחת גם היא מנה&quot;י דאבא בהיותם 


מרחוק ר&quot;ל כי בהיות נה&quot;י דאבא תוך חג&quot;ת דז&quot;א ורחל בנה&quot;י דז&quot;א אז נה&quot;י דאבא רחוקים 
מן רחל מדרגה א&#x27; ואז היא יכולה לקבל הארה משם. אבל כשהם מכוונים יחד ועומדים במקום 
א&#x27; והוא כאשר נכנסו כל נה&quot;י דאבא תוך נה&quot;י דז&quot;א אז אין רחל יכולה לקבל אור מנה&quot;י 
דאבא מן ג&#x27; פרקין תתאין דילהון המכווני&#x27; כנגדה כי אין בה כח לקבלם מקרוב אבל היא 
מקבלת האר&#x27; פרקין אמצעים דנה&quot;י דאבא העומדים בחג&quot;ת דז&quot;א אשר הם רחוקים ממנה מדרגה 
אחת ואין הארתם מכה בה בחוזק בקרוב ויכולה לקבל הארתם להיותם רחוקים עם היות מדרגתם 
עליונה יותר מלקבל הארת פרקים תתאין להיותם קרובי&#x27; אליה וז&quot;ס ותתצב אחותו מרחוק 
ופי&#x27; בזו&#x27; כי אחותו היא כ&quot;י ומרחוק היא חכמה כד&quot;א מרחוק ה&#x27; נראה לי ומלת נראה הוא 
בגי&#x27; ע&quot;ב קפ&quot;ד שהם פנים ואחוריים דאבא כנודע והנה בהיותם מרחוק תוכל הנקבה לקבלם 
כנז&#x27; ולסיבה זו נקרא אבא רחוק כנז&#x27;:



קונה הכל עתה נכנסין ג&quot;ר דאבא ברישא דז&quot;א ויורדין ג&#x27; פרקים אמצעיים במקומם הראוי 
להם שהם חג&quot;ת דז&quot;א. גם יורדין ג&#x27; פרקים תתאין במקומם שהם נה&quot;י דז&quot;א. ועתה נשלמו כל 
המוחין דאב&#x27; ודאימ&#x27; לכנוס במקומם כל א&#x27; במקו&#x27; הראוי לו וזה רמז קונה הכל כי עתה כבר 
נגמר לקנות ולהעשות הכל לגמרי. גם תכוין כי קונה הכל הוא גי&#x27; רי&quot;ו שהם ג&quot;פ ע&quot;ב והם 
ג&#x27; הויות דמילוי ע&quot;ב דיודין והם בחי&#x27; ג&quot;ר דאבא שהם ג&#x27; הויות דמילוי יודין שהם בגימ&#x27; 
קונ&quot;ה הכ&quot;ל כי אלו הם מוחין ממש אבל ג&#x27; אמצעיות היו ג&#x27; הויות פשוטות לפי שלא היו 
מוחין ממש ולכן נרמזו במלת גומל ושלש תחתונות לא הוזכרו אפי&#x27; בבחי&#x27; הויו&#x27; פשוטות רק 
בסוד מלוי ההויות בלבד שה&quot;ס אלקי אברהם כו&#x27; כנ&quot;ל כי מילוי אותיות הויה דע&quot;ב דיודין 
הוא בגי&#x27; אלקי שהוא מ&quot;ו. גם תכוין כי המוחין דאימא כשנכנסו הג&quot;ר דאימא וירדו ג&#x27; 
אמצעיו&#x27; למטה לא ירדו בפעם א&#x27; אמנם בתחילה ירדו אל הגרון במלת האל. ואח&quot;כ נסעו 


נסיעה שנית במקומם במלת הגדול הגבור והנורא כנז&#x27; והטעם הוא לפי שהגרון הוא מקום צר 
מאד והראש הוא רחב ואין כח אל המוחין לירד דרך הגרון שהוא מקום צר בפעם א&#x27; ולכן 
בתחלה נוסעים נסיעה אחת עד הגרון בלבד ומתעכבי&#x27; שם לסיבת היותו מקום צר ואח&quot;כ ע&quot;י 
מעשינו באומרנו הגדול הגבור והנורא נוסעים ויורדים למטה יותר והנה גם אלו דאבא היה 
ראוי להיות כן שבתחילה ירדו אל הגרון אותם ג&#x27; אמצעיות דאבא ואח&quot;כ ירדו בחג&quot;ת דז&quot;א:



אמנם אין הדבר כן אלא שבפעם אחד יורדין עד חג&quot;ת דז&quot;א וזה נרמז במלת קונה הכל כי הכל 
נגמר ברגע א&#x27; ובנסיע&#x27; א&#x27; ואין צורך אל נסיעה אחרת כמו באימ&#x27; והטעם לזה הוא כי עתה 
אנו מעוררים את האור העליון דמזל&#x27; עלאה קדישא דאריך שהוא תיקון י&quot;ג של ונקה שהוא 
אותיו&#x27; קונה ממש וע&quot;י אור גדול הנמשך עתה מזה המזל במוחין דאבא יש להם כח גדול לרדת 
במרוצה בנסיעה א&#x27; ולא יצטרך לב&#x27; מסעות וקרוב הוא שנאמר כי זהו סוד ענין זווג במזל&#x27; 
עלאה עצמו וע&quot;י הזווג ההוא נוסף אור הנז&#x27; ואין להאריך בזה. וכבר הארכנו בזה במה 
שהודעתיך כי זווג או&quot;א במזל&#x27; אתכללו וכמו שלהכניס שלשה תחתונות דאבא הוצרך זווג 
במלת אלקינו ואלקי אבותינו כנ&quot;ל גם עתה יש זווג אחר לענין שלשה ראשונות. גם תכוין 
לענין הנ&quot;ל כי ע&quot;י מזל&#x27; עלאה הנרמז במלת קונה כנז&#x27; נעשה יסוד דז&quot;א הנקרא הכל כמבואר 
אצלינו בכמה מקומות איך נה&quot;י דז&quot;א הם באים תמיד ע&quot;י תוספת ולכן החיצו&#x27; נאחזים בהם 


ואלו הנה&quot;י ה&quot;ס תחום שבת ולפי שתמיד באים מחדש לכן צריך לאור עליון דאריך ולזווג 
שלו כנ&quot;ל כדי לתקן ולהאציל מחדש את הנה&quot;י דז&quot;א ולכן נרמז כאן אריך ב&quot;פ הא&#x27; היא במלת 
אל עליון שה&quot;ס הכתר הנז&#x27; דאריך ונקר&#x27; אל עליון אשר ע&quot;י נגמלים החסדים טובים שהם 
הנה&quot;י דז&quot;א שהוא מוציאם אותם לחוץ ומגלה אותם כענין ויגמול שקדים. וגם נרמז שנית 
במלת קונה הכל כי הוא קונה בסוד ונקה בסוד מזלא עלא&#x27; דדיקנא דאריך אשר הוא מוציא את 
הכל שהוא היסוד כנז&#x27;. גם תכוין במלת הכל כי כל בגי&#x27; חמשים שהוא כללות החמשה חסדים 
הנמשכים ביסוד דז&quot;א וכל אחד כלול מעשר כנודע. וגם מתפשטי&#x27; ויורדים בתוכו הה&quot;ג לצורך 
רחל נוקבא דז&quot;א וזה נרמז במלת הכל ה&#x27; לנוק&#x27; כל ליסוד עצמו דז&quot;א וכל מציאות התפשטו&#x27; 
זה החסדים וגבורות אלו הם ביסוד עצמו גם תכוין כי עד עתה לא היו ביעקב וברחל רק ב&#x27; 
מוחין מנ&quot;ה אבל עתה אשר נגמרו וירדו כולם במקומם אז נעשה מוח הדעת ביעקב מן היסוד 


דאבא שנכנס עתה למטה והיסוד הזה נק&#x27; כ&quot;ל כנודע כי כל בחי&#x27; כל הוא ביסוד. גם נעשית 
מוח הדעת ברחל מן הה&quot;ג דאימא הנרמזים באות ה&#x27; מן הכל כנודע וכבר נודע כי מקום הדעת 
דיעקב ורחל הוא כנגד היסוד דז&quot;א אמנם הדעת דרחל איננו רק בסוד דעתן של נשים קלה 
כמבואר אצלינו בהרבה מקומו&#x27; ובפרט בדרוש תפילין דר&quot;ת. גם תכוין כי כל זה שביארנו 
שנמשך ליעקב ורחל הם באופן זה כי מן הארות דאבא נמשכות ליעקב והארות דאימא לרחל 
ולכן תכוין מלת קונה ברחל שהוא גי&#x27; אהיה דמלוי יודין שהוא הנק&#x27; צלם דז&quot;א מצד אימא 
ומלת הכל ביעקב שהוא אבא הויה דמלוי יודין שהוא גי&#x27; ע&quot;ב. וכבר נודע כי בחי&#x27; האור 
שקדם לעולם שאחז&quot;ל הנה הוא בחי&#x27; היסוד דאבא אשר היה מאיר מסוף העול&#x27; עד סופו שהוא 
בפי היסוד דז&quot;א ויוצאת הארתו מפי היסוד אור גדול מאד ואח&quot;כ גנזו הקב&quot;ה לצדיקים ר&quot;ל 
בתוך היסוד הנק&#x27; צדיק ושם הוא מתלבש ונגנז בתוך היסוד ההוא דז&quot;א ושם נקרא בסוד אור 


זרוע לצדיק. ואומרו שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו ר&quot;ל כי הוא מתפשט ומתגלה בו&quot;ק 
ז&quot;א הנקרא עולם ואח&quot;כ גנזו תוך היסוד דז&quot;א. והנה כאשר יוצא אור מזה היסוד דאבא כדי 
להוציא כנגדו פרצוף יעקב כנודע אין כל האור שלו יוצא להיותו נגנז שם אמנם נשאר בתוך 
היסוד דז&quot;א כמנין טוב גנוז שם וז&quot;ס אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי כו&#x27; הנז&#x27; בפ&#x27; 
תרומה בד&#x27; קס&quot;ח ע&quot;ב וז&quot;ל אמאי אקרי טוב ואמאי אקרי חסד טוב איהו כד כליל כולא בגויה 
ולא אתפשט לנחתא לתתא חסד כד נחתא לתתא ועביד טיבו עם כל בריין בצדיקי וברשיעי ולא 
חייש ואע&quot;ג דדרגא חד הוא מנ&quot;ל דכתיב אך טוב וחסד ירדפוני כו&#x27; והענין הוא כי היסוד 
ההוא הוא הויה דמלוי יודין הוא בגי&#x27; חסד וכולו הוא מתפשט ויוצא אל יעקב חוץ מחשבון 
טוב דלא התפשט ונשאר גנוז תוך יסוד דז&quot;א:



והנה אם תסיר חשבון הכ&quot;ל מן ע&quot;ב ישאר בגי&#x27; טוב והרי נמצא איך האורות שהם כמספר הכל 
ניתנים אל יעקב והשאר הם בגי&#x27; טוב והם גנוזים לצדיקים שהם צדיק וצדק ר&quot;ל לצורך זווג 
ז&quot;א הנקר&#x27; ישראל עם רחל כי גם אז יש זווג מבחי&#x27; חו&quot;ג דאו&quot;א ונמצא כי אז בזווג ההוא 
נכנסים ברחל ג&#x27; יסודות יסוד דאב&#x27; ויסוד דאימא ויסוד דז&quot;א המלביש את שניהם בתוכו 
וזהו הטעם שנתבאר אצלינו כי הזווג דז&quot;א שהוא הזווג ישראל עם רחל הוא עליון מאד 
ואינו נעשה רק ביום שבת כמשי&quot;ת במקומו. גם תכוין כונה כוללת לשלשתן במלת הכל והוא 
כי עתה יש בחי&#x27; ה&#x27; ליעקב וביאר ענין ה&#x27; זו אני מסופק איך שמעתי ממוז&quot;ל כי שמעתי 
מאדם אחד ששמע ממוז&quot;ל שענינה הוא כי בתחילה היו לו ב&#x27; מוחין הנק&#x27; חסדים טובים כנ&quot;ל 
ועתה להיות שנכנסו ג&#x27; מוחין עלאין לכן עתה לקח הארה מהם ונמצא שיש לו ה&#x27; הארות. אבל 
מה שנלע&quot;ד ששמעתי ממוז&quot;ל הוא באופן זה והוא כי הנה יעקב לוקח הארת מן או&quot;א ומן אבא 


לוקח ג&#x27; מוחין שהם חב&quot;ד אבל מן אימא אינו לוקח אלא הארת ב&#x27; מוחין בלבד לפי שהנשי&#x27; 
דעתן קלה כמשי&quot;ת באות כ&#x27; של הכל. ונמצא שחמש הארות לקח יעקב. ואות כ&#x27; של הכל תכוין 
בה אל רחל. כי הנה עתה לוקחת ב&#x27; מוחין בשלימות&#x27; משא&quot;כ במלת גומל חסדים טובים כנ&quot;ל 
לפי כי עתה שנגמר אבא ליכנס נמצא כי עתה המוחין שלה הם בשלימות&#x27;. והנה הם שני מוחין 
בלבד שהם חו&quot;ב שבה כי דעת אין בה לפי שהדעת מצד אימא הם בחי&#x27; חו&quot;ג והחסדים נתפשטו 
בו&quot;ק דז&quot;א ולא נשאר לה רק הה&quot;ג וה&quot;ס ה&#x27; הויות שעולים בגי&#x27; ק&quot;ל בסוד נשים דעתן קלה 
כנז&#x27; בזוהר פ&#x27; שלח לך ובאות ל&#x27; מן הכ&quot;ל תכוין אל הג&#x27; מוחין עלאין דמצד אבא הנמשכין 
עתה בז&quot;א כנ&quot;ל. גם תכוין כי הנה גם יעקב הוא דכורא ויש בו בחי&#x27; דיקנא קדישא וצריך 
לתקן בו דיקנא זו במלת קונה הכל שהוא בגי&#x27; רי&quot;ו שהוא בגי&#x27; א&quot;ל אלף למד ונודע 
שהתיקון הא&#x27; די&quot;ג תיקוני דיקנא הוא אל כמש&quot;ה אל רחום וחנון כו&#x27; והוא ע&quot;ד מש&quot;ל במל&#x27; 


האל שהוא תיקון דיקנ&#x27; דז&quot;א:

וזוכר חסדי אבות הנה כבר נתבאר שעשינו כחב&quot;ד ליעקב ורחל באופן זה כי ב&#x27; השלישי&#x27; 
המגולים התחתונים שבת&quot;ת דז&quot;א הם בחי&#x27; שני הכתרים ליעקב ורחל. וב&#x27; פרקין עלאין דנ&quot;ה 
הם חו&quot;ב שלהם לשניהם והיסוד הוא הדעת לשניהם ועתה מן שני פרקין האמצעים דנ&quot;ה דז&quot;א 
ומן העטרה דיסוד דז&quot;א נעשית חג&quot;ת ליעקב ולרחל וזה נרמז באומרו וזוכר חסדי אבות ויען 
כי כולם נכללים בחסד נק&#x27; חסדי אבות גם פי&#x27; ב&#x27; לפי שהאבות הם הג&quot;ר וחג&quot;ת הם הבנים 
שלהם ונקר&#x27; חסדי אבות ר&quot;ל חסדים הנמשכים מן הג&quot;ר הנקראים אבות ויען כי כולם נכללים 
בחסד נק&#x27; חסדים גם הם. ואמנם יעקב הוא מצד פנים דז&quot;א ע&quot;י אור דאבא ורחל מצד אחור 
דז&quot;א ע&quot;י אור דאימא ולכן תכוין במלת וזוכר שהוא בגי&#x27; הויה דע&quot;ב דיודין דאב&#x27; ואהיה 
דיודין באימא ושניהם בגי&#x27; זוכר:



ומביא גואל לבני בניהם כאן תכוין לעשות שלשה אחרונות שהם נה&quot;י דיעקב ורחל מן ג&#x27; 
פרקין תתאין דנה&quot;י דז&quot;א כנודע ותכוין באומרך לבני בניהם שהם נ&quot;ה הנעשים עתה ליעקב 
ורחל והענין מבואר עם הנ&quot;ל כי ג&quot;ר חב&quot;ד נקר&#x27; אבות כי ה&quot;ס אברהם יצחק ויעקב כמבו&#x27; 
לעיל במלת אלקי אברהם כו&#x27; והג&#x27; אמצעיות חג&quot;ת הם בנים שלהם ונקר&#x27; חסדי אבות כנ&quot;ל שהם 
חסדים נמשכים מן האבות כנז&#x27; והג&#x27; אחרונות נה&quot;י נק&#x27; בני בניהם של האבות הנז&#x27; ובמלת 
גואל תכוין אל היסו&#x27; דיעק&#x27; ורחל לפי שהיסו&#x27; הוא נק&#x27; מגדל הפורח באויר לפי שאין כנגד 
היסוד דיעקב ורחל שום אחיזה בז&quot;א כנודע לז&quot;א ומביא גואל לבני בניהם כי הוא הבאה 
מחדש ממש משא&quot;כ בשלשה אמצעיות שלהם שיש להם אחיזה כנגדם בז&quot;א ולכן לא נאמר בהם אלא 
לשון זכיר&#x27; כמ&quot;ש וזוכר חסדי אבו&#x27; כי היא זכיר&#x27; אל מה שכבר היה במציאו&#x27; ונודע כי סוד 
גאולה הוא ביסוד אבל היסוד דרחל אע&quot;פ שגם בו שייך לשון גאולה עכ&quot;ז תכוין באופן אחר 


והוא במה שנודע כי נקוד&#x27; ציון שבנקבה פטר רחם שבה הוא בחי&#x27; היסוד שבה והוא בחי&#x27; מם 
סתומה שה&quot;ס הרחם שבה העשוי בצורת ם סתומה בסוד כי לא סגר דלתי בטני כי שני דלתות 
רחמה הם מצויירות בציור חיבור מם סתומה כזה ם והנה גואל הוא בגי&#x27; ארבעים כמנין מם 
סתומה:

למען שמו עתה נשלם בחי&#x27; המל&#x27; שביעקב ושברחל והם בחי&#x27; העטרה אשר ביסוד שבהם ונק&#x27; שמו 
יען שכל בחי&#x27; המל&#x27; נקרא שם כנודע ולפי שאין שום אחיזה כנגדם בז&quot;א ולכן לא נזכר בה 
שום המשכה לא בלשון הבאה ולא בלשון זכירה כמ&quot;ש ומביא גואל כו&#x27; וזוכר כו&#x27; אמנם אמר 
למען שמו בלבד ומה שצריך לכוין עתה הוא כי הנה עד עתה המשכנו כל אלו הפרצופים ואין 
אנו מזכירים של מי הם ועתה ביאר כי כל אלו ההמשכות הם למען שמו. ר&quot;ל לצורך עשי&#x27; 
פרצוף יעקב ורחל אשר כל אחד מהם נק&#x27; שמו באופן זה כי הנה ענין יעקב ה&quot;ס משה שהוא 
בגי&#x27; קפ&quot;ד אחוריים דהויה דיודין וקס&quot;א פנים דאהיה דיודין לפי שיעקב נמשך מיסוד דאבא 


ע&quot;י יסוד דאימא שה&quot;ס קפ&quot;ד וקס&quot;א הנז&#x27; שהם בגי&#x27; שמו וגם רחל פשוט הוא שנקרא שם ה&#x27;: 


</div>
