{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "4", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי ברכת השחר", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי ברכת השחר", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/4/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/4/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי ברכת השחר \nהקדמה אחת קטנה דע כי כל תפילה היא בעולם העשיה בסוד תפילה לעני והיא המלכות השואלת \nצרכיה ומתפללת אל זעיר אנפין וסימנך ואני תפלה וזהו הטעם שכל לשון תפלה נכתב בתורה \nבלשון שפיכת נפש כמש\"ה ואשפוך את נפשי לפני ה' והיא בחינת מלכות דאצילות או עולם \nהעשיה הנקרא נפש:\n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מצאתי כתוב בספרי המקובלים שהאומר שם זה הקדוש בשומע תפלה שאין תפלתו חוזרת ריקם \nולא כתבתי ניקוד אלפא ביתות וניקוד השמות לפי שאין אתנו יודע עד מה עד ישקיף וירא \nד' משמים. ונלע\"ד חיים כי הוא שם זה ארארית\"א כי ראשי תיבותיו הוא, אחד ראש אחדותו \nראש יחוד תמורתו אחד:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הקדמה אחת בענין צרות המשיח צריך לדעת מ\"ש חז\"ל די לו להקב\"ה באבלו ודי להם לישראל \nבאבלם ומאמר זה יובן בהקדמה אחת והיא כי קודם דור המבול ודור הפלגה היה הקב\"ה משפיע \nשפע נשמותיו הקדושות ששים רבוא נשמות קדושות עד שדור המבול קלקלו כ\"כ שבחר השי\"ת \nלכלותם כדי לצרוף אותם בנח ובבניו כמו שנבאר אח\"כ וכן בדור הפלגה היו ג\"כ שפע \nהנשמות הקדושות על דרך הכולל עד שפגמו בעון המגדל וחלקם הקב\"ה לשבעים שרים ובירר \nלישראל לו שנאמר כי חלק ד' עמו וכשישראל נכנסו לארץ והיו ששים רבוא נשמות קדושות \nדור אחר דור ופגמו ג\"כ בעון ע\"ז ש\"ד ג\"ע וכיוצא והיה משלח להם נביאיו להוכיח לראות \nאם יחזרו בתשובה כדי שלא יהיה צורך לעשות צירוף הצריך לנשמתם כמו חרב ורעב כו' \nוכשהעונות גברו ולא רצו לחזור בתשובה וראה בחכמתו שצריך לעשות להם צירוף כולל מפני \nשכבר לא יועיל להם להמית אותם במיתה כדרך בני אדם ושיחזרו בגלגול כי העונות גברו \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כמו בדור המבול ואז נחרב הבית. וא\"ת והרי אותם שעבדו ע\"ז בדור אחר, או אותם שהמיתו \nלזכריה במקדש לא קבלו ענשם שכבר מתו זה אינו שהקב\"ה המיתם כדי לגלגלם ואותם עצמם \nשעבדו ע\"ז בדור אחר או שהמיתו לזכריה הם עצמם באו בגלגול לקבל ענשם בחורבן הבית וכל \nאחד קבל ענשו כפי מה שחטא, יש שנהנה בעבירה מעט יהרג בצער היותר נקל שאפשר וימות \nתיכף, ויש שנהנה הרבה ובעל בעילות הרבה או כדומה הנה לאיש הזה ידקרוהו ויחיה ימי \nמספר ברעב ובחוסר כל ויראה את בניו שחוטים לעיניו ח\"ו, הכל במדה במשקל כדי למרק כל \nאחד כפי מה שחטא, ואותם בני ישראל שנשארו מן החורבן היה כור ומצרף להביא כל אותם \nהנשמות שנהרגו ולכך בימי גלות בבל ובית שני היו פרים ורבים הרבה ע\"כ:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך \nעליו בעת התפילה. אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר \nהתפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו, אבל צריך להראות לפניו ית' הכנעה \nגדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את \nרבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות \nוהשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה, בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות \nוכמו שאמרו בגמרא מההוא דהוה קבדח טובא כו' ואמר תפילין קא מנחנא. ואל תבוז לענין \nזה כי שכרו גדול מאד:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות ואהבת \nלרעך כמוך ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי עי\"ז תעלה תפילתו כלולה מכל \nתפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד \nצריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו ובפרט אם יש להאדם \nידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם \nלשתף עצמם בצערו או מחמת חולי או מחמת בנים ח\"ו ויתפללו עליו וכן בכל תפילותיו \nוצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו ומאד הזהירני מורי ז\"ל בענין אהבת החברים שלנו של \nחברתינו. גם הזהירני מאד מורי ז\"ל שלא להכניס האצבע לתוך האזנים כדי לנקות הזוהמא \nשבהם בתוך התפלה כלל מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח ואם עשה כך צריך נטילה:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "גם מעולם לא התפלל תפילתו בקול רם אפילו סדר התפילה של מיושב כגון הזמירות וכיוצא \nבהם להורות הכנעה ואימה ויראה לפני השי\"ת ואמנם ביום שבת היה מרים ומגביה קולו \nבנעימה בתפילה דמיושב יותר מעט ממה שהיה עושה בחול ואף זה לא היה עושה אלא מפני \nכבוד השבת גם הייתי נוהג לומר בכל בקר קודם התפלה פרשת המן ועשרת הדברות וכיוצא בזה \nבפרשיות אחרות ומנעני מורי ז\"ל שלא לאומרם ובפרט בעשרת הדברות הזכיר לי טעמו של דבר \nכי הרי בימי הראשונים קבעום בתפלה ומפני המינין שלא יאמרו שאין עוד ח\"ו תורה מן \nהשמים אלא עשרת הדברות בלבד לכן בטלום ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינין ולנהוג מה \nשביטלו רז\"ל בגמרא. ענין מורי ז\"ל בקומו בלילה אף אם היה קודם אור היום היה מסדר כל \nהברכות של שחר עד פרשת העקידה. ואח\"כ היה קורא ועוסק בתורה ובהאיר היום היה מתעטף \nבתחילה בציצית ואח\"כ היה מניח תפילין הפך מן המקדימין התפילין אל הטלית וטעות גמור \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוא בידם כמו שיתבאר סודם למטה בע\"ה ואח\"כ היה מתחיל תפלתו ואומר מן פרשת העקידה \nואילך:\n\nכל הח\"י ברכות שיש מן ענט\"י עד סוף ברכת התורה כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום \nאע\"פ שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם \nאפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו \nוכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אע\"פ שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו ש\"ע נתקנו \nחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויום הכיפורים שאז כל העולם יחפים וגם חוץ \nמברכת ענט\"י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "גם בענין הי\"ח ברכות הנזכרות אשר נהגו העולם לסדרם בבהכ\"נ וכל העם משיבין אמן \nאחריהם ויש מפקפקין ומגמגמין בדבר זה לומר שכיון שענו השומעין אמן אחר האיש הראשון \nשבירך אותם כבר יצאו כולם י\"ח ואסור להם לחזור ולברכן וראיתי את מורי ז\"ל שהוא לא \nהיה מסדרם בביה\"כ אלא בביתו בקומו ממיטתו כפי סדר הנזכר בגמרא אבל כשהיה איזה אדם \nמברך ומסדר הברכות בביה\"כ היה עונה אחריהם אמן ואפילו אם היה באמצע הזמירות היה \nמפסיק לענות אחריהם אמן אף אם היו המברכים רבים:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גם הי\"ח ברכות שיש מברכת ענט\"י עד סוף ברכת התורה הנה הם כדוגמת הי\"ח אזכרות שיש \nבאותם הפסוקים של יהי כבוד ד' לעולם כו' וכנגד הח\"י אזכרות שיש בשירת הים ושם \nביארנו סודם ע\"ש (שהם בז\"א דעשיה):\n\nונבאר תחילה דרך כללות ענין ב' הברכות הראשונות של יפנה ויטול ידיו וזה עניינם דע \nכי שתי המעשים האלו הם בסוד תיקון עולם העשיה וזה עניינים יפנ\"ה ויעשה צרכיו הכוונה \nבזה הוא דע יש באדם העליון ב' בחינות שערות אם שערות הראש ואם שערות דיקנא והנה \nשערות הזקן דז\"א הם תקיפין ודינין קשים מאוד שהיותם משתלשלים ויורדין למטה נעשה מהם \nהמותרות שהם סוד הקליפות ואמנם שערות דיקנא דאריך אנפין הם רחמים יען כי הם לבנים \nולכן הם כופין את הדינין אבל בז\"א הם שערות חזקים מאד יען כי הם שחורים והם דינין \nתקיפין וזהו הטעם כי בנוקבא דזעיר אנפין לא יש בה בחינת זקן לפי שדינין שבדיקנא הם \nחזקים מאד ואם הנקבה שהיא האחרונה שבכולן הסמוכה אל הקליפות היתה לה זקן היה אל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "החיצונים אחיזה גדולה בה והיו הדינין מתרבים לאין קץ והנה מסוף הדיקנא יצא ממותרות \nבחי' הקליפות ומקום יציאת המותר הזה הוא נקב האחור העומד בין נצח והוד תרי ירכין \nבבחינה החיצונית שבהם בסוף אדם דעשיה אשר שם סמוך לו הוא מקום הקליפות וזהו סוד \nיפנה. אבל שערות הראש אינם כ\"כ קשים ולכן הם נמצאים גם בראש הנקבה ועל כן אין \nנמשכים מותרות קליפה כמו אותם שבזקן. ואמנם יוצאים מהם מותרות דינין תקיפין מאד אבל \nלא קליפות ועיקר מוצאם הוא דרך היסוד אשר שם הוא המעבר הב' הדוחה מותרות המים דרך \nפנים. ולא דרך אחור ואלו הב' מיני מוצאות הם גדולים וקטנים אשר באדם העליון דעשיה \nוהרי ביארנו ענין יפנה האדם בבקר וכל זה הוא בעשיה כנזכר בזוהר פרשת במדבר כי כנגד \nזה הוא תיקון סדר הקרבנות שאנו אומרים בתפלה ונודע שהם בעשיה וגם זה יתבאר אצלנו \nלקמן היטב מאד ע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ואמנם ענין יטול האדם הוא באופן אחר כי כמו שיש שערות באדם העליון דעשיה שהם בחינת \nהדינין הקשים כנזכר. גם מלבד זה יש באדם עצמו סוד חמש מיני גבורות שהם פ\"ה וחוט\"ם \nוזרו\"ע וי\"ד ואצבעו\"ת כמבואר אצלנו באידרת נשא. והנה שערות הזקן הם סביב החוטם \nוסביב הפה וסביב הזרוע וכו'. אמנם אלו עצמם הנז' הם נמשכים ומתפשטין עד סיום \nהאצבעות ומשם יונקים החיצונים כי כל גבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע אל סיום \nהאצבעות ולכן יש ה' אצבעות ביד ימין כנגד ה' אותיות מנצפ\"ך שהם ה' גבורות הנזכרות \nאשר סיום התפשטותם הוא באצבעות וכבר ידעת כי הם אותיות כפולות ולכן הם ג\"כ ה' \nגבורות אחרות ביד שמאל בה' אצבעותיו השמאלי. ואמנם כל זה הוא בז\"א לפי ששם אפילו \nבחסד שלו יש סיגים כנודע כי גם מן הכסף יוצאים סיגים וכן מן המים שהם בחסד יש בהם \nעכירות ושמרים כנודע וכן על דרך זה יש ברגלים ממש בה' אצבעותיו הימנים וה' השמאלים \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ולכן לא תמצא אבר שיתגלו בו מציאות כל העשר אלא בידים וברגלים לפי ששם הוא סיום \nהשתלשלות הדינין וזהו הטעם יטול ידיו בבקר אף אם לא עשה צרכיו וזה לסיבת כדי להעביר \nמהם הזוהמא כי כל זה הוא בסוד העשיה אשר שם הוא סיום התפשטות הדינין ויציאת המותרות \nואמנם אף אם ביארנו כי יטול ידיו הוא בסוד עולם העשיה הנה הוא בו בבחינת היצירה אשר \n[בה] רוצה לומר בז\"א אשר בעשיה והבן זה. ואל תתמה אם תמצא במקום אחר שהוא ביצירה. \nוהנה כבר ידעת כי יש ראשון לטומאה ויש שני ושלישי ורביעי והנה הם מלמטה למעלה כיצד \nהראשון הוא בעשיה כי הקליפות אשר שם נקרא ראשון והקליפה שביצירה נקרא שני ולכן \nהחולין הם ביצירה והידים הם שניות ושלישי עושה שלישי בחולין והתרומה הוא בבריאה \nוהקליפה אשר שם סביב לבריאה נק' שלישי ומטמא את התרומה שהיא בבריאה והרביעי הוא \nפוסל בקדשים כנגד הקליפה שבאצילות המטמא את הקדשים שהוא אצילות הנקרא קדשים. ואמנם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "המת הנקרא אבי אבות הטומאה אינו בכלל אלו הארבעה ויתבאר במקומו. וגם עיין בשער \nהמצות בפרשת עקב בענין נטילת ידים של המזון כי שם נתבאר ענין זה היטב:\n\nועתה נבאר סדר נטילת ידים של שחרית הנה בתחילה יטול הכלי של המים בידו הימנית \nונותנו בידו השמאלית ואח\"כ שופך מים מידו השמאלית על ידו הימנית ואח\"כ ישפוך מים \nמידו הימנית על ידו השמאלית הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ \nכל יד ויד ג' פעמים ולא תרחצם יחד ג\"פ כל יד אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' \nבסרוגין כי ע\"י כן רוח הטומאה הנקראת שיבת\"א [חולין ק\"ו ע\"ב ושבת ק\"ט ע\"א] בת מלך \nהיא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם ואם לאו אינה נעתקת וכן נמצא בזוהר \nבכ\"י:\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ועתה נבאר כוונת ברכת על נטילת ידים. הנה בברכה זו יש י\"ג תיבות והם כנגד י\"ג מידות \nדא\"א דעשיה וכמו שביארתי לך כי נט\"י היא בעשיה בסוד יפנ\"ה ויטול ידיו כנ\"ל ואנו \nצריכים להעלותם ולזוקפם ולמתק חמש הגבורות שבהם ע\"י מימי החסד שהם ה' חסדים ולפי \nשאין המים ניטלים בזרועות אלא בידים לכן לפחות אנו צריכין לחבר יחד שתי הזרועות \nבאופן שלא יצאו קשרי הזרועות לאחור בסוד כל אחוריהם ביתה. גם צריך לפשוט כפות הידים \nכמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר וזה לרמוז קבלת הטהרה והנה ענין עליתם אינם עולים \nלעולם אלא בשם בן מ\"ב והנה נרמז שם בן מ\"ב בשלשה הידים הנזכרין בתקונין בסוד יד \nהגדולה ויד החזקה ויד רמה באמצעיתא. כיצד יהו\"ה אלקינ\"ו יהו\"ה בימין. כו\"זו במוכס\"ז \nכו\"זו ביד שמאל. יהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א באמצע הרי מ\"ב. ואמנם יד ימין הם סוד חצי \nהראשון של שם הוי\"ה שהוא י\"ה יו\"ד וא\"ו דל\"ת ה\"א אל\"ף ויד שמאל הוא חצי השם האחרון \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שהוא ו\"ה וא\"ו אל\"ף וא\"ו ה\"א אל\"ף ויד אמצעית היא שורש השם בעצמו שממנו נתפשטו אלו \nהידים ולכן הוא באמצע ולכן ר\"ת על נט\"י ענ\"י שהוא בעולם העשיה הנקרא עני וגם אלו \nהר\"ת הם בגימ' ק\"ל (לרמוז) כי בעשיה הוא סוד ע\"ב ק\"ל. עוד תכוין בברכת ענט\"י דשחרית \nלהעלות העשיה למעלה ע\"י אלו הג' ידים שאמרנו שהם ד' אלקינו ד' בימין כוז\"ו במוכס\"ז \nכוז\"ו בשמאל. ויהו\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א באמצע כי שם זה הוא בעולם היצירה וע\"י ג' \nידות אלו דיצירה אנו מעלין את עולם העשיה. גם יכוין כי ר\"ת ענט\"י הוא עני בגימ' ק\"ל \nשהוא הריבוע והאחוריים של הוי\"ה דמ\"ה דאלפין דיצירה להמשיך משם אור ג\"כ אל עולם \nהעשיה וכבר ידעת כי ה' אצבעות הם ה' גבורות מנצפ\"ך והם כפולות וכנגדם ה' אצבעות ביד \nימין וה' ביד שמאל וצריך להעלותם עד ג' ראשונות ואז נטהרים ע\"י המים שהם ה' חסדים. \nגם תכוין למה שהודעתיך איך אור המוחין דז\"א נמשכין דרך צפרני האצבעות ושם נאחזים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "החיצונים ואמנם ע\"י העלתם למעלה אינם נאחזין לפי שאין יוצאים אז האורות משם:\n\nברכת אשר יצר היא כנגד אבא [דזו\"ן] שבעולם העשיה ולכן יש בה מ\"ה תיבות כמספר אדם \nשהוא חכמה אבא וז\"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי מסוד החכמה העליונה נוצר זה האדם \nשנרמז בו ולפי שהיצירה קודמת אל העשיה לזה אמר אשר יצר את האדם כי ע\"י היצירה נעשית \nהעשיה. והנה לפי שהג' ספירות עליונות הם סוד הבריאה והאדם שהוא חכמה הוא א' מן הג' \nלזה אמר וברא בו כי הוא מבחי' הבריאה וזהו לשון בו כי בו באדם עצמו שהוא בחי' \nהבריאה שבעשיה ברא כו' כנודע כי ג\"ר דעשיה הם בריאה שבעשיה והו\"ק הם יצירה שבעשיה \nוהעשירית עשיה שבעשיה. והנה נקבים אלו הם בחינת ז' נקבים שבראש האדם שהוא אבא כנזכר \nבר\"מ פרשת משפטים ואמנם הם סוד עינים [ואודנין] וחוטם ופה וכו' והם סוד ז' דגלגלתא \nוהנה הענין הוא כי אין אנו צריכין כאן בעשיה אלא בחי' אור הנקבים האלו לפי שהדינין \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הם צורך קיום העולם כדי שיוכלו לקבל אור העליון ע\"י המדה הניתנת בהם ע\"י הדינים \nהקוצבים קצבה ומדה באורות שלא ישפיעו יותר מדאי ובפרט בעולם העשיה אשר שם צריכין \nהדינין בהכרח כי שם הוא ענין סנדלפו\"ן שהוא בגמ' פ\"ר שהם סוד ה' גבורות מנצפ\"ך שהם \nבגימ' פ\"ר. והנה אם בחינת הרחמים יפתחו יותר מדאי דרך אותם הנקבים ודאי הוא כי \nיתבטלו הדינין שבעשיה ויתבטל העולם וכן אם יסתתמו יותר מדאי ולא ימשכו הרחמים יתרבו \nהדינין ויהיו הם לבדם בלתי רחמים ועי\"ז א\"א להתקיים אפילו שעה אחת דהיינו בחי' \nמלכות שבעשיה הנקרא שעה א' כנז' בתיקונים תיקון ס\"ט בסוד מזל שעה גורם ובסוד שעה \nעומדת לו ועי\"כ רופא כל בשר בסוד מיתוק הדינין ע\"י הרחמים כי הבשר הם דינים בישרא \nסומקא והוא בעשי' כי משם הוא סוד הבשר וע\"כ הוא מפליא לעשות ר\"ל כי הוא ממשיך הנתיב \nהעליון הנק' פל\"א עד עולם העשיה כדי למתק דיני' וזהו ומפליא לעשות ונרמזה העשיה \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "במלת לעשות ומ\"ש גלוי וידוע לפני כסא כבודך הוא בעולם האצילות אשר הוא יותר פנימי \nמכסא הכבוד שהוא הבריאה וזמ\"ש לפני כסא כבודך ומשם נגלים וידועים בחי' הנקבים האלו \nלמתקם משם ע\"י הנקבים ההם מן האצילות היושב פנימי מן כסא כבודך שהוא הבריאה כנז':\n\nברכת אלקי נשמה שנתתה בי כו' ברכה זו סמוכה לחברתה לפי שהיא כנגד אימא [דזו\"ן] \nדעשי' המחוברת תדיר עם אבא [והבן] זה הנה אעפ\"י שלא כל אדם זוכה לחלק הנק' נשמה \nעכ\"ז הנה יש לו חלק בנשמת אדה\"ר שהיה כולל כל הנבראים אעפ\"י שהאדם הזה עדיין לא זכה \nאלי' הוא בעצמו. ואמרו טהורה היא כנגד עולם האצילות אשר משם נשמה לנשמה. אתה בראת \nכנגד חלק הנשמה הבאה מן הבריאה. אתה יצרת הוא סוד הרוח הבא מן היצירה. אתה נפחתה בי \nהוא סוד הנפש שבעשי' ונמצא כי באמרו נשמה שנתת בי כלל כל הד' חלקים הנז' וקראם כלם \nבשם נשמ'. ואתה עתיד ליטלה ממני כו' הוא בסוד מ\"נ ואח\"כ אתה עתיד להחזירה בי בבקר \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "בסוד חדשים לבקרים:\n\nברכת הנותן לשכוי בינה כו' כבר הודעתיך כי ליל הוא קודם חצות הלילה, ולילה הוא אחר \nחצות הלילה. ועל כן אנו מברכים ברכה זו אחר חצות לילה ואילך. ושכוי הוא גבריאל סוד \nהגבורה ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינ' בגבורה וזמ\"ש הנותן לשכוי בינה ואז היא מתמתקת \nבסוד מש\"ה ויבא לו יין וישת (דארמי ביה מיא) בסוד יין המשמח והוא סוד היום אבל \nהגבו' בעצמ' היא יין המשכר והוא סוד הלילה וזמש\"א להבחין בין יום ובין לילה שהוא \nע\"י היין המשמח הנמשך מבינה והיא המבחין בין יום ובין לילה:\n\n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ברכת הנותן ליעף כח כו' נכון לאומרה והיא אחת מן י\"ח ברכות האלו שתקנו קודם התפיל' \nואעפ\"י שיש מגמגמין בדבר זה עכ\"ז ראוי הוא לאמרו עכ\"פ וכמו שנבאר סודה בע\"ה והטעם \nשהשתי ברכות אלו שהם מלביש ערומים. וברכת הנותן ליעף כח נתקנו לסוד מה שנבאר עתה \nבע\"ה והוא כי הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא וע\"י כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה \nומלבישין לנשמתו לבוש הקלי' בגדים צואים כדמיון מש\"ה ויתנצלו בנ\"י את עדים ונמשך \nעליהם זוהמת הנחש וכדמיון אדה\"ר שנאמר בהם וידעו כי ערומים הם ואח\"כ כתיב וילבישם \nכתנות עור משכא דחויא. והנה הכל הוא כפי ערך החטא כי אם החטא הוא קל מתחלש כח הלבוש \n", "en": ""}]}
