{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "41", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/41/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/41/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן \nונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה \nאל זו\"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל \nבכוונת אמן דחזרת עמידה דש\"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב\"פ ואין שם החיבורים הנ\"ל \nדבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ\"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ\"ז \nעיקר הכוונה היא ע\"ד הנ\"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף \nשמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ\"י שהוא \nעתה פב\"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור \nושם היא כוונת האמן והנה מורי ז\"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות \nהויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף \nשכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע\"ד שזהו מה ששמעתי אעפ\"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ\"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז\"א כי בדעת שבו יש \nשם מ\"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת\"ת יש ג\"כ הויה אחרת דמ\"ה וקושרת \nומחברת עמו חו\"ג. וביסוד יש הויה דמ\"ה וקושר ומחבר עמו את הנ\"ה. ונודע כי ידוד בנצח \nלימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ\"ה אשר \nבת\"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת\"ת בצד ימין הקרוב אל \nהחסד הוא שם ההויה. ובחצי הת\"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי \nחצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת\"ת והנה יו\"ד ה\"א גי' ידוד והרי איך יש שם \nההויה בימין הת\"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא \nכ' ועם כ\"ה הנז' הרי הם מ\"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ\"ו שהוא מילוי \nההויה דע\"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת\"ת היא ב' \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י\"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח\"כ תצייר שני אלפין \nשיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא \nבגי' מ\"ו. ועם חשבון הי\"ט הראשון הם בגי' ס\"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' \nאדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ\"ה דאלפין שבת\"ת זו היא הגורמת \nלענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת\"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות \nאלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות \nוהנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך \nבכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח\"כ שם הויה וזה סדר \nכוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות \nאדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה\"ס החיבוק \nאז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה \nוהעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל \nהאדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם \nהנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר \nמתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע\"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עכ\"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל\"ז ביחד וזה \nהחילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי \nהחלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח\"כ נשיקה \nשלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח\"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' \nהיא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד \nששניהם פוגעים זב\"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא \nשלעולם ההויה גוברת על אדני משא\"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו \nהשתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והנלע\"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין \nהשניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל\"ז \nכחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא \nמתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס\"ו ע\"א בענין בריה \nדרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה \nדרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה \nאז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת \nעצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו \nכיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה \nלא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן \nשה\"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות \nבחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע\"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה \nיכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן \nהחיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח\"כ הנישוק ואח\"כ הזווג עם אשתו: \nשער הכוונות - דרושי חזרת העמידה דרוש ה ענין כוונת אמן_1 \nונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה \nאל זו\"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל \nבכוונת אמן דחזרת עמידה דש\"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב\"פ ואין שם החיבורים הנ\"ל \nדבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ\"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ\"ז \nעיקר הכוונה היא ע\"ד הנ\"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ\"י שהוא \nעתה פב\"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור \nושם היא כוונת האמן והנה מורי ז\"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות \nהויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף \nשכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע\"ד שזהו מה ששמעתי אעפ\"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע \nמלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ\"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז\"א כי בדעת שבו יש \nשם מ\"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת\"ת יש ג\"כ הויה אחרת דמ\"ה וקושרת \nומחברת עמו חו\"ג. וביסוד יש הויה דמ\"ה וקושר ומחבר עמו את הנ\"ה. ונודע כי ידוד בנצח \nלימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ\"ה אשר \nבת\"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת\"ת בצד ימין הקרוב אל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "החסד הוא שם ההויה. ובחצי הת\"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי \nחצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת\"ת והנה יו\"ד ה\"א גי' ידוד והרי איך יש שם \nההויה בימין הת\"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא \nכ' ועם כ\"ה הנז' הרי הם מ\"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ\"ו שהוא מילוי \nההויה דע\"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת\"ת היא ב' \nאותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י\"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח\"כ תצייר שני אלפין \nשיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא \nבגי' מ\"ו. ועם חשבון הי\"ט הראשון הם בגי' ס\"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' \nאדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ\"ה דאלפין שבת\"ת זו היא הגורמת \nלענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת\"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':\n\nועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות \nוהנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך \nבכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח\"כ שם הויה וזה סדר \nכוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות \nאדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה\"ס החיבוק \nאז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה \nוהעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל \nהאדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם \nהנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר \nמתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע\"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עכ\"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל\"ז ביחד וזה \nהחילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי \nהחלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח\"כ נשיקה \nשלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח\"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' \nהיא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד \nששניהם פוגעים זב\"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא \nשלעולם ההויה גוברת על אדני משא\"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו \nהשתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והנלע\"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין \nהשניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל\"ז \nכחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא \nמתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס\"ו ע\"א בענין בריה \nדרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה \nדרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה \nאז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת \nעצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו \nכיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה \nלא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן \nשה\"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות \nבחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע\"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה \nיכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן \nהחיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח\"כ הנישוק ואח\"כ הזווג עם אשתו:\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "כוונת אמן בכ\"מ שהוא כבר נתבאר עניינו אצלנו באורך אלא ששם ביארתי ששכחתי משא\"ל רבי \nז\"ל בזה ושם כתבתיו בטעות ועתה זכרתיו היטב והרי הוא זה מה ששמעתי אני בעצמי מפי \nמורי ז\"ל בעצמו ולא ע\"י זולתו. דע כי שם ההויה הוא בחסד דז\"א ושם אדני בגבור' ושתי \nהשמות הם בת\"ת עמודא דאמצעיתא כנז' בתיקונים ואלו הב' שבת\"ת אינם השנים שבחו\"ג אמנם \nהם שמות אחרים מלבד אותם שבחו\"ג ועד\"ז הם הויה בנצח ואדני בהוד ושניהם ביסוד וכן \nבמלכות יש שנים ידוד ואדני ועי\"ש במ\"ש שם מה ענין ידוד ואדני שיש במלכות ואיך נרמז \nבסוד ן' פשוטה של אמן והנה זה שאמרנו שיש בת\"ת יהו\"ה ואדני הוא בחיבור החו\"ג \nבהתחברותם בת\"ת כי יש ידוד ואדני ג\"כ בעצמות ת\"ת ולכן תמצא שבהויה דאלפין דמ\"ה שהיא \nבספירת הת\"ת לבדה כנודע הנה אות אלף שבתוך מילוי אות ואו אם נמנה משם ולמטה הם ג' \nאותיות וה\"א והם בגי' י\"ב וה\"ס י\"ב אותיות אדני במילואו והרי איך שם אדני נרמז \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "משמאלא של הויה דמ\"ה דאלפין ר\"ל בסופה וכן שם הויה נרמז מימין ההויה דמ\"ה ר\"ל \nבתחילתה כי לעולם ההתחלה היא בימין וזה עניינו כי הנה מתחילת ההויה דמ\"ה עד אות אלף \nהנז' שבתוך מילוי אות הואו הם ו' אותיות יוד האו שהם בגי' ל\"ב וה\"ס ארבע אותיות \nפשוטות של שם ההויה וכ\"ח אותיות מילוי המילוי שלהם והרי נתבאר איך שם ההויה מימינא \nושם אדני משמאלא ואות אלף באמצעיתא דילהון גם יש בו הויה ואדני באופן אחר והוא \nכשתחלק שם מ\"ה לחצאין יהיו כ\"ב מכאן וכ\"ב מכאן וא' הכולל הרי מ\"ה והנה הכ\"ב שמכאן \nהם כ\"ב אותיות שיש בשני שמות ידוד ואדני במלויים וכן כ\"ב מכאן והם ג\"כ ע\"ד הנז' \nוא\"כ הרי שבהויה דמ\"ה נרמזו בו ב\"פ כ\"ב שהם ב\"פ ידוד ואדני שיש בו והוא בחי' חו\"ג \nהנכללי' בו ונעשים בו ידוד ואדני פעם אחת ועוד יש בו בעצמו הויה ואדני פעם אחרת \nבעצמותו. גם דע כי מלוי הויה דיודין דע\"ב שבאבא היא מ\"ו וזו היא בחי' הטפ' דאבא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שיורש הבן משל אביו. וזה המ\"ו של מלוי הנז' מצויר בצורת א' שנק' א' אחת שציורה ב' \nיודין וואו שהם בגי' מ\"ו ג\"כ בהיות היודין מליאים הם כ' כ' ואות הואו בלתי מלוי \nולכן אמרו בתיקונים שאות אלף שבחכמה היא צורת יוי וצורת אלף שבבינה היא צורת יוד \nוהנה מכח זה המילוי שהוא מ\"ו נעשה ז\"א בחי' ההויה דמ\"ה דאלפין עם הכולל ג\"כ מ\"ו \nואח\"כ כאשר ז\"א מגדיל את נוקבא נותן לה המלוי ג\"כ שלקח מאבא שהוא מ\"ו והמלוי דהויה \nדמ\"ה שלו עצמו שעולה בגימטריא י\"ט:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "והנה כנגד המלוי שנתן לה מהויה שלו דמ\"ה שהיא י\"ט לכן נק' היא חוה אשת אדה\"ר כי חוה \nבגי' י\"ט ואדם בגי' מ\"ה כי מן המלוי שלו נעשית נוק' חוה וכשנותן לה ג\"כ המלוי של \nמ\"ו שלקח מאבא אז נק' נוק' אדני כמנין מ\"ו י\"ט שהם בגי' ס\"ה וז\"ס ה' בחכמה יסד ארץ \nכי ה' שהוא ז\"א נשתתף עם חכמה הנק' אבא וע\"י שני המלויים שלו ושל חכמה שהם י\"ט ומ\"ו \nיסד ארץ דהיינו נוק' הנקרא ארץ שהיא שם אדני ובנה את בניינה והגדילה. ע\"כ מה ששמעתי \nאני ממורי ז\"ל בענין סוד עניית אמן וזה ששמעתי מזולתו ששמע ממורי ז\"ל. וז\"ל עוד סוד \nעניית אמן הנה אמן בגי' יאהדונהי והנה אלו הנקודות הם מלוי שני הויות שהם יוד הא \nואו הא יוד הא ואו הא וכללם שביחוד זו\"ן גם היא נקר' מ\"ה ובניקודם זולת אותיות \nהאחרונות הוא ג' ס\"ג שעולים לאימא לקבל מוחין ועם ניקוד שני אותיות אחרונות וב' \nשמות עולים לא\"א. אותיות שלאחר אותיות אמן הם בנ\"ס הוא י' אלקים ובאתב\"ש הוא י\"פ \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "מ\"ב מן מ\"ה ומן ס\"ג. אמר הכותב ע\"כ מצאתי כתוב ונלע\"ד שזהו פי' כי הנה שני שמות \nהנז' בלתי נקודות הם בגי' צ\"א כמנין שתי הויות דמ\"ה עם הכולל והם כנגד זו\"ן כי \nבהיות נוק' מתייחדת עמו אז ג\"כ היא נק' הויה דמ\"ה והנקו' שבהם כפי מה שכתובים בתורה \nידוד אדני וב' אותיותיו האחרונות אין בהם ניקוד ויש בהם ח' יודין וג' ווין והם \nבגימ' צ\"ח וכשתחבר האותיות עם הנקו' שהם צ\"א וצ\"ח יעלו בגי' קפ\"ט שהם ג' הויות \nדס\"ג. והכוונה היא שעתה עולין זו\"ן הנרמזים באותיות לבדם כנז' אל אימא עילאה הנק' \nס\"ג לקבל משם ג' מוחין שהם ג' הויו' דס\"ג הנרמזים במספר האותיות והנקודות כנז'. אמר \nעוד שאם תוסיף ותנקד גם שני אותיות האחרונות כפי מבטא האותיות שהם ה\"י יתוספו ג' \nיודין שהם ל' על הקפ\"ט הנז' ויהי רי\"ט ועם שני כוללים של שני השמות יעלו בגי' אר\"ך \nלרמוז שאחר שיקבלו זו\"ן הג' מוחין מאימא חוזרים ועולים עוד עד א\"א הנק' ארך אפים \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "כנודע אמר עוד אותיות שלאחריו הוא בגי' י\"פ אלקים ולא הבנתי ענין זה היאך אמר עוד \nובאתב\"ש כו' ר\"ל כי כשתחליף שני שמות הנז' באתב\"ש יהיו מתצק פטצם והוא בגי' תתמ\"ט \nכמנין י\"פ מ\"ב אותיות שיש בה' הויות דס\"ג. וה' הויות דמ\"ה בפשוטן ובמלויים ובמלוי \nמלויים שהם תת\"כ והכ\"ט איני יודע עניינם ע\"כ:\n\n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "סוד אל מלך יושב כו' דע כי תוספת השבת מתחיל מיום ששי מתחילת שעה ששית כמו שית\"ל דף \nס\"ב ריש ע\"א בע\"ה בענין ע\"ש על פסוק יום השישי ה' יתירה ונמצא כי ז' שעות אחרונות \nשל יום הששי וכל כ\"ד שעות דיום השבת הקב\"ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת \nומספרם א\"ל שעות וז\"ס אל מלך יושב על כסא רחמים ושאר ימי החול יושב על כסא דין גם \nבתיקוני' אמרו שהם ר\"ת אמ\"י על כרו\"ב על ידי שאנו קוראים ומתנהג עם ו' יתירה. סוד \nענין הוידוי שנהגו לומר אחר חזרת ש\"ץ התפילה קודם נפילת אפים. דע כי אעפ\"י שהתודה \nעל חטאיו בשומע תפלה כנ\"ל עכ\"ז צריך שיחזור עתה ויתודה על חטאיו ויפרשם בכלל הוידוי \nשמתודים כל הקהל. ואחר הוידוי יאמר ויעבור וי\"ג מדות ואח\"כ יאמר נפילת אפים. וטעם \nקדימת הוידוי אל י\"ג מדות יובן מה שנבאר עתה והוא כי בעת שאתה מתוד' הוידוי תכה ביד \nימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה בין \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "בשחר בין במנח' ע\"כ תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו כו' הכאה א' ותכוין בזה כי הנה נודע \nשלב האדם נעשה מכח גודל הארת החו\"ג והיסודות דאו\"א מתגלים שם בחזה דז\"א כי שם נפסק \nהיסוד דאימא כמבואר אצלנו והחוטא גורם הסתלקות המוחין לעלותם למעלה במקום הסתום \nוהמכוסה ומונע ירידת החסדים ההם אל הלב ותכוין שעתה ע\"י הוידוי נתקן הענין ונתכפרו \nעונותיו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם שע\"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל המקטרג \nלוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו ונפרש ממקום הקדוש' ואז נעשים השני זיווגים של לאה \nוישראל בעת י\"ג מדות ושל רחל ויעקב בעת נפילת אפים וזר לא יקרב אליהם לטמא את משכן \nה' ח\"ו ועל ידי הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום \nהמכוסה למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה ולפי שהיד ימינית היא סוד החמש חסדים בשרשם \nהעליון ולכן צריך להכות ביד ימינו על לבו ויכוין לנענע החסדים אשר למעל' ולהורידם \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "למטה במקום הגילוי. והנה נת\"ל שבברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החז' \nאבל עדיין לא נתגלו בחזה וע\"י אלו ההכאות שמכה בחז' יורדי' החסדים עוד למטה במקום \nהחז' ואחר שירדו שם החסדים במקום החזה אז אומרים ויעבור לעשות זווג לאה עם ישראל \nוכוונתינו הוא שיתפשטו למטה לשני תועליות האחד הוא לצורך זווג לאה עם ז\"א מן החזה \nולמעל' בויעבור וי\"ג מדות והשני הוא לצורך זווג רחל עם יעקב בנפילת אפים כנ\"ל בענין \nנשיאו' כפים דברכת כהנים ולכן מוכרח הוא להקדים הוידוי אל הי\"ג מדות לסיבה הנז', גם \nצריך האדם לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו כו' אעפ\"י שיודע האדם בעצמו שאין \nבו כל הדברים ההם ונראה כמדבר שקר אין חשש בזה ואדרבה הוא מוכרח לומר כך ובזה תבין \nטעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צ\"ל אשמתי בגדתי כו'. אך הענין הוא \nשמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חבירו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אחד כלול מאיברים רבים א\"כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו \nולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון \nרבים אעפ\"י שהוא לא עשה אותה העבירה: \n", "en": ""}]}
