{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "5", "title": "שער הכוונות — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "ההוא בסוד צור ילדך תשי כו' אבל איננו מסתלק מעליו. ואם החטא הוא חמור מסתלק הלבוש \nלגמרי מעליו וכנגד ב' בחי' אלו נתקנו ב' ברכות אלו וענינם הוא כי הנה בכל לילה כאשר \nהאדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי הנה היא מחדשת אותה בסוד \nחדשים לבקרים כו'. ומי שנסתלק ממנו לבושו נותנת אליו בבקר בחי' לבוש ומי שיש לו \nלבוש אלא שנחלש היא נותנת כח בלבוש ההוא ושני בחי' אלו נעשו' בעת הבקר בסוד חדשי' \nלבקרים והבן זה. וחידוש זה נעשה ע\"י השם אל המתעורר בבקר בסו' החסד כמ\"ש חסד אל כל \nהיום ובסו' וישכם אברהם בבקר ובסוד מה שביארנו על מה שתיקנו בברכת יוצר אור המחדש \nבטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ע\"ש. והנה ז\"ס ענין המלבוש כי מלבוש בגימ' או\"ר \nפניא\"ל שה\"ס שם אל וה\"ס שע\"ח נהורין אשר בפנים העליונים כמשי\"ת לקמן בע\"ה והוא \nבגימ' חשמ\"ל לבוש הבינה המלבשת את זו\"ן ולזה תכוין באומרך מלביש ערומים אל מלבוש \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנז' והכל נמשך משם א\"ל והוא כי ב' שמות א\"ל במילואם עולים בגי' ש\"ע ועם ח' אותיו' \nא\"ל אל\"ף למ\"ד הרי שע\"ח גימטריא מלבוש וכבר ידעת מ\"ש בסבא דמשפטים דצ\"ו ע\"ב בפ' \nבבגדו בה כי לבוש הנשמה נמשך משם אלוה שפירושו הוא א\"ל ו\"ה כי המלבוש נמשך משם אל \nלו\"ה שהם זו\"ן הנק' ו\"ה והרי נת' ברכת מלביש ערומים שנתקנה כנגד מי שנתפשט מעליו \nלגמרי מלבוש הקדושה והנה הוא מתחדש עתה בבקר לגמרי. וכנגד הבחי' השני' שנחלש מלבושו \nאך לא נפשט לגמרי תקנו ברכת הנותן ליעף כח והדבר מבואר. ודע שאין טוב לאדם ללבוש ב' \nמלבושיו ביחד והעושה כן קשה לשכחה וסוד הדבר הוא כי הנה מלבוש האדם הוא מן הקדוש' \nוע\"י העבירות שהאדם עוש' גורם להתלבש בקלי' ושיתאחזו הקלי' במלבושיו והנה המלבושים \nיש בהם בחי' אור המקיף מחוץ להם כנודע כי יש אור פנימי בפנים ונכלל בתוך הגוף \nוהמלבוש סובב את הגוף ועל המלבוש הם האורו' המקיפים ועומדים מחוץ המלבושים והנה לכל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לבוש ולבוש יש בחי' אור מקיף ואין לך דבר שדוחה את הקלי' כמו אוה\"מ לפי שאין יכולת \nבקלי' לינק ולהתאחז באוה\"מ לכן הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מן הקלי' ונמצא כי המחבר \nשני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאוה\"מ ליכנס תוך שני המלבושים יחד ולהקיף \nבין כל לבוש ולבוש ועי\"כ אין הקלי' נדחות משם ונודע שאין השכחה מצוי' אלא מחמת \nהקלי' כי הזכירה היא מצד הקדושה בסוד ואין שכחה לפני כסא כבודך וכאשר האדם לובש \nמלבושיו בכל פעם שלובשם צריך לזהר לקחת ב' צדי הלבוש ביד ימינו בצד ימינו ואח\"כ \nישאיר צד הימני ביד ימינו ואח\"כ יתן צד שמאל של המלבוש ביד שמאלו דרך האחו' ואח\"כ \nילבש צד הימני של המלבוש ביד ימינו ואח\"כ ילבש צד שמאלי של המלבוש ביד שמאלו ותמיד \nיכוין לכלול הכל בימין ואח\"כ הימין נותנו אל השמאל ועיין במשי\"ת עתה בענין לבישת \nהמנעלים:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ענין לבישת המנעלים כבר ידעת המחלוקת שיש בסדר נעילתם ומה שתקנו הפוס' לצאת ידי \nהמחלוקת הוא שילבש תחילה של ימין ולא יקשרנו ואח\"כ ינעל השמאל ויקשרנו ואח\"כ יקשור \nשל ימין ואם אין קשרים במנעל ינעל תחלה של ימין ואח\"כ של שמאל והנה מה שצריך לכוין \nבזה הוא כי הנה אימא עילאה היא המנעלת את זו\"ן בניה בסוד כנשר יעיר קינו על גוזליו \nירחף ומשים אותם תוך כנפיו והנה מן המלבוש החיצון דאימא עילאה הנק' חשמ\"ל כי כן \nחשמ\"ל בגי' מלבוש כנ\"ל וזה המלבוש הוא מלביש ומקיף את זו\"ן. ואל תטעה ותחשוב כי זהו \nהאוה\"מ דז\"א כי אע\"פ שאוה\"מ שלו הוא מן הבינה עכ\"ז הוא בחינת אור אחר אך זה שאנו \nעסוקים בו הוא בחי' החיצוניות והלבוש דאימא המלביש את ז\"א בבחינת לבוש בלבד ולא \nבבחי' אור מקיף וטעם הלבוש הזה הוא לסיבת מה שנודע לך כי אין כח בחיצו' להתאחז אלא \nבזו\"ן בלבד אבל לא באימא שהיא למעלה מזו\"ן ולכן כדי שלא יוכלו החיצוני' להתאחז בהם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הנה אימא מגינה עליהם ומפסקת בינם לבין החיצונים ע\"י זה החשמל המכסה עליהם אשר אורו \nמועט מאד מן אור זו\"ן:\n\nאמנם לסיבת היותו נמשך מן אימא עילאה אע\"פ שאורו ממועט אינם יכולים להתאחז בו \nהחיצונים כנז' וגם לסיבה אחרת כי עביות זה החשמל מפסיק ואינם יכולים להאחז בהם כי \nהנה מושב הקליפות הוא בין האוה\"פ לאוה\"מ לפי שכבר ביארתי לך איך אריך מלביש לעתיק \nואו\"א מלבישין לא\"א וזו\"ן מלבישי' לאו\"א ונמצא כי בבחי' אוה\"פ הנה אור פנימי דעתיק \nהוא יותר פנימי מכולם ואור פנימי דנוקב' דז\"א הוא יותר חיצון מכולם האמנם בבחי' \nהאורות המקיפין הוא להפך כי אוה\"מ נוק' דז\"א הוא יותר סמוך וקרוב אל האוה\"פ של \nנוקבא עצמה ועליו מקיף אור דז\"א כו' עד שנמצא כי המקיף דעתיק הוא חיצון מכולם ומקיף \nעל כולם וכולם הם בתוכו מוקפים ממנו וטעם הדבר הוא לפי שכיון שאור מקיף של עתיק הוא \nגדול מכול' ולכן אין כח בשום אור אחר לסובלו בתוכו ולהלבישו ולכן נשאר חוץ מכולם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וכן עד\"ז בשאר אורות המקיפין כי הגדול מחבירו עומד חוץ ממנו ומקיפו:\n\nונחזור עתה לעניינינו כי הנה הקלי' הם עומדים באמצע בין אוה\"מ לאוה\"פ פניהם אל נוכח \nאוה\"פ ואחוריהם אל האוה\"מ לפי שאין בהם כח להסתכל ולהתאחז באוה\"מ ונמצא כי מקום \nהקלי' הוא ממש באמצע בין אור פנימי דנוקבא דז\"א לבין אור מקיף שלה עצמה ולכן אע\"פ \nשאמרנו שהקלי' נאחזים בנוק' דז\"א וגם בז\"א עצמו הנה אינם יונקים מז\"א עצמו אלא \nבאמצעות נוקבא לפי שהיא קרובה אל החיצונים יותר מז\"א ובזה נבין טעם אל האמור לעיל \nכי אם האור מקיף דעתיק היה מקומו כאן אצל אור פנימי דנוק' דז\"א היו הקלי' קרובים אל \nהאור הגדול ההוא ולכן הונח שם האוה\"מ היותר קטן הערך שבכולם שהוא אור מקיף נוק' \nדז\"א כדי שהחצונים והקלי' יהיו נתונים באמצע בין אור פנימי הקטן שבכולם ובין אור \nמקיף הקטן שבכולם ושאר האוה\"מ והפנימים היותר גדולים התרחקו מן הקלי' כל אחד כפי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ערך גדלותו כך ערך התרחקותו מהם עד שתמצא נוק' דז\"א מלבשת ומכסה על כל האורות כולם \nהן בבחינת האור פנימי הן בבחי' אור מקיף:\n\nונחזור עתה אל הדרוש הנז\"ל כי הנה אנו יריאים מן החיצוני' פן יתאחזו ויקחו מאור \nפנימי דנוק' דז\"א להיותה סמוכה אצלם כנז' ולכן בהכרח אימא עילא' הסתירה בסתר כנפי' \nהיא החשמ\"ל הנז' ועניינו הוא במה שנודע כי הנה\"י דאימא מתפשטים תוך המוחים דז\"א \nברישי' ואמנם הלבוש היותר חיצוני מכל לבושי נה\"י הנז' אינו נכנס תוך רישא דז\"א \nונשאר מבחוץ דזו\"ן ומלביש וסובב אותם וז\"ס החשמ\"ל דאימא עילאה אשר ע\"י אין הקלי' \nיונקת מן האור פנימי דז\"א מפני רוב עביות החשמל הזה המפסיק ביניהם:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "באופן כי רוב הזכות והדקות או רוב העביות והגסות מונע את הקלי' להתאחז כי אינם \nיכולים לקחת אלא מן האור הבינוני כי הנה מן האוה\"מ של הנקבה אינם יכולים לקבל מרוב \nזכותו ומן החשמל של הבינה ג\"כ מרוב עביותו האמנם כאשר ח\"ו האם מסתלקת מעל הבנים \nומתגלים זו\"ן אז החיצונים יכולים לינק מן האוה\"פ שלהם שהוא אור בינוני. והנה החשמל \nהזה הוא מלביש וסובב אותם מבחוץ מכל סביבותיהם ואפי' מתחת רגליהם והבחי' המקפת אותם \nמצדדיהם נק' מלבושים והבחי' הסובבת מלמטה מתחת רגליהם נק' מנעלים ולכן כאשר תלבש \nמלבושך תכוין אל הבחי' הראשונה וכשתנעול מנעליך תכוין אל הבחי' הב':\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ונבאר עתה ענין המחלוקת הנז\"ל כי הנה ימין ושמאל הם בחי' הזכר והנקבה ובהיות אימא \nמלבשת בניה זו\"ן על ידי החשמ\"ל הנז' יש ספק בדבר אם בתחי' מתפשטת בז\"א ואחר כל \nמתפשטת בנוק' וא\"כ נמצא כי מנעל ימין שהוא הזכר ינעול תחילה או אם נאמר כיון שעיקר \nתועלת הנעילה הזאת היא לצורך הנקב' שהיא קרובה אל הקלי' כנז\"ל ועיקר היראה אינו אלא \nכדי שלא ינקו ממנה ולא מן הז\"א עצמו א\"כ ראוי לנעול תחילה מנעל השמאלי ולכן תקנו \nתקנה זו שינעול תחילה הימין ולא יקשרנו כו' כנז\"ל. ובזה יתקיימו שני הדברים הנז' \nונמצא שהכונ' שתכוין בעת נעילת המנעלים היא שאימא היא הנועלת את בניה זו\"ן כנז' \nותכוין ג\"כ אל סיבת צורך תיקון הזה למה היה כנ\"ל גם תכוין כי אלו המנעלים שנעשים \nמחשמל דאימא כנ\"ל הוא מבחי' נ\"ה דאימא וכבר ידעת כי ג' שמות של אהיה יש באימא א' \nדיודין בג\"ר. וא' דאלפין בג' אמצעיותו, דההין בג' אחרונות והרי איך נעל עם הכולל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "גי' אהיה דמילוי ההין ותכוין לזה:\n\nעוד אעירך בענין הנעל הזה כי הנה הוא בחינת המסך ההוא שנת' אצלינו. שמפסיק בין עולם \nהאצילות ובין עולם הבריאה וכבר ידעת כי כל פרצופי עולם האצילות הם מלובשים זה בתוך \nזה כנ\"ל כי עתיק מלובש תוך א\"א כו' והנה דרך זה המסך מאירין הפרצופין דאצילות למטה \nבבריאה כי יוציא האור דרך רגלי עתיק ועובר דרך רגלי אריך כו' עד שמאירים רגלי זו\"נ \nועוברת הארתם דרך המסך הנז' ועי\"ז נחתמים כל אורות האצילות ונחקקים למטה בבריאה כל \nהי\"ס דבריאה כדמיון הי\"ס דאצילות ואותם הי\"ס דבריאה נקרא חותם של הי\"ס דאצילות \nכמבואר אצלינו בשער שמות ספי' וע\"ש וכמו שיוצא ועובר אור הרגלים ממש דרך המסך ההוא \nגם כל אורות שיעור קומת הפרצוף שלו עובר ויוצא דרך הרגלים ועובר ויוצא דרך המסך אל \nהבריאה וכן עד\"ז מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה כנודע ונלע\"ד כי לסיבת החשמל הזה \nדאימא אמרו בתיקונים דאימא עילאה מקננא בכורסיא והבן זה:\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "\nבברכת המעביר שינה כו' תכוין הפך ממה שית' בכונת ברכת המפיל כו' וכל הפרטים ההם הם \nעתה בהפך וע\"ש ומשם תבין כאן:\n\nועתה נבאר ענין הק' ברכות שתיקן דהמע\"ה לברך בכל יום והוא להתברך ז\"א מן הברכה \nהעליונה שהיא (אמו) אימא עילא ק' ברכאן בכל יום ובדרוש ששה בני לאה מי הם ביארנו \nענין מאה ברכות אלו ע\"ש ופה נבארם דרך כללות וענינם הוא במה שהודעתיך איך נה\"י \nדאימא עילאה מתפשטים תוך ז\"א והנה אימא עילאה נק' הוי' דס\"ג כנודע. והנה יסוד שלה \nמכסה על החסידים המתפשטים עד החזה דז\"א כנודע ובחי' מקום המכוסה הוא ס\"ג ואח\"כ מן \nהחזה ולמטה מתגלים החסדים שבה כנודע ושם במקום הגילוי הוא מילוי הוי\"ת ס\"ג שהוא \nל\"ז. ואם תחבר ס\"ג ול\"ז יהיו מאה והם מספר מאה אורות וברכות הנתנים אל זעיר אנפין \nמאימא. עוד ירצה עם האמור כי כללות ק' ברכות שרשם הוא ס\"ג ומילוי שלו בלתי אותיותיו \nהפשוטות שהוא בגי' ל\"ז והנה ס\"ג ול\"ז הם ק' ברכאן וכשמתחברין בשם אדני אז היא ג\"כ \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בסוד ק' ברכות בזה האופן הוא כי תצייר א' של אדני בציור יוי וגם תצייר אות נ' של \nאדני בציור ינ כזה הר יוי די ני וציור הזה בגי' ק': \nשער הכוונות - דרושי הקדיש דרוש א \nסדר הקדיש בע\"ה:\n\nועתה נבאר סדר הקדיש של קודם הודו לה' קראו כו' ואגב נבאר סוד כל הקדישים בעזרת האל \nיתברך דע כי הנה עד עתה נכללת העשיה ביצירה אבל עדיין לא קבלו הג\"ר דעשיה מן היצירה \nאלא בחי' נפש של היצירה ואנו צריכים לתת להם עוד בחי' רוח ממש של היצירה וזה נעשה \nע\"י הקדי' שאומ' קודם הודו לה' וצריך לכוין בזה הקדיש כי יש בו ב\"פ כ\"ח וב\"פ מ\"ב \nוהכ\"ח ומ\"ב הראשונים הם של אותיות כי כ\"ח אותיו' הם מן יהא שמיה רבא מברך כו' עד \nמלת עלמיא שהם ז' תיבות ובהם כ\"ח אותיות והמ\"ב אותיות הם גי' של ז' אותיות והם ז' \nווין שבר\"ת וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שעולי' מ\"ב ותכוין \nבשם הויה במילוי אלפין דמ\"ה שהוא בעולם היצירה שיש בו בחינת כ\"ח אותיות דמילוי \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "המילוי וגם יש בו מ\"ב אותיו' בכל כללותו שהם ארבע אותיות הפשוט ועשרה דמילוי וכ\"ח \nדמילוי המילוי וע\"י זה הכ\"ח והמ\"ב תכוין להמשיך רוח דיצירה אל ג\"ר דעשיה שעלו שם \nואח\"כ תכוין עוד בכ\"ח של תיבות שהם כ\"ח תיבות שיש מן יהא שמיה רבא כו' עד דאמירן \nבעלמא ואמרו אמן ותכוין גם במ\"ב דתיבות והם ז' תיבות עצמם של וישתבח כו' עד ויתהלל \nובכל תיבה מהם יש בה ו' אותיות הרי מ\"ב והנה אלו המ\"ב והכ\"ח האחרים תכוין אל הוי\"ת \nס\"ג שיש בעולם הבריאה שיש בו כ\"ח ומ\"ב כנ\"ל בהויה דמ\"ה דאלפין וטעם כונה זו עתה היא \nלפי שכונתינו עתה הוא להמשיך כח בחי' הרוח דיצירה עד סוף כל העשיה ולכן צריכין אנו \nלהאיר אור גדול עליון משם ס\"ג דבריאה מן הכ\"ח והמ\"ב דבריאה אל ג\"ר דעשיה כדי שעי\"ז \nיוכלו לתת אח\"כ כח רוח יצירה בכל העשיה כנז':\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ונבאר כל הקדישים שיש בתפלת שחרית ואגב יתבאר לך שאר הפרטים של התפלה הנה נת\"ל כי \nמן התחלת התפלה עד ב\"ש הוא בעולם העשיה ומשם עד יוצר אור הוא עולם היצירה ומשם עד \nתפלת י\"ח הוא עולם הבריאה ותפלת י\"ח הוא עול' האציל' ואח\"כ אלו יורדים מעילא לתתא \nלפי שבימי החול אין בנו כח להעמיד כך רק ליחדם לפי שעה ותיכף חוזרים למקומם הנה מן \nאשרי עד תפלה לדוד הוא עולם הבריאה ומשם עד אין קדוש כה' כו' הוא עולם היצירה ומשם \nעד עלינו לשבח הוא עולם העשיה ולכן תקנו קדיש אחד בכל שינוי עולם ועולם. ונתחיל מן \nהראשון שהוא הקדיש שקודם הודו לה' כו' והנה כבר הקדמנו לך הקדמה אחת בענין מיעוט \nהירח כי הכונה היא כי בתחילה היתה נוקבא דז\"א במקו' שהוא מאחורי ז\"א מן החזה ולמטה \nושיעור קומתה מראשה ועד רגליה הם כשיעור נה\"י דז\"א גם ביארנו כי אור כל הספירות \nדאצילות מתנוצץ בג' עולמות בי\"ע ואינם הם עצמם רק אור המתפש' מהם ולמטה ואמנם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "המלכות עצמה דאצילות שהיתה בתחילה במקומה למעלה בנה\"י דז\"א היא עצמה בעת מיעוט הירח \nנתמעטה וירדה למטה בהיכל ק\"ק דבריאה ושם בהיכל ההוא נכללו כל חלקי' וכל שיעור קומתה \nהראשו' שהיתה בתחי' באחורי נה\"י דז\"א דאצילות הם עתה בזה ההיכל הכולל ג\"ר בעולם \nהבריאה והרי הם שלשה כנגד שלשה כי תמורת שלשה ספירות נה\"י דז\"א לוקחת עתה ג\"ס ראשו' \nדבריאה. ומכאן נקיש אל שאר העולמות כי כן המלכו' דבריאה היא בהיכל ק\"ק דיצירה \nוהמלכו' דיצירה היא בהיכל ק\"ק דעשי' וצריך שנקדים לך עוד הקדמה א' וגם בזה יובן מה \nשית\"ל בע\"ה בענין עזרת אבותינו וד' אמת שנתקנו בו ע\"ש ובו ית\"ל איך בהיכל הרצון יש \nבתוכו ששה היכלות אחרים והיכל ק\"ק יש בו ד' היכלות והנה נתבאר במ\"א כי ארבע עולמות \nהם הנקר' אבי\"ע וכל א' מהם הוא בחי' עשרה ובחי' י\"ג. ונתחיל מן הבריאה והנה הבריאה \nהיא מי\"ס והם נק' שית דרגין דכורסיא וארבע רגלין דכורסיה הרי הם עשרה כו' כנז' פרשה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בא בר\"מ דמ\"א דשית דרגין וארבע רגלין אית לכורסי' וכולם הם עשרה וכלא איהו כורסי'. \nוצריך להבין המאמר הזה שאם בחינת הי\"ס הם הרגלין והדרגין א\"כ הכסא עצמו מי הוא אבל \nהענין הוא כי השית דרגין לכורסייא הם ששה היכלות שיש מן לבנת הספיר עד היכל הרצון \nמתתא לעילא וארבע רגלין דכורסי' הם ארבע היכלות שיש בהיכל ק\"ק וזה ההיכל עצמו נקרא \nארבע רגלין דכורסי' והרי נשלמו י\"ס דבריאה. האמנם ענין הכסא הוא ענין ג' אורות \nשנמשכין ויורדין מן אימא דמקננא בכורסי' בג\"ס כנז' בתיקוני' ואותם השלש אורות הם \nנשמת הבריאה והם הנק' כסא הכבוד והם נקראים קודש קדשים קדש חד קדשים תרין הא תלת \nואלו הג' אורו' הנז' הנק' קה\"ק מקננא ומתלבשן בזה ההיכל העליון דבריאה הכולל ד' \nהיכלין בתוכו הנקרא ד' רגלין דכרוסייא כנז' וע\"כ נק' ההיכל הזה קה\"ק ר\"ל בהיכל שבו \nמתלבשין ג' אורות עליונין הנקרא ק\"ק והרי נתבאר כי עולם הבריאה עצמו הוא עשר היכלות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הנז' והג' אורות עליונים שהם נשמה להם הם הנק' כסא והרי איך הבריא היא עשרה והיא \nי\"ג והבן היטב כל זה:\n\nוהנה אלו הד' היכלות הנכללין בזה ההיכל העליון דבריאה הנק' ד' רגלין דכורסייא הלא \nהם כחב\"ד דעולם הבריאה ובאלו הד' ראשונ' דבריאה מתלבש בחי' הכסא הנז' שהוא כולל ג' \nאורות שה\"ס אימא עילאה מקננא בכורסייא כנז' וזה ענינם כי המלכות עליונה דאצילות הנה \nה\"ס ד' כנודע והטעם הוא לפי ששיעור קומתה הוא ד\"ס דז\"א שהם תנה\"י כנ\"ל והנה מן \nשיעור קומתה הנז' מתאצל אור אחד והוא בסוד ד' אורות לסיבת הנז' ונגנזים בד' היכלי \nהבריאה העליונים הנק' כולם יחד בשם היכל א' הנק' היכל ק\"ק. והנה בזה תבין כי כמו \nשהמוחין דז\"א דאצילות הם ד' והם בחי' התנה\"י דבינה העליונה כן המוחין דמל' דאצילות \nנוקב' דיליה הם ד' והם תנה\"י דז\"א דאצילות וכן המוחין דעולם הבריאה הם ד' תנה\"י \nדמל' דאצילות ונמצא כי ד' אורות האלו הם הם הכסא והם הם ד' המוחין דבריאה והם הם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "נשמת הבריאה כי המוחין סוד נשמה הם והבן זה היטב ותכוין איך כל המדרגות והעולמות הם \nבסדר א' שוה. ואע\"פ שבתיקונים אמרו דאימ' מקננא בכורסיא בג\"ס ואנו אמרנו שהם ד'. \nהענין הוא כי ספי' הדעת איננה נכנסת לעולם בחשבון הי\"ס כנודע לפי שהוא נעלם מאד \nוגנוז בין החכמ' והבינ' ולכן לא הזכירו שם רק ג\"ס בלבד אבל ד' הם גם אל תחשוב כי \nהתנה\"י עצמן דמל' דאצילות הם הם היורדין ומתלבשים בסוד כסא בהיכל ק\"ק דבריאה אמנם \nהם אורו' נמשכין מהן ונעשין מוחין בעולם דבריאה כנז' והרי איך מן התנה\"י דז\"א בה \nדאצילות נתהוו ד' אורות מוחין דנוקבא וכל מציאות הי\"ס אשר בה ולפי שלעולם הוא שיעור \nקומתה בד' ספי' הנז' לכן גם ממנה נתפשטו ונתהוו מתנה\"י שבה ארבע אורות ונתלבשו \nבהיכל ק\"ק דבריאה ונעשו שם בחי' הכסא שהיא נשמת הבריאה כנז' ואלו הד' אורות מאירים \nבד' ההיכלות שבהיכל ק\"ק אשר ה\"ס ד' מוחין של בריאה והנה הו\"ק דברי הם הו' היכלות \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "תחתוני' שהם מלבנת הספיר עד היכל הרצון כנ\"ל. ודע כי היכל לבנת הספיר איננו רק בחי' \nהיסוד בלבד המכריע וכלול מן נ\"ה וזהו לבנת הספיר לובן וספיר ואיננו כאשר טעו רבים \nוחשבו שהיכל זה כולל יסוד ומלכות כי המלכות דבריאה איננה עומדת בעולם הבריאה אבל \nהיא בהיכל ק\"ק דיצירה כמש\"ל כי סדר כל העולמות הוא כך כי מלכות דעולם העליון היא \nבכתר דעולם שלמטה ממנה כי כל זה הוא בסוד מעוט הירח וירידת' למטה להיות ראש לשועלים \nלעולם שלמטה ממנה אמנם דע כי יש חילוק א' בד' עולמות אבי\"ע והו' כי המל' דאצילות כל \nכללותה בכל הי\"ס שבה הם מתלבשי' באותם הד' אורות הנמשכים ממנה הנק' כסא הכבוד בראש \nהבריאה ונמצ' כי המל' מתלבשת בכסא הכבוד והכסא מתלבש בהיכל ק\"ק. אבל אין הדבר כן \nבשאר העולמות כי המלכות דבריאה אין כל הי\"ס שבה מתלבשי' בכסא אשר בראש היצירה. אמנן \nהחלק העשירי שבה בלבד היא היורדת ומתלבשת בהיכל ק\"ק דיצירה וכן מיצירה לעשיה:\n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "\nובזה תבין למה בין כל עולם ועולם תקנו לומר קדיש א' חוץ מן עולם הבריאה לעולם \nהאצילות שהוא בין גאולה לתפלה לפי שכל כללות מלכות דאצילות היא בראש הבריאה ואין לך \nסמיכות גדול מזה ואין צורך להעלות הבריאה באצילות כי כבר הבריאה קשור' קשר אמיץ עם \nהמל' דאצילות בתכלית האחרון וזהו טעם מאמרם ז\"ל שצריך לסמוך גאולה לתפלה שהיא \nהבריאה במלכות דאצילות ובזה תבין מש\"ה שבעה בשבעה מוצקות מוצקים לא כתיב אלא מוצקות \nוז\"ס מ\"ש בפ' פקודי דף רס\"א ע\"א לאעלאה שביעאה בשביעאה ונקרא ז' ימים וז' ימים \nוהענין הוא כי כל אלו הי\"ד הם נוקבין לפי שהם ז' דבריאה וז' דמלכות דאצילות והוא כי \nהנה בזה ההיכל העליון דבריאה הנק' היכל קה\"ק יש בו ד' היכלות שהם כחב\"ד דבריאה כנ\"ל \nובתוכם מתלבשים ג' אורות הנק' כסא וגם נק' ק\"ק כנ\"ל והם הם ז' דבריאה וגם המל' \nדאצילות היא ז' לפיכך:\n\n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "ונחזור לענין הקדישים שבתפלת שחרית הנה מן התחל' התפל' עד הודו לד' כו' הוא בחי' ו' \nהיכלות התחתונים דעשיה ומן הודו עד ב\"ש הוא בחי' היכל ק\"ק דעשי' שמתהפך וחוזר להיות \nיצירה ממש ע\"י המל' דיצירה העומדת בהיכל הזה כנ\"ל וז\"ס תוספ' שבת בסוד קלי' נוגה \nשלפעמים נהפכת לקלי' ופעמי' לקדושה. ונמצא כי בד' עולמות אבי\"ע יש שני מציאיות הא' \nהיא בחי' הו' היכלות שיש בכל עולם מהם כי אלו הם נכללים למעלה זב\"ז בחי' כללות בלבד \nוהב' הוא בחי' ההיכל הז' העליון שנקרא היכל ק\"ק אשר הוא נכלל למעלה וחוזר ונהפך \nלהיותו במציאות העולם שלמעלה ממנו משא\"כ בו' היכלות התחתונים כנז' וזהו טעם הדבר \nשאנו אומרים הודו לד' כו' בעולם העשיה עם היות שכל המזמורים הם ביצירה, אבל הטעם \nלפי שזה ההיכל הז' דעשיה חוזר להיות ממש בחי' יצירה. ובזה תבין כי אחר שנכללו ו' \nהיכלות התחתונות דעשיה זב\"ז וזב\"ז בתיקון התפלה שיש מן התחלת התפלה עד הודו לה' כו' \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "כנ\"ל אז אנו צריכין להעלות אותם בסוד עמוד א' שיש בין כל עולם ועולם ובאמצע כל היכל \nוהיכל ודרך העמוד הזה עולה כל היכל והיכל בחבירו שלמעלה ממנו ונכלל בו כנז' בפ' \nפקודי. והנה סוד הקדיש הזה הוא בחי' העמוד הנז' אשר באמצעות עולם העשיה ואמנם אופן \nהעלאתו אל עולם היצירה כבר נתבאר איך יש בקדיש ב' בחי' כ\"ח וב' בחי' מ\"ב והענין הוא \nכי יש כ\"ח אותיות בז' תיבות של יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא גם יש כ\"ח \nתיבו' מן אמן יש\"ר מברך כו' עד דאמירן בעלמא. וע\"י כ\"ח אותיות הנז' אנו מעלים הו' \nהיכלות התחתונים דעשיה זב\"ז לפי שכל בחי' אותיות הם בגבו' כנודע בענין שם ע\"ב שיש \nבו ע\"ב תיבין ורי\"ו אותיות שהם ג' גבו' אבל התיבות הם ע\"ב כמנין חסד. ולכן ע\"י כ\"ח \nאותיות הגבורה אנו מעלים הו' היכלות. וע\"י כ\"ח תיבות אנו מעלים את היכל הז' הנק' \nק\"ק למעלה ביצירה. וטעם הדבר הוא כי אין שום עליה בעולמות אלא ע\"י שם בן מ\"ב ושם זה \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "של מ\"ב הוא אשר מעלה כל העליות שיש בכל העולמות משום דאיהו סליק ולא נחית כנז' פ' \nתרומה קל\"ב ע\"ב. והנה בחי' הכ\"ח הנזכר הוא הויה דמילוי מ\"ה כנודע כי שם הויה דמ\"ה \nדמילוי אלפין בפשוטו ומילויו ומילוי מילויו הוא מ\"ב אותיות אך במילוי המילוי לבד \nאין בו רק כ\"ח אותיות נמצא כי גם הכ\"ח הוא בחי' מילוי המ\"ב. וגם לעולם אין עליה אלא \nבשם מ\"ב ולכן צ\"ל הקדיש בנוסח זה כנ\"ל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה \nויתהלל לפי יש בהם ז' ווין לרמוז אל שם מ\"ב שהוא ז\"פ ששה שמות, וכל שם מששה אותיות \nוכן תמצא ג\"כ כי בכל תיבה מאלו של וישתבח כו' יש בה ששה אותיו' והרי נתבאר איך נרמז \nבזה כל שם מ\"ב. ולכן אותם האומרי' ישתבח יתפאר ביודין טועים הם, לפי שאז יעלו ז' \nיודין בחי' שם ע\"ב והנה אין עליה אלא בשם בן מ\"ב וגם כי לעולם כ\"ח אותיו' הם בסוד \nשם בן מ\"ב והנה אחר אשר העלינו היכל הז' דעשי' למעלה ביצירה ע\"י כ\"ח תיבות של הקדיש \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "הנה אח\"כ יכול הוא להתהפך ולחזור ולהיותו הוא עצמו בחי' יצירה וכנגד זה אנו אומרים \nהודו לד' כו' והנה כבר ידעת כי ארבע הויות הם בארבע עולמות אבי\"ע והם כסדרן מלמעלה \nלמטה ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. והנה בג' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה יש בכל אחד עשרה אותיות ולכן יש \nבכל אחד מג' הנז' במילוי מילויו כ\"ח אותיו' אבל בהויה דב\"ן שאין במילוי' רק ט' \nאותיו' א\"כ גם במילוי מילויה ג\"כ לא יש בה כ\"ח אותיות ולכן אין בו שום עליה ע\"י, \nאבל ע\"י כ\"ח אותיות של שם מ\"ה דאלפין אנו מעלי' בתחי' את ששה היכלות התחתונים דעשי' \nאל היצירה וע\"י כ\"ח תיבין אנו מעלים אח\"כ את ההיכל העליון הז' אשר הוא חוזר להיות \nיצירה ממש ע\"י כ\"ח דשם ס\"ג אשר בבריאה נמצא כי מקום הקדיש הזה הוא קודם הודו כו': \n", "en": ""}]}
