{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "56", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ח", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ח", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/56/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/56/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ח \nדרוש ח':\n\nבכוונת ק\"ש הזאת על מתכונתה באר היטב דע כי הנה כדי שתבין עניינה צריך שתשגיח תחלה \nבאורך אל מה שביארנו בזוהר פ' נשא קל\"ה ב' בביאור ענין אוירא דכיא ובוצינא \nדקרדינותא ושם הקדמנו הקדמ' א' יקרת הערך ותשגיח בכולה ומשם תבין מה שנבאר כאן \nואמנם נבאר כאן הענין בקצרה דע כי תחלת כל זווג וזווג בין דאבא עם אימא בין ז\"א עם \nנוק' צריך שבתחלה יעשו בהם בחי' כלי בביאה ראשונה בסוד מ\"ש אין האשה כורתת ברית אלא \nלמי שעשא' כלי ואח\"כ מזדווגים פ\"ב להתעבר ולהוליד. והנה הזווג הנעשה בלילה אינו \nלצורך עיבור והולדה רק לעשותה כלי וביום הוא לצורך עיבור והולדה ממש. והענין הוא כי \nבחצות הלילה אז מזדווגים או\"א בסוד ביאה ראשונה לעשותה כלי ומכח זה הזווג נמשך כח \nזווג דזו\"ן אחר ח\"ל בסוד ביאה ראשונה ג\"כ ואיננה רק לעשותה כלי ואח\"כ ביום יש זווג \nעליון דאו\"א וזווג תחתון דזו\"ן ושניהם בסוד ביאה שניה להתעבר ולהוליד כי בק\"ש אז \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הוא זווג או\"א כנודע ובתפלת שחרית בש\"ש אז הוא זווג זו\"ן וכן בלילה הק\"ש שאנו \nאומרים על המטה היא לצורך זוג או\"א בסוד ביאה א' לעשותה כלי ואחר ח\"ל עד הבקר אז \nהוא זווג זו\"ן והנה כפי זה מן הראוי היה שלא נקרא ק\"ש זו שעל המטה עד ח\"ל מטעם הנ\"ל \nאבל אנו אומרים ק\"ש קודם שנישן כי אח\"כ בחצות נעשה הזווג למעלה ע\"י נשמותינו וכמ\"ש \nבע\"ה ולכן אנו אומרים ק\"ש בהיותינו עומדי' עדיין בעוה\"ז קודם שנפקיד נשמותינו למעלה \nוכוונתינו היא שיועיל ק\"ש זו לזווג שבחצות הלילה כנ\"ל. והענין הוא שבתחי' ע\"י ברכת \nהמפיל חבל שינה כו' עם הכוונה הנ\"ל הנה ההוא רוחא דז\"א דיהיב בנוקב' בביאה א' \nלעשותה כלי חוזר ומסתלק ממנה בסוד ותנומה על עפעפי כו' ונדבק במקורו בתוך ז\"א ואז \nאין הנוק' מאירה ע\"י ז\"א כלל אלא מבחי' אימא עלאה שעלי' נאמר ויבן ה' אלקים את הצלע \nכנ\"ל בסוד ומאיר לאישון בת עין והולכת ונתקנת עד שבאחרונה ויביאה אל האדם דהיינו \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בש\"ש דתפלת שחרית ונמצא שעתה הנקב' חזרה לסתום פתחאה ומקורה כאשר בתחלה בתולה ואיש \nלא ידעה. והנה אנו צריכין בחצות הלילה לעשות בחי' כלי בה ובאימ' עלאה כנ\"ל ושני \nבחי' אלו שהם עשיי' הכלי באימא ובנוקב' דז\"א נעשו' בחצות הלילה ממש ע\"י ק\"ש שעל \nהמטה ושם באדר' נשא נת' איך גם אימא עלאה צריכ' להעשות כלי מחדש בכל לילה והטעם לפי \nשכאשר אימא עלאה נחיתת נה\"י דילה בסוד ג' מוחי' גו רישא דז\"א הנה ההוא רוחא עלאה \nדיהב בה אבא בביאה קדמאה לעשות' כלי הנק' אוירא דכייא מנחילתו לז\"א וצריכ' היא לקבל \nמחדש כלי אחר:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ועתה נבאר ענין הק\"ש. שמע הכונה היא להמשיך את השבע קצוות עלאין שבאימא עלאה מחסד \nעד המל' שבה להמשיכן ממנה אל נוק' ע\"י ז\"א עצמו וזה נרמז במילת שמ\"ע ר\"ל שם ע' כי \nהנוק' הנק' שם מקבלת שפע מן ז' קצוות הבינה הנק' ע' כל קצה כלול מעשרה הרי ע'. ולכן \nע' זו גדולה מאלפא ביתא דאתוון רברבן דאינון בבינה עלמא דאתי וע\"י קבלתה זה השפע \nיכולה המלכות לעלות עד הבינה ולפי שכל שרש ומציאות המלכות איננה רק נקודה חדא קטנה \nכנודע והיא תחת ו\"ק הת\"ת ולכן היא צריכה לקבל עתה מכל הז' קצוות עליונות אבל ז\"א \nאינו צריך לקבל שפע רק מב' קצוות לבד והם חו\"ג שבחכמה לבד וזה נרמז במלת ישרא\"ל \nשי\"ר א\"ל. שי\"ר גבורה. א\"ל חסד. כנז' בתיקונים וז\"ס ישראל עלה במחשבה שהיא חכמה \nעלאה:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והנה נודע כי נוק' דז\"א מתחיל שיעור קומה מן הת\"ת דז\"א ולמטה ונמצא כי החסד והגבורה \nדז\"א הם לבדם לז\"א ולא לנוק' ולכן הם לבדם צריכין לקבל מן החסד והגבור' שבחכמ' עלאה \nועדיין ג\"ר שהם ג' מוחין דז\"א או דנוק' אין עדיין מקום המשכתם עתה עד מלת אחד כמו \nשנבאר בע\"ה והנה אחר שהמשכנו ב' מיני שפע אלו לו ולה נמצא כי ישראל נתקן ועלה \nבמחשבה שהיא חכמה וגם המלכות קבלה איזה תיקון ועלתה בבינה ואז שניהם מעוררים אותם \nלזווג עליון נוק' מעורר' לאימ' וישראל לאבא ואז מתעורר היסוד העליון דאבא בבחי' ג' \nהויות דמילוי יודין שהם בגי' רי\"ו וכבר ביארנו כי המשכת השפע הזה נמשך מדעת עליון \nדעתיק דאתגניז בין גלגלתא ומוחא דא\"א בסוד אוירא דיתיב על קרומא דאוירא ומוחא \nכמבואר אצלינו באד\"ז ומשם נמשך עד דעת עליון דלעילא מאו\"א והוא מזלא עלאה דדיקנא \nדא\"א כנ\"ל בתחילת הדרוש ומשם נמשך לדעת דאבא ומשם ליסוד שבו והנה ג' הויות דיודין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הנז' נרמזים בג' תיבות ידוד אלקינו ידוד ותכוין כי ב' הויות אלו הם ביודין והויה ג' \nדיודין נרמזה במלת אלקינו באופן זה כי הויה דיודין בגימ' ע\"ב. וד' אותיותי' הפשוטות \nהם גי' כ\"ו ועם הד' אותיות עצמן הרי ק\"ב כמנין אלקינו ונמצא שתכוין שני כוונות ביחד \nהא' היא כי ה' אלקינו ה' ה\"ס הכנה והזמנה אל או\"א ודעת להזדווג כוונה שני' היא כי \nג' הויות הנז' העולות רי\"ו הנרמזות ג\"כ בג' תיבות אלו כנז' גם הם מתעוררים לרדת \nמלמעלה ואין עתה רק הכנה והתעוררות בלבד לחבר יחד או\"א ודעת ואחר אשר כבר נתעוררו \nצריך שנעלה מ\"ן אל אימא עלאה כדי לקבל כלי הנז' מבעלה שהוא ג' הויות שעולים רי\"ו \nכנז' ונודע שהמ\"ן דאימ' הם זו\"ן בניה וז\"ס אחד א\"ח ד' א\"ח ז\"א ד' נוק' כי שניה' \nמתייחדי' לעלות בסוד מ\"ן באימא עלא' ונודע כי גם אנחנו ישראל התחתונים צריכין לשתף \nעצמנו בזווג זה אלא שאין בנו כח לעלות אלא ע\"י מסירת עצמינו בד' מיתות ב\"ד על קידוש \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "השם ולכן במלת אחד צריך לכוין למסור גם אנחנו נפשותינו על קדוש השם ולהעלות \nנפשותינו בסוד מ\"ן והם בהתחברותינו עם זו\"ן בעת עליותינו והם יסייעונו לעלות ובק\"ש \nדשחרית נת' כוונה זו באורך וע\"ש ואחר שכוונת להעלות מ\"ן במלת אחד אז תכוין אח\"ך כי \nאבא יהיב ההוא רוחא וההוא כלי באימא שהם בחי' ג' ההויות העולות רי\"ו כנז' והרי \nתקננו בחי' כלי באימא עלאה בפ' שמע ישראל כו'. אח\"ך בפ' בשכמל\"ו תכוין להמשיך כלי \nבמלכות ולכן אנו צריכים עתה לתקנה פעם אחרת באופן זה והוא כי הנה נת\"ל וגם נתבאר \nעיקר דרוש זה באדר' נשא קל\"ה ע\"ב כנ\"ל כי הבינה עלאה בהלבישה נה\"י שבה בסו' מוחין \nלז\"א יהיבת ביה ההוא רוחא וההוא כלי דביסוד דילה ואז אותו הרוחא שהוא הויה דמלוי \nיודין מתחלק חציו ניתן בז\"א וחציו ניתן בסוד זווג בנוק' לעשותה כלי גם הוא ביסוד \nשבה וה\"ס הויה דההין שביסוד שבה כנודע והנה חצי היוד היא ה' הרי איך ממלוי יודין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ניתן חציו אליה ונעשית ההין והנה בחי' הכלי הנ\"ל אשר באימא כבר נתבאר שהוא ג' הויות \nהעולות רי\"ו כנז\"ל אבל הכלי דיהיב ז\"א בנוק' שאמרנו עתה שהוא בחי' הוי' דההין הנה \nהוא באופן זה שהם אחוריים הפשוטים ומלאים דההין העולות ע\"ב קד\"ם כזה י' י\"ה יה\"ו \nידוד הרי ע\"ב יו\"ד יו\"ד ה\"ה יו\"ד ה\"ה ו\"ו יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"ה הרי קד\"ם וחיבור שניהם \nהוא רי\"ו ג\"כ וכמו שהרי\"ו העליון רמזנוהו בג' תיבות שהם ה' אלקינו ה' ואמרנו בהם ב' \nכוונות הנ\"ל כן זה הרי\"ו התחתון נרמז בג' תיבות ברוך שם כבוד שהם גם כן חב\"ד כנז' \nפ' ואתחנן אלא שהם בחי' ג' מו' דז\"א עצמו ובתחלה אנו ממשיכין בג' תיבות אלו ג' \nמוחין הנק' חב\"ד אל נוק' דז\"א הנק' מלכותו ואז מאירין ג' מוחין דילה תוך גולגלתא \nדילה הנק' מלכותו וזמ\"ש בשכ\"מ וכמו שלמעלה העלינו מ\"ן כן עתה בזווג זה התחתון דזו\"ן \nצריכין להעלות רוחינו בסוד פקדון בבחי' מ\"ן אבל בזווג דעיבור והולדה הנעשה אחר תפלת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "שחרית אז צריך מסירת נפשינו למיתה בסוד נפילת אפים כמבואר במקומו אבל בזווג זה שהוא \nלעשותה כלי די להעלות נפשותינו בסוד פקדון והנה עד עתה היה התעוררות והכנה. ועתה \nבמלת לעולם ועד אז נותן ז\"א דרך היסוד בו אל היסוד דנוקב' בחינ' הכלי של הרי\"ו \nהתחתון הנז' ותכוין כי מלות לעולם ועד הם בגי' רי\"ו ם והענין הוא שעתה בהעלות נפשך \nבסוד מ\"ן בסוד פקדון לבד תכוין להעלות אותם טיפות של הנשמות שהוצאת בשז\"ל ותכוין \nתחילה להמית גופין דלהון ע\"י הרי\"ו העליון והתחתון אשר כ\"א מהם עולה גימ' ח\"רבו \nובחרב זה אתה ממית אותם ואז תכוין להעלותם עם נפשך בסוד מ\"ן ותכוין שעי\"ז הרי\"ו \nהתחתון נעשית נוק' דז\"א גם היא כלי כדוגמת אימא עלאה סתימאה הנקרא ם סתומה כי שם \nנוצר הולד במ' יום של יצירת הולד וז\"ס אות מ' סתומה של לעולם ותכוין להעלות שם אותם \nהנשמות כדי שעתה יצויירו שם גו נוק' עלאה תוך אותו הכלי הנק' ם סתומ' ולכן צריך \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שתזהר שלא תכוין בענין זו המם סתומה עד שתשלי' הכוונה האחרת שהיא לעשות' כלי לפי \nשבתחי' צריך לעשות הכלי ההוא הנרמז באותיות לעול ועד ועי\"ז תמית גופין של המזיקין \nואח\"ך תכוין במם סתומה אחר שגמרת לומר ב' תיבות לעולם ועד ותכוין להעלות אותם \nהנשמות אל תוך הכלי הנז' שהוא בחי' מם סתומה כי בו נגמר צורת הולד במ' יום ואם \nתכוין באות מ' סתומה קודם שתאמר מלת ועד תמצא שישארו אותם הנשמות תלויות באויר לפי \nשעדיין הכלי הנז' לא ניתן בה עד תשלום מלת ועד כנז' ותכוין כי כמו שאתה מחבר ומתקן \nובונה כל רמ\"ח איברי הזכר ברמ\"ח תיבין דק\"ש כן בתוך מם סתומה זו של לעול' נוצרין \nרמ\"ח איברים של הגוף דאותם הנשמות אבל כוונה זו תכוין אותה כאשר תגמור כל הק\"ש כי \nאז נשלמו כל רמ\"ח תיבותיה. וכבר נת\"ל בפסוק יפול מצדך אלף כו' ולכן באומרך יושב \nבסתר עליון בהגיעך לפסוק הנז\"ל תכוין הכוונ' הנ\"ל להמית אותם גופות המזיקין כנז\"ל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ועיין בסדר תפלת שחרית בפ' ואהבת ושם תמצא כוונ' א' שביארנוה שם שצריך לכוין אות' \nעתה בזו הק\"ש שע\"ה ועיין שם: \nשער הכוונות - דרושי הלילה דרוש ט \nדרוש ט':\n\nעוד בכוונת ק\"ש הנז' הנה כשתאמר הק\"ש צריך לכוין כי מן תיבת ואהבת עד ובשעריך יש \nמ\"ב תיבות וסימנך ודברת ב\"ם ויכוין אל שם מ\"ב שהוא אבגית\"ץ כו' ויכוין לעשות ראש \nומרכבה לשם הזה. ובפ' והיה אם שמוע עד ושמתם יש ע\"ב תיבות וסימנם ונתתי עשב ע\"ב ש' \nויכוין בשם ע\"ב ויכוין לעשות גופו ושתי זרועותיו מרכבה אל השם הזה ומן ושמתם עד על \nהארץ יש ן' תיבות כמנין אדמ\"ה וסימנם על האדמה וה\"ס ן' ש\"ב. ויכוין לעשות בטנו \nומעיו מרכבה אל החמשים הנז' ובפרשת ציצית יש ע\"ב תיבות ויכוין לעשות שני שוקיו ואות \nברית קדש מרכבה אל שם בן ע\"ב זה ונודע שאם אדם חוטא לפעמים ח\"ו בהשחתת זרעו לבטלה \nבמזיד או באונס ומאותם הטיפות נבראים מזיקים ושידין ורוחין הק\"ש שעל המטה נעשית חרב \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והורגת אותם שעל מציאות מיני שדים ומזיקן אלו ארז\"ל על פסוק וחרב פיפיות בידם שע\"י \nק\"ש שע\"ה הורג שיעור גדול מהם כמ\"ש בזוהר על פסוק לא ישכב עד יאכל טרף ולכן צריך \nשיכוין האדם כי בק\"ש יש רמ\"ה תיבות כנז' שהם מ\"ב וע\"ב ון' וע\"ב ולכן אחר שתשלים \nהק\"ש תחזור לומר פ\"א ה' אלקיכם אמת כמו שעושה הש\"צ ועי\"כ יושלמו כל הרמ\"ח תיבות \nוכשאומר פסוק שמע ישראל יכוין כי יש בו ששה תיבות אחרות וסך הכל רומ\"ח ויכוין \nשהרומ\"ח הזה הוא רי\"ו ול\"ב פירוש כי ג\"פ ע\"ב שיש בג' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה הם רי\"ו \nוהל\"ב הם ל\"ב נתיבו' חכמה והם ששה שמות אלקים שיש במוח דז\"א בקטנותו ג' מן אבא וג' \nדאימא ויש בכל א' מהם שלשה מלויי' באות ה' שבהם וסימנם יה\"א שמיה רבא כנ\"ל בסוד \nהקדיש והם יודי\"ן ההין אלפין והנה יה\"א בגי' י\"ו והם י\"ו בג' אלהים דמצד אבא, וי\"ו \nבג' אלהים דמצד אימא הרי ל\"ב נתיבות מוחין דקטנות וזהו סוד הרומ\"ח להרוג בו המזיקין \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הנז': \nשער הכוונות - דרושי הלילה דרוש י \nדרוש י':\n\nנבאר פסוק בידך אפקיד רוחי כו' באר היטב מכמה כוונות והוא כי צריך שתכוין אל מה \nשהודעתיך פעמים רבות ענין השני ידים דאימא עלאה אשר יש בהם חמשה אצבעות בכל יד והם \nנעשו כלי אל המלכו' להיות לה בתוכם ענין המ\"ן ואלו ה\"ס ה' אותיות כפולו' דמנצפ\"ך \nואלו נמשכים לה משם בוכ\"ו הנמשך מן שם אהיה שבבינה שעולה בגי' ל\"ד כמנין יד\"ך \nכמבואר באורך בברכת אתה גבור וע\"ש ותכוין מלת בידך אל שם בוכ\"ו הנז' העולה גי' ידך \nוהנה ע\"י השם הזה נעשית הנוקבא באר וכלי דמ\"ן הנרמז בר\"ת בידך אפקיד רוחי ותכוין \nלהעלות שם נשמתך בסוד מ\"ן כדי שתקבל אחר כך המלכות מבעלה מ\"ד ותתמלא מהם ואז תהיה \nנקרא באר כנודע. ואח\"ך תכוין כי גם בס\"ת של בידך נרמזו אותיו' ידך למפרע והיא סוד \nהיד השמאלית של הבינה העליונה כנז'. ולכן היא למפרע כנודע בסוד ויסע ויבא ויט ודי \nלמבין ולכן באה גם כן בס\"ת ולא בר\"ת ותכוין שאלו הב' ידים הם מתחברות יד ימנית ע\"ג \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "יד שמאלית ונעשות כדמיון בית קיבול לקבל בתוכן המ\"ן ותכוין להעלו' שם בתוך ב' ידים \nאלו את נפשך בפקדון בסוד מ\"ן וטעם אומרו אפקיד רוחי ולא נפשי או נשמתו הוא לפי \nשהרוחין הם מז\"א הנק' רוח כנודע ולכן אנו צריכין להפקיד לה בסוד מ\"ן בחינ' הרוחין \nשלנו לפי שהיא צריכה אליהם כדי להזדווג ע\"י בז\"א והנה נתבאר כי בידך הראשונה תכוין \nלשם בוכ\"ו. ובידך הב' תכוין אל ד\"ל אותיות שיש במילוי המילוי של שם אדני והם כמנין \nיד\"ך שבס\"ת ור\"ת פ'דית א'ותי י'הוה תכוין כי הוא שם קדוש מע\"ב שמות דויס\"ע ויב\"א \nוי\"ט וכו' פא\"י ובשם ההויה שבפסוק זה תכוין כי היא מנוקדת שבא סגול בכל אות ואות \nויחשוב ויכוין בהויה זו המנוקדת כך עד שישתקע בשיכה מתוך מחשבה זו. גם יכוין למסור \nנפשו כשאומר פדית אותי יהו\"ה יכוין שהיא הויה דב\"ן דההין:\n\n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ודע כי מורי ז\"ל לילה א' א\"ל כוונה א' בפסוק זה והענין תלוי אם נכוין פקדון רוחינו \nביסוד דרחל או ביסוד דלאה ואמר לי מורי ז\"ל כי בכל שאר הלילות יותר טוב שלא לכוין \nאלא בכוונה הנ\"ל אשר היא מיוסדת על היותינו מפקידים רוחינו ביסוד דרחל בסוד מ\"ן אבל \nבלילה א' א\"ל כי כפי אותה שעה ראה בחכמתו שהייתי צריך להפקיד רוחי ביסוד דלאה ולפ\"ז \nצריך לכוין פסוק זה באופן אחר כמו שיתבאר עתה אבל תמיד בשאר לילות יותר טוב הוא \nלכוין ביסוד דרחל בכונה הנ\"ל. וזה ענין כונה זו הנה נת\"ל שבתיבת בידך נז' פעם אחת \nידך. ובס\"ת בידך אפקיד רוחו פעם שנית ידך הרי הם ב' ידות וצריך לכוין כי יד הא' הוא \nשם אהיה לפי שלאה הוא עלמא עלאה הנקרא אהיה ותכוין כי אותיות הקודמות לשם אהיה הוא \nאדט\"ד ואותיו' שלאחריו הם בוכ\"ו כמנין ידך והנה אדט\"ד ובוכ\"ו גי' ב\"ן שהם בחי' שם \nב\"ן של מ\"ן שביסוד של לאה ואח\"ך תכוין בר\"ת בידך אפקיד רוחי בא\"ר והיא בחי' שם ב\"ן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הנז' שהוא אדט\"ד ובוכ\"ו ושם אהיה במלוי ההין העולה קנ\"א. והנה ב\"ן וקנ\"א גי' בא\"ר \nוז\"ס הבאר העליון דלאה וכבר ביארנו כי הבא\"ר התחתון דרחל היא חיבור הויה ואלקים \nהויה ואדני והרי הם שתי בארות ועוד יש באר שלישי למעלה ביסוד אימא עלאה ואין כאן \nמקום ביאורו. וזכור ענין אלו הבארו' הנפרדי' שיש בכל בחי' בפני עצמה לא ראי זה כראי \nזה:\n\n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "גם בלילה הזאת א\"ל שאכוין כוונה א' בק\"ש והיא בענין שמצינו ב\"פ שם בק\"ש וב\"פ ע\"ד \nוהם שני אותיו' הראשונות של שמע ישראל הרי שם א' גם או' ראשונה דק\"ש היא ש' ואות \nאחרונה דק\"ש היא מ' של אני ה' אלקיכם הרי שם שני. וכן ע\"ד ראשון דשמע הוא ע' דשמע \nוד' דאחד הרי עד ראשון מאותיות גדולו'. ע\"ד שני הם שני אותיות אחרונות דברוך שם כו' \nהרי ע\"ד שני. והנה בענין הדרוש הזה ביאר לי כוונה גדולה ועצומה ושכחתיה:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ודע כי א\"ל מוז\"ל כי מי שיש לו כח השגה לדעת שכבר השלים נפשו והנה נתבאר בשער ח' \nשער הגלגול ד\"ו וע\"ש בדרוש הגלגולים כי א\"א לו לאדם שתכנס רוחו בו אלא עד שיתקן \nהנפש תחילה כנז' פ' משפטים זכה יתיר יהבין ליה רוחא כו' לפי שהנפש היא מתוקנת ואיך \nתעשה מרכבה ולבוש אל רוחו שעדיין לא נכנס בו או להתתקן והוא מורכב מטו\"ר ולכן בהכרח \nהוא שתסתל' נפשו המתוקנ' בתכלית השלימו' והסתלקו' הזה הוא כאשר האדם שוכב על מטתו \nבלילה ומפקיד נפשו בידו ית' אז נפשו נשאר' למעלה בבאר מ\"ן דמלכו' וכאשר הוא ניעור \nאח\"ך בשחר אז אחר ח\"ל נכנס רוחו אשר לא נכנס ונתקן עדיין כי א\"א לו לכנס יחד עם \nהנפש כל זמן שלא נתקנת היא ואף לא אחר שנתקנה היא ולא הוא ולכן האדם ההוא הנה הוא \nהולך ומשלים ומתקן את רוחו לגמרי ואחר כך תוכל לחזור נפשו בו באיזה לילה ע\"ד הנז' \nותעשה מרכבה אל רוחו כי כבר שניהם מתוקנים וז\"ס פסוק נפשי אויתיך בלילה כו' פי' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נפשי כי כאשר נשלמה לגמרי עד שתוכל לעלות ולהתדבק בו ית' הנה אז אויתיך בלילה כי אז \nע\"י שינת הלילה משתוקקת הנפש אליו ית' ועולה אליו בסוד מ\"ן הצריכות לצורך זווג \nעליון וכיון שהיא עולה באותה התאוה והתשוקה לכן נשאר' למעלה ואינה חוזרת ובבא השחר \nאשר אני מתעורר אז אשחרך עם רוחי בקרבי ע\"ד הנז\"ל ואל תתמה ממלת אף כי הכונה לומר \nכי זכה אל הרוח אבל לא בשיתוף עם הנפש ממש וזהו אף רוחי כו'. ולרמוז אל כל הנז' לכן \nנרמז בר\"ת בלילה אף רוחי מלת באר לרמוז אל מה שביארנו שעולה הנפש אל הבאר העליון \nונשאר' שם. והנה האדם שהשיג בעצמו שהשלים חלק הנפש בכל פרטי' וכבר הרוח מתחיל לבא \nבו לפרקים כמו בסוד תוספת שבת כנודע אצלינו צריך שיאמר פסוק זה של נפשי אויתיך כו' \nעם הכוונה הנז' ובזה יזכה אל רוחו ואם לא יעשה כן אפשר שכיון שנפשו נשלמה ואין בו \nכח להמשיך רוחו א\"כ הרי עומד בעוה\"ז לבטלה ואולי ח\"ו יסתלק מן העולם בלא זמנו וז\"ס \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ימותו ולא בחכמה כי בסיבת שאין בו חכמה ע\"ד הנזכר אפשר שימשך להם המיתה ואעפ\"י \nשאומר פסוק בידך אפקיד רוחי כו' זה הוא בחי' הנשמות העולות דרך פקדון לבד ויעלו \nוירדו למקומ' אבל פסוק של נפשי אויתיך כו' הוא מועיל לענין הנז' וזוכרהו:\n\nגם א\"ל מוז\"ל בענין הנז' שמי שיודע בעצמו שהשלים חלק נפשו כנז' צריך שיכוין אלו \nהכונות בכל לילה כמשי\"ת ואלו הם הנה אחר שאמר תפי' אנא בכח כו' שבו נרמז שם בן מ\"ב \nדיצירה כנ\"ל אשר ע\"י העלינו את נפשינו מן העשיה אל היצירה ע\"י שם זה של מ\"ב שביצירה \nהנה אח\"כ עוד תכוין בשם אהיה אשר אהיה שהוא שם מ\"ב שבבריאה כנ\"ל כי ב\"פ אהיה בגי' \nמ\"ב ותכוין שע\"י שם מ\"ב זה דבריאה אתה מעלה בחי' רוחך מן היצירה אל הבריאה. ודע כי \nיש שם מ\"ב אחר בבריאה והוא עליון וגבוה מן המ\"ב הנז' והוא שם אהיה יה\"ו ומ\"ב הראשון \nהוא תחת זה המ\"ב אבל שניהם הם בבריאה ולכן טוב לכוין בשניהם. אח\"כ בידך אפקיד רוחי \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "כו' תכוין כי ר\"ת הוא באר והוא חיבור שמא שלים של יהו\"ה ואלקים וחיבור שמא שלים של \nהויה ואדני וכולם בגי' באר גם תכוין כי אלקים הוא בגימטרי' אהיה אדני:\n\nובזה תבין למה חיבור הויה אלקים נקרא שמא שלים יותר משם הויה אדני כנז' בפ' ויקהל \nוהטעם הוא כי בו נכלל ג\"כ שם אהיה גם תכוין כי ידוד ואלקים בגימט' יב\"ק ובתיבות \nידוד אל אמת תכוין כונות אלו ידוד הוא כזה י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה ותכוין בד' אותיות \nאחרונות שהם ממולאו' בההין והם בגימטר' ב\"ן גם תכוין כי י' באצילות י\"ה בבריאה יה\"ו \nביצירה ידוד בעשי' ולכן הוא במילוי ההין כנז' ובמלת א\"ל תכוין אל הויה דס\"ג שיש בה \nתלת יודין ואלף שעולים א\"ל כנודע. ובמלת אמת תכוין אל שם אהיה פעמים אהיה שעולים \nבגימט' אמת וחשבון זה נק' חשבון המרובע. וזה הפסוק יהיה סיום כל דבריך ותישן מתוך \nכונות אלו ומחשבה זו:\n\n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "עוד יכוין בר\"ת בידך אפקיד רוח ר\"ת בא\"ר כנ\"ל והם חיבור הויה אלקים הויה אדני שיהיו \nמשולבים כזה יאהדונה\"י אילההויהם והכונ' היא להעלות נפשותינו מבור זה אל באר מים \nחיים נובעים ע\"י היחוד הזה הנז'. גם פדית אותי יהו\"ה ר\"ת פא\"י שם אחד משמות ע\"ב \nכנ\"ל. והוא חיבור ידוד ואדני ויכוין בתיבות אלו שהשי\"ת פודה אותי ר\"ל אות י' של \nברית קדש שלי שנמסר אל החיצונים ב\"מ ע\"י השחתת זרעו לבטלה והקב\"ה יפדהו ויקחהו מידם \nבכח שם ידוד הנז' בזה הפסוק עצמו שהוא ידוד א\"ל אמ\"ת וצריך שיכוין בהויה זו שיש בה \nג' ציור' של רי\"ו באופן זה תחלה אותיו' י\"ה הם ציור רי\"ו כזה י\"ה. אח\"ך תצרף אותיו' \nה\"ו והם ציור רי\"ו כזה ה\"ו. ואח\"כ תצרף אותיו' ו\"ה והם ציור רי\"ו כזה ו\"ה. והרי הם \nג\"פ רי\"ו ותכוין כי כל רי\"ו מאלו ה\"ס שם א\"ל כי א\"ל פשוט ומלא הוא בגי' רי\"ו והנה \nג\"פ א\"ל הוא מגן ופשוט ומלא הוא רי\"ו ורי\"ו הוא בגי' יראה וכל הכונות הנז' נרמזו \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "יחד בפ' מגן אם יראה ורומח במ' אלף בישר'. מגן הוא ג\"פ א\"ל ירא'ה הוא אותיו' רי\"ו \nורומ\"ח שבק\"ש הנ\"ל והכונה שבכח כונות אלו נלחם האדם עם המזיקין והורג אותם כמבואר \nאצלינו במקומו בפ' זה באומרו אז לחם שערים כו' אז ירדו לשערים עם ה' כו' ועיין בש' \nרוה\"ק כי הוא מדבר על בחי' המזיקין הנזכ' ובתיבת א\"ל תכוין אל שם ייא\"י היוצ' מהויה \nדס\"ג. ובתיבת אמת תכוין אל אהיה פעמים אהיה שהוא בגי' אמ\"ת בסוד כולו זרע אמת כמבו' \nאצלינו. אח\"כ תאמר אתה תקום תרחם ציון ובתי' תרחם תכוין אל ג\"פ רי\"ו שנתכונ' בציור \nשם ההויה הנז' והיא ידוד אל אמת ושלשתם בגי' תרחם גם תכוין כי תרחם בגי' ידוד ואהיה \nוב' שמות מצפ\"ץ מצפ\"ץ והכולל ויכוין שאם נמסרו נר\"ן שלו ביד הקלי' ע\"י השחתת זרעו \nלבטלה יסתלקו עתה משם ויחזרו ויתעלו אל הקדושה עם נפש האדם עצמו העולה עתה שם בסוד \nבידך אפקיד רוחי כו' אחר הכל תכוין אל שם אלוה ויש בו כמה כוונות. ראשונה תכוין ששם \n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "זה הוא מלבוש הנשמה השומר אותה מיד החיצונים כמ\"ש בסבא דמשפטים על פ' בבגדו בה ולכן \nבלילה אשר הנשמה עולה צריך להעלותה ע\"י שם זה ולהעלימה מן החיצו' שלא יתאחזו בה כמי \nשמתכסה בטליתו וענין עליה זו הוא שעולה עד יסוד דנוק' העליונה בסו' מ\"ן כנודע ואז \nנעשית באר מיין נבעין ולכן יכוין בשם הנזכר במלואו כזה אלוה אלף למד וו ה\"א עוד \nיכוין אל מ\"ש בסבא על פסו' שארה כסותה ועונתה כו' ואמר כי כסותה הוא שם אלוה והוא \nהשם המלביש את הנשמה להעלימ' מן החיצוני' שלא יתאחזו בה כנ\"ל והנה הכוונה הכוללת \nבשם זה נז' בזו' פ' לך לך שביאורו הוא א\"ל ו\"ה ר\"ל כי שם א\"ל הוא חיות המחיה לשני \nאותיות ו\"ה שה\"ס זו\"ן והחיות הנמשך להם הוא מן אימא שהיא סוד שם אהיה דיודין ויש בו \nג' יודין ואלף שהוא שם ייאי וממנו נעשה א\"ל ואל זה נמשך מאימא לזו\"ן הנק' ו\"ה \nלהחיו' אותם. עוד תכוין כי שם אלוה הנז' הוא בגי' מ\"ב והם מ\"ב אותיות שיש בפשוט \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "ומלוי ומלוי המלוי דהויה והנה שם אלוה זה העולה מ\"ב הוא בחינת קרקפתא דרישא דז\"א. \nגם תכוין כי אות א' שבשם זה ציורו יוד כזה א' והיא בגי' עשרים וג' אותיות הנשארו' \nמשם אלוה הם בגי' מ\"א וך' סך הכל ס\"א וע\"ה ס\"ב וה\"ס הויה באופן זה יוד ה\"ה ויו ה\"ה \nושם זה הוא בו\"ק דז\"א גם תכוין כי ל' של שם זה היא כ\"ו כזה ל' בגי' הויה ותכוין כי \nהויה זו היא הויה דס\"ג ואם תחבר כ\"ו דלמד עם ג' אותיות הנשארו' שהם או\"ה סך הכל \nיהיה ל\"ח ושם זה הוא מוריד ההתפשטות מלמעלה מוריד המוח תוך הקרקפתא וההתפשטות בו\"ק. \nגם תכוין באות ו' של שם הנז' כי יש י' בראשו כזה ו' והוא י\"ו ועם ג' אותיות הנשארות \nשהם אל\"ה יהיה הכל גי' ב\"ן והיא הוי\"ה דב\"ן ושם זה הוא כנגד המלכות. גם תכוון באות \nה' של שם הנז' שציורה ד\"ו שהיא בגי' י' ועם ג' אותיות האחרו' שהם אל\"ו יהיה הכל \nבגי' מ\"ז ושם זה הוא חיבור ידוד אהיה אשר בכתר והוא מוריד ההתפשטות משם ולמטה ע\"כ: \n", "en": ""}]}
