{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "58", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי סדר שבת הקדמה", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת הקדמה", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/58/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/58/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי סדר שבת הקדמה \nמכאן מתחיל סדר שבת:\n\nענין הק\"ש והתפילה שמתפללין בכל יום תמיד ג\"פ ערב ובקר וצהרים בחול ובשבת ויו\"ט דע \nלך כי יש הפרש ושינוי גדול בין התפילות של חול אל תפלת השבת ור\"ח ואל תפילת היו\"ט \nואל חול המועד. ולא עוד אלא אפילו בימים טובים עצמם אין תפילת חג הפסח דומה לתפלת \nהחג השבועות או לתפילת החג הסוכות וכיוצא בזה ולא עוד אלא כי גם בכל יום ויום בעצמו \nאינו דומה תפילת השחר לתפילת המוסף או לתפלת מנחה או לתפלת ערבית ולא עוד אלא שבימי \nהחול עצמם יש שנוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום שלאחריו ולא ראי זה כראי זה ואין \nלך שום תפלה מיום שנברא העולם עד סוף העולם שתדמה לחברתה כלל ועיקר. והענין בקיצור \nהוא לפי שתכלית מצות התפלה היא לברר הבירורין של השבעת מלכי אדום שמתו ובכל יום \nויום ובכל תפלה ותפלה מתבררים ברורי נצוצות חדשות שלא נתבררו מעולם עד העת ההיא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות שעדיין לא עלו בשום זמן, והנה כפי ערך הניצוצות \nהמתבררות ועולות ממטה למעלה בכל תפלה ותפלה כן כפי ערך ההוא הוא ערך הזווג העליון \nולקחתם המוחין והמשכתם וז\"ס טעם החיוב הגדול המוטל עלינו להתפלל בכל יום ובכל שעה \nלפי שבכל תפלה ותפלה נעשין בחי' מחודשות מה שלא נעשית בשום תפלה אחרת זולתה וגם כי \nעל הדרך הזה הוא ענין מצות הק\"ש שנצטוינו לקרותה בבקר ובערב בכל יום תמיד לפי שבכל \nק\"ש נעשה דבר מחודש למעלה מה שלא נעשה כן בק\"ש אחרת זולתה מעולם. האמנם כל זה הוא \nבבחי' הפרטי' אמנם בדרך הכלל יתבאר לפנים בע\"ה. וגם נתבאר למעלה איך כל הק\"ש וכל \nהתפלה של שחרית בימי החול יש להם כונה אחד בדרך כלל וכן כל התפלות דמנחה דחול כוונה \nאחד להם וכן כל הק\"ש והתפל' של ערבית דחול כוונה אחד להם וכעד\"ז בשבתות ובר\"ח וי\"ט \nוהבן זה מאד ובדרוש התפיל' למה אנו מניחין התפילין ביום ולא בלילה כו'. נתבאר שם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הדרוש הזה:\n\nגם דע כי בכל תפלתינו אנו מעלים העולמות העליונות ומקשרים אותם זה בזה כנזכר בפ' \nבראשית בענין ההיכלות וג\"כ בפ' פקודי אבל צריך שתדע כי אין אנו יכולים להעלו' \nעולמו' בי\"ע עד האצילות לכלול אותם שם אלא מבחי' הנפשות והרוחין והנשמו' אשר בג' \nעולמות אלו ואלו הם העולים עם השכינה למעל' שהיא המלכות העליונה וכמ\"ש בתפי' ר\"ה כי \nהנשמות הם יותר פנימיי' מן המלאכים ולכן המלאכים אינם עולים רק בשבת לבד וז\"ס הן \nאראלם צעקו חוצה ר\"ל צעקו לסיבת שהם חוצה ולא מהפנים לכן אינן יכולים לעלות עם \nהמלכות אבל בחי' העולמות בעצמם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב\"א כי אז יתעלו \nויעלו העולמו' עצמם אבל עתה לא יש עליה והתכללות העולמות למעלה אלא בבחי' הנשמות \nבלבד עם המלכות וכמ\"ש לקמן שאין שום חיצוניו' עולה רק נשאר במקומו וחוזר להיות \nפנימיות. השינוי' שיש בג' תפלות שחרית מנחה ערבית דע כי בחול עולה רחל הנקבה בהוד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ויעקב יורד בנצח ושם מזדווגים ביחד וזהו בתפלת לחש ואח\"ך בחזרת התפלה בקו\"ר אז \nמאירים חסד וגבו' בזו\"ן העומדי' בנצח והוד כנז' וכמ\"ש במקומו בחזרת התפלה בש\"צ ואז \nאנו מחבריאה את שניהם ע\"י היסוד וז\"ס ענית אמן שאנו עונין בברכות חזרת התפל' וענין \nזה הוא בכל ג' התפילו' אבל יש חילוק ביניהם והוא כי בתפלת שחרית עולין עד פנימיות \nנצח והוד דז\"א ובמנחה עולים באמצעותם בלבד ובערבית עולים בחיצונות' וכמו שהודעתיך \nבבאור שמות הספירות איך יש בכל ספירה וספירה שלשה כלי' פנימי ואמצעי וחיצון וע\"ש \nוגם בב' כונות בברכת אבות ומשם תבין הענין היטב עם היות ששם מדבר בג' בחינ' או\"א \nחיצון ואמצעי ופנימי וכאן מדבר בז\"א אבל הדברים דומין זל\"ז ונמצא כי בתפלת ערבית הם \nעומדים חיצוניות בחיצוניו' והוא סוד אחור באחור כמבואר שם ולקמן בענין השינויים שיש \nבין תפלת החול והשבת נתבאר ענין זה היטב כי כאן צ\"ע ואינו מבואר. ובענין החילוק שיש \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בין ג\"פ שאנו קורין ק\"ש בכל יום שם נתבאר ג\"כ השינויים אחרים שיש בין ג' תפלות \nוע\"ש. עוד יש שינוי אחר בענין הזווגים כולם דשבת וחול ונתבארו בסדר תפלת ערבית וע\"ש \nהיטב. עוד יש שני שינוי' אחרי' בין שחרי' ומנחה וערבי' וחצות לילה וכבר ביארנום \nלמעל'. עוד יש שינוי אחר בשלש התפלו' הנז' והוא זה כי בתפלת שחרית בעת העמידה בלבד \nשאתה מתפלל תפל' י\"ח בלחש אתה צריך לחבק שתי ידיך ולהניח יד ימינך על יד שמאלך פני \nכף ימין ע\"ג אחורי כף שמאלית. וטעם הדבר הוא לפי שבתפילת י\"ח אז הוא כניסת המוחין \nבז\"א כנודע ואז הם יורדים ומתפשטים בכל גופו ואז צריך לכלול ולחבק ימינא בשמאלא \nושמאלא בימינא ולהמתיק יד השמאל עם יד הימין וכן בתפלת המנחה בעת העמיד' בלבד תאסור \nותחבק שתי ידיך זעג\"ז כנז' כי כבר הודעתיך כי עיקר תפלת המנחה הוא העמידה בלבד וכל \nאותם המזמורים שאומרים קודם תפלת המנחה אינו אלא מנהג בעלמא אבל בתפלת ערבית תאסור \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ותחבק ידיך מתחילה ועד סוף פירוש משעה שתתחיל ברכת אשר בדברו מעריב ערבים עד שתשלים \nכל העמידה והטעם הוא לפי שהרשימו של החסדים המתפשטים בגופא דז\"א כבר נשאר שם מן \nהיום ולכן צריך שבכל תפל' ערבי' תחבק ידיך כנז' גם צריך שתזהר בענין סגירת העינים \nבכל ג' התפלות ממש ע\"ד החילוק הנז' בענין חיבוק ב' הידים והענין הוא כי תעצום \nותסגור עיניך בשחרית ובמנחה בעת העמידה בלבד ובתפלת ערבית תסתום עיניך בכל התפלה \nבין בברכו' ק\"ש ובין בתפלת העמידה. וסוד עצימת העינים נרמז במ\"ש בסבא דמשפטים דצ\"ה \nע\"ב וז\"ל ומהו עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כו' וביאור המאמר הזה הוא מדבר בענין \nרחל נוקב' דז\"א כי היא נק' עולימתא שפירתא כמש\"ה ורחל היתה יפ\"ת ויפת מרא' אבל לית \nלה עיינין לפי ששיעור קומתה הוא מן החזה ולמטה דז\"א ואין כנגדה בחי' העינים דז\"א \nכדי להמשיך מהם אליה בחי' עיני' ג\"כ אבל לאה יש לה עינים בסוד ועיני לאה רכות לפי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שמקום לאה הוא למעל' במקום רישא דז\"א אשר שם יש בחי' העינים דז\"א ומשם הולכת הארתם \nונמשכת בלאה אשר היא כנגדם ובורא ויוצר בה בחי' עינים משא\"כ ברחל התחתונה ולכן \nהכתוב יחס העינים בלאה ולא ברחל כמ\"ש ועיני לאה רכות אמנם ברחל הזכיר היופי כמ\"ש \nורחל היתה יפ\"ת ויפ\"מ ולא בלאה והטעם הוא לפי שלאה היא למעלה במקום כיסוי האורות \nאבל רחל היא למטה מן החזה אשר שם הוא גילוי אורות החסדים בתוך ז\"א כנודע כי שם \nנסתיים יסוד דאימא המלביש ומכסה את החסדים ואז האורות ההם המגולים מאירים בה ומיפים \nאותה. והרי נתבאר טעם סגירת העינים. אמנם טעם הצטרכות סגירתם בתפי' ערבי' מתחיל' \nוע\"ס הוא לפי שעתה הוא סוד זמן לילה שהוא זמן החשך ואמנם ביום היו נמשכים לרחל \nעינים מלמעלה אבל בערבי' שהוא זמן לילה נחשכים עיני רחל ובזה תבין כמה מאמרי הזוהר \nשאומרי' ענין הלילה איך החשך יכסה ארץ בלילה ותבין מה הוא ענין החשך הזה וגם למה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוא בלילה ולא ביום:\n\nשינוי אחר שיש בין שחרית ובין מנחה וערבית וזווג דחצות לילה. הנה הזווג דתפלת שחרית \nהוא מן יעקב ורחל מן החזה דז\"א ולמטה והטעם הוא מובן כמ\"ש אצלנו בענין אצילות יעקב \nורחל שהם למטה מן החזה דז\"א כי הטעם הוא לפי שהיסוד דאימ' מתפשט עד החזה ולכן \nהאורות אשר למעלה מן החזה בין אותם דאבא בין אותם דאימ' הם אורות מכוסים וסתומים \nאבל למטה מן החזה שנשלם ונפסק היסוד דאימא נתגלו האורות דאבא ולכן יעקב יכול להעשו' \nשם כנגדן מבחוץ כי הוא נעשה מאורות דאבא ורחל גם היא ניתנ' שם כנגד האורות דאי' \nהמגולים כי היא נעשית מהם והנה כאשר אימא עלאה נתפשטו כל הנה\"י שבה תוך ז\"א ונעשו \nלו מוחין גמורים שהוא בשחרית. הנה יש בענין הזה ב' בחי' הא' היא בתפל' לחש כי אז \nאימא עלאה היא רובצת על הבנים זו\"ן והיסוד שלה הוא מושפל למטה עד כנגד החזה דת\"ת \nדז\"א כמבואר במקומו. ולכן אין אורות מגולים נמצאים ממנה אלא ג' אחרונות לבד הם נה\"י \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ולכן גם יעקב ורחל הם עומדים בחוץ כנגדם בנה\"י דז\"א בלבד. הבחי הב' היא בתפילת \nהחזרה דש\"ץ בקו\"ר כי אז אימא עלאה נזקפת למעל' ואינה רובצת ואז היסוד שלה היא כדרכו \nבין אמצע תרין רישי פרקין עלאין דנו\"ה שלה אשר מתלבשי' בחו\"ב דז\"א ואז היסוד שלה \nמתלבש בדעת שבו ונמצא כי גם האורות שבחג\"ת דז\"א הם מגולים ולכן גם יעקב ורחל הם \nיכולי' לעלות מבחוץ כנגד חג\"ת דז\"א כנ\"ל במקומו אבל במנחה אין בז\"א מוחין גמורי' \nכמו בשחרית לפי שאין נכנסין ומתפשטים בו ג\"ר דמוחין רק ו\"ק דמוחין דאימא דגדלות וגם \nהו\"ק דמוחין דאבא דגדלות אינם נכנסין כלל. ולכן אין במנחה בחי' יעקב נמצאת כי איננו \nנעשה אלא מן המוחין דמצד אבא אמנם בחינ' לאה לבדה יוצאת משם מן החזה של ז\"א ולמע' \nמן הארת המוחין דו\"ק דמצד אימא כי בתחי' בשחרית שנכנסו כל המוחין גמורים דאימא לכן \nיצתה ג\"כ רחל למטיה מן החזה מלבד לאה שיצתה למעלה מן החז' ולכן היו שם ב' זווגים א' \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בי\"ג מידות של רחמים דויעבור והוא דישראל ולאה. וב' הוא זווג דיעקב ורחל למטה מן \nהחזה בנפיל' אפים אבל עתה שאין שם רק מוחין דו\"ק נמצאו שהם עומדים למעלה בחצי \nהעליון של קומת ז\"א א\"כ אין שם מקום אצילות של יעקב ורחל למטה מן החזה ולכן אין \nבמנחה רק זווג א' של ז\"א עצמו עם לאה מן החזה ולמעלה. אמנם בחי' רחל נשארת בסוד \nאב\"א מן החזה ולמטה וכיון שלאה חזרה פב\"פ עם ז\"א בזווג דמנחה אז רחל רואה המקום \nפנוי ונגדלת ועולה בכל שיעו' קומ' לאה ג\"כ ונמצאת שוה בקומתה עם ז\"א כולו בסוד אב\"א \n[נה\"ש דף י\"ז ע\"ד ד\"ה גם מ\"ש הרב] נמצא כי בתפלת המנחה לא נכנסו בז\"א רק ו\"ק דמוחין \nדגדלות דמצד אימ' בלבד כי בשחרי' נכנסו כל המוחין ואח\"כ נסתלקו כולם כנודע ובהגיע \nשעת המנחה חזרו הו\"ק דמוחין בלבד ונמצא כי מה שנעש' ביחוד ק\"ש דשחרית ומה שנעשה \nבתפלת המנחה הכל שוין ולכן אין עתה יחוד ק\"ש מעכב כי כבר נעשה ע\"י עמיד' דמנחה אבל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בערבית כיון שבתחילה עשינו יחוד ק\"ש דערבית והנה אז ע\"י הק\"ש נכנסו הו\"ק דמוחין \nדאימא וכאשר אנו מתפללין תפלת ערבית נתוספ' בחי' האחרת והוא שנכנסין בו ו\"ק דמוחין \nדאבא ונמצא עתה כי בחי' רחל אינה יוצאת לפי שרחל יוצאת מסיום דמוחין דאימא אשר תחת \nהחזה והנה לא נכנסו רק ו\"ק שלהם ונשארו למעלה ולא נתפשטו למטה ולכן אינם יוצאות רק \nלאה למעלה מן החזה אבל בחי' יעקב יכולה לעשות ולצאת למעלה מן החזה לפי שהמקום הוא \nפנוי כנודע כי מצד פנים דז\"א מן החזה ולמעלה אין עומד שם שום דבר אבל בחי' רחל אינה \nיכול' לצאת למעל' מן החזה דרך אחור דז\"א לפי ששם עומדת לאה ונמצא זווג זה דערבי' \nשהם יעקב ולאה ושניהם למעל' מן החזה:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ובחצות הלילה אז הוא הזווג ד' באופן אחר והוא זווג יעקב ולאה בפני הז\"א והם שוים \nבקומתם בכל אורך קומת ז\"א וטעם הדבר הוא לפי שבתחילת הלילה בק\"ש דערבית לקחה לאה \nאותם הארות של מוחין דו\"ק דמצד אימא כנז' ואחר תפלת ערבית נסתלקו המוחין דז\"א וחזרה \nלאה למקומה אב\"א ומאז עד עתה בחצות הלילה היו או\"א מתקנים ובונים אותה בהיותה אב\"א \nכמבואר אצלנו בסוד שכיבת הלילה וע\"ש ואז בחצות ראשונה של הלילה היו נכנסים ומתפשטים \nבתוכה הנה\"י דאו\"א ולכן בבוא עת חצות לילה שחוזרת פב\"פ עם יעקב להזדווג עמו כנז' יש \nבה כח להתפשט ולהגדיל בכל קומת ז\"א כולו. גם ענין יעקב הוא באופ\"ז כי הנה בחצות הא' \nשל הלילה כשנכנסו נה\"י דאו\"א תוך לאה להגדילה כנז' הנה אז היא יוצאת בחי' יעקב מתוך \nלאה ע\"ד מ\"ש בענין פורים וע\"ש ולכן אותם ההארות שקבל יעקב אז קודם חצות הלילה \nנצטרפו עם אלו ההארות היוצאים עתה מתוך ז\"א עצמו אחר שנכנסו בו נה\"י דאימא כמו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שיתבאר במקומו בענין סוד שכיבת הלילה וע\"י הצטרפות כל אלו ההארות נגדל יעקב בכל \nאורך קומת ז\"א כולו ומזדווג עם לאה אחר חצות לילה פב\"פ מצד פנים דז\"א שוים כשיעור \nקומתו כנז': \nשער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א \nדרוש א':\n\nכולל בכל עליות אשר בתפילת החול והשבת דע כי בימי החול בתפלת שחרית אז זווג של יעקב \nעם רחל פב\"פ רק שיעקב יורד בנצח דז\"א ורחל עולה מן הבריאה ועומדת בהוד דז\"א אבל \nישראל עם לאה הם אב\"א ובמנח' אז מזדווג ישראל עם לאה בלבד פב\"פ אבל רחל היא עמו \nאב\"א אמנם היא נגדלת שם כנגד כל אחורי ז\"א ונמצא שהיא עומדת אב\"א עם יעקב וישראל \nכנז' בדרוש שקדם. ונודע כי רישא דדכורא הוו דינין תקיפין ואינון נייחין בסופה כנז' \nבפ' תצוה ובספרא דצניעותא ושם ביארנו כי הטעם הוא לפי שהחסדים שבז\"א בהיותם בראשו \nהם אורות סתומים תוך הנה\"י דאימ' ועוד סיבה אחרת כי הנה\"י עצמו של אימא הם דיני' \nתקיפין לפי שהנה\"י הם דינין להיותם לבר מגופא ובפרט בהיותם מצד אימא דדינין מתערין \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מינה אבל בסיומו שם מתגלים החסדים בגילוי ולכך נמצא כי לאה היוצאת למעלה היא דינין \nאבל רחל היוצאת מן החזה ולמטה הוא רחמים גם זה עצמו הוא מ\"ש בס\"ה פ' ויצא דלאה \nאיקרי עלמא דאתכסיא לפי שעומדת במקום אורות המכוסי' אבל רחל נקרא עלמא דאתגליא כי \nהיא במקום אורות המגולים וגם ז\"ס קבורת רחל בדרך באתגליא במקום פרשת דרכים. והענין \nהוא כי שם במקום החזה נקרא פרשת דרכים כי שם הוא מקום נפרש ונחלק בין בחי' ישראל \nובין בחי' יעקב שהוא מן החזה ולמטה. גם בזה תבין מ\"ש בס\"ה פ' ויצא כי לאה נקר' עלמא \nעילאה בינה לפי שלאה יונקת דרך הפסק מחיצות נה\"י של אימ' עלאה שבתוך ז\"א ובכל זה \nנתבאר מ\"ש למעלה כי לאה היא דינין ולכך במנחה אתערו דינין לפי שהוא בחי' זווגא של \nלאה אמנם לפי שרחל נגדל' בסוד האחור ולוקחת גם מקום לאה כנז' לכן עדיין הוא נקרא \nבחי' יום והדינים הם אז מתוקים. ואינם חזקים כמו בערבית כמו שיתבאר והנה בתפלת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ערבית אז חוזרת רחל להקטין עצמה ולהיות אב\"א עם יעקב בלבד למטה מן החזה ולכן אז הוא \nשליטת דינין גמורים ואז הוא לילה וחשך ממש וענין החשך והדינין התקיפין האלו נמשך עד \nחצות לילה:\n\nוהנה בחצות לילה אז לאה נגדלת פב\"פ עם בחי' ישראל ויעקב שהוא כל שיעור ז\"א כולו ואז \nלאה כאלו היא ממש בחי' רחל ולכן אז נמתקים הדינין וז\"ס ליל ולילה הנז' בפ' בא בס\"ה \nבפ' ליל שמורים וכו' הוא הלילה הזה כו' והענין הוא כי קודם חצות נקרא לאה ליל אבל \nאחר חצות לילה אז לאה נקרא לילה והענין הוא כי כיון שהיא נגדלת גם מן החזה ולמטה \nשהוא חצי התחתון של ז\"א לכן נק' לאה חצות לילה כי לוקחת לאה הנקרא לילה גם בחי' \nהחצי התחתון דז\"א:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ובשבת בתפלת ערבית אז עומדים יעקב ורחל פב\"פ כנגד כל נה\"י דז\"א משא\"כ בתפל' שחרי' \nדחול שאינם רק איהו בנצח ואיהי בהוד ואחר תפלת ערבי' עולה רחל למעלה בהיכל אי' עלאה \nלהגדיל' בהיותה שם ואז לאה פב\"פ בכל אורך ז\"א שהם ישראל ויעקב כמו שהוא אחר חצות \nלילה בימי החול וענין זה נוהג עד חצות לילה ואח\"כ בחצו' לילה לאה עולה למע' בהיכלא \nדאימא עלאה ורחל יורדת פב\"פ בכל אורך ז\"א שהוא עם ישראל ויעקב. ובזה יתבאר לך סוד \nעונתן של ת\"ח בליל שבת שהוא דוקא אחר חצות לילה ולע\"ה עונתן בימי החול אחר חצות \nלילה והטעם הוא לפי שקודם חצות לילה אפילו בלילי שבתות ואפי' לע\"ה נאסר הזווג לפי \nשאז רחל פב\"פ למטה מן החזה בלבד ומכ\"ש בלילי החול קודם חצות לילה שאז יעקב ורחל \nאב\"א ומן החזה ולמטה אבל אחר חצות לילה הותר הזווג לע\"ה לפי שאז היא לאה פב\"פ בכל \nקומת ז\"א לגמרי ובחצות ליל שבת שאז גם רחל היא פב\"פ עם כל ז\"א לגמרי ואז הוא רחמים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "גמורים להיות בחי' רחל וגם שהיא גדולה לגמרי ולכן הותר הזווג אפי' לת\"ח ובתפל' \nשחרית אז עולה ז\"א עצמו ג' מדרגות שהם נה\"י דאי' ואז גם נוק' עול' כנגדם בז\"א עצמו \nוכן בכל תפלה ותפלה עולה ג' דרגין כמבואר שם במקומו עד שנמצא כי בתפל' מוסף אז ז\"א \nהוא עם או\"א ממש כמותם אבל נוק' שהיא הנקרא רחל היא בנה\"י דאי' לבד ובקק\"ק דמוסף \nעולה בחג\"ת דאי' ובאיה מקום כבודו עולה בחב\"ד דאי' ואז היא ממש שוה עם ז\"א ובמנחה \nדשבת אז בחי' החצי העליון דז\"א שהוא הנקרא בחי' ישראל כנודע הוא לבדו עולה למעלה עם \nלאה עד מזל הי\"ג דדיקנא דא\"א ועם או\"א ואח\"כ בחזרה של תפל' המנחה אז בחי' ישראל \nולאה עולים עד מזל העליון הח' דדיקנא דא\"א ושם הם מזדווגים אבל יעקב ורחל הם למטה \nמהם בלי זווג:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ההפרש והשינוי שיש בענין התפל' של ימי החול והשבת הנה בחול ע\"י תפלותינו נכלל \nפנימיות האצילות למע' וחיצוניות האצילות נעשה בחי' פנימיו' ואז פנימיות דבריאה עולה \nאל האצילות ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל חיצוני' דאצילות שחזר להיות פנימיות כנז' \nואמנם ביום השבת כל מה שנעשה בחול ע\"י תפלות הוא נעשה מאליו ומעצמו ביום השבת ומה \nשניתוסף ע\"י תפל' ביום שבת הוא כי הנה בימי החול אין חיצו' הבריאה עולה אל האצילות \nכלל אפי' ע\"י תפלה ומכ\"ש חיצוני' שאר העולמו' אבל ביום שבת ע\"י תפלותינו עולה גם \nחיצוניו' הבריאה אל האצילו' ונעשה שם בחי' חיצוניו' אל הפנימיות:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "עוד יש הפרש ושינוי אחר בין חול לשבת דע כי בתחיל' היתה הנקבה אב\"א עם הזכר ואח\"כ \nננסרה וחזרה עמו פב\"פ ונזדווגו יחד ואחר שחטא אדם חזרה באחורי ז\"א כמתחי' והנה אחר \nהחרבן בימי הגלות עומדת עמו אב\"א חוץ בזמן התפלה כי אז ע\"י תפלותינו אנו גורמים להם \nלחזור פב\"פ בברכת אבו' בתיבו' מלך עוזר ומושיע ומגן כמבואר אצלינו. ואחר התפל' תיכף \nחוזר' לעמוד אב\"א והנה חסידים הראשונים היו שוהים שעה א' קודם תפל' ושעה א' אחר \nתפלה כדי לעכב האר' הגורמ' להם לעמוד פב\"פ שעה א' אחר התפלה ולא תחזור תיכף אל \nהאחור אבל בשבת אז תמיד עומדים פב\"פ אלא שיש להם עליות ע\"כ מדרגות כפי סדר התפלה \nכנ\"ל: \n", "en": ""}]}
