# שער הכוונות — קטע 60

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/60/)

<div lang="he" dir="rtl">

כי כונתינו היא להמשיך תוס&#x27; שבת אל ימי החול הבא&#x27; וזה מסוד אור החוזר מן הבינ&#x27; 
הנקרא נועם והוא סוד השבת כי הבינה היא שבת גם בארנו לעיל כי המשך תוס&#x27; קדושה זו 
היא בג&#x27; חלקי נר&quot;ן כי הנשמה מתקיימת עד יום א&#x27; והרוח ע&quot;ס יום ב&#x27; והנפש ע&quot;ס יום ג&#x27; 
וג&#x27; הימי&#x27; האחרי&#x27; שהם ד&#x27; וה&#x27; וו&#x27; תכוין להמשיך לצורך השבת הבאה בסוד הג&#x27; חלקים שהם 
נר&quot;ן והנה ז&quot;ש מ&quot;ש בספרי זכור את יום השבת מצוה היא למנות בו ימי השבת לומר א&#x27; בשב&#x27; 
ב&#x27; בשבת כו&#x27; וכ&quot;כ הרמב&quot;ן בחי&#x27; על התורה. והענין הוא להורות כי כל ימי החול תלוים 
ונקשרי&#x27; ונמשכים מיום השבת ומשם נמשכ&#x27; להם הארת&#x27; וזכור היטב ענין זה כי הוא מכלל 
רמ&quot;ח מצות עשה למנות ימי החול עד&quot;ז א&#x27; בשבת ב&#x27; בשבת כו&#x27; וכיון שנתבאר ענין הקדמה זו 
צריכין אנו להודיעך מה היא ההכנה שיכין האדם כדי שימשיך עליו תוספת הקדושה הנזכר 
בו&#x27; ימי החול:



הנה ביום א&#x27; בשבת כל עסקיך תהיה בבחינת מחשבה שתהיה פנויה ונקיה מכל ליכלוך שעי&quot;כ 
תתקיים בך באותו יום תוס&#x27; הנשמ&#x27; ואמנם סוד המחשבה הזו היא שבכל רגע היום ההוא יכוין 
בהויה דס&quot;ג ובשם אהיה אשר אהיה ובשם אהיה יה&quot;ו כי כל בחי&#x27; אלו הם בעולם הבריאה אשר 
משם הוא חלק הנשמה. וביום ב&#x27; בשבת תעסוק בדיבור בתורה והכל לכוונת קבלת תוס&#x27; שבת 
בבחי&#x27; הרוח. וביום ג&#x27; בשבת תעסוק במצות מעשיות שהם כנגד חלק הנפש ובפרט במצות 
הנעשות ע&quot;י הרגלי&#x27; כמו הלויית המת וביקור חולים וכיוצא בזה. וכעד&quot;ז יעשה בג&#x27; ימים 
האחרונים והם הד&#x27; במעשה והה&#x27; בעסק התו&#x27; ע&quot;י הדיבור והו&#x27; במחשבה אמנם כונת ימים אלו 
הם להכין לקבל תוס&#x27; שבת בבחי&#x27; נר&quot;ן ביום עש&quot;ק הבאה וכל כונתיך ועסק&#x27; יהיו אל פנייה 
זו לקבל תו&#x27; שב&#x27; בבחי&#x27; נר&quot;ן ודבר זה תועל&#x27; גדול לקבל האדם תו&#x27; קדוש&#x27; שבת:



גם קבלתי כונה אחרת ממורי ז&quot;ל בענין זה והוא כי כפי הנז&#x27; נתבאר כי יום ב&#x27; וה&#x27; הם 
סוד עולם היצירה לכן תכוין בהם להעלות שם הנפש ברוח אשר ביצירה ואז תעשה הכנה לקבל 
רוח ע&quot;י שם מ&quot;ב שביצירה שהוא השם הנרמז בתפילת אנא בכח לכן צריך שתקשור שם השולט 
באותו היום עם השם השולט ביום שבת כיצד הנה ביום ב&#x27; מושל שם קר&quot;ע שט&quot;ן ותכוין לחבר 
עמו שם שקוצי&quot;ת השולט ביום שבת ותשלב&#x27; אות באות כזה קשר&quot;ק עושצטינ&quot;ת ותכוין לקבל 
תוס&#x27; הרוח ביום שבת וכן ביום ה&#x27; שהוא ג&quot;כ הכנ&#x27; לחלק הרוח תכוין לחב&#x27; ולשלב שם חק&quot;ב 
טנ&quot;ע השולט ביום ה&#x27; עם שם שקוצי&quot;ת שביום שבת כנז&#x27; ביום ב&#x27; כזה חשק&quot;ק בוטצניעת וכונה 
זו תכוין בכל רגעי היום ובפרט בעת שאתה קובע עסק תורתיך בב&#x27; הימים האלו. ודע כי מ&quot;ש 
לעיל שהיא מ&quot;ע למנות א&#x27; בשבת ב&#x27; בשבת כו&#x27; הנה גם זה מועיל להכנת שבת:



בענין מה שינהג האדם עצמו לקבל תוס&#x27; שבת בכל ו&#x27; ימי השבוע כבר נתבאר כי ביום ב&#x27; וה&#x27; 
הוא לקבל תוספ&#x27; הרוח ולכן יעסוק בתורה בב&#x27; ימים אלו כי ז&quot;א נקרא תורה ובו סוד בחי&#x27; 
רוח כנודע. גם נת&#x27; אלצנו כי האדם בע&quot;ש בעת קבל&#x27; שבת מקבל תוס&#x27; נר&quot;ן ובמ&quot;ש מסתלקים 
אבל ע&quot;י סעודת ליל מ&quot;ש חוזר האור להתפשט מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה 
לעשי&#x27; ועי&quot;כ חוזרין תוס&#x27; נר&quot;ן באד&#x27; ומתעכבים באדם שלשתם ביום א&#x27; מהשבוע וליל ב&#x27; 
מסתלקת הנשמה ונשארים נפש ורוח. ובליל שלישי מסתלקת הרוח. ובליל ד&#x27; מסתלקת גם הנפש 
ואחר כך צריך עוד לעשות תיקון מחדש ולקבל תוספת שלשתם בשלשה ימים הנשארים והם ד&#x27; 
וה&#x27; וו&#x27; וכל זה נעשה על ידי הכונה שתכוין בבה&quot;מ שבכל יום כיצד הנה ד&#x27; ברכות יש 
בבה&quot;מ כנגד ד&#x27; אותיות אדנות וכל ברכה כנגד אות א&#x27; מהן במילוי המלוי שלה כיצד בברכה 
א&#x27; מתחיל&#x27; ועד סוף יצייר נגד עיניו אל&quot;ף למ&quot;ד פ&quot;א ובהזכרת ההויה של ברוך א&quot;י כו&#x27; 


יכוין בהויה בניקוד אלקים זולת ההויה עצמ&#x27; של הברכה. ובברכ&#x27; הב&#x27; יצייר נגד עיניו 
דלת למ&quot;ד ת&quot;ו ואם הוא יום ר&quot;ח יצייר תי&quot;ו במילוי יו&quot;ד ובהזכרת ה&#x27; יכוון עמו ג&quot;כ שם 
אלקי&quot;ם כנ&quot;ל. ובברכה הג&#x27; יצייר נגד עיניו נו&quot;ן וא&quot;ו נו&quot;ן ובהזכרת ה&#x27; יכוין בשם א&quot;ל 
ואמנם בשם זה של א&quot;ל הוא השינוי וההפרש שיש בימי השבוע כי ביום א&#x27; יכוין כי א&quot;ל זה 
הוא סוד אל שד&quot;י במילואו העולה בגי&#x27; אל&quot;ף ושם זה הוא בבריאה ויכוין שהוא יונק מן שם 
ייא&quot;י דהויה דס&quot;ג שגם הוא א&quot;ל בגי&#x27; ועי&quot;כ יעמיד עמו תוס&#x27; הנשמה. ביום ב&#x27; יכוין כי 
א&quot;ל זה הוא א&quot;ל יהו&quot;ה שעולה גי&#x27; נ&quot;ז עלמין והוא ביצירה כדי להעמיד הרוח וביום ג&#x27; 
יכוין באל אדני שעולה בגימט&#x27; צ&quot;ו עלמין והוא בעשי&#x27; כדי להעמיד הנפש. ובג&#x27; ימים 
האחרונים יכוין לזכות ולקבל ולא להעמיד וגם יכוין בהם מלמטה למעלה כי ביום ד&#x27; יכוין 
בא&quot;ל אדנות לזכות לקבל תוס&#x27; הנפש בע&quot;ש. וביום ה&#x27; באל הויה שיזכה לקבל תוס&#x27; רוח בע&quot;ש 


וביום ו&#x27; בא&quot;ל שדי שיזכה לקבל תוספת נשמה ביום ההוא:

ונחזור למעלה בכונה ברכת ד&#x27; של ברה&quot;מ שיצייר יו&quot;ד וא&quot;ו דל&quot;ת ובהזכרת השם יכוין לחבר 
עמו שם צבאות האמנם בברה&quot;מ של שבת יכוין בד&#x27; הברכות כנגד ד&#x27; אותיו&#x27; שם הויה במילוי 
מלויים ע&quot;ד הנז&#x27; כל ברכה באות א&#x27; ובד&#x27; ההזכרות יכוין בד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן 
ויכוין לכלול העולמות:



גם דע כי הלילה של חול היא סוד העשיה וששת ימי החול הם סוד היצירה ויום השבת הוא 
סוד הבריאה וז&quot;ס וביום הז&#x27; נתעלה וישב על כסא כבודו ונודע כי סוד הבריאה היא ב&#x27; 
שמות אהי&quot;ה יה&quot;ו והענין הוא כי המלכות היא ז&#x27; וגם היא ד&#x27; מעילא לתתא ומתתא לעילא 
לפי שהמל&#x27; עומדת בסוד נקו&#x27; באחורי הת&quot;ת והנה אם נמנה מלמעל&#x27; תהיה ד&#x27; חסד גבורה ת&quot;ת 
מלכו&#x27; ואם נמנה מלמטה תהיה ד&#x27; יסוד הוד נצח מלכות ועד&quot;ז ג&quot;כ הם ו&#x27; ימי החול כי אם 
תמנה מלמעל&#x27; למטה ד&#x27; וה&#x27; וו&#x27; ושבת יהיה ד&#x27;. ואם תמנה ממטה למעל&#x27; ג&#x27; ב&#x27; א&#x27; שבת יהיה 
ד&#x27; וגם הוא ז&#x27; באופן שלעולם המלכות והשבת הם ד&#x27; וז&#x27; וזהו ג&quot;כ סוד ב&#x27; שמות הנז&#x27; כי 
הנה הם מאירי&#x27; במלכות להעלותה למעלה כיצד הנה שלשה אותיו&#x27; ראשונות אה&quot;י הם חג&quot;ת וה&#x27; 
אחרונ&#x27; היא מלכות וג&#x27; אותיו&#x27; יה&quot;ו הם נה&quot;י וע&quot;י ז&#x27; אלו שבבריאה מעלים את המלכות עד 
הבריאה ואח&quot;ך הבריאה עצמה שהיא סוד יום השבת עולה באציל&#x27;:



כבר הודעתיך כי בכל ד&#x27; עולמות אבי&quot;ע בחי&#x27; המל&#x27; שבכל עול&#x27; מהם ירדה בעת המיעוט לסיבת 
הקטרוג למטה בהיכל ק&quot;ק של עולם שלמטה ממנו וכ&quot;ז היה לתועלת העולמו&#x27; שיתקשרו יחד סוף 
זה בראש זה ויקבלו הארה זמ&quot;ז ובזה תבין סוד יום השבת מה ענינו כי אז ניתוספה קדושה 
בכל העול&#x27; והיכל ק&quot;ק שבבריאה עולה אל האצילות ונעשה בחי&#x27; אצילות גמור לסיבה הנז&#x27; 
ועד&quot;ז בכל העולמות ויהי נועם הנאמר במ&quot;ש כבר נתבאר ענינו אצלנו למעל&#x27; ומצאתי בו 
דברים מחולפים ואע&quot;פ שנלע&quot;ד שטעה השומע לא אחדל מלכתבם הנה ההוי&quot;ה דע&quot;ב דיודין עם 
אהיה דיודין הוא פנימיות של עולם האצילות ואחוריי&#x27; דאהיה דיודין שהם בגי&#x27; קדמ&quot;ת הם 
חיצוניות האצילות והאחוריים הנז&#x27; עם הויה דס&quot;ג הם פנימיו&#x27; של הבריאה ואחוריים דהויה 
דס&quot;ג העולים קס&quot;ו הם אחוריים לבריאה והאחורי&#x27; הנז&#x27; עם הויה דמ&quot;ה הם פנימיות היצירה 
ואחורי&#x27; דמ&quot;ה העולים ק&quot;ל הם חיצוניות היצירה ואחוריים הנז&#x27; עם הויה דב&quot;ן הם פנימיות 


העשיה והאחוריים דהויה דב&quot;ן העולים קד&quot;ם הם חיצוניות העשיה. גם כתוב כאן כי יכוין 
שב&#x27; תיבות ויהי נועם יש בהם ז&#x27; אותיות כנגד ז&#x27; מרגלאן שהם אהיה יה&quot;ו כדאיתא בס&quot;ה 
בפ&#x27; יתרו בר&quot;מ והנה הם בבריאה ויכוין להמליכם על ז&#x27; ימי השבוע כל אות בשם א&#x27; [נ&quot;א 
ביום א&#x27; סכ&quot;י] ונעם הוא חסר ו&#x27; גם ה&#x27; אלקינו הוא המילוי של ד&#x27; הויות עסמ&quot;ב כי ביום 
שבת האירו הד&#x27; הויו&#x27; שלימות מן אצילות אל הבריאה ועתה במ&quot;ש אנו לוקחים המלויי&#x27; שלהם 
בלבד שיאירו מן הבריאה אל היצירה גם מלת ומעש&#x27; רומז אל העשיה כי כן הבנ&#x27; ומעש&#x27; הוא 
לשון עשי&#x27;. גם כוננה בגי&#x27; ק&quot;ל שהוא אחורי&#x27; דהויה דמ&quot;ה שהם חיצוניות היצירה ופנימיות 
העשיה. ונודע כי אחורי&#x27; פשוטים ומילויים דהויה דמ&quot;ה שהם ע&quot;ב ק&quot;ל הם מוחין אל הנוקבא 
שסודו עשיה גם ומעש&#x27; הב&#x27; נחלק לב&#x27; והם עש&quot;ו מ&quot;ה והנה עשו הוא אחוריים דהויה דיודין 
והם קפ&quot;ד ועם עשר אותיו&#x27; הם צדק ואחוריי&#x27; דהויה דס&quot;ג וגם הו&#x27; בתים הראשוני&#x27; זולת 


ההויה לבד שעולים קע&quot;ב והם בגי&#x27; ב&quot;פ אלקים. גם תוסיף עשר אותיות שבב&#x27; אלקים הם קפ&quot;ב 
והנה קצ&quot;ד וקפ&quot;ב הם עשו והם אחורי או&quot;א. גם בידינו כוננהו תכוין בט&quot;פ י&quot;ד שיש בג&quot;פ 
מ&quot;ב אשר בג&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה העולים בגי&#x27; כונ&quot;ן מן כוננהו. גם ה&quot;פ תמצא אותיות 
נ&quot;ו בפסוק זה והם בגי&#x27; ה&quot;ג מנצפ&quot;ך ותכוין למתק&#x27; ע&quot;י שם אל הנרמז במלת ויהי ומקורו 
הוא נועם אהיה דיודין שהוא קס&quot;א כנז&quot;ל ב&#x27; שמות א&quot;ל שנרמזו בפ&#x27; זה כמבואר אצלנו שהם 
א&quot;ל מן תיבת ויהי נועם. גם נועם בגי&#x27; אהיה דיודין ובו שם ייא&quot;י העולה א&quot;ל:



ענין ליל ו&#x27; כבר ביארנו שיכוין האדם בכל ו&#x27; ימי החול לקבל תוס&#x27; השבת ואמנם יום ו&#x27; 
הוא יותר נכון ומזומן מכל שאר ימים בסוד והיה ביום הו&#x27; והכינו את אשר יביאו רמז בזה 
כי ביום הששי מכין לשבת לפי שיום ו&#x27; הוא כנגד היסו&#x27; המכין לצורך המלכות שהוא שבת 
אספקלריא דלית לה מגרמה אלא מה דיהיב לה יסוד לכן צריך שתכוין להכין הכנה זו מע&quot;ש 
כדי שיבא יום השבת וימצאהו מוכן ואותה קב&quot;ש תהיה על נכון וכראוי:



והנה יש הכנה א&#x27; שצריך שתקדים אותה מן הלילה של ליל ו&#x27; והיא ענין כוונה א&#x27; שראוי 
שתכוין בה במחשבה בלבד בלילה בעת סדר ק&quot;ש של ליל ו&#x27; שע&quot;ה ותכוין בה אחר שאמרת כל 
סדר השכיבה קודם פ&#x27; בידך אפקיד רוחי כו&#x27; אז תכוין לזו הכוונה תחילה תכוין להעלות 
ג&quot;ר דעשיה ביצירה ואח&quot;כ להעלות ז&#x27; אחרונות והוא ע&quot;י הכוונה שנבא&#x27; לקמן בענין קבלת 
שבת במזמו&#x27; הבו לה&#x27; בני אלים כי הג&quot;ר עולים ע&quot;י ג&quot;פ הבו וז&quot;ת ע&quot;י ז&#x27; קולות ואח&quot;ך 
תעלה היצירה בבריאה ג&quot;ר ע&quot;י ג&quot;פ באי כלה וז&quot;ת ע&quot;י אותיו&#x27; אהיה יה&quot;ו כמבואר שם ג&quot;כ 
ואח&quot;ך תעלה הבריאה באצילות ע&quot;י כוונת פ&#x27; טוב להודות לה&#x27; שהוא ר&quot;ת ט&quot;ל כמבואר שם 
והרי זו כוונה אחת:



עוד תכוין כונה שניה אח&quot;כ והיא זאת כי בתחיל&#x27; תכוין בהויה דע&quot;ב דיודין שבאצילות 
ותכוין שבכל אות ואות מהם יש דגש ורפה אח&quot;ך תכוין בהויה דס&quot;ג דבריאה ותכוין שכל אות 
ואות נקודה בשוא געיא וסימנך ש&quot;ג ר&quot;ל שוא געיא. אח&quot;ך תכוין בהויה דמ&quot;ה שביצירה 
ותכוין שכל אות ואות נקודה שורק ו&#x27; כנודע כי סוד אות ו&#x27; הוא ביצירה שהוא כנגד הת&quot;ת 
אח&quot;ך תכוין בהויה דב&quot;ן דההין שבעשי&#x27; ותכוין כי כל אות מהם מנוק&#x27; בשוא קמץ והנה ב&#x27; 
הכוונות אלו הם הב&#x27; כוונות שביארנו בקבלת שבת עצמ&#x27; וכפי סדר ההוא עצמו צריך שתכוין 
עתה אבל החילוק הוא כי עתה אין צורך להזכיר בפה שום דבר רק בכונה בלב דוקא. גם אין 
צריך לכוין באותם המזמורי&#x27; והפסוקים רק תכוין באותם השמו&#x27; לבדם אשר על ידיהם תעלה 
עתה הד&#x27; עולמות אבי&quot;ע כנז&#x27; גם דע במש&quot;ל בענין עלית ז&quot;ת דעשי&#x27; ע&quot;י ז&#x27; קולות וע&quot;י ז&#x27; 
שמות של מ&quot;ב וצריך שתכוין כי כל אות ואות מהם נחלקת לכמה מיני הארות כיצד תכוין כי 


אות א&#x27; דאבגית&quot;ץ ציורה יו&quot;י כזה א&#x27; ואות ב&#x27; ציורה ג&#x27; ווין כזה ב&#x27; ואות ג&#x27; ציורה ג&#x27; 
ווין ג&#x27; ואות ת&#x27; ציורה ת&#x27; דלת נון ואות ץ&#x27; ציורה י&quot;ן ועד&quot;ז תצייר כל שאר אותיות שם 
בן מ&quot;ב ואח&quot;ך תאמר פ&#x27; בידך אפקיד רוחי כו&#x27; ותישן:

ענין לימוד המקרא בליל ו&#x27; נתבאר גבי ענין לימוד סדר המקרא שבכל יום ויום וע&quot;ש בשער 
המצות בפ&#x27; ואתחנן במצות ת&quot;ת ד&#x27; ט&quot;ל ע&quot;א ענין יום הו&#x27; בעצמו. כבר ביארנו ענין מ&quot;ש 
הכתוב והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו כי יום הששי הוא מכין ליום השבת כנ&quot;ל 
והנה כמה מיני הכנות יש בע&quot;ש לצורך השבת אם במחשב&#x27; ואם בדבור ואם במעשה וג&#x27; בחי&#x27; 
אלו יתבארו בהמשך דברינו בע&quot;ה. ענין המחשבה כבר נתבאר&#x27; למעל&#x27; בענין סדר הכונ&#x27; 
שיכוין בו&#x27; ימי החול וע&quot;ש איך יום ששי תלוי במחשבה באותם השמות וזה לצורך הנשמה וגם 
יתבארו דברים אחרים למטה בעזר&#x27; השם יתברך ואם במעשה דע כי צריך האדם ליזהר לקנות כל 
צרכי שבת ביום ששי לסיבה הנז&#x27; ולא ביום ה&#x27; וכמו שמצינו חכמי ישראל שרבא מלח דג 


שיבוטא ר&quot;ן מכתף ועייל כו&#x27; ובכל מה שיקנה יזכיר ויאמר לכבוד השבת והרי זה ענין 
מעשה. גם תזהר בתי&#x27; הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע 
וגם זה הוא ענין מעשה ואם בענין הדיבור והלימוד בתור&#x27; כבר ביארנו בסדר המקרא שנוהג 
בכל יום ויום שצריך לקרות בכל הששי כ&quot;ו פסוקים מפרשת השבוע באותה הכוונה שנתבאר שם 
בשער ה&#x27; שער המצו&#x27; וע&quot;ש. גם ביום ששי עצמו צרי&#x27; לקרות כל הפרשה כולה במקרא ותרגום 
באותה הכונה שנתבאר שם ועוד יש כמה מיני דברים אם ענין הטבילה ואם ענין רחיצת פניו 
ידיו ורגליו במים חמין וענין קבלת שבת בתפילת המנחה ביום ששי ואח&quot;ך קבל&#x27; שבת בשדה 
וכאלה רבות וכולם הם מכלל הכנת שבת וזה החלי בע&quot;ה:



ובתחילה נבאר ענין א&#x27; שאמר לי מורי ז&quot;ל שקבל מאדם אחד גדול שאמר לו שקבלה היתה בידו 
מרבותיו שכל מי שנקבר בע&quot;ש אחר שעה ה&#x27; מן היום שאין לו חבוט הקבר לפי שמן שעה הה&#x27; 
מתחיל תוס&#x27; קדושת שבת ויש לו דין כאלו נקבר ביום שבת עצמו וא&quot;ל כי ז&quot;ס ה&#x27; יתירה של 
יום הששי כי בכל הימים לא נזכר בהם ה&#x27; כמו ביום א&#x27; ולא אמר האחד וכן יום ב&#x27; כו&#x27; אבל 
כאן נאמר הו&#x27; לרמוז כי בה&#x27; שעות מיום ו&#x27; תיכף סמך אליו ויכולו השמים והארץ כו&#x27; 
ותיכף נחשב כאלו הוא יום שבת ולכך סמך הו&#x27; ויכולו כו&#x27; ומורי ז&quot;ל הודה לדבריו והסכים 
אליהם מנהגי מורי ז&quot;ל תיכף בסיימו תפלת שחרית דיום ו&#x27; היה הולך לבה&quot;כ או לבית מדרשו 
אם היה שם ס&quot;ת כשר היה מוציאו וקורא בו הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום והוא היה קורא 
המקרא מתוך הס&quot;ת והיה לו תלמיד א&#x27; שהיה קורא לו התרגום מתוך ספר התרגום והוא אומר 
אחריו וכן היה עושה בכל פסוק ופסוק עד שמשלים הפר&#x27; ולא היה עושה כמו שיש מתייהרים 


לקרוא כל הפרשה כולה מקרא פ&quot;א ולשנותה מקרא פ&quot;ב אח&quot;כ קורים כולה יחד תרגום פ&quot;ג אבל 
כל פסוק ופסוק בפ&quot;ע היה קורא שמו&quot;ת והיה דוחק עצמו לקרותה ביום ו&#x27; והיה אומר כי ז&quot;ס 
והיה ביום הו&#x27; והכינו את אשר יביאו, זולת אם אירע לו שום אונם גדול מאד שאז היה 
קורא הפר&#x27; שמו&quot;ת אחר סיום תפלת שחרית דיום שבת קודם סעוד&#x27; שחרי&#x27; כמו שצוה רבינו 
הקדוש לבנו ולא כמו אותם הקורים אות&#x27; באמצ&#x27; תפלת שחרית דשבת:



ואחר קריאת הפר&#x27; היה טובל הטבילה של ע&quot;ש הנז&#x27; בס&quot;ה פ&#x27; תרומה ד&#x27; קל&quot;ו ע&quot;ב דרב המנונא 
סבא ע&quot;ה הוה סליק מנהרא בכל ע&quot;ש כו&#x27; והיה אומר מורי ז&quot;ל כי כיון שכבר קרא הפרשה כבר 
יש באדם כח לקבל תוס&#x27; קדושת השבת ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך מקרה 
ואף גם מקרה זה לא היה טובל רק אחר שהתחי&#x27; שעה ה&#x27; מיום ו&#x27; כמו שביארנו לעיל על ה&#x27; 
יתירה דיום הו&#x27;. והיה אומר מורי ז&quot;ל כי תוס&#x27; שבת היה ניכר ומתגל&#x27; במצח האדם תיכף 
אחר הטבילה הנז&#x27; אבל עיקר הגילוי לא היה רק אחר חצי היום ודוקא אם טבל כבר והסיר 
ממנו קליפין דחול ע&quot;י כוונתו כנודע שקליפין דחול הם הם בגדי חול של נפש האדם ואפשר 
שכל מה שיהיה קרוב לליל שבת יתגלה יותר תוס&#x27; שבת: 


שער הכוונות - דרושי סדר שבת דרוש א ענין כוונת הטבילה 
כונת הטבילה של ע&quot;ש הנה אחר שנכנסת תוך מי הים או הנהר או המקוה קודם שתטבול תכוין 
כי המקוה הוא סוד שם אהי&quot;ה דההין העולה בגי&#x27; קנ&quot;א כמנין מקוה כי שם מתקבצים כל שמות 
אהי&quot;ה היותר עליונים ממנו כמ&quot;ש ואח&quot;כ תכוין להמשיך במקוה הזה את הנחל העליון והוא 
ד&#x27; הויו&#x27; עסמ&quot;ב וג&#x27; אהיה דיודין ודאלפין ודההין כי כאשר הם פשוטים יש אות יוד א&#x27; 
בכל שם מהם ונמצא שהם ז&#x27; יודין בז&#x27; השמות האלו. וכבר ידעת כי ז&#x27; שמות אלו הם סוד 
שבעה שמות של שבת בסוד שבעה אותיות של אהיה יה&quot;ו הנז&#x27; בר&quot;מ בפ&#x27; יתרו וצריך לכוין כי 
בפשוטים יש בהם שבעה יודין פשוטים אבל תכוין ג&quot;כ במלוייהם ותוסיף עליהם שם י&quot;ה כי 
הוא סוד השבת והרי הם ח&#x27; יודין שהם בגי&#x27; נ&quot;ל מנח&quot;ל ועם כללות הח&#x27; יודין עצמם הרי 
נח&quot;ל ואח&quot;כ תכוין לכלול כללו&#x27; היודין בעצמם ובכללותם כנז&#x27; והם ב&#x27; כללים ותצרפם עם 
נח&quot;ל ויהיה בגי&#x27; מי&quot;ם והרי נמשכו המי&#x27; לתוך המקוה אח&quot;כ תכוין שכל זה יהיה לכבוד שבת 


והוא כי הלא בח&#x27; שמות הנ&quot;ל שהם ד&#x27; הויות וג&#x27; אהיה ושם י&quot;ה יש בהם ל&#x27; אותיו&#x27; וזהו ל&#x27; 
של לכבוד וכשתוסיף ב&#x27; כוללים שהם כללות הז&#x27; שמות וכללות שם י&quot;ה יעלו במספר כבוד 
ומספר כל ח&#x27; השמות הנ&quot;ל עצמן הם בגי&#x27; שבת וכשתעלה מן המים תאמר אם תשיב משבת רגליך:

כונה אחרת דע כי צריך האדם לטבול ב&#x27; טבילות זו אחר זו והא&#x27; היא להפשיט בגדי החול של 
הנפש והב&#x27; היא לכבוד שבת לקבל התוס&#x27; ובא&#x27; תכוין לשם אהיה דמלוי יודין שהוא בגי&#x27; 
מקו&quot;ה. ובב&#x27; תכוין לב&#x27; שמות אהי&quot;ה יה&quot;ו הנז&#x27; בר&quot;מ בפ&#x27; יתרו ולז&#x27; שמות היוצאים מז&#x27; 
אותיותיהם שהם אלו ידוד. ידוד בנקו&quot;ד אלקים. מצפץ. י&quot;ה אדני. אל. מצפץ. אלקים כי כל 
אלו השמות הם סוד קדושת השבת ותכוין כי באלו השמות יש ה&#x27; יודין הרי חמשים וב&#x27; השמות 
של אהי&quot;ה יה&quot;ו העיקרי&#x27; הם בגי&#x27; מ&quot;ב הרי הכל בגי&#x27; במים ובהעלותך מהטבילה הב&#x27; תכוין 
אל ד&#x27; הויות עסמ&quot;ב ולג&#x27; אהי&quot;ה דיודין דההין ודאלפין כי כולם בגי&#x27; תרפ&quot;ז ותוסיף 


עליהם שם י&quot;ה והרי הכל בגי&#x27; שבת כי סוד שבת הוא עלית זו&quot;ן באו&quot;א ואז הם סוד שם י&quot;ה 
וכשתעלה מהטבילה אל תנגב עצמך במטפחת כי מימי שבת צריך הגוף שישאב אותם:

כונה ג&#x27; יכוין כי המקוה בעצמו שהוא הכלי הוא אהי&quot;ה דההין שהוא בגי&#x27; מקו&quot;ה וז&quot;ס כלי 
ומלבוש אל שמות ההויה שבתוכו שהם בחי&#x27; המים והם סוד ד&#x27; הויות עסמ&quot;ב ובהם ט&#x27; יודין 
כמנין מים ולפי שד&#x27; הויות אלו שהם סוד המים שרשם היא הויה הא&#x27; של ע&quot;ב שהיא בחכמה 
וכתיב כולם בחכמ&#x27; עשית. וגם כי עיקר המים הם במידת החסד שעולה בגי&#x27; ע&quot;ב ולכן היו 
המים שבמקוה מ&#x27; סאה כנגד הד&#x27; יודין של הויה דע&quot;ב כי היא העיקרית:



גם צריך שיטבול ויכוין להסיר ולהפשי&#x27; מעליו הרוח שהיה שורה עליו בימי החול וישרה 
עליו עתה רוח מן הבריאה וזה ע&quot;י אהי&quot;ה דההין שהוא בגי&#x27; מקו&quot;ה. גם יכוין אל ב&#x27; שמות 
אהי&quot;ה יה&quot;ו שסודם בעולם הבריאה אשר מהם יוצאים ז&#x27; מרגלאן שהם ז&#x27; שמות אחרים הנז&#x27; 
בפ&#x27; יתרו בס&quot;ה בר&quot;מ וכבר ביארנו למעלה והם עולים בגי&#x27; תתמ&quot;ט ועם קנ&quot;א של המקוה 
דאהיה דההין הרי הכל אלף והם סוד אלף עלמין של אורות היוצאים מן הבינ&#x27; ומאירי&#x27; למטה 
ויכוין לקבל גם הוא הארה מהם. גם ראוי לאדם לטעום כל התבשילין שמבשל בע&quot;ש לכבוד 
השבת כי הוא דוגמת האדם המכין סעודה למלך וטועם התבשילין אם הם טובים ואם חסרין 
איזה תבלין כדי שיתקנם או כדי שיבשל תבשילים אחרים. וכ&quot;ז הוראה שמקבל האורח בסבר 
פ&quot;י וז&quot;ס טועמיה חיים זכו שתקנו בתפי&#x27; מוסף דשבת המתחי&#x27; תכנת שבת רצית קרבנותי&#x27; כו&#x27; 
כי כל הטועם התבשילין של שבת מע&quot;ש זוכה לחיים עליונים: 


</div>
