{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "62", "title": "שער הכוונות — קטע 62", "hebrewTitle": "קטע 62", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/62/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/62/", "segments": [{"index": 1, "he": "מחסד עד היסוד אבל ספי' המלכו' דבריאה אין לה היכל בפ\"ע, אמנם היא יורדת למטה בהיכל \nק\"ק דיצירה אשר עומד תחת הבריאה וכעד\"ז בכל עו' ועו' כיצד מל' דאצילות בהיכל ק\"ק \nדבריאה ומל' דבריאה בהיכל ק\"ק דיצירה כו' וכעד\"ז בכולם והנה ביום שבת מתהפך הסדר \nונעשה הפך מן הנז' כי אדרבא היכל ק\"ק דבריאה מתעלה באצילות ומתהפך להיות אצילות ממש \nואז נשארים בבריאה ז' ספי' תחתונות בלבד וכן היכל ק\"ק דיצירה מתעלה ומתהפך אל \nהבריאה ממש ואז נשארין ז' ספי' בלבד ביצירה בז' היכלין לפי שהמלכות דיצירה היא \nבהיכל א' עם ג\"ר של עשי' ונמצא שאינם רק ז' היכלין לבד וכעד\"ז בכל ד' עולמות אבי\"ע \nוכן בכל בחי' פרטיות שבד' העולמות כנז' וכולם הם ביום שבת בסו' ז' לבד כי הג\"ר שבכל \nעו' ועו' ובכל בחי' ובחי' הם מתעלי' כנז' וזהו הטעם שכל שבת הוא בסוד שבעיות ענין \nהשבת יש בו ב' בחי' בחי' ז' ובחי' י\"ג הבחי' הא' שהיא בחי' הז' הוא באופ\"ז כי הנה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נתבאר במקומו' רבי' כי ראשית העשיה הוא ממש סוף היצירה ועד\"ז בכל עולם ועו' והנה \nביום שבת עולי' ג\"ר דעשי' ונכללין במלכות דיצירה ונשארין בעשיה ז\"ת בלבד כי הג' \nראשונות נתעלמו ונכללו תוך המלכות דיצירה ולא נשארו בגלוי רק הז\"ת בלבד. והנה כאשר \nעלו ג\"ר דעשיה ביצירה אין הז\"ת דעשיה נשארים במקומ' הא' ממש כי גם הם עולות אחר \nמדרגת ג' ראשונות ועולות כמותם ממש. המשל בזה חב\"ד נתעלו במלכו' דיצירה וחג\"ת דעשי' \nבחב\"ד ונה\"י בחג\"ת ונמצאו מקום נה\"י דעשיה פנויים וריקנים לגמרי וכעד\"ז בכל עו' \nועו' כי ג\"ר דיצירה עלו במלכו' דבריאה וג\"ר דבריאה במלכו' דאצילות. וענין זה יתבאר \nלך במה שהודעתיך כי ראש הבריאה הוא עצמו סוף האצילות. וכן בכל עו' ועו' וכמו שהענין \nהזה נוהג בכל עו' מד' עולמות אלו דאבי\"ע גם בעולם אצילות עצמו מיניה וביה הנה הוא \nכלול מכמה אלף אלפי אלפים ורבי רבבו' עולמות וכולם הם נעשים בשבת בבחי' ז' ז' עד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "רישא עלאה דלא אתידע הנקרא עתיק יומין וז\"ס שאנו קורין את השבת שביעי ויען כי בחי' \nכל השביעיות הם ביסוד כנודע לכן אומרים המלאכים אותו השיר הנז' בספר פרקי היכלות \nהמתחיל האדר' והאמונה לחי העו' כו' עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי' והטעם כי \nבחי' השביעיות דשבת כולם הם בסוד היסוד הנק' חי העולמים. והנה כבר נתבאר כי בהתעלו' \nג\"ר דעשיה במל' דיצירה ויעלו אחריהם הז\"ת כנ\"ל בעשיה עצמה מוכרח הוא שנשאר בסוף \nהעשיה מקום אויר פנוי וריקן שיעור ג' ספירות תחתונות. והנה בימי החול שהג\"ת דעשיה \nהיו בסוף העשיה נמצא כי הקלי' אשר בעשיה היתה דבוקה ממש בקדושה דעשיה אבל ביום השבת \nנשא' ביניהם מקום פנוי ומפורד ביניהם כשיעור הרחק ג' ספי' והנה מקום הקלי' עצמה \nנקרא מדבר שמם כי איננו ראוי כלל לישוב ולא לזריעה ואותו המקום הפנוי שביניהם נק' \nשדה ראוי לזריעה אך אינו בית ממש לפי שבעוד שהיתה שם הקדושה היה נק' בית של ישוב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ועתה שנתעלית משם הקדוש' נק' שדה ראוי לזריע' לפי שכל דבר שבקדושה בהסתלקו מן המקום \nאשר עמד שם בראשונ' נשאר שם איזה רושם קדושה בהכרח ע\"ד מה שנתבאר בענין שינת האדם \nבלילה שאף גם שהנשמה הקדוש' מסתלקת ממנו נשאר באדם קצת חיות להחיותו ביני ביני עד \nשתחזור הנשמה למקומ'. והנה שיעור המקום הפנוי הזה הנה הוא ג' פרסאות כי כל ספי' נק' \nפרסה והטעם הוא כי כל העשיה בכללות' היא מלכו' נוק' הנק' אדני והשפח' דילה שהיא \nהעשיה כנודע נקרא סנדלפון. והנה חיבור אדני וסנדלפון הם בגי' פרסה וז\"ס שיעור מחנה \nישראל שהיה אורכו י\"ב מילין שהם ג' פרסאות ושיעור הזה הוא תחום שבת מן התורה ולכן \nישראל בדור המדבר היו יכולין לצאת בשבת עד שיעור ג' פרסאות שהם י\"ב מילין שהוא \nשיעור המקו' הפנוי בין סוף הקדוש' דעשיה אל מקום התחלת הקלי' ביום שבת. וז\"ס מעלת \nשבת כי הקדושה מתרחקת מן הקלי' כ\"ז השיעור כולו ריחוק גמור לגמרי בלתי שום התקרבו' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואחר שחטאו ישראל גרמו שהקלי' תשלוט ותתאחז בימי החול גם במקום נ\"ה וחצי היסוד של \nהעשיה כי בתחי' לא היו אלא בסוף כל קדושת העשיה ושם היו דבוקים ממש בסופה ואחר \nשחטאו ישראל נכנסו הקלי' לפני' כנגד נ\"ה וחצי היסוד דעשיה והטעם הוא לפי שהנצח והוד \nהם ירכין לבר מגופא ולכן יכולין להתאחז בהם. והיסוד הנה יש בו ב' בחינות והם ב' \nנקבים נקב הימין להוציא טפת הזרע הקדוש ונקב השמאל להוציא ולדחות מי רגלים לחוץ \nשהוא מזון הקלי' ונמצא כי באותו החצי של מים העכורים יוכלו להתאחז ועוד ט\"א כי חצי \nהעליון דיסוד נאחז בגוף ממש ואין להם אחיז' בו וחציו תחתון התלוי בין ב' ירכין \nיכולין לשלוט בו ונמצא כי אחר שחטאו ישראל נכנסו הקלי' בימי החול לפנים בתוך הקדו' \nכשיעור ב' ספי' וחצי שהם יו\"ד מילין. ונמצא כי ביום השבת שמתעלין ג\"ת דעשי' במקום \nג' אמצעיות עכ\"ז לא נשאר מקום פנוי בין הקדושה והקלי' רק שיעור חצי ספי' שהוא שיעור \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "חצי פרסה ששיעורה ב' מילין והוא סוד תחום שבת דרבנן שגזרו אחר שחטאו ישראל אבל \nבתחי' שיעור תחומין דאורייתא היה ג' פרסאו' כמנין מחנה ישראל והוא סברת ר\"ע בתלמוד \nבמס' שבת. ונבאר עתה ענין מלת שדה מה ענינה הנה מלה זו רומזת הוראה אל המלכו' שהיא \nעולה ונגדלת מדריגה אחר מדריגה כי הנה בתחי' היא בסוד ש' של שדה שהוא סוד נה\"י דז\"א \nהנרמזים בג' קוי אות ש' אשר אלו נעשים בה בחי' מוחין בשבת ואח\"כ נגדלת והיא בבחי' \nד' של שדה עמה כי היא הרביעית אל נה\"י כנודע כי בתחיל' היתה שיעור נה\"י בלבד היא \nאות ש' ועתה היא בסוד ד' שהוא גם עם שיעור המל'. גם ענין היותה ד' רומז כי בתחיל' \nעלתה כשיעור ש' שהוא נה\"י ועלתה גם באחורי הת\"ת דז\"א וגם שיעור עלייתה הם ד' מידות \nת\"ת נה\"י והנה הד' היא ציור ב' ווין ולפי שיש בחי' ראש לזאת הו' שהם סוד המוחין לכן \nהכח שיש בזו הו' שיש בה ראש גורם לאותו הקוץ שבאחורי אות הד' כנודע אשר נעשה מאותו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "הראש של הו' ואח\"כ נעשית ה' של שדה לפי שהיא מתעברת ממנו ונותן בה בחי' אותו העובר \nשבתוך אות ד' ונעשה ה' ואותו העובר הוא סוד ו' שבתוך הה' והרי איך עלה מן ג' בחי' \nאל ד' ומן ד' אל ה' והם ג' אותיות שדה. אבל הקלי' הם להפך כי אותיותיהם הם אותיות \nשקר וכל מה שהולכים מתמעטין מספרם כמ\"ש והנה אותיו' שדה ואותיו' שקר הם שוות אלא \nשהם שלא כסדרן והטעם הוא כמו שנבאר כי הקדושה נק' שדה כי הולכת ומתגדלת. והקלי' נק' \nשקר כי הולכ' ומתמעט'. ועתה נבאר איך האותיו' הם שוות כי הנה אות ה' של שדה ואו' ק' \nשל שקר שניהם בציור א' רק שרגל שמאל של הה\"א נתארך מעט ונעשה ק' גם אות ד' ואות ר' \nהם בציור א' ואין הפרש ביניהם רק תג א' ועוקץ א' שבאחור אות ד':\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ועתה נבאר ענין השינויים האלו והנה נתבאר כי כל אחיזת החיצונים היא בנה\"י לפי שהם \nלבר מגופא וכבר ביארנו כי הקלי' שולטים בנה\"י ובפרט אחר שחטאו ישראל בעוה\"ר וז\"ס ש' \nדשקר ואח\"כ רוצים הקלי' להתאחז יותר ולוקח לעצמ' אותו העיבור שנתעברה המל' ממנו \nכנז'. והנה הקלי' בתחילה היא סוד ר' כנודע בסוד אח\"ר ואח\"ד כי אות ד' היא בקדושה \nואות ר' בקלי' ואז הקלי' הנק' אות ר' לוקחת אותו העיבור שהוא סוד ו' שבתוך ההא של \nשדה שהיא במל' ומחברו תוך אות ר' שלה ונעשית אות ק' ולא די שנעשית בה סוד אות ה' \nאלא שהיא פושטת אותה הו' שהיא העיבור שלקחה מן הקדושה ומחברת עמו בחי' הקלי' בסוד \nנחש כרוך על עקיבו ואז נעשית ק' בסוד הקלי' הנק' קוף בפני אדם כנודע. והרי נתבאר ב' \nאותיו' ש\"ק מן שקר. ואח\"כ הקב\"ה ברחמיו הגדולים חוזר וחוטף העיבור הקדוש ההוא ממנה \nואז נשאר' היא בחי' ר' כבתחילה וז\"ס ר' מן שקר כי חוזרת להתמעט בסוד ר' כבתחילה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ונמצא כי הקלי' הנק' שקר לוקח' את אות ו' של הקדושה שבתוך אות ה' של שדה שהי' בחי' \nהקדושה שנמשכה בסוד עיבור תוך אות ה' תתאה וכאשר האשה מנאפת ולוקחתו הנה היא מתעברת \nממנו. והנה היא הית' תחילה אות ר' ומכנסת אותה הקדושה שהיא ו' הנז' תוך אות ר' שלה \nלהתעבר בו ולא עוד אלא שג\"כ מערבת רע בטוב שהו' קליפ' המתחברת עם אות ו' זו ועי\"כ \nמתארכת ונעשית ו' ארוכה כעין ן' פשוטה ואז מן ר' נעשית ק' אבל כאשר המלכות אשת חיל \nהעליונה היתה מעוברת בתחילה בסוד אות ו' היתה היא צורת ה' שהיא טוב בלא רע והנה אות \nה' זו מורה על ה' של הבל בן אדה\"ר וק' זו מורה על ק' של קין בן אדה\"ר שהוא מעורב \nטו\"ר והנשמות של הבל הם מכניעים את הקליפה והרי נתבאר ענין שדה ושקר מה ענינם. ובזה \nיובן משז\"ל השקר אין לו רגלים כי אע\"פ שהקליפה נאחזת בתרין ירכין ורגלים שהם נצח \nוהוד עיקר אחיזת' היא ברגל ההוד לבדו רגל אחד ולא בשתי רגלים וז\"ס נתנני שוממה כל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "היום דוה תמורת הוד כי ביום ה' שהוא הוד נחרב ב\"ה באלף ה'. וגם ז\"ס והודי נהפך עלי \nלמשחית אבל נצח נאמר בו וגם נצח ישראל לא ישקר כי אין השקר נאחז ברגל הנקרא נצח \nולכן אות ק' של שקר לא נתארך ממנו רק רגל שמאל לבד שהוא סוד ההוד ושם נחש כרוך על \nעקיבו בסוד התפשטות רגל הק' כנודע:\n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ונחזור לענינינו כי בענין חילול שבת יש שני אופנים. האחד הוא יציאת חוץ לתחום והשני \nהוא עשית איזה מלאכה מן המלאכו' והנה היוצא מחוץ לתחום הנה הוא מעקר את נשמתו \nומוציאה מן הקדושה אל הקליפה העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ\"ל. ולכן אינו חייב מיתה \nכי לא פגם רק בנשמתו בלבד ועונו ישא בגיהנם ויתלבן ויחזור לשורשו בקדושה אבל העושה \nמלאכה בשבת גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה באותו המקו' אשר משם הוא שורש \nנשמתו וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש כי גורם ח\"ו לטמא מקדש ה' כי ראתה \nזרים באו מקדשה ח\"ו. והרי נתבאר ענין היום השבת ענין ז'. ואמנם היותו בחי' י\"ג הטעם \nהוא כי הנה בעלות ג\"ר דעשי' ביצירה הנה אז היצירה היא בת י\"ג ספירות וכן הענין בכל \nעו' ועו' זולת העשיה כי נשאר בסוד ז' בלבד לפי שאין תחתיו עולם אחר שיתעלו בו ג\"ר \nשל העולם ההוא וזה הטעם שהשבת נקרא יום א' כי אחד בגי' י\"ג לרמוז כי כל העולמות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "נעשין ביום זה בסוד י\"ג י\"ג וז\"ס אתה אחד ושמך אחד כו' כמ\"ש בתפי' מנחה דשבת וע\"ש: \nשער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א \nדרוש א':\n\nבענין קבלת שבת בשדה הנה דבר זה מפורש בגמרא דשבת בפ\"ב ופי\"ז והביאו הרמב\"ם בפ' ל' \nדשבת וגם נתפרש בגמרא דקמא בפרק הפרה וז\"ל ואם היה רץ בע\"ש פטור מפני שהוא רץ \nברשות. ושם אמרו בגמרא דר' ינאי כו' הוו אמרי בואו ונצא לקראת שבת מלכתא כו' ואין \nספק כי אם הוא כסברת קצת קלי עולם החושבים כי די בקבלת שבת תוך חצירו של אדם לא היו \nאומ' בואו ונצא כנראה כי היו תוך העיר והיו מתחברים לצאת השדה לקראת השבת אורח \nהנכבד. וגם שא\"כ למה יפטרו את הרץ בע\"ש תוך רה\"ר מן הנזקים כיון שאין ריצתו לתכלית \nיציאתו מחוץ לעיר ובפרט כי עלה דההיא קאמר ההוא עובדא דרבי ינאי כו' וטרם שנבאר \nענין קבלת שבת נבאר לך הקדמה אחת אשר בארנוה למטה בסוף ענין קב\"ש בשדה טרם ענין \nתפי' ערבית שבבית הכנסת ויש בזה דרושים נפרדים וע\"ש היטב. וזה ענין הקדמה הנז' הנה \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ביום שבת הוא בחי' עלית ז\"א כמ\"ש בע\"ה ובליל שבת אז הוא זמן עלית נוק' דז\"א דאצילות \nשעולה בז\"א היא וג' עולמות בי\"ע אשר תחתי' אשר כולם נק' עלמא דנוק' כנודע. אבל ז\"א \nדאצילות ומכ\"ש שאר הפרצו' הגבוהים ממנו אין להם שום עליה כלל בליל שבת אבל יש להם \nהארה יתירה במקומם עצמם משא\"כ ביום השבת כי אז עיקר' העליה היא אל ז\"א אלא שאגב \nגררא דיליה מעלה את נוק' עמה ובכל מקום שנז' בחי' האיש אין הנקבה עולה בשם כלל וז\"ס \nענין זכור ביום ושמור בלילה כי לילה הוא סוד הנקבה לפי שאז זמן עליתה והיום הוא \nבחי' הזכר שאז עיקר עלייתו. ונבאר עתה ענין ליל השבת בב' הבחי' הא' הוא ענין ההארה \nהיתירה שיש אל ז\"א באצילות במקומו ממש עם שאינו עולה שום עליה הנה נודע כי בז\"א \nדאצילות יש בו מוחין פנימים ומוחין מקיפין. והנה עתה כבר יש בו בחי' מוחין פנימים \nדצ' דצלם דגדלות א' שהוא יש\"ס ותבו' הנק' בחי' נה\"י דאו\"א כנז' בדרוש פסח ויציאת \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מצרים וע\"ש היטב ואמנם ההארה הנוסף לו בליל שבת הוא שהאורות מקיפים שלו בבחי' גדלות \nא' נכנסו בו בבחי' סוד מוחין פנימים ואז יהיו המוחין הפנימים שלו יקירי הערך מאד \nומחמת כן ניתוספים לו אורות מקיפים אחרים גדולים במעלה אל המקיפים הראשונים שחזרו \nלהיות פנימים כנז' אבל ענין זה אפשר להיות בב' מציאיו' או שז\"א יגדל ראשו ותעלה \nלמעלה כנגד שיעור גובה כל מקום מוחין המקיפי' ועי\"כ יתלבשו אותם המקיף בתוך ראשו \nבאופן כי ראשו היא העולה ונגדל' למע' ומלבשת המוחין המקיפין אבל המקיפים נשארים \nבמקומם למע'. או אפשר שז\"א ראשו תעמוד למטה במקומו הא' והמוחי' המקיפים הם היורדים \nלמטה ונכנסים בתוך ראשו אבל כיון שכבר ביארנו שבליל שבת אין שום עליה לז\"א א\"כ \nמוכרח הוא שהענין נעשה באופ\"ז שהמוחין המקיפין יורדים למטה ונכנסים בראש ז\"א בהיותה \nלמטה במקומה וראשו דז\"א אינה עולה למעלה כלל ממקומו וצריכין אנו לבאר ענין אלו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "המוחי' המקיפים מה ענינם כדי שתדע סדר הדרגת ירידתם וכניסתם תוך ראש ז\"א לאט לאט \nבסדר המדריגו' בליל שבת. הנה נודע כי המוחי' פנימים ומקיפים דז\"א נקרא צלם בסוד אך \nבצלם יתהלך איש ואות צ' דצלם היא בחי' המוחי' פנימים שבו וב' אותיות ל\"מ דצלם הם \nבחי' המקיפים אשר לו הנחלקים לב' הבחי' שהם ב' אותיות ל\"מ דצלם כי הל' היא בחי' \nהתלבשות אלו המוחין מקיפים תוך נה\"י דאימא וז\"ס אות ל' בסוד ג' לבושי נה\"י וכל אחד \nכלול מעשר הם ל' אבל המ' היא בחי' ד' מוחין מקיפין הם עצמם בהיותם בלתי התלבשות תוך \nנצח הוד יסוד דאי' כלל ואז הם ד' מוחי' ולכן הם מ'. גם נתבאר אצלינו כי יש בז\"א צלם \nמצד אימא וצלם מצד אבא ושניהם מתלבשים זה בתוך זה אבא תוך אי' ומה שנכנס בליל שבת \nבז\"א מצד המקיפים הם ב' אותיות ל' דצלם דאי' ול' דצלם דאבא והם נכנסות לאט לאט דרך \nמדריגות כמ\"ש בעזרת השם יתברך והנה אע\"פ שאמרנו כי ג' בחי' הם רמוזות בג' אותיות \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "צלם הכוונה היא לומר שכל מה שיש באות צ' יש באות ל' ויש באות מ' אבל אין שיעור \nקומתם שוה כי הל' דצלם אינה רק שליש קומה בלבד מן צ' דצלם. והביאור הוא כי אות צ' \nדצלם הם בחי' מוחין הפנימים דז\"א המתלבשי' בט' ספירו' ז\"א כמנין צ' והם ג\"ר שבו וג' \nאמצעיות וג' אחרונות נמצא שארכה שיעור ט' ספירות כמנין אות צ' אבל אות ל' דצלם שהם \nמוחין המקיפים אין בהם בארכן רק שיעור ג' ספירות לבד כמנין ל' דצלם אבל יש בהם \nמציאו' א' דומה אל צ' דצלם והוא כי כל ספי' מהם נחלקת לג' פרקים באופן שכל הל' דצלם \nנחלקת לג' פרקין עילאין ולג' אמצעיים ולג' תתאין אבל שיעור ארכן וקומתן אינו רק \nכשיעור שליש פ\"ע של אות צ' דצלם כנז' אמנם מ' דצלם אין בה אפילו זה המציאות שנתבאר \nבאות ל' דצלם. והענין הוא כי הל' דצלם אעפ\"י ששיעור קומת' אינו רק כשיעור השליש \nהעליון דצ' דצלם עכ\"ז בהיותה בחי' נה\"י דאי' לכן היא מתחלקת אל ט' פרקין ג' אמצעים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וג' עילאין וג' תתאין כנז' לפי שכל בחי' נה\"י בין אם יהיו גדולים או קטנים יש בהם \nהתחלקות פרקין פרקין כנז'. אבל המ' דצלם אשר הם מוחין מקיפין בלבד בלי שום לבוש לכן \nאין בהם התחלקו' פרקים ע\"ד אות ל' אבל הם נכנסי' כולם בפ\"א אבל גם שיעורם אינו רק \nשיעור קומת שליש עליון דצ' דצלם:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ודע כי כל מה שנתבאר הוא בין בצלם דאבא ובין בצלם דאימ' והנה בעת קב\"ש בשדה תכוין \nקודם שתקבל קב\"ש כי אז ניתוספה הארה יתירה בז\"א והיא זו כי אז נכנסים לתוך ראשו ג' \nפ\"ת של אות ל' דצלם דאימא וג\"ת של אות ל' דצלם דאבא וענין זה נעשה בסוד תוס' שבת \nבעת קב\"ש. וז\"ם תוס' שבת שיש אל ז\"א עתה בקב\"ש ותכוין כי ע\"י קב\"ש הזה תכוין לקבל \nבחי' תוס' נפש יתירה מבחי' ג' פ\"ת אלו של אות ל' הנכנסי' בז\"א עתה בקב\"ש כנודע כי \nג\"ת הם בחי' נפש כנודע ונמצא כי עתה אתה מקבל בחי' נפש יתירה בלבד ובס' קב\"ש נבאר \nמקום זה האמיתי שהוא בעת אומרו בואי כלה כו' וענין הרוח והנשמה יתבאר במקומו בענין \nברכו ובענין ופרוש סוכת שלום עלינו כו' וע\"ש. והרי נתבאר ההארה יתירה שיש אל ז\"א \nבליל שבת והיא הבחי' הא'. הבחי' הב' והוא ענין עליית נוק' דז\"א בליל שבת עליה גמורה \nממש שלא כבחי' ז\"א וזה ענין עלייתה הנה ב' בחי' יש בד' עולמות אבי\"ע הא' היא בחי' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "הנשמות דבנ\"א של כל העולמות אשר משם נמשכות נשמות התחתוני' אשר בעוה\"ז ובחי' זו נק' \nפנימיות כל העולמות. הבחי' הב' הוא בחי' המלאכים והעולמו' עצמן וההיכלו' והרוחין \nקדישין אשר בהם ובחי' זו נק' חיצוניות העולמות ולכן אמר הכתוב הן אראלם צעקו חוצה \nכי המלאכים הם מן חיצוניו' העולמות ואף גם באצילות עצמו יש בו ב' בחי' אלו והנשמות \nשל הצדיקים יונקים מפנימיותו והמלאכי' יונקים מחיצוניותו. והנה כל בחי' מאלו יש בה \nב' הבחי' והם אורות פנימים ואורו' מקיפים וזכור הקדמה זו וכבר רמזנוהו בסוף הקדמ' \nביאור אדרת האזינו וע\"ש גם רמזנוה בהקדמת ביאור תפל' ר\"ה בענין טעם היותם ב' ימים \nשל ר\"ה וע\"ש. והנה עתה קב\"ש זו היא בחוץ בשדה לפי שבתחילה עולה בחי' חיצוניו' \nהעולמו' שהם בחי' ההיכלו' והמלאכים ולכן נעשה הדבר הזה בחוץ בשדה ואח\"כ נעשה בחי' \nעליית פנימיות העולמו' ע\"י התפי' בבה\"כ כמ\"ש בע\"ה אבל עתה הוא שאנו מעלים חיצוניו' \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "העולמות למעלה מדריגה אחר מדריגה כמ\"ש בסדר קב\"ש וכל זה בבחי' אור הפנימי של \nחיצוניו' העולמות והוא המקבל עתה תוס' קדושת שבת והכל נעש' בחוץ בשדה וז\"ס הדב' \nלצאת ממש בשדה להקבל השבת ותכוין בסוד המלכות שהיא עתה שדה של תפוחין קדישין שהוא \nבחי' נה\"י כמ\"ש בע\"ה כי ענין יציאה לשדה הוא סוד בחי' החיצוניו' של נה\"י דז\"א ששם \nעומדת הנוק'. גם הענין הוא כמש\"ל בדרוש השבת הנקרא ז' וי\"ג ושם נתבאר כי ג\"ת של \nנה\"י דעו' העשיה נסתלקו ועלו במקו' חג\"ת דעשי' וכעד\"ז עלו כל המדרגות אשר עליהם עד \nעול' האצילות ונמצא מקום נה\"י דעשיה מקום אויר ופנוי וריקן מפסיק בין הקדושה שבעשיה \nשמסתיימ' עתה במקום חג\"ת דעשיה ובין הקלי' אשר למטה מכל מקום עולם העשיה נגמרי' וזה \nהמקום הפנוי הוא שיעו' ג' ספי' נה\"י דעשיה ולכן בצאתך בשד' להקביל השבת תכוין כי \nשדה הוא חק\"ל הוא סוד המקום הפנוי אשר נק' שדה של תפוחין כנ\"ל בדרוש הנז' וחקל הוא \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "אותיות חלק בב' פתחין תחת הח' והל'. גם הם אותיות חלק נקו' בב' נקודות סגול תחת הח' \nוהל' מלשון כי חלק ה' עמו. והכונה היא לרמוז כי אותה הקדושה אשר היתה תחילה למטה \nבנה\"י דעשי' הנה נתעלה למעלה והם חזרו להיות שם למע' חלק מהם ממש בב' נקודו' סגול \nכאמור ומקומם נשאר למטה פנוי וחלק בב' נקו' פתחין וריקן כנז' ותכוין כי יציא' לשדה \nהוא אל מקום הזה הפנוי והחלק הנז' ותכוין כי חלק בגי' הויה דס\"ג עם עשר אותיותיו \nשהם בגי' ע\"ג ועם שם אדנ\"י העול' בגי' ס\"ה והנה ע\"ג וס\"ה הם חק\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "וזה סדר עליתם הנה קיצור סדר קב\"ש הוא שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא לקרא' שבת מלכתא \nלחקל תפוחין קדישין ובכלל דברינו ובפרט בענין הקידוש של ליל שבת יתבאר לך כונת תי' \nאלו שהם חקל תפוחין קדישין ותעמוד מעומד במקו' א' בשדה ואם יהיה ע\"ג הר א' גבוה הוא \nיותר טוב ויהיה המקום נקי כפי מה שצריך מלפניו כמלוא עיניו ומאחריו ד' אמות כו' \nותחזור פניך כנגד רוח מערב ששם החמה שוקעת ובעת שקיעתה ממש אז תסגור עיניך ותשים \nידך השמאלית על החזה ויד ימינך על גבי שמאל ותכוין באימה וביראה כעומד לפני המלך \nלקבל תוס' קדושת שבת ותתחיל ותאמר מזמור הבו לה' בני אלים כו' כולו בנעימה ואח\"כ \nתאמר ג' פעמים באי כלה באי כלה באי כלה שבת מלכתא ואח\"כ תאמר מזמור שיר ליום השבת \nוכו' כולו ואח\"כ תאמר ה' מלך גאות לבש כו' עד לאורך ימים ואז תפתח עיניך ותבא לביתך \nכמ\"ש בעז\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "ועתה נבאר הפרטים קודם שתאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים תכוין כי עתה הוא עלית \nעולם העשיה ביצירה רק שהוא בבחי' אור פנימי של חיצוניות העולמות כנ\"ל ולא בבחי' אור \nהמקיף וביאור הדבר הוא זה דע ענין תוס' שבת על מתכונתו:\n\nהנה כל מה שנעשה בימי החול ע\"י תפלותינו הוא מה שנק' עתה בחי' תוס' קדושת שבת והוא \nכי כבר נתבאר בסדר קרבנות תפי' שחרית דחול כי הפני' של ג\"ר דעשיה עולות ונעשות \nחיצוניות אל החיצוניות דג\"ת דיצירה כו' והחיצוניות של ג\"ר דעשי' הוא נשאר עתה בבחי' \nפנימיות ולסיבה זו הוצרך ענין פטום הקט' כי ע\"י סמני הקטורת נשלמים י\"ס דעשיה ועד\"ז \nעולות כל שאר המדרגות זו במקום זו עד רום המעלות וכל בחינה זו נקרא תוספ' קדו' שבת \nהנעשית בעת קב\"ש קודם שיהיה ליל שבת. אבל אח\"כ בליל שבת אז הוא עיקר קדוש שבת ואינה \nתוס' ולכן אז כל הג\"ר דעשיה בבחי' חיצוניותם ופנימיותם עולים למעלה במקום ג\"ת \nדיצירה וכעד\"ז כל שאר המדריגות ודי בזה:\n", "en": ""}, {"index": 24, "he": "\nונחזור עתה לבאורינו ואל תשכח הקדמה הנז'. הנה בתחיל' תכוין אל מש\"ל ענין ההאר' \nהיתירה שניתוסף עתה בז\"א שלא ע\"י עלייתו למע' והוא כי עתה נכנסין ג' פרקי תתאין \nדאורות המקיפי' של ל' דצלם דאימא ודאבא תוך רישא דז\"א גם תכוין אל העליית הנוק' \nשעולה ממש עליה גמורה היא וג' עולמו' בי\"ע שתחתיה הנקרא על שמה עלמא דנוקבא וזה \nסדרן. הנה בתחי' תשים נגד עיניך ד' העולמות אבי\"ע כסדרן והם עסמ\"ב ואח\"כ תתחי' \nותאמר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' ותכוין כי ע\"י ג\"פ הבו הנז' בזה המזמור אנו \nמעלי' חיצוניו' דג\"ר דעשי' במלכו' דעולם היצירה ואז המלכו' דיצירה אשר נודע כי היא \nעומדת באחורים דנה\"י דז\"א דיצירה ובעלות חיצוניות ג\"ר דעשי' שם עמהם כולם מתקבצים \nומתחברים שם בסוד הרחיבי מקום אהלך כו' כנודע כי המלכות היא סוד א\"י הנק' ארץ צבי \nכמשאז\"ל שנמשלה לצבי מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו כך א\"י כו' כי הנה בהיות \n", "en": ""}, {"index": 25, "he": "הצבי חי היה עורו מחזיק את בשרו והיה אז מחזיק כפלי כפלים ממה שמחזיק לאחר שחיטתו \nוכן הענין בא\"י כי בהיו' בישובה היתה מחזקת בריות רבות בתוכה אלף אלפים ורבי רבבו' \nועתה אחר חורבנה נתכווצה ואינה מחזקת אלא דבר מועט וכן הענין במלכות דיצירה כי היא \nמתרחבת ומקבלת בתוכה כל ג' עליונות דעשיה ונמצא כי ג\"ר דעשיה גם הם עומדות כנגד \nאחורי נה\"י דז\"א דיצירה אבל אינם עומדות רק בתוך המל' לבדה דיצירה כנז': \n", "en": ""}]}
