{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "65", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/65/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/65/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי קבלת שבת דרוש א ענין קבלת שבת \nסוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא \nחקל תפוחין קדישין ויכוין כי חק\"ל בגי' הוא הוי\"ה אהי\"ה הוי' אדנ\"י. גם ד' מילויים \nשל ד' הויות הם בגי' חק\"ל גם יכוין כי מלת הבו הוא בגי' י\"ג והם ג' הויות שבג' \nעולמות שבהם י\"ב אותיות וע\"ה הם כמנין הבו י\"ג. גם יכוין להעלות ג\"ר דעשיה לנה\"י \nדיצירה והמל' דיצירה מתרחבת ומתפשטת כדי לקבל בתוכה כל הג\"ר דעשיה כי היא נקר' ארץ \nצבי שאין עורו מחזיק את בשרו וג\"ר דעשיה נעשים מלבוש וחיצו' אל נה\"י דיצירה עד \nהלילה ובחי' עלייה זו נק' תוס' שבת מחול על הקדש. ודע כי לא עלו רק רוחניותם אבל \nהכלים שלהם נשארו במקום ולכן העושה מלאכה בזמן תוס' שבת אינו חייב מיתה לפי שעדיין \nהכלים דעשיה נשארו למטה ולא יש מקום חלל בין הקלי' אל העשיה אבל העוש' מלאכ' ביום \nשבת עצמו חייב מית' לפי שבשבת עולים גם הכלים דעשיה ונמצא כי מקום ג\"ת דעשיה נשאר \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מקום פנוי וריקן ואין שם קליפה ואמנם עכ\"ז עדיין נשאר שם קצת רשימו של קדושה כנודע \nולכן חייב מיתה כי העלה והכניס את הקלי' למקום חלל הקדוש וז\"ס מחלליה מות יומת:\n\nונחזור לענין כי בעלות ג\"ר דעשיה אל היצירה הרי יש ביצירה י\"ג ספירות כמנין הבו וכן \nבכל ג' עולמות אב\"י יש בכל אחד י\"ג וכנגדם הם ג\"פ הבו משא\"כ בעולם העשיה שאין בו רק \nז' ספירות בלבד ולכן אין הבו ד' כנגדו. ובאומרו הבו לה' בני אלים יכוין אל בחי' \nנשמות ניצוצי שרשי קין הנק' בני האלקים כי עליהם נאמר ויראו בני האלקים כו' ולפי \nשעתה הוא יום שבת שהוא רחמים לא נזכר שם אלקים שהוא דין רק אלים חסר ה' כי בה תלוי \nסוד הדין כנודע שהוא סוד ה\"י ה' על י' שהוא דין:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אח\"כ יכיון להעלות ג\"ר דיצירה בבריאה ע\"ד הנ\"ל ויאמר ג\"פ באי כלה וכיון שעולים שם \nג\"ר נמצאו בבריאה י\"ג ספי' כמנין בא\"י כלה ע\"ד מ\"ש במלת הבו. גם יכוין אל ג' הויות \nדע\"ב ס\"ג מ\"ה שהם י\"ג אותיות ע\"ה ע\"ד הנז' במלת הבו. ובקונט' אדם א' מצאתי כי \nמיצירה לבריאה עולים תחיל' הז\"ת שביצירה ע\"י ז' שמות היוצאים מן ז' אותיות אהיה \nיה\"ו הנקרא ז' מרגלאן דבריאה והם ג' אותיות מצד ימין וג' מצד שמאל ואות ה' אחרונה \nדאהי\"ה באמצען והם כדמיון ז' קני מנורה שכולם מאירים כנגד האמצעי והם חג\"ת מצד זה \nונה\"י מצד זה ומאירים נגד המל' שהיא ז' באמצען. וכך יכוין שאות א' ואות ו' שהם חסד \nויסוד יביטו באמצעית ויצאו משם ב' שמות הויה פשוטה מאות א' ושם א\"ל מאות ו' ועל \nידיהם יעלו חסד ויסוד דיצירה ואח\"ך הב' ההין שהם גבורה והוד יביטו באמצעית ויוציאו \nב' שמות מן ה' ראשונה הויה בניקוד אלקים ומן ה' ב' שם אלקים וע\"י יעלו גבורה והוד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "דיצירה. ואחר כך הב' יודין שהם ת\"ת ונצח יביטו באמצעית ויוציאו ב' שמות מן יו\"ד \nראשונה מצפ\"ץ ומן יו\"ד ב' מצפ\"ץ וע\"י יעלו ת\"ת ונצח דיצירה. ואח\"ך ה' האמצעית שהיא \nמל' תוציא שם י\"ה אדנ\"י וע\"י עולה מל' דיצירה. אח\"ך תכוין להעלות ג\"ר דיצירה ע\"י \nשתאמר ג\"פ באי כלה והנה ג\"פ י\"ג עולה ט\"ל שהוא סוד יה\"ו דמילוי אלפין השולט בעולם \nהיצירה אח\"ך תכוין להעלות הבריאה לאצילות ע\"י שתאמר מזמור שיר ליום השבת והנה \nלהעלות הג\"ר תכוין בר\"ת טוב להודות שהוא ט\"ל י\"ג לכל א' ע\"ד הנז' בג\"פ הבו ולהעלות \nהז\"ת תכוין בתי' ליהו\"ה שהוא הויה דמ\"ה דאלפין ויש בה מ\"ב אותיות כנודע ואחר כל \nהכונות האלו יכוין לקבל שפע קדוש מן האלף עלמין דנפקין ונוצצין מן בינה ואלו האלף \nהם סוד ז' מרגלאן הנז' היוצאים מן ז' אותיו' אהי\"ה יה\"ו שהם בבריאה הנק' יום השבת \nוהם עולים בגימט' תתמ\"ט ועם הכונה שנתכוין בטבילה אל שם אהיה דההין שהוא בגי' קנ\"א \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הרי אלף וע\"י כ\"ז יזכה האדם לתוספת נר\"ן בשבת. האמנם ב' בחי' הם הא' היא הנק' תוספת \nשבת ואינה שבת עצמה והוא מה שמקדים להיות בע\"ש בעת קב\"ש כנז' ואז המל' דאצילות \nננסרת מאחורי ז\"א ובאה עמו פב\"פ באותו המקום שהוא כנגד מה שהיתה עמו באחוריו אבל \nאח\"ך בהכנסת שבת ממש אז מתעלים נה\"י דז\"א דאצילות בחג\"ת שלו ואז המל' לוקחת מקומם. \nאח\"ך תבא לביתך ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבוא' אצלנו ע\"ש והנה תסדר השלחן בי\"ב \nככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא\"ו ותסבבנו שהוא דוגמת הבריאה ותסבבנו באור המקיף לכל \nהמידות ותאמר מזמור שיר ליום השבת ואח\"ך תקרא ד' פרקים הראשונים ממסכת שבת שיש בה \nכ\"ד פרקים כנגד כ\"ד קישוטי כלה ולמחרת וגם לערב במנחה ישלים הכ\"ד פרקי' קודם סעודה \nג' ותאמר באי כלה מימין באי כלה משמאל באי כלה מן האמצע שבת מלכתא שהיא מקבלת מן ג' \nאבות וג\"פ באי הם בגי' יה\"ו במלוי אלפין ומחברו עם השבת שהוא אות ה' אחרונה:\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "\nאח\"כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת וזו הכונה שתכוין בעת הסתכלותך \nבו הנה נודע כי שם א\"ל אדנ\"י הוא במל' הנק' נוק' וזהו בהיותה בימי החול אבל כאשר \nתעלה למע' במקומה אז יהיה לה שמו' אחרי' יותר מעולי' והכל יהיה כפי מעלת המדרגות \nאשר תעלה בה וזכור הקדמה זו לכל הפרטים שנבאר בענין יום שבת כמה שינויים משתנית \nוכמה מדרגות עולה. והנה עתה שכבר יש תוספות קדושה של שבת כנ\"ל א\"כ מוכרח הוא \nשהמלכות עלתה איזו מדרגה למע' ממקומה והנה השם שיש לה עתה הוא זה כי שם א\"ל הנ\"ל \nשהיה פשוט עתה נתעלה במילואו ועתה נקרא בשם אל\"ף למ\"ד אדנ\"י וכל זה הוא בגי' נ\"ר \nוכבר ידעת כי נר שבת רומז במל' ולכן תכוין כי עתה המל' נק' בשם הנז' העולה בגי' נ\"ר \nואח\"כ תכוין כי ענין נר הוא חיבור ו' שמות יהו\"ה אהי\"ה יהו\"ה אלקי\"ם יהו\"ה אדנ\"י כי \nכל זה בגי' נ\"ר. נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי ב' כונות אלו הנז' במלת נ\"ר הם סוד ב' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "נרות של שבת הנז' בס\"ה שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת וגם הם סוד זכור ושמור \nויכוין בזו המצוה כנלע\"ד:\n\nופ\"א שמעתי ממורי ז\"ל דרוש אחר בענין נר שבת וזהו כי הנה ארז\"ל הדלקת נר בשבת חובה \nוהענין הוא כי ב' נרות הם א' באי' וא' במל' והנה נר שבת היא באי' הנקר' אהיה שהיא \nבגי' חובה ולכן נר שבת הוא חובה ולא רשות. ועתה נבאר ענין נר כי הנה הפסוק אומר כי \nנר מצוה ותורה אור והנה נר הוא בחי' ג' יחודים הא' הוא יחוד הוי\"ה אהי\"ה והב' הוא \nיחוד יהו\"ה אלקים והג' הוא יחוד יהו\"ה אדנ\"י וכל אלו השמות הם בגי' נר. גם דע כי \nבחי' נר הם בחי' רמ\"ח אברים של המלכות כד אתכלילת בב' דרועין דדכורא ואז נק' נ\"ר \nכנז' בס\"ה בפ' תרומה בענין בריה דר' ספרא והנה בנר יש ד' מיני שלהוביות כנגד ד' \nאותיות הויה כנז' בס\"ה פ' בראשית בענין חכמתא דשלהוביא דנורא כו' והנה ב' הגונין \nהסמוכים ודבוקים עם הפתילה הם מושגות אל חוש העין ונראות אבל הב' העליונות נסתרות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מחוש העין ואין מהותם וענינם מושג וד' שלהוביות האלו הם נק' מצוה שהוא סוד ד' \nאותיות הויה כנז' בס\"ה כי מ\"צ הם באתב\"ש י\"ה ונמצא כי ב' אותיות הא' שהם י\"ה נתעלמו \nונתחלפו בב' אותיות מ\"צ כנז' אבל ב' אותיות אחרות שהם ו\"ה נשארו בגילויים במקומם \nוזהו ד' אותיות מצוה וז\"ס כי נר מצוה כו' כי ד' שלהוביות הנה הם בחי' ד' אותיות \nמצוה והנה ב' נרות הם כנ\"ל והם בינה ומלכות וב\"פ נ\"ר שהם בינה ומלכות עולה בגי' ת\"ק \nכמנין האותיות הנעלמות ממילוי שם שדי שהם אותיות י\"ן ל\"ת ו\"ד בגי' ת\"ק כנודע \nואותיות שדי עצמם הפשוטות הם סוד ב' שמות אהי\"ה הא' במילוי יודין קס\"א והב' במילוי \nההין קנ\"א ושניהם בגימטרי' שי\"ב ועם ב' השמות אהי\"ה הנז' הרי שדי וסוד זה נרמז \nבפסוק בין שדי ילין והענין הוא לרמוז כי כל החיבורים והזיווגים האלו הם ע\"י היסוד \nהנק' שד\"י בין למעלה בין למטה שהוא בבינה או במלכו' אלא כי שד\"י שבבינה ההוא רפ\"ה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ושד\"י שבמל' הוא בדגש ולכן פ' בין שדי ילין שהוא ברפה רומז אל הבינה שאינה כ\"כ \nגבורות קשות: \nשער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש א \nדרוש א':\n\nבענין ההפרש שיש בין תוספות שבת לשבת עצמו ועתה נבאר ההפרש שיש בין קדושה הנמשכ' \nהנק' תוס' שבת שהוא בעת קב\"ש ועדיין לא קדש היום כי אחר שקידש היום והוא ליל שבת \nגמור אז הוא קדושת שבת ממש ואינה נק' תוס'. והנה שמעתי ממורי ז\"ל פ\"א כי בקב\"ש \nעולות ג\"ר דעשיה במקום ג\"ת דיצירה וכעד\"ז בשאר העולמות וכפ\"ז נמצא כי המלכות דיצירה \nושל כל עולם ועולם חזרה פב\"פ עם ז\"א. ופ\"א שמעתי ממנו ז\"ל כי ג\"ר דעשיה עולות \nבמלכו' דיצירה והיא נשארת שם עמהם בסוד הצבי שעורו מתרחב בחיים ומחזיק את בשרו כנ\"ל \nועד\"ז בכל עולם ועולם וכפ\"ז נמצא כי בקב\"ש כל המל' הם אב\"א ואחר בין השמשות שכבר \nהוא ליל שבת גמורה אז המלכות שבכל עולם ועולם חוזרת פב\"פ עם ז\"א שבאותו עולם אמנם \nעדיין היא בבחי' נקודה קטנה תחת היסוד ועומדת עמו פב\"פ וזה נעשה מעצמו שלא על ידינו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלא מכח קדושת שבת עצמה שכבר הוא ליל שבת ואח\"ך ע\"י תפילותינו בליל שבת נגדלת \nונעשית פרצו' כמ\"ש בע\"ה. ונלע\"ד לומר סברא אחרת אמצעית והוא כי בג' עולמות בי\"ע \nאפשר שיהיה כך שג\"ר דעשיה יעלו בג\"ת דיצירה והמל' דעשיה תחזור פב\"פ בסוד נקודה קטנה \nתחת היסוד כנז' וכ\"ז בקב\"ש וכן הענין ביצירה ובבריאה אבל בעולם האצילות אי אפשר \nלהיות כך לפי שכל עלית ליל שבת אינו אלא בנוק' בלבד ולא בדכורא כנ\"ל בדרושים שקדמו \nואף הנוק' דאצילות אינה עולה עד היות ליל שבת ממש א\"כ נמצא כי בעולם האצילות המל' \nשבה היא העולה אחר שהוא ליל שבת ממש גמורה ועומד בסוד נקודה תחת היסוד פב\"פ: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש ב \nדרוש ב':\n\nעל הנז' והנה שמעתי עוד דרוש אחר ממורי ז\"ל ובו יתבארו כל הספיקות הנ\"ל באר היטב \nוזה ענינו. הנה נתבאר לעיל בהתחלת דרוש ענין קב\"ש בשדה וע\"ש כי יש דברים הפכיים \nהיפך מכאן ושם עוד נתבאר כי ליל שבת נק' שמור ע\"ש הנקב' שהיא העולה בליל שבת אבל \nז\"א אינו עולה בלילה אבל עכ\"ז יש לו הארה יתירה בליל שבת ואע\"פ שגם היא בחי' עלייה \nלו איננה נק' בשם עלייה כמו שיתבאר וזה ענינו הנה נודע כי ב' אורות דמו' מקיפין יש \nעל ראש ז\"א הא' הוא בחי' אות ל' דצלם והב' הוא בחי' אות מ' דצל\"ם ויש צלם מצד אבא \nויש צלם מצד אימא והנה בליל שבת לוקח ז\"א המקיף התחתו' שהוא או' ל' דצלם בלבד וכבר \nנת\"ל כי אות ל' דצלם שיעור ארכה הוא כשיעור קומת ג\"ת דז\"א בלבד שהם נה\"י שבו ואינם \nבכל אורך ז\"א וגם ל' זו נחלקת לג' פרקים ג\"כ וענין זה הל' דצלם דאי' וכן דצלם דאבא. \nואמנם אין כל ג' פרקי או' ל' נכנסים בפעם א' וכמ\"ש בע\"ה והנה אם נאמר שז\"א עולות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ג\"ר שבו במקום אלו המקיפים הנק' ל' דצלם. והג\"א שלו עולות במקום חב\"ד ונה\"י במקום \nחג\"ת א\"כ נמצא כי גם ז\"א עולה וכבר נת\"ל כי בליל שבת אין עלייה לז\"א אלא לנוקביה. \nואם נאמר שהמקי' של ל' דצלם יורדין ונכנסין תוך רישא דז\"א נמצא כי נשאר מקום חלל \nואויר פנוי למעל' מראשו וענין זה א\"א כי הנה בחי' המקיפים הנק' צל\"ם הם ממש בגוף \nהתבונה כנודע וא\"כ איך אפשר שהל' שהם חג\"ת דתבו' יכנסו תוך ז\"א ויתרחקו מג\"ר חב\"ד \nדתבו' עצמו ויתחלק גוף התבו' לב' חצאין וישאר מקום פנוי ביניהם, אבל הענין הוא \nבאופן זה כי ז\"א נשאר במקומו ואינו עולה וגם המקיפים נשארים במקומם ואינם יורדי' \nאמנם ראשו של ז\"א נגדלת ועולה עד מקום אשר שם המקיפים הנק' ל' דצלם ומלבשת בתוכה את \nהמקיפי' והרי איך איננו עולה וגם אינם יורדים:\n\n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ועתה ראוי לנו לפרש כי הנה נתב\"ל כי כל העולמות נתעלו באופן זה כי נה\"י דעשיה עלו \nבמקום חג\"ת וחג\"ת בחב\"ד וחב\"ד דעשיה בנה\"י דיצירה כו' עד שנמצא כי ג\"ר חב\"ד דבריאה \nעלו במקום נה\"י דאצילות. והנה עם הדרך הזה מוכרח הוא שיעלה הנה\"י דאצילות במקום \nחג\"ת וחג\"ת בחב\"ד כו' וכפי הנ\"ל שאין בלילי שבת שום עליה כלל לז\"א א\"כ נה\"י דאצילות \nבמקומם עומדות ואיך יכולות לעלות גם ג' ראשונות דבריאה כיון שאין שם מקום פנוי אבל \nהענין הוא כי ג\"ר דז\"א דאצילות וכן ג' אמצעיות שבו במקומם הם עומדות כי אין עליה \nלז\"א בליל שבת אבל שלשה אחרונות שהם נה\"י שבו הם העולות עם חג\"ת שבו ונשארים יחד שם \nכולם נה\"י וחג\"ת ובבחינ' זו יש תוס' שבת לכל בחי' ז\"א. ולבאר זה הענין צריך שנבאר \nונעריך ההפרש שיש בין ג\"ר לאמצעיות ובין האמצעיות לאחרונות. ונבאר עתה היתרון שיש \nבין אלו לאלו דע כי ג\"ת יש להם פחיתות מעל' ממה שלמעלה מהם בשני סבות. האחד הוא כי \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הרגלים והירכין הן דקין וצרין ואינם רחבים ולכן אין האור מתפשט בתוכם הרבה. והב' \nהוא כי הם במקום תחתון ולכן אינן בערך מוחין אבל יש להם יתרון א' על שלמעל' מהם \nוהוא כי הם במקום האורות המגולים כנודע כי מן החזה דז\"א ולמטה מתגלים החסד' בגילוי \nוהג' אמצעיות גדולה מעלתם על התחתו' בג' סבות הא' הוא כי מקומם גבוה מהם והב' כיון \nשמקום גבוה מוכרח הוא שהאורות של ג\"ת בעברם ד\"ש מניחים שם רושם שלהם כנודע כי כל \nדבר קדושה בכל מקום שעובר שם מניח קצת רושם. והג' הוא כי הנה הם בחי' רחבות כנודע \nכי הגוף הוא רחב והאורות שבו הם מתרחבים אבל יש להם גירעון א' מן התחתו' והוא כי \nהתחתו' אורותיהם מגולים והאמצעית אורותיהם סתומים כנודע והג' עליונות גדולות במעלה \nעל האמצעיות ועל התחתונות בב' סיבות האחד הוא כי מקומם גבוה וגם כי כיון שממקומם \nגבוה מהם מוכרח הוא שהאורות של האמצעות והתחתונות העוברים ד\"ש מניחים שם רושם הארתם \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ולב' סבות האלו נקרא הג\"ר בחי' מוחין ממש משא\"כ באמצעיו' ובתחתו' אבל בבחי' א' הם \nגרועות מן האמצעיות לפי שהאמצעיות הם רחבו' המקום והאברים כנז' אבל הג\"ר הם בתוך \nראש א' קטן וצר מאד המחזיק שלשתן ואין אורותיהם יכולים להתרחב שם וגם בבחי' זו \nגרועות מן התחתו' כי אבר הראש קטן מאד מן הירכין והרגלים כנודע גם בבחי' אחרת \nגרועות מן התחתו' כי הג' עליונות אורותיהם סתומים וג' תחתונים אורותיהם מגולי' \nבאופן כי יש כמה מיני חילוקים משונים מאד ויש בחי' לאלו על אלו:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "והנה עתה בליל שבת כל אלו המדרגות הרויחו והועילו תועלת גדול וזה הרויח התועלת על \nחבירו כיצד הנה הג\"ת הרויחו כי עלו למקום האמצעיו' ונעשו כמותם והאמצעיו' הרויחו \nבב' בחי' הא' הוא כי עתה יש במקומם אורות רבים אורות דנה\"י ואורות דחג\"ת. והב' הוא \nכי כיון שיש שם כל אלו האורות הרבים אין יכולת ביסוד דאימא לקבלם בתוכו ונבקע \nומתגלים כל האורות כולם אפי' אותם של האמצעיות והעליונות הרויחו כי מה שהיו תחילה \nבסוד ראש קטן וצר עתה הגדיל הראש עד מקום המקיפים דל' דצלם כנ\"ל ונגדל מאד מאד \nבאופן כי כל בחי' ז\"א דאצילות הרויחו ריוח גדול ותועליות גדולות והם הם סוד תוס' \nשבת הניתוסף בו ועכ\"ז אין זו נק' עלייה אל הז\"א לטעם הנ\"ל כי הוא איננו עולה אבל \nראשו הוא שנגדל' עד מקום המקיפים. עוד טעם ב' כי אף אם היה ממש עולה אל מקום \nהמקיפים איננו נקר' עליה כי מקום המקיפי' מקומו נק' כי הלא הם מוחין מקיפים שלו \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "עצמו ואיננו כשאר עליות של זולתו המשל בזה ג\"ר דעשיה שעולים במקום ג\"ת דיצירה כו' \nאבל כאן מקום המקיפים מקומו של עצמו הוא וזה פשוט. אבל הנקב' יש לה עלייה גמורה ממש \nעתה בליל שבת. ובזה יתישבו כל הספיקות הנז' בתחילת דרוש זה כי הנה בעת קב\"ש בשדה \nהנה היא עולה במקום נה\"י דז\"א דאצילות אשר עלו אל חג\"ת שבו כנ\"ל ונשאר מקומם פנוי \nוריקן והנה עלייה זו עלייה גמורה היא כי הנה היא לוקחת מקום שאינו שלה שהוא במקום \nשהיו שם בתחיל' עומדים נה\"י דז\"א ולכן ליל שבת מכונה אל הנקבה כי היא העולה עתה \nעלייה גמורה. והנה בדבר הזה צדקו יחדיו כל הסברות ההפוכות הנ\"ל בדרוש הזה בראשיתו \nוהוא כי אמת הוא שאין הנקבה עולה אל מקום ג\"ת בעת קב\"ש וגם אמת הוא כי היא עולה \nבמקום ג\"ת. והענין הוא כי אמת הוא שעולה במקומו אבל בערך שאין זה עתה מקומה האמיתי \nכי הנה מקומה האמיתי עתה בליל שבת הוא שעומדין עם ג' אמצעיות יחדיו עמהם ובבחי' זו \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "אמרנו שאיננה עולה אל מקום נה\"י כי מקום נה\"י עתה הוא למעל' בחג\"ת דז\"א ואחר בין \nהשמשות שכבר הוא ליל שבת ממש אז ממילא היא חוזרת פב\"פ בהיות' בסוד נקו' אחת בלבד \nבאותם הנה\"י שעלו במקום ג' אמצעיות ממש אבל היא עומדת שם תחת היסוד ההוא ואח\"ך בעת \nהעמידה של תפילת ערבית אז נעשית פר' גמור כמ\"ש בעהי\"ת. ובזה יתבאר לך ג\"כ מ\"ש בס\"ה \nפ' ויקהל דר\"ה ע\"א כי אותיות שבת הם ש' בת ר\"ל כי המל' הנק' בת עלתה עד מקום הש' \nשהוא בחי' חג\"ת ג' קוי השי\"ן והנה אנחנו אמרנו כי אינ' עולה רק בנה\"י אבל עם הנ\"ל \nיובן היות הכל אמת כי הנה נה\"י דז\"א עלו עד חג\"ת ממש וחג\"ת נשארו בסוד פנימי' תוך \nנה\"י והנה\"י נשארו בסו' חיצו' שלהם ונמצא כי בעלות הנקבה שם אמת הוא שעלתה עד מקום \nחג\"ת ממש אבל בערך שהיא אינה עומדת פב\"פ רק עם הנה\"י שהם החיצו' לכן אנו אומרים שלא \nעלתה רק עם נה\"י בלבד כי החג\"ת מכוסות תוך הנה\"י ואינם נגלות אל הנקבה:\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "\nוהנה בענין תפילת ערבית דליל שבת ביארנו כי הזווג ההוא הוא זווג יעקב עם רחל ונמצא \nכי כפ\"ז כי בשלש האמצעיות חג\"ת דז\"א שם הם עומדות נה\"י דז\"א ג\"כ כנ\"ל ושם עלתה \nהנקבה וגם יעקב עומד שם עמה כנודע כי יעקב ורחל כחדא נפקין תרוייהו מן החזה דז\"א \nולמטה ושם עומדים שניהם יעקב ורחל יחד בליל שבת. ונלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל כי בתחי' \nעומדים יעקב ורחל במקום הפנוי והריקן שנשאר במקום שהיו בו בתחי' הנה\"י דז\"א ואח\"כ \nעלו ונתארכו יותר ועמדו במקום חג\"ת דז\"א אשר שם עומדים ג\"כ נה\"י דז\"א יחדיו כנ\"ל \nואז נמצא כי רגלי יעקב ורחל עודפים ומתפשטי' עד ראש הבריאה באותו מקום של הנה\"י \nדז\"א הא' ונמצא עתה כי אע\"פ שיעקב ורחל הם למטה מחזה דז\"א עכ\"ז ארכן שוה לאורך ז\"א \nוהוא כי ארכו של ז\"א הוא עתה ו' ספי' שהם ג\"ר וג' אמצעיות כי הג\"ת הם נכללות יחד עם \nהאמצעיות כנז' וכן ארכן של יעקב ורחל הם כשיעור אורך ג' אמצעיות דז\"א וג' התחתונות \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "ואני מסופק כי נלע\"ד ששמעתי ממורי ז\"ל בזה באופן אחר והוא כי יעקב ורחל בתחלה \nעומדי' שניהם בנה\"י דז\"א הראשון באותו המקו' הפנוי כנ\"ל ואח\"ך בתפילת ערבית עולים \nשניהם עד חג\"ת דז\"א אשר שם ג\"כ עומדים עמהם נה\"י דז\"א כנז' ונמצא כי מקום הנה\"י הא' \nאין יעקב ורחל מגיעים עד שם אבל נשאר מקומם פנוי וריקן כדי לעלות שם ג\"ר של עולם \nהבריאה ועד\"ז הולכים כל המדרגות למטה עד שנמצא כי ג\"ת דעשיה הם מקום פנוי וריקן \nלגמרי והוא הנקרא מקום תחום שבת כנ\"ל. ונודע כי הקלי' כולם הם למטה תחת י\"ס דעשיה \nושם נדבקין ברגלי העשיה ועתה אשר עלו רגלי העשיה למעלה אשר שם המקום הפנוי וריקן \nוזה המקום מפסיק בין הקדושה אל הקלי' ביום שבת כי לא יכלו הקלי' לעלות למעלה ולהדבק \nברגלי העשיה ולכן נק' מקום זה תחום שבת. כי הנה העיר עצמו והישוב והבתים אשר בה \nבחי' הקדושה שסיומא הוא בג' אמצעיות דעשיה אשר עתה עלו שם ג\"ת דעשיה ומחוץ לעיר הזו \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "יש תחום שבת והוא המקום הזה הנשאר ריקן ופנוי מן הנה\"י דעשי' ועד שם יכולים רגלי \nהאדם לילך בשבת לפי שאין שם קלי' אבל מחוץ לתחום הזה שם מושב הקלי' והאדם היוצא שם \nגורם כי רגלי האדם דעשיה שהם נה\"י שבו שיתפשטו למטה מחוץ לתחום ויכנסו תוך הקלי' \nח\"ו. וז\"ס פסו' אם תשיב משבת רגליך כי צריך האדם מפני קדוש' שבת להשיב רגליו \nולהחזירם למעלה כי אין לשון השבה נופלת אלא חזרת הדבר למקום שהיה בתחי' והנה נה\"י \nדעשיה בתחי' האצילות נתפשטו מלמע' למטה וירדו דרך ג' אמצעיות ועתה תשיבם ותחזירם אל \nמקום ג' האמצעיות אשר דרך שם נתפשטו וירדו למטה. ובזה יובן אמרו אם תשיב משבת רגליך \nולא אמר אם תמנע משבת רגליך. גם טעם אחר והוא כי נודע כי הנה\"י הם לבר מגופא לפי \nשכל שיעורו של ז\"א אינו רק בחי' ו\"ק חג\"ת נה\"י וכאשר נעשה בו בחי' פר' נתעלו החג\"ת \nונעשו חב\"ד ונתעלו הנה\"י ונעשו חג\"ת ונשאר בלתי נה\"י עד שהוצרכה אי' עילאה להתפשט \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "סוד רגליה תוך ז\"א ועי\"כ נעשו בו נה\"י חדשים ממש ובזה יתישב היטב לשון ההשבה הנז' \nכי מקום הנה\"י הא' האמיתיים דז\"א הם עתה במקום ג' אמצעיות: \n", "en": ""}]}
