{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "66", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש ג", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש ג", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/66/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/66/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי תוספת שבת דרוש ג \nדרוש ג':\n\nבענין השבת הרגלים הנז' מה ענינם. אבל רצוני להגיד לך בביאור יותר ענין השבת הרגלי' \nהאלו מה ענינם ובו יתבאר לך הקדמה אחת בענין התכללות והתעלות אלו באלו הנה אין ראוי \nלך לחשוב כי כאשר אנו אומרים באיזה מקום שז\"א עולה למקום אבא או הנוק' עולה למקום \nז\"א או ג\"ר דבריאה בג' אחרונות דאצילות וכן כיוצא בזה אל תטעה לומר כי העליון נשאר \nבמקומו והתחתו' עולה שם ועומד עמו כי דבר זה א\"א שהרי אמרו ז\"ל שהקב\"ה נקרא מקומו \nשל עולם ואין העולם מקומו. וענין זה הוא ממה שאנו צריכין להודיעך הקדמה אחת עיקרית \nבענין החכמה הזאת והוא כי הנה בחי' פר' א\"א הנה רחבו הוא מתפשט עד תכלית המרחב שיש \nע\"ס מרחב העו' והוא ממלא כל המרחב ההוא ואין מקום פנוי ממנו בכל המרחב ההוא ועד\"ז \nבשאר הפר' דאו\"א וזו\"ן כו' וא\"כ נמצא כי בעלות ז\"א למקום אבא וכיוצא בזה א\"כ נמנע \nהוא שיעלה שם אם לא שכבר אבא נסתלק ועלה למע' יותר מן המקום ההוא ואז ז\"א הנק' בן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יורש מקום אביו וממלא אותו אבל להיות ב' יחד במקום א' הוא נמנע ועד\"ז בשאר העליות \nכנ\"ל. וגם להיות הדבר כן ממש הוא נמנע לפי שא\"כ נמצא כי עלייה זו איננה שום מעלה \nכלל כי הרי כתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא ר\"ל כי בעלות ז\"א ביום השבת למקום אבא \nחוזר להיות קדש כמוהו ואם כבר נסתלק אבא מן המקום ההוא א\"כ אין בזה יתרון כלל רק \nמעלת מקום בלבד ולא תוס' קדושת עצמית ואיננו יכול להיות קדש ממש כמו אבא. אמנם נוכל \nלומר שירש מקום הקדש ולא הקדש עצמו אבל הענין הוא כך הנה נתבאר אצלנו הקדמה אחת \nיקרת הערך בכמה מקומות והוא כי בכל העולמות העליונות יש בחי' עצמות ובחי' כלים והנה \nבבחי' הכלים יש בה ב' בחי' והם בחי' חיצוניות ובחי' פנימיות והנה המלאכים הם מבחי' \nחיצוניות הכלים והנשמות הם מבחי' פנימיות הכלים והנה לעיל בדרושים הקודמים ביארנו \nכי בעת קב\"ש בשדה אז עולין חיצוניו' העולמות שהם בסוד שדה חקל תפוחין ואח\"כ ע\"י \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "תפי' ערבית דליל שבת עולים גם פנימיות העולמות שהם בחי' הנשמות כנודע. וצריך שתדע \nכי אין כ\"ז רק בבחי' הכלים בלבד כי בתחי' עולה חיצוניותם ואח\"כ עולה פנימיותם אבל \nבחי' העצמות שבתוך הכלים איננו זז כלל ממקומו ובזה יתבאר לך ענין קדושת השבת על \nמתכונתו:\n\nאמר חיים נלע\"ד כי גם העצמות יתחלק לב' בחי' ככלים הנז' אלא שאין שום בחי' עצמות \nעולה למעלה [עיין שו\"ת דף נ\"ב ע\"א] ובמ\"א נתבאר כי גם חיצוניות הכלים אינו עולה רק \nפנימיות הכלים וצ\"ע. ולהבינך הדבר נתחיל מן או\"א דאצילות. הנה ביום שבת כתיב ושמרתם \nאת השבת כי קדש היא ואז מסתלק הגוף והכלים של א\"א דאצילות למעלה ממקומו ושם הוא \nמלביש את עצמו' יותר מעולה ממה שהיה בתחלה כאדם הקונה לעצמו נשמה יותר יקרת הערך מן \nהנשמה שהיתה לו בתחלה ועלייה זו מעלת עלייה גמורה ואיננה בלבד מעלת מקום כמו שהיינו \nסוברים וחושבין בתחלה כנ\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ואמנם עצמותו הא' של א\"א נשאר במקומו הא' ואז עולי' הכלים והגופים דאו\"א ומלבישים \nאת עצמות א\"א ממש ואז נמצא כי או\"א חזרו להיות בחי' א\"א ממש בסוד עצמותו הנז' אבל \nהם עצמם בסוד הכלים אינם רק או\"א ועצמות או\"א נשאר במקומו ועולה הגוף והכלים דזו\"ן \nומלבישים את עצמות או\"א ממש ואז זו\"ן הם ממש או\"א בבחי' העצמותו אבל בבחי' הכלים \nאינם אלא של זו\"ן ואז נאמר ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כי הם זו\"ן שחזרו להיות \nקדש ממש כי לקחו העצמו' של או\"א הנק' קדש. ואח\"כ עולים הכלים והגוף דעו' הבריאה \nלמעלה ומלביש את עצמות זו\"ן שנשארו במקומם ואז חזרה הבריאה להיותה אצילות ממש \nועצמות הבריאה נשאר במקומה כו' וכעד\"ז ממדרגה למדרגה עד שנמצא כי הכלים דנה\"י דעשיה \nהם העולים עתה בעת קב\"ש בשדה למע' ולוקחים עצמות ג' אמצעיות דעשי' והעצמות של נה\"י \nדעשיה נשאר במקומו בגילוי בלי התלבשות כלל בתוך שום כלים ובלי שום גוף כלל ואף לפי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שעה האיר העצמות ההוא והאיר אור גדול ועצום בכל העוה\"ז להיותו אור מגולה בלי שום \nכלי כלל. וזהו אמיתות סוד נפש יתירה ותוס' שבת הנז' אצלינו תמיד כי מן האורות \nהמגולים ההם קונים נפש יתירה כל אנשי העוה\"ז התחתון וזהו אמיתות ענין תוס' שבת בעת \nקב\"ש לבני העוה\"ז. וגם ענין תוס' שבת שיש בכל העולמות כולם הם באופן זה כי הנה בחי' \nהגופים והכלים שלהם כולם קנו תוס' אורות מעולים ועצמות יותר קדוש ממה שהיה בהם \nבתחילה ע\"ד שהמשלנו משל לבני אדם שע\"י מעשיהם זוכים בנפש ונשמה יותר מעולה וקדושה \nמן הא' והנשמה שבו היא המשתנית לתוספות עילוי הקדושה אבל הגוף אינו משתנה כי הוא \nהגוף הא'. אמנם דבר זה הוא לפי שעה ואחר שכבר המשיך משם נפש יתירה ותוס' קדושת שבת \nלאנשי העוה\"ז תיכף העצמות ההוא והאורות המגולים ההם של נה\"י דעשיה חוזרים לעלות \nלמעלה ונכללים תוך הכלים שלהם של נה\"י העולים למעלה. והטעם הוא כי בהיותם למטה הנה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הם אורות מגולים לגמרי והקלי' דבוקים בסיום העשיה ויתאחזו וינקו משם שפע חזק ח\"ו \nולכן חוזר העצמות ההוא לעלות ולהתלבש תוך הכלים עצמם שלהם שעלו למעלה ואז נמצא כי \nהכלים דנה\"י דעשיה יש להם ב' מיני אורו' דעצמות אם העצמות של ג' אמצעיות דעשיה ואם \nהעצמות שלהם ממש ואמנם בכל שאר המדרגות והבחי' לא היה כך אלא כאן בכלים דנה\"י \nדעשיה. והטעם הוא כנ\"ל כי היה הדבר מוכרח להיותם בסיום עולם העשיה אשר שם תוקף \nהקלי' ולזה הוכרחו לעלות ונמצאו הכלים דנה\"י דעשיה בב' מיני עצמו' כנז'. ובזה תבין \nהיטב ענין אם תשיב משבת רגליך. שהוא ענין אורות העצמות שבתוך הרגלים שהם נה\"י דעשיה \nשהיו למטה מגולים והושבו עתה להתלבש בתוך הכלים דנה\"י כבראשונה וז\"ס השבת הרגלים על \nאמתתם וכל הבחי' הזאת נעשית בעת קבלת שבת בשדה כנז' ואח\"כ ע\"י כל ס' תפלת ערבית \nשכבר הוא שבת גמור אז מתחדש הדבר באופן יותר מעולה כמ\"ש עתה:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ענין ליל שבת בעצמו. ועתה נבאר ענין ליל השבת עצמה שאינו בחי' תוספות בלבד רק \nעקריות השבת עצמה. הנה אחר שעשית כל הסדר הנז' תלך לב\"ה ובעוד שהעם אומרים מזמור \nשיר ליום השבת או קודם שיאמרו הקדיש שקודם ערבית אז תכוין בתוס' שבת יותר מעולה \nוהוא מ\"ש לעיל בכונה הב' שתכוין בליל ו' והוא שתכוין לד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן כל \nא' וא' בניקודו משונה מחבירו כנז' שם וז\"ס תוס' שבת בכל ד' עולמות שהם עסמ\"ב. \nונלע\"ד כי זה הדבר עתה הוא לפי שהוא זמן חזרת המלכות דאצילות בסוד נקו' קטנה תחת \nהיסוד פב\"פ כנ\"ל ולכן עתה ניתוסף הארה יתירה ותוס' שבת יתירה ומעולה מן תוס' הא'. \nוסוד הדבר הוא לפי שבתחי' בעת קב\"ש לא עלו העולמות רק כדרך עלייתם בימי החול בתפי' \nשחרית שהוא שעלו פנימיות ג\"ר דעשיה והלבישו את חיצוניות ג\"ת דיצירה וכן כיוצא בזה \nכל שאר המדרגות ואז איננו קדושת שבת עצמה רק תוס' שבת אבל עתה שכבר הוא שבת ממש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "כנ\"ל לכן עתה יכול לירד הארה דקדושת שבת מעו' לעו' והוא ענין ירידת ד' הארות של ד' \nהויות עסמ\"ב בניקודיהם הנ\"ל בליל ו' ונמשכים הארתם מלמעלה למטה אבל בתחי' שהיה בחי' \nתוס' בעלמא לכן לא היה אז רק בחי' עליית העולמו' והכללותם ממטה למעלה:\n\nענין קדיש הא' שקודם תפי' ערבית יש בו כונה משונה מן כונת הקדיש אשר בימי החול והוא \nכי בענין הקדישים של תפי' החול ביארנו שם במקומו שיש בכל קדיש ב' מיני העלאות בב' \nבחי' של מ\"ב וב' בחי' כ\"ח. והנה המ\"ב הא' הוא נרמז בז' הווין שיש בתיבו' וישתבח \nויתפאר ויתרומם כו' גם יש ב' בחי' כ\"ח כנגדו והם כ\"ח אותיות שיש בתי' יהא שמיה רבא \nמברך לעלם לעלמי עלמיא ושם בתפי' החול נתבאר כונת שם מ\"ב וכ\"ח האלו אבל עתה תכוין \nכי הנה ז' תי' יש בתי' יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא והם כנגד ז' אותיות \nאהי\"ה יה\"ו שהוא סו' שם בן מ\"ב דבריאה כנודע והם כסדרן אות א' דאהי\"ה במלת יהא ואות \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ה' דאהיה במלת שמיה כו' גם תכוין במילוי אותיותיהם וכולם בסוד מיליי ההין גם תכוין \nבז' השמות היוצאים מהם כנז' בענין קב\"ש אבל אין סדרן עתה כסדרן בקב\"ש כי סדרן של אז \nהיה באופן זה יהו\"ה. יהו\"ה בניקוד אלקים. מצפ\"ץ. י\"ה אדני. מצפ\"ץ. אלקים. אל. אבל \nסדרם עתה הם באופן זה יהו\"ה יהו\"ה בניקו' אלקים מצפ\"ץ י\"ה אדנ\"י אל אלקים מצפ\"ץ \nוהטעם הוא כי אז היו מסודרין כפי סדר הכאתם ופגיעתם זה בזה כנז' בר\"מ בפ' יתרו בפ' \nזכור את יום השבת לקדשו. אבל עתה סדרן הוא הסדר האמיתי שלהם כסדר הז' ספי' תחתו' \nוכמש\"ל בענין סדר ז' ברכות שיש בכל תפלה מתפלות השבת ונמצא כי במלת יהא תכוין לאות \nא' דאהי\"ה ולשם יהו\"ה ובמלת שמיה תכוין לאות ה' ולשם הוי\"ה בנקו' אלקים ובמלת רבא \nתכוין לאות י' ולשם מצפ\"ץ ובמלת מברך תכוין לאות ה' במילוי ההין ולשם י\"ה אדנ\"י \nובמלת לעלם תכוין לאות י' ולשם א\"ל ובמלת לעלמי תכוין לאות ה' במילוי ההין ולשם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אלקי\"ם ובמלת עלמיא תכוין לאות ו' חסירה בלי יו\"ד או אלף שבין ב' הווין ולשם מצפ\"ץ \nותכוין כי יש כ\"ח אותיות בז' תיבות האלו של יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא \nכנ\"ל. ובז' שמות הנז' יש כ\"ט אותיות כ\"ח כנגד כ\"ח אותיות הנז' ואות היתירה כנגד מלת \nאמן. גם תכוין כי הם ז' אותיות באהי\"ה יה\"ו ובהם ז' שמות והם כנגד ז' תיבות שיש מן \nיהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא גם תכוין כי אלו האותיות של אהי\"ה יה\"ו בהיותם \nבמילוי ההין כנז' והם כך אל\"ף ה\"ה יו\"ד ה\"ה יו\"ד ה\"ה ו\"ו הנה הם עולים בגי' כשם א' \nקדוש הנק' טפטפי\"ה. גם תכוין כי ב' שמות אהי\"ה יה\"ו בפשוטן הם בגי' מ\"ב והוא סוד שם \nבן מ\"ב הנרמז בר\"ת של וישתבח ויתפאר כו' שהם ז' ווין שמספרם מ\"ב והרי נתבאר ענין \nמ\"ב הא' שבזה הקדיש. וסבת כונת שם בן מ\"ב הזה הוא לפי כי כל כונת השבת ומציאותו הם \nבסוד הבריאה וכענין שאומרים וביום הז' נתעלה וישב על כסא כבודו. וגם הוא סוד מ\"ש \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בס\"ה בהקדמה דמלכא לבש לבושין דבריאה ביומא דשבתא והנה אלו השמות של אהי\"ה יה\"ו \nוהז' שמות היוצאים מהם כולם הם בבריאה ולכן כל כונת השבת הוא באלו השמות וכן הז' \nברכות שיש בכל תפלה מתפלות השבת כונתם היא בז' שמות האלו ג\"כ וכמ\"ש לקמן בע\"ה ואמנם \nכונת שם בן מ\"ב הב' שיש בזה הקדיש כפי הכונה הצריכה לכוין ביום שבת לא קבלתיו ממורי \nז\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "כונת ברכו הא'. ענין ברכו הא' שקודם תפילת ערבית הנה נתבאר בתפיל' שחרית דחול בענין \nברכו כי כוונ' ברכו היא עליית היכל ק\"ק דיצירה הכלול מג\"ר העולה בג\"ת דבריאה ונעשה \nממש בחי' בריאה והיכל הזה מתברך עתה בריבוי ברכאן ונקרא ברוך כנז' בפ' פקודי במלת \nברוך של העמידה ושם נתבאר והנה הסדר של ברכו' ק\"ש שהוא בהיכלו' הבריאה כנודע ולכן \nאנו אומרים קודם הברכות ההם ענין הברכו שהוא בהיכל ק\"ק דיצירה כנז' שנעשה ממש עתה \nבחי' בריאה והענין הזה הוא עצמו תוס' קדושת שבת בעו' היצירה ועולם היצירה הוא סוד \nהרוח כנודע ולכן צריך שתכוין עתה לקבל תוס' שבת בבחי' הרוח שלך שהוא מעולם היצירה. \nובזה יתיישבו לך כמה מאמרים מס\"ה הנראים כסותרים זה את זה כי הנה בפ' ברא מ\"א ע\"א \nאמר ת\"ח בשעתא דישראל מברכים ומזמנים להאי סוכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורש \nסוכת שלום כו' וכיון דשריא ופריש' גדפהא על בנהא אריקת נשמתין חדתין לכל חד וחד כו' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ובפ' תרומה בדקל\"ה ובדקל\"ו ע\"א אמר ברכו את ה' המבורך ברכא דא אצטריכו כל עמא לברכא \nבמעלי שבתא ברעו דליבא וחדווה כו' ולא מברכי ישראל ברכא דא עד דמתעטרין בעטרין \nדנשמתין קדישין כו' ובפ' ויקהל בד' רי\"ד ע\"א משמע כי תוס' נשמה אתי' מאליה תיכף \nכשנכנס ליל שבת. אבל הענין הוא זה כי כמה מיני בחי' תוס' נשמה הם כי בלילה יש לאדם \nג' מיני תוס' שבת הא' תוס' נפש וזה נעשה בעת קב\"ש בשדה כנ\"ל. והב' תוס' הרוח וזה \nנעשה בעת שאומרים ברכו והג' תוס' נשמה וזה נעשה כשאומרים ופרוס סוכת שלום עלינו וג' \nאלו הם כולם מצד הנקב' שזמן עלייתה הוא בל\"ש ואח\"כ ביום שבת יש ג' מיני תוס' נר\"ן \nוג' מצד הזכר כי זמן עלייתו הוא ביום שבת וכל בחי' מאלו תתבא' במקומו בע\"ה. ונחזור \nלענין כי עיקר תוס' קדושת היצירה אינו אלא בהיכל ק\"ק שלו שעולה לבריאה ונהפך לבחי' \nבריאה ממש ודבר זה נעשה בעת שאומרים ברכו ולכן תוס' הרוח אשר באדם הוא בעת הזו ממש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "והרי נתבאר תוס' קדושת הרוח מפאת בחי' עלי' העולמות. גם נוסף לך באור בענין זה והוא \nבבחי' הארות ז\"א עצמו שניתוסף עתה בו והוא כי הנה בענין קב\"ש בשדה ביארנו כי אז הוא \nזמן תוס' הנפש לפי שאז נכנסו ג' פרקין תתאין של אות ל' דצלם צלם דאבא וצלם דאימא \nומבחי' זו נמשך תוס' הנפש כי שלשה פרקין תתאין הם בחי' נפש כנודע ואמנם עתה בברכו \nמתחי' להכנס ג' פרקים אמצעים דאות ל' דצלם דאי' ולא דאבא וכניסתם נגמרת ביוצר \nדתפילת ערבית והנה פרקים האמצעיים הם בחי' רוח ולכן עתה הוא זמן תוס' הרוח ומה \nשתכוין בברכו את ה' המבורך הוא שתכוין במלת המבורך שהיא ה' מ\"ב ר\"ך פי' כי אות הה' \nתעשה בחי' מ\"ב ובחי' רך והענין הוא כי הנה ג' מיני ציורים מצטיירת אות ה' והם ד\"י \nד\"ו וו\"ו וג' ציורי' אלו הם בגי' מ\"ב ואמנם בבחי' המילוי שבה תעשה ר\"ך כי כשתמלאנ' \nביודין כזה ה\"י ותרבענה באופן זה ה\"י פעמים ה\"י יהיה בגי' רכ\"ה ואם תסיר שרשה שהיא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ה' פשוטה תשאר ר\"ך והרי כי הה' עצמה נעשית מ\"ב ונעשית ר\"ך ותעיין בברכו דקדיש בתרא \nדתפלת שחרית דחול ושם ביארנו ב' כוונות לב\"פ ברכו שבליל שבת וע\"ש כי שם נתבאר:\n\nענין יוצר דערבית והק\"ש. דע כי כוונת כל התפילות והק\"ש דליל שבת ודיום שבת אינה כמו \nהכוונות של התפי' והק\"ש דימי החול אמנם לא קבלתי כוונתם ממורי ז\"ל. כוונת פסוק \nופרוש סוכת שלום עלינו כו' דע כי בברכו' אלו דיוצר דערבית דשבת כולם הם בהיכלות \nהבריאה בבחי' היכלי הנוק' כמבואר אצלינו בתפילת ערבית דימי החול ואין הפרש בין יוצר \nזה דערבי' דשבת לערבית דחול זולתי בענין מה שאנו מוסיפין לומר ופרוש סוכת שלו' כו' \nכמ\"ש ענינו בע\"ה אבל עכ\"ז להורות כי יש תוס' קדוש' עתה בליל שבת מבליל החול לכן \nנהגו לומר ברכו' ק\"ש בנועם ובחן טוב ובקול נעים לרמוז אל נועם הנמשך עתה מן הבינה \nהנק' נועם ה' כנודע. ואמנם אין שום תוס' קדושה בכל אלו ההיכלות של ערבית רק בהיכל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ק\"ק דבריאה הכולל ג\"ר אשר הוא רמוז בברכת השכיבנו כמבואר בתפי' ערבית דחול וע\"ש \nהיטב כי הוא נקרא מטתו שלשלמה ובה סוד השכיבה וזה ההיכל הוא העולה עתה בג\"ת דאצילות \nומתהפך ונעשה אצילות ממש ונמצא כי אין שום תוס' בעולם הבריאה זולתי בהיכל הז' \nהעליון שבו והוא המקבל עתה תוס' קדושה במלת ופרוש עלינו כו'. ונודע כי הנשמה היא מן \nהבריאה א\"כ תכוין עתה לקבל סוד תוס' נשמה שבך כנ\"ל בענין ברכו באופן כי תוס' הקדושה \nבכל החלקים אינו רק בבחי' היכל ק\"ק שבכל עולם העולה בעו' שלמע'. ממנו ושם הוא בחי' \nהתוס' כנז' ונמצא כי ברכת השכיבנו היא בהיכל ק\"ק דבריאה הנק' מטתו שלשלמה ובה יש \nתוס' קדושה כי עתה נקר' סוכת שלום כמ\"ש ופרוש עלינו סוכת שלום כו'. ואח\"ך העמידה \nדתפילת ערבית היא בעולם האצילות והרי נתבאר תוס' הנשמות מבחינת עליית העולמות. גם \nיש בחי' תוס' נשמה מבחי' הארה הנתוספת בז\"א עתה והיא כי בברכו נכנסו בו ג' פרקים \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אמצעים דאורו' מקיפים דל' דצלם דאימא בלבד ונגמרו לכנס ביוצר דערבית אבל עתה מתחי' \nלכנס גם ג' פרקים אמצעיים דאורות מקיפי' דל' דצלם דאבא באומרינו ופרוש סוכת שלום \nונגמרים ליכנם בויכולו של העמידה. והנה בערך ג' פרקים אמצעיים דל' דצלם דאי' נקרא \nרוח כנ\"ל בענין ברכו ובערך זה הג' פרקים אמצעיים דל' דצלם דאבא נק' נשמה עם שאינו \nאלא אמצעיים ולכן תכוין עתה לקבל תוס' נשמה כנז' והרי נשלם תוס' רוח נשמה ושלשתם מן \nהנוק' הנקר' מדת לילה כנ\"ל:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונבאר פי' מילות ופרוש סוכת שלום כו' מה עניינם והנה ביאורו תלוי במה שכתבנו כי עתה \nכבר נכנסו בראש ז\"א ג\"פ תתאין וג\"פ אמצעיים דל' דצלם דאבא ודאימא וכבר נגדל' ראש \nז\"א גדלו' רב כנ\"ל כי אין ז\"א עולה ואין אורו' מקיפין יורדים אמנם ראשו דז\"א היא \nשנגדלת ועולה עד מקום המקי' ומלבשת אותם ונודע כי זו הצ' דצלם זה כפי שמועה שכתב \nבע\"ח ש' כ\"ה פ\"א אמנם בפ\"ד שם חזר בו כמ\"ש השמ\"ש שם בפ\"א השד\"ה הם סוד נה\"י דאב' או \nנה\"י דאימ' כמבואר אצלנו. והנה בעוד אלו האורות המקיפים נכנסים תוך רישא דז\"א הנה \nהאורות הפנימי' דמוחין דז\"א שהוא צ' דצלם נדחה למטה מדרגה אחר מדרגה כפי ירידת \nהמוחין המקי' כדי לתת מקום אל האורות המקיפין שיכנסו ואז גם הנה\"י דאבא או דאי' שהם \nבחי' צ' דצלם המלבישים את המוחין הפנימיים גם הם נדחי' ויורדים למטה מדרגה אחר \nמדריג' ונודע כי בתחי' בהיות בז\"א המוחין הפנימים בלבד הנה אז סיום היסוד של אימ' \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "היה אז מסתיימת בחזה דז\"א ומשם ולמטה שהיו האורות מגולים יוצאים יעקב ורחל מן החזה \nדז\"א ולמטה אבל עתה בכניסת האורות המקיפין צריך שירד היסוד דאימא למטה מן החזה. \nוכפ\"ז יתמעטו קומתם של יעקב ורחל מאד למטה מן החזה ודבר זה גירעון גדול ובפרט בליל \nשבת וכדי לתקן דבר זה אנו אומרים ופרוש סוכ' כו' ובתחי' צריך שנבאר לך ענין היסו' \n", "en": ""}]}
