{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "68", "title": "שער הכוונות — דרוש ב':", "hebrewTitle": "דרוש ב':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/68/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/68/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש ב':\n\nעל הנז' עוד אודיעך כלל א' וסדר נאות בענין ז' ברכות שיש בכל תפילה מד' תפיל' ומה \nענינם דרך כלל דע כי כל בחי' ג' ברכות הראשו' שהם אבו' וגבו' וקדושת השם הם תמיד \nבג' ספי' אחרו' שהם בנה\"י דאי' הנעשין ג' מוחין בז\"א ואחר שנעשו בו בחי' מוחין \nבבחי' ג' ראשו' אבות וגבו' וקדוש' השם בסוד ג' אותיות אה\"י דאה\"י עם ג' שמות \nהיוצאי' מהם כנז'. ואח\"כ אנו ממשיכים אותם לבחי' כתר של הנקבה בסוד ה' אחרו' של \nאהי\"ה שעליה אמרו בהקדמת ס' התיקונים שהיא אמצעית ג' מכאן וג' מכאן ואיהי באמצעיתא \nכי היא בחי' כתר דנוקבא והיא סוד ברכת מקדש השבת והוא שם י\"ה אדנ\"י כמבואר אצלנו \nבק\"ש דשחרית דחול במלת ועד דבשכמל\"ו וע\"ש. ואח\"כ נעשין לה ג' מוחין שבה הנק' חב\"ד \nמבחי' נה\"י דז\"א שהם ג' ברכו' אחרונות והם רצה ומודים ושים שלום והם סוד ג' אותיות \nיה\"ו בשלשה השמות היוצאים מהם כנ\"ל. ונמצא כי שלשה ראשונות הם נצח הוד יסוד דאימא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הנעשים מוחי' בז\"א וג' אחרונות הם נה\"י דז\"א הנעשים ג' מוחין בנוקבי' וזכור כלל זה \nבכל התפלו' ואפי' בתפי' ימי החול ואמנם צריך שתדע כי כפי מציאות התפלה כך יהיה סדר \nהנז' ולא כל התפי' שוות בסדר אחד. והנני מבאר לך סדר תפי' ערבית דליל שבת ושאר \nהתפי' יתבארו כל אחד ואחד במקומו. הנה בתפי' ערבית דליל שבת ג' ברכותיה הראשו' הם \nנה\"י דדכורא ששם יורד הז\"א וג' ברכותיה האחרונות רצה ומודים ושים שלום הם כי שם \nעולה הנוק' ועושין ג' מוחין מנה\"י עצמם הנז\"ל שהם ג' ברכות ראשונות:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כוונת תיקון סדר ישמחו במלכותך כו' הנאמר עוד בשלשה תפי' אבל לא בתפלת המנחה. עוד \nאודיעך ענין תי' סדר ישמחו במלכו' כו' הנאמר בג' תפי' שתיקנו לאומרו בג' תפילות \nדיום שבת בערבית ושחרית ומוסף ובתפלת המנחה לא נתקן לאומרו וטעם הדבר הוא כמש\"ל כי \nכל עליות שיש בכל תפל' דשבת הם כדי לקשר זו\"ן יחד והוא כי בתפל' ערבית דליל שבת \nהעליה ההיא היא כדי לקשר הנוק' עם ז\"א ולהעלות' בג' אחרו' שבו ובתפל' שחרית דשבת \nבלחש ובחזרה וכן בתפלת מוסף ובחזר' כל אותם התפל' הם כדי להעלו' את הנוק' שתהיה שוה \nבשוה עם ז\"א כמ\"ש במקומו כי בחזרת תפלת מוסף נמצאי' זו\"ן שוין בקומת' ועומדים במקום \nאו\"א ולכן בכל תפי' מאלו התפי' הנז' אנו אומרי' ישמחו במלכותך לרמוז כי כוונתינו \nבתפי' האלו היא להעלות המל' למעל' כדי שישמח בה ז\"א בעלה וגם אנחנו בניה עם בנ\"י \nשומרי השבת אבל בתפי' מנחה דשבת כוונתינו להרחיק הז\"א מן נוק' ולהעלו' את ז\"א \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בדיקנא דא\"א כמ\"ש במקומו ונוק' נשאר' למטה מרוחקת ממנו ולכן לא שייך התם לומר ישמחו \nבמל' כי הרי אז המל' מתרחקת מז\"א ובטלה השמחה ההיא באותה התפלה דמנחה כוונת אתה \nקדשת כו' והיא ברכה אמצעי' דתפילת ערבית דליל שבת ענינה הוא כי נודע שבליל שבת \nנעשית בחי' מוחין אל המל'. ונודע כי כל בחי' מוחין הם מצד החכמה הנקר' קדש וזהו \nאומרו אתה קדשת את יום השביעי כו'. ענין העמידה של תפילת ערבי' תכוין כי עד עתה \nהיתה המל' בבחי' נקודה קטנה תחת היסוד פב\"פ ועתה נגדל' היא ונעשי' פר' בכל אורך \nנה\"י דז\"א אשר נסתלקו ועמדו ועלו למע' יחד עם ג' אמצעיו' דז\"א ונמצא כי תכלית התפלה \nשל העמידה הזו היא לצורך רחל שתזדווג עם יעקב:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ונבאר עתה ויכולו שתיקנו לאומרו בתוך העמידה וא' אחר העמידה וא' על השלחן בסדר \nהקידוש. הנה נודע כי ג\"פ אומרים ויכולו בליל שבת א' בתוך העמידה כו' כנ\"ל ונודע הוא \nכי בכל פעם שאומר ויכולו יש בו ג\"פ אלקים וג\"פ שביעי כנז' בזוהר פ' בראשית. ונבאר \nעתה זה הויכולו שבתוך העמידה הנה ג\"פ שביעי הם בחי' נה\"י דז\"א אשר עתה עולה עד שם \nהמלכו' רחל ומזדווגת עם יעקב. ואמנם אף כי בקבלת שבת עלתה עד נה\"י דז\"א אבל הענין \nהוא זה ובו יתבאר ענין קריאת המל' בשם חקל תפוחין קדישין מה ענינו והוא, כי הנה \nבקב\"ש בשדה אז נה\"י דז\"א עלו למעלה ונשאר המקום פנוי וחלל במקומ' ונמצא כי במקום \nאשר עומדים עתה האורות הנה\"י עצמם נק' עיר ובתים וישוב ובאותו מקום החלל והפנוי נק' \nשדה שהוא בלשון תרגום חקל כי נסתלק משם הישוב והאורות אבל איננו מדבר שמם ח\"ו אבל \nהוא שדה ראוי לזריע' ונק' מקו' תחום שבת כמבוא' באורך לעיל בכל הדרושי' שקדמו ומה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שהוא מתחת למקו' זה האוי' הפנוי שהוא למטה מכל העולם ההוא שם נקרא בחי' מדבר שמם \nמדור הקלי' שאין בו ישוב וגם איננו ראוי לזריעה כדמיון השדה הראוי לזריעה יען הוא \nמוכן וראוי לקבל בו הקדושה העליונה שנסתלק' משם ואע\"פ שלעיל ביארנו כי ג' מלות חקל \nתפוחין קדישין הם ג' בחי' עכ\"ז אף בהיותה המל' במקום השדה שהיא במקום הפנוי שהיה בו \nבתחי' נה\"י דז\"א עכ\"ז גם אז היתה המל' נקרא חקל תפוחין קדישין לפי שכל בחי' קדש הוא \nבסוד מוחין כי כל קדש הוא בחכמה אבל החילוק הוא כי אז בקבלת שבת היתה בבחי' החיצו' \nשלהם שהיא בחי' העולמו' כנודע אבל עתה הוא בבחי' הפנימיות שהיא בבחי' הנשמו' כנודע. \nונמצא כי עתה נעשין לה מוחין מן הנה\"י דז\"א מבחי' הפנימיו' שבהם כנז' ובבחי' זו \nנקר' עתה חקל תפוחין קדישין בסוד המוחין הנק' קדש הנעשים לה מבחי' הנה\"י הנק' בחי' \nחק\"ל שהוא סוד השדה וכל בחי' שדה הוא בנה\"י כנ\"ל בדרושים שקדמו כי כשעולים הנה\"י \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "למעל' נשאר מקומם בחי' שדה של זריעה כנ\"ל. ולכן תכוין כי בזה הויכולו יש בו ל\"ה \nתיבות כנגד ל\"ב נתיבות וכנגד ג' שביעי שהם סוד נה\"י דז\"א שנעשו לה עתה משם מוחי' \nמבחי' פנימיות כנז'. ודע כי ביום השבת כל הספי' נקרא שביעיות מסטרא דיליה אמנם ג\"פ \nשביעי שבזה הויכולו הם בנה\"י ואחר כך בויכולו הב' יהיו בחג\"ת ואח\"כ בויכולו הג' \nיהיו בחב\"ד כמ\"ש במקומו בע\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ויכולו שאחר העמידה שחוזר ואומר הש\"ץ תכוין כי עתה נכנסין בז\"א ג' פרקי' קדמאים דל' \nדצלם דז\"א מצד אי' וזהו בענין ז\"א. ובענין נוק' תכוין כי עתה מאירים חג\"ת דז\"א \nבמוחין דילה ומאורות האלו נעשין המוחין שלה עתה. וכבר ביארנו לעיל כי החג\"ת מלובשים \nתוך הנה\"י וכולם יחד עומדות במקום א' שהוא במקום ג' אמצעיות וא\"כ נמצא כי הנוק' \nאיננה עולה עתה ממש בחג\"ת אבל עכ\"ז היא מקבלת הארה מהם במוחין שלה וא\"כ ג\"פ שביעי \nשיש בזה הויכולו תכוין שהם בחג\"ת דז\"א ונמצא כי ויכולו הא' שקבלו מן נה\"י היתה נקרא \nרחל חקל ועתה שמקבל' מן חג\"ת נק' חקל תפוחין כי ג' אבות נק' תפוחין דאית בהון חוור \nסומק ירוק כנודע. עוד מצאתי דרוש אחר קרוב אל הנז' בענין ג\"פ ויכולו בליל שבת:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "הנה בויכולו הא' של העמידה עולים חג\"ת דז\"א שהם ג\"פ שביעי הנז' בויכולו ונכללים \nבחב\"ד וחב\"ד עולים בל' דצלם דז\"א וחב\"ד דבריאה עולים בנה\"י דז\"א דאצילות וכן כל \nהמדרגות שתחתיהם עולים על הסדר הזה עד שנמצא שעולים נה\"י דעשיה במקום חג\"ת של העשיה \nומקום הנה\"י נשאר חלל ופנוי כנ\"ל בסוד מחללי' מות יומת אח\"ך בויכולו הב' שאחר \nהעמידה צריכ' המל' דאצילות לעלות בחג\"ת דאצילות כדי לקבל הארה מהמוחי' שלה אשר שם \nבחג\"ת ואינה יכולה לעלות רק עד נה\"י הנקרא מדת לילה לפי שהם המדה של שיעור קומת \nהמל' הנקרא לילה אבל חג\"ת נקרא מדת יום וזכור ענין זה:\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והנה עתה בליל שבת אינה יכולה לעלות במדת יום ולכן נשארת במקומה בנה\"י שהם מדת לילה \nוהארה של המוחין שלה העומדים בחג\"ת יורדת למטה עד המוחין שלה אבל היא אינה עולה. \nוז\"ס ברכת מעין ז' של ליל שבת והוא כי נודע כי כל חזרת העמידה דש\"ץ היא בחג\"ת ולכן \nבשחרית דימי החול שהיא עולה ממש בחג\"ת הנקר' מדת יום לכן יש חזרת העמידה גמורה אבל \nעתה שאינה עולה שם אמנם עכ\"ז יורדת הארה משם אליה לכן היא חזרת מעין ז' ולא גמורה \nבז' ממש אח\"ך בויכולו הג' של הקידוש מקבלת הארה מג\"ר דז\"א ע\"ד הנז' בחג\"ת וז\"ס מה \nשצריך לקבל הכוס בב' ידיו כמבואר אצלנו וע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כוונת הקדיש שאחר העמידה תכוין ממש ע\"ד ב' הקדישים הא' כי המ\"ב הא' שבו הוא בסוד \nאהיה יה\"ו אלא שמילוי הוא בסוד ס\"ג כזה אלף ה\"י יו\"ד ה\"י יו\"ד ה\"י וא\"ו והנה הוא \nבגי' יצחק ואמנם מ\"ב הב' לא קבלתיו ממורי ז\"ל ואחר כך תאמר מזמור לדוד ה' רועי כו'. \nכוונת הקדיש האחרון תכוין בו ע\"ד כל ג' הקדישי' הנ\"ל אבל יהיה מילואו בסוד ע\"ב כזה \nאלף הי יוד הי יוד הי ויו והנה הוא בגי' רי\"ח ותכוין כי עם ל' אותיות שיש בברכו את \nה' המבורך ובברוך ה' המבורך והם י\"ו י\"ד יהיה הכל רמ\"ח כמנין אברהם ואל תמנה אותיות \nלעולם ועד כי הם יתירים על החשבון הנז' גם המבורך מלא בואו. והנה אם שכחת לקבל תוס' \nחלק הרוח דקדושת שבת בברכו הא' או אם לא שמעת אותו תכוין עתה בזה הברכו האחרון לקבל \nביחד תוס' הרוח ותוס' הנשמה לפי שאם לא קבלת תוס' הרוח בברכו הא' א\"א שתקבל תוס' \nהנשמה בופרוס סוכת שלום כנ\"ל ולכן עתה תכוין לקבל ב' ביחד תוס' הרוח והנשמה. אח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "תלך לביתך ובכניסתך לבית תאמר בקו\"ר ובשמחה יתירה שבת שלום כי הוא כחתן המקבל את \nהכלה בשמחה גדולה ובסבר פנים יפות ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשוק ידיה והרמז \nבזה הוא כי כן ז\"א נושק ידי אמו בכל ליל שבת. וסוד הענין הוא כי הנה בימי החול אין \nלז\"א רק בחי' מוחין פנימים מבחי' נה\"י דתבו' והם סוד צ' דצלם דתבונה אבל עתה בלילי \nשבת נכנסין בז\"א בחי' המו' המקיפין שהם סוד ל' דצלם דתבו' שהם בחי' ג' אמצעיו' חג\"ת \nדילה אשר הם ב' הזרועות והידים שלה והוא עולה עתה עד שם ונושק אותם. והואיל ואתא \nלידן נבאר ענין הנשיקה שנוהגים לנשק ע\"ג הידים מה ענין זה. דע כי הגבו' הם הנקרא \nמנצפ\"ך והם עומדי' ביסוד של הנקבה. ואמנם שורש מציאותם הא' הוא בה' אצבען יד שמאלי' \nכי ה' אצבעות יד ימין הם חסדים ושורש כל הגבורות האלו הוא למעלה בה' מוצאות הפה והם \nחיך ולשון וגרון ושפה ושינים שבהם כ\"ב אותיו' אחע\"ה בומ\"ף כו' והנה ג' חלוקו' שבהם \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הם ד' אותיו' והם אחע\"ה בומ\"ף גיכ\"ק וב' חלוקו' שבהם הם ה' אותיו' והם דטלנ\"ת \nזשסר\"ץ והם סוד ה' חסדים וה\"ג וכאשר האדם נושק בפיו ע\"ג אצבעו' היד גורם להשפיע \nולהאיר משרש' אשר שם בפה אל הה' אצבעו'. ואמנם סדר הנשיקה הוא שהקטן נושק יד הגדול \nוהכוונה היא כיון שהקטן בא להתברך מן הגדול לכן צריך שבתחי' יגרום הקטן ביסום \nומיתוק גבו' הגדול הזה ע\"י הנשיקה כנז' ועי\"כ מתעורר אח\"ך הרחמים של הגדול המברך את \nהקטן. ונבאר ענין נשיקה מה ענינה למעלה כי הנה בזמן הגלות שאין הזווג שלם אז אין \nז\"א יכול להזדווג עם נוק' בבחי' היסוד שבה אשר שם מקום דמנצפך ה' גבו' שלה אמנם הוא \nנחית מדרגה דילי' לתתא ונושק ידי המלכות להמתיק את הגבו' אשר בה' אצבעותיה \nובאמצעיו' ידים אלו מזדווג עמה ומשם היא מעלת לו מ\"נ אשר הוא צריך אליהם בסוד אור \nהחוזר אבל בהיות המלכות למעלה בבינה בסוד ד' על ו' כנודע אז היא יורדת ונושקת את \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ידו ע\"ד הנז':\n\nאח\"כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו ואמור בפיך דא היא \nסעודת' דחקל תפוחין קדישין. והענין הוא במש\"ל כי בקבלת שבת בשדה שקבל' הארת הנה\"י \nדז\"א במוחין דילה אז נקר' חק\"ל ואח\"ך בויכולו הב' שאחר העמידה קבלה הארת ג' אמצעיו' \nחג\"ת דז\"א בג' מוחין שלה ואז נקר' חקל תפוחין בסוד ג' אבות הנקר' תפוחין כנ\"ל. ועתה \nבענין הקידוש הזה בויכולו הג' הנה היא מקבלת הארה בג' מוחין שלה גם מג\"ר חב\"ד דז\"א \nולכן עתה נקר' באמת חקל תפוחין קדישין בסוד ג' מוחין דז\"א הנקר' קדש באמת והם \nהמאירים בג' מוחין דילה עתה ונמצא כי עתה בזו הסעודה של הלילה כיון שהיא מקבלת מג' \nמוחין דרישא דז\"א אשר בסיומם הוא הפה דז\"א ונמצאת המלכות נזונת ואוכלת ממה שבתוך \nפיו דז\"א ועם היות שהיא עומד' עדיין למטה בנה\"י דז\"א עכ\"ז משם מלמעלה יורדת אלי' \nההארה והמזון הזה ולכן נקר' סעודתא דמטרוניתא כי היא האוכלת הסעודה הזו והניזונת \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מתוך פיו דז\"א:\n\nענין הג' סעודות דשבת. ואמנם ענין הג' סעודות דשבת אבארם לך עתה דרך כלל. דע כי \nענין הסעודו' והאכילו' האלו הם סוד גדול ויתבאר לך ממה שהודעתיך כי כל בחי' זיווג \nנזכרו בסוד אכילה בסוד אכלה ומחתה פיה כו' והו' בחי' זווג העליון אשר בתוך הפה \nכמבואר אצלנו בהקדמ' ביאור אדרת האזינו. והנה בליל שבת מזדווגת המלכו' זיווג עליון \nבתוך פיה מינה ובה בסוד הלשון שבה שהוא יסוד המכריע בין הגרון לחיך שהם חו\"ב שבה \nומאכילה זו אנו אוכלים וניזונים בסעודת ליל שבת. ובסעודת שחרית דשבת אז ז\"א מזדווג \nזיווג עליון בתוך פיו מיניה ובי' ע\"ד הנז' ומשם אנו אוכלים בסעודה ההיא. ובסעוד' \nהמנחה אז א\"א עתיקא קדישא מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ע\"ד הנז' ומשם \nאנו אוכלים וניזונים בסעודה ההיא. והנה ענין אכילת הסעודה וטחינתה ע\"י ל\"ב שיניים \nשבפה האדם נתבאר בסעוד' החול וע\"ש. אח\"כ תקיף השלחן פ\"א דרך צד ימין בשתיקה אבל מה \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שתכוין הוא זה כי בתפי' העמידה עלתה המלכו' בנה\"י דז\"א כנ\"ל וזה היה בבחי' א\"פ שלהם \nועתה תכוין להמשיך אליה בחי' אור המקיף דנה\"י דז\"א אשר בויכולו הא' קבלה מא\"פ שלהם \nכדוגמ' קבלת שבת בשדה שבתחילה בשדה עלתה בחיצוניו' נה\"י דז\"א אלא שהיה בבחי' אור \nפנימי של החיצוניות ההוא ואח\"כ באתה לבית והקפת השלחן להמשיך אור המקיף של \nהחיצוניו' הנה\"י ואח\"כ תקח בידך ב' אגודות הדס וכמ\"ש רז\"ל במ' שבת פ' במה מדליקין \nעל ההוא גברא דרהיט ובידי' תרין מדאני אסא וראהו רשב\"י ור\"א בנו בצאתם מן המערה \nואמרו חזי כמה ישראל זהירין במצות כו' וקחם בין ב' ידיך ימנית ושמאלית ותחברם יחד \nותברך עליהם בורא עצי בשמים ואח\"כ תריח בהם. ואח\"כ תחזור להקיף בהם את השלחן פ\"ב \nבשתיק' ותכוין עתה להמשיך אל המל' הארת אור המקיף של בחינת חג\"ת ג' אמצעיו' דז\"א \nאשר בויכולו הב' האירו במוחין שלה אלא שהיה מבחי' אור הפנימי שבהם מבחי' פנימיו' \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "החג\"ת ממש שהם בחי' הנשמות כנודע. ועתה היא בחי' אור המקיף שלהם מבחי' פנימיות \nהחג\"ת ממש שהם בחי' הנשמות ומשם מאירין עתה במוחין שלה ולכן הקפה הזאת הב' היא בהדס \nכי ההדס רומז בג' האבות כנודע. והם סוד חג\"ת דז\"א מבחי' אור המקי' כנז' ואמנם \nהכוונה שתכוין בעת שתריח בב' אגודות ההדס תתבאר למטה אחר ענין בהמ\"ז דסעודת הלילה \nוע\"ש כי שם נתבאר כוונתו. ואמנם היות' ב' אגודות הוא לרמוז אל זו\"ן ולכן אחר שתריח \nבהם תאמר תיכף זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו לרמוז סוד זו\"ן המתחברים יחד ונק' זכור \nושמור כנז' במס' שבת שטעם ב' אגודות א' כנגד זכור וא' כנגד שמור. ודע כי פעם אחר \nשמעתי ממורי ז\"ל כוונה אחרת וזו היא. כי בהקפה הא' תכוין כנגד אור המקיף של חג\"ת \nדז\"א המאיר באור מקיף דנה\"י ובהקפה ב' תכוין כנגד או' מקיף דחב\"ד ג' הראשו' דז\"א \nהמאיר באור המקיף דנה\"י והא' נראה יותר עיקר: \nשער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א \n", "en": ""}]}
