# שער הכוונות — דרוש ב':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/68/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש ב&#x27;:

על הנז&#x27; עוד אודיעך כלל א&#x27; וסדר נאות בענין ז&#x27; ברכות שיש בכל תפילה מד&#x27; תפיל&#x27; ומה 
ענינם דרך כלל דע כי כל בחי&#x27; ג&#x27; ברכות הראשו&#x27; שהם אבו&#x27; וגבו&#x27; וקדושת השם הם תמיד 
בג&#x27; ספי&#x27; אחרו&#x27; שהם בנה&quot;י דאי&#x27; הנעשין ג&#x27; מוחין בז&quot;א ואחר שנעשו בו בחי&#x27; מוחין 
בבחי&#x27; ג&#x27; ראשו&#x27; אבות וגבו&#x27; וקדוש&#x27; השם בסוד ג&#x27; אותיות אה&quot;י דאה&quot;י עם ג&#x27; שמות 
היוצאי&#x27; מהם כנז&#x27;. ואח&quot;כ אנו ממשיכים אותם לבחי&#x27; כתר של הנקבה בסוד ה&#x27; אחרו&#x27; של 
אהי&quot;ה שעליה אמרו בהקדמת ס&#x27; התיקונים שהיא אמצעית ג&#x27; מכאן וג&#x27; מכאן ואיהי באמצעיתא 
כי היא בחי&#x27; כתר דנוקבא והיא סוד ברכת מקדש השבת והוא שם י&quot;ה אדנ&quot;י כמבואר אצלנו 
בק&quot;ש דשחרית דחול במלת ועד דבשכמל&quot;ו וע&quot;ש. ואח&quot;כ נעשין לה ג&#x27; מוחין שבה הנק&#x27; חב&quot;ד 
מבחי&#x27; נה&quot;י דז&quot;א שהם ג&#x27; ברכו&#x27; אחרונות והם רצה ומודים ושים שלום והם סוד ג&#x27; אותיות 
יה&quot;ו בשלשה השמות היוצאים מהם כנ&quot;ל. ונמצא כי שלשה ראשונות הם נצח הוד יסוד דאימא 


הנעשים מוחי&#x27; בז&quot;א וג&#x27; אחרונות הם נה&quot;י דז&quot;א הנעשים ג&#x27; מוחין בנוקבי&#x27; וזכור כלל זה 
בכל התפלו&#x27; ואפי&#x27; בתפי&#x27; ימי החול ואמנם צריך שתדע כי כפי מציאות התפלה כך יהיה סדר 
הנז&#x27; ולא כל התפי&#x27; שוות בסדר אחד. והנני מבאר לך סדר תפי&#x27; ערבית דליל שבת ושאר 
התפי&#x27; יתבארו כל אחד ואחד במקומו. הנה בתפי&#x27; ערבית דליל שבת ג&#x27; ברכותיה הראשו&#x27; הם 
נה&quot;י דדכורא ששם יורד הז&quot;א וג&#x27; ברכותיה האחרונות רצה ומודים ושים שלום הם כי שם 
עולה הנוק&#x27; ועושין ג&#x27; מוחין מנה&quot;י עצמם הנז&quot;ל שהם ג&#x27; ברכות ראשונות:



כוונת תיקון סדר ישמחו במלכותך כו&#x27; הנאמר עוד בשלשה תפי&#x27; אבל לא בתפלת המנחה. עוד 
אודיעך ענין תי&#x27; סדר ישמחו במלכו&#x27; כו&#x27; הנאמר בג&#x27; תפי&#x27; שתיקנו לאומרו בג&#x27; תפילות 
דיום שבת בערבית ושחרית ומוסף ובתפלת המנחה לא נתקן לאומרו וטעם הדבר הוא כמש&quot;ל כי 
כל עליות שיש בכל תפל&#x27; דשבת הם כדי לקשר זו&quot;ן יחד והוא כי בתפל&#x27; ערבית דליל שבת 
העליה ההיא היא כדי לקשר הנוק&#x27; עם ז&quot;א ולהעלות&#x27; בג&#x27; אחרו&#x27; שבו ובתפל&#x27; שחרית דשבת 
בלחש ובחזרה וכן בתפלת מוסף ובחזר&#x27; כל אותם התפל&#x27; הם כדי להעלו&#x27; את הנוק&#x27; שתהיה שוה 
בשוה עם ז&quot;א כמ&quot;ש במקומו כי בחזרת תפלת מוסף נמצאי&#x27; זו&quot;ן שוין בקומת&#x27; ועומדים במקום 
או&quot;א ולכן בכל תפי&#x27; מאלו התפי&#x27; הנז&#x27; אנו אומרי&#x27; ישמחו במלכותך לרמוז כי כוונתינו 
בתפי&#x27; האלו היא להעלות המל&#x27; למעל&#x27; כדי שישמח בה ז&quot;א בעלה וגם אנחנו בניה עם בנ&quot;י 
שומרי השבת אבל בתפי&#x27; מנחה דשבת כוונתינו להרחיק הז&quot;א מן נוק&#x27; ולהעלו&#x27; את ז&quot;א 


בדיקנא דא&quot;א כמ&quot;ש במקומו ונוק&#x27; נשאר&#x27; למטה מרוחקת ממנו ולכן לא שייך התם לומר ישמחו 
במל&#x27; כי הרי אז המל&#x27; מתרחקת מז&quot;א ובטלה השמחה ההיא באותה התפלה דמנחה כוונת אתה 
קדשת כו&#x27; והיא ברכה אמצעי&#x27; דתפילת ערבית דליל שבת ענינה הוא כי נודע שבליל שבת 
נעשית בחי&#x27; מוחין אל המל&#x27;. ונודע כי כל בחי&#x27; מוחין הם מצד החכמה הנקר&#x27; קדש וזהו 
אומרו אתה קדשת את יום השביעי כו&#x27;. ענין העמידה של תפילת ערבי&#x27; תכוין כי עד עתה 
היתה המל&#x27; בבחי&#x27; נקודה קטנה תחת היסוד פב&quot;פ ועתה נגדל&#x27; היא ונעשי&#x27; פר&#x27; בכל אורך 
נה&quot;י דז&quot;א אשר נסתלקו ועמדו ועלו למע&#x27; יחד עם ג&#x27; אמצעיו&#x27; דז&quot;א ונמצא כי תכלית התפלה 
של העמידה הזו היא לצורך רחל שתזדווג עם יעקב:



ונבאר עתה ויכולו שתיקנו לאומרו בתוך העמידה וא&#x27; אחר העמידה וא&#x27; על השלחן בסדר 
הקידוש. הנה נודע כי ג&quot;פ אומרים ויכולו בליל שבת א&#x27; בתוך העמידה כו&#x27; כנ&quot;ל ונודע הוא 
כי בכל פעם שאומר ויכולו יש בו ג&quot;פ אלקים וג&quot;פ שביעי כנז&#x27; בזוהר פ&#x27; בראשית. ונבאר 
עתה זה הויכולו שבתוך העמידה הנה ג&quot;פ שביעי הם בחי&#x27; נה&quot;י דז&quot;א אשר עתה עולה עד שם 
המלכו&#x27; רחל ומזדווגת עם יעקב. ואמנם אף כי בקבלת שבת עלתה עד נה&quot;י דז&quot;א אבל הענין 
הוא זה ובו יתבאר ענין קריאת המל&#x27; בשם חקל תפוחין קדישין מה ענינו והוא, כי הנה 
בקב&quot;ש בשדה אז נה&quot;י דז&quot;א עלו למעלה ונשאר המקום פנוי וחלל במקומ&#x27; ונמצא כי במקום 
אשר עומדים עתה האורות הנה&quot;י עצמם נק&#x27; עיר ובתים וישוב ובאותו מקום החלל והפנוי נק&#x27; 
שדה שהוא בלשון תרגום חקל כי נסתלק משם הישוב והאורות אבל איננו מדבר שמם ח&quot;ו אבל 
הוא שדה ראוי לזריע&#x27; ונק&#x27; מקו&#x27; תחום שבת כמבוא&#x27; באורך לעיל בכל הדרושי&#x27; שקדמו ומה 


שהוא מתחת למקו&#x27; זה האוי&#x27; הפנוי שהוא למטה מכל העולם ההוא שם נקרא בחי&#x27; מדבר שמם 
מדור הקלי&#x27; שאין בו ישוב וגם איננו ראוי לזריעה כדמיון השדה הראוי לזריעה יען הוא 
מוכן וראוי לקבל בו הקדושה העליונה שנסתלק&#x27; משם ואע&quot;פ שלעיל ביארנו כי ג&#x27; מלות חקל 
תפוחין קדישין הם ג&#x27; בחי&#x27; עכ&quot;ז אף בהיותה המל&#x27; במקום השדה שהיא במקום הפנוי שהיה בו 
בתחי&#x27; נה&quot;י דז&quot;א עכ&quot;ז גם אז היתה המל&#x27; נקרא חקל תפוחין קדישין לפי שכל בחי&#x27; קדש הוא 
בסוד מוחין כי כל קדש הוא בחכמה אבל החילוק הוא כי אז בקבלת שבת היתה בבחי&#x27; החיצו&#x27; 
שלהם שהיא בחי&#x27; העולמו&#x27; כנודע אבל עתה הוא בבחי&#x27; הפנימיות שהיא בבחי&#x27; הנשמו&#x27; כנודע. 
ונמצא כי עתה נעשין לה מוחין מן הנה&quot;י דז&quot;א מבחי&#x27; הפנימיו&#x27; שבהם כנז&#x27; ובבחי&#x27; זו 
נקר&#x27; עתה חקל תפוחין קדישין בסוד המוחין הנק&#x27; קדש הנעשים לה מבחי&#x27; הנה&quot;י הנק&#x27; בחי&#x27; 
חק&quot;ל שהוא סוד השדה וכל בחי&#x27; שדה הוא בנה&quot;י כנ&quot;ל בדרושים שקדמו כי כשעולים הנה&quot;י 


למעל&#x27; נשאר מקומם בחי&#x27; שדה של זריעה כנ&quot;ל. ולכן תכוין כי בזה הויכולו יש בו ל&quot;ה 
תיבות כנגד ל&quot;ב נתיבות וכנגד ג&#x27; שביעי שהם סוד נה&quot;י דז&quot;א שנעשו לה עתה משם מוחי&#x27; 
מבחי&#x27; פנימיות כנז&#x27;. ודע כי ביום השבת כל הספי&#x27; נקרא שביעיות מסטרא דיליה אמנם ג&quot;פ 
שביעי שבזה הויכולו הם בנה&quot;י ואחר כך בויכולו הב&#x27; יהיו בחג&quot;ת ואח&quot;כ בויכולו הג&#x27; 
יהיו בחב&quot;ד כמ&quot;ש במקומו בע&quot;ה:



ויכולו שאחר העמידה שחוזר ואומר הש&quot;ץ תכוין כי עתה נכנסין בז&quot;א ג&#x27; פרקי&#x27; קדמאים דל&#x27; 
דצלם דז&quot;א מצד אי&#x27; וזהו בענין ז&quot;א. ובענין נוק&#x27; תכוין כי עתה מאירים חג&quot;ת דז&quot;א 
במוחין דילה ומאורות האלו נעשין המוחין שלה עתה. וכבר ביארנו לעיל כי החג&quot;ת מלובשים 
תוך הנה&quot;י וכולם יחד עומדות במקום א&#x27; שהוא במקום ג&#x27; אמצעיות וא&quot;כ נמצא כי הנוק&#x27; 
איננה עולה עתה ממש בחג&quot;ת אבל עכ&quot;ז היא מקבלת הארה מהם במוחין שלה וא&quot;כ ג&quot;פ שביעי 
שיש בזה הויכולו תכוין שהם בחג&quot;ת דז&quot;א ונמצא כי ויכולו הא&#x27; שקבלו מן נה&quot;י היתה נקרא 
רחל חקל ועתה שמקבל&#x27; מן חג&quot;ת נק&#x27; חקל תפוחין כי ג&#x27; אבות נק&#x27; תפוחין דאית בהון חוור 
סומק ירוק כנודע. עוד מצאתי דרוש אחר קרוב אל הנז&#x27; בענין ג&quot;פ ויכולו בליל שבת:



הנה בויכולו הא&#x27; של העמידה עולים חג&quot;ת דז&quot;א שהם ג&quot;פ שביעי הנז&#x27; בויכולו ונכללים 
בחב&quot;ד וחב&quot;ד עולים בל&#x27; דצלם דז&quot;א וחב&quot;ד דבריאה עולים בנה&quot;י דז&quot;א דאצילות וכן כל 
המדרגות שתחתיהם עולים על הסדר הזה עד שנמצא שעולים נה&quot;י דעשיה במקום חג&quot;ת של העשיה 
ומקום הנה&quot;י נשאר חלל ופנוי כנ&quot;ל בסוד מחללי&#x27; מות יומת אח&quot;ך בויכולו הב&#x27; שאחר 
העמידה צריכ&#x27; המל&#x27; דאצילות לעלות בחג&quot;ת דאצילות כדי לקבל הארה מהמוחי&#x27; שלה אשר שם 
בחג&quot;ת ואינה יכולה לעלות רק עד נה&quot;י הנקרא מדת לילה לפי שהם המדה של שיעור קומת 
המל&#x27; הנקרא לילה אבל חג&quot;ת נקרא מדת יום וזכור ענין זה:



והנה עתה בליל שבת אינה יכולה לעלות במדת יום ולכן נשארת במקומה בנה&quot;י שהם מדת לילה 
והארה של המוחין שלה העומדים בחג&quot;ת יורדת למטה עד המוחין שלה אבל היא אינה עולה. 
וז&quot;ס ברכת מעין ז&#x27; של ליל שבת והוא כי נודע כי כל חזרת העמידה דש&quot;ץ היא בחג&quot;ת ולכן 
בשחרית דימי החול שהיא עולה ממש בחג&quot;ת הנקר&#x27; מדת יום לכן יש חזרת העמידה גמורה אבל 
עתה שאינה עולה שם אמנם עכ&quot;ז יורדת הארה משם אליה לכן היא חזרת מעין ז&#x27; ולא גמורה 
בז&#x27; ממש אח&quot;ך בויכולו הג&#x27; של הקידוש מקבלת הארה מג&quot;ר דז&quot;א ע&quot;ד הנז&#x27; בחג&quot;ת וז&quot;ס מה 
שצריך לקבל הכוס בב&#x27; ידיו כמבואר אצלנו וע&quot;ש:



כוונת הקדיש שאחר העמידה תכוין ממש ע&quot;ד ב&#x27; הקדישים הא&#x27; כי המ&quot;ב הא&#x27; שבו הוא בסוד 
אהיה יה&quot;ו אלא שמילוי הוא בסוד ס&quot;ג כזה אלף ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י יו&quot;ד ה&quot;י וא&quot;ו והנה הוא 
בגי&#x27; יצחק ואמנם מ&quot;ב הב&#x27; לא קבלתיו ממורי ז&quot;ל ואחר כך תאמר מזמור לדוד ה&#x27; רועי כו&#x27;. 
כוונת הקדיש האחרון תכוין בו ע&quot;ד כל ג&#x27; הקדישי&#x27; הנ&quot;ל אבל יהיה מילואו בסוד ע&quot;ב כזה 
אלף הי יוד הי יוד הי ויו והנה הוא בגי&#x27; רי&quot;ח ותכוין כי עם ל&#x27; אותיות שיש בברכו את 
ה&#x27; המבורך ובברוך ה&#x27; המבורך והם י&quot;ו י&quot;ד יהיה הכל רמ&quot;ח כמנין אברהם ואל תמנה אותיות 
לעולם ועד כי הם יתירים על החשבון הנז&#x27; גם המבורך מלא בואו. והנה אם שכחת לקבל תוס&#x27; 
חלק הרוח דקדושת שבת בברכו הא&#x27; או אם לא שמעת אותו תכוין עתה בזה הברכו האחרון לקבל 
ביחד תוס&#x27; הרוח ותוס&#x27; הנשמה לפי שאם לא קבלת תוס&#x27; הרוח בברכו הא&#x27; א&quot;א שתקבל תוס&#x27; 
הנשמה בופרוס סוכת שלום כנ&quot;ל ולכן עתה תכוין לקבל ב&#x27; ביחד תוס&#x27; הרוח והנשמה. אח&quot;כ 


תלך לביתך ובכניסתך לבית תאמר בקו&quot;ר ובשמחה יתירה שבת שלום כי הוא כחתן המקבל את 
הכלה בשמחה גדולה ובסבר פנים יפות ואם אמך קיימת בחיים חיותה תלך ותנשוק ידיה והרמז 
בזה הוא כי כן ז&quot;א נושק ידי אמו בכל ליל שבת. וסוד הענין הוא כי הנה בימי החול אין 
לז&quot;א רק בחי&#x27; מוחין פנימים מבחי&#x27; נה&quot;י דתבו&#x27; והם סוד צ&#x27; דצלם דתבונה אבל עתה בלילי 
שבת נכנסין בז&quot;א בחי&#x27; המו&#x27; המקיפין שהם סוד ל&#x27; דצלם דתבו&#x27; שהם בחי&#x27; ג&#x27; אמצעיו&#x27; חג&quot;ת 
דילה אשר הם ב&#x27; הזרועות והידים שלה והוא עולה עתה עד שם ונושק אותם. והואיל ואתא 
לידן נבאר ענין הנשיקה שנוהגים לנשק ע&quot;ג הידים מה ענין זה. דע כי הגבו&#x27; הם הנקרא 
מנצפ&quot;ך והם עומדי&#x27; ביסוד של הנקבה. ואמנם שורש מציאותם הא&#x27; הוא בה&#x27; אצבען יד שמאלי&#x27; 
כי ה&#x27; אצבעות יד ימין הם חסדים ושורש כל הגבורות האלו הוא למעלה בה&#x27; מוצאות הפה והם 
חיך ולשון וגרון ושפה ושינים שבהם כ&quot;ב אותיו&#x27; אחע&quot;ה בומ&quot;ף כו&#x27; והנה ג&#x27; חלוקו&#x27; שבהם 


הם ד&#x27; אותיו&#x27; והם אחע&quot;ה בומ&quot;ף גיכ&quot;ק וב&#x27; חלוקו&#x27; שבהם הם ה&#x27; אותיו&#x27; והם דטלנ&quot;ת 
זשסר&quot;ץ והם סוד ה&#x27; חסדים וה&quot;ג וכאשר האדם נושק בפיו ע&quot;ג אצבעו&#x27; היד גורם להשפיע 
ולהאיר משרש&#x27; אשר שם בפה אל הה&#x27; אצבעו&#x27;. ואמנם סדר הנשיקה הוא שהקטן נושק יד הגדול 
והכוונה היא כיון שהקטן בא להתברך מן הגדול לכן צריך שבתחי&#x27; יגרום הקטן ביסום 
ומיתוק גבו&#x27; הגדול הזה ע&quot;י הנשיקה כנז&#x27; ועי&quot;כ מתעורר אח&quot;ך הרחמים של הגדול המברך את 
הקטן. ונבאר ענין נשיקה מה ענינה למעלה כי הנה בזמן הגלות שאין הזווג שלם אז אין 
ז&quot;א יכול להזדווג עם נוק&#x27; בבחי&#x27; היסוד שבה אשר שם מקום דמנצפך ה&#x27; גבו&#x27; שלה אמנם הוא 
נחית מדרגה דילי&#x27; לתתא ונושק ידי המלכות להמתיק את הגבו&#x27; אשר בה&#x27; אצבעותיה 
ובאמצעיו&#x27; ידים אלו מזדווג עמה ומשם היא מעלת לו מ&quot;נ אשר הוא צריך אליהם בסוד אור 
החוזר אבל בהיות המלכות למעלה בבינה בסוד ד&#x27; על ו&#x27; כנודע אז היא יורדת ונושקת את 


ידו ע&quot;ד הנז&#x27;:

אח&quot;כ תעמוד מעומד בשלחן המסודר לפניך ותעמוד במקומך אשר תשב בו ואמור בפיך דא היא 
סעודת&#x27; דחקל תפוחין קדישין. והענין הוא במש&quot;ל כי בקבלת שבת בשדה שקבל&#x27; הארת הנה&quot;י 
דז&quot;א במוחין דילה אז נקר&#x27; חק&quot;ל ואח&quot;ך בויכולו הב&#x27; שאחר העמידה קבלה הארת ג&#x27; אמצעיו&#x27; 
חג&quot;ת דז&quot;א בג&#x27; מוחין שלה ואז נקר&#x27; חקל תפוחין בסוד ג&#x27; אבות הנקר&#x27; תפוחין כנ&quot;ל. ועתה 
בענין הקידוש הזה בויכולו הג&#x27; הנה היא מקבלת הארה בג&#x27; מוחין שלה גם מג&quot;ר חב&quot;ד דז&quot;א 
ולכן עתה נקר&#x27; באמת חקל תפוחין קדישין בסוד ג&#x27; מוחין דז&quot;א הנקר&#x27; קדש באמת והם 
המאירים בג&#x27; מוחין דילה עתה ונמצא כי עתה בזו הסעודה של הלילה כיון שהיא מקבלת מג&#x27; 
מוחין דרישא דז&quot;א אשר בסיומם הוא הפה דז&quot;א ונמצאת המלכות נזונת ואוכלת ממה שבתוך 
פיו דז&quot;א ועם היות שהיא עומד&#x27; עדיין למטה בנה&quot;י דז&quot;א עכ&quot;ז משם מלמעלה יורדת אלי&#x27; 
ההארה והמזון הזה ולכן נקר&#x27; סעודתא דמטרוניתא כי היא האוכלת הסעודה הזו והניזונת 


מתוך פיו דז&quot;א:

ענין הג&#x27; סעודות דשבת. ואמנם ענין הג&#x27; סעודות דשבת אבארם לך עתה דרך כלל. דע כי 
ענין הסעודו&#x27; והאכילו&#x27; האלו הם סוד גדול ויתבאר לך ממה שהודעתיך כי כל בחי&#x27; זיווג 
נזכרו בסוד אכילה בסוד אכלה ומחתה פיה כו&#x27; והו&#x27; בחי&#x27; זווג העליון אשר בתוך הפה 
כמבואר אצלנו בהקדמ&#x27; ביאור אדרת האזינו. והנה בליל שבת מזדווגת המלכו&#x27; זיווג עליון 
בתוך פיה מינה ובה בסוד הלשון שבה שהוא יסוד המכריע בין הגרון לחיך שהם חו&quot;ב שבה 
ומאכילה זו אנו אוכלים וניזונים בסעודת ליל שבת. ובסעודת שחרית דשבת אז ז&quot;א מזדווג 
זיווג עליון בתוך פיו מיניה ובי&#x27; ע&quot;ד הנז&#x27; ומשם אנו אוכלים בסעודה ההיא. ובסעוד&#x27; 
המנחה אז א&quot;א עתיקא קדישא מזדווג זיווג עליון בתוך פיו מיניה וביה ע&quot;ד הנז&#x27; ומשם 
אנו אוכלים וניזונים בסעודה ההיא. והנה ענין אכילת הסעודה וטחינתה ע&quot;י ל&quot;ב שיניים 
שבפה האדם נתבאר בסעוד&#x27; החול וע&quot;ש. אח&quot;כ תקיף השלחן פ&quot;א דרך צד ימין בשתיקה אבל מה 


שתכוין הוא זה כי בתפי&#x27; העמידה עלתה המלכו&#x27; בנה&quot;י דז&quot;א כנ&quot;ל וזה היה בבחי&#x27; א&quot;פ שלהם 
ועתה תכוין להמשיך אליה בחי&#x27; אור המקיף דנה&quot;י דז&quot;א אשר בויכולו הא&#x27; קבלה מא&quot;פ שלהם 
כדוגמ&#x27; קבלת שבת בשדה שבתחילה בשדה עלתה בחיצוניו&#x27; נה&quot;י דז&quot;א אלא שהיה בבחי&#x27; אור 
פנימי של החיצוניות ההוא ואח&quot;כ באתה לבית והקפת השלחן להמשיך אור המקיף של 
החיצוניו&#x27; הנה&quot;י ואח&quot;כ תקח בידך ב&#x27; אגודות הדס וכמ&quot;ש רז&quot;ל במ&#x27; שבת פ&#x27; במה מדליקין 
על ההוא גברא דרהיט ובידי&#x27; תרין מדאני אסא וראהו רשב&quot;י ור&quot;א בנו בצאתם מן המערה 
ואמרו חזי כמה ישראל זהירין במצות כו&#x27; וקחם בין ב&#x27; ידיך ימנית ושמאלית ותחברם יחד 
ותברך עליהם בורא עצי בשמים ואח&quot;כ תריח בהם. ואח&quot;כ תחזור להקיף בהם את השלחן פ&quot;ב 
בשתיק&#x27; ותכוין עתה להמשיך אל המל&#x27; הארת אור המקיף של בחינת חג&quot;ת ג&#x27; אמצעיו&#x27; דז&quot;א 
אשר בויכולו הב&#x27; האירו במוחין שלה אלא שהיה מבחי&#x27; אור הפנימי שבהם מבחי&#x27; פנימיו&#x27; 


החג&quot;ת ממש שהם בחי&#x27; הנשמות כנודע. ועתה היא בחי&#x27; אור המקיף שלהם מבחי&#x27; פנימיות 
החג&quot;ת ממש שהם בחי&#x27; הנשמות ומשם מאירין עתה במוחין שלה ולכן הקפה הזאת הב&#x27; היא בהדס 
כי ההדס רומז בג&#x27; האבות כנודע. והם סוד חג&quot;ת דז&quot;א מבחי&#x27; אור המקי&#x27; כנז&#x27; ואמנם 
הכוונה שתכוין בעת שתריח בב&#x27; אגודות ההדס תתבאר למטה אחר ענין בהמ&quot;ז דסעודת הלילה 
וע&quot;ש כי שם נתבאר כוונתו. ואמנם היות&#x27; ב&#x27; אגודות הוא לרמוז אל זו&quot;ן ולכן אחר שתריח 
בהם תאמר תיכף זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו לרמוז סוד זו&quot;ן המתחברים יחד ונק&#x27; זכור 
ושמור כנז&#x27; במס&#x27; שבת שטעם ב&#x27; אגודות א&#x27; כנגד זכור וא&#x27; כנגד שמור. ודע כי פעם אחר 
שמעתי ממורי ז&quot;ל כוונה אחרת וזו היא. כי בהקפה הא&#x27; תכוין כנגד אור המקיף של חג&quot;ת 
דז&quot;א המאיר באור מקיף דנה&quot;י ובהקפה ב&#x27; תכוין כנגד או&#x27; מקיף דחב&quot;ד ג&#x27; הראשו&#x27; דז&quot;א 
המאיר באור המקיף דנה&quot;י והא&#x27; נראה יותר עיקר: 
שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א 


</div>
