{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "7", "title": "שער הכוונות — קטע 7", "hebrewTitle": "קטע 7", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/7/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/7/", "segments": [{"index": 1, "he": "של יתגדל ויתקד' שמי' רבא שהם יוש\"ר וה\"ס מש\"ה ידין לאומים במישרים וכנז' בזוהר כי \nהגבורה נק' מישרים וכן בזוהר שיר השירים על פסוק מישרים אהבוך כו' ביארוהו על ה' \nאותיות מנצפ\"ך וכבר הודעתיך כי אלו האותיות הם ה\"ג הנודעות ולהיות כי אלו המוחין \nדאלקים הם דינין וגבורה לכן נק' יושר גם הענין הוא כי הנה הג' מוחין דאימ' וג' דאבא \nהם ששה אלקים והם בגי' יושר וכבר ביארנו במ\"א כי כאשר באין המוחין דגדלות אע\"פ \nשאח\"כ מסתלקין אינן מסתלקין לגמרי ובהכרח שנשאר רשימו דילהון תמן וההוא רישמו הוא \nממתיק הגבורה דאלקים דקטנות אבל בתחילה בהיותם בסוד אלם אז אין הרשימו דמוחין \nדגדלות ניכר אבל כאשר הגדיל הגדל' ראשונה ומן אלם נעשה אלקים אז ניכר הרשימו של \nהגדלו' ונודע כי המוחין דגדלות הם בחי' הויות ונמצא כי הרשימו דמוחין דגדלו' גם הוא \nיהיה בבחינת הויות. ואם תחבר הויה ואלקים יהיו בגי' יב\"ק בסוד ויעבר את מעבר יב\"ק \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "כמבואר אצלינו. ונמצא כי ג' מוחין דקטנות שהם ג' אלקים מתחברים עם שלש הויות וסך \nכולם הם בגי של\"ו כמנין ס\"ת יתגדל ויתקדש ש\"ר והם בחי' שלשה אלקים דאימא הנמתקי' \nעתה עם ג' ההויו\"ת דההוא רשימו דמוחין דגדלות כנז' וכיון שרמזנו אלו המוחין דאימא \nבמספר של\"ו וכנז' אין צורך להזכיר גם המוחין דאבא כיון שהם מלובשין בתוך של אימא \nובפרט כי גם המוחין דאבא נרמזו בר\"ת של יתגדל ויש\"ר שהוא בגי' יושר כנז\"ל ולכן אין \nצורך לחזור ולזוכרם בס\"ת:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "עוד ירצה כי כבר נתבאר לעיל שהכונ' היא למתק המוחין דקטנות דאלקים ע\"י המוחין \nדהויות דגדלות אבל אין כל הקדישים שוים כ\"א הקדיש שהוא בעולם העשיה נמצא שתהיה \nהכונה בשמות אלקים והויות דעשיה כנ\"ל באורך והנה מה שצריך לכוין הוא כי הנה בנוסח \nהקדיש מצאנו ב\"פ י\"ד וב\"פ כ\"ח וב\"פ מ\"ב באופן זה כי מן יתגדל ויתקדש עד משיחיה הם \nי\"ד תיבות. וגם במילת ד\"י ברא נרמוז י\"ד אחרת והרי הם ב\"פ י\"ד אחד מן תיבות וא' מן \nאותיו' וצריך לכוין בהם בענין ב' הויות הנ\"ל שצריך לכוין בכל קדי' כ\"א הוא בקדיש של \nהודו אשר הכונה בו הוא בשני הויו' דמ\"ה וס\"ג תכוין בי\"ד הראשונה של אותיו' הנרמזו' \nבמלת ד\"י ברא כנז' אל בחינת הי\"ד אותיות דהויה דמ\"ה שהם ד' אותיו' הפשוט וי' אותיות \nהמילוי כנז' ותכוין להמתיק בזה לאלקים דקטנות דאימא לכל כללותם כי כולם נקרא בשם \nאלקים. וכן גם המוחין דגדלות עם היותם ד' מוחין אין אנו מכוונים בהם אלא בבחי' הויה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "א' ולכן תמתיק י\"ד אותיו' שבשם הויה דגדלו' דמ\"ה דאלפין לאלקים דמוחין דקטנות דאימא \nשהוא במלוי י\"ג אותיו' כנודע ועם הכולל הם י\"ד. והי\"ד הב' של תיבות תכוין בי\"ד \nדהויה דס\"ג להמתיק בהם את אלקים דקטנות דמצד אבא שהוא ג\"כ י\"ד כנז'. וכבר ידעת \nשהאותיות הם מצד הבינה והתיבות מצד החכמה:\n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "ואמנם אלו הי\"ד צריך לחלקם לשנים ותחי' תעורר את ארבע אותיות הפשוטו' של ההויה שהם \nד' תיבות יתגדל ויש\"ר ואח\"כ תעורר את עשרה אותיות שבמילוי הויה בי' תיבות שמן בעלמא \nעד משיחיה כנז' ואח\"כ צריך לעורר את הי\"ד. זולת החלוקות הנז' כי כן הכ\"ח והמ\"ב \nהאחרים הם זולת אלו הי\"ד וכבר כתבנו לך שבחייכון וביומיכון כו' הוא תפלה ואינו מן \nנוסח הקדיש. ונחזור לענין כי גם יש ב\"פ כ\"ח וב\"פ מ\"ב והנה בכ\"ח של ס\"ג תכוין להמתיק \nאלקים דקטנות דאבא. ובכ\"ח דמ\"ה תכוין למתק אלקים דאימא ע\"ד הנז'. וכן במ\"ב דמ\"ה \nתמתיק אלקים דאימא. ובמ\"ב דס\"ג תכוין למתק אלקים דאבא אמנם המיתוק הזה לא קבלתיו \nאני ממורי ז\"ל אבל קבלתיו מאיש אחר שקבלו ממוז\"ל והאיש ההוא אמר לי שאיננו זוכר \nהיטב עניינו אבל מה שהיה זוכר בכללות הוא כך שצריך לכוין להמתיק הי\"ח אותיו' של \nאלקי' שהם ה' אותיו' הפשוטו' וי\"ג דמלוי סך שניהם י\"ח אותיו' ותמתיקם בכ\"ח אותיו' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דהוי\"ה דגדלו' ואע\"פ שאלו הם כ\"ח ואלו הם י\"ח עכ\"ז כבר העשר' היתרי' אנו צריכין אל \nהחשבון האחר ואינו זוכר יותר מזה גם במ\"ב דהויה היה ממתיק המ\"ב של אלקים וגם זה \nאינו זוכרו היטיב. והנלע\"ד בזה כפי דברי האיש ההוא הוא בב' פנים או אם נאמר כי הנה \nבשם אלקים באחוריים שלו יש בהם מ\"א אותיו' ועם הכולל הם מ\"ב בזה האופן אלף. אלף למד \nאלף למד הא אלף למד הא יוד אלף למד הא יוד מם והכולל הם מ\"ב דאלקים:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ואמנם נראה דוחק בכאן להכניס בחינת האחוריי' דאלקים וגם שעדיין לא נתקן בזה העשרה \nהיתרים מן הכ\"ח של הי\"ח כנז' ולכן נלע\"ד באופן אחר והוא יותר אמיתי כפי דעתי והוא \nשתקח הי\"ח מן הכ\"ח דהויה ותמתיק בהם הי\"ח דאלקי' דפשוט ומילוי והי' היתרים מן הכ\"ח \nשל ההויה תחברם עם המ\"ב של ההויה ויהיו ב\"ן ותמתיק בהם ה\"בן של אלקים שהם ב\"ן \nאותיו' שיש בפשוטו ה' ובמילויו י\"ג ובמילוי מילויו ל\"ד סך הכל ב\"ן שבשם אלקים כנודע \nובזה הפירוש יתיישב הכל כי תחילה תמתיק ה' אותיותיו הפשוטות משם אלקים בד' תיבו' של \nיתגדל ויש\"ר אע\"פ שחסרים א' ואח\"כ תמתיק בי\"ד תיבות שיש מן בעלמא עד משיחיה אל י\"ג \nאותיו' מלויו והרי באה הא' החסר ואח\"כ תצרף ותחבר פשוטו ומילויו שהם י\"ח אותיו' \nבי\"ח של הויה. ואח\"כ תחבר פשוטו ומילויו ומילוי מילויו במ\"ב של הויה שהם עשרה \nהעודפים מן הכ\"ח כנ\"ל עוד יכוין כנ\"ל כי יתגדל הם אותיו' תג\"י ד\"ל כנז' פירושו כי \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שם בוכ\"ו הוא תמורת שם אהיה אשר בבינה והוא בגי' ד\"ל כנז' ותג\"י הוא סוד התגין אשר \nבספי' הכתר דבינה כנז' אצלינו בשער היחודים וע\"ש ושם הוא בחי' שם ד\"ל כנז' וזהו \nיתגדל. ויתקדש הם אותיות שדי ות\"ק כי שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי' יתקד\"ש \nוגם כי שדי עצמו הוא רמוז באותיו' יתקדש ושאר אותיו' יתקדש' הם ת\"ק של מילוי של שם \nשדי העולה ת\"ק והרי איך נרמז בו שם שדי בין באותיותיו בין במספר שלו ג\"כ:\n\n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ועתה נבאר ההגדלה השנית באומרו אמן יהא שמיה רבא מברך והענין הוא כי סוד אמן בגי' \nצ\"א והוא סוד שלש' מילויי שם י\"ה של אלקים הנ\"ל ביודין באלפין בההין יו\"ד ה\"י יו\"ד \nה\"א יו\"ד ה\"ה הם בגי' צ\"א כמנין אמן ולפי ששאר אותיו' המילוי דשם אלקים שהם אותיות \nאל\"ם הם שוים במילוים בשלשה שמות אלקים ואין שינוי ביניהם רק בשני אותיו' י\"ה \nדאלקים בלבד כנז' כי הא' הוא ביודין והב' באלפין והג' בההין כנזכר לכן אין אנו \nרומזין רק מלוי שתי אותיו' י\"ה בלבד כפי ההפרש שבהם ואנו מתפללים שיתמלאו עתה שלשה \nמוחין דאלקים דאימא. וכבר ביארנו כי גם המוחין דאבא הם מתמלאים מאליהם ואין צריך \nלהזכיר' גם הם כי כונתינו היה בג' מוחין דאימא וגם כונתינו פ\"ב בשלשה מוחין דאבא \nבמלת אמן. והנה זהו סוד אמן ועי\"כ יש\"ר ויתגדל הגדלה שנית זולת הראשונה ואז ימתקו \nמתוק שני יותר וזה עצמו נרמז במילת יהא שהוא רמז אל שלשה שינוים שיש בשלשה שמות י\"ה \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הנז' שהם במילוי דיודין בחכמה ודההין בבינה ודאלפין בדעת. וזהו יה\"א כסדרן יודין \nההין אלפין וביאר היכן הוא ענין יהא הנז' ואמר שהוא בשמיה רבא פי' בשם י\"ה כנז\"ל כי \nשלשה שמות י\"ה יתמלאו בשלשה מילויין שסדרן יהא ועי\"ז יהיה רבא וגדול במעלת אחרת \nיותר גדולה מן הראשונה. גם תכוין במלת רבא שהם אותיות באר שה\"ס ד' שמות הויה אלקים \nהויה אדני כי ע\"י שלשה מילויים הנז' תחזור מן בור להעשות באר מים חיים וענין באר \nהזה כי הנה המוחין האלו הם מלובשים תוך נה\"י דאימא שהם בחי' שם אהיה כנודע וכאשר \nיוצאין המוחין לכנוס בנוקבא דז\"א הנקרא אדני הם מתחברים ב' שמות אהיה ואדני ונעשים \nאלקים והז\"א הוא שם ההויה הרי לך בהדיא איך ע\"י שם אדני ואהיה נעשים הויה אלקים \n(הויה) אדני. ובעלמי עלמיא תכוין אל מה שנודע כי בתחי' יש לו מוחין דקטנות דעיבור \nהא' ואח\"כ מוחין דקטנות דיניקה ואח\"כ מוחין דגדלות העיקריים וזה נרמז במלות אלו כי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "מלת לעלם הוא עיבור הא' ולעלמי הוא היניקה ועלמיא הוא הגדלות. והרי עתה נגדלו \nהמוחין בכל צרכן כי מוחין דעיבור נרמזו בתחילת הקדיש עד לעלם ומוחין דיניקה נרמזו \nבמלת לעלמי ומוחין דגדלות נרמזו במלת עלמיא ולהיות שעיקר הכל הם המוחין דגדלות לכן \nצריך לכלול הכל הז' תיבות שיש מן אמן עד עלמיא בבחי' הגדלות באופן זה כי הנה הם ד' \nמוחין שהם חו\"ב ודעת כלול מחו\"ג ובהתלבשם תוך נה\"י דאימא נעשי' שלשה מוחין בלבד \nכנודע וכמבואר באדרא זוטא והרי הם שבעה וגם אם תחבר ד' המוחין עם ג' הלבושין שהם \nעצמן נה\"י דאימא הרי הם שבעה כמנין שבעה התיבות הנז' ואמנם כבר הודעתיך למעלה שיש \nשינוים בענין הקדישים כפי מקומם כי בקדיש הודו תכוין אל מ\"ב דהויה דאלפין דמ\"ה ואל \nהויה דס\"ג ובקדיש דיוצר תכוין אל מ\"ב דס\"ג והויה דע\"ב כו' וע\"ש ושם ביארנו כי לכך \nיש שני מיני מ\"ב ושני מיני כ\"ח בקדיש בזה האופן שבעה ווין שיש מן וישתבח כו' עד \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ויתהלל הרי מ\"ב א' באותיו' והוא מ\"ב אותיות התחתון שהוא בהויה דמ\"ה דאלפין ואח\"כ ז' \nתיבות עצמן כל תיבה מו' אותיות שיש מן וישתבח עד ויתהלל הרי מ\"ב שני של תיבות ולכן \nהוא מעולה ומשובח מן הראשון והוא מ\"ב דהוי\"ה דס\"ג כנז' בסוד הקדיש דהודו. ועד\"ז הוא \nבשאר הקדישים ועד\"ז יש כ\"ח תחתון דאותיות וכ\"ח עליון דתיבין וגם הם כ\"ח דמ\"ה וכ\"ח \nדס\"ג. והנה עם הדרך שביארנו כאן שהם בחי' מוחין דגדלות נבאר ג\"כ עתה ענין שני כ\"ח \nוב' מ\"ב עם הדרך הנז' עם ששניהם אמתיים וצריך לכוין ב' הכונות האלו ביחד והענין הוא \nכי מוחין דגדלות דאימא ויש מוחין דגדלות דאבא והנה המ\"ב הא' שהוא דאותיות הם בחינת \nמוחין דאימא כי הם היותר ראשונים ומתגלים בתחילה וכבר ביארנו כונתם במלת איש\"ר מברך \nכו' כנ\"ל אבל המוחין דאבא נרמזו בכ\"ח האחרות שהם התיבות שיש עד אמן האחרון ולזה \nנאמר בהם מלת אלו על הסדר הזה לעילא מכל ברכתא לפי שאבא הוא לעילא מן אימא ואנו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "חוזרים לומר באחרונה הכ\"ח והמ\"ב שהוא עד מלת בעלמא ואז אנו אומרים פ\"א אמן ולכן \nצריך לכוין בו בבחינת מוחין דאבא ג\"כ ע\"ד מ\"ש באמן יש\"ר כו' וצריך לכוין בג' שמות \nי\"ה שיש בג' שמות אלקים שיש בג' מוחין דאבא שיתמלאו בג' מלויים דיודין ההין אלפין \nשהם בגי' אמן כנ\"ל וכבר ידוע שיש קדישין שחותמים בהם ואומרים יה\"א שלמא רבא וצריך \nלכוין במלת יה\"א דיהא שלמא רבא אל ג' מלויי' שסדרן יה\"א כמו שכוונת באמן יהא שמיה \nרבא כו' ובמלת שלמא תכוין שהוא בחי' היסוד המגולה דאבא הנקרא שלום כנודע. ובשאר \nהקדישין לא קבלתי טעם ממוז\"ל למה לא נזכר בו ענין יהא שלמא רבא כו' ע\"ד שרמזוהו \nביהא שלמא רבא כנז' והנה כל שאר מלות אמן שיש בקדישין אין בהם כונה זו אלא באלו שני \nאמנים בלבד שהם באמן יהא שמיה רבא מברך כו' ובדאמירן בעלמא ואמרו אמן. אבל בשאר \nהאמנים יש להם כונה אחרת וביארנו אותה בענין סדר כל האמנים והברכות כנודע שיש חילוק \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בין ברכות התפלה והמצות וברכת הנהנין ע\"ש. והנה הקדיש שיש בין השכיבנו לתפלת י\"ח \nדערבית משא\"כ בשחרית שצריך לסמוך גאולה לתפלה כבר נת\"ל טעם לדבר הזה. גם מן הטעם \nההוא עצמו צריך לומר קדיש בערבית לפי שכבר ביארנו כי בתפילת ערבית אין עולם הבריאה \nעולה למעלה אמנם עולם האצילות הוא היורד למטה בהיכל הז' דבריאה כנ\"ל. ולכן צ\"ל אותו \nהקדיש קודם העמידה להוריד האצילות למטה וגם במנחה אומרים קדיש קודם העמידה לפי שלא \nזכרנו כלל ענין הבריאה כנודע כי אין חיוב בתפלת המנחה רק לומר תפלת י\"ח לבד ושם \nביארנו הטעם לפי שאין בנו כח להעלות הבריאה למעלה מפני שהדין שולט אז בעת המנחה \nומכ\"ש שלא יעלו יצירה ועשיה. והנה הקדישים שיש קודם העמידה ואחר העמידה כולם הם \nמסוד ע\"ב כמבואר אצלנו וצריך שגם בהם יהיו ב' כ\"ח וב' מ\"ב ודע כי הנה אנו מכנים \nהויה דע\"ב אל האצילות ודס\"ג אל הבריאה ודמ\"ה אל היצירה ודב\"ן אל העשיה והנה כל \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "האצילות כללותם הוא שם ע\"ב ולכן צריך שתכוין מ\"ב הא' הויה דע\"ב דיודין שבנוק' \nדאצילות ואח\"כ תכוין המ\"ב הב' מן הויה דע\"ב דיודין שבז\"א דאצילות והנה ע\"ד מציאות \nהקדישין שבתפלת שחרית כן הם במנחה וערבית ובשאר היום כי הקדיש אשר קודם העמידה \nדתפלת מנחה תכוין אל הויה דע\"ב דיודין וכן בקדיש שאחר העמידה דתפלת מנחה תכוין ע\"ד \nשביארנו בתפלת השחר ובקדיש שקודם יוצר דערבית הוא ע\"ב ס\"ג ושל קודם העמידה ואחר \nהעמידה דערבית ג\"כ הוא ע\"ב וע\"ב ושלאחר ערבית הוא ס\"ג ומ\"ה והקדישים שבשאר היום כפי \nמה שתקרא כך תכוין כי אם למדת מקרא הוא בעשיה ולכן הקדיש הוא מ\"ה וס\"ג. ואם שנית \nמשנה אשר היא ביצירה תכוין בקדיש ההוא בס\"ג וע\"ב ואם עסקת בחכמת הקבלה ג\"כ תכוין \nע\"ד הנזכר בס\"ג וע\"ב כי כל זה ביצירה:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מורי ז\"ל לא היה קם מעומד בענית אמן יש\"ר של הקדיש וא\"ל כי הלשון הנז' בירושלמי \nדמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו אלא הגהת איזה \nחכם היתה והאחרונים הדפיסו אח\"כ בתוך דברי הירושלמי אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמיד' \nדשחרית או דערבי' או דמנחה וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס\"ת להיכל אז היה נשאר \nמעומד וגומר ענית הקדיש ואח\"כ היה יושב. גם מה שרגילין העם לומר פסוק ועתה יגדל נא \nכח ה' בעת שהש\"ץ אומר קדיש וכנז' בספר התיקונים הנה מוז\"ל מנעני מלאומרו ולא גילה \nלי טעמו של דבר ואולי שגם זה אינו מהתיקונים כנ\"ל גם בענין מה שנהגו האבלים לומר \nקדיש על מיתת אביהם ואמם בשנה ההיא טוב לאומרו אפילו בשבת ויו\"ט ור\"ח לפי שטעם הדבר \nהוא כדי להעלות נפש המת בג\"ע עצמו ממדרגה למדרגה ולכן נכון לאמרו אפילו בימים שאין \nבהם דינה של גהינם וכבר נתבאר לעיל זה ע\"ש: \n", "en": ""}]}
