# שער הכוונות — קטע 71

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/71/)

<div lang="he" dir="rtl">

היכלות הנרמזים בסדר יוצר דימי החול דשחרית הם ז&#x27; היכלות ז&quot;א דבריאה ובהם נכללין ז&#x27; 
היכלין דנוק&#x27; הנק&#x27; ז&#x27; נערות אסתר ואמנם ביום שבת ביוצר דשחרית נפתחין שבעה היכלין 
עילאין הנק&#x27; היכלין דשבת והם ז&#x27; היכלי או&quot;א דבריאה ואז ז&#x27; היכלי ז&quot;א דבריאה עולים 
ונכללים בז&#x27; היכלי או&quot;א המקבלים משם תוס&#x27; קדושת שבת. והנה ז&#x27; היכלי או&quot;א הם נרמזים 
בז&quot;פ שנזכרו כאן מלת הכל כי הכל מלשון היכל ואלו הם. ובורא את הכל יסוד. הכל יודוך 
הוד. והכל ישבחוך נצח. והכל יאמרו ת&quot;ת. הכל ירוממוך גבו&#x27;. יוצר הכל חסד. והרי הם ו&#x27; 
על הסדר ממטה למעלה מיסוד עד חסד והנם מה שנרמזים במלת הכל הוא כי כל א&#x27; מהו&quot;ק אלו 
הוא כלול מן נ&#x27; ש&quot;ב הנפתחים עתה ביום שבת והנה הם נ&#x27; שערים כמנין כ&quot;ל האמנם לא כל 
ז&#x27; היכלין דז&quot;א דבריאה עולים ונכללים בז&#x27; היכלי או&quot;א לקבל תוס&#x27; שבת רק ג&#x27; היכלות 
היותר ממותקים שהם בחי&#x27; החסדים והם היכל היסוד הנקרא היכל לבנת הספיר וזה עולה 


בברכת יוצר מתחילת הברכה עד סדר אין ערוך לך ה&#x27; אלקינו כו&#x27; והיכל הזה הוא העולה עתה 
בשבת למעל&#x27; מכל שאר ז&#x27; היכלי ז&quot;א כנודע דיוסף חביבו דכולא וסליק על כולא כנז&#x27; בפ&#x27; 
שלח לך והוא מתעלה ועול&#x27; עד היכל אהבה דאו&quot;א כי הנה שם באו&quot;א הוא היכל הז&#x27; העליון 
דכללות עולם הבריאה כנודע ובאותו היכל יש בחי&#x27; פרטיו&#x27; היכל אהבה של או&quot;א וזה ההיכל 
דיסוד דז&quot;א עולה עד שם מתתא לעי&#x27; ומקבל משם תוס&#x27; קדושה בברכת יוצר אור שהיא כנגד 
היכל לבנת הספיר שהוא יסוד דז&quot;א כנודע ועולה בכל ז&#x27; היכלין דבריאה ממטה למעלה והם 
סוד ז&#x27; פעמים הכ&quot;ל שנזכר ביוצר דשבת שהם ובורא את הכל הכל יודוך והכל ישבחוך כו&#x27; 
כנז&#x27; והם כסדרן ממטה למעלה מן היסוד עד החסד והנה נקשר היכל היסוד בהיכל אהבה 
העליון שבהיכל הז&#x27; הנק&#x27; היכל או&quot;א ומלת הכל הא&#x27; שנזכר ביוצר דשבת שהוא ובורא את הכל 
כנז&#x27; הנה הוא היסוד התחתון דז&quot;א שנכלל בכל ז&#x27; היכלין דילי&#x27; ונק&#x27; הכ&quot;ל ואז עולה בו&#x27; 


הכ&quot;ל העליונים. היכל הב&#x27; העולה בסוד תוס&#x27; שבת הוא היכל הרצון התחתון שהוא ת&quot;ת ונרמז 
בסדר אין ערוך לך ואין דומה לך עד אל אדון כו&#x27;. היכל הג&#x27; העולה בסוד תוס&#x27; שבת הוא 
היכל אהב&#x27; התחתון שהוא החסד ונרמז בסדר אל אדון על כל המעשים. אבל היכל דנצח אע&quot;פ 
שהוא קו ימיני והוא חסד איננו עולה לפי שהוא קשור עם היכל ההוד כי תרווייהו הם תרי 
פלגי גופא כנות ולכך הוא ג&quot;כ דין ואינו עולה. ועוד טעם אחר כנודע כי ירכין אינון 
לבר מגופא ולכן אפי&#x27; הנצח נקרא דין:



אל אדון כו&#x27; כבר ביארנו כי הוא היכל אהבה דז&quot;א כו&#x27; אבל צריך שתכוין כונה אחרת והוא 
כי המל&#x27; הנק&#x27; א&quot;ל אדנ&quot;י כמבואר אצלנו הנה עתה ניתוסף גם בה תוס&#x27; קדושה ונעשית אדני 
במילוי שהוא בגי&#x27; תרע&quot;א ונק&#x27; עתה א&quot;ל אלף דלת נון יוד והם בגי&#x27; שבת לרמוז כי עתה 
היא קדושה עיקרית של יום שבת ממש. וענין זה תכוין במלת אל אדון כי אדני הוא נוק&#x27; 
ואדון הוא דכורא שעתה אשר נתמלא שם אדנ&quot;י במילואו אז הוא שבת כנז&#x27; ונק&#x27; אדון דכורא 
גם נרמז בתי&#x27; אל אדון על כל המעשים שהוא ג&quot;כ בגי&#x27; מספר ב&#x27; שמות הנז&#x27; שהם בגי&#x27; שבת 
זולת אות ה&#x27; של המעשים שהיא יתירה על חשבון הנז&#x27;. ובאמרו וביום השביעי נתעלה וישב 
על כסא כבודו כו&#x27; ירצה כי הנה בימי החול אי&#x27; מקננת בבריאה וז&quot;א ביצירה ומל&#x27; בעשיה 
וביום שבת הם מתעלים וז&quot;א מתעלה אל בריאה וזמ&quot;ש נתעלה וישב על כסא כבודו כו&#x27; שנתעלה 
מן היצירה וישב על כסא כבודו בבריאה:



כונת תפילת עמידה דשבת דשחרית הנה אחר שתאמר פסוק אדני שפתי תפתח כו&#x27; קודם שתתחיל 
ברכת אבות תכוין לקבל תוס&#x27; הרוח דכורא ממדת יום שבת כנ&quot;ל ואמנם התוס&#x27; שניתוסף בז&quot;א 
הוא שעד עתה עדיין לא עלה שום עליה כלל רק שנכנס בתוכו מבחי&#x27; גדלות א&#x27; אורות מקיפין 
דצלם דאו&quot;א כנ&quot;ל. ונלע&quot;ד חיים כי מן הדרוש ההוא דפסח יתבאר לך כי בתפלת לחש דשחרית 
נכנסין נה&quot;י דחו&quot;ב הנק&#x27; מוחין פנימים דגדלות ב&#x27; ובחזרה נכנסין חג&quot;ת שלהם שהם מקיפים 
ל&#x27; דצלם דגדלות ב&#x27; ובמוסף דלחש חב&quot;ד שלהם שהם מקיפים מ&#x27; דצלם דגדלות ב&#x27; ובחזרה עולה 
בכתר שלהם כנלע&quot;ד. ועתה בתפלת עמידה זו מתחיל לעלות ועתה הוא עולה באו&quot;א בג&#x27; 
תחתונות שלהם הנקרא נה&quot;י ומהם נעשים לו בחינת מוחין שבו כי הנה בלילה יורד למטה 
בנה&quot;י שלו עצמו כדי להתחבר לו ולהתיחד שם עם נוק&#x27; ועתה הוא עולה עד נה&quot;י דאו&quot;א 
להיות לו ג&quot;כ מוחין כמו לנוקבא. ואמנם עלית רחל נוקבא דז&quot;א היא באופן זה כי בלילה 


היתה היא בנה&quot;י שלו ועתה היא עולה בג&#x27; אמצעיו&#x27; שבו אשר עתה שעלה ז&quot;א ג&#x27; מדרגות 
אחרות נמצא שעם היות שעלתה היא שלש מדרגות אמצעיות שבו הנה אינם עתה רק ג&quot;ת שבו לעת 
הזאת והם נעשים אליה בסוד ג&#x27; מוחין ואח&quot;כ בעת חזרת העמידה בקו&quot;ר עולה ז&quot;א עוד עד 
שלש אמצעיות דאו&quot;א ורחל עולה בג&quot;ר דז&quot;א הראשונות אשר עתה אינם רק ג&quot;ת דז&quot;א כי אם 
היא היתה עולה והוא עומד במקומו כבר היתה היא שוה אליו כשיעור קומתו אבל כיון שגם 
הוא עולה נמצא כי תמיד היא בג&quot;ת שבו אשר עתה מה שהיה לו בתחלה לז&quot;א בבחי&#x27; ג&quot;ר שבו 
ונמצאת עתה רחל גדולה וגבוהה כשיעור שהיה ז&quot;א בתחלה קודם חפלת שחרית. והנה נתבאר כי 
לעולם בכל עליית בחי&#x27; דבר קדושה אין הרושם הא&#x27; מסתלקת משם ונמצא כי רושם הא&#x27; של ז&quot;א 
נשאר שם תמיד ובפרט עם מה שנ&quot;ל בדרושים הקודמים בענין קב&quot;ש כי אין בחי&#x27; העצמות 
והאורות עולה כלל בשבת ונשאר במקומו כי בחי&#x27; הכלים בלבד הם העולים ונמצא עתה בחזרת 


העמיד&#x27; דשחרית שהכלים של פר&#x27; יעקב עלה שם והלבישו עצמות אורות ז&quot;א כשיעור קומתו וגם 
רחל היא שוה בקומתו כנז&#x27; והם מזדווגים יחד עתה אבל בערך שנשאר שם רשימו דז&quot;א במקומו 
הא&#x27; נחשב הזווג הזה כאלו הוא ממש זיווג דז&quot;א עצמו עם רחל:

ישמח משה כו&#x27;. כבר נתבאר ענין ביאור המלות האלו למעלה בקב&quot;ש בשדה בפי&#x27; מזמור שיר 
ליום השבת וע&quot;ש היטב. גם תכוין כונה אחרת והיא זאת כי משה הוא בחינת ז&quot;א אשר עד עתה 
כל ההארות שקבל היה משלו שהם בחינת המקיפים דצלם דאו&quot;א שנכנסו בו בבחי&#x27; פנימיות 
ולכן אין לו בזה שמחה יתירה אבל עתה אשר עלה במקום או&quot;א עצמם כנז&#x27; אין זו מחלקו רק 
מתנה גמורה חדשה שנתנו לו אביו ואמו ונעשי&#x27; עתה המתנה ההיא חלקו ממש ויורש מקום 
אביו ואמו ולכן עתה הוא שמח במתנה זו שנתנה לו לחלקו ממש וזהו ישמח משה במתנת חלקו. 
וביאר כי שמחה זו הגיעה לו עתה ביום השבת אבל ימי החול אז אין לו שמחה זו לפי שאז 


הזווג שלו הוא בבחי&#x27; עבד נאמן מטטרון כי ע&quot;י נעשה הזווג בימי החול כנודע. וזהו ישמח 
משה במתנת חלקו שניתן לו עתה ביום השבת וטעם שמח&#x27; זו היא לפי שבימי החול עבד נאמן 
קראת לו וע&quot;י העבד נאמן היה זווגו נעשה אבל עתה אינו כן. והנה מה שתקנו להזכיר 
בנוסח ברכה זו פ&#x27; ושמרו בני ישראל את השבת כו&#x27; עם היות כי שמור הוא נוק&#x27; אבל הטעם 
הוא כדי לכלול מדת לילה ביום ובמלת כי לעמך ישראל נתתו באהבה כו&#x27; תכוין כי בתחלה 
באל אדון ע&quot;כ המעשים כו&#x27; בתפלת יוצר הרויחה המל&#x27; כי מה שהיתה נק&#x27; אל אדנ&quot;י פשוט 
נקרא אז א&quot;ל אלף דלת נון יוד ועתה בעמידה דשחרית הרויחה עוד מעלה אחרת והוא כי גם 
שם א&quot;ל הוא עתה במילוי אלף למד ועתה היא נק&#x27; אלף למד אלף דלת נון יוד והם בגי&#x27; 
כמנין נתת&quot;ו:



ענין הס&quot;ת מוז&quot;ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס&quot;ת מן ההיכל לומר 
אותו הנוסח הכתוב בס&quot;ה בפ&#x27; ויקהל והוא בריך שמיה דמארי עלמא כו&#x27; גם ראיתי למוז&quot;ל 
כשהיינו מתפללים בבית מדרשו שעלה ביום שבועו&#x27; וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך 
שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד וכן בפ&#x27; בחוקותי ראיתיו שעלה ביום השבת ההוא וקרא 
בפיו ובקו&quot;ר הקללות של פרשת בחוקתי כחכמי הקהילות ספרד. גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא 
היה עולה לס&quot;ת אלא ששי כמ&quot;ש בע&quot;ה בשם ס&quot;ה על ר&#x27; כרוספדאי ואמנם ענין כוונת ס&quot;ת כבר 
ביארנו בארוכה בתפלת שחרית של החול וע&quot;ש היטב. והנה שם ביארנו כי ענין ס&quot;ת הוא בחי&#x27; 
יסוד דאבא שבתוך ז&quot;א אשר הוא מתגלה ויוצאת הארתו לחוץ אל יעקב ורחל העומדים כנגד 
פני ז&quot;א גם נתבאר שם כי בימי החול אין מתגלים רק ג&#x27;. פרקין תתאין דנה&quot;י דאבא 
ומתלבשים תוך נה&quot;י דז&quot;א אבל עתה בהוצאת ס&quot;ת ביום השבת מתגלים כל ז&quot;ת [עיין לקמן דף 


ע&quot;ה ע&quot;א ד&quot;ה ונבאר] והטעם לפי שבימי החול לא עלו יעקב ורחל רק כנגד נה&quot;י דז&quot;א בלבד 
ולכן לא יש רק ג&#x27; אנשים עולים לס&quot;ת והם כהן לוי ישראל אבל עתה שעולה ז&quot;א כל ז&quot;ת 
דאו&quot;א ע&quot;י תפלת שחרית דלחש ודקו&quot;ר ולכן עתה אותם ז&quot;ת דאבא שעולה ז&quot;א בהם הנה הם 
מתגלים עתה בעת הוצאת הס&quot;ת ולכן מספר העולים בס&quot;ת ביום שבת הם ז&#x27; כנגד ז&quot;ס והם כהן 
בחסד לוי בגבורם ישראל בת&quot;ת ד&#x27; בנצח ה&#x27; בהוד ו&#x27; ביסוד ז&#x27; במל&#x27;. ועתה אבאר לך טעם 
מ&quot;ש בס&quot;ה בפ&#x27; שלח לך כי ר&#x27; כרוספדאי תמיד ליבא מימוי לא סליק בשבת לס&quot;ת אלא שתיתא&#x27; 
דאיהו צדיק ועליה אתמר מגדל עוז שם ה&#x27; בו ירוץ צדיק ונשגב כו&#x27;:



הנה נודע כי ה&quot;ח מתפשטים בגופא דז&quot;א והיותר מעולים ומובחרים שבהם הם החסדים התחתו&#x27; 
שהם אורות מגולים והם מגדילי&#x27; לכל שאר האורות העליונים הסתומים והנה בימי החול 
החסדים המגולים הם בנה&quot;י דז&quot;א בלבד אבל עתה ביום שבת שעולה ז&quot;א עד ג&#x27; אמצעיות דאבא 
נמצא כי כל הז&quot;ת שלו הם אורות מגולים. האמנם נודע הוא כי כל מה שמתגלים מבחי&#x27; אבא 
אינו אלא ביסוד שבו בלבד כי הנצח וההוד שבו אינם מתגלים לעולם כי תמיד הם מלובשי&#x27; 
בנ&quot;ה דאי&#x27; אבל היסוד שבו להיותו ארוך מיסוד דאי&#x27; לכן יכול להתגלו&#x27; אחר סיום יסוד 
דאי&#x27; ומש&quot;ל כי כל הז&quot;ת מתגלים עתה בשבת. הענין הוא שהחסדי&#x27; המתפשטי&#x27; בז&quot;א הם מגולים 
לכן האורות ההם מכים ומאירים בכל הצדדים ובנ&quot;ה דאבא ומוציאין הארתם הפנימים לחוץ 
אבל פשוט הוא שאינו בגילוי גמור כמו היסוד שבו לטעם הנ&quot;ל. והנה אין בחינ&#x27; גילוי 
גמורה אלא בב&#x27; שלישים תחתו&#x27; דת&quot;ת וכל היסוד ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי 


כולו מגולה ולכן ר&#x27; כרוספדאי לא הוה סליק לס&quot;ת אלא שתיתא&#x27; שהוא כנגד היסוד המגולה 
ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא הג&#x27; שהוא כנגד הת&quot;ת שאורו מגולה 
ברובו בב&#x27; שלישיו התחתו&#x27; ושאר העולי&#x27; כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו 
הב&#x27; הנז&#x27; אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבו&#x27; ואחריו 
הגבו&#x27; ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכול&#x27; הוא הז&#x27; כי הוא כנגד העטרה שביסוד 
ואין שם אלא הארה מועטת בתכלי&#x27;. וזהו טעם מ&quot;ש בגמ&#x27; הכל עולים למנין ז&#x27; אפי&#x27; אשה 
ועבד וקטן וכמו שנז&#x27; בדברי הפוסקים וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי הז&#x27; גרוע מכולם 
כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן. עוד מצאתי ט&quot;א לס&quot;ת שמוציאין ביום 
השבת כי הנה בבקר ביום שבת אנו קורין בס&quot;ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחי&#x27; היום. 
ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז והכוונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב&#x27; 


מידות אלו נתנה כמש&quot;ה מימינו אש דת למו: 
שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין תפילת מוסף של שבת 
ענין תפי&#x27; מוסף בלחש דע כי צריך לומ&#x27; כמנהג אשכנז שהוא סדר תכנת שבת כו&#x27; הנתקן על 
ס&#x27; אלפא ביתא דתשר&quot;ק ובאחרונה מוסיפין ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך והם מסיני נצטוו צווי פעלי&#x27; 
כראוי. יהרמ&quot;י או&quot;א שתעלינו כו&#x27; והם סוד הארות כ&quot;ב אתוון במוחא עילאה ממטה למעל&#x27; 
בסוד מ&quot;ש באדרת נשא וז&quot;ל תיו רשים רשימו לעת&quot;י דלית דכוות&#x27; כמבואר אצלנו שם במקומו. 
והנה עתה ז&quot;א עולה בג&quot;ר חב&quot;ד דאו&quot;א ועתה נשלם פ&#x27; ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כי 
ז&quot;א שהוא יום השבת עלה במדרגת אבא הנק&#x27; קדש וירש את מקומו אבל רחל נוק&#x27; דז&quot;א עולה 
עתה בג&quot;ת דז&quot;א שהם עצמם בחי&#x27; נה&quot;י דאו&quot;א ונמצא כי עתה רחל נקרא אשת חיל עטרת בעלה 
והיא ג&quot;כ בסוד משז&quot;ל שבעוה&quot;ב צדיקים יושבי&#x27; ועטרותיהם בראשיהם לפי שכבר ביארנו לעיל 
בחזר&#x27; עמידה דשחרית שהרשימו הא&#x27; דז&quot;א אינו זז ממקומו ובפרט בדרוש שנת&quot;ל שהכלים הם 


העולים ואורו&#x27; העצמות נשארים במקומם ונמצא כי בחזרת תפי&#x27; שחרית אז היא סוד העוה&quot;ז 
היתה שוה בכל אורך ז&quot;א שבמקומו בימי החול ועדיין לא עלתה אל העוה&quot;ב שהוא סוד או&quot;א 
אבל עתה עלתה בג&quot;ת דאו&quot;א ואז נק&#x27; בן העוה&quot;ב ממש ונמצאת היא עתה בסוד עטרה למעלה 
מראשו של צדיק שהוא ז&quot;א בבחי&#x27; מקומו בימי החול כי גם עתה נשאר שם הרושם שלו והעצמו&#x27; 
של אורות שלו כנז&#x27; ולכן היא עתה קונה שם חדש יותר מעולה והוא כי תחילה היתה נק&#x27; אל 
אדני כנ&quot;ל ועתה נק&#x27; א&quot;ל הויה ועוד כי שם א&quot;ל הנז&#x27; הוא ג&quot;כ במילוי כזה אלף למד ידוד 
והם בגי&#x27; רי&quot;א כמנין ר&quot;ת בראשית. או&quot;א רצה כו&#x27; וזה תכוין במקום הזה:



וטעם היות שם א&quot;ל במילויו ולא שם הויה הוא כי כבר בתפי&#x27; שחרית בחזרה נתמל&#x27; שם א&quot;ל 
במילויו וגם שם אדני היו במילוי אלא שעלתה במעלת שם ההויה פשוטה שהיא מעולה יותר 
משם אדני במילואו:

ובחזרת תפילת מוסף בקו&quot;ר אז ז&quot;א עולה בכתר דאו&quot;א כי בתפי&#x27; לחש לא עלה אלא בג&#x27; מוחין 
חב&quot;ד שלהם כנ&quot;ל. ופ&quot;א שמעתי ממוז&quot;ל כי בחזרת מוסף אין עליה לז&quot;א כי כבר הוא שוה 
במקום או&quot;א אבל אנו חוזרין לעורר את ג&quot;ר דאו&quot;א כדי להוריד הארה מהם אל הנקבה שתוכל 
לעלות עתה ב&#x27; מדרגו&#x27; בפ&quot;א עד חג&quot;ת ועד חב&quot;ד דאו&quot;א כמו שיתבאר ועי&quot;כ תזדווג עם ז&quot;א. 
ואמנם הנקבה עולה ב&#x27; עליות עליה א&#x27; בחג&quot;ת דז&quot;א שהם עצמו&#x27; חג&quot;ת דאו&quot;א ועליה ב&#x27; עולה 
עד חב&quot;ד דז&quot;א שהם עצמם חב&quot;ד דאו&quot;א. ופ&quot;א שמעתי כי כל עליות ז&quot;א עתה הם באבא בלבד 
ועליית רחל נוק&#x27; הם באי&#x27; בלבד ונמצא כי בחזר&#x27; תפילת מוסף ירש ז&quot;א מקום אביו ונוק&#x27; 
מקום אי&#x27; וזהו הנכון. והנה עליית ז&quot;א בכתר דאבא נרמז בקדושת חזרת מוסף שהיא כתר 


יתנו לך ה&#x27; אלקינו כו&#x27; וכמ&quot;ש בס&quot;ה ופירושו לך ה&#x27; אלקינו שהוא ז&quot;א אלקי התחתו&#x27; יתנו 
לך או&quot;א הנק&#x27; מלאכים המוני מעל&#x27; בחי&#x27; כתר שלהם וסרסהו ודורשיהו לך ה&#x27; אלקינו יתנו 
מלאכי&#x27; המוני מעלה כתר. וכבר נתבאר בס&#x27; התיקו&#x27; כי או&quot;א נק&#x27; מלאכים של א&quot;א כתר 
דאצילות. ונלע&quot;ד ששמעתי ממוז&quot;ל שבמלת כתר יכוין אל הויה דמילוי ס&quot;ג ואמנם עליות 
הנוק&#x27; רחל עלייה א&#x27; היא בקק&quot;ק ה&#x27; צבאות כו&#x27; ולכן תכוין כי בקדוש א&#x27; עולה בחסד ובב&#x27; 
עולה בגבורה ובג&#x27; עולה בת&quot;ת ועליה הב&#x27; היא עולה כשאומרים אי&quot;ה מקום כבודו ר&quot;ל כי 
ג&quot;ר שהם אי&quot;ה א&#x27; דעת באמצע. י&quot;ה הם חו&quot;ב ושם במקום אי&quot;ה הוא מקום המלכות הנק&#x27; כבודו 
של ז&quot;א וזהו כבודו כבוד ו&#x27; כי ז&quot;א הוא סוד אות ו&#x27; ולהיות כי עתה עלתה הנקבה ב&#x27; 
עליו&#x27; בפ&quot;א משא&quot;כ בשום זמן מהזמנים לכן שואלים המלאכים וכולם תמהים ואו&#x27; איה מקום 
כבודו כלו&#x27; איך אפשר שהמל&#x27; דילגה למקום ג&#x27; אמצעיות ואיך עתה פתע פתאום חזרה לעלות 


בג&quot;ר ותמהים ואומרים איה כו&#x27; כי הם חושבים שאינה יכולה לעלות רק עלייה א&#x27; שהיא בג&#x27; 
אמצעיו&#x27; וכיון שנסתלקה משם אינם יודעים מה נעשה בה כי אינו עולה בדעתם שעלתה עליה 
שניה. והנה צריך האדם לדלג על רגליו כלפי מעלה בעת שאומר קק&quot;ק כו&#x27; ובעת שאומר איה 
כו&#x27; לרמוז אל ב&#x27; דילוגים אלו שדילגה רחל נוק&#x27; דז&quot;א. ודע כי סוד איה אות א&#x27; היא מזל 
הי&quot;ג דדיקנא דא&quot;א שהוא סוד הדעת של או&quot;א הנקרא י&quot;ה וזהו אי&quot;ה וכבר הודעתיך כי עתה 
במלת אי&quot;ה כו&#x27; תכוין לקבל בעצמך תוס&#x27; נשמה דכורא ממדת יום השבת כנ&quot;ל ותכוין כי עתה 
ע&quot;י עליית הנקבה כנז&#x27; קנתה לה שם חדש יותר מעולה והוא שעתה נקרא א&quot;ל יהו&quot;ה במילויים 
באלפין כזה אלף למד יוד הא ואו הא והם בגי&#x27; ר&quot;ל במנין ב&#x27; תיבות שהם מקום כבודו עם 
ו&#x27; של להעריצו ולכן תכוין במלת אלו כוונה הנז&#x27;. ובאומרך ימלוך ה&#x27; לעולם כו&#x27; תכוין 
כי ר&quot;ת של אלקיך ציון לדור ודור הם אותיות אצלו ר&quot;ל כי עתה רחל נוק&#x27; דז&quot;א היא אצלו 


ממש שוה בקומתו משא&quot;כ בשום תפלה אחרת. ענין פ&#x27; שמע ישראל כו&#x27; הנתקן במקום הזה 
עניינו הוא כי הנה בכל יום שבת לא היה זווג כלל לז&quot;א עם נוק&#x27; רחל אלא עתה בחזרת 
מוסף בקו&quot;ר שעלתה עמו שוה בשוה כנז&#x27; והיסוד שלו שוה בשוה עם היסוד שלה משא&quot;כ 
בתחילה. ובזה תבין ענין תפי&#x27; מוסף שאמרו בס&quot;ה ובספר התקונים שהיא ביסוד הנקרא יוסף 
והטעם הוא כי עתה יכול יסוד דז&quot;א להזדווג בשוה עם היסוד שבה והנה זווגם עתה הוא ממש 
כעין זווג או&quot;א כי הרי ירשו את מקומם. וכבר נודע כי אין זווג לאו&quot;א אלא ע&quot;י מ&quot;נ של 
נשמות התחתונות המוסרים עצמם להריגה עק&quot;ה ע&quot;ד יחוד או&quot;א בפ&#x27; שמע ישראל כמ&quot;ש בק&quot;ש 
דשחרית דימי החול ולכן עתה אנו אומרים פ&#x27; שמע ישראל וצריך לכוין להעלות מ&quot;ן אל זו&quot;ן 
על ידי מסירת נפשינו עק&quot;ה במלת אחד בפ&#x27; שמע ישראל כמ&quot;ש בק&quot;ש של שחרית דחול: 
שער הכוונות - דרושי קידוש ליל שבת דרוש א ענין סעודת שחרית דשבת 
ענין סעודת שחרית דשבת. הנה בענין התפלה נתבאר כי כבר עלו ז&quot;א ורחל נוק&#x27; עד כתר 


דאו&quot;א ממש ונמצאים שניהם עומדים תחת א&quot;א והם עתה אוכלים סעודה זו מן א&quot;א ולכן סעודה 
זו נקרא סעודתא דע&quot;ק. גם תכוין כי הנה בענין ס&quot;ת דשחרית דשבת ביארנו כי אז נתגלו כל 
ז&quot;ת דאבא כנגד מה שעלה ז&quot;א בעמידת שחרית ובחזרה וקבלנו האורות בס&quot;ת בז&#x27; העולים לו 
שהוא סוד יסוד דאבא הנק&#x27; תורה כנודע. ועתה כנגד מה שחזר ז&quot;א לעלות בתפלת מוסף בלחש 
ובחזרה שעלה בג&quot;ר דאבא לכן אנו עתה עושים סעודה זו דשחרית אחר תפלת מוסף כדי שיתגלו 
גם ג&quot;ר דאבא ויבקעו ויתגלו הארתם ותאיר אלינו ולפי ששם בג&quot;ר דאבא שם הוא בחי&#x27; פה 


</div>
