{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "74", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי ראש חדש", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי ראש חדש", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/74/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/74/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי ראש חדש \nענין ר\"ח והשינוי שיש בין שבת לר\"ח וליו\"ט ולחול וגם בימים טובים בעצמם בין פסח \nועצרת ור\"ה וסוכות כו' וע\"ש בד' ר\"ז ע\"א וצ\"ע בדרוש ד' לענין ר\"ה:\n\nהנה ענין זה נתבאר במ\"א בתפיל' ר\"ה וע\"ש אבל סוד הדבר הוא דע כי בימי החול עומד ז\"א \nבנצח. ונוק' בהוד. וסוד הענין הוא שנודע כי פרצו' יעקב יוצא מיסוד אבא ורחל יוצאת \nמיסוד אי' ובימי החול עולים יעקב ורחל כנצח והוד דז\"א והארותיה' מתחלקות כי עם היות \nשב' ההארותיהם הם יחד שניהם עומדים תוך ז\"א עכ\"ז כשיוצאות אלו הארות לחוץ ושם \nעומדים יעקב ורחל פב\"פ ויעקב עומד בצד הנצח ורחל בצד ההוד ואז הארו' יסוד אבא \nבוקעים דרך הנצח דז\"א ויוצאים לחוץ והארות יסוד דאי' בוקעת דרך ההוד דז\"א ויוצאות \nלחוץ ואז יעקב לוקח הוא לבדו ב' הארות הנז' ביחד ואח\"כ מעכב לעצמו אורו' יסוד דאבא \nונותן לרחל אורות דיסוד דאי' לבדם וביום השבת ג\"כ דומה לזה בבחי' זו והוא כי ז\"א \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "לוקח בתחי' לעצמו ב' הארו' דיסוד דאבא ודיסוד דאי' ואח\"כ נותן אורו' דאי' לנוק' \nוכ\"ז הוא להורו' כי איתתא יתבא ברשות דבעלה ומשלו היא אוכלת ואין לה הארה אלא ע\"י \nבעלה. ור\"ח ויו\"ט הם שוים בבחי' א' והוא כי אין הזכר לוקח בתחי' הארו' הנקבה כדי \nליתנם אח\"כ אליה אמנם שניהם שוים וכ\"א לוקח הארתו לעצמו ואין זה צריך לזה ולא זה \nצריך לזה כי שניהם שוים. ואמנם אעפ\"י שבבחי' זו שוים הי\"ט לר\"ח אבל יש ביניהם חילוק \nא' וכן היו\"ט עצמם יש ביניהם הפרש מיו\"ט לחבירו וכמו שמצינו בס\"ה ובתיקו' כי פסח \nהוא דרועא ימינא ור\"ה דרועא שמאלא וסוכות באמצעיתא ופורים וחנוכה נצח והוד כו' \nוהענין הוא כי אעפ\"י שאמרנו שביו\"ט שוין זו\"ן עכ\"ז בחג הפסח אע\"פ שעולין זו\"ן ביחד \nאין שורש האורות בוקעין משני הצדדין מנצח והוד אמנם ב' האורות מתחברים ובוקעים קו \nהנצח כנ\"ל והחסד שהוא בימין ויוצאין משם לחוץ ואז ז\"א לוקח אורותיו אשר מיסוד דאבא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "לעצמו על ידו ונוק' לוקחת אורותיה אשר מיסוד דאי' לעצמ' שלא ע\"י ז\"א ובר\"ה אז ב' \nהארות בוקעו' בקו שמאל שהוא גבורה ומשם יוצאו' לחוץ ואז ז\"א לוקח לעצמו בידו אורו' \nדאבא משם דרך קו שמאל ונוק' לוקחת לעצמה ע\"י אורו' דאי' דרך קו שמאל. אמנם להיות כי \nעתה יוצא' האורו' כולם דרך קו שמאל לכן הוא יום דין והנקב' שולטת ביום זה יותר מן \nהזכר. ובחג הסוכו' שני האורו' בוקעים ויוצאים דרך קו האמצעי ומשם לוקח ז\"א האורו' \nשל אבא לעצמו ונוק' לוקחת האורו' אי' לעצמה שלא ע\"י ז\"א ואמנם ההפרש שיש בין היו\"ט \nלר\"ח הוא זה וצריכין אנו לבאר בחי' השבת והחול והי\"ט והר\"ח. דע כי אעפ\"י שבבחי' א' \nשוים החול והשבת כנ\"ל עכ\"ז יש ביניהם הרחק גדול והוא כי החול גרוע מכל השאר לפי \nשאין בו עליות ועוד כי הנקבה מקבלת אורותיה ע\"י בעלה כנז' והשבת מעולה מכל השאר לפי \nשאין השאר בבחי' א' כי עליותיו גבוהו' מאד מאד אבל בבחי' אחרת הוא כמו החול כי \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "הנקב' אינ' מקבל' הארותיה אלא ע\"י בעלה כנ\"ל והי\"ט בבחי' א' הם בינונים וממוצעים כי \nעליותיו גדולו' מן החול לפי שבחול אין בו עליות וביו\"ט יש בו עליות אבל עליותיו \nגרועו' מעליו' יום השבת. ובבחי' אחרת מעולה מן השבת כי בשב' הנקבה מקבלת הארותי' \nע\"י בעלה וביו\"ט מקבלת הארותיה ע\"י עצמה. והר\"ח מעולים מן החול ומן השבת בבחי' א' \nכי הנקבה עולה יותר מן הזכר כמ\"ש אבל בערך שעליות' מועטות הם גרועו' מן השבת ומן \nהיו\"ט. והענין הוא כי בשבת עולין זו\"ן זה עד א\"א בדיקנא דיליה וזו עולה במקום אבא \nוביו\"ט עולין זו\"ן זה באבא וזה באי' ובר\"ח אין עלייה אל ז\"א כלל רק הנקבה היא לבדה \nהעולה ממדרגה למדרגה כמ\"ש. ובזה תבין טעם למה הנשים אסורות בעשיית מלאכה בר\"ח ולא \nהאנשים וזה סדר עלייתה הנה בתפי' שחרית בלחש עולים יעקב ורחל בנ\"ה דז\"א כמו בשחרי' \nדחול אמנם עתה בר\"ח מקבלת נוקבא הארותיה דרך קו ימין שהוא הנצח והב' הארו' יוצאים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "משם ויעקב לוקח לעצמו הארות יסוד אבא ורחל לוקחת לעצמה הארת יסוד אי' שלא ע\"י בעלה \nמשא\"כ בשחרי' דחול כי ב' הארות יוצאו' זה מנצח וזה מהוד וגם שאין הנקבה לוקחת \nהארותיה אלא ע\"י יעקב בעלה וזהו הטעם שתיקנו לומר יעלה ויבא בעבודה שהיא ברכת רצה \nונודע כי היא בנצח והכונה היא לרמוז כי כל האורות יוצאות דרך הנצח עתה וגם לרמוז כי \nגם נוק' הנק' ירושלם יונקת מן הנצח שהוא קו ימין שלא ע\"י בעלה וז\"ס זכרון ירושלם \nביעלה ויבא בברכת רצה ובלילה שהיא בחי' יעקב ולאה שהיא עלמא דאתכסיא אם לא הזכיר \nיעלה ויבא אין מחזירין אותו אבל ביום שהוא יעקב ורחל עלמא דאתגליא אם לא הזכיר יעלה \nויבא מחזירין אותו והבן זה. ובחזר' תפי' שחרית בקו\"ר עולין יעקב ורחל בחו\"ג דז\"א \nוב' האורו' יוצאות דרך קו ימין מן החסד והנקב' מקבלת הארותיה מן החסד שלא ע\"י בעלה \nיעקב ולכן אומרי' ג\"כ יעלה ויבא בתפי' זו ובתפלת מוסף בלחש אז רחל לבדה היא העול' \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "בג\"ר חב\"ד דז\"א. ובחזרת מוסף בקו\"ר אז עולה רחל לבדה בכתר דז\"א ממש ואז הם שוים \nבקומתם ז\"א הנקרא ישראל עם רחל ואז מזדווגים יחד שניהם ולכן אין במוסף לא בלחש ולא \nבקו\"ר זכירת יעלה ויבא לפי כי אין זה אלא כשעולים יחד יעקב ורחל בנצח דז\"א או בחסד \nדז\"א אבל עתה לא שייך בחי' זו כלל:\n\n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ובזה תבין טעם למה אומרים כתר יתנו לך כו' במוסף ר\"ח כמו בשבת אבל יש שינוי בו כי \nאין אומרין בר\"ח ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו כו' וכבודו מלא עולם כו' כמו בשבת \nויו\"ט וטעם הדבר הוא לפי שהכתר הנאמר בשבת הוא לפי שעלו זו\"ן עד הכתר דאו\"א ממש \nולכן אנו אומרים אז איה מקום כבודו גם אנו אומרים ממקומו הוא יפן כי אנו מתפללים כי \nאע\"פ שעלו זו\"ן עד המקום ההוא העליון אל ישכחנו וממקומו זה הוא יפן ברחמיו כו' \nוכמש\"ל במוסף שבת ביאור אי\"ה מקום כבודו. וביאור כתר יתנו לך. וביאור ממקומו הוא \nיפן. אבל עתה הכתר שאומרי' בר\"ח הוא ענין עליית הנקבה בכתר של ז\"א בלבד ולכן לא \nשייך לומר איה מקום כו' כי אי\"ה הוא באו\"א ודעת עליון גם הם סוד ג\"ר של או\"א:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ובזה יתבאר ג\"כ ענין מה שתיקנו בנוסח מוסף ר\"ח לומר ראשי חדשיכם לעמך נתת. והענין \nהוא כי ר\"ת ר'אשי ח'דשים ל'עמך הוא רחל לרמוז כי עתה בר\"ח העליה הוא לרחל נוק' דז\"א \nולא לז\"א. עוד מזולתו. ירמוז כי ר\"ח לעמך נתת כו' הם תרין רישין שנעשין אל הנוק' \nמבחי' נצח והוד דז\"א והוא נק' חדש וזהו ראשי חדשים בלשון רבים. ואמנם ענין ביאור \nר\"ח לעמך נתת יובן ממ\"ש הכתוב ובראשי חדשיכם תקריבו אשה לה' והקשו בס\"ה בפ' פנחס \nוז\"ל וכי כמה רישין אית לה לסיהרא כו' והענין הוא כי בתפ' שחרית דלחש נעשין ג' \nמוחין דילה מג' פרקין עילאין דנה\"י דז\"א כנודע והרי זו בחי' ראש שלה. ואח\"כ בחזרת \nתפלת שחרית עולה עד חג\"ת ומשם נעשית לה בחי' רישא דילה ובלחש דמוסף נעשית רישא דילה \nמחב\"ד דז\"א ואח\"כ עולה ממש עד כתר דז\"א ושם נעשי' לה ראש אחד והרי איך ממש אית לה \nלסיהרא הרבה ראשין ולזה אמר ובראשי חדשיכם בלשון רבים ולא אמר ובראש חדשיכם. גם בזה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "יתבאר לך ענין משז\"ל בענין מיעוט הירח שלא נתקררה דעתה עד שאמר לה הביאו עלי כפרה \nעל שמעטתי את הירח וצדיקים יקראו על שמך והענין במ\"ש ענין מיעוט הירח מה ענינו והוא \nכי הנה כשנאצלו זו\"ן דאצילות היו שוים בקומתם ממש והיו נקראים שני המאורות הגדולים \nואח\"כ נתמעטה הירח וירדה בבחי' נקודה בראש עולם הבריאה בהיכל ק\"ק אשר שם ושם עומדת \nהנקב' תמיד שלא בשעת התפלה כנ\"ל וז\"ס מ\"ש הרבה חייליה להפים דעתה שהוא שכחן לה \nממשלה שתמשול על ג' עולמות בי\"ע אשר כולם נק' עלמא דנות והם הם ריבוי חיילי' בהיותה \nלמטה בבריאה ועכ\"ז לא נתקרר' דעתה וחזר וא\"ל פיוס אחר צדיקי' יקראו על שמך כו' פי' \nכי הנה אע\"פ שנתמעטה וירדה בהיכל ק\"ק דבריאה יש לה תקנה בשעת התפל' דשחרית כי אז \nחוזרת היא לחזור ולעלות למע' באצילות עד נה\"י דז\"א ושם תזדווג פב\"פ עם יעקב וז\"ס \nאומרם צדיקים יקראו על שמך כי נה\"י דז\"א הם נקראי' צדיקים והיא תגדל עד שיעור קומתם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ובזה יקראו על שמך. גם זהו ענין יעקב יקרא ע\"ש יעקב בנה הקטן כי' כי יזדווג עמה \nיעקב שהוא קטן הקומ' מז\"א לכן אף בזה לא נתקררה דעתה עד שא\"ל הביאו עלי כפר' עלי \nדייקא ר\"ל כי עתידה היא בכל ר\"ח לעלות עד הכתר שלו לחזור כקדמות' להיות שם ב' \nהמאורו' הגדולי' שוים בקומתם בתפלת מוסף דר\"ח כבתחלת אצילותה ואע\"פ שהיא שוה עמו \nאמר עלי לרמוז כי בערך שהוא אינו עולה שום עליה בר\"ח והיא עולה כל אלו העליות נמצא \nשיש לה יתרון ביום ר\"ח ממה שיש לז\"א וזה הוא עלי ואז נתקררה דעתה כיון שבכל ראש חדש \nחוזרת לקדמותה כבזמן אצילותה:\n\n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "ונחזור לענין הקדושה כי באמרך ימלוך ה' לעולם וכו' תכוין כי ר\"ת אלקיך ציון לדור \nודור הם אותיות אצלו לרמוז כי עתה היא אצלו ממש גדולה כמוהו אבל הוא בהיותם למטה \nאבל בשבת תכוין כי היא אצלו ושוה אליו בהיותם שניהם למעלה בכתר או\"א, גם זהו ענין \nמה שנהגו להסיר התפלין קודם תפלת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ס\"ת להיכל והענין \nהוא כי אז הוא בחי' זמן מעלה היתירה שיש לה מן החול כי עד שם עדיין לא עלתה בג\"ר \nוהוא ממש בימי החול ולכן אין להסיר התפי' אבל עתה שעלתה בתפלת המוסף אל ג\"ר דז\"א \nמשא\"כ בתפלת החול לכן אנו חולצין התפילין:\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "עוד יתבאר ענין ר\"ח בקצרה הנה בתפלת שחרית דחול יורד הת\"ת בנצח ועולה המל' בהוד ושם \nנעשה הזווג אבל עתה בר\"ח בתפלת שחרית דלחש עולה המל' עד נצח ולכן אנו מזכירין יעלה \nויבא בברכת רצה שהוא בנצח ובחזרה בקו\"ר מאירים במל' חו\"ג ובתפלת מוסף דלחש עולה \nהמל' עד חו\"ב דז\"א. והענין הוא כי ודאי הוא שקדושת השבת יתירה מכל שאר הימים כולם \nואין קדושה יתירה ממנה אבל היתרון שיש בר\"ח הוא כי בשבת אע\"פ שהעליות הם גבוהות \nוגדולות עכ\"ז הנוק' תמיד טפלה אל הזכר ואוכלת משל בעלה והשפע בא אלי' ע\"י ואע\"פ \nשעולה גם היא עד או\"א עכ\"ז יש לה גרעון אחד והוא כי מקבלת חלק הארותיה ע\"י בעלה \nוהיא טפלה אליו. אבל בר\"ח הם ב' המאורות הגדולים שוים בכתר אחד ואע\"פ שלא עלתה עד \nאו\"א רק כל שיעור קומת ז\"א שהוא במוסף ר\"ח עכ\"ז איננה טפלה אליו ומקבלת חלקה ע\"י \nעצמה וזהו הסוד שביום שבת כתיב ונסכה בה' לרמוז כי היא אז בבחי' נקבה אשר תחת רשות \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "בעלה אבל בר\"ח כתיב ונסכו בו' לרמוז כי עתה היא במעלת הזכר ואינה בבחי' נקב' אשר \nתחת רשות בעלה גם ז\"ס פי' ימי המעשה וביום השבת כו' הנז' בס' יחזקאל ונרמז בר\"ת שם \nהוי\"ה כסדרו לרמוז כי ביום שבת ההויה היא כסדרה י' על ה' ו' על ה' והזכרים גוברים \nאל הנקבות והם טפלות להם ואוכלות משלהם אבל בר\"ת השבת יפתח וביום החודש כו' נרמזה \nההוי\"ה שלא כסדרה ה' ראשונה בינה גוברת על י' חכמה וכן ה' תתאה מלכות גוברת על ו' \nשהוא ז\"א לרמוז שעתה בר\"ח הנקבות אינם טפלות אל הזכרים ונזונות שלא ע\"י בעליהן ודע \nכי אע\"פ שביארנו כי ביום ר\"ח המל' היא העולה הנה גם הת\"ת צריך לעלות כדי שיהיה \nשניהם שוים בעת הזווג אבל כונת העליה היא עליה בלבד וז\"ס הביאו עלי כפרה על שמיעטתי \nאת הירח שהו' בחי' הבינה שהיא על הת\"ת בסוד ציור אות ה' שהוא ד' על ו':\n\n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הכוונות שיכוין האדם בליל ר\"ח הנה נתבאר אצלנו כי בליל החול יכוין האדם תמיד אחר \nחצות לילה לזכך נשמתו ע\"י הכונה הזו שיכוין לשלב ולחבר ארבע הויות דע\"ס מ\"ב עם ארבע \nשמות אהיה שניהם דיודין ואחד דאלפין ואחד דההין. גם נתבאר שם שיכוין ביום ראשון \nמהשבוע בהויה דס\"ג בשם אל שדי שבבריאה וביום ב' בהויה דמ\"ה ובשם אל ידוד שביצירה \nוביום ג' בהויה דב\"ן ובשם אל אדני שבעשיה. וביום ד' יכוין כמו ביום שלישי וביום \nחמישי כמו ביום שני וביום ששי כמו ביום ראשון. ואמנם בליל ר\"ח לא תכוין בכונה הנז\"ל \nאבל תכוין כוונה זו שנכתוב והוא כי הנה עתה יש מעלה אחרת יתירה ולכן תכוין באלו \nהשמות שם אלף למד אדני, ותכוין שהם עשרה אותיות והם בגי' נ\"ר שהוא חיבור יהו\"ה אהיה \nידוד אלקים ידוד אדני. ואמנם עשרה אותיות אלו תכוין בניקודים אלו שהם ארבע אותיות \nראשונות תנקדם בארבע מיני נקודות שהם בכתר ובחכמה ובינה וחסד שהם קמץ באלף ותכוין \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בספירת הכתר. ופתח בל' ותכוין בספי' החכמה. וצירי בפ' ותכוין בספי' הבינה. וסגול \nבל' ותכוין בספי' החסד. אח\"כ תחזור עד\"ז ממש לנקד ארבע אותיות השניות והם מ\"ד אד \nותכוין שהם בנקוד קמץ בכתר ופתח בחכמה וצירי בבינה וסגול בחסד אח\"כ בשני אותיות \nהאחרונות שהם נ\"י תנקדם הא' בקמץ וכתר והשניה בפתח וחכמה. וביום ר\"ח יכוין האדם בכל \nשמות היום והלילה ובפרט כשמזכיר יעלה ויבא בפיו ביום ר\"ח הזה יכוין אל שם שדי \nבמילואו שהוא בגי' ראש חדש ע\"ה שהם תתי\"ד ותנקד כל אותיותיו בקמץ כזה שין דלת יוד \nגם תכוין כונה ב' והיא כי ר' של ראש הוא ריבוע אחורים דשם אלקים שהוא בגי' ר' וש' \nשל ראש הוא אלקים במילוי יודין ואות א' של ראש הוא כוללת שם אלקים ומלת חדש היא \nבגי' שני שמות אהי\"ה דיודין והוא קס\"א ודההין קנ\"א שהם חדש בגי':\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "בית מועד פתח דברי ראיתי לבאר ענין המועדים וחולו של מועד וחנוכה ופורים ור\"ח \nוחילקתיו לט\"ו פרקים פרק הא' הנה ענין זמנים אלו הוא התנוצצות האורות העליוני' \nבזמנים אלו ולפי הזמן אם בחסד אם בגבו' או בת\"ת או בנה\"י כ\"א מתגל' לפי העת והשעה \nודע כי אע\"פ שבכל ו' ימי החול פועלים ז' מדות אלו כנודע אינו דומה פעולתם בו' ימי \nהחול לפעולתם בימים אלו כי פעולתם בו' ימי החול הם פועלים ע\"י אצילות בבריאה ובריאה \nביצירה בארץ ישראל ויצירה ג\"כ בעשיה בח\"ל כגון ביום א' פועל חסד שבאצילות ומתלבש \nבחסד דבריאה וחסד דבריאה מתלבש בחסד דיצירה וחסד דיצירה מתלבש בחסד דעשי' וכן יום \nב' בגבו' ויום ג' בת\"ת וכן כולם. ואמנם בימים אלו יתגלו הספי' העליונות ומתלבשות \nבבריאה לבד כל ספי' וספי' בזמן ממשלתה כגון בפסח חסד דאצילות מתלבש בחסד דבריאה ולא \nיתלבש בחסד דיצירה כי מרוב התגלות אור האצילות בבריאה יתבטל אור חסד דיצירה לגמרי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "דשרגא בטיהרא מאי מהניא וכ\"ש אור חסד דעשיה. הא למה זה דומה למעין הנוטף טיפין \nטיפין וארובות השמים נפתחו לרוב ולא ניכרו אותם טיפין הנוטפין כי נתבטלו בריבוי \nהמים היורדין מן השמים ועזה\"ד תקיש לשאר המועדים. ואמנם שאר המדות לא ביטל התלבשותם \nכי בפסח אע\"פ שביטל אור החסד דיצירה ואור החסד דעשי' אעפ\"כ לא ביטלו שאר המדו' \nבהתלבשות' ביצירה ועשיה כשאר ימי החול ולפיכך הותר בהם מלאכת אוכל נפש. והנה נתבארו \nבכללות ענין המועדים ועוד נבאר כל מועד ומועד בפרטות בפרקים הבאים בעזרת השם יתברך. \nפרק ב' ענין חול המועד ג\"כ בכללות כי עם היות כי המועדים הם סוד הארת אצילות בבריאה \nבחלק מחלקיה אם חסד בפסח ואם ת\"ת בשבועות ענין השינוים שבין שבת ליו\"ט ובין יו\"ט \nלחברו:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ברכת ה' היא תעשיר. הנה בפסוק הזה נרמז מעלת יום השבת אפי' על היו\"ט והוא כי אפי' \nביו\"ט יש קצת אחיזה אל החיצונים הנק' עצ\"ב בסוד בעצב תלדי בנים כנודע והטעם הוא לפי \nשכל המועדים הם בחג\"ת בלבד ולכן ביו\"ט אינו עולה רק עד חג\"ת ושם יש אחיזה אל \nהחיצונים כנודע אבל בשבת עולה עד חו\"ב אשר אין שם אחיזה אל החיצונים ונמצא כי \nבעליית' שם אין החיצונים עולים עמה והיא לבדה היא העולה וזהו ברכת ה' היא תעשיר היא \nלמעט החיצונים שאינם לוקחים מן העושר והשפע הזה אשר בשבת וביאר למי מיעט מלת היא \nואמר שמיעט את החיצו' הנק' עצ\"ב שאין להם תוס' קדוש' ביום השבת כמוה וזהו לא יוסיף \nעצב עמה כי אין אל העצ\"ב חלק עמה בתוס' קדושת שבת ונודע כי פסוק זה נדרש במדרשי \nרז\"ל על יום השבת:\n\n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אלה מועדי ה' מקראי קדש וכו' גם בפ' זה נרמז ענין הי\"ט כי אינם דומים אל השבת ולכן \nר\"ת אלה מועדי ה' הם אותיות אמ\"י לרמוז כי בכל המועדי' והי\"ט אין בהם עלייה לזו\"ן \nרק באי' בלבד ולכן אותיות י\"ט הם בגי' ע\"ג כמנין הוי\"ה דס\"ג ועשר אותיותיה אשר \nהוי\"ה זו היא באי' כנודע לרמוז כי בי\"ט אין להם עלייה אלא באי' בלבד. וזהו מ\"ש אלה \nמועדי ה' כו' פי' כי אלו המועדים בבחי' קדושת עצמן גורמין עליית זו\"ן עד אי' הנז' \nבר\"ת אלה מועדי ה' כנז' והדבר הזה נעשה מעצמו מסבת קדושת המועדים בעצמם אבל אח\"כ \nע\"י תפי' התחתו' בי\"ט אז אנו מעלים את זו\"ן עד אבא ממש ג\"כ ולכן נרמז בר\"ת אותם \nבמועדם ר\"ת אב ר\"ל אשר תקראו אתם ישראל ותזמינו אותם אל זו\"ן ע\"י תפלותיכם הוא \nזימון יותר עליון ומקרא קדש יותר מעולה והוא עד אבא עילאה הנרמז בר\"ת כנז' נמצא כי \nבי\"ט אין זו\"ן עולים מעצמם אלא עד אי' וע\"י תפלו' התחתו' מעלים אותם עד אבא משא\"כ \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "בשבת כי עולין זו\"ן עד אבא עצמו מאליהן שלא ע\"י התחתונים וכמש\"ה ושמרתם את השבת כי \nקדש היא לכם ואין קדש אלא חכמה שהוא אבא כנודע נמצא כי מה שעולים בשבת מעצמם שלא \nע\"י מעשה התחתו' נעשה בי\"ט ע\"י צורך תפלות התחתו':\n\nעוד יש הפרש בין שבת לי\"ט דע כי בי\"ט עולים זו\"ן עד או\"א אבל החילוק הוא כי בשבת \nבחזרת המוסף עלה ז\"א בכתר דאבא ונוק' עולה אז ז' מדרגות והם חג\"ת דאי' ואח\"כ חב\"ד \nדאי' ואח\"כ הכתר דאי' וכל ז' מדרגות אלו היא עולה בחזרת מוסף כנז' ובמנחת שבת בלחש \n", "en": ""}]}
