{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "81", "title": "שער הכוונות — שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ז", "hebrewTitle": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ז", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/81/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/81/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ז \nדרוש ז':\n\nוהוא דרוש א' לענין ספירת העומר. דרוש זה כ' הרח\"ו ז\"ל ששמעו מזולתו כבר נתבאר כי \nבפסח הוא זמן היניקה של ז\"א ואין בו אלא מוחין דקטנות שהם ד' אלקים א' דיודין בחכמה \nוא' דההין בבינה וא' דאלפין בציור יו\"י בחסדים שבדעת וא' דאלפין בגבורה שבדעת בציור \nיו\"ד. ודע כי במוחין דגדלות מקדימין החס' לצאת מן הדעת ולהתפשט בגופ' דז\"א ואח\"כ \nיוצאות הגבו' אבל במוחין דקטנות אז הגבו' מתחילו' להתפשט בגופא דז\"א ואח\"כ יוצאים \nהחס' והטעם הוא לפי שהמוחין דקטנות הם דיני' קשים וזהו ג\"כ סוד היצה\"ט והיצה\"ר כי \nהחס' הם יצה\"ט שבאדם והגבו' הם היצה\"ר ובימי הקטנות של האדם מתחיל היצה\"ר להתפשט \nבאדם קודם שיבא היצה\"ט וזכור הקדמה זאת:\n\n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "והנה ימי העומר הם זמן דינים כנודע ולכן הגבו' והדינין של הקטנות מתפשטים בגופא \nדז\"א בז' שבועות ואח\"כ ביום חג השבועות שהוא יום מתן תורה יוצאין גם החס' של הקטנות \nשהיו עדיין בדעת של ז\"א מתפשטים בגופא של ז\"א ואז ג\"כ נכנסין בז\"א הד' מוחין כולם \nדגדלות כנודע. והנה בשבוע א' מתפשטת ויורדת מן הדעת גבו' אחת ונכנסת בחסד דז\"א \nובשבוע הב' יורדת גבו' א' מן הדעת ונכנסת בגבו' דז\"א וכן עד\"ז עד שנמצא שירדה הגבו' \nהה' בהוד דז\"א ובשבוע הו' מתקבצות כללות הה\"ג ונכנסו' ביסוד וכן בשבוע ז' כללות \nהה\"ג נכנסות במל' דז\"א ע\"ד הנז' בענין התפשטות הה' חסדים. ואמנם להיות כל שבוע \nכלולה מז' ימים הטעם הוא לפי שבכל בחי' מהם יש ז' בחי' הא כיצד שבוע א' נכנסה הגבו' \nהא' בחסד דז\"א ובספי' החסד עצמה יש ז' בחי' עצמן שהם חסד שבחסד וגבו' שבחסד כו' \nומלכות שבחסד והרי איך ז' בחי' בחסד כנגד ז' ימים שבשבוע א' וכעד\"ז בשאר ז' שבועות. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ואמנם היות צריך האדם לספור ספי' העומר בפיו הטעם הוא כי ע\"י היות האדם סופר בפיו \nומוציא הבל מתוך פיו לחוץ גורם שיוצא הבל אור המקיף מפי האדם העליון שהוא ז\"א ומקיף \nלכל ז' תחתונות שבו בז' שבועות של ספירת העומר וע\"י פן מתמתקות הגבו' דקטנות \nומתפשטות תוך ז\"א בסוד א\"פ כנז' כי הם דינים קשים גמורים:\n\n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "עוד בקונט' אדם א' מצאתי באופן אחר בענין ספי' העומר דע כי הנה בצאת ישראל ממצרים \nיצאו החסדים והגבו' מן הדעת של הקטנות דז\"א ונתפשטו למטה מגופו כנז\"ל בענין הפסח. \nואמנם בעזר וסיוע ב' אורו' מקיפים הם מורידים הה\"ח מן היסוד דאי' המלובש תוך שליש \nהעליון המכוסה של הת\"ת דז\"א והם מתפשטי' למטה בשאר הגוף. והנה הם ב' מקיפים וה' \nחסדים הרי הם ז' וכנגד זה צריך שיתפשטו ג\"כ הה' גבורות עם שני אורות מקיפי' כדי \nשיוכלו להתפשט כנז' והרי הם שבעה אחרים הם י\"ד בחינות בז\"א הנקרא ישראל וכנגדם י\"ד \nבחינות אחרות בפר' הנקרא יעקב כי גם בו יש ה' חסדים וה' גבורות הרי הם כ\"ח ושבעה \nבחי' אחרות ברחל ושבעה בחי' בלאה לפי שהנקבה אינ' לוקחת רק גבו' בלבד הרי הם מ\"ב \nושבעה גבורו' אחרות שמקבלת רחל למטה הרי כללותם הם מ\"ט בחי' כנגד מ\"ט ימי העומר שהם \nז' שבועות: \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ח \nדרוש ח':\n\nוהוא דרוש שני בענין ספירת העומר הנה נתבאר לעיל כי גדלו' הזה דז\"א היה לפי שעה \nבליל ראשון של פסח כדי שיוכלו ישראל ליגאל ואחר יום ראשון של פסח מסתלקי' כל המוחין \nהנז' וחוזר לקדמותו לבחי' ג' כלילן בג' וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום \nראשון של פסח בלבד. ואח\"כ מליל שני ואילך אנו חוזרים להמשיך המוחין הנז' שנכנסו \nבליל פסח ונסתלקו ועתה חוזרים לכנס כפי סדר המדרגו' כל מדרג' ביום שלה ע\"י מצות \nספי' העומר בנ' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר \nרק מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנ' שבעה ספירות שיש מן החכמ' דז\"א ולמטה והם \nחב\"ד חג\"ת ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה מלכו' מאחורי הת\"ת כנודע ועמה הם ז' ספי' \nוכנגדם אנו סופרים ז' שבועו' אלו לפי שאי אפשר שיזדווגו זו\"ן עד היות ז\"ס אלו בנוים \nומתוקנים ואז תהיה ראויה היא לזווג. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם לכן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות וכל שבוע כולל ז' ימים ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' \nשבועות נתקנת ספי' הא' מז\"ס הנז'. באופן כי בשבוע הא' נתקן מוח החכמה בז' בחי' כו' \nובשבוע הז' נתקנת המלכות בכל ז' בחינות:\n\nוהנלע\"ד כי יש בזה ב' כוונות ושתיהם אמיתיות. הא' היא כי בשבוע א' נגמר ליכנס מוח \nהחכמה ובו כלולים כל ז' בחי' הראויות למצוא תוך המוח הזה כי הנה צריך שיהיה כולל \nבתוכו חב\"ד חג\"ת מלכות וכולם נרשמים ונמצאים שם במוח החכמה וכעד\"ז בכל הז' ספירות \nהנז'. והב' הוא כי מוח החכמה מתפשע בכל ז' ספי' אלו כיצד הנה בחכמה מתפשט חלק הראוי \nלה וכן מתפשט מן החכמה בבינה חלק הראוי להתפשט בה ועד\"ז בכל הז' עד המלכות. והנה ב' \nפי' אלו הם הפכיים זה מזה ואפשר ששניהם כא' טובים. ואמנם הפי' הא' הוא היותר אמיתי \nכפי מה שמצאתי כתוב בקונטרס מן העת ששמעתי הדרוש הזה ממוז\"ל. ונבאר עתה סדר \nהשבועות. שבוע א' נתקן כל החכמ' ולכן הוא בסוד הוי\"ה דע\"ב דיודין. שבוע הב' בבינ' \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "והוייתה בס\"ג. שבוע הג' החסדים אשר בדעת והיא הויה דמ\"ה דאלפין. שבוע הד' הגבו' \nשבדעת והיא הוי' דב\"ן דההין. שבוע הה' חסד והיא הוי\"ה דע\"ב. שבוע הו' גבו' והיא \nהוי\"ה דס\"ג. שבוע הז' בת\"ת ומל' ששניהם יחד להיותם דבוקים אחור באחור יחד ולכן הם \nבחי' שבוע א' בלבד. ואמנם לפי שהם ב' ספירות ראוי לכוין בב' הויות והם בהויה דמ\"ה \nכנגד ת\"ת והויה דב\"ן כנגד מלכות דכר ונוקבא:\n\n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "עוד יש כוונה אחרת וגם היא אמיתית והענין הוא כי הנה בכל מוח ומוח יש ז' בחי' וכן \nבכל מדה ומדה יש ז' בחי' וכנגדם הם ז' שבועו' כמ\"ש. ונתחי' לסדר בז' ימים שיש בכל \nשבוע ושבו' ונתחיל משבוע א'. שבוע א' נתבאר שהוא מוח החכמה ואלו הם ז' בחי' ודע כי \nאין סדרן עתה כמו בליל פסח כי אז נכנסו ביחד בבת א' אבל עתה נכנסין א' לא' ממט' \nלמע' ואין שינוי רק שהקטנות הא' נכנס אחר גדלו' א' אבל בליל פסח היה נכנס אחר גדלות \nב' והטעם עצמו אשר ביארנו שם הוא כאן אלא שעתה שכבר נכנסו בליל פסח אין צורך עתה רק \nשיכנס אחר גדלות הא' ואיננו צריך להתאחר אחר גדלו' ב' וזה סדרו. יום א' חכמ' דגדלו' \nא' דאבא והוא קודם לאי' והיא הויה דע\"ב. יום ב' גדלו' א' דאי' והיא הוי\"ה דע\"ב. יום \nג' קטנות הב' שם אכדט\"ם בבחי' ה' אותיותיו בלבד כנז\"ל בליל פסח. יום ד' גדלות ב' \nדאימ' והיא הוי\"ה דע\"ב. יום ה' קטנות הא' והוא אלקים דיודין. יום ו' רשימו דגדלו' \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ב' דאבא והיא הויה דע\"ב. יום שביעי גדלות ב' עצמו דאבא והיא הוי\"ה דע\"ב. שבוע שני \nכולה בבינה ולכן כולה בהויה דס\"ג. יום א' בינה דגדלות א' דאבא והיא הויה דס\"ג. יום \nב' בינה דאי' דגדלות א' והיא הויה דס\"ג. יום ג' קטנות שני דמוח בינה והוא אכדט\"ם \nבבחי' היותו מתחלק לא\"ם ג\"ל כנז\"ל בליל פסח. יום ד' בינה דאימא דגדלו' ב' והיא הויה \nדס\"ג. יום ה' קטנות א' דמוח בינה והוא שם אלקים דמילוי ההין. יום ו' רשימו דבינה \nדגדלו' ב' דאבא והיא הויה דס\"ג. יום ז' גדלות ב' עצמו דבינה אבא והיא הויה של ס\"ג. \nשבוע ג' כולה בחסדים דדעת וכולה בהוי\"ה דמ\"ה. יום א' גדלות א' דחסדי' דאבא והיא \nהויה דמ\"ה. יום ב' גדלות א' חסדים דאי' והיא ההוי\"ה דמ\"ה. יום ג' קטנות שני דחסדים \nוהוא אכדט\"ם העולה ג\"פ יב\"ק והם ע\"ה אותיות כנ\"ל בכוס ג' דליל פסח. יום ד' גדלות ב' \nדחסד דאימא והוא הויה דמ\"ה. יום ה' קטנות א' דחסד והוא אלקים דאלפין ואות א' דמילוי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ה\"א ציורה יו\"י. יום ו' רשימו של גדלות ב' החסדים דאבא והוא הויה דמ\"ה. יום ז' \nגדלות ב' דחסד דאבא והוא הוי\"ה דמ\"ה. שבוע ד' כולה בגבו' דדעת וכולה בהויה דב\"ן. \nיום א' גדלות א' דגבורה דאבא והיא בהויה דב\"ן. יום ב' גדלות א' דגבור' דאימא והיא \nהויה דב\"ן. יום ג' קטנות ב' דגבורה דאו\"א והוא אכדט\"ם בבחי' חשבון ע\"ד. יום ד' \nגדלות ב' דגבור' דאימא והיא הויה דב\"ן. יום ה' קטנות א' דגבורה והוא שם אלקים \nבאלפין ואות א' במילוי ה\"א ציורה יו\"ד. יום ו' רשימו דגדלו' ב' דגבו' אבא והיא הויה \nדב\"ן. יום ז' גדלות ב' עצמו דגבו' אבא והיא הויה דב\"ן. שבוע ה' היא בספירת החסד \nולכן היא ממש כדוגמ' שבוע א' שהית' בספי' החכמה. שבוע ו' היא בספירת הגבו' ולכן היא \nממש כדוגמת השבוע הב' שהיתה בבינה. שבוע ז' צריך לכוין בה ב' כוונות שבוע ג' ושבוע \nד' ביחד כי עתה היא בסוד ת\"ת כנגד החסדים ובסוד מלכות כנגד הגבורות. וצריך ליתן טעם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אל קצת השינוים הנ\"ל והוא כי סיבת כניסת גדלות א' דאבא קודם דאי' הוא לפי שכיון \nשבליל פסח נכנסו כל המוחין לכן עתה הספיק טעם ההוא שיכנס עתה גדלו' א' דאבא בתחי' \nלפי שהוא אור יותר גדול ובו נכלל מוח אי' גם ענין כניסת קטנות הא' אחר גדלות ב' \nדאימא הוא לסיבה הנ\"ל בליל פסח כי הוא דינים קשים ושלא יתאחזו בו החיצו' אינו נכנס \nעד שיכנס גדלו' ב' דאימא אבל אין צורך שיתאחר עד כניס' גדלות ב' דאבא ג\"כ. גם ענין \nהצטרכות ב' לילות ליל ו' וליל ז' לגדלות ב' דאבא הטעם הוא כי עיקר ליל פסח היתה \nבעיקר ד' כוסות שבהם נרמזו ד' מוחין דאימא אבל גדלות ב' דאבא לא נכנסו רק דרך רמז \nקטן בענין המצה אחר שנכנסו כל שאר המוחין ולכן הוצרך עתה ב' לילות כי בליל הא' נכנס \nתוך הגולגולת דז\"א ומניח בו קצת רושם ובליל הב' נכנס הוא עצמו כנ\"ל והם סוד ליל ששי \nוליל ז':\n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ועתה צריך ליתן טעם למה כל השבוע א' נק' חול המועד וי\"ט כיון שאחר יום א' נסתלקו כל \nהמוחין כנ\"ל וגם ענין יום ז' של פסח שהוא יו\"ט גמור. אבל הענין הוא כי להיות שכבר \nכל המוחין נכנסו בליל פסח הא' ובהכרח הוא כי שם הניחו רשימו שלהם וקצת ההארה ההיא \nובשבוע הא' חוזר מוח החכמ' ליכנס לגמרי והנה מוח זה גדול מכולם כי כולם נרשמי' \nונכללים בו בסוד כולם בחכמ' עשית והוא עיקר כולם ולכן השבוע הא' היא מכלל חג המצות \nאבל עכ\"ז אינה רק קדוש' חול המועד קלה בלבד כיון שלא נגמר מוח החכמה לכנס לגמרי עד \nיום ו' של שבוע א' כי אז נשלם לכנס אפי' גדלו' ב' דאבא דמוח החכמה כנ\"ל והנה יום ו' \nלעומר הוא ביום ז' של פסח ולכן הוא יו\"ט גמור ואע\"פ שלא נכנס רק הרשימו מספיק לפי \nשכבר נשלם מוח החכמה ולכן ליל ז' של פסח הותר זווג התחתון כי כיון שנכנס מוח החכמה \nכבר יש בחינת הזווג כי הוא עיקר כל המוחין אבל יום ז' לעומר שהוא יום ח' של פסח \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "נקרא אסרו חג לפי שאז נכנס עצמות גדלות ב' דאבא דמוח החכמה אבל אינו יו\"ט ממש כיון \nשכבר הרשימו נכנס בליל ז' של פסח ואין נק' יו\"ט אלא על שם חידוש הנעשה מחדש אבל זה \nאינו חידוש כי כבר נכנס הרשימו ליל שלפניו: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ט \nדרוש ט':\n\nוהוא דרוש ג' בענין ליל פסח ובענין ספירת העומר הנה נתבאר בדרוש שקדם כי עיקר הגלות \nמצרים היה לסיבת הדעת דז\"א כי בו פגמו ישראל ושם נאחזו ח\"ו החיצונים בלבושים שלו \nכנ\"ל כי זו היתה סיבת היות מספר שנות הגלות רד\"ו שנה. והענין יותר מבואר הוא כי הנה \nהדעת יש לו ב' בחי' הא' הוא בחינתו למעלה במקומו בראש הנק' מוח הדעת. והב' היא \nבבחי' התפשטותו למטה כנודע כי הוא מתפשט מן החסד עד ההוד ואח\"כ כללות כולם נכנס \nביסוד הנקרא כל לסיבה זו ואח\"כ כללותם נכנס במלכות וכ\"ז בגופא דז\"א ועד\"ז הוא \nהתפשטות הגבו' של הדעת בגופא דנוק' דז\"א והנה בגלות מצרים להיות כי אז היה הפגם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "נוגע בבחי' הדעת הנז' לכן בחי' התפשטות למטה בגופא בבחי' החסדי' והגבורות חזרה \nלהסתלק ולהתעלו' בשורשה שהוא הבחינה העליונה של הדעת העומד ברישא דז\"א ומזה נמשך \nגלות מצרים. כי כבר הודעתיך כי הקליפות הנאחזו' בגרון דז\"א שהוא מקום צר יותר מכל \nשאר גופו הנה היא נקרא מצרים. ונודע כי מקום יסו' דאי' הוא שם בגרון דז\"א והדעת שם \nהוא מתלבש תוך היסוד דאימא ובהיותם מתעלמים שם היו המצריים ופרעה מלכם נאחזי' במקום \nהעורף אשר באחורי הגרון ולכן היו משעבדים לבני ישראל בגלות' כי לא היו החסדים \nמתפשטים בגופא דז\"א הנקרא ישראל ולא היו מאירים להם ובהיו' אלו החסדים דבחי' \nהתפשטו' נעלמים למעלה בשרש' לא היו מאירים למטה זולתי אותם הלבושים של החסדים \nוהגבו' שהם עשר אחוריים דאימא דיסוד שלה שהם עשרה שמות אהיה בריבועם שהם סוד עשרה \nדמים כנ\"ל בדרוש הא'. ולסיבה זו היו המצריים שופכים דמים של בני ישראל כמש\"ה אם בן \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הוא והמיתן אותו. והענין הוא כי הנה נודע כי ז\"א הוא הויה דמילוי אלפין ובחי' אות \nאלף שבמילוי אות וא\"ו היא בחי' אי' עילאה כנז' בתיק' דאות א' ומורה ע\"ש אהיה שהוא \nבבינ' ונמצא כי א' זו הוא שם אהיה היא אי' עילאה המתפשט' תוך ז\"א להחיותו. ונודע כי \nכל בחי' עליונה ברדתה למטה להתלבש תוך בחי' תחתונה פנימיותה נשאר למע' וחיצוניותה \nשהיא האחוריים שלה יורד ומתלבש למטה ונמצא שם אהי\"ה הזה היורד ומתפשט תוך ז\"א \nלהחיותו הנה הוא ריבועו העולה בגימ' מ\"ד כמנין ד\"ם ובהתפשטותו בתוכו נעשה ממנו בחי' \nד\"ם האדם שהוא ז\"א הויה דמ\"ה כמנין אד\"ם. ובתחי' היו המצריים שואבים ולוקחים הדם \nהזה לפי שלא היה מתפשט ויורד ונבלע תוך איברי ז\"א ונשאר ז\"א הנקרא אדם בלתי דם ולכן \nהיו המצריים שופכי' דם של ישראל והנה כשנגאלו ישראל ממצרים ירדו אלו החס' שבדעת \nדז\"א ונתפשטו בו\"ק כנודע ונבלע דמו בתוך הורידין שלו ובזה אין מקום אל החיצונים \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "להתאחז בדם ההוא והנה התפשטות הוא בהמשך מ\"ט ימים דספירת העומר והוא כי הנה עשרה \nשמות הם של אהיה וכולם בסו' דם כנ\"ל בדרוש שקדם לזה. והנה בהיותם פשוטים יש בהם מ' \nאותיות והעשרה שמות עצמן הם ן' יום וזהו הפי' הנכון. עוד יש לפ' פי' ב' והוא כי הנה \nכל שם של אחורי' הנז' יש בו עשר אותיו' כזה א אה אהי אהי\"ה ואם תחבר כללות עשרה \nאותיות אלו עם מ' אותיות שבי' שמות הנז' הם ן' ואלו הם מספר ן' יום שבין פסח לעצרת \nובכל יום נתקנ' אות א' מן הנז' ובהשלם תיקונם אז הוא חג העצרת ויש בו בחינת זווג \nעליון. ונחזור לענין א' כי כמו שהם עשרה דמים כן בז\"א יש עשרה שמות מ\"ה כנגד עשרה \nהדמים אשר בדעת. גם טעם אחר כי ז\"א הוא י\"ס וכל ספי' היא הוי\"ה א' דמ\"ה ונמצא כי \nהעשר דמים הנז' שהם עשר שמות אהי\"ה בריבועם הם מתלבשים ומתפשטים תוך עשר שמות מ\"ה \nשהם כללו' ז\"א ובתחי' שהיה ז\"א בלתי הדם הנז' כי היה חסר ממנו אותה האלף שבמילוי \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "וא\"ו דמ\"ה וממ\"ה נהפך ונעשה דם ואז נתקיים דמים בדמים נגעו כי בהיותם מרוחקים זה \nמזה הם דם למע' ודם למטה ובכן יש שפיכות דמים כי הם נשפכים לחוץ ואינם מתחברים דם \nבדם אבל בהתלבש דם העליון בתוך ז\"א ומתפשט בתוכו ונבלע הדם בתוכו אז נעשה אדם. וז\"ס \nמ\"ש במסכת חולין על ר' נתן הבבלי שאמר לאותה האשה המתיני למול את בניך עד שיבלע דמו \nבו ואז נשלמים עשרה שמות דמ\"ה שבז\"א ונעשין בחי' מ\"ה מ\"ה וז\"ס ואומר לך בדמיך חיי \nכי ממש ע\"י דמיך הנז' תחיי כי בעודם למע' היה גלות הנמשל אל המות ועתה בהתפשט דמיך \nלמטה בגופך תחיי. והנה נודע כי ג' זמנים הם זמן עיבור א' ואז ז\"א הוא בבחי' ג' \nכלילן בג' זמן היניקה זמן עיבור ב' של המוחין והנה בגלות מצרים חזר ז\"א לזמן עיבור \nא' והיה בבחי' ג' כלילן בג' לפי שלא היו החסדים מתפשטים בגופו ולכן הוחזר ליכנס \nבסוד העיבור. ובגאולת מצרים נולד ז\"א ויצא לחוץ למעי אימא עילאה ואז היה זמן היניקה \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונודע כי אז הוא זמן הבלעת הדם בגופו של תינוק כנודע כי הדם שבאשה מתהפך לחלב וממנו \nיונק התינוק ואחר כך חוזר החלב ההוא לקדמותו ומתהפך בגוף התינוק לדם ונבלע בתוך \nהוורידין שבו. והענין הוא כי הנה תחלה היה דם מותרות מעורב בסיגים ובזמן הלידה \nיורדין הסיגי' למטה ויוצאים בבחי' דם הלידה ונשאר הדם המזוקק בתוך האשה ואז יכול \nלהתהפך לחלב ואח\"כ כשיונק אותו התינוק חוזר להיות דם טהור וזך כבתחלה ואדרב' עתה \nהוא חיות התינוק וכבר נתבאר אצלנו כי הדם המתהפך לחלב הוא בירור מן זוהמת הדם שלא \nיכול להתברר בט' חדשי העיבור ועתה הוברר ונזדכך כנז' וע\"ש. וז\"ס ספי' העומר במ\"ט \nימים אלו שהם ז' שבועות כנגד ז' ימי נקיים וימי טוהר הדם ההוא מתברר ונהפך לחלב \nונכנס בז\"א היונק אותו: \nשער הכוונות - דרושי הפסח דרוש י \n", "en": ""}]}
