{"bookId": "kabala-1543b09cb7ba", "part": "1", "torah": "87", "title": "שער הכוונות — דרוש א':", "hebrewTitle": "דרוש א':", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/87/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1543b09cb7ba/1/87/", "segments": [{"index": 1, "he": "דרוש א':\n\nכולל בענין ר\"ה. הנה נודע כי ביום ר\"ה הא' נברא אדה\"ר ויום ר\"ה של בריאה העולם היה \nביום ו' כנודע והנה אם אדה\"ר היה נמנע מן הזווג ביום ההוא וגם מן החטא והיה ממתין \nעד ליל שבת היו כל העולמות כתקנם כמבואר ענין זה בדרושינו אצלנו בחטא אדה\"ר אבל יען \nחטא בעצת הנחש הוא ואשתו והנחש בא על חוה והטיל בה זוהמ' קודם שנזדווגו אדם וחוה \nומחמת כן יצאו קין והבל אחר הזווג דאדם וחוה מעורבים טו\"ר מפני הזוהמא שקדם הנחש \nלהטיל בחוה כנראה מדברי רז\"ל ומקצת מאמרי הזוהר אע\"פ שיש מאמרי הזוהר אחרים דמשמע \nשבתחי' היו אדם וחוה עסוקים בתשמיש וראה אותם הנחש ונתאוה להם ואח\"כ הטיל הזוהמא \nבחוה עכ\"ז הסברא נוטה כדברי המאמרים הנ\"ל. ולפי שחטא ואכל מעץ הדעת טו\"ר עבירה \nגוררת עבירה וגרמה לו להזדווג ביום הו' עם אשתו שעדיין היה חול ולא המתין עד ליל \nשבת שהוא קדש וז\"ס אכילת עץ הדעת טו\"ר כי דעת הוא מלשון זווג כמו וידע אדם את חוה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "אשתו ואיש לא ידעה וכאלה רבים. הנה מה שגרם אדה\"ר ע\"י חטאו שנדזווג ביום החול הוא \nכי הנה יום ר\"ה הוא דינא קשיא כנודע ואם היה ממתין עד ליל שבת הוא דינא רפיא והיה \nהזווג ההוא כתיקונו והיו זו\"ן מזדווגים באותו יום שבת בבחי' פני' בפנים אבל ע\"י \nשאדה\"ר הקדים זווגו ביום החול שאז היה יום ר\"ה דינא קשיא ותקיפא לכן גרם אל זו\"ן \nשיתאחר זווגם עד יום ח' עצרת כדי שבהמשך הימים אשר בינתיים יתמתקו הדינין הקשים אשר \nבו ובנוק' כנז' בפ' פנחס בתחילת' כי ר\"ה הוא בחי' שמאלו תחת לראשי עד יוה\"כ וביוה\"כ \nהאירו ונתמתקו הדינים ההם ע\"י אימא עילאה ובחג הסוכות בחי' וימינו תחבקני וביום ח' \nעצרת אז הוא זווג ממש ואלו הם פשטן של דברים:\n\n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ורצוני להרחיב הביאור בזה הענין. דע כי בחי' כל החדשים הם במלכות אבל נחלקים לב' \nבחי' הא' הוא בהיותה מצד עצמה והב' הוא מצד הזכר וכמ\"ש בע\"ה. ודע כי כל החדשים נק' \nראשי חדשים לפי שכולם הם בחי' ראש כמ\"ש:\n\nונתחיל בו' חדשי הקיץ כי הם בנוקב' והתחלתם מניסן כי לכן כל חדש וחדש יש בו מספר \nימים רבים שהם ל' יום בכל חדש להורות כי הם בחי' ראשים שכל ראש מהם כולל בחינ' ימים \nרבים והנה ניסן הוא גולגולת הנקבה. אייר וסיון תרין אודנין דילה תמוז ואב תרין \nעיינין דילה. ולכן נחרב הבית בב' חדשים אלו בסוד עיני עיני יורדה מים כי הם תרין \nעיינין כחות הדין וכבר נתבאר אצלנו בהקדמת ביאור אדרת האזינו כי העינים הם נצח והוד \nולכן נחרב הבית עיקר חורבנו בחודש אב שהוא עין שמאל שהוא ההוד בסוד כל היום דוה \nשהוא היפוך אותיות הוד. אלול הוא בחוטם. והנה נשאר בחי' הפה שלה שאין לו רמז \nבחדשים. והנה גם ו' חדשי החורף הם בדכורא ע\"ד הזה. תשרי הוא גולגולת הזכר. חשון \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וכסליו תרין אודנין. טבת ושבט תרין עיינין. אדר הוא החוטם נשאר הפה של הזכר שאין לו \nרמז בחדשים. ולסיבה זו נצטוו הסנהדרין לקדש את החדש מצות עשה ויוציאו הדבר מפיהם \nויאמרו מקודש מקודש וכמ\"ש הכתוב אשר תקראו אתם במועדם אתם כתיב כי לסיבה שבחי' הפה \nשל הזכר והנקבה אין לו רמז בחדשי השנה צריך לרמוז אותו ע\"י הסנהדרין המקדשין אותם \nבפיהם. ובזה תבין טעם נכון למה אין מעברין את השנה אלא בחדש האחרון לו' חדשי החורף \nולמה אין מעברים את אלול שהוא בסוף חדשי הקיץ. גם תבין טעם למה טעה חזקיה שעיבר \nניסן בניסן ולמה לא הודו לו. אבל הטעם הוא לפי שאדר הוא החדש הזכר וחסר ממנו בחי' \nהפה ולכן נשלם במה שמעברין החדש ההוא האחרון הסמוך אל בחי' הפה הזכר ובאדר הב' נשלם \nבחי' הפה שלו אבל ניסן הוא מן השנה האחרת הבאה. ועוד כי ניסן הוא מחדשי הנקבה ואין \nבו תשלום לבחי' הפה של הזכר. ודע כי פ\"א שמעתי ממורי ז\"ל דרוש אחר בענין זה ואעפ\"י \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שנראין היפוך ממ\"ש למעלה עכ\"ז הדברים הולכים אל מקום אחד למי שיסביר' וזה עניינו דע \nכי חשבון השנים מתחילין מתשרי וחשבון החדשים מניסן כנז' במס' ר\"ה. והענין הוא כי ו' \nחדשי החורף מתשרי ועד אדר הם סוד ו\"ק הת\"ת מחסד ועד יסוד שבז\"א ולכן הם בסוד שנה \nולא בסוד חדש ואחר חדש אדר שהוא היסוד של ז\"א כנז' אז למטה ממנו מתחי' ענין הנקבה \nמלכות וששה קצוותיה הם ו' חדשי הקיץ מניסן ועד אלול ונמצא כפ\"ז כי חדש אב הוא בהוד \nשל הנקבה ונהפך לדוה ולכן נחרב בו ב\"ה:\n\n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "וגם בזה תבין מאחז\"ל וז\"ל אר\"י לא היה צריך התורה להתחיל אלא מהחדש הזה כו' והטעם \nהוא לפי שניסן הוא ראש חדשי הנקבה הנקרא זה השער לה' ולכן היה ראוי להתחיל בו \nהתורה. ונחזור לענין א' ולהבין הדרוש ההוא הראשון צריכים אנו לבאר ענין מחלוקת ב' \nתנאים ר\"א ור' יהושע במס' ר\"ה וז\"ל תניא ר\"א אומר בתשרי נברא כו' רי\"א מנין שבניסן \nנברא העולם שנאמר ותוצא הארץ דשא כו' הוי אומר זה ניסן וקשה שנראה כחולקין במציאות \nח\"ו וח\"ו דברי א' מהם אינו אמת וזה תימא גדולה. אבל האמת הוא כי אלו ואלו דברי \nאלקים חיים אלא שזה מדבר בדרוש א' וזה מדבר בדרוש א'. והענין הוא זה דע כי בעת \nירידת המוחין ליכנס בז\"א הנה ז\"א מתחיל מחצי ת\"ת דאי' ולמטה ובתחלה נכנסו אלו המו' \nתוך חצי הת\"ת דאי' התחתון ומן חצי הת\"ת התחתון הזה נעשה ממנו כתר דז\"א כנות והניחו \nשם הרושם שלהם תמיד כנות כי כל דבר שבקדושה אין מסתלק הרושם שלו ובכל מקום ומקום \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שהיה שם מניח רשימו ואח\"כ ירדו עו' אלו המוחי' ירידה ב' בנה\"י דאי' ושם נתהוו לד' \nמוחין ברישא דז\"א בחב\"ד שלו ואח\"כ מהם נעש' כל ז\"א מן מקו' חצי הת\"ת דאי' עד הסו'. \nוהנה בסדר כניסת אלו המוחי' בכלי של חצי התחתון דת\"ת דאי' להעשות כתר ברישא דז\"א \nבזה הוא תלוי מחלוקת ר\"א ור\"י. כי ר\"א סבר כי תחילה נכנס מוח חכמה הנקרא אוירא דכיא \nואח\"כ נכנס מוח הבינה הנק' אשיא דכיא ועד\"ז ג\"כ בתרין עטרין דדעת כי תחי' נכנס עטרא \nדחסד דכורא ואח\"כ נכנס עטרא דגבו' נוק' ונמצא כי התחלת כניסת המוחין הית' בתחלה \nבחי' הזכר ואח\"כ בחי' הנקבה. ור\"י סבר היפך מכל זה כי בחי' הנקבה נכנס תחילה. \nולהבין זה צריך שנודיעך מהיכן נתפשטו הדינין בזו\"ן והענין הוא כי עיקר תחלת בנינם \nהוא מן הנצח והוד ויסוד של אי' והנה כל בחי' אימא בעצמה היא דינין כי ממנה הדינין \nמתערין ובה נמצא מקור הדיני' ונוסף ע\"ז היו' הנצח והוד שבה שהם עיקרי ושרשי הדינים \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "ולכן מכאן נתפשטו הדינים בזו\"ן. והנה לסברת ר\"א שאמר שבתשרי נברא העולם והנה תשרי \nהוא ר\"ה והוא ראש ז\"א דכורא. ונמצא כי הוא התחיל בתחלה לכנס ונשלם שיעור קומתו \nואח\"כ נכנס בחי' הנקבה ונשלם שיעור קומתה גם היא אלא שהוא ע\"י ז\"א שקדם אליה בתחי' \nוכיון שאין לה שלמות אלא ע\"י נמצא כי הוא נותן בה כל הדינין כדי להשלים שיעור קומתה \nונוסף ע\"ז כי גם אח\"כ בעת הנסירה כשננסרת מאחוריו הנה כל הדינים אשר באחוריים דז\"א \nמבחי' אחורי הכתר שלו וע\"ס קומתו כולם ניתנים בה ונמצא כי הדינים שבנקבה רבו במאד \nמאד כי ניתנו לה ע\"י הזכר שקדם אליה כי הרי בתשרי נברא העולם שהוא ר\"ה שהוא ראש \nדז\"א הנקרא שנה. ולסברת ר\"י כי בניסן נברא העולם והנה ניסן הוא ראש החדשים שהוא \nמלכות ונמצא כי בחי' הנקבה התחילה להכנס בתחלה בחצי הת\"ת התחתו' דאי' ואח\"כ בנה\"י \nשבה והנה בתחי' נשלם שיעור קומתה שלא ע\"י ז\"א וא\"כ לא קבלה הדינין בה של חלק הזכר \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רק הדינין הנוגעים לחלקה בלבד. ואז הדינין דנוקב' נייחין ברישא ואין בה כ\"כ דינין \nואח\"כ בעת הנסירה אינה לוקחת כל הדינים שמן כתר ע\"ם רק האחוריים אשר כנגד שיעור חצי \nהתחתון דת\"ת ונה\"י דז\"א בלבד:\n\nגם בזה תבין מ\"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא וז\"ל דינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין \nבסופה והנוק' איפכא והענין הוא כי ו' חדשי הקיץ הם בנקבה והחדשים הראשונים ניסן \nואייר נייחין והאחרות שהם תמוז ואב הם תקיפין אבל ו' חדשי החורף הנרמזים בדכורא \nהחדשים הא' שהוא טבת ושבט הם תקיפין והאחרון שהוא חדש אדר הוא נייחין ורצוני עתה \nלהרחיב הביאור בענין המאמר הנז' הנה בפ' תצוה ד' קפ\"ז וז\"ל כתיב יהי שם ה' מבורך \nמאי מבורך שירותיה קשה וסופיה רך מ\"ב קשה ודינא איהו ודאי ולבתר רך כגונא דא יומא \nדר\"ה מ\"ב דהא במ\"ב אתוון אתברי עלמא ועל דא אתברי בדינא ולבתר איהו רך כו':\n\n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ולבאר המאמר הזה צריך שנבאר ענין הנקבה בכל פרטיה ובפרט בענין הנסירה הנה בהתחלת \nהאצילות היה ז\"א בבחי' ו\"ק לבד והנקבה היתה בחי' עשירית בסוד נקודה קטנה כלולה מי' \nולא היה בה פר' שלם והנה זו הנקו' אשר עליה אנו אומרים ומאיר לאישון בת עין כמבואר \nבאורך בברכת המפיל חבלי שינה כו' וע\"ש היטב כי שם נתבאר כל זה הדרוש וזאת הנקודה \nהיתה בה כח לעמוד עמו פב\"פ כנז' שם וטעם הדבר נתבאר היטב בדרוש ה' דתפילין למה \nנוהגים ביום ולא בלילה והוא כי הנקו' הזו היא בחי' הכתר שבה עתה. ודי בזה ולהיות כי \nהנקב' הית' בתחלת' מקבלת הארתה ע\"י ז\"א לכן היתה גרועה ממנו ולא היתה יכולה להתקן \nבבחי' פר' שלם ואז הוצרך המאציל העליון להפיל תרדמה על האדם דא ז\"א ואז ז\"א לבדו \nבבחינ' נשמתו המסתלקת ממנו בעת התרדמה והשינה עולה למעל' בסו' מ\"ן אל אימא עילאה \nכדרך האדם המפקיד נשמתו ביד המל' לצורך מ\"ן שבה כמבואר לעיל בפ' בידך אפקיד רוחי \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הנאמר בלילה כשהאדם ישן על מטתו ואע\"פ שכל העלאת מ\"ן צריך שזו\"ן יעלו ב' זה באבא \nוזה באימ' עכ\"ז עתה שכל צורך זווג הזה דאו\"א אינו אלא לצורך בנין המל' שהיא נקבה \nלבדה לכן מספיק בהעלאת מ\"ן ע\"י ז\"א לבדו וע\"י העלאת מ\"ן אלו מזדווגים או\"א ומן הארת \nהזווג ההוא בונים ומתקנים את הנקבה ומורידין בה מוחין אחרים באותה הנקודה שבה \nונגדלת וניתוספין בה ט' נקודות אחרות ונעשה פר' שלם די\"ס ועומדת עמו אב\"א מן החזה \nשבו ולמטה והבנין הזה נעשה ע\"י הפלת דורמיטה על ז\"א. והנה סבת התדבקותם עתה בבחי' \nאב\"א מה שלא היה כן בתחילה בהיותה בסוד נקודה כנ\"ל כי היתה עמו פב\"פ בסוף היסוד שבו \nהטעם הוא כי הנה כל בחינ' אחוריים הם דינים והם שמות אלקים כנות והקלי' נאחזות \nבאותם האחוריים שהם שם אלקים כנות בסוד מלך אלקים על גוים כנז' בסבא דמשפטים. והנה \nאם קודם יצירת אדה\"ר היו זו\"ן בבחי' פב\"פ היו אחוריהם מגולים והיו הקלי' נאחזות בהם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מאד ולכן כדי שלא יתאחזו הקלי' באחוריה' הוצרכו להדבק אב\"א דיבוק ממש גמור מן החזה \nדז\"א ולמטה כנודע. ואז עי\"כ אין הקלי' יכולים ליכנס בינתים כדי להתאחז שם באחוריים \nשלהם והרי כל אחורי הנקבה מכוסים אבל אחורי הזכר מן החזה ולמעל' היו מגולים ואמנם \nההוא קוצא דשערי דז\"א נמשך מאחורי רישי' דז\"א עד מקום ראש הנקב' אשר בחזה דז\"א והיו \nגם אחוריו העליונים דז\"א מתכסים תוך ההוא קוצא דשערי הנמשך וחופף ומכסה עליהם. \nואח\"כ נברא אדה\"ר ועשה מצוה והתפלל תפיל' וע\"י מעשיו היה כורת הקלי' בסוד האדם \nהעובד את האדמה ומכלה קוצים מן הכרם וכמש\"ה ואדם אין לעבוד את האדמה. וז\"ס מ\"ש רז\"ל \nעל פ' וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ כי כל הצמחים והעשבים עמדו בפתח הקרקע ביום הג' \nשנאמר בו ותוצא הארץ דשא כו' והיו שם עד שנברא אדם כו' והתפלל עליהם וצמחו ויצאו \nמפתח הקרקע לחוץ והבן זה ואז כיון שאדה\"ר היה כורת הקלי' אין עתה יראה ופחד מן \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הקלי' כי בודאי עתה לא יוכלו להתאחז באחוריים הנז' ואז היה בא ענין הנסירה וחזרת \nפב\"פ כמ\"ש בע\"ה. והענין הוא כמש\"ל בתחל' הדרוש שאם אדה\"ר לא היה חוטא בעץ הדעת ביום \nהו' כשנבר' שהוא יום ר\"ה וגם היה מתאחר וממתין זווגו עד ליל שבת היה גם זווג זו\"ן. \nדבחי' פב\"פ נעשה ביום ש\"ק והיו העולמות נשארים בתיקונם ובמקומם ובמציאותם הא' \nקיימים תמיד וכאשר חטא בען הדעת ומזה נמשך ג\"כ שנזדווג בו ביום שהיה חול והנה נמצאו \nעתה ב' הפכיים הא' הוא מה שחטא כנז' והב' הוא המצו' מה שעש' והתפלות שהתפלל כנז' \nולכן מצד המצוה ותפלה גרם תיקון בכל העולמות וגרם זווג זו\"ן ביום ההוא ומצד החטא \nשחט' כנז' גרם קלקול בעולם וגם בזווג זו\"ן והוא כי לא נתקיי' התיקו' והזווג ההוא \nאלא לפי שעה כשהתפלל אמנם אח\"כ נתקלקלו העולמות ונתבטל זווג העליון ואפי' ביום שבת \nבראשית שלאחר יום הו' שהוא ר\"ה לא נעשה זווג ונתאחר זווגם עד יום שמיני עצרת כמש\"ל \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בתחלת הדרוש:\n\nונחזור לבאר ענין הנסירה הנה אחר שנברא אדם הראשון והתפלל ועשה מצות והיה כורת \nהקלי' ולא היה יכולת להם להתאחז באותם האחוריים אז בא ענין הנסירה. וענינה הוא כי \nכל אותם האחוריים והדינים שהיו בזכר כולם ננסרו ונתפרדו מן הזכר וניתנו כולם \nבאחוריים שלה ועי\"כ נתפרדה ונתרחקה ממנו ואז הז\"א נשאר כולו בבחי' חסד והיא בבחי' \nדינין וגבו' שלה ושלו. ואמנם ענין נסירת ודחיית דינין אלו מאחורי ז\"א ליתנם \nבאחוריים דנקבה הוא נעשה ע\"י החסד העליון של אימא עילאה. וז\"ס פ' ואיש כי יקח את \nאחותו כו' חסד הוא כו' כי בכח החסד ננסרו זו\"ן הנקר' איש ואחותו ואתפרשו גזעין מתתא \nלעילא שהם האחוריים שלהם שנפרדו ועי\"כ לקחה לו לאשה ונזדווגה עמו פב\"פ. ופי' הענין \nהוא כי נודע הוא שבהיו' האדם ישן בלילה נשמתו עולה ושואבת לו חיים מלמעלה כנז' \nבפרקי ר\"א. וכן הענין בז\"א כי בהיותו ישן נשאר בו ההוא קיסט' דחיותא כנז' אצלנו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "בברכ' המפיל חבלי ונשמתו שנסתלקה למעלה היתה מושכת לו חיים מבחי' אותו החסד של אימ' \nוהיה מתפשט בו בכולו ואז הדינין אשר באחוריו היו נפרדים וננסרין מאליהן ונמשכין \nונדבקין באחורי הנקבה וז\"ס מ\"ש באדרת נשא דקמ\"ב ע\"ב ע\"פ ויסגור בשר תחתינ' ובאתרא' \nשקיע רחמי וחסד כו' פי' כי בהיות הדינין ננסרין מאחוריו אל אחורי הנקבה היה לסבת \nהתפשטות בחי' החסד בתוכו וכל מה שהיה מתפשט ויורד החסד היו הדינין מסתל' מאחוריו \nונשאר החסד והרחמי' שקועי' במקום שהיו שם הדינין בתחלה. ועוד נרחיב ביאור בענין \nהנסירה לקמן בדרוש של הנסירה הננסרת בעשרת ימי תשובה וגם בדרוש השופר וע\"ש:\n\n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ועתה נבאר מה שיעדנו לעיל בענין המאמר של פ' תצוה במש\"ה יהי שם ה' מבורך כו' כי הנה \nבי' י\"ת נגמרת מלאכת הנסירה אשר התחלתה היא מן האחוריים דכתר דז\"א וניתנין בכתר \nדנוק' ובחי' זו של נסירת הכתר נעשית ביום א' של ר\"ה וביום הזה כל הדינין שבכתר הזכר \nניתנין בכתר הנקב' וז\"ס יהי שם ה' מבורך שהיא המלכות הנקראת שם ה' יהי מבורך מ\"ב \nברישי' כנודע כי שם בן מ\"ב הוא בראש כנז' בס' התי' תי' ע' והוא ענין הדינין הניתנין \nברישא דנוקבא ביום הזה הנק' שם בן מ\"ב שהוא גבורה כנודע. אמנם סיפי' רך כי כשנשלמת \nלקחת אותם הדינין הננסרין מן הזכר כולם אין בו עוד מה ליתן והיתה בנוק' דתקיפי \nחילהא בקדמיתא כל זמן שלוקחת דינין מן הזכר וכשהשלימה לפעול את הדינין שקבל' ממנו \nאין בה עוד מה ליתן וחליש חילהא והרי רך אבל הזכר אינו כן כי הוא אינו צריך לזולתו \nוכל מה שהולך מתגבר והולך ואדרבה רישי' רך וסיפי' קשה. ובזה יתורץ ענין המאמר הזה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "החולק עם ספרא דצניעותא כי שם נאמר להיפך הדינין דנוק' נייחין ברישא ותקיפין בסיפא \nוההיפך בדכורא. אבל הענין הוא כי בספרא דצניעותא מדבר בבחי' הדינים בעצמם אשר הם \nבחי' נה\"י דז\"א שבהם סוד הדינין כמבואר לעיל והנה הם נכנסין ונעשים בחי' מוחין \nברישא דנוק' אבל נה\"י של הנוק' אין עוד פר' אחר באצילות תחתיה להעשות בו בסוד מוחין \nונמצא כי דינין דילה שהם הנה\"י שבה תקיפין בסופא. אבל בפ' תצוה אינו מדבר בבחי' \nהדינין בעצמן אלא בבחי' מה שלוקחת הנוק' מן הדכורא כי בתחיל' בעודה מקבלת ממנו הם \nדינין קשים ובסופה שכבר אין לה מה לקבל אינון נייחין ולא איירי הכא אלא בבחי' הנקב' \nבעצמה המקבל' הדינין ולא בבחי' הדינים בעצמם:\n\n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ונחזור לענין א' לבאר ענין מחלוקת ר\"א ור\"י שנחלקו אם בניסן נברא העולם או אם בתשרי \nנברא העולם וכבר נתבאר לעיל ביאור מחלוקתם מה עניינו אבל עדיין נשאר לנו לבאר איך \nב' הסברות הם אמיתיות דברי אלקים חיים ולא פליגי וזה יובן במ\"ש בדרוש אחר ביאור \nהקדמת אדרת האזינו וע\"ש איך כשנאצל ז\"א היו לו ג' זמנים מן עיבור א' ואז היה בבחינ' \nג' כלילן בג' זמן היניקה ואז מתפשט לו\"ק. זמן עיבור ב' לצורך המוחין דגדלות כמו \nשהודעתיך בדרוש התפילין והנה ב' בחי' יש בז\"א הא' הוא בחי' חיצוניותו שהוא כלל \nמציאות העולמות והב' הוא פנימיותו שהוא סוד הנשמות והנה בכל בחינ' מאלו הב' עברו ג' \nזמנים הנז' כי בתחי' היו לז\"א ג' הזמנים הנז' של עיבור א' ושל יניקה ושל עיבור ב' \nדמוחי' דגדלות וכ\"ז בבחי' החיצוניות ואח\"כ היה לז\"א עוד פעם אחרת ג' הזמנים הנז' \nבבחי' הפנימיות ועד\"ז היה בכל העולמות כולם כי יש בהם חיצוניות ופנימיות והנה ר\"א \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ור\"י מר איירי בבחי' החיצוניות שהוא כללות העולמות בעצמם ומר איירי בבחינ' הפנימיות \nשהוא ענין הנשמות ולא פליגי כי בבחינ' זו נכנסת בחי' הנוק' בתחילה ובבחי' זו נכנס \nהזכר בתחילה ולא קבלתי ממורז\"ל פרטן אמיתי באיזו בחי' מהם נכנסה הנקב' בתחילה \nובאיזה בחי' נכנס הזכר בתחלה: \nשער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ב \n", "en": ""}]}
