# שער הכוונות — דרוש ח':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/95/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש ח&#x27;:

יבאר בו ענין התקיעות בעצמם מה הם ועתה צריך לבאר בחי&#x27; התקיעות עצמם שהם תשר&quot;ת תש&quot;ת 
תר&quot;ת והנה כונתם נתבארו בס&quot;ה בפ&#x27; אמור בדצ&quot;ט ע&quot;ב וז&quot;ל סדרא קדמאה כו&#x27; סדרא תנינא 
כו&#x27; ובדברינו אלה יתבאר לפניך דברי המאמר הנז&#x27; היטב ובתחילה צריך שנחזור לבאר 
התעוררות קול השופר מה עניינו. הנה נתבאר למעלה כי כונתינו ביום זה הוא כי ז&quot;א הוא 
בסוד השינה והתרדמה וכונתינו הוא לנסור את זו&quot;ן להחזירם פב&quot;פ. והענין הוא כי הנה 
נודע טעם דבוקם אב&quot;א הוא לפי שאחורים של זו&quot;ן הם דינין לפי שהם שמו&#x27; אלקים וכדי שלא 
יתדבקו החיצונים בהם נתדבקו הם אב&quot;א ובעלות רצון המאציל להחזירם פב&quot;פ הוצרך להפיל 
על ז&quot;א תרדמה וע&quot;י תרדמה זו ננסרי&#x27; כל הדינין אשר באחורי ז&quot;א וניתנין אל הנקבה 
ובמקום הדינין שבאחורי הזכר באים במקומו חסדים בסוד ויסגור בשר תחתינה ואז יהיה ז&quot;א 
כולו חסדים ונוק&#x27; כולה דינין ועי&quot;כ אין להם דבקות יחד בסוד אב&quot;א ויפרדו איש מעל 


אחיו ואח&quot;כ יתבסמו הדינין שבנקבה וזה נק&#x27; חיבוק השמאל ואח&quot;כ יחבקנה בימין ואח&quot;כ 
יחזירנה פב&quot;פ עמו לצורך הזווג והרי נתבאר כללות הענין בקצרה. ובדרוש א&#x27; של סוכו&#x27; 
נתבארו כל פרטים אלו בתכלית הביאור בקצרה ולכן צריך שתעיין שם בתחלה דרו&#x27; ג&#x27; וזה 
פרטי הדברים. הנה בהיות ז&quot;א בתרדמה ההיא אשר נתבאר עניינה בפ&#x27; וישב בפ&#x27; ויוסף הורד 
מצרימה ושם נתבאר היטב ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם. והנה סודה היא הסתלקו&#x27; 
פנימיות שהם ד&#x27; מוחין שבו חו&quot;ב ודעת כלול מתרין עטרין בהיותם מלובשים תוך נה&quot;י דאי&#x27; 
כנודע באופן שיצאו המוחין הפנימיים הם ולבושיהם שהם הכלים דנה&quot;י דאי&#x27; ויצאו ויחנו 
על ראש ז&quot;א ונשארו שם בבחי&#x27; א&quot;מ עליו ואז ז&quot;א ישן כי נסתלקה ממנו חיותו הנז&#x27; באופן 
כי אור הפנימי שלו חזר לעלות ונעשה א&quot;מ עליו. ונבאר תחילה מי הם הישנים ואח&quot;כ נחזור 
לבאר מה נעשה מן המוחין אשר עלו ונעשו א&quot;מ. הנה נודע כי טרם שבאו המוחין בז&quot;א לא 


היה אלא בן ו&quot;ק בלבד שהם חג&quot;ת נה&quot;י וכשבאו בו המו&#x27; נתעלו חג&quot;ת שבו ונעשו חב&quot;ד שבו 
שהם ג&#x27; חללי גולגלת&#x27; כדי שבתוכ&#x27; יתלבשו נה&quot;י דאי&#x27; ובתוכם מלובשים המוחין כנודע וג&#x27; 
חלקי גולגלתא אלו הם הישנים עתה כי נסתלק מהם רוחניותם שהם המוחין הנז&#x27;. ונמצא כי 
אע&quot;פ שהם עתה בחינת חב&quot;ד שורשם היו חג&quot;ת שהם ג&#x27; אבות אברהם יצחק יעקב ולאלו ג&#x27; חללי 
גולגלתא חב&quot;ד דז&quot;א הוא שמזכיר במאמר הזוהר הנ&quot;ל בשם אברהם יצחק יעקב והבן זה. 
ונחזור לבאר ענין המוחין בעצמם שעלו ונסתלקו הנה מוחין אלו הם ד&#x27; והם חו&quot;ב ודעת 
כלול מחו&quot;ג והם מתלבשים תוך ג&#x27; לבושים דנה&quot;י דאמא וכבר נתב&quot;ל בביאור ברכת אבות דר&quot;ה 
במילות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כי ב&#x27; דעות הם דעת א&#x27; בין ב&#x27; מוחין חו&quot;ב 
והוא נעלם ודעת ב&#x27; נגלה ומכריע בין תרין עטרין דחו&quot;ג שבמוח הדעת המלובשים תוך היסוד 
דאי&#x27; וזה דעת תחתון נק&#x27; ת&quot;ת באופן כי במוח הג&#x27; הנק&#x27; דעת המתלבש ביסוד דאי&#x27; הוא כלול 


מן ג&#x27; בחי&#x27; שהם חג&quot;ת ואלו הג&#x27; מוחין הכלולין במוח הדעת הם המוחין של ג&#x27; הכלי&#x27; הנ&quot;ל 
הנק&#x27; אברהם יצחק יעקב ונקרא רישא דלהון שם במאמר הזוהר. אמר הכותב צ&quot;ע כי לעיל 
בברכת אבות נתבאר כי חב&quot;ד הם מוחין דג&#x27; הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב וכאן נר&#x27; להיפך 
כי המוח הדעת הנקרא חג&quot;ת הוא ג&#x27; מוחין דג&#x27; הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב והרי הם ו&#x27; 
בחינות של מוחין חו&quot;ב ודעת המכריע בינתים וחו&quot;ג ות&quot;ת שהוא הדעת הב&#x27; המכריע ביניהם, 
ואפשר לומר כי הנה נתבאר כי תרין פרקין עילאין מכל ספירה מאלו הג&#x27; דחג&quot;ת דז&quot;א 
הראשו&#x27; הם עלו ונעשו חב&quot;ד דז&quot;א וכפ&quot;ז נמצא כי בב&#x27; פ&#x27; עלאין של כל א&#x27; מתלבשין המוחין 
הנק&#x27; חב&quot;ד ובג&#x27; פ&#x27; התתאין מתלבשין הג&#x27; מוחין הנקר&#x27; חג&quot;ת. ונמצא כי כפי האמת כל 
הכלי&#x27; נק&#x27; אברהם יצחק יעקב אבל יותר בפרטות הם שלשה פ&#x27; תתאין לפי שגם המוחין שבתוכם 
הם בחי&#x27; חג&quot;ת כמותם. והנה נתבאר כי בתרדמת ז&quot;א עלו המוחין שבו על ראשו בסוד א&quot;מ 


ואמנם יש חילוק בזה כי ב&#x27; המו&#x27; הזכרים שהם חכמה ועטרא דחסד אלו נשארו בסוד א&quot;מ על 
ז&quot;א אבל תרין מוחין נוקבין שהם בינה ועטר דגבו&#x27; נסתלקו עם הנה&quot;י דאי&#x27; לגמרי ולא 
נשארו עליו אפי&#x27; בסו&#x27; א&quot;מ ואלו נכנסו תוך רישא דנוק&#x27; להגדילה בעוד שהז&quot;א ישן בסוד 
ויבן ה&#x27; אלקים את הצלע וכמו שנתבאר בדרוש הנסירה ובברכת המפיל חבלי שינה כו&#x27; וע&quot;ש 
היטב. ובדרוש ראשון דחג הסוכות נתבאר יותר בביאור ובדרוש פורים יבואר כי גם המוחין 
ונה&quot;י דאבא נכנסים בנוק&#x27; ונעשים בה ב&#x27; הארות אחרות יוצאו&#x27; ממנה יעקב מלפניה ורחל 
אחרת מאחוריה יע&quot;ש:



ונחזור לענין הראשון כי הב&#x27; מוחין הזכרים נסתלקו מלבושיהם שהם נה&quot;י דאי&#x27; ולא נכנסו 
בנוק&#x27; ונשארו בלתי התלבשות על ראש ז&quot;א בסוד א&quot;מ. וזמ&quot;ש המאמר הנ&quot;ל דצ&quot;ט ע&quot;א וז&quot;ל 
ת&quot;ח כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכולה ביה אסתלק כו&#x27; פי&#x27; כי השופר הוא נה&quot;י דאי&#x27; אשר 
אור פנימי דמוחין דז&quot;א הנקרא נהירו דכולא הם בו בתוכו מלובשים וכד נסתלק ויוצא מתוך 
רישא דז&quot;א ויצא למעלה כדין לא נהיר לבנין שהם זו&quot;ן כי נסתלקה הארתם ונשארים ישנים. 
גם בזה תבין מ&quot;ש כי אברהם לא אתדבק בההוא נהר כמו יצחק והענין הוא כי מוח החכמה 
והחסד שהם קו ימין הנקרא אברהם לא אתדבק בההוא נהר שהיא אי&#x27; להסתלק עמה אבל נסתלק 
מתוכו ונשאר הוא לבדו בסוד א&quot;מ על רישא דז&quot;א משא&quot;כ ביצחק שהוא קו השמאלי בינה ועטרא 
דגבו&#x27; אשר נשארו מלובשים תוך נה&quot;י דאי&#x27; הנק&#x27; נהר ונסתלקו עמה לגמרי כנ&quot;ל:



והנה עתה נבאר ענין התקיעות כי הנה אחר התרדמה והשינ&#x27; הנז&#x27; אנו צריכין שיחזרו 
המוחין דז&quot;א להתלבש בנה&quot;י דאי&#x27; שהם בחי&#x27; השופר כנז&#x27; ויחזרו ליכנס ברישא דז&quot;א 
כבראשונה ע&quot;י תקיעת שופר כנז&#x27;. ונתחיל לפרש סימן תשר&quot;ת. הא&#x27; היא התקיעה ונודע כי 
התקיעה היא באברהם וע&quot;י תקיעותינו למטה עולה זו התקיעה היוצאת מפינו שהיא בחי&#x27; הבל 
היוצא שהוא מילוי הויה דס&quot;ג ונודע כי כל הבל הוא אור המקיף ועולה ומטי עד לגבי 
אברהם פי&#x27; עד כלי החלל דגולגתא דז&quot;א אשר בתוכו [היה] נתון ומלובש מוח עיטרא דחסד 
כנ&quot;ל שזהו החסד הא&#x27; דו&quot;ק דז&quot;א שנתעל&#x27; ונעש&#x27; בחי&#x27; חללי דגולגת&#x27; ולכן נקרא אברהם. 
והנה הכלי הזה הוא ישן כנז&#x27; ומעורר אותו ואח&quot;כ עולה זו התקיעה יותר למעלה עד רישיה 
דאברהם והוא ההיא עיטרא דחסד הנשאר בסוד א&quot;מ ע&quot;ג רישא דז&quot;א כי ההיא עיטרא דחסד נקר&#x27; 
רישיה דאברהם שהוא הכלי אשר בו מתלבש ההוא עיטרא כנז&#x27; וכדין ההוא עיטרא דחסד הנק&#x27; 


רישי&#x27; דאברהם אתער גם הוא ואז הוא ממשיך אליו אותם תרין מוחין שהם בינה ועטרא 
דגבורה שנסתלקו עם נה&quot;י דאי&#x27; [ועולים] למעלה ומורידן עד מקומו שהז&quot;א עומד שם למטה 
בסוד א&quot;מ ואז נמצאין כל הד&#x27; מוחין יחד שם בבחי&#x27; א&quot;מ ע&quot;ג רישא דז&quot;א ונעשה עתה שם 
בחי&#x27; כסא של ד&#x27; רגלים. וזמ&quot;ש ואתער הוא ואתקן לכורסיי&#x27; וז&quot;ס והוכן בחסד כסא והבן 
זה. ולכן בבחי&#x27; הכלי עצמו אמר מטי לגבי ובבחי&#x27; המוח עצמו אמר ושריא ברישי&#x27; אמנם 
ביצחק ויעקב לא הזכיר לשון ושריא ברישא והטעם הוא לפי שעתה צריך שינוח שם ויתעכב עד 
שימשיך תרין מוחין בינה וגבורה למטה אצלו בסוד א&quot;מ. אבל ביצחק ויעקב אין כונתינו 
שישארו שם בסוד א&quot;מ רק שתכף ירדו ויכנסו תוך רישא דז&quot;א בסוד מוחין פנימיים. והנה 
צריך לידע איך עליית תקיעה זה גורמת ירידת אותן תרין מוחין בינה וגבורה למטה והענין 
הוא כי הנה&quot;י דאי&#x27; עם תרין מוחין דבינה וגבורה שנכנסו בנוק&#x27; והגדילוה מסתלקי&#x27; ממנה 


ואז חוזרין או&quot;א להזדווג ע&quot;י תקיעה זו ויורדין גם תרין מוחין הנז&#x27; למטה בסוד א&quot;מ 
כנז&#x27; והענין הוא כי תקיע&#x27; הוא אותיות תקע יה ותקע הוא לשון זווג מלשון מ&quot;ש ז&quot;ל נפל 
מן הגג ונתקע ביבמתו וי&quot;ה הם או&quot;א. וענין קריאת הזווג הזה בלשון תקע הוא לרמוז כי 
עי&quot;ז הזווג דאו&quot;א נמשכים מן אבא למטה ב&#x27; מיני מנצפ&quot;ך אשר ב&#x27; פעמים מנצפ&quot;ך הם גי&#x27; 
תק&quot;ס וכללות חשבון עשר גבורות אלו הם תק&quot;ע והנה מנצפ&quot;ך הא&#x27; נותנו אבא אל אימא בעת 
הזווג לצורך נקו&#x27; יסוד שבה והמנצפ&quot;ך הב&#x27; לצורך יסוד המל&#x27; נוקב&#x27; דז&quot;א. וז&quot;ס ה&#x27; בחכמה 
יסד ארץ ולא כתיב ברא ארץ או יצר ארץ אלא יסד ארץ. והענין הוא כי מן החכמה נמשכו 
ה&quot;ג מנצפ&quot;ך ביסוד המלכות הנק&#x27; ארץ ונתיסדה בהם ואע&quot;פ שאבא הוא חסד והמנצפ&quot;ך הם גבו&#x27; 
הענין הוא כמבואר אצלנו כי לעולם בכל מקום שרש החכמה הוא הגבו&#x27; כי החכמ&#x27; העליונה 
והקדומה מכולם שהיא חכמה סתימא&#x27; דא&quot;א נתלבשה בתוכה הגבורה דעתיק יומין וזכור כלל 


זה. והנה ענין הורדת שני מנצפ&quot;ך אלו הוא על ידי שני המוחין בינה וגבור&#x27; אשר נסתלקו 
למעלה כנז&#x27; וע&quot;י מוח בינה יורד מנצפך באימא וע&quot;י מוח עטרא דגבורה יורד המנצפך למל&#x27; 
כנודע כי עטרא דגבורה הוא לצורך המל&#x27; והרי ע&quot;י התקיעה הא&#x27; שהוא אברהם ננסרו אלו 
הדינין דמנצפך למטה. אח&quot;כ הם השברים והם ביצחק כנודע ועל ידי השברים יורדין אותם 
התרין מוחין בינה ועטרא דגבורה תוך רישא דז&quot;א ממש בסוד מוחין פנימיים ואלו מקדימין 
לכנס בו טרם מוחין הנקר&#x27; חכמה ועטרא דחסד לפי שר&quot;ה הוא יום הדין ולכן אלו השנים שהם 
דינין נכנסים תחילה. והנה כיון שעטרא דחסד נשארה עדיין למעלה בסוד א&quot;מ אין יסוד 
דאימא יורד למטה ונשאר למעלה עם החסד כי אם גם חסד היה נכנס היה יורד היסוד דאי&#x27; 
ומלביש את התרין עטרין אבל עתה נשאר למעלה ולכן עטרא דגבו&#x27; אין לה לבוש והיא מתלבשת 
עם המוח בינה תוך ההוד דאימא ושניהם מלובשים בו. ונמצא כי ע&quot;י תקיעת השברים נכנס 


הוד דאימא ובתוכו תרין מוחין שמאליים שהם בינה ועטרא דג&#x27; לתוך רישא דז&quot;א והוד דאימא 
יש בו ג&quot;פ כנודע ומתפשטים בג&#x27; ספי&#x27;. שבקו שמאלי דז&quot;א שהם בינה וגבורה והוד ונודע כי 
מן ההוד דז&quot;א נעשה מוח הבינה והגבו&#x27; דנוק&#x27; נמצא כי ע&quot;י תקיעת שברים כבר התחיל להיות 
אל המל&#x27; בחי&#x27; מוחין כי גם הנה&quot;י דז&quot;א עצמם שהם ג&#x27; מוחין שבה עדיין לא נתפשטו מוחין 
בתוכם עצמם ועתה שהתחיל להתפשט בהוד דז&quot;א גם ניתן מוח הבינה והגבורה במל&#x27;. וא&quot;ת 
והרי הכתוב אומר ויפל ה&#x27; אלקים תרדמה על האדם שהוא ז&quot;א וא&quot;כ אם גם בנוק&#x27; לא היו בה 
מוחין גם עליה נפלה תרדמה. אבל הענין יובן עם הנ&quot;ל כי כשהפיל תרדמה על ז&quot;א נסתלקו 
ממנו המוחין ואז אי&#x27; עילאה אשר הנה&quot;י שלה היו תוך ז&quot;א גם היא נסתלק&#x27; ממנו והאירו אל 
לאה שהיא סוף המל&#x27; של אחורים שלה עצמה ממש כנודע כי שם נפלה בעת מיתת המלכים ועומדת 
מן החזה ולמעלה באחורי ז&quot;א ושם מלמעלה תאיר בה אור גדול בבחי&#x27; א&quot;מ ומן לאה היתה 


נמשכת הארה אל רחל העומדת למטה ממנה בסוד מוחין ולא הית&#x27; ישנה לא לאה ולא רחל. אמר 
הכותב ולמה לא אמר כי נה&quot;י דאי&#x27; עם ב&#x27; מוחין דבינה וגבורה היו נכנסים תוך לאה ורחל 
כנודע ולמה אמר שהיה בסוד א&quot;מ בלבד. ואפשר שאין זה אלא אחר שחזרה ונסתלק&#x27; מתוכם טרם 
שחזר&#x27; ליכנס תוך ז&quot;א כי אז עומדים המוחין בסו&#x27; א&quot;מ ע&quot;כ. ודע כי בענין תשר&quot;ת ותש&quot;ת 
ותר&quot;ת שמעתי ממורי ז&quot;ל דרוש אחר ואיני זוכרו היטב ואני מסופק בו כמה ספקות ואלו הם 
נלע&quot;ד. ששמעתי ממנו כי תשר&quot;ת הם בראש ז&quot;א דאצילות ותש&quot;ת בנוק&#x27; ותר&quot;ת בראש הבריאה 
לפי ששם כבר נסתיים האצילות ולכן הוא מקום התקבצות הדינין שם ואעפ&quot;י שמלשון המאמר 
הנ&quot;ל דפרשת אמור משמע דסדרא תליתאה שהוא תר&quot;ת אנו חוזרין להעלות למעלה הכונה היא כי 
כיון דתשר&quot;ת ותש&quot;ת היו בזו&quot;ן שהם בסוף האצילות אעפ&quot;י שעתה תר&quot;ת הם בבריאה כיון שהם 
בראש הבריאה מקרי שפיר עליה. או אפשר ששמעתי ממנו כי תשר&quot;ת אצילות ותש&quot;ת בבריאה 


ותר&quot;ת חוזר להיות באצילות. גם אני מסופק כי מה ששמעתי אינו בתשר&quot;ת ותש&quot;ת ותר&quot;ת כי 
כל אלו שלשתם באצילות לבדו ומה ששמעתי הוא כי תשר&quot;ת תש&quot;ת תר&quot;ת דמיושב הם בז&quot;א 
דאצילות ושל מוסף בלחש הם בבריאה ושל החזרה הם באצילות. או אם עשרה ראשונות דמיושב 
הם בז&quot;א דאצילות והאמצעיות דמוסף הם בנוק&#x27; והאחרונות הם בראש הבריאה כל אלו הספקות 
יש לי באיזה אופן מאלו הם ששמעתי ממורי ז&quot;ל:



ואח&quot;כ זכרתי כי שמעתי ממורי ז&quot;ל כי שבריאה הם דינא קשיא והם בלאה ותרוע&#x27; דינא רפיא 
והיא ברחל וכונתינו היא להמשיך מוחין לשתיה&#x27; ולכן בתחי&#x27; אנו עושים סימן תשרת הכולל 
שברים ותרועה כנגד לאה ורחל ואנו תוקעים תשר&quot;ת ג&quot;פ א&#x27; באצילות וא&#x27; בבריאה וא&#x27; 
באצילות ואח&quot;כ מפני הספק אנו עושים תחלה תש&quot;ת לפי שאין לנו עתה בימים האלו המשכת 
המוחין אלא בלאה כי עמה הוא הזווג בימים אלו כנ&quot;ל ואחר כך אנו עושים תר&quot;ת מספק אולי 
כיון שתכלית הכונה אינה אלא לצורך רחל שתיכונן ותיתקן בימים אלו כדי שתהיה ראויה 
לח&#x27; חג עצרת. גם נלע&quot;ד ששמעתי ממורי ז&quot;ל כי תקיעה היא בגי&#x27; שופר עם הכולל וגם בגי&#x27; 
תוקף והוא בחי&#x27; ג&#x27; מוחין דאלקים א&#x27; במילוי יודין העולה ש&#x27; וא&#x27; אלקים דאחוריים 
בריבוע העולה ר&#x27; וא&#x27; אלקים פשוט העולה פ&quot;ו הרי הכל כמנין שופר ותקיעה. גם נלע&quot;ד 
ששמעתי ממוז&quot;ל כי התקיעות דמיושב הם בתבו&#x27; ובמוסף הם בבינה עילאה כי הרי במוסף 
עולים זו&quot;ן עד הבינה: 
שער הכוונות - דרושי ראש השנה דרוש ט 


</div>
