# שער הכוונות — דרוש ג':

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1543b09cb7ba/1/98/)

<div lang="he" dir="rtl">

דרוש ג&#x27;:

על הנז&#x27; ונבאר עתה ה&#x27; בחינות אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה כו&#x27; הבאים לזו&quot;ן מאימא עילאה 
ואח&quot;כ נבאר ה&#x27; קולות הפנימיים הנ&quot;ל וזה ענין החיצוניות:

אכילה הנה בדברינו אלה יתבאר מאמר הסבא פ&#x27; משפטים בפ&#x27; שארה כסות&#x27; ועונתה כו&#x27; דע כי 
באי&#x27; עילאה יש בה הויה א&#x27; בנקו&#x27; אלקים הכולל את כולה כזה ידוד ויוצאי&#x27; ממנו ד&#x27; שמו&#x27; 
של אהי&quot;ה באופן זה אהי&quot;ה דיודין ביו&quot;ד ואהי&quot;ה דיודין בהא א&#x27; ואהי&quot;ה דאלפין בוא&quot;ו 
ואהי&quot;ה דההי&quot;ן בה&quot;א אחרונה. ואמנם האכילה דז&quot;א כבר נתבאר לעיל שנמשכת ממוח אי&#x27; עצמ&#x27; 
ונמצא כי מן יו&quot;ד של ההוי&quot;ה הנז&#x27; אשר בראשה ובמוחין שלה אשר שם הוא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן 
משם יוצא אהי&quot;ה דיודי&quot;ן הב&#x27; הרמוז באות ה&#x27; ראשו&#x27; והוא המתפשט למטה עד החסד שם נעשה 
בחי&#x27; אכיל&#x27; כמו שיתבאר והנה נת&#x27; בשער הדרושי&#x27; כי אי אפשר שיתפשט ויתלבש אור הא&quot;ס 
בשום א&#x27; מהי&#x27; ספי&#x27; אלא עד שיתלבש תחילה אור החכמה בהם ואז אור א&quot;ס מתלבש בתוך החכמה 


ומתפשט בתוך הספי&#x27; וז&quot;ס כולם בחכמה עשית וכעד&quot;ז אין שום א&#x27; מהו&quot;ק חג&quot;ת נה&quot;י יכול 
להתלבש בו אור הא&quot;ס אם לא שיתלבש בהם בתחילה אור החס&#x27;. וז&quot;ס יומם יצוה ה&#x27; חסדו כי 
החסד נק&#x27; יומא יומא דכליל כולהו שיתא יומין שהם ו&quot;ק ונמצא שבתחי&#x27; מתפשט אור החסד 
בתוך ו&#x27; ספי&#x27; תחתו&#x27; דאצילות ובתוך החסד מתלבש אור החכמה ובתוך החכמה מתלבש אור א&quot;ס 
אבל הבינ&#x27; אין מתלבש בתוכ&#x27; א&quot;ס אלא ע&quot;י אור החכמה בלבד והרי זה דרך כללו&#x27; הי&quot;ס 
דאצילות וכעד&quot;ז הוא בכל הפרטי&#x27; ונמצא כי החסד שבאב&#x27; הוא מתלבש ומתפשט בכל י&quot;ס דאי&#x27; 
וע&quot;י מתפשט השפע בכולה והחסד דאימא מתפשט בכל י&quot;ס דז&quot;א ובאמצעות מתפשט השפע בכולו 
והחסד דז&quot;א מתפשט בכל הי&quot;ס דנוק&#x27; ע&quot;ד הנז&#x27;. וטעם הדבר הוא לפי שכל מיני שפע ברדתם 
למטה הם משתנים משא&quot;כ החסד שהוא נקרא אור קדמא&#x27; שהוא מאיר מסוף העולם ועד סופו 
ואינו ניתש כחו ואיננו מתעבה ומשתנה וכל כך אורו גדול למטה כמו בהיותו למע&#x27; ולכן 


אין שום שפע יורד למטה עד שיתלבש בו בחסד ואז יורד למטה. ונבאר עתה החסד דאבא 
המתפשט באי&#x27; הנה החסד של אבא הוא הוי&quot;ה דע&quot;ב דיודי&quot;ן שהו&#x27; בגי&#x27; חסד ושם אהי&quot;ה 
דמילוי יודי&quot;ן הב&#x27; היוצא מאות ה&#x27; ראשונה דהוי&quot;ה שבאי&#x27; כנ&quot;ל הנה הוא מתלבש בזה החסד 
דאבא ואז שניה&#x27; יורדים למטה להשפיע בחי&#x27; האכי&#x27; כמ&quot;ש. ואל תתמה איך שם אהיה דאי&#x27; 
מתלבש תוך החסד דאבא כי הנה שם אהיה זה הוא למעל&#x27; ברישא דאימא אבל החסד דאבא הוא א&#x27; 
מו&quot;ק תחתו&#x27; שבו והנה או&quot;א שוין כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין וא&quot;כ 
ודאי שיותר יהיה מעול&#x27; שם אהי&quot;ה הב&#x27; הזה מן הויה דע&quot;ב דחסד דאבא ולכן הוא מתלבש 
בתוכו. והוא סוד מ&quot;ש באברהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו כי אברהם הוא החסד הנז&#x27; 
שבאבא והנה הע&quot;ץ הוא אהי&quot;ה הב&#x27; דיודין דאי&#x27; שהוא בגי&#x27; ע&quot;ץ ואברהם הנז&#x27; הוא למטה 
מבחי&#x27; אהיה וזהו תחת העץ כי לכן אהיה מתלב&#x27; תוך החסד הנז&#x27; ובהיותם מלובשים כך אז 


נמשכת האכי&#x27; והשפע למטה וזהו מ&quot;ש ויאכלו. והנה אלו היו מלאכים ונודע כי מאכלם הוא 
מן העליון כמ&quot;ש הכתוב לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונים ממנו והנה אכילת 
המן הזה נרמז בב&#x27; שמות הנז&#x27; עצמם שהם בהוי&quot;ה דחסד דאבא ובאהיה דאימא כי הנה יש בהם 
ז&#x27; יודין וא&#x27; של אהי&quot;ה שציורה ב&#x27; יודין וו&#x27; כזה א&#x27; הרי הם ט&#x27; יודין כמנין מ&quot;ן. ודע 
כי אלו הז&#x27; יודי&quot;ן שבב&#x27; שמות אלו הם בחי&#x27; ז&#x27; נקודות שיש בשם הוי&quot;ה בניקו&#x27; אלקים 
הכוללת כל י&quot;ס דאימא והם שבא סגול חירק חולם והם ז&#x27; נקו&#x27;. וז&quot;ס מאמר הסבא הנ&quot;ל כי 
שארה היא הויה בניקו&#x27; אלקים הנמשך מן עלמא דאתי ונודע כי שארה היא האכילה הנרמזת 
בט&#x27; יודין הנז&#x27; ואלו נמשכין ויורדין עד החסד דאימא אשר שם בחי&#x27; האכילה כמ&quot;ש והנה 
כיון שז&#x27; נקודות אלקים הם הז&#x27; יודין הנז&#x27; שהם סוד האכילה ונקרא שאר&#x27; גם שם אלקים 
בעצמו צריך שיהיה רמוז באכיל&#x27; זו הנק&#x27; שארה כיון שכל המזון הזה הוא מאי&#x27; א&quot;כ היא 


בחי&#x27; גבו&#x27; הנק&#x27; אלקים והנה ש&#x27; של שארה הוא אלקים במילוי יודין העולה בגי&#x27; ש&#x27; וכללו&#x27; 
שם אלקים הוא א&#x27; של שאר&#x27; ואלקים בריבוע הפשוט הוא בגי&#x27; ר&#x27; של שאר&#x27; וה&#x27; אותיות של שם 
אלקים הם ה&#x27; של שאר&#x27;. גם ידעת כי שאר&#x27; הוא באימא בסוד אשר ה&#x27; כמ&quot;ש בס&quot;ה בסוד אשר 
הוצאתיך מארץ מצרים וכמ&quot;ש בע&quot;ה והנה נת&#x27; כי המזון הזה הנק&#x27; שארה יורד ונמשך עד החסד 
שבאימא ונודע כי ז&#x27; שמות של שם בן מ&quot;ב הם בז&quot;ת דאי&#x27; ונמצא כי שם אבגית&quot;צ הוא בחסד 
והוא בגי&#x27; שארה לרמוז כי המזון הוא בחסד דאימא. גם נודע כי שם של מ&quot;ב יוצא מן מ&quot;ב 
אותיות ראשונות מן בראשית עד ב&#x27; של ובוהו בחילוף אלפא ביתא ונמצא כי שם אבגית&quot;ץ 
יוצא מתיבת בראשית שהוא אותיות שאר בית ר&quot;ל מזון דאי&#x27; הנק&#x27; בית בסוד בראשית בית 
ראשית נקוד&#x27; בהיכליה. גם האימא נק&#x27; ה&#x27; ראשונה וזהו שארה שאר ה&#x27; נמצא כי שאר&#x27; ושאר 
בית משפט א&#x27; להם והרי נמצא כי המזון נרמז במלת בראשית כנז&#x27; ויורדין בחסד של אימא 


הנק&#x27; ברא וזהו בראשית ברא. והנה נת&quot;ל כי אלו הה&#x27; דברים אכילה כו&#x27; הם מחיצוני&#x27; הבינה 
כי הה&#x27; קולו&#x27; הם נמשכי&#x27; מפנימיו&#x27; והנה אכי&#x27; שאנו עוסקים בה היא מבחי&#x27; החיצוניות 
ואמנם חיצוניות דאימא דחסד שבה הם ב&#x27; שמות הוי&quot;ה דההי&quot;ן ואהי&quot;ה דההי&quot;ן העולה קנ&quot;א 
והנה ב&quot;ן וקנ&quot;א הם בגי&#x27; בר&quot;א הרי כי ברא הוא בחסד דאי&#x27; כנ&quot;ל. ואל תתמה איך ב&#x27; שמות 
אלו הם בחיצוניות דחסד דאימא כי הנה נודע שהחסד דדכורא גניז בפומא דאמה יסוד שבו 
וכן החסד דנוק&#x27; גניז ביסוד שלה ולכן הוי&quot;ה דב&quot;ן שהוא סוד מ&quot;ן שביסוד שלה צריך שיהיה 
שרשם בחסד שבה כי משם נמשכי&#x27; ביסוד שבה. גם ענין. אהי&quot;ה דההי&quot;ן נרמז בפסוק כי ה&#x27; 
אלקיך אש אוכלה הוא אל קנ&quot;א הרי כי הבינה הנק&#x27; אש החסד שבה הנק&#x27; אל הוא קנ&quot;א שהוא 
אהי&quot;ה דההי&quot;ן ואחר שירדו המזונות בחסד שבה הנק&#x27; ברא אז נעש&#x27; בבחי&#x27; אלקים שהוא מ&quot;ש 
במלת שארה איך בו רמוז שם אלקים בכל בחינותיו וזהו בראשית ברא אלקים:



והנה ע&quot;ד מ&quot;ש כי האכילה היא נק&#x27; מ&quot;ן ונקרא שארה והו&#x27; בחי&#x27; ט&#x27; יודין הנ&quot;ל שבחסד דאבא 
ובאהיה דאימא ועד&quot;ז צריך שנבאר כל בחי&#x27; אלו בבחי&#x27; הפה והשינים שבפה דאי&#x27; הטוחנים 
המן הזה:

ובשער מאמרי הרשב&quot;י זיע&quot;א פ&#x27; משפטי&#x27; כתב וז&quot;ל ושם ביארנו שארה אבל כסותה לא ביארתיה 
שם והנה עניינה הוא שם ס&quot;ג שבבינה שבו ג&#x27; יודין ואלף שהוא שם ייאי שהיא בגימ&#x27; אל מן 
אלוה אשר באל זו מתתכסים זו&quot;ן הנק&#x27; ו&quot;ה מן שם אלוה וזהו אלוה אל ו&quot;ה כנדרש פ&#x27; לך לך 
ע&quot;כ:



דע כי אלף דאהיה היא בחי&#x27; הפה והשיניים של אימא והענין הוא כי כדוגמת אות י&#x27; של 
ההוי&quot;ה דאבא היא ממש אות א של אהי&quot;ה שבבינה ולכן הא&#x27; צורתה יו&quot;ד כזה א&#x27; והנה נודע 
כי מן ב&#x27; אותיות וד שבמילוי אות יוד דאבא נעשית אימא שהי&#x27; ה&#x27; ד&#x27; על ו&#x27; ומה שהיה 
תחילה ו&quot;ד נעשה ד&quot;ו ונמצא כי בציור יוד זו נכללו אלו האותיות יוד וד שהם בגי&#x27; ל&#x27; 
ואמנם צריכין שיהיו בציור א&#x27; של אהי&quot;ה ג&quot;כ באופן זה יו למעלה וד&quot;ד למטה כי ב&#x27; הווין 
יחד באמצע וב&#x27; הדלתין מחוברות יחד למטה והרי איך כולם נכללים בציור אות אלף זו כזו 
הצורה א&#x27; ואלו הם סוד ל&#x27; שיניים אשר בתוך פה דאימא ולפי שאלו המזונות נמשכו באימ&#x27; 
מן החסד דאבא כנ&quot;ל ולא מלמעלה ממנו לכן אין בה רק ל&#x27; שיניים כי משפטם היה ראוי בה 
להיות ל&quot;ב שיניים וב&#x27; השיניים שחסרו ממנה הם כנגד חו&quot;ב דאבא שחסרו ממנה אבל עכ&quot;ז 
אלו הב&#x27; שיניים נעשים ע&quot;י כללות הכל. והוא כי הנה נת&#x27; כי זה האלף של אהי&quot;ה וצורתה 


יוד וד והנה ג&#x27; אותיות יו&quot;ד הם ציור א&#x27; וב&#x27; אותיות וד&#x27; הם ציור ה&#x27; הרי ב&#x27; אותיות אה 
נעשים מציור הנז&#x27; באות א&#x27; דאהי&quot;ה ואלו הם תשלו&#x27; ב&#x27; שיניים החסרים כנז&#x27; גם אלו הם ב&#x27; 
אותיות ראשו&#x27; דאהי&quot;ה גם אלו הם ב&#x27; אותיות אה מן שארה. והנה נתבאר לעיל כי ב&#x27; הדלתין 
כלולות בצורת ד&#x27; שבאלף דאהי&quot;ה אבל אות ו&#x27; שבציור אות א&#x27; דאהי&quot;ה נחלקת לב&#x27; ווין א&#x27; 
למעל&#x27; בשינים העליונים וא&#x27; למטה בשיניים התחתונים. והנה אם תצרף ד&#x27; זו הנוספת עם ג&#x27; 
אותיות יוד של ציור א&#x27; דאהיה שהם ציור אלף א&#x27; יהיו ב&#x27; אותיות א&quot;ד מן אדנ&quot;י גם ב&#x27; 
ווין שיש בציור אות א&#x27; דאהי&quot;ה כנז&#x27; הנה הראשונה היא עולה למנין ס&#x27; לפי שהיא מחוברת 
וסמוכה לאו&#x27; י&#x27; עילאה דציור אות א&#x27; וי&#x27; פעמים ו&#x27; הם ס&#x27; אבל ו&#x27; השניה היא בחשבון ו&#x27; 
והוא סוד ששים ושש ו&#x27; עילאה ו&#x27; תתאה כנודע והרי הוא בגי&#x27; אדנ&quot;י עם הכולל גם הוא 
בגי&#x27; אכילה. גם הב&#x27; דלתין הנז&#x27; אם תחבר&#x27; ותצייר בציור ם סתום כזה הנה היא מ&#x27; דמנצפך 


ואם תשים הב&#x27; ווין הנ&quot;ל זו על גבי זו יהיה ציור ן&#x27; פשוטה דמנצפ&quot;ך והרי הוא סוד המ&quot;ן 
הנ&quot;ל שהוא ענין האכילה עצמה כנ&quot;ל ונמצא כי ציור אות א&#x27; דאהיה בציו&#x27; יוד וד כנ&quot;ל עם 
הציור של ב&#x27; אותיות אה הנעשה מהם כנ&quot;ל הנה כל זה היא בחי&#x27; ל&quot;ב השינים שבפה דאימא כי 
אותיות י&quot;ו הם י&quot;ו שינים העליונים ואותיות ודד הם בגי&#x27; י&quot;ד ועם ב&#x27; אותיו&#x27; א&quot;ה שהם 
ב&#x27; הם י&quot;ו שינים התחתונים. וכבר נתבאר כי ציור יו&quot;ד דו של אות אלף דאהי&quot;ה הם ציור 
ב&#x27; אותיו&#x27; אה מן שארה והם בשיניים של פה דאימא נשארו ב&#x27; אותיות ש&quot;ר מן שאר&quot;ה שהם 
בב&#x27; החניכיים שבהם נתלי&#x27; שרשי השיני&#x27; כנ&quot;ל בדרוש השופר. והנה שם ביארנו כי ב&#x27; 
החניכי&#x27; הם ב&#x27; שמות אלקים אלקים והנה בזה ית&#x27; מאמר ספ&#x27; הזוהר בפ&#x27; שמות דף מ&#x27; ע&quot;א 
וז&quot;ל ממעונות אריות דא אינון שיניי&#x27; מהררי נמרים דא אינון שפוון. והענין הוא כי 
החניכי&#x27; העליוני&#x27; הם שם אלקים בריבועו העול&#x27; בגי&#x27; ר&#x27; ועם י&quot;ו שיני&#x27; העליוני&#x27; 


התקועי&#x27; בהם הם רי&quot;ו כמנין ארי&quot;ה וכן למטה החניכי&#x27; התחתונים הם שם אלקים בריבועו 
העולה ר&#x27; ועם י&quot;ו שינים התחתונים התקועים שם הרי רי&quot;ו ב&#x27; כמנין ארי&quot;ה והרי כי בחי&#x27; 
השיני&#x27; והחניכי&#x27; הם בחי&#x27; ב&#x27; אריות. וזהו ממעונות אריות דא אינון שיני&#x27;. ואמנם להבין 
איך ב&#x27; אותיות ש&quot;ר מן שארה הם ב&#x27; החניכים צריך שנבאר באופן אחר והוא כי החניכי&#x27; 
העליונים הם שם אלקים במילוי יודי&quot;ן העולה בגי&#x27; ש&#x27; של שאר והחניכי&#x27; התחתונים הם שם 
אלקים בריבועו העולה כמנין ר&#x27; של שארה וכדי ליישב ב&#x27; דרושי&#x27; אלו צריכין אנו לבאר 
עניינם יותר והוא כי למע&#x27; יש בחי&#x27; ש&#x27; באופן זה כי הרי&quot;ו שבה&#x27; מקומם בחניכי&#x27; 
העליוני&#x27; וכנגד&#x27; רי&quot;ו ב&#x27; בחניכי&#x27; התחתונים מריבוע אלקים עם י&quot;ו שיניי&#x27; והרי יצדק 
מאמר הזו&#x27; על ממעונות אריות. ואמנם הפ&quot;ד החסרי&#x27; על הרי&quot;ו שבחניכיי&#x27; העליונים לתשלו&#x27; 
ש&#x27; הם בחי&#x27; אותיות אחע&quot;ה שבגרון לפי שמן החניכי&#x27; שהם קצה וסוף החיך שהוא חכמ&#x27; 


נמשכי&#x27; אחע&quot;ה אלו אל הגרון שהוא בינה ונמצא כי נשארו רי&quot;ו לבד בחניכיים העליונים 
כמספר הרי&quot;ו שבחניכיים התחתונים והנה עדיין לא נשלם החשבון היטב כי הנה החניכיים 
התחתונים הם ר&#x27; עם י&quot;ו שיניים הם רי&quot;ו אבל בחניכיי&#x27; העליוני&#x27; יש רי&quot;ו מלבד י&quot;ו 
שינים העליונים. ועמהם הם רל&quot;ב אבל הענין הוא כי כל הל&quot;ב שינים הם כנגד ל&quot;ב נתיבות 
חכמ&#x27; ולכן יש שם שם אלקים בריבועו העול&#x27; ר&#x27; ועוד יש שם כללות ושרש כל ל&quot;ב שינים 
ואח&quot;כ נחלקים וחצים שהם י&quot;ו נשארים למעלה בחכמה וחצים י&quot;ו התחתו&#x27; יורדים למטה 
בבינה. עוד טעם אחר כי הנה חניכיים העליונים הם בחכמ&#x27; לפי שהם בסיום החיך העליון 
שהוא חכמה כנ&quot;ל ולכן יש שם בחי&#x27; רל&quot;ב כנגד ד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן העולים רל&quot;ב כי 
שורש ארבעתם הם בחכמה אבל בחניכיים התחתונים שהוא בחיך התחתון שהוא בינה והם סמוכי&#x27; 
אל הגרון לכן הם בבינה ואין שם רק חציים שהם י&quot;ו שיניים התחתונים והרי נתבאר בחי&#x27; 


האכילה הנקרא שארה ונתבאר מאמר הסבא בענין שארה:

ונבאר ענין השתי&#x27; וצריכין אנו להודיעך אעפ&quot;י שאינן רק ה&#x27; עינויים ואם נמנה השתי&#x27; הם 
ו&#x27; הטעם הוא כי שתי&#x27; בכלל אכילה וא&quot;כ אינם רק ה&#x27; עינויים. ועתה נבאר איך אכילה 
ושתיה ממקור א&#x27; הם באים אלא שהאכילה מעולה מן השתיה כמ&quot;ש הנה נתבאר לעיל כי האכילה 
היא בחי&#x27; ז&#x27; יודין שיש בהויה דע&quot;ב דחסד דאבא ובשם אהיה הב&#x27; שבראש אימא ועוד א&#x27; 
דאהיה הוא ציור ב&#x27; יודין וו&#x27; הרי הם ט&#x27; יודין כמנין מ&quot;נ דמנצפך והוא אכילת המן והנה 
אותיות מ&quot;ן ג&quot;כ בגי&#x27; מים שהם השתיה והרי כי אכילה ושתיה הם מבחי&#x27; ט&#x27; יודין הנז&#x27; גם 
ז&#x27; היודין הראשונים שבב&#x27; שמות הנז&#x27; הם בגי&#x27; יין שהוא ענין השתיה ועם היות כי שניהם 
מבחי&#x27; ז&#x27; יודין הם עכ&quot;ז לא אמרז&quot;ל אכילה בכלל שתיה אלא שתיה בכלל אכילה לפי 
שהאותיות מ&quot;ן הרמוזים באכיל&#x27; הם יותר כפשטם שהם אות מ&#x27; ד&#x27; יודין דהויה דע&quot;ב ואות 
נון ה&#x27; יודין דאהיה וגם שהרי אותיות מ&quot;נ הם כסדרן מ&#x27; קודם לנ&#x27; כי הויה קודמת לאהיה 


אבל אותיות מים שהם השתיה אינם כסדרן ואינם מחולקות בבחי&#x27; הנז&#x27; ולזה אמרו כי השתיה 
טפילה בכלל האכילה והאכילה היא העיקרית:

ונבאר השינוי שיש בין האכילה והשתיה כי עם היות ששתיהן באות ממקור א עכ&quot;ז האכילה 
היא גבוה במדרגתה מן השתיה כי האכילה מן הט&#x27; יודין שבשנ&#x27; השמות הנז&#x27; שהם עליונים 
וכמו שנתבאר לעיל אבל השתיה היא מכל כללות ההויות ואהיה כי הנה הד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג 
מ&quot;ה ב&quot;ן הם בגי&#x27; רל&quot;ב וג&#x27; שמות אהיה דיודין דאלפין וההין הם בגי&#x27; תנ&quot;ה והנה רל&quot;ב 
ותנ&quot;ה הם בגי&#x27; תרפ&quot;ז כמנין שתיה ועדיין חסרים כ&quot;ח אבל עניינם הוא כי האכילה נטחנת 
ע&quot;י השיניים ושם הוא נטעמת אבל השתיה שאינה נטחנת ע&quot;י השיניים אינה נטעמת עד הגיע 
בחיך שהוא אותיות כ&quot;ח ואז נשלמו הכח עם תרפ&quot;ז ונעשית שתיה ולכן עם היות האכילה 
והשתיה ענין א&#x27; כנז&#x27; עכ&quot;ז האכילה שהיא נטחנת ע&quot;י השינים נמתקת ע&quot;י התדקדקותה כנז&quot;ל 
שהדינין מתפזרים ואינם מתחברים ועי&quot;כ נחלש כחם אבל השתיה שאינ&#x27; נטחנת ע&quot;י השיניים 


אינה נמתקת עד שתגיע בשפתי&#x27; ושם נמתק&#x27; ע&quot;י אותיות בומ&quot;ף אשר שם שחשבונם הוא קכ&quot;ח 
שהם ד&#x27; מילוי ההויות לבדם שהם רחמים והמים המלוחים שהם ההויות שנתערבו עם אהי&quot;ה 
שבאימא שהם דינים נעשים מים מתוקים כנ&quot;ל בענין ב&#x27; אכילות וב&#x27; שתיות שבאו&quot;א והזו&quot;ן 
בתחילת הדרוש. עוד נרחיב הביאור במלת שתיה הנה אות ת&#x27; היא בחיך העליון ואות ש&#x27; בחיך 
התחתון ואות י&#x27; למעלה ואות ה&#x27; למטה ונבאר תחילה ב&#x27; אותיות שת הנה חיך העליון הוא 
חכמה ולכן יש בו אות ת&#x27; לפי שבחכמה יש כללות כל הד&#x27; הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן שהם בגי&#x27; 
רל&quot;ב כנ&quot;ל בענין האכילה. גם יש בחיך לפי שהוא בחכמה ב&#x27; בחי&#x27; אחע&quot;ה שהם אחע&quot;ה בחכמה 
ואחע&quot;ה בינה ושניהם נכללים בחכמה כי היא העליונה ואח&quot;כ אחע&quot;ה האחר יורד אל הבינה 
שהוא בגרון בגי&#x27; ב&#x27; פעמים אחע&quot;ה הם בגימט&#x27; קס&quot;ח ועם רל&quot;ב הנז&#x27; הרי הם בגי&#x27; ת&#x27; של 
שתיה ולהיות כי אותיו&#x27; אחע&quot;ה הם אותיות גרונות שאינם נטחנות ע&quot;י השינים כי הם דקות 


ורוחניות כדוגמת השתיה שאינה נטחנת בשינים לכן הם נכנסים בחשבון ת&#x27; של השתיה כנ&quot;ל 
אבל חיך התחתון שהוא בינה יש בה ש&#x27; של שתיה והוא ג&#x27; אהיה דיודין ואלפין וההין 
העולים בגי&#x27; תנ&quot;ה והש&#x27; הם כאן והקנ&quot;ה היתירים הם יורדים למטה ומשם נעשים בחי&#x27; הקנ&quot;ה 
ונמשך עד הריאה אשר הוא שואב השתי&#x27; והמשקין כנז&#x27; בדברי רז&quot;ל. ואין הכונה שהמשקין 
נכנסים בתוכו אלא ששואב דרך שאיבה מחיצוניותו המים היורדים דרך הושט המחובר לו ע&quot;י 
תום הריאה ונשיבתו ואז נמשכת שאיבת השתי&#x27; ההיא עד הריאה השואבת כל מיני משקין. גם 
ב&#x27; אותיות יה הם בחיך עליון וחיך תחתון כי הנה בחיך העליון שהוא חכמה יש בו כל ד&#x27; 
הויות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן שבהם ט&#x27; יודין העולים בגי&#x27; מים כנ&quot;ל ואם תחבר עמהם אות י&#x27; של 
שתיה יהיה ימים ובחיך התחתון שהיא בינה יש בה ג&#x27; שמות אהיה הנז&#x27; העולים תנ&quot;ה ובהם 
ה&#x27; יודין והנה אם תשים אות ה&#x27; של השתיה עמהם יהיו עשרה יודין לפי שאות הה&#x27; היא אות 


ה&#x27; מאלקים דיודין לפי שכל בחי&#x27; מים נק&#x27; גבורות גשמים והם דינים דאלקים וה&#x27; זו 
מצטרפת עם היו&quot;ד ונעשה ה&quot;פ יוד שהוא נו&quot;ן והם ה&#x27; יודין ועם ה&#x27; יודין הנז&#x27; יהיה עשרה 
יודין העולים בגי&#x27; ימים. והנה נמצא ב&quot;פ ימים א&#x27; בחיך עליון חכמה מים זכרים וא&#x27; בחיך 
תחתון בינה מ&quot;נ. והלשון הוא הרקיע המבדיל בין מים למים ונמצא כי המים העליונים 
הזכרי&#x27; הם ט&#x27; יודין שבד&#x27; ההויות שבחכמה והמים התחתונים הנקבות הם היודין שבג&#x27; שמות 
אהיה כנ&quot;ל וז&quot;ס ויהי מבדיל בין מים למים כי ויהי הוא בגי&#x27; שם א&quot;ל היוצא מאהיה הא&#x27; 
שבכלם שהוא המילוי יודין אשר בו ג&#x27; יודין ואלף כנודע ולכן נרמז תחילה במלת ויהי כי 
ממנו התחלת מ&quot;ג ואהיה אחרון שבהם שהוא המילוי דההין העול&#x27; בגי&#x27; קנ&quot;א נרמז אח&quot;כ במ&quot;ש 
ולמקוה המים קרא ימי&#x27; כי מקוה הוא בגי&#x27; קנ&quot;א כי זה האהיה דההין הוא אחרון לכלם 
ומקום שלהם שבו נקוים כולם. ודע כי מבחי&#x27; ימים שבחיך העליון כנז&#x27; הנה הוא נחלק ב&quot;פ 


י&quot;ם י&quot;ם ומהם נעשה אח&quot;כ חכמה ובינה דז&quot;א כי החכמ&#x27; נקר&#x27; י&quot;ם והבינה נקר&#x27; מי ומן ימים 
הנקבות שבחיך התחתון שגם הם נחלקי&#x27; לב&quot;פ ים ים מהם נעשו חכמה ובינה דנוק&#x27; דז&quot;א ע&quot;ד 
הנז&#x27; והרי ביארנו ענין אכילה ושתיה בדרך ארוכה. ואמנם תשלו&#x27; הה&#x27; דברים לא ביאר לי 
מורי ז&quot;ל אלא דרך קצרה וזה עניינם:



ונתחיל בתשמיש המטה יען כי בו נתבאר תשלום המאמר הנ&quot;ל סבא דמשפטים ואמר שם כי עונתה 
איהו ה&#x27; צבאות כו&#x27; והענין הוא כי טיפת הזווג אינה כמו האכילה שלא נמשכת אלא מהוי&quot;ה 
דע&quot;ב ואהיה דיודין שבהם ט&#x27; יודין כנ&quot;ל אבל טיפת הזווג נמשכת מכלם והוא כי הנה נתבאר 
בתחי&#x27; הדרוש כי ד&#x27; שמות של אהיה נכללין בד&#x27; אותיות הויה בניקוד אלקים שבאימא ב&#x27; 
אהיה הראשו&#x27; במילוי יודין וג&#x27; דאלפין וד&#x27; דההין והנה אהיה הא&#x27; דיודין בהתחברו עם 
הויה דע&quot;ב דיודין יהיה בהם ז&#x27; יודין כמנין ע&#x27; של עונתה וג&#x27; אהי&quot;ה האחרו&#x27; הם בגי&#x27; ג&#x27; 
אותיות נת&quot;ה של ענתה כי ענתה הוא בגי&#x27; ה&#x27; צבאות. והענין הוא כי ג&#x27; מילויי אהיה הנז&#x27; 
שבנה&quot;י דאי&#x27; כנודע אצלנו בסוד חותם בתוך חותם בדרוש הצלם דליל הו&quot;ר ונודע כי הזווג 
נמשך מנה&quot;י הנק&#x27; ה&#x27; צבאות ועוד כי כשנמשכין הויה דע&quot;ב ואהיה דיודין העליונים למטה 
בנה&quot;י דאי&#x27; ואז יושלם בחי&#x27; ענתה הנז&#x27; שהוא בגי&#x27; ה&#x27; צבאו&#x27;. והנה כמו שיש זווג ועונה 


באימא כן יש עונה בנוק&#x27; דז&quot;א והנה ב&quot;פ ענתה הם בגי&#x27; תשמיש המטה עוד ירצה כי ב&#x27; 
עונות וזווגים הם זווג אבא עם אי&#x27; וזווג ז&quot;א עם נוק&#x27; וכשיש למעלה ב&#x27; עונות אלו שהם 
בגי&#x27; תשמיש אז יש תשמיש למטה בתחתונים אבל ביוה&quot;כ שאין תשמיש שלם למעלה רק חציו 
והוא זווג או&quot;א לבד בעבור כי רחל עלתה למעלה עם אימא כנז&#x27; אז גם התחתונים אסורים 
בתשמיש המטה:



סיכה היא כלולה מאכילה ושתיה וכמ&quot;ש במשנה מניין לסיכה שהיא כשתיה ביוה&quot;כ שנאמר 
וכשמן בעצמותיו. והענין הוא כי הנה האכילה והשתי&#x27; הם אותיות מ&quot;ן כנז&#x27; וגם הסיכה 
נמשכת משם ואם תחבר תמורת הויה שהוא מצפ&quot;ץ העולה בגי&#x27; ש&#x27; עם אותיות מ&quot;נ יהיה שמן 
וזמ&quot;ש וכשמן בעצמותיו:



רחיצה הוא שם אהיה דיודין ודההין שעולים בגי&#x27; רחיצה עם הכולל. והענין הוא כי אהיה 
דההין הוא בגימטריא מקו&quot;ה כנ&quot;ל ושם אהיה דיודין הם המים הנקוים בתוך המקוה כי כל 
בחי&#x27; מים הם ממילוי יודין כנ&quot;ל ושניהם בגי&#x27; רחיצה. גם רחיצה היא בגימטריא שדי עם 
הכולל:

נעילת הסנדל נעל בגי&#x27; הוא אהיה דההין גם סנדל הוא בגי&#x27; אהיה דאלפין גם סנדל הוא 
בגי&#x27; קמ&quot;ד והוא אחוריים מלאים דהויה דב&quot;ן דההין לא שמעתי תשלום הדרו&#x27; הזה: 


</div>
